על קנאות אנשי השלום

כשלא הסכימו שפנחס יקבל "כהן" בפרשת פנחס...

הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל                       

פנחס בן אלעזר וגו' ברש"י לפי שהיו השבטים מבזים אותו  בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים

 לע"ז הרג נשיא שבט לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרון. יש להתבונן אם הפסוק בא להשיב משמע

 שיש שאלה...ואם אכן מי שהוא נכד של עובד אלילים צריך להימנע מקנאות, מה איפא

 הפיתרון בזה שיש לו עוד "זיידא"...וסבא חשוב מהצד השני...ומה השיב הפסוק?    

ברם אילו היתה "שאלה" היה צורך בתשובה, אך על לגלוג ובזוי, משיב הכתוב באותה אמת

 מידה וכפי שנתבונן.   

בני ישראל מאות שנים היו גדורים בעריות ואפילו במצרים,(כמו שאמרו חז"ל "אחת היתה

 ופירסמה הכתוב"), ובעצת בלעם התעררה כל יציבותו הרוחנית ועם ישראל נכנס לסחרור

 נורא, עד שהקב"ה מכלה בעם בקנאות, ואילולא נבלמה ונגדרה הפירצה, כילתה את כל העם

 (ולא כיליתי וגו' ) עשרים וארבע אלף איש, מספר השווה לחצי שבט, כבר נהרגים, משה

 ואהרן רואים את ה"והמה בוכים".. ואז מגיע פנחס ובולם בגופו ממש את כל ההתדרדרות,

 כביכול שולף את החרב בכח מאת השם ו"בקנאו את קנאתי" עושה דין למטה ועוצר את הדין

 של מעלה, ומצליח !! הכל נעצר לפני ההתרסקות.      

כעת כאשר נמצאים בבחינת אחר "ויהי אחר המבול"...הבה ונספור את המתים, נאמוד את

 הנזקים ונראה ממה להתחיל ראשון. כפי שמסתבר מתוך הדברים היו שתי קבוצות בעם ישראל.

 הבה ונפרוש מפה.

כ"ד אלף גויות, כ"ד אלף לויות, כ"ד אלף תכריכים וכ"ד אלף קברים. מה עושים? כורים

 קבר אחים? ה"חברא-קדישא" לא ידעו מספר לוויות שכזה, והכל ביום אחד. ממול נצבים

 האלמנות והיתומים לרבבות!! בקרנות הצדקה לא יודעים איך וממה להתחיל, זעקת השבר

 מרקיעה שחקים, ולא נגענו בשרש הבעיה שהוא הצד הרוחני של כל הענין שגרם לכל הדבר,

 מטבע הדברים היו צריכים כלם להבין מה קרה "ועל מה קרה" להתעטף בבושה עצומה ליבב

 יבבה אחת גדולה, לשים שק במותנם ואפר על ראשם,לשבת לצד משה ואהרון שבכו ולומר יחד

 עמם קינות...

והנה קבוצה אחת התעשתה ראשונה ,ובעצרת עם מהירה מצאה את הנגע!היתה כאן קנאות עם ספק

 שמא בדקות הלב לא היתה לשם שמים...

ובינתים המתים ממתינים, האלמנות בוכות, היתומים אובדי עצות, אבל אנחת רווחה היתה

 בקצת מן העם:מצאנו ברוך ד' מצאנו את הבעיה...קנאות לא לשם שמים".....

אין ספק כי אין זה  מחזה פלאים! האדם שונא כל כך את החמימות הנודפת ממעשיו של

 הקנאי, עד שמתחמם בעצמו ורותח כנגד הרתיחה, והופך בעצמו קנאי נגד הקנאות...! שכן

 רק מידת הקנאות (נגד הקנאים כמובן) בכוחה להתרכז 'בעוונו הנורא' של פנחס ולהותיר

 מאחורי הגב את כל ההרס והזוועה... הרי זו קנאות נוסח 'בית מדרש השלום' ....

זהו שיחסו הכתוב לפנחס אחר אהרון הכהן, כלומר שטענה זו, המזויפת מיסודה, אינה ראויה

 כלל למענה אמיתי ואין לענות אלא בלגלוג ובוז כנגד המלגלגים. חושבים המה שהם שייכים

 לבית מדרשו של אהרן הכהן אוהב שלום, וכביכול בשמו זועקים בגרון ניחר את זעקת

 השלום. בא הכתוב ואומר "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן" קנאי בן קנאי הוא!! כפי

 שדורשים חז"ל במדרש, וכלומר: אל תתעסקו לא בקנאותו שלו ולא בשלום של סבו אהרן!

 יכולים אתם המלגלגים להבין כמידתכם ב"בן פוטי שפיטם עגלים לע"ז... אך לא באהרון

 הכהן שגם ה"אוהב שלום" הינו תולדה של "הרודף שלום" והיינו שכולו קנאות! ולמה שאתם

 קוראים "שלום" הכתוב קורא קנאות,ולמה שאתם קוראים מחלוקת במעשיו של פנחס הכתוב

 קורא  הנני נותן לו את בריתי "שלום"!

זוהי קבוצה קטנה בעם שבעטיה גונן הפסוק על פנחס ומן הסתם לא נחשוד את עצמנו להימנות

 ולחשוב כמותם.

@9

אולם קבוצה נוספת היתה בעם ובה נקטו רוב ישראל,וזה שייך גם שייך לנו, הבה ונתבונן

 בינה וניקח מוסר ולקח!    

כך אמרו בגמרא,"רב אשי אמר לא נתכהן פנחס עד ששם שלום בין השבטים, והכתיב והיתה לו

 ברית כהונת עולם? ההוא לברכה הוא דכתיב" (זבחים קא:) ולמה הברכה בוששה מלהתקיים

 תיכף? מבאר תוס' שם שאע"פ שמיד היה יכול להיות כהן, אך כל כהן צריך הלבשה ומשיחה

 וחינוך וזה תלוי בישראל שנמנעו מלעשותו תיכף.

מדוע? - נביט נא אל המראה הגדול הלזה ונאזין נא היטב לדברי התוס'. 

@1"אבל שמא לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה מפני שהרג נשיא שבט, עד ששם שלום  בין

 השבטים בימי יהושע ואז נתרצו לו והלבישוהו וחנכוהו בחביתין"!!!

אכן מה נורא המראה, איך יבער ויתלהט הכתוב ולב האדם איננו אוכל...!

הקב"ה מכריז וקורא פרשה על שם פנחס ומייקר אותו בכל ייקר וגדולה, חוקק את שמו

 בפסוקים רבים בתורה מן השמים לנצח על גודל מעלתו, כלל ישראל רואה ומקבל את התורה

 מבראשית עד וזאת הברכה, ובתוכה ישנם פסוקים סדורים על האיש פנחס שחי בתוך העם –

 ולהם זה לא מספיק!

נוסיף נא לתאור הלזה איך שמשה תיקן לקרוא בתורה משבת לשבת, ומגיעים לפרשת פנחס,

 ופנחס בתוך הקהל  והגבאי מסתובב ומחפש עולה לתורה וקורא "כהן קרב ? " ושוב: "כהן"?

 ופנחס כמובן הוא איננו "כהן" בעיניהם. לא מכירים בכהונתו! 

ומשלא נמצא מכריז הש"ץ אין כאן כהן ,"יעמוד ר'  פלוני ישראל במקום כהן---- ----

 הישראל מברך והבעל קורא פותח בנעימה "וידבר ד' אל משה לאמר" פנחס בן אלעזר בן אהרן

 הכהן ...השיב את חמתי מעל בני ישראל.. לכן אמור הנני נותן ....והיתה לו ולזרעו

 אחריו ברית כהונת עולם ..."    וכל העם מתנועעים בשקט ובדביקות, מדביקים אצבע

 לחומש, וכשמסיימים הכל נושקים לחומש ולס"ת  ו..מחביאים אותו עמוק עמוק מעבר לפרוכת

 מאחורי שתי מנעולים... ... כלומר אותי זה לא מחייב!!  נורא!!!

אח"כ המדקדקים לא אוכלים סעודה לפני שניים מקרא ואחד תרגום !.. ושוב משננים את

 הפסוקים הנוראים הללו, את אותן המילים, וזה לא נוגע אליהם! הפסוק בשלו והעם

 בשלו...

לפי שהרג נשיא שבט.. הוא נשאר מרוחק, עד שילמד להתנהג ...

לא יום ולא יומים, לא שנה ולא שנתיים, שנים רבות, מדי שנה שב וחוזר המראה על עצמו,

 שוב שנים מקרא וקריאת התורה של פרשת פנחס, אבל למעשה פנחס עדיין לא נהיה כהן. העם

 לא מסכים. הפסוק משבח והעם מרחק... 

עד שעשה תשובת המשקל כביכול ועשה שלום שגם לעין העם נתפס כשלום ונהיה בעיניהם גם

 @3איש שלום@4... או אז ורק אז נתרצה אל העם ונכנס מחוץ לג' מחנות, כולם 'נזכרים

 ונעשים' במעשיו הישנים ומכתירים אותו לכהן..!נורא נוראות!

ללמדנו כמה "אבירי לב" אנחנו שרואים ורואים...רואים מעשיהם של צדיקים, חסידים,

 וקנאים, ונשארים בשלנו... וללמד את מי שבא לקנא קנאת ד', שאל יצפה  לתגמול מהעם על

 פועליו, ואל יתאכזב לעולם מ"המה יאמרו" ויידע נאמנה מראש, כי גם אם לא ייזרק מיד

 מכל המדרגות, יהיה מרוחק מכל הלבבות. ואם לד' כוונתו אל יצפה לקבל "כהן" ודי לו אם

 יקבל גלילה...כי העם הפשוט בכל אופן לא סולח ורוצה אנשי שלום! וגם למשה רבינו לא

 סלחו כולם, בעוד שאהרן היה אהוב על כל ישראל, ואפילו טענות נגד אהרן הופנו נגד

 משה, כמו שאמרו חז"ל במדרש. וללמדנו בא הדבר, לעשות האמת בלא להתחשב ב"דעת הקהל".

 כי "הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים"!!! פלאי פלאים!