הקדמה לפרקי אבות

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ

נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". משנה זו השנויה בסוף סנהדרין נוהגים לאומרה

כהקדמה לפרקי אבות, וכבר עמדו בזה מה השייכות של משנה זו דכל ישראל יש להם

חלק לעוה"ב למסכת אבות שכולה עניני מידות ומוסר._

_

ויש לבאר כי הנה מסכת אבות עוסקת כולה בעניני מדות, שכל המדות שבתורה נכללו

במסכת אבות, והיא המסכתא היחידה בש"ס העוסקת כולה בעניני מוסר ובדברים

המסורים ללב. אדם הבא ללמוד פרקי אבות עלול לחשוב בלבו מה שייכות יש לאדם

כמותו למסכת אבות! ראשית שענינים אלו קשים מאד להשיגם, כמו שאמרו בעלי

המוסר שנקל יותר לדעת את כל הש"ס על בוריו מאשר לעקור מידה אחת, וביחוד

המידה העיקרית של האדם שהיא קשה לו ביותר. והוא משום שצריך לכך שינוי

התכונות והטבע, ואיך יוכל להשיג זאת. וגם שנדמה לאדם שעניני מידות הם

בבחינת מותרות, שדיין במה שאסרה תורה, בכל הציוויים המפורשים שנאמרו בתורה

עונשים עליהם, ומה לו להתייגע בעניני מידות שלא ציותה עליהם התורה. ומה עוד

שהוא כבר חטא בה הרבה ונתרחק, ומה לו ולמדרגות גבוהות במדות, החשוב ביותר

בשבילו לשמור עצמו מאיסור והיתר. וכנגד זה מקדימים את המשנה כל ישראל יש

להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים וגו' נצר מטעי מעשה ידי להתפאר,

שיהודי ידע שהוא נצר מטעי של הקב"ה, בנים אתם לד' אלקיכם, וכל יהודי יש לו

חלק לעולם הבא שאליו הוא צריך להגיע. וכשם שדנים ומענישים בב"ד של מעלה על

חטאים ועבירות, כך גם ידונו אותו על עניני מידות._

_

כל העונשים תכליתם לצרף יהודי ולזככו כדי שיהא מוכשר לנחול את חלקו לעולם

הבא, ואף עניני מדות בכלל זה. בתחילה מנקים אותו מן החטאים החמורים, ואח"כ

מענישים על חטאים יותר קלים, ואח"כ מצרפים יהודי גם בעניני מידות כדי

להכשירו לקבל את חלקו בעולם הבא. ולאור הקדמה זו הרי אין יהודי בכל מצב

שהוא שאין לו שייכות לעניני מידות, וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ומחובתו

להיזהר בכל מידה בקלה כבחמורה, וכמו שמצינו בחז"ל שהחמירו בעניני מידות עוד

יותר מאשר באיסורי תורה, כמו שאמרו כל הכועס כאילו עובד ע"ז, וכל המתגאה

אין אני והוא יכולין לדור. וכן דרשו חז"ל על עניני מידות את הכתוב "ללכת

בכל דרכיו", מה המקום רחום וחנון אף אתה הוי רחום וחנון )ספרי דברים יא(,

שכל המדות בכלל והלכת בדרכיו._

_

וחז"ל )ברכות יז.( אמרו על העוה"ב שבו "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם

ונהנים מזיו השכינה", והיינו שעולם הבא אינו רק ענין של שכר ועונש, אלא שיא

הדרגה של קירבת אלקים שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה. וזהו ענין ההקדמה

לפרקי אבות, שאומרים לכל יהודי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שידע דקביעין

כן תהוו בהנהו חברותא שיושבים ונהנים מזיו השכינה, ואם לא תהיה ראוי לכך,

תצטרך לעבור הרבה הכנה וזיכוך, וא"כ עליך לראות להכין עצמך שתהיה ראוי

לנחול חלקך לעולם הבא להשיג מדרגת הצדיקים היושבים ונהנים מזיו השכינה. יש

חטאים כאלו שמבחינת החטא אמנם אינם מן החמורות, אבל הלקוי בהם אי אפשר לו

לעמוד בהיכל מלך ואינו יכול להכנס למחיצתו של הקב"ה. ע"ד אדם שרוצה להכנס

אל המלך להיכלו, שמלבד שבודקים מעשיו אם אין בו עון פלילי, שאז אינו רשאי

להיכנס להיכל המלך, אף גם מי שלא חטא מאומה אם נודף ממנו ריח רע רח"ל שאין

לעמוד לידו, אי אפשר להכניסו אל המלך._

_

מבחינה זו ישנם ענינים במסכת אבות השנואים ביותר לפני הקב"ה יותר מדברים

הכתובים בפירוש בתורה. ובזה י"ל מדוע נקראת המסכת בשם אבות, שנאמרו בזה

פירושים רבים, ויתכן לומר שכל המסכתא היא כאב המדבר אל בנו, האומר לו אם

תתנהג כך וכך לא תוכל להסתכל בפני, שדבר זה קשה לבן המלך יותר מכל העונשים,

שאוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם._

_

גם בענין קדושים תהיו, דלאחר פרשת מאכלות אסורות נאמר "והתקדשתם והייתם

קדושים כי קדוש 'אני', וקאי על קדושת האכילה בדברים המותרים. ולאחר פרשת

עריות נאמר עוד 'קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלקיכם'", דקאי על קדש עצמך

במותר לך. שהמשמעות בזה שהתורה מגלה על עניני היתר, שאף כי אינם אסורים אבל

יש מהם דברים הממאסים את האדם, עד שאינו יכול להיות במחיצתו של הקב"ה. ולכן

קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלקיכם, ואם לא תתקדשו לא תוכלו לשבת עמי

במחיצתי._

_

ע"פ האמור יתבאר גם ענין שבאמירת פרקי אבות מקדימים את המשנה דסנהדרין, כל

ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מה הענין בזה, דהנה כבר עמדו על הלשון יש להם

חלק לעוה"ב, דמשמע שכבר יש להם, והיה צריך לומר יהיה להם חלק לעוה"ב. אלא

שכל יהודי הוא חלק אלוק ממעל ומיד שנוצר מזומן לו חלק לעוה"ב. ואם קיים את

התורה והמצוות מקבל מיד את חלקו המזומן לו בעוה"ב, ואם חטא צריך להזדכך

הרבה עד שיגיע לחלקו המוכן לו בעוה"ב, אבל בעצם יש לכל יהודי חלקו לעוה"ב.

וזהו שמביא הכתוב 'לעולם יירשו ארץ', שעוה"ב הוא ירושה ונחלה שיש לכל יהודי

מפני שהוא יהודי._

_

וזהו אומרו 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', הרי כל תכליתך בעולם היא

להגיע לחלק העוה"ב שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה,

ואם אמנם אין ציוויים ועונשים על ענינים אלו אבל מוסר ד' בני אל תמאס, שאם

תמאס את עצמך, לא תוכל להיות במחיצתי, שזהו הקשה מכל העונשים, שהצדיקים

ישבו ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ואתה לא תוכל לשבת עמי בשולחן,

וכמ"כ בענין קדש עצמך במותר לך, שאמנם אין על זה איסורים ועונשים, אבל הרי

התכלית של יהודי היא החלק לעוה"ב להתענג על ד' ואיזה פנים יהיו לך, הרי לא

תמצא לעצמך מקום. וכמו שסיפר הרה"ק מקרלין זי"ע על אחד מאנשיו שפסקו למעלה

עונשו שיעמוד במסיבת הצדיקים ויספר לפניהם את חטאיו, ואמר שהלה היה בוחר

לעצמו את העונשים החמורים ביותר ובלבד שיפטרוהו מעונש זה. וזהו מאמר התנא,

שהיעוד של יהודי הוא, כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ואין לך בושה וחרפה

גדולה מזו שלא תוכל להכנס במחיצתם. והרי זו ההקדמה המתאימה שייסדו חז"ל

לומר קודם פרקי אבות._

_

והנה את פרקי אבות אומרים במשך כל שבתות הקיץ, שבהן זקוק האדם ביותר למוסר,

אך עיקר זמנם הוא בשבתות שבין פסח לעצרת, מפני שימי הספירה שבין חג הפסח

לקבלת התורה הם ימי טהרת המדות, לטהרנו מקליפותנו ומטומאותנו, ע"כ אומרים

בהם את פרקי אבות, שיהודי יתאים את עצמו למוסר ד' בני אל תמאס, ויזכך ויטהר

את מדותיו, ואז יהיה ראוי לקבל את התורה, כאמור שטהרת המדות היא המרכבה

וההכנה להשראת התורה, והרי הם בחי' "אבות" לקבלת התורה._

_