חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

שמחה מתוך שלימות האמת התורתית

בשבועות אלו הזדמנה לנו, בעיצומם של ימי החול, "שמחת תורה", ברוב עם ובהמון חוגג. שמחתה של תורה במעמדי סיום הש"ס, שהגיעה לשיאה השבוע, כאשר מרנן ורבנן שליט"א ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, יחד עם קהל אלפים רבים, רקדו דקות ארוכות בריגשת הלב לצלילי זמרת "אשרי מי שעמלו בתורה", ביטאה את ההרגשה המקננת בלבבות, כי אין שמחה כשמחת התורה.

 

המושג "שמחת תורה" אינו מופיע כאן כמליצה שאולה בעלמא. שכן יש תוכן משותף ליום שמחת תורה שנחוג בימי חודש האיתנים, עם גמרה של תורה שבכתב, לשמחתה של תורה שחווינו השבוע כאשר רבבות לומדים סיימו את לימוד תלמוד בבלי, וחגגו את גמרה של תורה שבע"פ.

 

בעל ה"שפת אמת" זיע"א מאריך לבאר, כי יום שמחת תורה שנקבע בכל שנה ושנה בתחילתה של השנה, נועד להעניק אנרגיה נפשית לכל השנה כולה, כדי שנשכיל לחיות מתוך ההרגשה, כי רגעי השמחה היחידים שיש ליהודי בעולמו, שורשם בשמחתו בתורה.

 

"ענין שמחת תורה, לאשר המה ימי שמחה צריכין לקבל עתה עול תורה. כי כל מצות שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה. וכן שמעתי בשם הרב הק' ז"ל מקאצק הטעם שכיון שיש לבנ"י שמחה בימים אלו מניחין השמחה בתורה. ואמת כי עצרת הוא כנופיא כדפרש"י ז"ל שבנ"י מתאחדין ביום זה. ולכן זוכין לתורה כדכתיב מורשה קהלת יעקב. ובתחילת השנה צריכין לקבל עול תורה. ועי"ז יטול הקב"ה מאתנו עול מלכות ועול דרך ארץ". )סוכות תרל"ז(. "שמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה, כמ"ש חז"ל 'על שלא ברכו בתורה תחלה'. ולכן בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה. כמ"ש במדרש וזאת הברכה' שיש ברכת התורה לפניה ולאחריה".

 

הוא מוסיף, כי דבר זה נחוץ להחדיר בעיקר לאלו הטרודים בפרנסתם, כדי שבצאתם מהימים הנוראים, בל ישכחו את העיקר: קביעת עיתים לתורה. כי רק בכך גם ה"זבולון" יוכל לשמוח בצאתו לעמלו לפרנסתו, ביודעו, כי בסופו של יום העבודה המפרך, צפויה לו שעה של קורת רוח ועונג רוחני. "וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה, מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב 'שמח זבולון בצאתך'. וקשה כי למה ישמח בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהיה נשמר בצאתו. ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה כנ"ל". )שפ"א, סוכות תרל"ד(.

 

יחד עם זאת, מוסיף ומבאר השפ"א, יש לזכור כי עבור היגעים בתורה בעומק העיון, יש מושגים אחרים של שמחת התורה, ביודעם כי מן השמים מתגלים להם רזי התורה ועמקי הבנתה בכל דור ודור, בכל שנה ושנה. "וכפי ערך כח התורה שנמצא בבנ"י כך מתחדשת השנה. וכן שמעתי מפי אא"ז מו"ר ז"ל פירוש הפסוק 'בינו שנות דור ודור', שיש בכל שנה ושנה הבנה חדשה בתורה" )סוכות תרמ"א(. "באמת בכל דור מתגלה דרך חדש עפ"י התורה. וז"ש 'מורשה קהלת יעקב', שהוא ירושה המתגלה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה. וחז"ל דרשו 'אל תקרי מורשה אלא מאורסה', פירוש שיש דרכים חדשים בתורה שעדיין לא יצאו מכח אל הפועל, עד שיבוא הזמן והדור אשר ביגיעתם בתורה יתגלו הדרכים הנ"ל. וזהו בחינת ארוסה ולא נשואה" )סוכות תרמ"ח(.

 

הדברים נכתבים שוב ושוב, שכן מחובתנו לחזור לשנן ולחדד את אשר נכתב כאן כמה פעמים בשבועות האחרונים. כי עם כל הכבוד והיקר ללומדי "הדף היומי" באשר הם, על מסירותם היומיומית לקביעת עתים לתורה ועל הנכסים הרוחניים שהם רוכשים בלימוד מסכת אחר מסכת, כל זה אינו מגיע לאפס קצהו של המדרגות הנעלות בעמל התורה ועיונה, של בני הישיבות הק' ואברכי הכוללים.

 

וכשעוסקים אנו בשמעתתא דשמחת התורה יש להדגיש, כי מלבד כל מה שכבר נכתב, גם שמחתה של תורה ניכרת ברבדים גבוהים ונעלים יותר אצל עמלי התורה, שחשים "שמחת תורה" בכל יום ובכל "סדר". כל מי שמכיר את הנהרה הנשפכת על פניו של בן ישיבה צעיר בהרגישו כי "תפס" עומקה של סברא, כל מי שמבחין בהארת פניו של אברך שמצא יישוב אמיתי לקושיא מנקרת - יודע, כי אין שמחה שתדמה ותשווה לה.

 

ידוע הסיפור על רבינו הגדול מרן האבי עזרי זיע"א שרקד וצהל בין פתיתי השלג בליל חורף ירושלמי מקפיא, כשהוא מסביר לאחר מכן כי סברא ששמע מפי מרן גאב"ד בריסק זצוק"ל, העניקה לו "מעין עולם הבא" בעוה"ז. כמובן שלא הכל זוכים למדרגתו של מי שהיה יחיד בדורו ביגיעת התורה ולהט עיונה, אך במובן מסוים, בבואה דבבואה של תחושה זו פוקדת כל מי שמתייגע בעמל התלמוד דבר יום ביומו.

 

@9

 

בהזדמנות זו מן הראוי להצביע על דברים מבהילים על הרעיון שכתב הט"ז בהלכות ברכת התורה )סימן מ"ז ס"ק א'( כי "על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי ולא הלכו בה", נאמר על הזנחת עמל התורה ועיונה - "ועל כן אמר 'ולא הלכו בה', ר"ל שלא עסקו בהלכות התורה דרך משא ומתן של פלפול המתייחס להליכה".

 

הוא מבאר שלכן פירשו חז"ל "שלא בירכו בתורה תחילה", היינו, על ברכת "לעסוק בדברי תורה", כי התביעה היתה "שלא עסקו בה דרך מו"מ". והוא מסיים: "וזהו דרך נכון במאמר זה, ונמשך ממנו שעיקר מעלת עוסקים בתורה דווקא דרך טורח ויגיעה, ואל זה כיוונו בברכת 'לעסוק בד"ת'. והבאתי דברים אלו לכאן אע"פ שאינו ענין לחיבור זה, מ"מ נ"ל שהוא פירוש נכון וקרוב לפשוטו במאמר שהביא הטור".

 

@9

 

רבותינו לימדונו, כי ישנו תנאי וסייג נוסף להגיע לשמחתה של תורה: ההיצמדות המלאה למקור, לתורה שנמסרה מסיני עד דורנו ע"י מעתיקי השמועה, ללא כל שינוי, תוספת ופגם.

 

ידועים הדברים שאמר רבינו החפץ חיים זיע"א בישיבת ראדין, בעיצומן של ההקפות בשמחת תורה:

 

"תורת ד' תמימה, משיבת נפש". אימתי היא משיבת נפש? - כשהיא "תמימה" בשלימותה, ללא גירעון ותוספת. "עדות ד' נאמנה, מחכימת פתי". רק כשהתורה "נאמנה", מתוך אמונה ברורה כי זאת התורה לא תהא מוחלפת, אזי היא "מחכימת פתי", אך אם ח"ו מבקשים להתחכם ולחולל בה "שינויים" ו"שיפורים", אזי לא זו בלבד שתורה כזו לא תחכים את הפתי, אלא בדרך קלוקלת זו גם החכם בעיניו יהפוך לפתי.

 

ואחרי כל זה, "פיקודי ד' ישרים, משמחי לב". כשנוהגים בישרות הלב, כשיודעים כי אלוקים עשה את האדם ישר וחובתו בעולמו לקבל התורה לקבל את התורה כפי שנמסרה לנו בלא לעשות חשבונות רבים, אז ורק אז התורה משמחת לבו של אדם.

 

הדברים ברורים ומובנים מאליהם. שמחת התורה נובעת מההתדבקות בשפע האלוקי הטמון בה, ועוצמה רוחנית זו מרוממת את האדם מעל כל טירדותיו, צערו ודכדוך רוחו. אך כשמתייחסים לתורה במבט ארצי, כעוד "חכמה" גרידא ו"חוקה" אנושית שניתנות לשינויים, אזי מתפוגגת גם כל סגולתה של תורה.

 

הן משום כך ראה לנכון הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך שליט"א לייחד דברים נוקבים במשאו במעמד הסיום השבוע, על חובתנו לעמוד כחומה בצורה נגד כל הנסיונות לחולל שינויים בחינוך התורתי, משום שלנגד עינינו צריך לעמוד העיקרון הבסיסי של "אל תיטוש תורת אמך".

 

כי דווקא כשעוסקים בשמחתה של תורה, יש לזכור, כי סגולתה הנצחית תלויה ומותנית במידת שמירתנו עליה כתורת ד' תמימה, כעדות ד' נאמנה וכפיקודי ד' ישרים - שאז, ורק אז הם משמחי לב.

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד