הבו לדורנו את השבת
יותר מכל דור אחר, גדולה הסכנה לדורנו באין שבת. הבו לדורנו את השבת ותרפאו את כל פצעיו! - רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל
כח יצירתו של האדם הפך
לאימתנות באגרוף ובזרוע, רוח יצירתו לערמה ומזימות. קיום והנאת קיום הפכו סיסמא
בלעדית עלי אדמות, ובסיסמא זו ידע כל אחד רק את עצמו.
לחימה בין האדם לטבע,
לחימה בין האדם לאדם אלה הפכו להיות משמעות חיי העולם. התשוקות והתאוה, האימה
והשיטנה היו למנופיו. כל העשתונות נתונות היו רק לשאלות איך להינצל מפני הטבע, איך
לשעבד את חילותיו, איך להימלט מפני תחרותו של האח, המתכחש גם הוא, ואיך לנצל
לצרכים ויתרונות אנוכיים, את שאיפות לחימתו של האח הזה. וכל אלה למה? כי אבדה שבת
מן הארץ!
שבת קודש אבדה, ועמה גם
האמונה בטבע האלוקי אשר באדם, האמונה בבחירה החפשית אשר לאדם, בתוקף מחשבתו,
דיבוריו ומעשיו המוסריים, אבדה ההכרה, כי רק לכח הרוחני המוסרי החפשי אשר לאדם
ציוה אדון העולם את בריתו, את ישועתו ואת ברכתו עד עולם, אבדה הידיעה כי לא חכמת
ידיעת הטבע וכבישתו ולא חכמת האדם, ערמתו וכבישת עולמו, כי אם חכמת ידיעת ד'
ועבודתו וחכמת ידיעת התורה, ההליכה בדרכיה ושמירת מצוותיה הן הנה היסודות, שעליהם
יכון אושר האדם, בל ימוט לעולם.
נעלה הוא אדם השבת מאד על
כל תעתועי בני האדם ודמיוני הבליו, מחוסרי השבת. לא כראות כל אדם יביט הוא על כל
סביביו, על העולם ועל קורות העולם, על ד' ועל האדם.
ההתחרות האיומה לא תימצא
בקרב שומרי השבת. לא להיבנות מחורבנו של חברו יצפה, ולא להתנשא עליו יתאווה. אין הוא
חושב, כי דוקא בנפול אחיו יקום, וכי בתקומתו יפול הוא בהכרח. כי יד ד' לא תקצר
לכלכל אלפי רבבות בני אדם, העובדים באמונה ומבקשים טרף ביתם, אשר יחסר להם. וככלות
הקנאה וצרות העין מלב שומר השבת, מיד יציצו מעצמם פרחי גן עדן החסד והרחמים בנפשו,
אשר יצמיחו לו כנפיים כמלאכי השרת, לטוס לעזרת חבריו, ולא ייעף לחוש לישועתם. על
ידי כן יווכח גם לדעת, כי ברכת האדם היותר מעולה היא הברכה אשר הכין באהבה לבני
אדם אחיו ורעיו.
הדמיון הכוזב משולל השבת
מלמד לאדם, כי "אלוהיו בידו", והוא שמתעה את האדם ש"יזבח לחרמו
ויקטר למכמרתו, כי בהסח ]בהם[ שמן חלקו ומאכלו בריאה" ]חבקוק, א-ט"ז[,
דמיון מתעה זה יעשה "גם כדגי הים" ]לבלוע הגדול את הקטן[ "כרמש לא
מושל בו" ]שם, יד[, כי על ידו איבדה האנושות את משענתה היחידה את אלוקיה.
אבל השבת תראה את האדם
לדעת את הק-ל הגדול, חרם על הכל והקרוב לכל בית ולכל נפש אדם, השבת תורתו להעמיד
תחת השגחתו והנהגתו כל משפחה וכל נפש, ועל ידי כן: להביא ישועה לכל בית ומשפחה,
שלום לכל נפש.
הבו לעולם את השבת ותשברו כבלי האנושות, ותרפאו את כל פצעיה.
בזמננו אשר כיבושו של
הטבע על ידי החכמה האנושית, התעשיה, הפכה בו לאליל נורא ובלעדי, אשר לפניו כל באי
עולם יכרעו ברך, ולכבוד שמו יפזרו כבוד ותהלה, זמננו זה יוכל לוותר על השבת?!
הוי, אילו לא ניתנה לנו
השבת מכבר על ידי אבינו הרחמן שבשמים, הרי היה עלינו להתנפל לפניו אפיים ארצה
ולהתחנן אליו כי יתננה לנו, למען אשר תציל אותנו ואת בתינו ואת קהלנו משגיונותינו
הכחש בד' והסגידה למעשי ידינו, כי מכל דור גדלה מאד הסכנה האורבת לדורנו באין שבת.
בן הדור הזה! האין פניך
מסמיקות למשמע טענותיך? אמנם כן! אם הנך סבור שאך ורק כדי לרכוש קנינים ולרדוף
תענוגות נולדת, אם קנה המדה בו אתה בוחן את חייך הוא רכושך, אם כל אלה מטרה הם
בעיניך, ולא אמצעים בלבד, אמנם כן! אם מתיימר אתה לעשות בסדנתך ובבית מסחרך יותר
מאשר עושה האיכר הזורע את גרעיניו ומחכה ששמש וגשמי ברכה מאת ד' יצמיחו מהם פרי,
אם הנך סבור שכוחך ועוצם ידך יכולים להקים את בניך אושרך למעלה ראש, ולא ד' לבדו,
חס ושלום אם אתה דוגל בסיסמת "אני ואפסי עוד" והנך סבור שעל הכל ועל
כולם לסגת אחור מפני שאיפותיך, כי אז...
אבל, ברוח היהדות? לו רק
תבין את השבת, לו רק תשכיל לראות שהיא משמשת אבן יסוד לכל יעודך ומשרה עליו שאר
רוח ותפארת, שעל ידי שמירתה הנך מעיד שד' אחד ואין עוד מלבדו, ושעבודתו היא תכלית
חיי האדם, ולעומת זאת תשתדל להבין מה נוראה ובלתי שפויה היא מחשבת תעתועיו של האיש
המחלל את השבת לשם פרנסתו, שבמעשהו כאילו הוא מצהיר: "כדי לפרנס את עצמי, כדי
להגדיל ולהרחיב את ברכת ביתי, כדי לרכוש לי את האמצעים הדרושים לי למלא חובותי
כלפי ד', הנני עושה מעשה שבו אני מפגין כי ח"ו אין ד' בעולם, אתכחש לאשר לו
תבל ומלואה, הנני מפגין בזה שיעודי עלי אדמות הוא לרכוש קנינים ולרדוף תענוגות,
וכי מטרת חיי היא עשיית רצוני- אני, וכדי לכלכל את גופי הנני כופר במציאות ד'
וביעוד האדם!" אם תבין שמשמעותו של כל חילול שבת מצדך לשם פרנסתך, היא לא
פחות ולא יותר מאשר זו, האם המחשבה הזאת בלבד לא תשיב לחיקך את ידך אשר הרימות
לעבוד בשבת?
איזו אידיליה היתה שוררת
בעולמנו, אם בכל יום שביעי היה האדם יורד ממרום כסא ממשלת תפארתו והיה מניח בהכנעה
את עצמו ואת עולמו לפני דום רגלי הבורא האחד היחיד, אשר לפני כסא כבודו ויכולתו
נחשבים כל חכמות בני האדם כאין וכאפס, וכאשר כל הדר תפארת האדם אינו אלא אבן חן
אחת מני רבות בנזר תפארתו יתברך! ואם בכל ראשון מימי השבוע היה האדם שב לקבל עולמו
מחדש מידי השבת, ובא בכל אוות נפשו להשתמש בכל כוחותיו וחכמותיו המרובות רק לשם
עבודת האמת והצדק, האהבה והקדושה, לטובה ולברכה בקרב הארץ...!