תמכין דאורייתא - דמותם המופלאה של תומכי התורה בדורינו
אין כזה מושג "פוניביז'ר רב" בדורינו. גם הגבירים אחרים, לטובה.
@7מרן הרב מפוניבז' כדי
להחזיק תורה הוא היה צריך לשבור קירות, היחס של רבים מן הגבירים של אז היה יחס
מתנשא. הוא היה צריך להתרפס ולהתחנן בפניהם עד שהיו מסכימים לתת משהו. היו יוצאים
מן הכלל, שכיבדוהו ונשאוהו על כפיים, אבל הרבה מהם לא הבינו אותו. בימינו אלה הגבירים
מעריכים את התורה באופן מופלג, מכבדים ומנשאים כל מי שמוסר את נפשו עבורה. אין
כזאת תופעה שגדולי תורה מתדפקים על דלתו של הגביר ומתחננים בפניו. אדרבא, הגבירים
מתמודדים ביניהם מי הוא זה שיזכה לארח את גדולי התורה בביתו * המהפך של התמכין
דאורייתא
"אל תעיז להעלות על
דל שפתיך את המילים הללו", נזעק אותו העומד בראש ממלכת תורה ענקית המכילה
קרוב לאלפיים אברכים בכל ערי הארץ, "זה לא רק שזה לא נכון, זה פשוט לא קיים!
אין כזה מושג פוניביז'ר רב בדורינו!!!"
מרן הרב מפוניבז'
זצוק"ל היה תופעה ייחודית שלא חזרה על עצמה מאז. גם אם תראה היום מי שמצליח
להחזיק מאות ואפילו אלפי אברכים, וזה באמת דבר לא פשוט בכלל. עדיין אין לו שום
שייכות למרן הרב מפוניבז' זצוק"ל.
דבר ראשון מרן הרב
מפוניבז' היה גאון הגאונים בדורו. והוא השליך את נפשו והתעלותו האישית מנגד, על
מנת להקים את התורה. בנוסף לכך. אין בכלל מה להשוות את מסירותו הנוראה של מרן הרב
זצוק"ל למסירות הנדרשת מראשי ממלכות התורה בדורינו. פשוט קם כיום דור חדש של
מחזיקי התורה! דור שונה לגמרי! אי אפשר להשוות בכלל את המצב כיום למצב שהיה אז.
מחזיקי התורה של היום הם בעצמם עמילי תורה. הדור החדש של מחזיקי התורה הם בוגרי
ישיבת ליקווד וישיבת פילדלפיה ועוד ישיבות חשובות. כשמרן הרב מפוניבז' הגיע
לחו"ל לדבר על הערך הנשגב של התורה, הוא התעסק עם הרבה אנשים שלא ידעו על מה
הוא מדבר בכלל. בדור ההוא לא הייתה הערכה ללימוד התורה כמו בדורינו זה שיש הרבה
גבירים שיודעים מה זה תורה.
הסגנון של הגבירים היום
הוא שונה לגמרי. רוב רובם תורמים את כספם בלי שום כוונת פירסום. אמור לי אתה, אומר
אותו ראש ממלכת תורה, איזה פרסום יכול לקבל אותו גביר כשהוא תורם לכוללים?!
מרן הרב מפוניבז' כדי
להחזיק תורה הוא היה צריך לשבור קירות, היחס של רבים מן הגבירים של אז היה יחס
מתנשא. הוא היה צריך להתרפס ולהתחנן בפניהם עד שהיו מסכימים לתת משהו. )היו יוצאים
מן הכלל, שכיבדוהו ונשאוהו על כפיים, אבל הרבה מהם לא הבינו אותו(. בימינו אלה
הגבירים מעריכים את התורה באופן מופלג, מכבדים ומנשאים כל מי שמוסר את נפשו עבורה.
אין כזאת תופעה שגדולי תורה מתדפקים על דלתו של הגביר ומתחננים בפניו. אדרבא,
הגבירים מתמודדים ביניהם מי הוא זה שיזכה לארח את גדולי התורה בביתו.
@5גביר שלומד בכל יום תשע
שעות
אתן לך כמה דוגמאות, שמהם
נדהמתי אני אישית, אומר אותו העומד בראש מלכת תורה ענקית, כשראיתי את מסירות נפשם
של הגבירים דהיום ללימוד התורה. פגשתי גביר שתורם לי 041 אלף דולר לשנה שלומד בכל
יום תשע שעות! הוא אומר שני שיעורים בדף היומי כשהוא מקדיש לעסקיו ארבע שעות בלבד!
אותו גביר הציג בפני הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א את משאלת ליבו:
לעזוב את הכל וללמוד תורה כל היום בהתמדה. הגאון הגדול ראי"ל שטינמן
שליט"א הבהיר לו: לאברכים יש הנהגה מיוחדת, והם מקבלים מיד הקב"ה שלא
בדרך הטבע, אלא "כאוכלי מן". לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן. אחר שאדם אינו
מאלה שתורתם אומנותם, הוא הוציא עצמו מהנהגה זו של "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי
מן", לידי הנהגת ד' בדרך הטבע וההשתדלות. לכן, אין לו ברירה ועליו להמשיך
בעסקיו, להשתדל שתהא תורתו קבע ולהחזיק עוד ועוד אברכים.
@5טוב לי תורת פיך מאלפי
זהב וכסף כפשוטו ממש
בפעם אחרת פגשתי גביר
שהדהים אותי ממש. ימים ארוכים הרהרתי בסיפורו ובמה שזה מחייב אותי ואת כולנו.
מדובר בגביר שיושב ולומד שעות ארוכות בכל יום. הוא סיפר לי שיש לו נכס שהוא מפסיד
ממנו סכום עתק בכל חודש. שאלתי אותו מדוע אינו מטפל באותו נכס, אם רק יפריש מזמנו
ויטפל בו יוכל למנוע את ההפסדים. תשובתו הדהימה אותי: "אינני רוצה להפסיד
זמן. אם אטפל בזה אזדקק להפריש עבור כך כמה שעות, ואיני רוצה להפסיד את שעות
הלימוד שלי". מדובר בגביר שיושב ולומד בעצמו שלש סדרים, והוא אינו רוצה
להפסיד סדר אחד בגלל אותו נכס. "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" כפשוטו
ממש.
מאז שפגשתי בגביר זה, אין
דמותו משה מעיני. הוא מחייב עצום בשבילי. הוא מוכן להפסיד סכומי עתק של מיליוני
דולרים ולא להפסיד מזמנו המוקדש ללימוד התורה. כשאני נזכר בו קשה לי ללכת לבטל את
הזמן עבור דברים של מה בכך. שעות ארוכות אני מהרהר בו ובדמותו ושואף ללמוד ממנו את
יקרות הזמן.
אלו הגבירים של היום!
דמויות כאלו לא פגש מרן הרב מפוניבז'. הוא היה צריך להתחיל מההתחלה ולהסביר להם מה
זה בכלל תורה. כיום ישנם הרבה אוהבי תורה ויודעים ערכה שמחפשים מעצמם לתרום עבור
החזקת התורה.
השאיפות של הגבירים
בימינו גם הם שונות לגמרי. פעם נכנסתי לביתו של גביר אחד, לאחר שהעניק תרומה ענקית
עבור ממלכת התורה הוא עמד וביקש ממני "ברכה". תברך אותי שאף אחד מבני לא
יירש את הביזנס שלי, שכולם ישבו וילמדו ויעסקו בתורה כל ימי חייהם. אלו השאיפות של
הגבירים של היום.
@5צדקותם של תומכי התורה
בדורינו
הגאון רבי אהרן דוב
פרוינד שליט"א ממקימי עולה של תורה בעיר קרית ספר:
ישנם גבירים צדיקם
גדולים. המקדישים זמן רב מזמנם לענין חלוקת הצדקות. ישנם כאלו שיושבים אפילו כל יום
עם שלשים וארבעים אנשים ביום! סבורני שאפילו אדם רגיל שהיה צריך להיפגש עם שלשים
אנשים ביום מבלי לתרום את כספו היה קשה לו לעמוד בזה, כ"ש הם. המצב הזה הוא
מצב חדש שהתחדש בדורינו אנו. באופן כללי הייתי מייעץ לכל העוסקים בזה שלא יתייאשו
ולא ישברו מהעובדה שפעמים רבות הם יכולים להתקשר ליהודים בנוי יורק עשר פעמים
ויותר ורק אז בקושי הוא חוזר אליך או מרים את הטלפון. בארצינו המנטאליות שונה, ואם
השארת למישהו כמה הודעות זה כבר הופך לאי נעימות. אבל שם בחו"ל יש אנשים שהם
טרודים עסוקים בהרבה ענינים. יש לו רצון לתרום אבל הוא עסוק מאוד. לכן הייתי מייעץ
לא להתייאש ולא להישבר. לענין של החזקת תורה דרוש אורך רוח והרבה ביטחון.
@5המהפך העצום
הגאון רבי צבי ויספיש
שליט"א ראש ישיבות הר"ן: היחס וההערכה לתורה השתנו לגמרי בדורינו. מדובר
במהפך עצום לטובה. אם נרצה להגדיר את המהפך העצום שבין מחזיקי תורה של הדור הקודם
למחזיקי התורה בדורינו, נוכל להשתמש עם המהפך העצום של תנועת "בית יעקב"
מיד לאחר השואה, כדוגמא לענינינו.
בדור שלפני השואה הצליחו
מרשיעי ברית המשכילים להחדיר בקרב העם כולו, יחס מזלזל לבני הישיבות. בן הישיבה
הוצג כבטלן, כביינק-קווטשער, כשלימזל, אף אחת לא הייתה מעוניינת להקים בית עם בן
תורה. לאחר השואה התחוללה מהפיכה עצומה. המצב נתהפך כליל עד שכיום בחור שאינו עוסק
בתורה אינו מוצא מי שתסכים להקים עימו בית.
מהפך דומה חל ביחסם של
הגבירים לתורה. לפני עשרים שנה, היו ראשי הכוללים מגדירים את נסיעותיהם כמסע
בזיונות והשפלות. וזה ממש היה כך. אז באותה תקופה הייתי נודד עם דרייוער והייתי
צריך להשתטח ארצה ולהתחנן אל הגביר שיואיל בטובו להפריש מהונו להחזקת תורה. ולאחר
כל ההשפלות והביזיונות היה מואיל בטובו להפריש ח"י דולר או עשר דולר. ואם
ב"כולל" הדברים אמורים היה זה בכלל מסע השפלות שאין כדוגמתו. כמעט ולא
היה אז באותם ימים מי שהבין בכלל את עוצמת מעלתו של אברך כולל, ואיך שכל כלל ישראל
תלוי אך ורק בלימודו של האברך. כמעט כל גביר היה שואל למה הם לא יוצאים לעבוד?
ולכל אחד ואחד היה צורך להסביר בנפרד את חשיבות לימודו של האברך שעיני כל ישראל
נשואות אליו.
אז באותם ימים היו אנשים
שהיו זורקים אותי מהבית. פשוט תופסים בצווארון וגוררים החוצה. היחס של הגבירים היה
מתנשא והראש כולל מושפל. מי שגרם למצב הנורא הזה אינם רק הגבירים המתנשאים של אותם
הימים, לראשי הכוללים היה קצת חלק בזה. לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי מדוע מתייחסים
כך לראש כולל.
@5בעיית ההערכה העצמית
הבעיה הייתה "ההערכה
העצמית" של הראש כולל. צורת ההופעה של הראש כולל כלפי הגביר הייתה התרפסות
ותחנונים לרגליו של הגביר. הכל עבד בצורה שהיו צריכים לעורר את רחמיו של הגביר על
הכולל או על הישיבה שעומדים לפני קריסה. והיחס של הגביר היה משום כך תואם.
לא אשכח לעולם את אותו
גביר שבתחילת דרכי לפני עשרים שנה, ישבתי בביתו ושוחחתי עימו על החזקת תורה. לפתע
הוא קם וצעק עלי: גיי ארויס, צא מביתי. הוא תפס בצווארון והחל לגרור אותו החוצה.
לא יכול הייתי לשאת את עוצמת ההשפלה. ואמרתי לו: אני מקפיד עליך, לא באתי בשביל
עצמי, באתי עבור החזקת תורה, אם איני מוצא חן בעיניך אל תתן לי כלום, אבל אין לך
שום רשות לתת לתורה הקדושה כזה יחס משפיל. וכך יצאתי מביתו.
עוד באותו לילה התדפק
אותו גביר בבית חמי הגאון הגדול רבי ראובן פיין זצ"ל ראש ישיבת תורה ודעת,
וביקש מחילה. כיום אותו גביר הוא ראש וראשון לכל דבר שבקדושה.
באותו זמן התחלתי להבין
שהבעיה היא בי. אני לא יודע להעריך את עצמי מספיק ואת זה אני משדר באופן בלתי
אמצעי לגביר ולכן הוא מתייחס אלי כך.
ומאז החלטתי לשנות את
הגישה. אין התרפסות, אין תחנונים, תורתינו הקדושה אינה מסכנה שהיא זקוקה שירחמו על
החזקתה. היחס לתורה הוא יחס הכי מכובד שרק שייך בעולם. לתרום להחזקת תורה זו זכות.
שלמה המלך ע"ה אומר במשלי: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד'
ודעת אלקים תמצא. הרבה פירושים מופלאים נאמרו על פסוק זה מגדולי הדורות. אני מבינו
בפירוש נוסף. שעם החזקת התורה מתעסקים כמו שמתעסקים ברווחים כספיים. כשבאים לעשות
עסק מופיעים כביזנס-מן. היחס להחזקת תורה הוא אותו דבר. היחס לבקשות עבור החזקת
תורה הוא יחס מכובד. איני מתחנן ואיני מתרפס ואיני נופל לרגליו של שום גביר. אני
בא לזכותו בזכות הכי גדולה שקיימת בכלל בעולם. כשהוא יגיע אחרי מאה ועשרים שלו
לבי"ד של מעלה ויראה את הגן עדן שמחכה לו עבור כל תרומה שנתן להחזקת התורה,
אז הוא יודה ויודה ולא יגמור להודות לעולמי עד ולנצח נצחים, על מה שבאתי לזכותו.
אני לא מתחנן, אני בא למכור לו את הדבר היקר ביותר שקיים בעולם.
@5אל תאמר "תודה
רבה"
הגאון הגדול רבי חיים
קניבסקי שליט"א אמר לי: אל תאמר אף פעם "תודה רבה" על תרומה שאתה
מקבל, הגביר הוא זה שצריך להודות לך על הזכות העצומה שאתה זיכית אותו. מה שאתה
יכול לומר זה "תזכה למצוות".
בכלל, אמרתי לכמה וכמה מן
העוסקים בענין קדוש זה, שלכל גביר יש רוח הקודש. עוד לפני שאתה מתחיל לדבר עימו
הוא רואה על המצח שלך מי אתה, ומה את רוצה, איזה סכום אתה רוצה, ועל כמה אתה מוכן
להתפשר. אם אתה אינך מעריך מספיק את עצמך ואת גודל שליחותך, הוא יפטור אותך בסכום
קטן. אבל אם אתה מעריך את עצמך היחס כלפיך הוא שונה לגמרי.
המהפך העצום ביחס לתורה
לא קרה ביום אחד. הרבה כוחות הושקעו בזה. אז לפני שבע עשרה שנה היו מצבים שצעקתי
כפשוטו על גבירים שגילו יחס מזלזל כלפי עצם המושג של החזקת תורה. לא ויתרתי על
כבוד התורה. היה גביר אחד שפעם הטחתי בפניו: אתה הלא היית בחור בינוני לחלוטין,
מאיפה יש לך הצלחה גדולה כל כך בעסקים שלך, כל אחד שהוא קצת יותר מוכשר ממך היה
מרויח פי מאה ממך. ההצלחות שלך אינם באים מהפקחות שלך, אלא ממה שנגזר עליך מן
השמים. וכל זה תלוי בגודל החזקת התורה שלך.
תתפלא לשמוע, אומר
הגר"צ ויספיש, שהגביר ההוא בכלל לא נפגע. דיברתי דברים היוצאים מן הלב, והוא
קלט מיד שהיחס שלו כלפי תורתינו הקדושה טעון תיקון. כיום הוא תומך התורה מובהק
התורם מהונו למען החזקת התורה.
דוגמא נוספת, לפני כמה
שנים התקשר אלי גביר תומך תורה גדול מאוד בדורינו וצעק עלי: מדוע אתה בא אלי רק
פעם אחת בשנה ולוקח את הצ'קים שלך ויותר אינך בא לבקרני ואיני רואה אותך בכלל. מיד
הגעתי לביתו וביקשתי ממנו מחילה. הסברתי לו עד כמה אני טרוד בהשגת סכומים עצומים
עד שקשה לי למצוא זמן עבור ביקורים. אך אותו גביר אמר לי: ר' צבי, אל תבקש ממני
מחילה! אני הוא זה שצריך לבקש ממך מחילה. אז לפני שנים רבות כשבאת אלי בפעם
ראשונה, דיברת אלי בסגנון שלא הייתי מורגל אליו. אתה הוא זה שחינכת אותי לתת צדקה.
החדרת בי את המושג של "החזקת תורה". בזכותך אני תורם סכומים גדולים
למוסדות שלך, ולא רק למוסדות שלך אלא לעוד הרבה מוסדות אחרים, וכל זה בגלל שפתחת
לי את העיניים וראיתי שכל הכסף שיש בידי הקב"ה נותן לי רק בזכות החזקת התורה,
ואני איני אלא צינור לממון. אני חייב להודות לך על הזכות הזאת.
במשך השנים חדר המושג הזה
בכל העולם כולו שהתורה איננה הפקר, והיחס להחזקתה צריך להיות לפי כבודה.
@5כעין הרגשת יונה הנביא
בימים ההם, אומר
הגר"צ ויספיש, גם היחס לגדולי ישראל היה פחות מכפי שהוא היום. הגר"צ
ויספיש אינו יכול לשכוח אנקדוטה מעניינת מאותם הימים: היה זה לפני 81 שנה. הגאון
הגדול ר"ש אויערבאך שליט"א התגייס אישית להצלחת ישיבת הר"ן. הוא
יצא מגדרו והיה מתקשר לגבירים תומכי תורה ומדבר עימם במילים חמות על הענין. פעם
אחת הבאתי אליו יהודי אמיד לביתו. הגאון הגדול ר"ש שליט"א שוחח עימו
ארוכות על חשיבות העניין. אך אותו יהודי אמיד התחמק ממנו. אותו יהודי עלה למחרת על
המטוס ונסע לכיוון לונדון. במשך הטיסה התגלתה תקלה במטוס וכל הנוסעים היה נתונים
בחרדה ובפחד נורא על עצם חייהם שהיו נתונים בסכנה. המטוס התנדנד כל הזמן, וזעקות השבר
וחרדת הפחד מפיות הנוסעים היו מחרידות. אותו יהודי אמיד הרגיש כל הזמן כעין הרגשת
יונה הנביא: "בשלי הסער הגדול הזה". במשך הטיסה התחרט אלפי פעמים על
סירובו להיענות לבקשת הגאון הגדול ר"ש שליט"א. לבסוף נחת המטוס בשלום
ללא פגע. אותו גביר התקשר אלי מיד וביקשני ללכת לבקש מחילה. ולא זו בלבד אלא
שבמקום להמשיך לארצה"ב כפי שתיכנן, חזר ארצה, ומיד שם פעמיו לבית הגאון הגדול
ר"ש שליט"א לבקש מחילה ואמר לו שהרגיש כעין הרגשת יונה הנביא בשעתו.
מעשה הזה הפך את ליבו לגמרי, יחסו לתורה השתנה כליל ומאז הפך אותו גביר לתומך תורה
מובהק.
את ההבדל הגדול בין הימים
ההם לימינו אנו, הגדיר הגאון הגדול ר"ש שליט"א במילים אלו: פעם היו
צריכים להסביר מה זה כולל בכלל, היום צריכים לדבר רק כנגד היצר הרע". בימינו
אלה אנו זקוקים פחות להסביר מה זה כולל. גודל מעלתו של האברך הלומד תורה וההערכה
כלפיו חדר לכל השכבות. המאבק היום הוא בין הגביר ליצר הרע הטבעי שאינו מניח לתרום.
@5ישראל קדושים
"נתבעים" ונותנים
דברים דומים אומר לנו ראש
ממלכת תורה ענקית: ברמ"א תחילת הלכות פסח כשהוא מדבר על ענין "מעות
חיטין" אומר הרמ"א ישראל קדושים נתבעים ונותנים. ואני רגיל לפרש דבריו
באופן כזה.: ישראל קדושים הם תמיד קדושים וטהורים בין אם יתנו ובין אם לא יתנו. אך
כדי לגרום להם לישראל שיהיו "נותנים" צריך שיהיו "נתבעים". אף
אחד לא יתן לך אם לא "תתבע". אם אתה רוצה לגרום ליהודי לתרום את כספו אל
תופיע כמו מסכן המעורר רחמנות אלא צריך "לתבוע" ואז יהיו נותנים.
דברים נוספים על אודות
צדקותם של תומכי התורה בימינו אומר אותו העומד בראש ממלכת תורה ענקית: ישנם כאלו
הפונים אל גבירים שונים ומדמים שהם אינם מקבלים ממנו את היחס הכי טוב. והם טועים.
הגבירים של ימינו רובם ככולם מעניקים יחס חם ונפלא לתורה. פשוט זה שפונה אינו נכנס
למצבו של הגביר ואינו חושב תמיד על הגביר. לפעמים הוא מגיע בזמן שהגביר צריך לסיים
עיסקה והוא נתון תחת לחץ כבד מאוד, או שהוא שרוי במתח נורא הרבה מכספו תלוי ועומד
על כף המאזניים אם לרווח אם להפסד. לכל בן אדם קשה מאוד לדבר ולהתרכז ולשמוע כשהוא
נמצא במצב כזה. כ"ש אותו גביר. לפעמים מגיעים אנשים אל גביר והם אינם מבינים
כל מיני דברים בהנהגתם, אך אותו פונה נדמה לו שהוא היחיד שפונה אליו היום, בעוד
שאותו גביר כבר התעסק עם עוד עשרים אנשים לפניו, מאמץ מתיש לכל דבר וענין. הוא לא
יכול להיות כל הזמן כל במיטבו. באופן כללי הגבירים של היום הם ממש אנשי מעלה. יש
מהם שהם "גדולים" ממש במידות טובות. ויש להם מעלות רוחניות רבות. הם
מעריכים את התורה, וחפצים בכל ליבם להתקרב לגדולי ישראל.
במסגרת: "בעל
בית" הנושא ב"אחריות" לתורה
בקושי הצליחה האשה להשיג
כיכר לחם לארבעת ילדיה. תיאור השייך לדורות עברו. דורות בהם כיכר לחם היה מצרך
שלפעמים אינו מצוי. את כיכר הלחם פרסה האם ל"שבעה" חלקים שווים. פרוסה
אחת נשלח חיש ע"י אחד הילידים ל"פרוש" העמל בתורה בית המדרש. משום
שה"פרוש" היושב בבית המדרש והוגה בתורה נחשב אצלה כאחד מילדיה.
בשכנותי גרה משפחה שאין
להם מפרנס, סיפר על עצמו אחד מגדולי המגידים בשיחה סוערת, אני הולך עבורם מידי
בוקר לחנות המכולת וקונה עבורם את מיטב המוצרים. ולא בצמצום אלא ברווח, כדי שלא יחסר
להם כלום. חשבון הטלפון המים והחשמל וגם חשבון הארנונה שלהם יוצא מחשבוני בהוראת
קבע. בנוסף לכך הנני מעניק לכל אחד מהילדים דמי כיס. וכמובן שלכל צורך כלכלי או
אחר שמתעורר בבית, אני הכתובת.
רחשי הערכה הצטיירו על
פני השומעים, יחד עם פליאה על יותר משמינית שבשמינית גאווה של אותו מגיד.
המשפחה הזאת היא משפחתי,
הילדים הללו הם ילדי. סיים אותו מגיד. נו מה קרה?! מדוע אף אחד לא מעריך? לא מראה
סימני התפעלות? וכי בגלל שהם ילדי איני נקרא בעל חסד?!
אם תרצו פעם להבין מה
הפירוש "אחריות", זהו הפירוש. את משפחתי אני "חייב" לפרנס
ולכן זה דבר רגיל ופשוט שאני מוציא מכיסי סכומים נכבדים עבור כלכלת משפחתי.
אותה אשה שפרסה מכיכר
הלחם המצומצם ל"פרוש" היושב בבית מדרש, עשתה זאת לא רק מאהבה והערכה
לתורה, אלא מ"אחריות לתורה". כשם שהייתה אחראית על חיי ילדיה הייתה גם
"אחראית" לקיומה של התורה בעם ישראל.
להרגיש
"אחריות" לתורה, זו לא "מדריגה" שהייתה שייכת לדור הקודם
בלבד. ראשי ממלכות התורה בדורינו יעידו על הרבה מתומכי התורה שלוקחים על עצמם
"אחריות" על החזקת תורה כמו על הצורך לפרנס את ילדיהם.
ומכאן ל"חידוש"
שנתחדש בשנים האחרונות. חידוש מבית מדרשו של הגאון הגדול ראי"ל שטינמן
שליט"א. בעלי בתים העוסקים לפרנסתם וקובעים עיתים לתורה, שנוטלים על עצמם את
ה"אחריות" לתורה. הם נודדים לחו"ל עבור החזקת תורה. הם אינם עוזבים
את עסקי פרנסתם והופכים ל"ראשי כוללים", אלא ממשיכים לעסוק לפרנסתם ויחד
עם זאת נוטלים על עצמם את עול היציאה לגלות מתוך "אחריות" להחזקת תורה.
הר"ר שמואל ברונר,
העוסק בשירה ובזמרה לפרנסתו, נזדמן באחד הימים לבית הגאון הגדול ראי"ל שטינמן
שליט"א. הגאון הגדול ראי"ל שליט"א עוררו על ענין האחריות לתורה.
הר"ר שמואל ברונר נכנס לעול האחריות. הגאון הגדול ראי"ל שליט"א
הורה לו לפתוח כולל ערב בעיר ביתר. עם הזמן הורה לו הגאון הגדול ראי"ל
שליט"א לפתוח כוללי ערב נוספים בערים אחרות. במשך הזמן התרחבה רשת כוללי הערב
"אוהל יצחק ומרים" על פני כמה וכמה ערים ברחבי הארץ עד שהיא מונה כיום
מעל מאתיים אברכים. הר"ר שמואל ברונר לא עזב את עסקי פרנסתו. הוא ממשיך לעסוק
לפרנסת משפחתו הברוכה, תוך כדי שהוא נודד בעולם כולו עבור החזקת תורה.
את סוד הצלחתו הוא תולה
ב...סוליות הנעליים הגבוהות יותר שהוא קנה כשהתחיל להתעסק בהחזקת התורה. אין
מתכונים להצלחה, פשוט לכתת את הרגלים עוד ועוד.
הרב אלחנן ויסבורד
שליט"א ראש רשת הכוללים "יששכר באהליך", ממשיך אף הוא לעסוק
לפרנסתו בד בבד עם הנדודים להחזקת תורה.
האם הנדודים להחזקת תורה
אינם פוגעים בפרנסתך?
הרב אלחנן ויסבורד: מאז
שנכנסתי לעול החזקת התורה, יש לי פחות זמן להתעסק בעניני פרנסת הבית. אך כמו
בתהליך החזקת התורה שקשור כולו בפלאי סייעתא דשמיא כך גם ראיתי סייעתא דשמיא עצומה
בעניני פרנסת ביתי. אבי מורי שליט"א מיוזמתו הציע לי שהוא ישלים את כל החסר
בעניני פרנסת ביתי. כדי שאוכל להתמסר יותר להחזקת התורה.
