
דף ועוד דף
# השבוע יחגגו רבבות לומדי הדף היומי בכל העולם את סיום המחזור האחד-עשר בסדר הדף היומי ותחילת לימוד המחזור השנים-עשר # החגיגה המיוחדת הינה יום שמחה לכלל ישראל, לאור יוזמה היסטורית זו של המהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל, שנשתרשה בציבור וסחפה אחריה אלפים-אלפים של לומדי תורה מכל השכבות והחוגים # י. אפשטיין עם מגוון סיפורים ועובדות מעשיות מעולמם של לומדי הדף היומי - סיפורים שהמסקנה העולה מהם היא אחת: עתה, עם תחילת המחזור החדש, כדאי להצטרף #
את הדף היומי לומדים יהודים בכל מקום, מכל שכבות הציבור, מכל הגילאים,
ואפילו ילדים. בירושלים מתקיימים שיעורים מיוחדים ב"זכרון משה" ובהם גם
שיעור לילדים המשכימים מאוד ולומדים את הדף היומי לפני שהם הולכים לחיידר.
היתה שם קבוצה מיוחדת של ילדים. ילדים מחוננים שהרבי צירף אותם לכיתה
מיוחדת. "הם למדו את כל מסכת חולין מתחילתה ועד סופה", מספר הרב ב.
"הם נבחנו והוציאו ציונים מצויינים על גמרא,
רש"י ותוספות. ומדובר בילדים בני 11-01 שענו על 03 שאלות לא קלות".
@5 גמרא מהצד ההפוך
הרב פנחס גוטפרב, הוא
מגיד שיעור העומד מאחורי מפעל מיוחד מאוד של לימוד דף היומי בבית המדרש הירושלמי
המוכר לכולם כ"זכרון משה". השיעור בדף היומי נפתח עם שלושה לומדים. היום
נמנים על הלומדים שמונה מאות לומדים ויותר. "לפני עשר וחצי שנים, בערך",
מספר הרב גוטפרב, "ניגש אלי יהודי מוכר. מוכר מדי,
ולא לטובה. הוא היה ידוע כמי שמעורב בכל מיני עסקים אפלים. האיש הזה בא אלי ואמר
לי: אני רוצה ללמוד דף יומי.
ידעתי מי הוא ופחדתי ממנו. מה הוא מכין לי שם? איזה טריק הוא רוצה להלביש
עלי? אבל לא יכולתי לדחות אותו. הרי אני קורא לכל יהודי לבא וללמוד.
אז נתתי לו גמרא ביד. הוא לא ידע אפילו מאיזה צד מחזיקים את הגמרא והחזיק
בה כשהיא הפוכה. אבל הוא באמת רצה ללמוד והתחיל מא'.
היום הוא אחד ממגידי השיעורים המעולים המתחיל את שיעורו לפנות בוקר".
בשעה ארבע לפנות בוקר מתאסף בבית המדרש זכרון משה מניין יהודים. מניין זה
נפתח לפני כשנתיים ובו לומדים דף יומי לפני תפילת שחרית. "זה פשוט לא יאומן.
אנשים מגיעים בכל בוקר, ואני, כמגיד שיעור, איני יכול להפסיד. הגעתי לשיעור גם
כשהייתי חולה. מגיעים במכוניות פרטיות, על ווספות".
אחד הלומדים הוא ספר המגיע מדי יום לשיעור. אפשר לראות אותו במספרה שלו. אם
אין לו לקוחות, הוא יושב עם הגמרא ולומד בכל רגע פנוי. ויש, כבר אמרנו, גם ילדים.
"כשני מנייני ילדים לומדים את הש"ס. היו שהתחילו את הלימוד במחזור הקודם
וכבר סיימו. ילדים שעברו על כל הש"ס!"
@1 מתי מגיעים הילדים האלו?@2
"הילדים מגיעים בשעה שש בבוקר. מגיעים בלי שאף אחד תובע את זה מהם.
בלי שוטר ובלי מלמד. הם באים מרצונם ללמוד. כשהם גדלים ולומדים בישיבה קטנה אני
מתקשר אליהם. הילד יושב ליד הסטנדר בישיבה עם הגמרא ומקשיב לשיעור של הדף היומי.
אחד מהרמי"ם של בחור כזה חשש, בתחילה,
שהנוהג הזה יפריע לתלמיד להשתלב בסדרים של הישיבה. היום הוא אומר לי, 'הלואי
שהייתם לומדים כך עם כל הילדים'. ללמוד עם ילדים זו חויה מיוחדת. אינו דומה נייר
חלק לנייר מחוק. אכשר דרא, ללא ספק".
הלימוד מחולל נפלאות בכל מיני תחומים שלא הייתם חושבים עליהם. "פונות
אלי לפעמים נשים ומספרות על קשיים בבית, על שלום בית שאיננו. אני אומר להן 'תעודדו
את הבעל ללכת ללמוד. זה קודם כל. התורה תשמור על הבית שלכם'. ואני מקבל את הפיד בק. אותן נשים מבקשות ממני:
'תשמור על הבעל שלי, שילמד כמו שצריך'".
@5 קול התור
מעניין. לקראת כתיבת הכתבה הזו, שוחחנו עם אנשים ממקומות שונים ומשכבות
אוכלוסיה שונות. כולם ציינו תופעה מאוד מיוחדת. השיעור בדף היומי פשוט מלכד
יהודים. "הלימוד מאחד את כלל ישראל". כך מגדיר את התופעה הרב גוטפרב. "יושבים ביחד אנשים עם כיפה סרוגה ואנשים עם
כיפות שחורות גדולות, עם פיאות ובלעדיהן, כולם סביב
שולחן אחד וכולם ביחד. אני מכיר את האנשים, יודע מניין באו, ולא מפסיק להתפעל ממה
שמתרקם מול עיני. הטבעיות שבה אנשים מגיעים ללמוד, הרגשת האחווה, זה משהו
מיוחד".
ולפעמים קורים גם דברים מאוד מיוחדים. "אני משתדל מאוד להמחיש כל מה
שאפשר בשיעורים שלי. כך הורה לי מרן הגרי"ש אלישיב
שליט"א. "תשתדל שהלימוד יהיה על בוריו", הוא אמר לי. ואני משתדל.
כשלמדנו מסכת חולין עשינו שחיטה. הראינו כל חלק וחלק בנפרד. כך גם כשלמדנו בקודשים
על בית המקדש. הבאתי את המזבח, את העזרות, העמדנו כל חלק במקומו וכך הדברים היו
חיים.
כאשר למדנו מסכת קינים בה מדובר על "כי יקרא קן ציפור..". ועל
קרבן מיוחד. לפני כשנה קניתי יונים והדגמתי בשיעור איך מולקים וכו'.
במסכת מדובר על תורים ובני יונה, ויש כמובן הבדל בין תור לבין יונה. אבל תורים לא
היו לי.
זה היה באמצע השיעור של שש בבוקר. אמרתי "חבל. לו היה לי תור..".
רק יצאו המילים האלו מפי, ואל האולם נכנס תור. ישבו שם 22 ילדים נדהמים שראו את
המחזה. התור נכנס, התיישב על הסטנדר לפני, וכל מי שמכיר יונים יודע עד כמה זה בלתי
רגיל. הם בורחים כשמתקרבים אליהם, והוא מתיישב כאומר לי: הרי אני לפניך... התרגשתי
ממש עד דמעות. אני מבחין בין תור לבין יונה, וכאן נפל ממש מן השמים תור. הראיתי
להם מה שהיה מתאים והשתמשתי בו בשיעורים השונים בדף. ואחר כך לקחתי את התור לביתי
והכנסתי אותו לכלוב. כשבאתי אחר הצהריים הביתה להאכיל אותו, מצאתי אותו מוטל מת.
מילא את תפקידו".
@2 שעת לימוד יקרה
מגדלי התאומים ברמת גן מאכלסים משרדים יוקרתיים ויקרים. "במשרדים
אלו", אומר לנו עו"ד וינדרבוים, ממגידי
השיעורים של "מאורות הדף היומי", "עובדים אנשים שכל שעת עבודה שלהם
שווה 003-002 דולר. יש שם עורכי דין ורואי חשבון ושאר אנשי הצוארון הלבן והם
עוזבים את המשרדים בהגיע שעת תפילת המנחה לתפילה וללימוד מדי יום ביומו. זו המהפכה
שחולל הרב חיים דוד קובלסקי מבני ברק. הוא ממש שינה את
פני הדברים בכל מה שקשור לאנשים שהיו פרווה, שומרי שבת ומסורת, אולי, ואחרים
שאפילו לא שמרו תורה ומצוות, ולאחר שהצטרפו ללימוד הדף היומי השתנו חייהם לחלוטין.
"אני יכול לספר על עצמי", אומר ישראל גוטסדינר,
"כדוגמא. אני בחור מחוגי המזרחי. למדתי ביב"ע
בנחלים. בחוג הזה כשגומרים את מה שנקרא "ישיבה" תיכונית נבחנים על החומר
וזהו. נגמר. וגם אני הייתי בכלל זה, עד ששמעתי על הרעיון של הדף היומי".
"הרעיון של הדף היומי", אומר גוטסדינר,
"נותן לי ולאחרים מסגרת. אנחנו יושבים, חרדים לצד חילונים ודתיים לשעת לימוד
משותפת לכולם. כך הולך ונוצר גם הווי חברתי מיוחד. הלימוד הוא מאהבה ולא מכפיה,
וזה רווח נקי. הבוקר שלי, היום כולו, הוא אחר. עושים על הבוקר התעמלות של המוח.
הכל, הכל עובד אחרת, בפירוש, לאחר שלומדים. האמת? לא האמנתי, כשהתחלתי ללמוד,
שאתמיד בלימוד. חשבתי שאתנסה באפיזודה חולפת. אבל לימוד הדף היומי שינה את יומי
ואת חיי. בעקבות הלימוד, יש תפילה במניין. לפני כן, עלי להודות, איני זוכר מתי
התפללתי בבוקר במנין. כך נכנסתי לסדר שאני יכול רק לשמוח עליו.
ומעבר לזה ההווי החברתי הוא רווח משנה. כשראש חודש חל על יומיים, אנחנו
מתחלקים, חברי ואני. ביום האחד אני מביא עוגות ללומדים וביום השני הוא. משתתפים זה
בשמחות של זה, וכמובן שהעיקר הוא הלימוד עצמו. השיעור הוא חי. שואלים שאלות, מקשים
קושיות. כששומעים מהמג"ש שאת הקושיה שלך כבר שאל הרא"ש, מרגישים הרגשה נפלאה".
בין הלומדים אפשר למצוא גם כל מיני ידוענים שאינם שייכים, לפחות לשעה זו,
לציבור הלומדים הרגיל. אחד מהם לומד בשיעור של גוטסדינר.
"הוא מגיע משכונה מאוד מסויימת בתל אביב",
הוא מספר על חברו. "שכונה עם מטען, אבל היה בה גם רב מאוד מיוחד, הרב פרנקל
זצ"ל, שפתח את הלבבות, כנראה. בכל אופן החבר הזה מגיע ללימוד הדף היומי, אומר
קדיש על אביו, שואל שאלות ומעורב בנלמד".
@2 מהפך בבית
"מה שקורה לאנשים זה מהפך", אומר לנו הרב קובלסקי
מ"מאורות הדף היומי". "רבים מהלומדים הם בני תורה שעזבו את הכולל
ועובדים כל אחד בתחומו. האוירה שהם מביאים איתם הביתה אינה אוירה של כולל. אם בעבר
הם היו מגיעים הביתה ומספרים מה היה בכולל, היום הם מספרים על מה שקורה בעבודה.
וזה מחולל שינוי עצום בבית. לא שינוי שאותו הם מברכים. הם רוצים לדעת איך מקנים
לילדים את החום, את הקדושה, בבית. כשמדברים אתי על השאלה הזו אני מציע דרך אחת:
לקבוע עיתים לתורה. כשהילד רואה שאביו קובע עיתים לתורה, שהוא מתמיד בקביעות הזו,
הוא יקבל את המסר. במשפחות האלה ה"עולם הזה" עבר שידרוג.
מהווי של חופשות, ארוחות גורמה, ישיבה בטלה עם העיתון עוברים להווי שונה לחלוטין.
כשמתחילים לקבל טעם בלימוד וליהנות ממנו, יודעים, שההנאה הזו דוחה את כל האחרות.
לאחרונה השתתפתי בסיום הש"ס ברחוב בוגרשוב בתל
אביב. שם, במקום הטמא ביותר, מתקיים שיעור בן 03-52 איש הבאים בכל יום. יש בהם גם
כמה אנשים צעירים ממש. הם חיים את הגמרא, צוללים לתוך הסוגיה בהדרכת המג"ש. הייתי עד לריתחא
דאורייתא כשלמדו על לווה, מלווה וערב שהסכים לתת את הערבות לאחר שההלוואה סוכמה
בין הלווה והמלווה. האם הערב חייב לשלם את הלוואה אותה לא שילם הלווה בתנאים האלה?
לא היה מי שלא נסחף לויכוח הער הזה".
בין הלומדים האלה ואחרים, נוכל למצוא צעירים ששערם הארוך אסוף לצד קשישים
שלראשם כיפה גדולה, לבנה. "ראיתי שיש כאן מפעל של דף יומי", סיפר היהלומן
אבידן. "נכנסתי ונשארתי". הוא לא נשאר בודד.
אביו, גם הוא יהלומן, ביקש לראות מה מעניין את בנו, הציץ ונפגע. "בזכות הבן
שלי"... בקרית קריניצי ברמת גן משתתף בלימוד הדף
היומי פנחס ארנברג, רואה
חשבון. יש שיעורים בשוק הכרמל בתל אביב, ושיעורים בבורסת היהלומים ברמת גן.
"אני", אמר מוטי זיסר, איש עסקים התומך
ב"מאורות הדף היומי", "וחברי, מתחילים את היום עם הדף היומי. הגעתי
למסקנה שזו ההשקעה הטובה ביותר שאני עושה, כי אני פשוט משקיע בעצמי".
גם בחיספין שברמת הגולן אין מחמיצים את שיעור
הדף היומי. כאשר יש חתונה אליה מוזמנים הלומדים, הם "פותחים שולחן" בין
החופה ליציאת הזוג מחדר היחוד מניחים עליו את הגמרות ולומדים את הדף.
@2 לומדים גם טהרות
"אני לומד את הדף היומי למעלה משנתיים", מספר לנו עו"ד אלטלף, הנמנה על לומדי "בית התאומים" ברמת גן.
"התחלנו במסכת יבמות, עברנו כבר את כל סדר נשים, נזיקין וקודשים.
"לימוד של כארבעים וחמש דקות ביום אינו לימוד מעמיק במיוחד", הוא
אומר. "אי אפשר לומר שאנחנו לומדים ברמה ישיבתית.
אבל אנחנו מצליחים לקבל מושג גם על המסכתות הפחות נלמדות, כמו קודשים וטהרות, וזה
מוסיף לאנשים הרבה מאוד. אני מייצג, פחות או יותר, את הלומד הממוצע ואפילו מוסר
שיעורים. ברור לי שהלימוד שהוא למקוטעין, מאחר שבימי שישי ושבת איננו מתקיים, הוא
לא האידאלי, אבל גם בתנאים הקיימים הידע של מושגים, ההתמצאות בגמרות חדשות, כל זה
אמיתי ורב ערך. זה נותן לנו הרבה. כשלמדנו קודשים, קבלנו אוריינטציה של מבנה בית
המקדש וזה חשוב!"
מי ומי בלומדי השיעור שלכם?
"בדרך כלל הלומדים שלנו מגיעים מבתים דתיים, אבל יש גם חילונים
שהתקרבו. יש, פה ושם, כמה אנשים החובשים את הכיפה רק כשהם נכנסים לבית הכנסת.
לתפילה המקדימה את השיעור, מגיעים מתפללים רבים משני בנייני התאומים, אבל לשיעור
נשארים רק כמה עשרות. הם אלה המחזיקים את השיעור. מדי פעם אנחנו עורכים סיום מסכת,
וזה נותן ללומדים הרגשה של סיפוק: למדנו משהו".
רוב המשתתפים הם עורכי דין. חלקם רואי חשבון, ויש גם איש ביטוח אחד ביניהם.
"הוא מאוד מסור ללימוד", מעיד עליו עו"ד אלטלף.
הרב י. הוא מגיד שיעור. "בציבור הלומדים שלנו יש, בין השאר, דתיים
חלשים המתחזקים והולכים. אחד הלומדים בשיעור הוא יהודי שידע רק משהו על שמירת שבת.
מסורתי כזה. יש בין הלומדים בחור צעיר שהיה לגמרי לא דתי. איך הוא הגיע אלינו? שכן
שלו הביא אותו. הוא התחיל, המשיך, ועכשיו הוא עומד לבנות בית על טהרת הקודש.
השאלות שהוא שואל... היהודי שהביא אותו השתדל לעניין אותו. תבוא, מה אכפת לך? והוא
בא".
הרב י. אינו בדיוק טיפוס הרב מגיד השיעור המוכר לנו. "אני עצמי אדם
עובד", הוא מספר. "עברתי צבא. מסלול של ישראלי רגיל. זה נתן לי יתרון
במה שקשור ללומדים שלי, כי יש לי שפה משותפת איתם. אני מקושר להרבה גורמים לא
דתיים בארץ. קל לי להבין את האנשים ולהתייחס אליהם מגובה העיניים לא מלמעלה וגם לא
מלמטה. וזה עוזר לי מאוד לקרב אנשים".
בין האנשים האלו מזכיר הרב י. בחור לא דתי שלמד באוניברסיטה. "נדמה לי
שהוא למד שם דרמה. חבר שלו הביא אותו לשיעור. הוא שמע שיעורים בדף למעלה משנה,
התקרב והתחזק, והיום הוא לומד בישיבה ירושלמית ידועה. רוב הלומדים מתקרבים. חלקם
לא היה מעולם "אנטי". אלו הספרדים שומרי המסורת. האשכנזים שבהם היו
נטולי שורשים, בלי קשר לדת. אבל גם הם הולכים ומתקרבים, הולכים ומתחזקים. אני חושב
שהקריטריון המבטא יותר מכל דבר אחר את השוני בחייהם זה שהם התחילו להגיע לבית
הכנסת בשבת, והם מעדיפים את בית הכנסת על פני דברים אחרים בהם עסקו קודם
לכן".
גם לרב י. סיפור מרתק. סיפורו שלו. הוא נולד לבית דתי או חרדי פושר ובשלב מסויים התחזק ואפילו גידל פיאות.
"מנסיון, המעבר הזה קשה יותר לבחור דתי. הוא אינו מתנתק מהחברים, לעומת
החילוני שעושה את המפנה הגדול וזה לא קל, אבל איננו סופג בקורות כל הזמן... אני,
בזמנו, עשיתי הרבה מאוד כסף, ובזה השקעתי את ימי ולילותי. בא הקב"ה וגמל אתי
חסד: הוא לקח את הכסף שלי, פרי עמל של עשרים שנה.
אחרי שזה קרה עשיתי חשבון והגעתי למסקנה שאין טעם להשקיע, שוב, עשרים שנה
במה שעשוי להתפוגג בין יום. החלטתי, אם להשקיע, אז בנכס בר קיימא. התחלתי
ללמוד".
והיום הוא מוסר שיעורים לאחרים. "יש לי תלמיד", הוא מספר,
"שלא היה דתי. בגלל שותפו הדתי הוא הגיע ללמוד דף יומי. כשהוא עבר לרעננה הוא
המשיך להגיע בכל יום לגבעתיים, שם אני מוסר את השיעור. הלימוד הזה גרם לו להשתנות.
הוא הכניס את ילדיו לגן דתי והוא ממשיך להתקדם. היום פתחו במקום המגורים שלו שיעור
בדף היומי ולכן הוא חדל להגיע לגבעתיים, אבל הוא לא פסק ללמוד".
@2 מאימתי מתחילין
כשהמג"ש מגיע לשיעור הוא סוקר במבט את המשתתפים. מי חסר?
"תמיד יש מי שיגיד: 'יוסף לא מגיע היום. יש לו חתונה בירושלים', או כדומה. הם
קשורים זה לזה, משתתפים בשמחות או חלילה באבל. הלימוד יוצר שייכות. זה שאני משתתף
איתם בשמחה או חלילה בצער יוצר מחוייבות כלפי, כלומר,
כלפי השיעור. כשישב אחד הלומדים שבעה, הלכתי לנחם, כמובן, והוא ביקש ממני להשתתף
בשלושים בסעודה שהם עורכים. הם הזמינו קייטרינג כשר למהדרין מבני ברק ואני הגעתי.
זה מחייב גם אותם לא להעדר מהשיעור".
מתוך שש השנים שהרב י. מוסר את השיעור, הוא החסיר רק פעם אחת. בחתונת בנו.
אז הגיע ממלא מקום. "את החופשות שלי עשיתי לפני שהתחלתי ללמוד", הוא
אומר.
דרך הלימוד, ובשיעורים רבים התחילו ללמוד גם שתי הלכות ליום, מגלים הלומדים
הרבה מאוד דברים שלא היו ידועים להם. "בני חמישים מגלים איך צריך לנהוג. איך
מעמידים את האוכל על הפלטה לשבת. מה מותר, ומה אסור. הלימוד פשוט פתח להם את
הראש".
הרב א. גם הוא מג"ש, אבל בבני ברק. הוא מספר על אנשים שחייהם השתנו
בעקבות לימוד הדף היומי. "אנשים לומדים באופן מסודר שבעה ימים בשבוע",
הוא אומר. "הם יוצאים מגדרם, ובלבד שלא להפסיד אף שיעור. פעם הלכתי לנחם את
אחד הלומדים ושאלתי אותו באיזה דף הוא התחיל את הלימוד שלו.
האיש הוציא יומן מלפני ארבע שנים, פתח אותו והראה לי באיזה דף הוא התחיל,
ובאיזו שורה. "אני חייב לדעת מתי אסיים את הש"ס", הוא אמר.
אחד ממשתתפי השיעור, תעשיין, לקה בהתקף לב. הוא החסיר בשל מחלתו שבועות
אחדים. כשהחלים הוא התחיל להגיע אלי לישיבה בכל בוקר בשעה 03.8, ללמוד ולהשלים את
שהחסיר, לפני שהוא הולך לעבודה. ההשלמה הזו נמשכה כמה חודשים. אחד הבחורים המשתתף
בשיעור היה צריך להשתתף באירוסים של בן משפחה בצפת. הבחור הגיע בטיסה, עם 'ארקיע',
עד ראש פינה, ומשם טס לשדה דוב ומשם הגיע לשיעור במכונית. הוא לא רצה להפסיד אפילו
שיעור אחד. לא כולם כאלה, כמובן".
יהודי אחד מגיע לשיעור בכל יום. סדר היום שלו מאוד צפוף. "הוא גומר את
העבודה בשעה 03.4", אומר הרב א. "הוא אוכל ארוחת צהריים, מתקלח, מדבר
קצת עם הילדים, ישן קצת, קם, מכין את השיעור ובא מוכן".
ללומדים יש קשר למערכת השלמה. "זה בית המדרש שלהם", אומר הרב א.
"אני מקבל לא פעם צלצול טלפון. יש לי תשובה על הקושיה ששאלת היום... המטרה
היא לא רק לעבור על הדף. מכינים אותו, שואלים שאלות, מתרצים תירוצים".
כדי לא להפסיד שיעור, עושים הלומדים קומבינציות מעניינות. "בערב
פורים, בין מנחה לקריאת המגילה, מתיישבים ללמוד דף. בפורים, אחרי הסעודה, הם
מגיעים שתויים למחצה. יום ששי, ליל שבת. יש רעיונות יצירתיים איך לשמור מאוד על
המסגרת. שעון קיץ, שעון חורף. העיקר לא להפסיד. אם פעם לא מצליחים - משלימים. איך?
עושים משמר במוצאי שבת. לומדים כל הלילה בשבועות. לומדים כמה שעות בהושענה רבה. יש דרכים".
"יש אימרה חכמה בקשר לדף היומי", אומר
הרב א. "לא הרי דף ביבמות שהוא קשה ללמוד כדף ממסכת קלה. מישהו התלונן פעם
ואמר, שקשה לו להבין איך קבע רבי מאיר שפירא את אותה קצבת זמן למסכתות השונות.
ר' מאיר לא קבע כמה שעות ילמדו כל דף, אמרו לו. הוא קבע רק את הדף. לוקח
שעות ללמוד דף ביבמות? לומדים שעות!"
כאשר נערכות חתונות או בר מצוות של משתתפי השיעור, מקדימים את השיעור.
"אבל יש בעלי בתים שעומדים על כך שהשיעור יתקיים בזמנו ולא יקוצר. זה יזקף
לזכותם. הם אומרים תבואו בעשר, תרקדו עד אחד עשרה".
יהודים משנים את הבית שלהם בעקבות הלימוד. גם את זה אומרים כל האנשים שעמם
שוחחנו. "יהודי אחד הגיע לשיעור בעקבות מודעות שראה", מספר הרב א.
"הוא הגיע מרמת גן במשך שלושה חודשים ואז עזב, לאחר שהתחיל ללמוד בשעות
הבוקר.
ליהודי זה יש בן שאותו רשם לישיבה תיכונית. לאחר לימוד של כמה חודשים השתנה
משהו בתפיסת העולם של היהודי הזה. הוא העביר את הבן מהישיבה התיכונית לישיבה
קדושה.
לפני כמה שבועות הגיע לבקר אצלי תלמיד. שוחחנו, כרגיל, והתעניינתי מי החברותות שלו. הוא הזכיר שם שהיה מוכר לי. "הוא הבחור
הטוב ביותר בישיבה", אמר. ואז נזכרתי. זה הבן. הבן שהיה אמור ללמוד בישיבה
תיכונית. היום הוא בין המצויינים ביותר בישיבה קדושה.
זהו המאור שבה המחזירם למוטב. יהודים שהיו רגילים לנסוע
בקיץ לים, לבריכה, לבלות את הזמן, הולכים במקום כל אלו ללמוד דף יומי. מה זה אם לא
המאור שבה?"