כוחה של הכרת הטוב - על מידת הכרת הטוב - הלקח שבפרשת הביכורים.
@1לספר חסדיו יתברך@2
יסוד מדת הכרת הטוב
מוצאים אנו בפרשת הבאת ביכורים, כאשר אדם זוכה לפרי הילולים. תאנה שביכרה ענבים,
ורימונים שבכרו, כורך עליה גומי ואח"כ מעלה אותם לירושלים בשירה ובשמחה וקורא
מקרא ביכורים מארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו', הינו שכאשר בא להודות על הפרי
ביכורים שזכה לו עליו להרגיש את כל עומק החסד שבו מתחילתו לזכור ולהרגיש ולהודות
על כל ההשתלשלות שהגיעה עד להבאת הפרי, הרי הפרי הזה גדל בארץ ישראל ומנין בא לארץ
ישראל. הרי זה אחרי השתלשלות ארוכה של הנהגה ניסית על עם ישראל, כל הניסים
והנפלאות של יציאת מצרים וניסי המדבר עד "ויביאנו אל המקום הזה",
וע"י כך הוא מכיר בטובתו של הקב"ה אשר גמל עמנו חסד וזיכנו בארץ ישראל,
וזה שמלמדת פרשת ביכורים שעל האדם להכיר טובה להקב"ה על חסדיו עמנו ועל כן
השמחה הגדולה הזאת
וכך כתב בס' החינוך מצוה
תר"ו - לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו ועל כן בהיטיב אליו השי"ת ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות
וזכה להביאם לבית אלוקינו ראוי לנו לעורר לבנו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון
העולם ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל, ועל כן מתחיל בענין יעקב אבינו
שחלצו הק-ל מיד לבן וענין עבודת המצרים בנו והצילנו הוא
יתברך מידם וכו',
מובא במדרש רבה פרשת
בראשית עה"פ "בראשית ברא" - בשביל ביכורים שנקראו ראשית נברא
העולם, והנה האלשיך הק' הקשה
על מה ששנינו במסכת ביכורים - כל בעלי אומניות עומדים בפניהם ושואלים בשלומם.
אעפ"י ששאילת שלום אסורה לפועל השכור לבעה"ב משום גזל, אולם במצות
ביכורים התירו משום חביבות מצות ביכורים, מה גדלות המצוה הזו? וכן מצינו באגריפס המלך שנטל סל ביכורים על כתפו והעלהו לירושלים בעצמו?
ומסביר האלשיך מיסודות עבודת ד' כי האדם חייב להכיר
טובה למי שעשה לו הטובה והקב"ה משפיע על האדם טובה חיים ומזון וחייב האדם
להכיר בטובתו של הקב"ה ובזה ניכר האדם, כי עדין הנפש יתבונן וידע מי נתן לו
כל הטוב ויודה להקב"ה, ואילו מי שנפשו גסה לא יכיר ולא יודה בטובתו שלה
הקב"ה.
בס' דרכי מוסר להגר"י נימן זצ"ל מציין
דברי הרמב"ן בפרשת האזינו שמפרש הפסוק "עם
נבל ולא חכם" אלו האפיקורסים. וביאר מו"ר הגה"צ
רבי משה רוזנשנטין זצ"ל מה טעם נקרא האפיקורס בשם
"נבל" משום שאין מכיר בטובתו של הקב"ה, ולפיכך הפליגה התורה
בחשיבות המצוה של הבאת ביכורים שבשבילה נברא העולם וביטלו בגללה פועלים ממאלכתם לפי שבזה מכיר האדם בטובות הקב"ה עליו שהשפיע
ברכה באדמתו וממנו כל אשר לו ואפילו מי שיש לו חטה אחת מביא ביכורים להכיר טובה
למי שנתן לו כל הטוב.
רבינו בחיי בדברים כ"ו
פסוק ה' מפרש דווקא בהיותו שרוי האדם בטובה ויושב בשלוה יקח לתשומת לבו ויזכור גם
את הזמנים הלא טובים עת שהיה בירידה ובשפלות, דבר זה יביאו לכך שיתבונן ביתרון שיש
לו כעת על מה שהיה עמו לפנים ובאופן זה יודה להשי"ת על הטובות שהיטיב ומיטיב
עמנו, כך אמר שלמה המלך "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה" )קהלת ז'(
כלומר ביום טובה ראה, וזכור את ימיך הרעים כדי שלא תשכח להודות לד' על ימיך
הטובים: ומוסיף שמסיבה זו יש לומר את פרשת הביכורים, כדי שגם בעת היותו שרוי בטובה
מתגורר בארץ ישראל ויש לו פרדס מצמיח פירות יזכור את ימי עניו וגלותו בהיותו בגלות
מצרים.
@6הכרת הטוב בחנוכת הבית
"מזמור שיר חנוכת
הבית לדוד" )תהלים ל'(, ולכאורה כל המקראות במזמור זה עוסקות בגאולת דוד המלך
מצרותיו ובפדות נפשו ומה שייכות יש לזה עם מזמור המיוסד לחנוכת בית המקדש? )עי'
בשפת אמת על תהלים ובחידושי מרן רי"ז הלוי מבריסק
תהלים(, מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בהקדמה לס' אבן האזל עבודה חלק ב' כתב וז"ל "באמת לימד אותנו דוד
המלך ע"ה דרך בהנהגתנו כי במנהגו של עולם אם יהיה אדם בצער בפרנסתו
ואח"כ יעשה חולה לא ידאג כבר לפרנסתו כי אם לבריאותו ויתפלל לד' ששלח לו
רפואתו, וכשנענה ונתרפא מתפלל לפרנסתו שלא תהיה בדוחק, אח"כ עזרו ד' באתר
שהגיע לחיי הרחבה וכמאמר הכתוב מן המצר קראתי - ענני במרחב. והנה נתעשר ובנה בית
גדול בעשותו חנוכת הבית, ובא להודות לד' בעד עושרו ואשר עזרו לבנות הבית הנהדר,
כבר שכח ימי עניו ומצוקתו ואשר נתרפא מחליו ומביע תודתו רק בעד אשרו ועשרו, ולימד
אותו דוד המלך ע"ה כי בימי אושרו לא לשכוח את ימי עניו ומצוקתו ואשר נתרפא
מחליו, ואף אם גם בשעתו הביע תודה בעד החלצו מצרותיו, אבל עתה בעת אשרו צריך הוא
לזכור ולהביע תודתו אשר הושיעו מצרותיו ואח"כ לזכור בתודתו את אשרו ושמחתו.
@6הכרת הטוב להורים
כתב בס' החינוך מצוה
ע"ז לכבד האב והאם שנאמר כבד את אביך ואת אמך וכו'
איזהו כיבוד מלביש מאכיל ומשקה מכניס ומוציא וכו'.
משרשי מצוה זו שראוי לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר
וכפוי טובה
@1שזו מדה רעה, מאוסה
בתכלית לפני אלוקים ואנשים@2 ושיתן אל לבו כי האב והאם
הם סיבת היותו בעולם, ועל כן ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל וכו', ומבואר מדברי החינוך שבלי הכרת הטוב האדם בגדר נבל ובעל
מידה רעה ומאוסה בתכלית, וגם לומדים גודל החיוב כלפי חברו עד שנתחייב בכבוד וטירחה גדולה להאכיל ולהלביש ולעשות צרכיו מחמת הכרת הטוב
בירושלמי פאה פרק א' הלכה
א' מבואר דמצות כיבוד אב ואם הוא כפרעון חוב שגמלוהו
הטובה בלידתו ובגידולו ובכ"ז כתוב בזה למען יאריכון
ימיך. ונראה דחיוב כיבוד או"א
אף אם לא גידלו ולמדו אותו תיכף אחר שנולד נלקח ברשות אחד, מההורים ויש חיוב פריעת
חוב שהביאו לעולם, וכן משמע בגמ' בבא מציעא דף ל"ג ע"א בחשיבות קדימת אביו שהביאו
לעוה"ז, ואם מכבד ההורים הוא מהוה הוכחה ברורה דשמח
ומכיר טובה על זה שנברא להיות עובד ד'.
ובספר "חיי
אדם" כלל ס"ז א'-ב' כתב בזה"ל
"...יסכר פי דוברי שקר האומרים שאינם צריכים להחזיק טובה לאב ולאם כי להנאת עצמם
היו מכוונים וממילא נולד, וכיון שנולד מהם נתן הקב"ה הטבע שהאב והאם יגדלו
בניהם בטבע ככל בהמה חיה ועוף שמגדלים בניהם ואין הבנים מחזיקים טובה לאבותיהם, יתאלמון וישתתקון ויתחרשון כדכתיב תאלמנה שפתי
שקר". עכ"ל.
@6הכרת הטוב בגיורת כלפי
אביה הגוי
ב"אגרות משה"
יו"ד ח"ב סי' ק"ל, דן בעניין גיורת
שמתנהגת בדת ישראל והיתה מרוחקת מאביה ואמה הנזכרים מעת שנתגיירה מלפני עשרים שנה,
ועתה נחלתה אמה הנכרית ומבקשת שתבוא היא עם בניה לראותה כי מתגעגעת מאוד לראות
נכדיה, ואף שיודעת הגיורת שמדין תורה אין לה שום שייכות עם הוריה, מ"מ שואלת
אם מותר לה מחמת שחפצה חזק מאוד כי יש לה כפי הטבע אהבה להוריה והיתה רוצה לעשות
בקשתה בעת חליה, ועיי"ש שהאריך בזה לבסוף מסיק וז"ל"... ולכן נראה
לע"ד דהוא מענין איסור כפוי טובה שמצינו בדברי
אגדה שהקפיד הקב"ה על אדם הראשון ועל ישראל שלא יהיו כפויי טובה...
)עיי"ש באורך על חיוב בני נח במידות טובו ת(.
הדברים ברורים דמצוות שהשכל והסברא מחייבים לעשות כן גם עכו"ם חייבים,
וראה בהקדמת "רבינו ניסים גאון" לש"ס
שכתב, דמצוות שתלויות בסברא ובהבא
הלב, גויים חייבים בהם, וראה בשו"ת "בניימין
זאב" סי' קס"ט שכתב דהטעם שאין מברכים על
מצות הכיבוד. מפני שהיא מצוה שאין ניכר בה מעלת ישראל, שהרי גם נכרים נהגו במצוה
זו, )ועי' בס' זרע חיים להגר"י סופר שליט"א
סימן י"ז שהביא ראיות מפורשות שב"נ חיב
בכיבוד אב ואם(.
@6הכרת הטוב כלפי דומם
על הפסוק "ויאמר ד'
אל משה אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים" )שמות ז' י"ט(. כתב
רש"י: "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם
ולא בצפרדעים ולקה ע"י אהרן. וגם במכת כינים נאמר "אמור אל אהרן נטה את
מטך והך את עפר הארץ" כתב רש"י: "לא היה העפר כדאי ללקות ע"י
משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול", לומדים אנו מדברי רש"י
על חובת הכרת הטוב שצריך לגמול לזולתו על עזרתו ואף לחי ולדומם.
@6הכרת הטוב לכלב
מוצאים אנו ענין של הכרת
הטוב בטעמי מצוות שונים. כתוב "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" )שמות כ"ב(: "ללמדך שאין
הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"
)שמות י"א(, אמר הקב"ה תן לו שכרו, הלא דברים ק"ו ומה אם חיה כך
אדם לא כש"כ", בגליון הש"ס ברכות
כ"ה ע"א מביא דברי הילקוט פ' בא: "ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות
מצואתן ולכתוב בהם ס"ת"".
@6הכרת הטוב לעופות וחיות
טהורות
מובא במדרש תנחומא פרשת בראשית ומד"ר בראשית פרשה י"ב
וז"ל: "ומי קברו להבל? אמר רב אלעזר בן פדת, עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקב"ה
שכרן ב' ברכות שמברכין עליהן אחת לשחיטה ואחת לכיסוי
הדם".
@6הכרת הטוב לציפורים
מובא במשנ"ב
סימן ש"ה שנוהגין לזרוק בשבת שירה מזונות לצפורים,
לפי שדתן ואבירם פזרו מן המן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת בכדי להכחיש לדברי
מרע"ה במאמרו "שבת לא יהיה בו" )שמות ט"ז( ובאו הצפרים
ואכלוהו, ממנהג זה רואים כמה גדול וחשוב ענין של הכרת הטוב )עי' שו"ת
"ציץ אלעזר" חיו"ד
סימן כ"ח(.
@6הכרת הטוב לגוי
כתב בשו"ת
"אגרות משה" חיור"ד ח"ב
סימן קי"ז בענין עריכת מסיבה לגוי להביע בפניו הכרת הטוב על מה שעשה להם ולא
למטרת אסיפת מעות לצדקה דהוא דבר המותר ממש.
@6הכרת הטוב לעושי מצווה
עוד מוצאים אנו
בשו"ת "אגרות משה" חיור"ד ח"ב סימן צ"ט בענין המנהג שנהגו בביהכנ"ס שכל מי שעולה לתורה בשבת בחזרתו מקיף לצדו של
הרב מרא דאתרא לברכת
"יישר כח", וקמו איזה אנשים שאינם רוצים לכבד את הרב לערער על מנהג זה, ובסו"ד כתב ודאי הוא איסור גמור, והוא כחיוב ממון שכל
הקהל מחוייבים בזה. עי' ברמ"א חיור"ד
סוף סימן רמ"ה, לגבי פועל שעבד אצל בעה"ב בשכר ומשלם לו דמי טרחה,
מ"מ יש משום חיוב הכרת טובה שנתן לו לעבוד וע"י כך התפרנס, דבלי האפשרות
הזאת הרי הוא היה בעוני. כמו"כ יש ליישב למנהג שהעניים אומרים יישר כח לנותני
צדקה אעפ"י שהם חייבים לתת צדקה, והוא דאעפ"י
שיש עליו חיוב לתת צדקה מ"מ אין מחויב לתת דווקא לאותו עני, ויש לו טובת הנאה
לתת לכל מי שירצה )עי' בפסחים מ"ו ובכורות כ"ז(. בפירוש הר"ח )שם( כתב להסביר ענין של טובת הנאה ממון אעפ"י
שחייב לתת תרו"מ לכהנים, מ"מ יכול לבחור כהן
לתת לו וע"י כך יחזיק לו טובה, אותה הנאה נחשבת לממון.
עוד...
- תפקידנו להיות בית מקדש המהלך- שיחה עם הרב ג' טולידנו
- "תפקידנו בעולם להיות בית המקדש מהלך" - הרב ג' טולידנו
- הים סוגר – הרב י'פ' גולדווסר - הגות לפרשת השבוע בשלח
- תיבת-ההצלה לכל הדורות
- תוכן-פרשות השבוע
- שמירת הלשון מביאה לאיכות חיים – שיחה עם הרב מ' אזרחי
- שהוציאנו מעבדות לחרות
- בין מחלוקת קורח וכל עדתו למחלוקת לשם שמים - לקט
- "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח..." - הרה"ג ר' שמחה כהן שליט"א
- תולה ארץ על בלימה