למרות החורבן ישנה נחמה גדולה - הרב א'צ' סילבר

@7ימים ספורים אחר אבלות החורבן נשמעת קריאתו של הנביא ישעיהו: "נחמו נחמו עמי יאמר

 אלוקיכם". כיצד בין רגע מתהפכת האבלות לנחמה? * מדוע הנחמה מוכפלת – "נחמו נחמו"?

 *  כיצד אותה נחמה נוגעת אלינו למעשה? * הגאון רבי אליעזר צבי סילבר שליט"א ראש

 ישיבת "דרך חכמה" מאיר לנו פשרה של נחמה *

@1 מה משמעותה של הנבואה – "נחמו נחמו עמי"?

נתבונן בפסוק הפותח את הפטרת השבוע: "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם. דברו על לב

 ירושלים וקראו אליה, כי מלאה צבאה, כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ד' כפלים בכל

 חטאתיה." (ישעיה מ' א-ב) 

ופרש"י שם כי לפי פשוטם של דברים הביאור, הוא שלקחה פורענות כפלים על כל חטא וחטא.

 שואל רש"י, וכי מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו, ומתרץ שמצינו מקרא מלא:

 "ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם" (ירמיהו ט"ז), אולם בשם התרגום מביא: "ארי

 קבלת כס תנחומין מן קדם ד' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא". 

ביאור הדברים, אין הכוונה שנענשו בכפלים אלא שהקב"ה נתן להם תנחומים בכפלים, ונמצא

 שזהו מה שאמר הנביא נחמו נחמו וכו' שתנחומיה של ירושלים כפולים ועל כל חטא מקבלת

 ירושלים שתי  תנחומין. באמת עצם המושג של תנחומים בכפלים הוא מפורש בדברי חז"ל:

 "חטאו בכפלים – חטא חטאה ירושלים, ולקו בכפלים כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה

 ומתנחמים בכפלים נחמו נחמו עמי" (ילקוט שמעוני ישעיה מ' א'). 

@1 האם מוצאים אנו את כפילות הנחמה במקום נוסף? 

אכן כן. חז"ל מספרים בסוף מסכת מכות. וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה רבי

 יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה מאה ועשרים מיל

 והתחילו בוכים ורבי עקיבא משחק, אמרו לו מפני מה אתה משחק. אמר להם ואתם מפני מה

 אתם בוכים. 

אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו

 בית הדום רגלי אלוקינו שרוף באש ולא נבכה, אמר להם לכך אני משחק ומה לעוברי רצונו

 כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. 

ממשיכה הגמרא, שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם,

 כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן לבכות, ורבי עקיבא

 משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק, אמר להם מפני מה אתם בוכים, אמרו לו מקום שכתבו בו

 והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה. 

אמר להן לכך אני משחק, דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן

 יברכיהו, וכי מה עניין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא

 תלה הכתוב את נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון

 תחרש" וגו', בזכריה כתוב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" עד שלא נתקיימה

 נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו

 של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. 

בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו. 

לכאורה משמעות הדברים היא שבאו להדגיש כי אין כאן רק נחמה אחת אלא שיש כאן נחמה

 מכופלת. כמו שמצאנו בנבואת ישעיהו. 

ובאמת כבר במהרש"א שם מעיר זאת וכותב: "ואמר בלשון הזה וכו' כפלו הדברים ע"ש שני

 המעשים שזכר, כי מצאנו את כל הנחמות בלשון כפול כגון נחמו נחמו עמי"   

@1 הכפילות של הנחמה אינה משום שני המעשים שקרו...

נחדד את שאלתכם, אם הכפילות באה משום שכך היא דרכה של נחמה – "נחמה בכפלים" אם כן

 היה צריך להיות  גם אם היה קורה לרבי עקיבא וחכמים רק מעשה אחד ולא שתים שיכפלו

 חכמים ויאמרו: "עקיבא ניחמתנו", הרי נחמה דרכה בכפליים 

דבר נוסף שצריך להבין והוא כלול גם בשאלתכם, אם נאמר שלכל מעשה ומעשה יש לו נחמה

 נפרדת משלו, נמצא שאין כאן כפלות כלל רק שתי נחמות נפרדות. ומהם דברי המהרש"א שכל

 נחמה היא לשון כפול כמו נחמו נחמו?

שאלתכם טובה היא לפי מה שנראה בפשטות מדברי חז"ל, לכאורה שיש כאן שני מקרים שונים

 שאירע לאותם חכמים יחד עם רבי עקיבא, על אף הדמיון שביניהם.  האחד שהיו הולכין

 בדרך ובכו החכמים על גאוותן של ישראל שנטלה וניתנה לגוים, ובכל זאת רבי עקיבא

 משחק. 

השני כשהיו עולים לירושלים וראו חורבנו של הר הבית ועל זה הוזילו דמעה שנתקיים

 לעיניהם מקרא שכתוב "על הר ציון ששמם שועלים הילכו בו." (איכה ה' י"ח) וגם כאן רבי

 עקיבא משחק. 

החילוק בין המעשה הראשון למעשה השני הוא,.במעשה הראשון שהלכו בדרך לא מצאנו שחכמים

 קיבלו את תנחומיו של רבי עקיבא, ולכאורה משמע שהם עדיין עומדים בשלהם, ודמעה יורדת

 על לחיים עדין מאבלות על חורבן הבית. ובשעה שעלו לירושלים כולם קרעו בגדיהם על

 חורבן הבית, ומשמע מדברי חז"ל שגם רבי עקיבא קרע בגדיו עימהם מחמת האבל כדין מי

 שרואה ירושלים בחורבנה. 

וכשראו את השועל יוצא מבית קדשי הקדשים ואז מחמת גודל הצער על כי "שועלים הילכו בו"

 געו החכמים בבכי מר, ובכל זאת שוב רבי עקיבא היה משחק. 

שוב שאלו החכמים את רבי עקיבא למה הוא משחק. רק לאחר שהסביר את טעם של השחוק הלזה

 אז קיבלו כולם ממנו תנחומים. 

נראה שבמעשה השני, לא רק קיבלו תנחומים על זה שראו שועל יוצא מבית קדשי קדשים אלא

 גם על המעשה הראשון  קיבלו עכשיו תנחומים. משום כך כפלו החכמים ואמרו: עקיבא

 ניחמתנו  עקיבא ניחמתנו – דהיינו שבתוך דברי הנחמה של רבי עקיבא טמונה נחמה אף

 למעשה הראשון, אם כן אכן היתה כאן נחמה בכפליים.  

@1 איזו נחמה ראה רבי עקיבא שחכמים לא ראו?

מוצאים אנו במעשה זה בחז"ל שני דרכי עבודה: דרך החכמים ודרך רבי עקיבא.  דרך החכמים

 היה להפנים את הצער של בזיונם של ישראל, וגם ההפסד וההעדר הרוחני של כלל ישראל בזה

 שאין לנו את בית הבחירה עד שפרצו בבכי. לרבי עקיבא היה דרך אחרת. בכוחו היה לראות

 מתוך הצער ומתוך ההסתר את  האור הגדול שעומד להתגלות. אותו רבי עקיבא שדרש גופי

 תורה מכתרי האותיות הוא הוא שראה את גאוותן של ישראל העתידה לבוא, ולכן אף שחכמים

 בוכים רבי עקיבא מצחק. 

@1 מה ביאור הדבר?

בחטאים וכן מעשים טובים יש שורש ויש את המעשה בעצמו. העונש של חורבן הבית באה על

 החטאים שחטאו עם ישראל. בבית הראשון משום ג' עבירות חמורות ובבית שני עבור חטא של

 שנאת חינם כמו שמפורש בדברי חז"ל. 

אולם שורש  החורבן כבר היה טמון בחטא שחטאו עם ישראל במדבר. בשעה שחזרו המרגלים

 והוציאו דיבתם רעה על ארץ חמדה כתוב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה

 ההוא" (במדבר יד א) ואמרו חז"ל: "אמר רבי יוחנן אותו יום ליל ט' באב היה, אמר להם

 הקב"ה אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע להם בכיה לדורות." (ילקוט שמעוני במדבר

 יד א). 

במושכל ראשון נראה שכוונת חז"ל לומר שהחורבן בא כדי ללמד לעם ישראל לא לבכות בלא

 סיבה מוצדקת. כמו אבא שהילד שלו אינו מפסיק לבכות על דברים של מה בכך -  זהו 

 "בכייה של חנם", מחוסר סבלנות מאיים עליו האב ואומר לו אם אתה לא מפסיק לבכות אני

 אעניש אותך ואתן לך סיבה המצדיקה את הבכי. 

אבל ודאי שדברים אלו רחוקים מלהיות נתפסים בדרך ההנהגה של הבורא ית'. הרי הקב"ה

 יודע יצר כל יצורים וכל הנהגתו אפילו במידת הדין אינו מקרה בעלמא אלא בתכלית

 הכוונה. 

@1 אם כן מהי המידה כנגד מידה בגלל  "בכייה של חנם" יש לכם "בכייה לדורות"?

בכייה של חנם אין הכוונה בכי ללא סיבה או בכייה ללא גורם. עם שלם שיושב ובוכה משום

 שקבלו דברי המרגלים שנשלחו ע"י משה רבנו ע"ה והאמינו לדבריהם שהיו גדולים: "אנשים

 ראשי בני ישראל" (במדבר יג ג) המבשרים להם: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא

 ממנו, ארץ אוכלת יושביה." (שם) וכי אין זו סיבה המצדיקה את הבכי. 

לפי מה שנתברר להם בצדק שאלו, טענו: "ולמה ד' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב

 נשינו וטפנו יהיו לבז הלא טוב לנו שוב מצרימה" (שם יד ג') ובודאי לפי מה שנראה להם

 יש סיבה צודקת לבכייתם. ואם כן מדוע חז"ל קוראים לזה "בכיה של חינם"?

הביאור בבכייה של חנם הוא אחרת לגמרי.  הקב"ה קבע בדרכי הנהגתו עם ברואיו כלים

 מיוחדים שדרכם הברואים כולם, ובמיוחד כנסת ישראל עם הנבחר, יכולים להשפיע ולעורר

 רחמיו וחסדיו בעולם. מיוחד בזה הוא כח הבכייה. 

כמה העריכו חז"ל את הכוח של אותן ג' דמעות שהוריד עשו הרשע כשבא יעקב אבינו ונטל

 ממנו הברכות. ולהבדיל כשאדם מישראל מוריד דמעה יכול הוא בזה לשנות את סדרי הבריאה

 כמו שאמרו חז"ל "כל המוריד דמעות על אדם כשר וכו'", וכמו שאנחנו אומרים בסליחות

 "שתשים דמעותינו בנאדך להיות" מתוך אותם הדמעות נוצר הטל שבו עתיד הקב"ה להחיות

 מתים! 

כשניתן כוח עצום כזה לבן אדם אסור לו לבזבז את זה. ומי שבוכה ואינו פועל בזה דברים

 נפלאים הרי הוא מבזבז את הדמעות שניתנו לו - "לחינם".

@1 מדוע אכן בכייתם של דור המדבר נקראת "חינם"?

הטענה על הבכיה של דור המדבר היתה,  דור יוצאי מצרים שראו את יד ד' במצרים שהוציא

 אותם לצבאותם והם ישבו כל אותו הלילה ובכו בכלל שלא הבינו איך הם יכולים לעלות

 לארץ ישראל והחליטו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (שם יד ד) 

אפילו שלא בכו ללא סיבה אבל הם בזבזו את הדמעות שלהם לחנם, איזה תועלת ותכלית יצא

 מאותם הדמעות - "אתם בכייתם בכייה של חנם" 

על כך באה תשובתו של הבורא ית' שמו וקבע להם העונש בצורה של מדה כנגד מדה, ללמד להם

 את יקרות כלי חמדה של בכייה. 

אמר להם הקב"ה "אני אקבע להם בכייה לדורות", בזה רצה הקב"ה ללמד לעם ישראל עד כמה

 הם יכולים לפעול עם הדמעות שלהם. אמר הקב"ה אני אקבע אותו לילה להיות זמן מסוגל

 לבכייה, בכייה של יחיד ושל ציבור של גדול וקטן שיכולה להביא את הגאולה השלימה

 ולבנות את בית הבחירה. 

ולא זו בלבד, אלא אף הקב"ה בעצמו מצטרף ובוכה עימהם שכתוב "במסתרים תבכה נפשי מפני

 גוה", ואמרו חז"ל מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לגויים. 

מאותם הדמעות של בני ישראל לדורותיהם בתשעה באב, נעשה טל של תחיה שעתיד להחיות בהם

 את המתים.

בליקוטי הגר"א (הובא בסוף ס' ספד"צ) כתוב שאין לנו היום את הצורה האמיתית של כלל

 ישראל. ומזמן החורבן נחשב למיתה לצורה האמיתית של כלל ישראל עד שבדורות שלנו

 השייכות לצורה האמיתית של כלל ישראל הוא כעין תרווד רקב של עצמות בלבד ואנו מחכים

 ומתפללים שיתעורר רוח ממרום ויאמר התעוררי התעוררי מעפר קומי.  

הבכייה על החורבן היא כמו בכייה על מת שמטרתה היא שעל ידה נזכה לתחיית המתים. 

@1 אם כן לבכייה של חכמים היה טעם ומדוע ר"ע לא בכה עימהם?

בכל אחד מאותם מקרים המובאים בחז"ל, נימק רבי עקיבא את השחוק שעלה על פניו בטעמים

 שונים. במעשה הראשון הנימוק היה שאין מקום לבכי משום שאם לעוברי רצונו כך לעושי

 רצונו על אחת כמה וכמה. 

דהיינו, אפילו שעכשיו הרי אין אנו זוכים לראות את הטובה העתידה לבוא "לעושי רצונו"

 מ"מ רבי עקיבא משחק. ובזה לא יכלו חכמים  להודות לו ולקבל התנחומים. לא שחכמים לא

 האמינו ח"ו שכן יהיה, אלא משום גודל הצער וההסתר פנים שראו זה עתה, לא היה להם דרך

 אלא להרבות בבכי ומספד. 

במעשה השני נוסף עוד חידוש בדברי רבי עקיבא. לא רק שבכוחו לראות את האור שעתיד

 התגלות אלא שהגורם האמיתי לגילוי האור והחזרת העטרה ליושנה היא הבכייה עצמה. 

חז"ל הרי למדונו כי: "כל המתאבל על חורבן ירושלים זוכה לראות בשמחתה".האבלות והצער

 והכאב הם לא לחינם, מחמתם זוכים לטובה הצפונה לעתיד. 

זהו מה שאמר רבי עקיבא לחכמים. "לכך אני משחק, דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את

 אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה עניין אוריה אצל זכריה, תלה הכתוב את

 נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא

 שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של

 זכריה מתקיימת" 

רבי עקיבא לא חיפש בירור לאמיתות הנבואה ח"ו,  אלא אמר רבי עקיבא לחכמים, אותו הדבר

 שמביא את נבואת זכריה היא קיומה של נבואת אוריה. נמצא שהצער והכאב הבכי והמספד

 אינו לחינם. 

ובאמת גם מי שאינו בדרגה של רבי עקיבא יכול "לראות" את  הגאולה מתוך החורבן ולראות

 גאוותן של ישראל מתוך ההכרח שאם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

@1 איזו נחמה "בכפליים" יש כאן?

במעשה השני קבלו החכמים את התנחומים של רבי עקיבא. ואמרו לו פעמים: עקיבא ניחמתנו

 עקיבא ניחמתנו, כי  עיקר הנחמה היא לא רק לדעת שבעתיד יהיה טוב אלא שאף הצער של

 עכשיו לא לחינם הוא אלא שעל ידי זה גופא זוכים להביא את הגאולה והישועה. 

זהו נחמה כפולה – נחמה על העתיד ונחמה שעם כל הצער וכאב כל מה שסבלו כלל ישראל אינה

 לחינם. ולא עוד שבזה גם טמון הנחמה על מעשה הראשון .

@1 לסיום, כיצד נוגע לנו הדבר למעשה?

לבני תורה יש עוד דרך שהם יכולים לראות את הגאולה והשראת השכינה העתיד להיות גם

 בימינו אנו. הרי אמרו חז"ל "כל הלומד תורה [לשמה] הרי זה כאילו בנה פלטרין של

 מלך."  זאת אומרת שבעצם לימוד התורה שלנו אנו בונים את בית המקדש והרי הוא עומד

 בתפארתו. וכל אחד מבני התורה שיושב ולומד תורה הוא ככהן גדול הנכנס לפני ולפנים.

ואם שואלים אתם - מה למעשה? נתחזק כולנו בעסק התורה בעיון הראוי ובשקידה עצומה,

 ונזכה לידע ולהבין להוסיף לקח ופלפול ועל ידי כך נזכה לראות בחיינו את הגאולה

 השלימה במהרה . 

@5לבני תורה יש עוד דרך שהם יכולים לראות את הגאולה והשראת השכינה העתיד להיות גם

 בימינו אנו. הרי אמרו חז"ל "כל הלומד תורה [לשמה] הרי זה כאילו בנה פלטרין של

 מלך."  זאת אומרת שבעצם לימוד התורה שלנו אנו בונים את בית המקדש והרי הוא עומד

 בתפארתו. וכל אחד מבני התורה שיושב ולומד תורה הוא ככהן גדול הנכנס לפני ולפנים.

ואם שואלים אתם - מה למעשה? נתחזק כולנו בעסק התורה בעיון הראוי ובשקידה עצומה,

 ונזכה לידע ולהבין להוסיף לקח ופלפול ועל ידי כך נזכה לראות בחיינו את הגאולה

 השלימה במהרה .

@5לבני תורה יש עוד דרך שהם יכולים לראות את הגאולה והשראת השכינה העתיד להיות גם

 בימינו אנו. הרי אמרו חז"ל "כל הלומד תורה [לשמה] הרי זה כאילו בנה פלטרין של

 מלך."  זאת אומרת שבעצם לימוד התורה שלנו אנו בונים את בית המקדש והרי הוא עומד

 בתפארתו. וכל אחד מבני התורה שיושב ולומד תורה הוא ככהן גדול הנכנס לפני ולפנים.

ואם שואלים אתם - מה למעשה? נתחזק כולנו בעסק התורה בעיון הראוי ובשקידה עצומה,

 ונזכה לידע ולהבין להוסיף לקח ופלפול ועל ידי כך נזכה לראות בחיינו את הגאולה

 השלימה במהרה .

@5מוצאים אנו במעשה זה בחז"ל שני דרכי עבודה: דרך החכמים ודרך רבי עקיבא.  דרך

 החכמים היה להפנים את הצער של בזיונם של ישראל, וגם ההפסד וההעדר הרוחני של כלל

 ישראל בזה שאין לנו את בית הבחירה עד שפרצו בבכי. לרבי עקיבא היה דרך אחרת. בכוחו

 היה לראות מתוך הצער ומתוך ההסתר את  האור הגדול שעומד להתגלות. אותו רבי עקיבא

 שדרש גופי תורה מכתרי האותיות הוא הוא שראה את גאוותן של ישראל העתידה לבוא, ולכן

 אף שחכמים בוכים רבי עקיבא מצחק.