עם לבדד ישכון – בשבח האי נורמליות

בלק רצה להכחיד את עם ישראל. הוא גייס את בלעם, והיה בטוח בהצלחתו. ההיערכות שלו למלחמה, היתה לפי עולם מושגיו המעוות. הוא ראה בעם ישראל, עם פולש וכובש. הוא ראה אותם כמי שבאים להשמיד את האוכלוסיה המקומית ומבקשים לרשת אותה - כמו שאיפתם האימפריאליסטית של שאר העמים. בעיניו הם היו עם של בוזזים. אפילו בלעם הרשע, בעינו האחת, ידע לראות יותר לעומק. לא @1עם יצא ממצרים, @2הוא תקן את ראייתו של בלק בן צפור, זומם הרע. @1ק-ל מוציאם ממצרים! @2רש"י: @1"הנה אתה אמרת עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו, אלא אלוקים הוציאו". @1זה איננו עם של בוזזים, החיים על חרבם. זה אינו עם שחי על כוחו ועוצם ידו. זו אינה אומה של שודדים, פורצי גבולות ושופכי דם נקיים. לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. בכלל, עם ישראל אינו עם שפועל ונפעל על פי חוקי ההסטוריה. כללי ההסטוריה לא חלים עליו. שום דבר לא תלוי בכוחו ועוצם ידו. זהו עם סגולה. "ק-ל מוציאם ממצרים". יש כח עליון שמפעיל את כל הארועים הנוגעים לו, בניגוד לכל הכללים הפועלים בעולם. גם כשהוא משתמש בכוח, לא הכוח הוא שפועל. עם ישראל יכול להיות חלש, ולנצח. הוא יכול להיות בעל צבא קטן ביותר, ובכל זאת להביס את הרבים העומדים עליו או מולו. @1"הן עם לבדד ישכון - העם שינצח את כל העולם כולו" )רש"י(. למה? כי לא עם יצא ממצרים, אלא "ק-ל מוציאם ממצרים"...

 

 

אלפי שנים אחרי, מבט אל הכאן, לא אל שטחי האנטישמיות המקננת עדין בין האומות: המציאות הנוכחית האופפת אותנו, שוחרת רע. המהלכים המדיניים, אינם משיגים תוצאות. חרבו של ישמעאל, מסרבת לחזור לנדנה. השלטון מגלה אוזלת מוח ואזלת יד, מול ארועי הדמים. לא קסם בישראל - אבל לדאבון לב, יש קאסם בישמעאל. גשם של סכנת מוות, ניתך על מקומות ישוב במדינת ישראל. מעצבי המדיניות הישראלית, חסרי אונים. בבלקיות מופגנת, הם מסרבים להפנים ש"ק-ל מוציאם ממצרים", לצורך מטרה, לשם יעוד. במעמקי תת-תודעתם רובץ העיוות: "עם יצא ממצרים". הם עודם מאמינים שזה משהו טבעי, שהפתרונות הם בתחום הכוח ועוצם היד. שהם תלויים בפוליטיקה, בדיפלומטיה, במדיניות. עד שמשרטטי קווי המדיניות הישראלית לא יאמצו לעצמם את הידיעה שאנו עם לבדד ישכון, עד שהפרהסיא הישראלית לא תתאים את עצמה לקו החיים היהודי - לא רק בעניינים דתיים, אלא גם בענינים מדיניים, לא ימצא שום פתרון. בין כתליהם של חוקי הטבע, אין שום סיכוי למציאת פתרון.

 

 

 

את הדברים הפליא להגדיר הגרש"ר הירש זצ"ל, על הפסוק "עם לבדד ישכון": @1"הוא יחיה בארצו הגדורה בגבולותיה, ואל ירבה קשרים עם עמים אחרים. הוא יקיים את תפקידו 'הפנימי' הלאומי, כ'עם' בעל חברה לאומית, ולא יבקש את גדולתו כ'גוי' בין גוים, כ'גוף' לאומי המרשים בכוחו וגבורתו".

 

 

 

עם לבדד ישכון, אינו חותר להפוך לאחד העמים בית ישראל, על כל המשתמע מכך. הוא אינו משתדל להיות בן משפחה טבעי, במשפחת האומות. הוא שואף לבידול. הוא גם אינו מבקש להרשים בכוחו הפיזי, לסמוך עליו כחומת מגננה. הוא יודע שכללי ההסטוריה, באופן טבעי, פעלו תמיד לרעתו. שנאו אותו עוד בטרם היה לעם, ועדיין. כך ארע לאבות האומה. במדבר הוא נרדף, ושרד רק בכוח ניסים גלויים. הוא ידע את הגדולות שבשנאות - האנטישמיות. עבר את הגדולה שבאפליות - הגטאות. הוא שרד את הנוראה שבהתנכלויות - האינקוויזיציה. שרד גם את הגדולה שבשואות - תאי הגזים. מתחו אותו על גלגלי העינויים, העלו אותו על המוקד, הבעירו את ספריו. דמו היה חומר תבערה לכל הפוגרומים. הוא שרד כנגד כל הסיכויים, כמיעוט לא אהוב, אם לנקוט בלשון המעטה. הוא המשיך, למרות הכל, בכוח תורתו, בכוח בידולו. עם לבדד ישכון. ק-ל מוציאם ממצרים, המשיך להובילם בתוך הלהבות ובין בתרי ים השנאות שגליו שככו רק מידי פעם - עד לגיאות הבאה. גם כשכוס התרעלה עלתה על גדותיה, עם ישראל שרד. איך? כי כללי ההסטוריה אינם חלים עליו. עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. התורה הנצחית נתנה לו את הכוח, את החמצן לנשימת חיי רוחו.

 

 

 

הנסיון להפוך לעם "רגיל", "נורמלי", שמתקיים בכוח הטבע, מסכן את קיומו של עם ישראל. כי כללי הטבע מייעדים לו עתיד שוחר רע, חלילה וחס. רק אורח החיים ה"על טבעי" - האמונה בתורה ומצוותיה, מבטיחים לו את יכולת ההשרדות.

 

 

 

המפתח להכרה הזו, הקריטית כל כך לקיומו הנורמלי של העם בתוך מערבולת האנומליה, טמון בפרשתנו. פער ההשקפה בין בלק לבלעם, ממחיש היטב את הנושא: @1"בלק ובלעם אינם טיפוסים של העבר גרידא, כי גם טיפוסים של ההווה והעתיד, עד אחרית הימים שני טיפוסים, שאחד מהם משקיף על ההסטוריה היהודית כזו שתחילתה כ'עם יצא ממצרים' והאחד כזו ש'ק-ל מוציאם ממצרים' @2)נחלת יוסף לרבי יוסף ליפוביץ זצ"ל, פרשת קורח(. האחד רואה את עם ישראל כעם טבעי, שיצא ע"פ המציאות הטבעית, ממצרים. השני, למרות רשעתו, מבין שהקב"ה הוציאם ממצרים. בלעם יודע, שלא חוקי הטבע חלים על העם הזה. משום כך, הוא גם מנסה לפעול בהתאם. הוא אינו מנסה להשמידם פיזית. הוא יודע שזה לא יצליח. הוא מנסה לשדוד את כלי זינם של ישראל. מנסה לכלותם בפיו. מתכנן להכשילם בעברות חמורות. הוא יודע מה מגונן על קיומם. בכך, בהעברתם על חוקי דתם. הוא מקווה לנצחם. בלעם ובלק עודם כאן. השנאה ההיא עודנה מנשבת ממאורות הטחב של ההסטוריה החוזרת. האנטישמיות עוד כאן, אין לה פתרון. ככל שנהיה יותר עם לבדד ישכון, יותר "ק-ל מוציאם ממצרים", נוכל לפלס דרך בין הגלים. שנאת עולם לעם עולם, היתה ותהיה. ישמעאל פרא אדם, ועשו שונא ליעקב. אך ככל שיווצרו בקיעים בחומת הבידול של עם לבדד, ככל שיטושטשו סממני ההיכר ע"י ערפילי ה"כאחד העמים", זה רק יילך ויתגבר.

 

 

 

אם זה שנוטל את הגה השלטון בארץ, אם אלה שמנווטים את ריכוזי היהודים וקהילותיהם בחו"ל אינם מבינים לפחות את ההבנה ה'בלעמית' הזו, אם אוצר ידיעותיהם אינם מכילים לפחות את מה שידע אותו קוסם שתום עין, הם צועדים בביטחה לזרועות האסון.

 

 

 

ההכרה שהעם הזה, הצלחותיו או כשלונותיו, יוכרעו רק ע"י "ק-ל מוציאם ממצרים", חייבת להיות תמרור דרך. זה חייב להתבטא בחקיקה. בחינוך, במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ. בלעדי זאת, זהו מתכון בדוק לכשלון. אם הם לא מעכלים שהכל תלוי ב"אהליך יעקב" - בתי כנסיות ובתי מדרשות והם מנסים לפגוע ביריעות האוהל ויתדותיו, זו הכנסת הראש לתוך הגליוטינה של דברי הימים, מרצון. בלעם רצה שלא יהיו בתי מדרשות, כי הבין ששם מקור החוסן הקיומי, מוקד הכוח ומפתח ההשרדות - והקב"ה הפך את קללתו לברכה. זה מה ששומר. עם לבדד ישכון. תורה מגנא ומצלא.

 

 

 

מי שדואג לעתידו של העם, חייב להשתית את אורחותיו על המסקנה המתבקשת. עליו לפנות בצומת העתידים, לכיוון הנכון. עליו להבין, להפנים ולפעול, שעם ישראל ימלא את יעודו, כעם לבדד ישכון. אזי גם אומות העולם העוינים יגידו, מה טובו אוהליך יעקב. רק אם לא יראה אוון ביעקב, אזי "יאכל גויים צריו ועצמותיהם יגרם וחיציו ימחץ"...

 

 

 

"עם לבדד ובגויים לא יתחשב".

 

 

 

*

 

 

 

במסגרת זו ניסינו לבחון את ההשלכה היומיומית, של עם לבדד ישכון. פנינו לכמה גורמים, שיספרו, שיגדירו. פרויקט מיוחד של מוסף שבת קודש. הבטים שונים של שנאת עולם לעם עולם...