חטא העגל – בין אדם לחברו

בחידושי מהרי"ל דיסקין על התורה, עה"פ ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש, מביא את דברי התנא דבי אליהו וז"ל: שמשה אמר לפני המקום רבש"ע צדיק וחסיד אתה וכל מעשיך באמונה וכי בשביל ג' אלפים שעבדו לעגל בלבב שלם ימותו ת"ר אלף מבני עשרים ומעלה וכו' עיי"ש. וממשיך המהרי"ל דיסקין להסביר מהו באמת מעשה שחטא העגל נשאר חובתו על כל ישראל ולדורות עולם )כמש"כ( וביום פקדי פקדתי אע"פ שלא חטאו בו בלבב שלם רק שלשה אלפי איש כמבואר?

 

ומתרץ המהרי"ל דיסקין וז"ל: הטעם בזה דהלא כל ישראל הת"ר אלף וכו' הי' יכולים למחות בנקל בשלשת אלפי איש והיו יכולים לבטלם ממעשה העגל. @1אך הסיבה בזה, דכל אחד מישראל גם מהכשרים לא היו דנים את ישראל חבריהם לכף זכות אשר כמוהו כמוהם כולם מאמינים בד' באמת... ויען כל אחד ואחד חשב כי הוא מאמין בד' ובתוה"ק ואינו חפץ לעבוד ע"ז בשום אופן ח"ו אך כלל ישראל היו חשודים בעיניו וכן כל אחד ואחד חשבו ככה וזאת הייתה הסיבה שלא מיחו... שלא נמצאו המתעוררים הראשונים להוכיחם... ובאמת אם היו מוחים היו דבריהם נשמעים וכו'@2 עיי"ש בארוכה.

 

ומבואר מדבריו הקדושים, שבמסגרת חטא העגל נכללה תביעה חמורה על כלל ישראל בתחום שבין אדם לחברו, והיא, שחשדו אחד בשני חשד בכשרים... ובאמת, לבד מאלו שחטאו להדיא בעגל בלבב שלם, היו עוד רבים שנקעה נפשם מהעגל, והסיבה שלא נתאחדו למחות בחוטאים הייתה, שזלזלו אחד ברעהו ולא אבו לחשוב שזולתם כמותם ישרי לב ודעת. וזהו לדבריו הסיבה לכך, שת"ר אלף מישראל התחייבו מיתה וכלל ישראל סובל לאורך כל הדורות כמש"כ וביום פקדי פקדתי, שבכל עונש שעם ישראל נענש, נכלל קצת מהעונש על חטא העגל.

 

@9

 

עניין זה של חשד וזלזול איש ברעהו, גם ללא דברי מרן המהרי"ל דיסקין נחשב בעם ישראל כדבר שיש לעקור אותו ולהלחם בו. אך ביאורו של מרן המהרי"ל דיסקין באשר למרכזיותו של ההיבט הזה בחטא העגל ובעונש שהושת בעטיו על כלל ישראל כל הדורות, צריך לשמש לנו כאלומת אור, שתאיר לנו את אחת הרעות החולות שפשו בזמננו, ותעזור לנו להתגונן מפניה

 

כידוע, שינויים כלל עולמיים והתפתחויות טכניות נמרצות שאירעו בעיקר בדור האחרון, פתחו אפשרויות תקשורת המוניות החודרות לכל בית ולכל בני הבית. בד בבד צצו ועלו לאוויר העולם שיטות פרסום והשפעה, המנצלות את צינורות המידע שנפתחו בפניהם לרווחה, ומציעות באמצעים שונים את מרכולתן לציבור הרחב. נושא זה של ניצול ושימוש בהשפעה תקשורתית, נהפך למקצוע עולמי, נחקר בשקדנות אקדמית ונכלל בתחום המדעי הקרוי "פסיכולוגית המונים".

 

עם הזמן נוצר מצב בו, התודעה האנושית נהפכה לכלי בידי הפרסומאים, המתיימרים לעשות בה ככל העולה על רוחם, כחומר ביד היוצר. מושגים כמו "ספין" או "גימיק", צצו לאוויר העולם וכיום הינם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, המוכתבים בידי המדיה התקשורתית-פרסומית.

 

גם אצל מי שמתנזר ומגדר את עצמו מדרכי השפעה תקשורתיים שנפסלו אצלנו, נותרו עדיין די והותר ערוצים פתוחים כמו דברי דפוס או אפילו שלטי חוצות, המאפשרים מרחב מחיה רב לגורמים פרסומיים החודרים לחלל. למרות שאין להשוות בין מה שמותר ויתכן בקרב המחנה פנימה, לבין הנהוג בעולם החיצוני, אין מנוס מההכרה בכך, שחלק קטן אמנם, מהמהפכה העולמית, חודר אלינו ומשפיע את השפעתו על הרגלי חיינו. בהזדמנות זאת אין ברצוננו לשפוט את עצם העניין לטוב או למוטב, אלא להתייחס אליו כנתון בו צריכים אנו לתפקד בהתאם לערכינו, ערכי התורה. אכן למראית עין לפחות, נראה, שיש להצביע על כמה סכנות סמויות, החודרות אלינו דרך ההרגלים התקשורתיים החדשים. במסגרת זאת נעסוק במה שלטעמנו נראה כי יש לעורר על זה:

 

@9

 

יסוד ברור וידוע לכל, עומד בבסיסה של תקשורת ההמונים, והוא, שהמסרים צריכים להיות מופנים למכנה המשותף השכלי הנמוך ביותר. ההנחה העומדת כנר לראשם של העוסקים בכך היא, ש"עוילם גוילם" היינו, שרוב הציבור מצוי ברמה האינטלקטואלית האנושית הנמוכה ביותר. לשיטתם, הרצון לכלול באפקט הפרסום מכסימום אנשים, הוא שמכתיב את הירידה לרמות הנמוכות. הפניה היא אפוא לחולשות אנוש, תוך הצעת פיתויים קטנוניים לו או לבניו למשל, על מנת שיכריחו אותו לעשות כרצונם וכן הלאה... כמו כן השאיפה היא למעט ברעיונות שכליים מאתגרי מחשבה, ותחת זאת להשתמש ביכולות ההמחשה וההמחזה, על מנת להוריד כל רעיון לרמת ההבנה הנמוכה ביותר.

 

אותם אלו האחראים להדלחת המוחות ההמונית, כמובן לא יודו לעולם שעליהם עצמם, דבריהם הם אמורים להשפיע, או שהשימוש בשיטות ההדמיה המיועדות לקצרי הבנה, מיועד גם לשכמותם. אך דבר זה לא אמור לגרום להם, להירתע מלהשתמש בחולשות זולתם. נהפוך הוא, יכולתם המניפולטיבית לעשות בתודעת הזולת כרצונם, נחשבת אצלם כמעלה מקצועית עיקרית. כמו כן, אין הללו חוששים מכך, שפעולתם לא תהיה ערבה בעיני מעט האנשים בעלי הרמה היותר גבוהה. שכן, כך מניחים הם, גם אלו יקבלו בהבנה את הרדידות הפושה ברחובות, מתוך הסכמה ואהדה לפחיתות המיוחסת לזולתם. שהרי כאמור, גם הפרסומאים עצמם חושבים בינם לבינם, שהכל מיועד לאותם אחרים צרי מוחין, המרכיבים את הרוב.

 

לסיכום, יש להכיר בכך, שסביב תעשיית הפרסומת, פורחת ועולה שיטה שעיקרה, זלזול הדדי בין בני-אדם כשיטת חיים, המפרנסת מקצוע בעל השפעה עצומה בחיים המודרניים. לא פחות מכך מדאיגה המחשבה, שהעיסוק המרכזי מוקדש לשכבה האנושית הפחותה ביותר, בעוד אין מי שיטפח את רוח האדם בעזרת הפוטנציאל האנושי האינטליגנטי הנותר ללא ביטוי ברשות הרבים.

 

למביט נכוחה, קשה שלא להתחלחל מעצם המחשבה, שמאפיינים אלו חודרים באופן סמוי אל המחנה פנימה עם ריבוי השימוש בפרסומת. שכן, המדובר הוא בדבר הנוגד את אושיות קיומנו כציבור שומר תורה, שהעמל בה משקף את עיקר חיינו. מהבחינה המוסרית שהורגלנו בה מאז ומתמיד, זו הגורסת שעל כל אחד להמליך )לא פחות מכך( את חברו, יש לראות בכניעה להרגלים כאלו משום פשיטת רגל ערכית שאין להשלים עימה בשום אופן. עמדתנו אפוא צריכה להיות הפוכה בתכלית, והמחשבה על רמה נמוכה בקרב זולתנו צריכה לשמש לנו כמקור לדאגה ורצון להשפיע בכיוון ההפוך על מנת לרומם את הכלל ככל האפשר.

 

 

@9

 

אין ספק בכך, שהמציאות מכתיבה את ההיחשפות לאמצעי הפרסום. כמו כן ברור לכל בר דעת, שישנם דברים המוכתבים לנו ואין בכוחנו להתעלם מהם. יתירה מזאת. אין לראות במציאות זו רק את חצי הכוס הריקה ויש גם יש להשתמש בה לצרכים חיוביים, שאפיקים חדשים אלו מעמידים בפניהם אפשרויות השפעה עצומות. הדברים אמורים בהקשר לאפשרויות החשיפה, כמו גם לשימוש ביכולות ההמחזה וההמחשה העומדות כיום לרשותנו. זאת לא רק בבחינת איסוף תפוחים כמאמר מרן החפץ חיים זצוק"ל, אלא אפילו כשימוש יזום ומתוכנן היטב. אולם יש לעמוד על כך, שיחד עם השימוש במדיה הפרסומית, לא יחדרו אלינו הספיחים והמחלות הכלולות בה.

 

לדעתנו את הערובה היחידה לשמירה על הפרופורציות הנכונות, יש לראות בהתחזקות בעמל התורה ובמוסר על הדרך המקובלת בישיבות מימים ימימה. כל תזוזה מהבסיס הבריא הבלעדי הזה עלולה לגרום רעה לאין שיעור. לעומת זאת מחשבה חוקרת ובריאה עשויה להציב לנו את הבסיס היציב שיאפשר לנו גם את השימוש הנכון באפשרויות וביכולות העומדות לרשותנו.

 

במסגרת זאת יש לתת את הדעת לכך, שישנם כלים רבים בתוך הגלריה החדשה שחדרה לשטח, שגורמים שונים נעזרים בהם, על מנת לקדם בהם את מי שזקוק לכך. בעשייה זו ישנה כמובן ברכה רבה. אך צריך לעמוד על כך, שהעיסוק בנצרך, לא יבוא על חשבון העיקר, היינו קיומו של מתח מחשבתי למדני, שהוא ורק הוא משקף את רוח עמל התורה. אסור לתת משקל יתר ליכולות האמורות להקל על ההבנה, על חשבון השאיפה להעלות את הכלל למדרגה היאה לכל יהודי עמל בתורה באשר הוא. רק ההכרה בעיקר תאפשר את הטיפול הנכון באלו הזקוקים לכך

 

עשייה ברוח זו, תותיר בידנו רק את הרווחים מהמודרנה הנכפית על עולם ומלואו. לעומת זאת, ההשלמה חלילה עם הנורמות הנוהגות בחוץ, וסיגולן ללא ביקורת, עלולות להורידנו ח"ו, לפחיתות אנושית, גם מבחינה מחשבתית, וגם מבחינה בין אנושית מוסרית.