חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

תפקידנו להיות בית מקדש המהלך- שיחה עם הרב ג' טולידנו

@א"וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם... שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים" * מדוע צריך לתרום שמן למאור ובשמים לקטורת, הלא הם קרבנות ולא חלק מבנין המשכן עצמו? * האם כל יהודי יכול להאיר כמו המנורה או לבשם כמו הקטורת, למשל? וכיצד? * בשאלות אלו פנינו אל הגאון רבי גבריאל טולידנו שליט"א ראש ישיבת "אור ברוך"

 

@1מה מטרת הדלקת המנורה המאירה במשכן ובמקדש ?

 

לקראת מתן תורה הגדיר הבורא ית' את תפקידו של עם ישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כהים וגוי קדוש". יעודו של עם ישראל, עם סגולה הוא לשרת את ד', והדרך לשרתו הינה להפיץ את אחדות ד' בבריאה, ללמד לכל הנבראים את תכניתו ומטרתו שהם ערכי התורה הקדושה, חכמתו של הקב"ה.

 

 

הדרך ליישם את האתגר הזה הוא ע"י שעם ישראל יהיה "גוי קדוש". באור הדבר, רצון ד' הוא לא כדוגמת שאר העמים המפיצים את האמונה בדרך המסיונרים, אלא ע"י בנין האדם עצמו, וכן ע"י בנין כללות העם "גוי קדוש". זהו הלשון "ממלכת כהנים" משרתים שנקבל את מלכותו ית' ברצון, שנקבל את התורה בלב שלם ונפש חפצה, לחרות את התורה בפנימיותנו וע"י זה נפיץ בעולם את מציאותו ואחדותו ית'.

 

 

יסוד זה מבואר במדרש )תצוה ב'(: "משל לפקח וסומא שהיו מהלכין אמר הפיקח לסומא בא ואני סומכך והיה הסומא מהלך. כיון שנכנסו לבית אמר הפקח לסומא צא והדלק לי את הנר והאיר לי שלא תהא מחזיק לי טובה שלויתיך. לכך אמרתי לך שתאיר. הפקח זה הקב"ה שנא' כי עיניו משוטטות בכל הארץ, והסומא אלו ישראל שנא' נגששה כעורים והיה הקב"ה מאיר להם ומנהיגם. כיון שבאו לעשות המשכן קרא למשה ואמר לו ויקחו אליך שמן זית זך. אמרו ישראל כי אתה תאיר נרי ואתה אומר שנאיר לפניך, אמר להם בשביל להעלות אתכם שתאירו לי כשם שהארתי לכם"

 

 

נכון הרבש"ע נותן לנו את הכוחות, מ"מ הוא מייחס את ישום התכניות לעם ישראל. ודאי שלא יעלה על הדעת להאיר לבורא עולם שאין עוד מלבדו, אלא כחלק מההסתר של הבורא בתוך הבריאה כביכול צריך להאיר לו את הנר.

 

 

המנורה שמדליקים במקדש היא מנחה ככל הקרבנות, אלא שע"י ההדלקה נשלם מעשה המנורה, משום שמנורה שאינה מאירה אינה מנורה. כאשר הכהן מדליק את הנרות הוא גומר את מעשה המנורה. נמצא שרק ע"י השלמת מעשה המנורה נשלם המשכן.

 

 

תכליתו של המשכן הוא שיהיה מקום השראת השכינה להאיר לעולם. המנורה היא המפיצה את אור המשכן. נמצא, שכאשר בני ישראל תרמו "שמן למאור" השלימו את המשכן. הגרש"ר הירש זצ"ל שואל הרי שמן למאור וקטרת הסמים הם עצמם קרבנות ומה הם שייכים לתרומות בנין המשכן, ובאמת השמן הינו מרכיב חיוני בבנין המשכן.

 

 

 

@1ו"קטורת הסמים" - האם גם הקטורת מטרתה להפיץ את האור לעולם כולו?

 

 

 

בפרשת כי תשא נאמר: "ונתת ממנה לפני העדות באהל מועד אשר אוועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם" מבאר הרמב"ן: הוא קטורת של יום הכיפורים ויקטיר ממנה באהל מועד כל יום, ויתכן שיזכיר ממנה במזבח הפנימי המונח לפני ארון העדות וע"י המנורה.

 

 

באור הדבר: טבעה של הקטורת היה שריחה נודף למרחוק. בחז"ל נאמר שכלה לא היתה צריכה להתבשם בירושלים מריח הקטורת. קטורת צריכה להיות ע"י הארון משום שהיא משלימה את תפקיד הארון. קטורת סמוכה גם למנורה כדי שהריח הנודף יופץ יחד עם אור המנורה. ארון הקדש הוא סמל התורה שבכתב והמנורה היא תורה שבעל פה. הקטורת מבשמת הן תורה שבכתב והן תורה שבעל פה.

 

 

הגמרא אומרת )שבת פח(: "מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם, כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא העולם בשמים. וכיון שמדיבור ראשון נתמלא העולם דיבור שני להיכן הלך, הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון"

 

 

כבודה של תורה היא בזה שמבשמת את הסביבה כולה. משרה אוירה נעימה ורגועה מלאה סיפוק ואושר. וממילא הקטורת משלימה את התורה שבכתב שבארון ואת התורה שבע"פ ע"י שמבשמת את לומדי התורה. וכמו שהמנורה מביאה את אור התורה לכל העולם כן הקטורת מפיצה את ריחן של תורה שבכתב ושבע"פ למרחוק. וממילא הן המנורה והן הקטורת הינם תפקידיו העיקריים של המשכן בכך שהם מפיצים את אור התורה ואת ריח התורה.

 

 

 

@1 כיצד ניתן להפיץ את אור התורה ואת ריחה הטוב גם בזמנינו שאין ביהמ"ק?

 

 

 

כאשר הקב"ה נתן את התורה כפה הר כגיגית שאם לא יקבלו את התורה אין בריאה והעולם יחזור לתוהו ובוהו. מבואר מכך, כי אמנם לפני מתן תורה היה בריאה, והיה שייך שיחידים יעבדו את ד' ואפי' לגדול במימדים של אבות העולם, אך תקופה זו נקראת בחז"ל: "אלפיים שנה תוהו" זכות קיומה של תקופה זו היא הציפיה ליצירת עם ישראל. מיד שנוצר עם ישראל אשר בשבילו נברא העולם, נתן הקב"ה בידם את הכח להאיר את הבריאה ע"י התורה המחברת בין שמים לארץ. זה התפקיד של כלל ישראל.

 

 

הארה זו אינה חד פעמית. כשם שהדלקת הנרות במקדש היתה פעמיים ביום ונלווה עליהם הקטרת הקטורת, כך כשמקבלים עול מלכות שמים פעמיים ביום ומקבלים עליהם עול תורה, מקיימים את הבריאה.

 

 

אמת, הבריאה כבר קיימת, אך השלמת הבריאה "אשר ברא אלוקים לעשות" התכלית הנרצית של הבריאה הוא רק ע"י שישראל מקבלים עליהם עול תורה.

 

 

משום כך אהרן ובניו נצטוו להדליק את המנורה במקדש, )הקשו המפרשים, לפני חטא העגל עבודה היתה בבכורות וא"כ מדוע בהדלקה נאמר כבר לפני כן שייכת לאהרן ובניו ומרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל כותב שהנרות שייכים לאהרן ובניו המיוחדים להורות וללמד( כיון שהם משבט לוי שהובדלו מלעבוד ד' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים, הם הם המופקדים על כח התורה והם אחראים על ההדלקה כשם שכלל ישראל אחראים על הדלקת הבריאה כולה.

 

 

 

@1 בביהמ"ק עבודת ההדלקה היתה מסורה לכהנים, האם כל יהודי יכול להיות כהן ולהפיץ אור המנורה?

 

 

 

כל יהודי באשר הוא, למרות שאינו בורא עולם המתפעל את כל הבריאה ולמרות שאינו כהן גדול המתפעל את המשכן, אך אחראי הוא על נשמתו שלו להדליק אותה בכדי שתאיר לעולם. בכך מצטרף כל יהודי לממלכת הכהנים: "והוא כהן לק-ל עליון". כח כהונה זו תלוי אם אכן זכה הוא לכח התורה.

 

 

 

@1 כיצד עושים זאת בפועל?

 

 

 

המשנה באבות )ד' ה'( אומרת: "כל הלומד על מנת ללמד מספיקים בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות".

 

 

יש להבין, הרי מי שלומד על מנת ללמד גם הוא לומד על מנת לעשות, כי אם לא כן מוטב שנהפכה שליתו על פניו כמבואר בירושלמי, ובמשנה מפורש שמי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, א"כ מה ההבדל בין ללמוד ע"מ ללמד לבין ללמוד ע"מ לעשות?

 

 

אלא, תפקידו של עם ישראל הוא להפיץ בעולם את מציאותו ית'. יש שתי אפשרויות האחת, לפעול לזכות את הרבים בהקהלת קהילות ללמדם דעת ד'. זוהי דרך טובה מאד. אך ישנה דרך נוספת, להפוך את עצמו לספר תורה חי. על ידי דוגמא אישית מלמד הוא את עם ישראל את ערכי התורה והיהדות.

 

 

אומר התנא, גם ללמוד על מנת ללמד היא דרך ישרה ומשום כך יש בזה סיעתא דשמיא שמספיקים בידו ללמוד וללמד, אבל הדרך הרצויה ביותר היא: בנין עצמי שלו. ההשפעה שלו תהיה לא דרך פעולות גדולות אלא דרך הבנין האישי שלו, דקדוק על כל תג ותג, כנראה שאכן זוהי הדרך המתאימה יותר לרוח התורה ולכן מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

 

 

הגמרא מספרת )ע"ז יח( כשחלה ר"י בן קיסמא הלך ר' חנינא בן תרדיון לבקרו, א"ל שמעתי עליך שאתה מקהיל קהילות ברבים... א"ל ר' חנינא, רבי מה אני לחיי העולם הבא. א"ל כלום מעשה בא לידך, א"ל מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים אמר לו א"כ מחלקך יהיה חלקי.

 

 

מעשים גדולים יכולים להיות נגועים באהבת הפרסום, אהבת כבוד וכדו', במעשים הקטנים יש בהם ביטוי לפנימיות האדם. בהקהלת קהילות ברבים עדין לא בטוח שהוא בן עוה"ב רק במעשה הקטן של כיס של צדקה שהתחלף לו.

 

 

רש"י בפר' אמור כותב: מדוע נכתבה פרשת מתנות עניים בפרשת המועדות, כל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנות בתוכו. בתוך פרשת קרבנות ציבור שהם גלויים לעיני כל, ישנה אפשרות לאדם לעשות מעשים קטנים לעניים בשדהו ובכך הוא כבונה את בית המקדש.

 

 

@1כאשר אדם עובד על עצמו, בונה הוא את עצמו ל"בית מקדש מהלך". ההתגברויות היומיומיות הם הקרבנות שלו. בכך הוא גורם נחת רוח לפני הקב"ה כמו הקרבת הקרבנות@2. זה הכוונה של הלומד על מנת לעשות.

 

 

 

 

@1 דהיינו, שכל יחיד ויחיד יכול להיות "בית המקדש מהלך"...

 

 

 

אכן כן. הבה נתבונן בדוגמא לכך, חז"ל אומרים למה קוראים מגילת רות בחג השבועות, שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד.

 

 

מה ההבדל בין חסד לצדקה? כותב הרמב"ם )מורה נבוכים ח"ג פנ"ג(: צדק נקרא כל תשלום חוב לזולתו לפי גדרי החוק. זהו גם צדקה, היא אינה חובה מתוקף חוק מסוים, אלא מה שאדם רואה לעצמו חובה לעשות. חסד הוא מעבר להרגשת חובה, פעולה חפשית לעשות טוב. עולם חסד יבנה העולם נברא לטובתו של ברואיו עצמם.

 

 

כל אדם יכול להגיע לדרגת חסד אמיתית, במעשי חסד הנעשים ללא תערובת של חשבון עצמי וללא לחץ של חוק מסוים, מגלה האדם כי הוא מסוגל לעשות פעולה חפשית של חסד.

 

 

רות המואביה, בת מלך נישאת לבנה של נעמי ובעלה הולך לעולמו מחמת חטאו. נעמי רוצה לחזור למולדתה. האם יש חוק המחייב שרות תעזוב ארמון פאר של בית אביה ותלך לעם שהיא לא מכירה ואינה יכולה להתחתן עמם, ועוד הופכת להיות עניה מלקטת שבלים בכדי לקיים את נפשה ונפש חמותה?!

 

 

כאשר בועז פוגש אותה אומר לה: "הוגד הוגד לי את אשר עשית עם חמותך"! היה בנפשה רגישות לנשמת הזולת, בכך ראה בועז כי רות מבינה את עומק היהדות והתגלתה בשיא תפארתה כאשר הנסיכה אוספת שיבלים למען חמותה.

 

 

כאשר בועז אומר לה: "תהי משכורתך שלמה מעם ד' אלוקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" עונה לו רות בענוות חן: "לא אהיה כאחת שפחותיך" אינני ראויה להיות כאחת שפחותיך, לא ראתה את עצמה זכאית להערכה מיוחדת, כאילו מה שעשתה זה דבר רגיל. היתכן?!

 

 

הביאור הוא, כיון שרות העפילה לפסגת האצילות וירדה לעומק מושגי היהדות, האמינה בכנות ששפחה פשוטה שנולדה יהודיה עולה עליה למרות גבורתה העילאית שגילתה זה עתה.

 

 

חז"ל תקנו לדורות לקרוא מגילת רות ביום מתן תורתנו ולהתבונן איך להעריך את זכותנו להיות "כהנים לק-ל עליון". לא בכדי נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות לשיר ולהלל על היותינו עם סגולה להקב"ה.

 

 

"הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד" עשות משפט קיום המצוות ואהבת חסד שהנשמה משתוקקת להקב"ה ואוהבת חסד זה מה שד' דורש מעמך זה ציור של "בית המקדש מהלך" זהו תפקידנו בעולמנו להיות כהן לק-ל עליון!

 

 

 

@5כל יהודי באשר הוא, למרות שאינו בורא עולם המתפעל את כל הבריאה ולמרות שאינו כהן גדול המתפעל את המשכן, אך אחראי הוא על נשמתו שלו להדליק אותה בכדי שתאיר לעולם. בכך מצטרף כל יהודי לממלכת הכהנים: "והוא כהן לק-ל עליון". כח כהונה זו תלוי אם אכן זכה הוא לכח התורה.

 

 

 

@5הגמרא מספרת )ע"ז יח( כשחלה ר"י בן קיסמא הלך ר' חנינא בן תרדיון לבקרו, א"ל שמעתי עליך שאתה מקהיל קהילות ברבים... א"ל ר' חנינא, רבי מה אני לחיי העולם הבא. א"ל כלום מעשה בא לידך, א"ל מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים אמר לו א"כ מחלקך יהיה חלקי. מעשים גדולים יכולים להיות נגועים באהבת הפרסום, אהבת כבוד וכדו', במעשים הקטנים יש בהם ביטוי לפנימיות האדם. בהקהלת קהילות ברבים עדין לא בטוח שהוא בן עוה"ב רק במעשה הקטן של כיס של צדקה שהתחלף לו.

 

 

 

 

@5כל יהודי באשר הוא, למרות שאינו בורא עולם המתפעל את כל הבריאה ולמרות שאינו כהן גדול המתפעל את המשכן, אך אחראי הוא על נשמתו שלו להדליק אותה בכדי שתאיר לעולם. בכך מצטרף כל יהודי לממלכת הכהנים: "והוא כהן לק-ל עליון". כח כהונה זו תלוי אם אכן זכה הוא לכח התורה.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד