תמכין דאורייתא - על הניסים של ראשי ממלכות התורה – א'
@7 שביתה כללית בארץ, נמלי התעופה מושבתים. ראש ממלכת תורה גדולה נאלץ לשהות בבודפשט בירת הונגריה. שהות כפויה ובלתי מובנת, שהניבה סכומי עתק עבור עולם התורה מרדף אחרי נדיב שהסתיים במפח נפש, התברר כנס הצלה לכולל סכום אקראי שמופקד בחשבונו של הכולל שמתברר אח"כ כסכום המדויק שהיה חסר. טיסה מוזרה לצרפת ומפגש עם בן דוד בלתי ידוע שהניב סכום עתק עבור ממלכת תורה. ועוד כהנה וכהנה עובדות מופלאות המוכיחות בעליל שהקב"ה הוא לבדו מחזיק את עולם התורה * דברי מרן בעל ה"קהילות יעקב" זצוק"ל: "אברך כולל הוא הקודש קדשים של כלל ישראל". דבריו המופלאים של הגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א בנוגע לתרומתו של וורן באפט שתרם 54 מיליארד דולר לקרן של ביל גייטס, והחידוש הנפלא להלכה היוצא מזה. על אלו ועוד במאמר שלפנינו.
פרט לשכרם העצום של אלו
שנטלו על עצמם את העול הכבד של החזקת מאות אברכים לעולם הבא, הרי שכרם משולם להם
כבר בעולם הזה. שכרם הניתן להם בעולם הזה הוא: "אמונה חושית, ומדרגות
בבטחון". כל אחד ואחד מראשי ממלכות התורה בדורינו מגדיר את ההרגשה הנפלאה
בהגדרה ייחודית משלו: "החיים שלי הם כגמול עלי אמו, אני פשוט רואה כל רגע
ורגע ניסים כאלו עד שאיני יכול לא לחיות עם בטחון". מגדיר האחד. "ארון
נושא את נושאיו, אני מרגיש איך שהקב"ה נושא אותי על כפיים ממש" מגדיר חבירו. ואילו השלישי אומר בפשטות: "מן השמים עוקרים ממני
אפילו את התחושה הכי דקה של כוחי ועוצם ידי. בכל פעם שחודרת הרגשה כזאת ללב אחרי
התרמה מוצלחת, או כשנדמה שלי שהקסם האישי שלי שווה משהו, מיד הכל קורס. הכסף מגיע
בדרך כלל בדרכים הכי בלתי צפויות, והכי פחות שייכות אלי באופן אישי". ראש
ממלכת תורה אחר אומר: "אני עושה הרבה השתדלות להשיג את הכספים, אבל לא קרה
מעולם, ואני שוב חוזר על המילה מעולם, שהכסף הגיע בגלל ההשתדלות שלי. תמיד הכסף
מגיע מהמקום שבו עשיתי הכי פחות השתדלות, או שלא עשיתי השתדלות כלל".
במה דברים אמורים? הבה
נציג מדגם קצר מן הסיפורים עצמם, דומה ואין כמו הסיפורים עצמם להמחיש את הדברים.
הגאון רבי צבי ויספיש שליט"א ראש ממלכת התורה ישיבת הר"ן: אחד מהיסודות עליהם מושתתת ממלכת התורה
"ישיבת הר"ן" הוא תשלום המילגה בראש חודש, מבלי לאחר. לפני כמה שנים הגיע ראש חודש,
ובחשבון הבנק חסר סכום מדוייק של חמישים אלף ושבע מאות
חמישים דולר. כל המאמצים שעשיתי עלו בתוהו. לא ידעתי מה לעשות, הסתגרתי בחדרי
והתחלתי להתפלל. אם הכסף לא יכנס בזמן יהיה זה הפעם הראשונה שהתשלום מתאחר. אני
התפללתי, והקב"ה סיבב את הענין בצורה שונה. אחד הנדיבים אליהם פניתי בזמנו
החליט להפקיד את תרומתו היישר אל חשבון הבנק מבלי להודיע לי על כך מראש. הסכום
שהוא הפקיד היה: "חמישים אלף ושבע מאות חמישים דולר" בדיוק כגודל הסכום
החסר. הייתי המום ונדהם. לא ידעתי את נפשי מרוב הפתעה. התקשרתי לנדיב ושאלתי אותו:
אולי תוכל להסביר את פשר התוספת של השבע מאות וחמישים דולר? הייתה לך איזה שהיא
כוונה בזה או סיבה מיוחדת. הנדיב עונה לי לתומו: "אין לי מושג למה החלטתי
להוסיף את הסכום הזה. נכנסה בי מין מחשבה כזאת בראש אני בעצמי איני יודע
למה". כשסיפרתי לנדיב שזה הוא הסכום המדוייק שהיה
חסר, היה אף הוא המום ומופתע.
מאז הדבר קרה לי לפחות
שתים עשרה פעמים שאני מקבל תרומות שמתאימות בדיוק עד הדולר האחרון. פעמים שאני
מקבל צ'קים בסכומים שונים מכמה וכמה אנשים, וכשאני עושה את החשבון הכולל אני נדהם
כשאני נוכח לראות שזהו הסכום המדוייק לו אני זקוק.
הרב אברהם פכטר ראש ממלכת התורה בעיר אלעד: קיבלתי הבטחה משני נדיבים כל
אחד מהם על חצי מהסכום אותו הייתי צריך למשך חודש. היה זה יומיים לפני ראש חודש.
נסעתי לחו"ל על מנת לממש את ההבטחה. הגעתי לאחד מהם, והוא פותח בהתנצלות:
רציתי לתת לך את כל הכסף אבל מה אעשה שבדיוק בימים האלה, הייתי צריך לשלם סכום
עצום של כסף בגלל ערבות שחתמתי והלוה מסרב לשלמו. את הבטחתי אקיים אבל כרגע אין לי
כלום, בעוד כמה חודשים כשאתאושש אעביר לך את מלוא הסכום. הנדיב השני אליו הגעתי
באותו יום עומד ומתנצל. הוא מספר לי על כשלון פתאומי שהתרחש בדיוק עכשיו, הכסף היה
מוכן ומזומן אבל הוא עוקל בדיוק היום מחמת איזה בעיה משפטית ישנה. כך שאינו יכול
לתת עכשיו מאומה.
יצאתי המום וכאוב כולי.
שני הנדיבים עליהם סמכתי לגבי החודש הזה. בדיוק לשניהם קרה משהו בלתי צפוי
לחלוטין. לא ידעתי את נפשי, מחר צריך להעביר את המלגות של חודש שלם, ואין. מיום
קום הכולל עוד לא קרה לי שאיחרתי את תשלום המלגות אפילו ביום אחד. גם אם אלך
ואתרים יקח לי הדבר לפחות שבוע ויותר. נכנסתי לבית מדרש והתפללתי, שפכתי דמעות
והתחננתי להקב"ה שיזמין לי את הסכום עד למחרת בבוקר. אחרי לילה שלם של תפילות
הכניסו מן השמים הברקה במוחי. התקשרתי לאחד מתומכי הכולל וסיפרתי את אשר קרה.
תיארתי לו את המצב בו אני עומד שעות מספר לפני העברת המס"ב
בבנק ואין לי כלום מה להכניס שם, הסברתי לו שהדבר לא היה באשמתי וזה לא חוסר
אחריות מבחינתי. אם אאחר בתשלום המילגות זה יגרום
לקריסת הכולל כולו. יש לציין שאותו נדיב העביר לי את תרומתו השנתית הגבוהה חודשיים
לפני כן, כך שבקשה הייתה בלתי סבירה לחלוטין. אותו נדיב הודיע לי שהוא מוכן לשקול
את העניין ברצינות ויחזיר לי תשובה כעבור יומיים. אמרתי לו שאני זקוק לכסף עכשיו
בערב ר"ח. מנהל הבנק כבר העביר את המס"ב ואני
זקוק בעוד מספר שעות לסכום כולו. בצהרים הוא מתקשר אלי ואומר לי שהוא מוכן להפקיד
חצי מהסכום ואת השאר שאנסה לגייס בהלוואות. אמרתי לו שהגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א
אוסר עלי לקחת הלוואות. אותו נדיב היסס ואני ניסתי לגייס תרומות ככל האפשר. בשעה
שבע בערב הנדיב מתקשר אלי ומודיע לי שכל הסכום עובר ברגע זה בהעברה בנקאית.
הקב"ה הראה לי שאת
ההבטחה שלא תשכח מפי זרעו הוא מקיים לבדו בדרכים משלו, ולי אין שום חלק בזה. ושלא
אסמוך על כלום. במקרה הזה סמכתי על שני הבטחות מפורשות ולא סמכתי כולי על
הקב"ה. אז הראו לי מן השמים שאי אפשר לסמוך על כלום רק על הקב"ה לבדו.
ראש ממלכת תורה ענקית
מגולל בפנינו עובדות מדהימות:
לפני שנתיים פרצה שביתה
כללית במשק. עוד אחת בסידרת השביתות הבלתי נגמרות של
עמיר פרץ. היה זה בעשרת ימי תשובה. חזרתי ארצה אחרי שהות בחו"ל. ולפתע הודיעו
לנו באמצע הטיסה על השביתה הפתאומית שפרצה. המטוס נחת בבודפסט בירת הונגריה. וכך
נשארתי "תקוע" בבודפסט במשך ארבעה ימים. הנוסעים שוכנו בבתי מלון שונים
ברחבי העיר. לא הבנתי מדוע נגזר עלי להיות בדיוק בעשרת ימי תשובה במקום הזה בדווקא. בעוד את הנוסעים החילוניים שיכנו בבתי מלון גויים
לחלוטין והם אכלו שם מאכלי טריפה ר"ל. הרי שאת הנוסעים החרדיים שיכנו במלון
שיש לו הכשר כלשהוא. יהודי חרדי ניגש אלי והציע לי
להתאכסן בבית מלון עם הכשר מהודר, כדי שבמקומנו המתפנה ישוכנו יהודים חילוניים ולא
יאכלו נבילות וטרפות. נעניתי לעצתו ועברתי לאותו מלון. באותו מלון פגשתי באקראי
יהודי, שהיתי עימו ארבע ימים יחדיו. כתוצאה משהותנו המשותפת במקום זה, מחזיק כיום
אותו יהודי יקר כולל שלם באחד מסניפי ממלכת התורה שלנו. אילו לא הייתי נקלע
לבודפסט לא הייתי פונה אליו לעולם ולא הייתי יודע עליו.
ברור לי כשמש שכל השביתה
ההיא מאותו רגע שהיא קדחה בראשו של עמיר פרץ, ועד הנחיתה הפתאומית בבודפסט והשהייה
הכפויה והבלתי מובנת בה. נועדה למטרה אחת: הקמת כולל חדש לאברכים.
דע לך אומר אותו ראש
ממלכת תורה גדולה שכל העולם כולו מסתובב סביב הסטנדר של האברך שלומד בבא קמא.
עובדה מופלאת אחרת שהתפרסה על פני תקופה ארוכה הוא מגולל בפנינו:
מיד לאחר חתונתי כיהנתי כר"מ בישיבה אחת, עיר מגורי הייתה מרוחקת, בכל יום
היה עלי לנדוד בדרכים כדי להגיע לישיבה. עקב המצב הזה החלטתי לעבור לגור על יד
הישיבה. הדבר היה כרוך בטירדות רבות. שבוע לאחר שעברתי
לגור על יד הישיבה הוצרכה הישיבה לעקור ממקומה מחמת סיבה בלתי צפויה. וכך נשארתי
לדור בשכונה בלתי מוכרת לי ללא סיבה. דבר פלאי נוסף התרחש: לאחר תקופה של מגורים
בבנין החליט אחד השכנים באותו בנין שדירתו לא מצאה חן בעיניו לעקור לבנין סמוך.
במקומו הגיע שכן חדש מחו"ל שקנה את הדירה למטרת נופש.
הבנין הזה שאנחנו יושבים
בו ברגע זה ומשוחחים בו אומר לנו אותו העומד בראש ממלכת תורה גדולה נתרם כולו על
ידי אותו שכן מחו"ל. הוא הפך להיות אחד מגדולי תומכי התורה בדורינו התורם
סכומי עתק לעולם התורה. כל זה לא היה קורה אילולי הייתי עובד לגור בקרבת הישיבה,
וגם לא היה קורה אילו אותו שכן לא היה עוקר לבנין סמוך. התברר שכל השתלשלות
הענינים הלא מובנת התרחשה על ידי ההשגחה העליונה עבור החזקת תורה.
הגאון רבי אהרן דוב פרוינד שליט"א ראש ממלכת התורה "בית אבא"
בקרית ספר:
היה זה בתקופת גזרות
תשס"ג. הכולל נקלע למצב קשה מאוד, ולא ידעתי את נפשי. הקיצוץ התבצע בצורה חדה
ומיידית מבלי שיכולתי להתכונן ולהיערך למצב החדש שנוצר. חלפו בי מחשבות לעשות את
הצעד הקשה ביותר ולהפחית ממשכורתם של האברכים. אך הישועה הגיעה בדרך בלתי צפויה
לחלוטין. בעיצומה של חתונת אחד מתלמידי הישיבה. נקראתי בדחיפות. אחד מהנגידים
הגדולים מגדולי מחזיקי התורה בדורינו התקשר אלי מיוזמתו שלו, מבלי שאפנה אליו
ומבלי שאשתדל להשיגו. הנדיב שאל בקצרה: מה המצב? כמה כסף חסר לך? נקבתי בסכום
החסר, היה זה סכום עתק. למחרת אני מוצא את כל הסכום כולו מופקד בבנק. אותו נדיב
הפקיד מיוזמתו את כל הסכום.
הרב אלחנן ויסבורד שליט"א ראש רשת הכוללים "יששכר
באוהליך" מגולל התרחשות מופלאה:
באחד מנסיעותי לחו"ל
בה הייתי זקוק לסכום בן כמה עשרות אלפי דולרים. ערכתי תוכנית שלימה ומסודרת למי
לפנות ומה לעשות. אך כשהגיעו הדברים לידי מעשה השתבשה התוכנית כולה. נדיב פלוני
שחשבתי שיתרום סכום גדול תרם סכום פעוט. השני היה נתון בקשיים זמניים ולא היה לו
מה לתת. השלישי התחייב לתת סכום, אך בפועל תגיע תרומתו בעוד מספר חודשים. וכך יום
אחר יום אכזבה רודפת אחר השניה. כל השתדלות שעשיתי הסתיימה בשברון לב ובמפח נפש.
עמדתי יום לפני שהייתי צריך לחזור לארץ, ועדיין לא הצלחתי לעשות כלום. המעניין הוא
שדווקא במצב קשה כזה כשאין שום דרך טבעית להצליח, דווקא אז יורדת מין שלוה כזו על
האדם, ובמקום להילחץ אל הקיר הנפש נרגעת. ההרגשה היא: הנה אתה חשבת שאתה שווה
משהו, שהתוכניות שלך הם מושלמות. חשבת שאתה הוא זה שנושא את הארון. עכשיו כשאתה
רואה שכל התוכניות שתיכננת אינם שוות מאומה. עכשיו שאין
לך כלום מעצמיותך, דווקא עכשיו תן לארון לישא אותך. ממש באותו רגע שהגעתי להכרה הזאת. צץ לי רעיון חדש
במוח, רעיון עליו לא חשבתי אף פעם. בו במקום הזמנתי פגישה אצל יהודי ותוך זמן מועט
ישבתי במשרדו. גוללתי לפניו את מצבי. אותו יהודי אומר לי: הנה אני אמור ביום זה
ממש לבצע עיסקה מכובדת בשותפות עם עוד אחד, אם העיסקה הזאת תצליח אתן לך מעשר מסכום הרווח. העיסקה הייתה נתונה באותו לילה ממש ברגעיה הגורליים, אם לרווח
נאה מאוד או לכיסוי סכום הקרן בקושי. בו במקום יצרתי קשר טלפוני עם בית הגאון
הגדול ראי"ל שטיינמן
שליט"א, לאחר כמה דקות נשמע קולו של הגאון הגדול שליט"א, אותו יהודי
ביקש את ברכת הגאון הגדול שליט"א להצלחה בעסק, הוא הבטיח שאם יצליח יפריש
מעשר מהרווחים. הגאון הגדול ראי"ל שליט"א אמר
לו את מה שדרכו לומר לכל נגידי ועשירי ישראל: "למה רק מעשר, תעשה
"שותפות" עם הקב"ה, הקב"ה הוא שותף טוב מאין כמוהו, כל הכסף
והזהב שלו, חלק את רווחי העיסקה מחצית לך ומחצית
לתורה". אותו גביר נענה בו במקום להצעה והסכים לעשות "שותפות" עם
הקב"ה, ולהפריש מחצית מרווחי העיסקה.
עליתי על המטוס וחזרתי
ארצה, לאחר חזרתי התבשרתי על הצלחת העיסקה. אותו גביר
הפקיד מחצית מחלקו עוד באותו יום בחשבוני. הסכום שהופקד היה מחצית מהסכום לו הייתי
זקוק. בו ביום מתקשר אלי שותפו לאותה עיסקה, אותו לא
הכרתי כלל ולא דיברתי עימו, ובפיו טענות קשות: מדוע לא שיתפת אותי בכל הענין ומדוע
לא פנית אלי. הוא חקר אותי אם ברכת הגאון הגדול ראי"ל
שטינמן שליט"א חלה על העיסקה
כמות שהיא או שהייתה מיועדת רק לשותפו. תוך זמן קצר הפקיד אף הוא בחשבוני מחצית
מחלקו באותו עיסקה. הסכום שתרמו שניהם היה בדיוק הסכום
לו הייתי זקוק.
עוד מעשה מופלא מספר הרב
אלחנן ויסבורד שליט"א: באחת הנסיעות לחו"ל
השתבשה כל התוכנית. הסתובבתי מספר ימים בין תומכי תורה שונים ושום סכום כסף לא
נכנס. התקשרתי ארצה אל בית הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א. ואמרתי לו שאני זקוק לישועות. הגאון
הגדול ראי"ל שליט"א אמר לי: יהיה לך ניסים.
כעבור כמה ימים ועדיין לא הצלחתי לגייס כלום, התקשרתי שוב אל בית הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א
וסיפרתי לו שעדיין אני מגשש באפילה. הגאון הגדול ראי"ל
שליט"א הרגיעני ואמר לי: יהיה לך עוד יותר ניסים. הגיע היום האחרון ובדרך
לטיסה נכנסתי לגביר נוסף, הוא נתן סכום סימלי, בו ברגע
שאני יוצא מביתו במפח נפש מתקשר אלי ידיד ומודיע לי על גביר פלוני שרוצה לשוחח
עימי. הייתי עם המזוודות בדרך לשדה התעופה עשיתי קפנדריא דרך ביתו של אותו גביר.
לאחר שיחה קצרה הוא העניק את תרומתו שמילאה את כל החסר.
בפעם אחרת שנסעתי
לחו"ל וחזרתי בלא כלום. סרתי אל ביתו של הגאון הגדול ראי"ל
שטינמן שליט"א ושטחתי לפניו את מצוקת ליבי. אמר לי
אז הגאון הגדול ראי"ל שליט"א: אתה זקוק לנסיעה
מן הסוג הזה. כדי שתדע שההצלחות אינם שלך. נסיעה כזאת מועילה שלא תחשוב עצמך לאיש
מצליח. הקב"ה רוצה להראות לך שהכל נתון בידו בלבד. לכן אתה זקוק גם לנסיעה
אחת מן הסוג הזה.
באחת הנסיעות הבטיח לי
יהודי תומך תורה שחודש שבט הוא יפריש סכום לטובת הכולל. הגיע חודש שבט ואין קול
ואין קשב. חודש אדר חלף גם כן ברובו, ואני כבר התייאשתי לגמרי מאותו יהודי
ומהתחייבותו. ואז הגיע ער"ח ניסן. חלק מהכסף היה
כבר בידי, אך היה חסר לי עדיין סכום רציני גם עבור תוספת החג. פתאום אני מקבל
טלפון מאותו יהודי שכבר התייאשתי ממנו, והוא מעביר לי סכום כסף שהיה בדיוק הסכום
לו הייתי זקוק.
הרב יצחק רביץ
שליט"א ראש ממלכת התורה בעיר ביתר עילית מגולל בפנינו שני עובדות מופלאות:
היה זה בזמן שהייתי זקוק
לסכום כסף גדול עבור החזקת הכוללים. הגאון הגדול ראי"ל
שטיינמן שליט"א הפנה אותי אל נגיד תומך תורה.
נסעתי לחו"ל באופן מיוחד כדי להיפגש עימו. תיאמתי עימו זמן מיוחד כדי לשוחח
עימו, היה חשוב לי מאוד שאותו תומך תורה יתוודע באופן אישי למצוקת הכוללים הגדולה
שהייתה קיימת בעיר ביתר. כשהגעתי לחו"ל התקשרתי לתאם פגישה. ואז החלה מסכת
דחיות חוזרות ונישנות. חשבתי שאולי באותו יום הוא עסוק,
אך גם למחרת היה עסוק. וגם ביום השלישי והרביעי והחמישי. במשך עשר ימים ישבתי באכסנייה בחו"ל וחיכיתי רק לו. ובכל פעם שהייתה לי תקווה
שהנה עתה אפגש עימו היא נדחתה מחדש. עשרות פקסים ששלחתי אליו וטלפונים ששוחחתי עם
המזכיר שלו לא הועילו כלום. ביום העשירי פקעה סבלנותי, עליתי על המטוס וחזרתי ארצה
במפח נפש. באותו יום בו חזרתי ארצה מתקשר אלי לבית אותו נדיב בעצמו ורוצה לשוחח
עימי. שיחת הטלפון ארכה רבע שעה בלבד. כל מה שהתכוננתי לומר לו במסגרת הפגישה
האישית לא נאמר באותה שיחת טלפון. במפגש אישי פנים אל פנים אפשר לשכנע, אך בטלפון
הכל זר ומרוחק.
למחרת אני בודק את מצב
חשבוני בבנק, הופתעתי בהפתעה אדירה עליה לא חלמתי בחלומותי הוורודים ביותר. אותו
נדיב הפקיד בחשבוני סכום עתק שהחזיק את רשת הכוללים כולה המאגדת בתוכה מאות אברכים
במשך כמה חודשים רצופים. מאז אותה שיחת טלפון בת רבע שעה הוא מזרים שנה אחר שנה
תרומות ענק. כל זאת מבלי שפגשתי אותו פנים אל פנים ולא ראיתיו מעולם, ולא דיברתי
איתו פעם נוספת מאז אותה שיחת טלפון קצרה.
התברר שבאותם עשרה ימים
הוא היה עסוק בביצוע עיסקה ענקית בארץ אחרת ולא היה לו
אפילו עשר דקות פנויות בשבילי. מאותו יום למדתי על בשרי לקח חשוב מאוד. אם אני
חשבתי בתחילה שבשביל שהקב"ה ישלח כסף לאברכי ביתר עילית אני צריך להיפגש
באופן אישי ולשכנע. ואז הייתה נכנסת בי מחשבה שהסכום שאקבל מאותו נגיד ניתן לי
הודות לכושר השיכנוע שלי. הראה לי הקב"ה שאת הסכום
העצום הזה שולח אותו נגיד מידי שנה בשנה מבלי שאבקש ממנו תרומה, מבלי שאראה את
פניו ואפגוש בו, ומבלי שאשוחח עימו כלל.
בפעם אחרת נסעתי
לארה"ב, ונחלתי אכזבות בזה אחר זה. לבסוף כשחזרתי ארצה התברר שלא הצלחתי לכסות
אפילו את הוצאות כרטיס הנסיעה. חזרתי ארצה והסתובבתי כסהרורי. ההרגשה הייתה נוראה,
ראש חודש מתקרב ואין לי צל של מושג מהיכן אשלם את המילגה.
לאחר שלשה ימים מתקשר אלי אברך מביתר, ומודיע לי שיש לו
עבורי מעטפה מלונדון. לא ידעתי מי הוא האיש שאמור לשלוח לי כסף מלונדון. הלכתי
לקחת את המעטפה. פתחתי אותה ונדהמתי כולי, היה מונח בו צ'ק עליו היה כתוב סכום
ענק. הצצתי בשמו של נותן הצ'ק ונדהמתי עוד יותר. היה זה יהודי שפגשתי בו לפני כמה
חודשים בלונדון. הוא הבטיח אז שברגע שיהיה לו הוא ישלח כסף עבורי. הייתי בטוח שהוא
ישלח משהו כמו מאה שמונים דולר. להפתעתי הוא שלח סכום ענק בדיוק ביום שהייתי זקוק
לו.
מכל אלו למדתי
שהקב"ה הוא זה שמחזיק את התורה. והכסף מגיע פעמים רבות דווקא מכיוון הפוך
ובלתי צפוי, דווקא מהמקום עליו לא סמכתי במאומה ולא השקעתי בו כמעט שום השתדלות.
התרחשות מופלאה נוספת
מגולל בפנינו הרב אברהם פכטר שליט"א:
באחד הימים פונה אלי אברך
יוצא צרפת, ומציע לי לנסוע יחד עימו לצרפת, והוא יסובב עימי בין בתי נגידים
ויהודים מחזיקי תורה לטובת הכולל. מיד הלכתי והזמנתי שני כרטיסים לצרפת, כשהתקשרתי
לתאם עימו את הנסיעה הוא החל פתאום להתחמק ממני, היו לו כמה וכמה סיבות שמנעו ממנו
את הנסיעה עימי. אבל הוא מודיע לי חגיגית שיש לו אח בצרפת שיארח אותי בביתו
ויסתובב עימי בין בתי עשירים ומחזיקי תורה. קמתי ונסעתי לצרפת. הגעתי לביתו של
אותו אח. כשהגעתי נוכחתי לדעת שהוא לא מבין עברית. שוחחנו בשפת הידים והרמזים.
לבסוף הבנתי ממנו שהוא רוצה שלא אחזור מאוחר יותר מהשעה עשר בלילה. והוא מראה לי
היכן נמצא המפתח של הבית, והיכן המיטה. בקיצור הוא מעוניין לארח אותי בלבד ולא
מעלה על דעתו שהגעתי לצרפת על סמך שהוא יסובב עימי בין העשירים. למי שאינו יודע,
צרפת אינה נוי יורק. אין בה שכונות יהודיות, מגורי היהודים מפוזרים, ומי שאין לו
מלווה צמוד אין לו מה לעשות שם. התקשרתי לסוכן הנסיעות וביקשתי להזמין נסיעה חזור
לארץ. אך הוא רצה לחייב אותי בכרטיס חדש. לא רציתי לבזבז את כספי הכולל, ולכן
החלטתי להשאר בצרפת למשך שבוע עד שיתאפשר לי לחזור בלי תוספת של כסף על הכרטיס. לא
היה לי מה לעשות בצרפת ולכן שמתי פעמי לישיבתו המפורסמת של הרב כץ והתיישבתי ללמוד. לאחר גמר סדר א' יצאתי החוצה על מנת
לקנות לעצמי אוכל כלשהוא. בדרך אני פוגש ביהודי זקן
חבוש בקסקט. האיש התבונן בי ולא גרע עין ממני. לבסוף הוא ניגש אלי ושואל אותי:
קוראים לך פכטר?. עניתי לו כן. ואז הוא מתחיל להסביר לי
שהוא בן דוד רחוק שלי. הוא הסביר לי את קירבת המשפחה שבינינו ואני לא ידעתי על מה
הוא מדבר בכלל. מעולם לא שמעתי את שמות האנשים הללו ולא ראיתי אותם. הוא עצמו גם
לא פגש מעולם אחד מבני משפחתי. לשאלתי מנין הוא ידע ששמי פכטר,
הוא אמר: פעם ראיתי תמונות של משפחת פכטר ואתה נראה לי
דומה להם. התחלתי לשוחח עימו התברר שהוא גר בעיירה במרחק שעה נסיעה מפריז. הוא היה
בדיוק בחופשה ממקום עבודתו. ובדיוק היום בבוקר הוא התווכח עם יהודי זקן מעיירתו.
אותו זקן טען שאין מקום יהודי בצרפת, והוא החליט להוכיח לו שהיהדות קיימת ומשגשגת
בצרפת, לכן עלה עימו לרכבת התחתית והביא אותו עד לכאן על מנת להראות לו את הישיבה.
וכך בצירוף מקרים מדהים הוא פוגש את בן דודו הרחוק יוצא מהישיבה. הוא שואל אותי מה
אני עושה בצרפת. סיפרתי לו שיש לי כולל גדול באלעד, ואיך שנתקעתי כאן בצרפת על סמך
אי הבנה. ואני עצמי איני יודע בדיוק מה לעשות פה. אותו בן דוד רחוק הציע לי לעזוב
את פריס ולבא אל ביתו, אני אארח אותך ואעזור לך. הגעתי לביתו בדיוק בשבוע זה היה
לו חופש והוא החל להסתובב איתי בין כל בתי ידידיו ומכריו. הוא הציג אותי בפניהם
בתור בן דוד שלו וסיפר להם על הכולל באלעד. הוא דיבר עם כולם בצרפתית, ואני ישבתי
ושתקתי ולא הבנתי מילה ממה שהוא מדבר. רק קיבלתי את כספי התרומות. בסופו של השבוע
חזרתי ארצה כשבכיסי סכום ענק עבור הכולל.
במסגרת: הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א
על תרומה מתוך כוונה להתפרסם.
ראש ממלכת תורה גדולה
בדורינו מספר: בחול המועד סוכות שנה זו הציג נגיד אחד המקורב לגדולי ישראל ומראשי
מחזיקי התורה בדורינו שאלה מעניינת בפני הגאון הגדול ר"ח קניבסקי
שליט"א. העשיר מספר 2 בעולם וורן באפט הדהים את עולם העסקים כשתרם את רוב רכושו בסך 54 מיליארד
דולר לקרן של ביל גייטס עבור נזקקים בעולם כולו. אותו
נגיד שאל אם וורן באפט יצליח
בעסקיו הודות לתרומתו זו. תשובת הגאון הגדול ר"ח קניבסקי
שליט"א הייתה: שההבטחה להצלחה למי שנותן צדקה נאמרה גם שגוי תורם לצורך
נזקקים גויים. אבל הוסיף הגאון הגדול ר"ח שליט"א: כל זה אם לא הייתה
בתרומתו שום כוונת פירסום אבל אם הייתה מעורבת בתרומה
זו גם כוונת פרסום הפסיד את כל שכרו ואין לו שום זכות.
לפי דברים אלו עורר הגאון
הגדול ר"ח שליט"א על מה שנפסק שעדיף לא לקחת צדקה מגוי כדי לא להוסיף לו
זכויות. יש צד לומר שאם הגוי נותן את הצדקה למטרת פירסום
אפשר שמותר לקחת ממנו, שהרי אין לו שום זכות בזה, ואין מוסיפים לו שום זכות בקבלת
בתרומה.
במסגרת: מרן הסטייפלר זצוק"ל: הכוללים זה
הקודש קדשים של כלל ישראל
הגאון רבי צבי ויספיש שליט"א: באחת משיחותי עם דודי זקני מרן הסטייפלר זצוק"ל. שאלתי אותו על פשר המציאות הקיימת.
כשבאים להתרים עבור צרכי רפואה עבור חולה אפשר לפעמים לכסות את כל הוצאות הרפואה,
כולם פותחים ונותנים בנדיבות. ואילו כשבאים להתרים עבור תלמוד תורה פוחתים התרומות
לכדי חמישים אחוז. כשבאים עבור ישיבות פוחתים התרומות לכדי ארבעים אחוז. ואילו
כשבאים להתרים עבור כולל אפשר להגיע בקושי לכדי עשר אחוז. מה הפשט בזה?
מרן הסטייפלר
זצוק"ל ענה ואמר: מכיוון שהכולל הוא הדבר הכי קדוש מכולם לכן יש בזה הכי הרבה
ניסיונות. לא לכל אחד יש את הזכות לתרום עבור דבר קדוש כזה. כדי לתרום עבור כולל
צריך שיהא לו זכויות מיוחדות. "הכוללים הם קודש הקדשים של כלל ישראל",
ולכן השטן משקיע את כל כוחותיו דווקא בנקודה הזאת. מי שזוכה לתרום עבור כוללים זה
סימן עליו שהוא בר מעלה כי צריך זכיות מיוחדות לזכות לתרום לכולל. מי שנתעסק בכולל
מתעסק בדבר הקדוש של כלל ישראל.
דברים דומים אומר ראש
ממלכת תורה גדולה: ברור לי שדברי הכתוב 'ויגע בכף ירך יעקב' הכוונה היא בעיקר
לכוללי האברכים. לתלמודי תורה יש בסיס של שכר לימוד ועוד, לישיבות יש השתתפות של ההורים,
רק הכוללים הם הוצאה נטו. זה ברור שבגלל שהכוללים הם הדבר החשוב ביותר בכלל ישראל
לכן יש בזה התגברות מיוחדת של היצר. ולכן לא כל אחד זוכה לתת עבור כולל.
