כח האחדות של אברהם אבינו

במה / הגאון רבי אהרן ווסטהיים זצ"ל

א. איתא בילקוט שמעוני על הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, )בראשית יז( באברהם - בזכות אברהם, הה"ד אתה עשית את השמים ואת הארץ וכו'. וקשה מאי שייטיה דאברהם אבינו שם בתחילת תולדות שמים וארץ. והנה כדי להשיג מעט מעומק כוונת חז"ל בזה יש להקדים הא דבפסוק זה מצינו שם הויה בפעם הראשונה בתורה, כי עד כאן סיפור בריאת העולם וזה היה במידת הדין שקוצבת ומצמצמת גבול לכל דבר ודבר עד היכן הוא יגיע. שהעולם נברא במידת הדין אשר עליה נאמר: "חק נתן ולא יעבור" )תהילים קמז(. ורק בפסוק זה שאנו עוסקים בו שמכאן מתחיל סיפור תולדות האדם שאינו יכול לעמוד במידת הדין לבדה ובו מצינו שיתוף שם הויה, שם של רחמים ודין. והנה אחר חטא האדם הראשון שנתקלל, נשאר עוד העולם באופן תקין מאוד שעל ידי זה היו חיי האדם יותר נעימים. האקלים היה תמיד שוה וטוב, אקלים של אביב. כל שעשו בני אדם הצליח לא ידעו מכישלון וקלקול וכל זה נמשך עד דור המבול כדאיתא בסנהדרין )קח( שאז נתגאו ובעטו בטובותיו של הקב"ה ולכן נאבדו.

ב. אחר המבול החליט השי"ת שלא יהיה עוד מבול והקלקול שארע בעבר ימנע ע"י שתנאי החיים יהיו יותר קשים לאדם, שישתנה האקלים ועי"ז יתהוו אסונות והפסדים לאדם. וזו היא פשטות המשך הפסוקים: וירח ד' את ריח הניחוח וגו' עוד כל ימי הארץ וגו' )בראשית ח', יא(, ועיין בפי' האברבנאל והמלבי"ם על אתר. אבל לא היתה זו קללה בעצם תולדות האדם. והנה כשרצו בני האדם להשתמש בכח האחדות שלהם נגד הקב"ה בדור הפלגה, נשתלחה מאירה גם בתולדות בני האדם ע"י הפילוג והפירוד. וזה היה שורשה של המלחמה הראשונה בימי אברהם אבינו בין ארבעת המלכים את החמשה )שם יד, א( שעי"ז גדלה קללת הפירוד.

ג. והנה כבר נתבאר ברמב"ן )שם( דארבעת המלכים מקבילים לד' מלכויות שמיצגות את כח הפירוד שהן מושכות לד' הקצוות, הלאה מנקודת המרכז. וזהו מנוגד לכח האחדות של הקב"ה וישראל וכמו שאומרים בתפילת המנחה בשבת: אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. תדע שארבעת המלכים לא התאחדו אפילו ביניהם, שכל אחד מהם ערך מלחמה בעצמו ולעצמו עם מלכי סדום ועמורה )עיין ב'העמק דבר' על אתר(. ואותה קללה של פירוד בני אדם והמלחמות הבאות מחמתו לא תתוקן עד ביאת משיח, וכדאיתא בתרגום על ישעיה )סב, א(על הפסוק למען ציון לא אחשה וגו' וז"ל: עד דאעבד פורקן לציון לא אניח לעממיא ועד דאיתי נחמה לירושלים לא אשקט למלכותא וכו' עיי"ש.

ד. והנה נעשה נוח קצת מקללה זו ע"י אברהם אבינו שהוא היה היפך אותן המלכויות בזה שהצטיין בכח האחדות. וכדכתיב: ירדפם יעבור שלום )ישעיה מא, ג(, אחד היה אברהם )יחזקאל לג, כד(. וכן איתא במדרש: אחות לנו קטנה, זה אברהם שאיחה את העולם עיי"ש. שאיחה, היינו תפר יחד. פי' ע"י כח האחדות שלו נתעלה מעל ד' המלכים ועי"ז זכה לנצחם. ושאר המלכים הכירו כח זה של אברהם אבינו והודו לו ומפני זה המליכו אותו למלך עליהם כמו שמביא רש"י על הפסוק: אל עמק שוה הוא עמק המלך )בראשית יד, יז(. וזו היתה הפעם הראשונה אחרי קללת הפירוד בדור הפלגה שחזרה אחדות בין בני האדם ע"י אברהם אבינו.

ה. והנה כידוע שהשי"ת מקדים רפואה למכה, אברהם אבינו נולד קודם הפלגה מ"ח שנה. ובזה נבין שבתחילת דיבור התורה אודות תולדות בני אדם - שגלוי היה לפניו יתברך שעלולים לחטוא ע"י כח אחדותם - ומידה כנגד מידה יענשו בפירוד במידת הדין, ולכן נקבע ג"כ בהקדם שם הויה לשם אלוקים. שהדין הקשה הזה יומתק קצת ע"י כח האחדות של אברהם אבינו וכמו שנתבאר לעיל. ובזה נשכיל להבין מעט ממה שנרמז באותו פסוק שמו של אברהם אבינו במלת 'הבראם'.

@1)מאמר מתוך הספר החדש "ישועות אהרן" ובו חידו"ת, מאמרים ודרשות של הגר"א ווסטהיים זצ"ל(.@2