צו השעה אל מול האיומים מבית ומחוץ: גיוס כללי ללימוד התורה!

קטעים אקטואליים ממשאו של מרן הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל במעמד סיום לימוד הש"ס במחזור החמישי של הדף היומי.

זכיתי להשתתף בהכנסיה הגדולה הראשונה של אגו"י בווין לפני כשלשים ושבע שנים ולשמוע מפיו הקדוש של הגאון החסיד מרן רבי מאיר שפירא זצ"ל את התכנית, שהרה והגה, שכל בני ישראל בכל ארצות פיזוריהם, יתאחדו ע"י לימוד דף אחד בכל יום גמרא, יתחילו את הש"ס ויסיימו ביום אחד בכל העולם: וביאר את כל הטוב הצפון בזה להגדיל תורה ולהרחיב את חוג הלומדים. הכנסיה קבלה בשמחה את התכנית הזאת. וברבות הימים, כאשר נתפשט לימוד הדף היומי בישראל, שאלתי את עצמי: למה נפל הרעיון הגדול הזה במוחו של א' מגדולי דורנו ולא הקדימו גדול אחד בדורות שעברו? ואמרתי בלבי, שמן השמים הקדימו "רפואה למכה", שראו את הפרצות הרבות, שעומדים פריצי עמנו לעשות בחומת הדת בימינו אלה, והקדימו לעורר את גדולי הדור להתכנס ולהתאגד לאגודה אחת, כדי להציל את "שארית הפליטה" מתעלולי השטן ע"י הגברת לימוד התורה ברבים.

כשמתרבים בישראל התועים והמתעים ר"ל, החובה אז על השרידים להגביר את לימוד התורה בבהמ"ד ולהרחיבו לא רק כדי לעשותו קנין העם, אלא כדי להציל עצמם מרדת שחת, מלהסחף עם זרם הכפירה והמינות, הזורם בכח אדיר בכל פינות שאתה פונה.

חז"ל אמרו, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אבל מה נעשה, אם לא המנוול פוגע בך באקראי בעלמא, אלא כל הרחוב מלא ניוול? אם הפריצות גוברת והולכת והורסת גדרי עולם? הלא בימינו הטרופים האלה אפשר לצאת לשוק כשאתה צדיק ולשוב כשאתה רשע וכדרשת חז"ל ועוצם עיניו מראות ברע זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, שואלת הגמרא "אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא" )ב"ב נ"ו(, הרי שבימינו אוי לנו. עלינו לשקול בדעתנו, טרם שאנו יוצאים לאיזה מקום, באיזו דרך אפשר ללכת מבלי להיפגש עם לבושי פריצות, אפילו אנו עוצמים את עינינו מראות ברע "רשע הוא"... וכשאנו יוצאים לרחוב בשבת קודש ורואים, לדאבון לבנו, חילול שבת בכל ל"ט המלאכות, האם לזה אפשר לקרוא "אם פגע בך מנוול זה", בשעה שנפשנו בתוך לבאים, בסביבה הדורסת ברגל גאוה את יסודות היהדות?

מלבד זאת עלינו להתבונן למעשי חזקיה המלך, שנעץ חרב על פתח בהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו. בדקו... מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה )סנהדרין צ"ד( וכמובן שלא היתה ב"גזרה" זו שום הגזמה )כי באופן הזה לא היו כל ישראל מנער ועד זקן מאיש ועד אשה, נרתמים לעבודה קשה זו, איש לא נעדר( וכל מי שנשתמט מלימוד התורה, היו דוקרים אותו בחרב ממש, ועל איזה סמך עשה זאת חזקיה הצדיק להמית בחרב את מי שאינו בא לבהמ"ד )בזמנים הקבועים( ללמוד תורה, והלא אין בתורה משפט מות בב"ד על ביטול תורה?

בהכרח עלינו להחליט, שעשה זאת בדין המלך, היינו, שגזר על גיוס כללי ללימוד התורה ומי שמרה את פיו, הרי הוא נחשב למורד במלכות ומיתתו בסייף, ומה ראה חזקיה המלך לגזור גזירה קשה כזאת על כל ישראל ולענוש במיתה את כל העובד על זה? - הוא ראה, שמלכי אשור )תגלת פלסר, שלמאסר וסנחריב( נעשו למושלי ארצות. וכל ממלכות הארץ לא עמדו בפניהם, והם העבירו את העמים ממקום למקום, כדי שיכנעו לפני מלכי אשור. וראה חזקיה שאחרי שנפלו לפני סנחריב חמת ארפד ספוים הנע ועוה. שבדרך הטבע א"א לה לארץ יהודה להינצל מחרבו של סנחריב, ורק בדרך פלא, בנס גלוי, תושע יהודה ותשכון לבטח שארית הפליטה, אחרי גלות עבר הירדן וזבולון.

אבל באיזו זכות יזכו יהודה ובנימין לנס גלוי להנצל מחרבו של סנחריב? ואז נזכר חזקיה בהאמור בתורה: "אם בחקתי תלכו" ובאה הקבלה על זה שמשמעות הדברים האלה הוא, "שתהיו עמלים בתורה", לא רק עוסקים אלא "עמלים", היינו ללמוד בעיון, עד שיהיו דברי תורה מחודדים בפיכם, ואז הבטיח ה': "וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ.. וחרב לא תעבר בארצכם". ולפיכך הכריז חזקיה "גיוס כללי", מנער ועד זקן, מאיש ועד אשה ללימוד התורה, גיוס לחיל ד' צבקות, אין נקי: וכשם שהמשתמט מעבודת הצבא חייב מיתה, כך הכריז חזקיה, שהמשתמט בעת ההיא מלימוד התורה חייב מיתה, מכיון שראה המלך, שרק בלימוד התורה של כל ישראל תנצל יהודה מחרבו של סנחריב.

וזה היה "מבצע צבאי", מיוחד לעם התורה, שהצליח במאה אחוז, שהרי נאמר "ויצא מלאך ד' ויכה במחנה אשרור - אשר צר על ירושלים - מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים", "וישלח ד' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור" וזה היה רק בזכות התורה, שלימד חזקיה את כל ישראל, וכן דרשו חז"ל: "חבל עול מפני שמן" )ישעי' י'( - חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה מדליק בבתי כנסיות ובתי מדרשות, שילמדו ישראל תורה גם בלילות, ולא פסקו פומייהו מגירסא, ובודאי היו מעמידים משמרות )כמו שמעמידים בצבא בשעת חירום ומלחמה( ללמוד ביום ובלילה.

ועתה הבה ונתבונן ונראה, שמצב ישראל בתקופה האחרונה בארץ ובתפוצות הוא מסוכן עוד יותר מבימי חזקיה, ואין לנו תקומה בדרך הטבע רק בהשגחה פרטית ובנסים ונפלאות כמובטח לנו, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". בארץ כיצד: "הפרא אדם" לא השלים עמנו ו"שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם" ולעיני כל העמים הם מתפארים להשליך אותנו ח"ו אל הים הגדול. וצוה ד' ליעקב סביביו צריו ומג' רוחות העולם אנו מוקפים ע"י מדינות ערב, המונות למעלה מארבעים מיליון שונאים בנפש, ימ"ש, הלוטשים חרבות עלינו. ד' ישמרנו, ועליהם נלוו כמה מדינות איסלמיות, המבטיחות להם עזרה ב"מלחמת מצוה" זו. ובימים הראשונים בטחו מנהיגי מדינתנו על הכשרון של עמנו להשיב מלחמה שערה ולהכות את הערבים הפראים שוק על ירך, אבל בעוה"ר קמה מדינה אדירה על צדם ומספקת למצרים ולכל מדינות ערב נשק חינם אין כסף, נשק מודרני, העולה פי כמה על זה שיש לנו. ובדרך הטבע א"א לנו להחזיק מעמד נגד כוחות אדירים כאלה, וכמו חזקיה - נגד סנחריב )וכן הוא המצב בתפוצות, שהאנטישמיות הולכת וגוברת כמעט בכל העולם ואפילו במדינות נאורות, כמו ארה"ב ובריטניה(.

ואילו זכינו שיעמדו בראש מדינתנו אנשים בעלי אמונה ודת, היו בודאי עושים במצב חמור זה מעשה חזקיה המלך )דרך בדוקה ומנוסה כבר מימי המלך הצדיק הזה(, והיו קוראים את כל העם אל הדגל האמיתי, אל דגל התורה, שהוא דגל עם ישראל והיו עושים "גיוס" ללימוד התורה, שנאמר בה "אם בחקתי תלכו - שתהיו עמלים בתורה - ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".. "וחרב לא תעבר בארצכם": עתה שלא זכינו ובראש המדינה עומדים אנשים חופשים וללא אמונה גברו בארץ לעמוד בראש ההגה, אז הבה ונקבל ע"ע מעין גזרת חזקיה להגות בתוה"ק יומם ולילה ככל האפשר. וד' יראה את מעשינו ורצוננו לעשות ברצונו ולעודדו בלבב שלם.