חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

תולה ארץ על בלימה

העולם החדש שקם לאחר המבול, לא היה שונה במהותו מהעולם שזה עתה נכחד. המציאות "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", שבעטיה נשבע הבורא שלא להביא עוד מבול על הארץ, באה לידי ביטוי גם בדור החדש שזה עתה החל לקומם את העולם החדש מהריסותיו. לא היה פשוט לשוב אל החיים כסדרם, בעקבות המאורע הטראומתי שהותיר את חותמו בבריאה. בניו של נח וצאצאיהם, אנשי העולם החדש, היו אמורים ליצור חברה חדשה, יציבה ומאוחדת, שתוכל לעמוד מול כל האתגרים הניצבים בפניה.

 

אין ספק כי הם שמעו מנח ובניו על חווית המבול שעברה עליהם ועל הסיבות שבגללן נחרב העולם. נח, בנו שם ונכדו עבר, אף הפיצו את סיפור בריאת העולם על ידי הבורא, את החובות שהטיל על ברואיו, ואת הסכנה שבאי ציות לו. אבל היצר הרע הפועם בלבם של בני הדור החדש, הסית אותם ללכת בדרכי קודמיהם ולזנוח את האמונה בבורא המשגיח על ברואיו ואינו מאפשר להם לנהוג כרצונם. סיפור המבול, שהיה עדיין טרי ומן הסתם רישומו עוד נותר על פני תבל, חצץ בינם לבין זניחת האמונה. הידיעה שיש גבוה מעל גבוה, יוצר הבריאה ומקיימה כל העת, המשגיח על ברואיו, נותן שכר ליראיו ומעניש את עוברי רצונו, היתה מוחשית מכדי לזנוח אותה בלא סיבה מספקת.

 

או אז התכנסו חכמי העולם, כדי לדון ביצירת 'סדר חברתי חדש'. מן הסתם הם קיימו דיונים מעמיקים בשאלת המבול ובדרכים למנוע אותו מלהחריב את העולם שנית. ההסבר הפשוט כי המבול היה תופעה על-טבעית שהגיעה כעונש מבורא העולם בעקבות מעשיהם הנלוזים של בני דור החורבן, לא התקבל על דעתם הנאורה של המלומדים. מה עוד שהוא היה מחייב אותם לבנות את העולם החדש על אדני האמונה בבורא העולם וקיום ציווייו. נמרוד, נכדו של חם, מנהיג העולם החדש, חיפש כל דרך כדי להשתחרר מהאמונה הכובלת. התיאוריה המלומדת, שהפכה תוך זמן קצר מתיאוריה למציאות, נתנה הסבר פשוט ומקורי לשאלת המבול.

 

העולם הצעיר, שרק 6561 שנים חלפו מאז נוצר, בסיסו רופף - קבעו מדעני התקופה. השמים גדושי המים העומדים מעליו, אינם יכולים להחזיק מעמד יותר מאשר פרק זמן זה של 6561 שנים, ולפיכך יש סבירות גבוהה כי כאשר יחלפו שוב השנים הללו, עלולים הם להתמוטט פעם נוספת ולעולם צפוי מבול חדש שיביא לחורבנו. זו היתה התיאוריה שסייעה למדעני העולם החדש, להבין את תופעת המבול באופן שלא יחייב אותם להסיק כל מסקנה התנהגותית. )אגב, התיאוריות בנות זמננו המנסות להסביר את היווצרותו של העולם יש מאין בלי קיומו של בורא רח"ל, סבירותן קטנה בהרבה מתיאורית מדעני דור הפלגה, שלפחות קיבלו את עובדת בריאתו של העולם כעובדה ללא עוררין(.

 

מסקנתם הבלתי נמנעת של בני התקופה היתה לבנות עמודים בני קיימא, שיוכלו להחזיק את הרקיע לבל יתמוטט ויקרוס על העולם. כך מבאר רש"י על פי דברי חז"ל את המילים "דברים אחדים": "אמרו - אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות". זה היה הגורם שדירבן את בני העולם החדש, להקים את מגדל בבל, כאחד מעמודי התמיכה שימנעו את קריסת הרקיע. הרצון המפעם בלב כל אדם להאמין שיש חוקיות ברורה בבריאה והיא מתנהלת על פי היגיון כלשהו הניתן להבנה ולניתוח, לא השתנה מאז ועד היום. סגידת האדם למדע - מימי דור הפלגה ועד ימינו - שורשה הוא מאותה שאיפה פנימית לחוש יציבות כלשהי במהלך החיים. המדע החוקר את חוקי הטבע ואת מהלכו, אמור לספק הסברים לכל תהליך טבעי ובעיקר לחזות את העתיד לקרות על פי הנתונים המצויים בידו.

 

גם כאשר רואה האדם לנגד עיניו, כיצד קורסים כל התיאוריות והעולם שנגד עיניו פועל בניגוד לכל השערה או מהלך הגיוני, הוא מחפש כל דרך - ולו גם חסרת היגיון - כדי להסביר את המתחולל לנגד עיניו, ובלבד שלא יצטרך להסיק את המסקנות המתבקשות. למעשה, כל סיפורם של נח והתיבה שהקים, נועד לאפשר לרוצים לטעות לבוא ולטעות, כדי להותיר את עניין הבחירה החופשית בעולם.

 

הרי מי שמתבונן בכל סיפור התיבה, מתמלא תמיהות ותהיות. לכאורה, נועדה התיבה להציל את נח, משפחתו וכל ברואי תבל. אבל באופן טבעי, היה זה דבר חסר כל סיכוי. התיבה, עם כל גודלה, לא היתה אלא גרגיר קטן, כטיפה מן הים, לעומת כל הברואים אותם היתה אמורה להכיל. לא היתה כל אפשרות מעשית להכניס לתוך תיבת העץ שאורכה שלש מאות אמה, רחבה חמישים אמה וגובהה שלשים אמה, אפילו מעט-מזעיר מברואי תבל. כל מציאותם בתיבה לא היתה אלא בגדר נס גלוי, שיכול היה להתקיים גם בתיבה קטנה בהרבה. גם עמידתה של התיבה בזמן גשמי הזעף העזים אשר מחו את כל הבריאה כולה עד לעומק שלשה טפחים באדמה, היה בלתי אפשרי. הכופר בו נמרחה התיבה כדי להגן עליה מפני הגשמים, היה חסר כל תועלת טבעית.

 

ועם כל זאת ציווה השי"ת את נח לבנות תיבה גדולה, לצפותה בכופר ולהמעיט ככל האפשר מעוצמתו של הנס. אומר על כך מרן המשגיח מפוניבז' הגר"י לווינשטיין זצוק"ל: "אף במקום שעושה הקב"ה נס שעל ידו מתגלה מציאותו בעולמו, מכל מקום דרכו יתברך הוא לעשותו באופן שגם בעצם הנס יהיה מקום להסתתר. ולכך, גם בהצלת נח על ידי התיבה שהוא נס גלוי, אבל כל הרואה תיבה גדולה וחזקה יכול לטעות ולומר שהתיבה היא שהצילה את נח. אף שכל המתבונן יראה שלא יתכן כזאת שתיבה של עצים תעמוד נגד מבול שהחריב את כל הבריאה כולה וגם הארץ נימוחה, מכל מקום לשוטה יש כבר די מקום לתלות את ההצלה בתיבה ולא בהשגחת ד'. נמצא שהעניין של התמעטות הנס הוא שהרושם שראוי לנס לעשות על האדם, כבר נחלש על ידי הסיבה, שהרי כבר יש דבר אחר לתלות בו את ההצלה".

 

מכאן מסיק מרן הגרי"ל זצוק"ל, את המסקנה המתבקשת לכל ענייני העולם: "ואם נתבונן נראה שכל הבריאה כולה אינה אלא תיבה בעלמא כעין תיבת נח. הלא כל כדור הארץ מסובב במים למעלה מעל הרקיע ובמים מתחת לרקיע, והקב"ה עושה מעין 'קריעת ים סוף' בכל הבריאה שבאמצע כל המים האלו תהיה איזה יבשה. נמצא שכל הבריאה כולה אינה אלא תיבה וכמו שקיומה של תיבת נוח אין לה הבנה, כך אין אנו מבינים את קיומה של הבריאה כולה... בקצרה, כל אדם צריך לקבל על עצמו לצייר ציורים ולראות שכל הבריאה אינה אלא כולה נס בלי כל סיבה. וכל הסיבות שאנו רואים אינם אלא למעט את הנס, כדי שהשוטה יתלה באותן הסיבות. אבל המתבונן ידע ויכיר שהכל נס והטבע אינו אלא הסתר פנים". )מתוך "יד יחזקאל" לפרשת נח(.

 

לא רק בעניינים מדעיים מצפה האדם ליציבות כלשהי. גם בחיי היומיום שלו, הוא מייחל שיתנהלו במהלך קבוע והגיוני. לא בכדי פרשנים מלומדים היודעים לפרשן את העבר ולחזות על פיו את העתיד, עסוקים יומם ולילה בראיונות תקשורתיים, הנובעים מאותה שאיפה טבעית של בני אנוש, להכניס סדר בבלגן. אין פלא כי כאשר מתרחש איזה אירוע מדהים, קמים כל אותם פרשנים שלא העלו אפילו בדמיונם הפרוע את התרחשותו וצועקים: הכיצד זה כשלו כל המערכות שהיו אמורות למנוע אותו? הכתובת הרי היתה על הקיר, הם מסבירים, גם אם לכל בר-בי-רב נראה הקיר חסר כל כתובת.

 

כי זאת לדעת, גם כאשר 'העולם משתגע', כפי שרואים אנו לנגד עינינו בימים טרופים אלו, בו טרור חסר גבולות משתולל, עולם ומלואו נתון באימה וחשש, אסונות טבע מזעזעים מוסדות תבל, עדיין יש המבקשים להכניס סדר כלשהו בתוןהו ובוהו הכלל עולמי, ולנסות להסביר מדוע הכל היה צפוי וידוע מראש. כי המטרה היא להרחיק ולהדחיק את המסקנה המתבקשת שבורא העולם הוא אשר "תולה ארץ על בלימה", ומבקש הוא לעורר את עמו ישראל, לשוב אל בוראו לקראת היום בו יתוקן עולם במלכות ש-ד-י.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד