לעצור את מרןץ החיים כדי לחשוב על עצמנו – הרב ד' אברהמי

@ 7"מה  גדול מאד החיוב על האדם לנצל כל רגע ורגע מימי אלול. לנצל את ההארת פנים

 המאירה והמזהירה בימים אלו בידעו שסוד כל הצלחתו תלוי רק בזה... לייקר את הימים

 האלו, לראות שלא ילך אף רגע לאיבוד" (מרן הגה"צ רבי ירוחם ממיר זצוק"ל, דחו"מ ח"ב

 מ' ע"ג). * כיצד מנצלים כל רגע מימי אלול? * איזו עבודה נדרשת מהאדם בימי רצון

 אלו? * בשאלות אלו פנינו לגאון רבי דוד אברהמי שליט"א

@1 פחות משבועיים לפני יום הדין, כיצד מתכוננים?

למעשה, ההכנה ליום הדין מתחלקת לשנים. איך שהיה באמת צריך להיות, ומה אנחנו יכולים

 לדרוש מעצמנו לפי המצב שלנו כיום.

ובאמת קשה בזמן קצר של חדש אחד לקפוץ למצב מרומם שהיה בדורות קודמים. בכדי שאדם

 ירגיש בחוש ש"הנה יום הדין" צריך הוא לחיות לא רק בידיעה, אלא באמונה חושית בתכלית

 החיים האמיתיים שהקב"ה רואה את כל מעשיו ויש שכר ועונש בבריאה ועומדים לדון אותו

 על הכול. אם הדברים אינם מוחשים אצלו, גם אם ידבר כי כעת אלול שהוא זמן תשובה,

 באופן מעשי הדברים לא יפעלו אצלו את הדרוש, אם כי אף דיבור לא הולך לריק.

בשנים קדמוניות היתה האמונה יותר עמוקה (ויש סיבה לכך) אצל כל אדם מישראל, כי כל

 באי עולם עוברים לפניו כבני מרון בראש השנה והרגיש את הפחד והיראה מהמשפט, שהיתה

 מתבטאת בסדר חייו היומיומיים, גם אצל יהודים  "בעלי בתים" וכל שכן אצל חובשי בית

 המדרש.

@1 מדוע באמת בדורות קודמים הרגישו יותר את חרדת הדין?

משום שבדורות קודמים במשך כל השנה עבודת ד' היתה בדרגא גבוהה יותר. הנה רואים אנו

 בדברי רבנו יונה (שער ב' אות כ"ה): "ויש אנשים שאינם נותנים פנאי לנפשם לקבוע עתים

 להבין באחריתם מטרדתם בקניני העולם, כי לא חכמו להבין לאחריתם ולתקן נפשם ולהכין

 צידה לדרכם".

תביעה זו של רבנו יונה היא על כל ימות השנה, לא רק על ימי התשובה. כי גם בכל ימות

 השנה אף העוסקים באומנותם ידעו בברור כי כל מה שנעשה הוא בגזרת שמים, וידעו שיש

 תכלית לחיים ולפיה כוונו מעשיהם. 

ומי שהולך ביומיום ולא מתבונן תמיד להבין מה תכליתו בעולם הזה, המרכיב העיקרי שלו

 הוא ההרגל וה"מלומדה", על כך תבעו, משום שכך היתה הדרגא בכל ימות השנה. וממילא

 כשבא חדש אלול התחדשו במעשיהם והתעוררו כראוי לקראת יום הדין הקרב ובא.

@1 כיצד מתבטא מצבנו כיום בהכנה ליום הדין?

ננסה קצת להמחיש את הדברים. ידועים דברי הזוה"ק שאומר על בני האדם הבאים בראש השנה

 להתפלל ובמקום לבקש כבוד שמים מבקשים על פרנסתם ומזונם – "כולהו צוחחי הב לן חיי

 הב לן מזוני הב לנו סליחה וכפרה ואין איש שם על לב לבקש על עלבוניה דמאריה".

ומובא (בסידור הגר"א בפתיחה לתפילת ר"ה) כי מרנא רבי ישראל סלנטר זצוק"ל אמר, כי

 כיום אדם צריך להתבונן שיהיו פיו וליבו שוים ושלא יהיו מעשיו סותרים את דבריו.

 שהאדם לא ידמה כי כל כוונתו בתפילתו הוא בעד כבוד שמים ולא בעד עצמו כמבואר

 בזוה"ק.

ביאור הדבר, אם אנחנו רואים שהאדם הינו בפחד ואימה מיום הדין, אשר בו יפקד דינם של

 כל בני האדם לחיים או למוות חלילה, וכמו שכותב רבי ישראל באגרת ז', כל שנה נפטרים

 גם צעירים רח"ל דבר זה מעוררו לתשובה, א"כ הוא במדרגה  של בקשת כבוד שמים.

אבל אדם שבעניניו הפרטיים הכול ממשיך כרגיל, קצת חיזוק שאין בו הרבה משמעות, וטובל

 תפוח בדבש ומבקש שתהיה שנה טובה ומתוקה, ובזה מסתפק בלי לחדש מערכת חיים חדשה, האם

 אדם כזה יכול לרמות עצמו שהוא מבקש רק על כבוד שמים?! הוא גם על עצמו אינו מבקש כי

 הוא אינו מאמין באמת ביום הדין, ומשום כך שלוותו בענין הנוגע לעצמו.

ובעלי המוסר תלמידיו של רבי ישראל הוסיפו ואמרו, כי אם אדם מרגיש בראש השנה, רגש

 להתפלל על צרכיו וצרכי משפחתו, שיתפלל וישפוך את לבבו, העיקר שירגיש שיש יום הדין

 לפניו וישכיל להבין את משמעות הדין ולנצל רגעים אלו לתפילה אמיתית. אם אנו זוכים

 להכרה שכעת אנו נידונים וזה הרגע הקובע לבקשת רחמים ותפילה, ננצלו עד תומו, כי לא

 תמיד מצויים לנו רגעים כאלו בכל ימות השנה.

@1 א"כ מה עלינו לעשות כדי להרגיש בכל זאת את יום הדין?

בחדש אלול מוכרח להיות הפסק בינינו למרוץ החיים. אדם שמטפל בחיים השוטפים של

 היומיום, זה מוציא אותו מהריכוז שנדרש בימים אלו. הבה נתבונן, אדם שעומד לפני

 משפט, האם מסוגל הוא לחשוב על דברים אחרים בשבועות לפני המשפט? האם מענין אותו

 חדשות בעיתון? מכירים אנו אנשים שנקלעו למצב של משבר כספי רח"ל או שבן משפחה חולה

 ל"ע, שום התפתחות חדשותית לא תוציא אותם ממחשבות תמידיות על מה שצריך לעשות וכיצד

 מתמודדים עם המצב המיוחד שבו הם נמצאים.

זהו המינימום אותו צריך לדרוש כעבודת חדש אלול בהכנה ליום הדין והמשפט, כיצד ניתן

 להיות שאננים שמגיע ראש השנה?! עלינו לחשוב בכל עת על ההזדמנות שיש לפנינו. מרן

 הסבא מקלם זצוק"ל אמר, אמנם ר"ה הוא יום הדין, אבל גם יום של סיכוי, הוא יום שאפשר

 להוושע בו בכלל ובפרט.

ובאמת שמצב זה אנחנו מוצאים ברבנו יונה (שער שני אות י"ד): "ובעת אשר ידע האדם כי

 יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם, הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו ובכל דרכי

 חריצות יחיש מפלט לו. ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר

 חפציו. לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין

 והמשפט ואינם יודעים מה יהיה משפטם". אמנם רבנו יונה מדבר על עשרת ימי תשובה, אך

 אנחנו מוכרחים להרגיש כך בכל חדש אלול.

בחדש אלול אי אפשר להיסחף עם זרם העולם, חייבים להיעצר ולחשוב כי אלו ימים אחרים.

 בספר "בית אברהם" של הרבי מסלונים זצוק"ל מספר על ר' אברהם קליקסער מתלמידי הבעש"ט

 שהיה בטבריה, כשבאו ואמרו לו  בעשי"ת שהתייקר מחיר הסכך לסוכות, העוני היה מאד אצל

 האנשים ורצו שהוא יטפל בסוחרים. אמר להם ר' אברהם: תאמינו לי שלמרות מצבי הדחוק

 מאד, ואתם יודעים עד כמה אני דחוק, אם הייתי מוצא כעת ארנק כסף על הארץ לא הייתי

 מרימו. איני מוטרד כעת משום דבר חוץ מעבודת הימים הנוראים. כך נראו החיים בשנים

 קודמות בימים אלו.

זכורני בלמדי בישיבת חברון, באחד השנים לפני נעילה דיבר ראש הישיבה מרן הגאון רבי

 משה חברוני זצוק"ל בהתרגשות עצומה ואמר: השנה האחרונה היתה קשה מאד רח"ל, אם היינו

 מתאמצים יותר בימים הנוראים בנקודה זו שנה שעברה, אפשר והיינו חוסכים חלק ממה שעבר

 עלינו, נתחזק עתה לבקש בעת חיתום הדין על השנה הקרובה.

@1 מה צריכה להיות העבודה המעשית בימים אלו?

הרמב"ם כותב בהלכות תשובה את מעלתו של השופר בראש השנה: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים

 הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת

 בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם

 והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה".

"עורו ישנים" השוכחים את האמת בהבלי הזמן, יש לדקדק בכל מילה מדברי הרמב"ם כי הוא

 מדבר על מצבו של כל אדם מישראל.

הרמב"ם מתווה לנו את העבודה המעשית: "חפשו במעשיכם". על כל אדם בימים אלו לפשפש

 במעשיו ולראות כיצד הם נראים. איך נראית התפילה שלו. מה הוא עושה בחזרת הש"ץ. כיצד

 הוא מברך ברכת המזון. כיצד הוא לומד תורה וכיצד הוא לומד מוסר. שיעמיד את מעשיו

 במבחן המציאות.

תתבונן ותראה כי הנה יום הדין ותתנהג אחרת. עליו  להתפלל כראוי בהשתפכות הנפש.

 להיות שקוע בלימוד התורה. וללמוד תורה ביגיעה רבה כידוע ממרן החזו"א זצוק"ל באגרתו

 שזהו הלימוד המרומם את האדם ומעלהו על כל עניני העולם. ללמוד מוסר במחשבה מעמיקה

 ולהתעורר מכך בעצמו ולהמשיך לחשוב ולחפש במה שלמד. 

רבנו יונה כותב: "אם האדם לא יעורר עצמו מה יועילוהו המוסרים". באור הדברים. אדם

 שומע התעוררות והולך הלאה, לא תהיה לזה ההשפעה הרצויה. (למרות שכל התעוררות עושה

 רושם באדם. שמעתי מהמשגיח רבי שלמה וולבה זללה"ה שפעם שאל את מרן המשגיח רבי

 יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל, אחרי השמועס כולם מתרוממים, אבל כיצד נהיה בטוחים שהדבר

 ישאר בתוכנו. א"ל המשגיח, כל מחשבה מרוממת משאירה איזשהו רושם באדם ולא הולכת

 לריק. המדובר הוא שבשעת שמיעת השיחה היה כולו קשוב לדברים הנאמרים ומשום כך חדרו

 לעומק נשמתו).

על הלומד מוסר לחזור על הדברים ולחדש בהם כדי שיהיו נקבעים בו. כי אם לא כן, במשך

 הזמן יתנדפו הדברים ששמע אף אם ישאר בו רושם.

@1 כיצד מעוררים אצל הציבור את מעלת ימים אלו?

כאשר ידעו שימי חדש אלול הם ימים מסוגלים יותר. החיי אדם (כלל קל"ח א') כותב: "חדש

 אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל תשובתו משאר ימות השנה לפי שימים אלו הם ימי

 רצון מעת נבחרנו לעם לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון".

רבותינו בעלי המוסר מבארים, כי יש סגולת הזמן בכל דבר. וכמו בשדה שיש עונת הזריעה

 ואז כשיורד הגשם ומצמיח, ואם יבא האדם לזרוע את שדהו שלא בעונתו, איבד את העונה

 המסוגלת, כך זה בימי התשובה. צריך לדעת לנצל את מעלת הימים האלו שעתה הוא זמנם.

בנוסף לכך, ארבעים יום אלו הם מקשה אחת, ומי שחסר לו חלק מהם זה חסרון בשלמות

 העבודה, רק כמובן שעל האדם לתפוס כמה שהוא יכול. גם אם חלילה הוא נטרד בחלק מהזמן,

 שיחזיק בנותר כי כל חלק מהארבעים יום ברכה בו.

וכבר בדברי הראשונים אנו מוצאים את סגולת הזמן של ימים אלו. הר"ן מבאר שבראשון לחדש

 תשרי נברא האדם ובאותו יום חטא ובאותו יום נידון והתכפר לו ומאז נהיה זמן זה סגולה

 לאדם לימי תשובה ולעמוד בדין.

זאת ועוד, חשוב מאד לדעת כי כאשר יש עובדי ד' אמיתיים שמתעלים ומתרוממים ממצבם

 בימים אלו הם מזכים את כל הכלל עימהם בהתעוררות ובתשובה שלמה.

.

@1 לסיום, האם לבני תורה ישנה חובת התעוררות מיוחדת בימים אלו?

אכן כן. מוצאים אנו אצל ערי מקלט ששלש ערים היו מעבר לירדן ושלש ערים בארץ ישראל.

 רש"י על התורה בפרשת מסעי מתקשה הרי בעבר הירדן יש רק שנים וחצי שבטים ובא"י יש

 תשעה וחצי שבטים ולשניהם שלשה ערים? ומתרץ על פי הגמרא שבגלעד יש רוצחים רבים.

תוס' במסכת מכות שואלים, אמנם בגלעד יש רוצחים רבים במזיד, אבל ערי מקלט נועדו

 לרוצחים בשוגג? . 

מבאר המהר"ל כאשר יש בגלעד רוצחים רבים במזיד משפיע הדבר על זלזול בחיי האדם וממילא

 מתרבים גם רוצחים בשוגג, כלומר פחות נזהרים גם שלא יבוא לידי שוגג.

נתבונן בעצמנו, אנחנו יודעים שרציחה זה דבר נורא ואיום, אך כשיש זלזול במקום בחיי

 אדם הדבר מתפשט עד כדי רציחה רח"ל. אדם ובפרט בן תורה חייב לשמור את עצמו בדברים

 שהרחוב פרוץ בהם כדי שהאוירה לא תחדור אליו פנימה וחלילה לא יכשל. לא לצאת מבית

 המדרש שלא לצורך מוצדק ולא לראות ולא לשמוע דברים שחלילה יוכלו להשפיע עליו

 לרעה.

משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, אומר רבנו יונה ד' אמות

 של לימוד בעיון ופלפול, זהו עולם הישיבות. העולם שנשאר להקב"ה כיום. ומרגלא בפומיה

 של רבנו חיים עוזר גרודזינסקי זצוק"ל כי חוץ מהישיבות אין לנו כלום! גם מדרגת כלל

 ישראל כמה שהאיכות של תורה ויראת שמים בישיבות, כך יש בכלל ישראל. כשתלמיד בישיבה

 מתחזק ביראת שמים הוא מזכה הרבים במדרגה הכי נישאה שאפשר במציאות בעולם, בנוסף

 לזכות של עצמו. 

זהו עבודת התשובה וההתחזקות המיוחדת לבני תורה. להישאר בתוך בית המדרש: "שבתי בבית

 ד' כל ימי חיי" מחוץ לישיבה, העולם פרוץ וסוחף עם הזרם, כידוע מדבריו של הנפש

 החיים על הפסוק "עץ חיים למחזיקים בה" שמחוץ לישיבה אין אפשרות לשרוד בתורה ויראת

 שמים.  

בפרט בימים אלו שחייבים אנו לעצור את שטף החיים, חייבים אנו במשנה זהירות להיות

 בחצרות בית ד' בתוככי בית המדרש ושם להתכונן כראוי לקראת יום הדין הבא לקראתנו.

 זוהי עבודת התשובה המיוחדת לבני התורה בכל השנה ובפרט בימי רצון של חדש אלול על אף

 העבודה הגדולה המוטלת עלינו להגיע לשלמות. עם כל זה כל חלק של התחזקות, כל תפילה

 כראוי, כל התחזקות בלימוד המוסר, בדקדוק המצוות, כל זכות, כל שבירת המידות, יש בה

 כדי לקרב לאבינו שבשמים לזכות ביום הדין, היות ואנו מתחזקים בכוונה לזכות בדין. 

יזכנו ד' בכתיבה וחתימה טובה בתוך כל בית ישראל לשנה טובה ומאושרת.