אהבתי אתכם - ואמרתם במה אהבתנו – הסתפקות במועט
ההשואה הנגזרת מהמחלק שבין אברהם לבלעם כפי שהדברים באו לידי ביטוי בשאלתם במסכת אבות מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, - מפתיעה מאוד, וכבר האיר את עינינו רבנו יונה על הענין - עד שאתה שואל מה בין תלמידיהם, תשאל על הדמיון, האם קיים כלל דמיון.
ואם כבר שאלת, ועל כך השבת, כי המחלק הוא בשלשה דברים: עין טובה ורעה, נפש
רחבה ושפלה, רוח נמוכה וגבוהה, - כלום זה הוא המחלק, והלא החילוקים המה לאלפים
ולרבבות, והוא קושיא מופלגת הדורשת את פתרונה במפגיע, שכן נראה לנו כי סוגיות
עיוניות נפלאות שחז"ל הואילו להאיר בהם עינינו ולולא דברי קודשם הכתוב לאמור,
נותרים היינו בחשכת הבערות הבלעמית הנכשלת, וחז"ל
חישלו את רוחנו והוציאונו למרחב העיוני המופלג בחקר אלוק
תמצא, ברוך אשר בחר בהם ובמשנתם.
דומה כי חז"ל רמזו לעיון מופלג במה שאמרו בקבלת קודשם עה"פ
ויחבוש את אתונו - והביא רש"י מדרש נפלא מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה - אמר
לו הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם שנאמר ויחבוש את חמורו ואמרו ז"ל 'מכאן
שהאהבה מקלקלת את השורה' - ואף מאמרם הנפלא הזה נופל תחת הספק הנ"ל, מה דמיון
מצאו חז"ל בין חבישת החמור אצל א"א ובין חבישת והאתון של בלעם, עד
שהוצרך הקב"ה כביכול לגלות כי "כבר קדמך אברהם" ומה דין קדימה יש
פה.
@9כבר באו עמנו בעבר דברי מרן הגר"ח
זצוק"ל שחולל מהפכה בהסתכלות על מצוות התורה - כי כבר חילקו רבותינו ז"ל
הקדמונים בין מצוות שכליות שמעיות - מצוות שהשכל מחייבן ומצוות שאין השכל מחייבן
וכאלה שהוא דוחה אותן.
ולפי דברי מרן הגר"ח שמפי השמועה נמסר כי
אסור, כי לולא שהתורה אמרה לא תרצח ולא תגנוב יתכן עפ"י השכל כי רציחה היא
קיום העולם, ורק אחרי שבתורה אמרה כי היא אסורה, מעתה זהו חורבן העולם.
וכבר הצענו לבאר עפ"י מה שהשכל הבלעמי
אומר, כי לנתק מכשירים לחולה סופני זו המתת "חסד", הרי שזה קיום העולם,
והתורה אומרת שהוא רציחה, ובאמת בלי התורה הם צודקים: לאמור, לבלעמיות
יש "מהלך", שיטה, מסלול הבנוי ומבוסס, נפש רחבה, רוח גבוהה, עין רעה,
זהו קיום העולם לדעה זו ואשר גם לה היה נביא, מי אשר הטיף וביאר את השיטה, ולדיוק
זה יש עד היום מהלכים, עיתונות, מדיה, והיא קיבלה ביסוס מדעי לפני כ-051 שנה
ע"י אחד מבני ברית - פרויד עפ"ל.
הוא ביסס את אשר ניבא וחולל בלעם, - לך איעצך: אלוקהם של אלה שונא זימה הוא. זהו סוד ויסוד ההבדל.
אברהם בנה מהלך שונה, נפש שפלה, - אותה נפש, אברהם הורה ובנה בזה את הצמצום
של העוה"ז את הנפש השפלה את המחוט ועד שרוך נעל - ושורש הענין קדום יותר,
ויהי ריב בין רועי אברהם ורועי לוט )לך לך שלישי(.
רועיו של לוט היו רשעים. מביא רש"י מחז"ל, מרעים בהמותיהם בשדות אחרים,
ורועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל.
ולבל נטעה - לרועי לוט היה מהלך בזה: והם אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין
יורש, ולוט יורשו ואין זה גזל, - הנה, המהלך של בלעם בפיהם של רועי לוט.
והתורה קובעת: והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברהם
עדיין, הנה תיארו חז"ל בפנינו את שורש הויכוח והניגוד בין נפש הרחבה והשפלה
של לוט - בלעם, ובין והכתוב "מה שהתורה" אומרת בזה. בלא התורה החשבון
שלהם מתאים למוסר, אבל אחר והכתוב אומר "אזי רשעים היו".
ואח"כ ג"כ מצינו ענין כזה - א"א אצל אבימלך
ואמר על שרה אחותי היא, בא אליו בטענה מוסרית: מה ראית לעשות מעשה כזה שכמעט גרם
לחטא, טענה חזקה על א"א, - ותשובתו של א"א כי אמרתי רק אין יראת אלוקים
במקום והרגוני - ורש"י עפ"י חז"ל מאיר עיננו: צודק אתה מצד המעשים
שלך וגישתך, אבל היראת אלוקים אומרת משהו אחר, ומה הוא
המוסד האלוקי: אכסנאי שבא
לעיר על עסקי אכילה ושתיה, שואלים אותו על עסקיו או על עסקי אשתו. הבלעמיות והאברהמיות שתי גישות, אבימלך נשמע משכנע ותמים, עד "היראת
אלוקים", למוסר של אבימלך יש מהלך עד התורה, גם זה
מוסר בלעמי אבימלכי ולוטי.
@9הנביא אומר: אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו - והנביא מביא על כך
ראיה, הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את יעקב. ואת עשיו שכחתי. - והשאלה כמו מתבקשת מאליה: במה הקב"ה משתבח
שהוא אוהב את יעקב ואת עשיו הוא שונא, והוא פשוט כך שאת
יעקב הוא אוהב ואת עשיו הוא ישנא.
ותשובת הענין העמוק הזה, הוא לפי ההנחה שהנחנו למעלה בס"ד. - כי לעשיו יש "מהלך" כמו ליעקב ויכול היה הקב"ה
לאהוב את עשיו כמו שאהב את יעקב, וכל מה שדרכו של יעקב
אהובה לפני הקב"ה הוא כי לכן גזרה חכמתו העליונה יתברך, ולא שזה עדיף על זה.
וזה שאומר הנביא אהבתי אתכם ואמרתם במה אהבתנו - הלא אח עשיו ליעקב. שניהם גדלו באותו מקום, באותו בית וכו' - ובכל זאת ואוהב את יעקב, ואת עשיו
שנאתי, הנה זו הוכחה כי דרכו של יעקב וצאצאיו אהובה לפני המקום ודרכו של עשיו שנואה.
וזו נקודת הדמיון וקו ההשואה שבין אברהם ודרכו בעולם, לדרכו של בלעם. שניהם
מופלאים בנפש, אותם כוחות נפש זה בהרחבה במצוי בתענוגות החיים ותפנוקיהם הגשמיים,
וזה בצמצומם, ולא משום שלאברהם אבינו אין אפשרויות, זה משולל שהרי התורה מעידה
עליו, - ואברהם כבד מאוד בכסף ובזהב, ובכל זאת כשהוא מדבר על ממון, על רכוש עם מלך
אדום, הוא מדבר על חוט ועל שרוך נעל.
ונקודה זו ראויה להרחבה. שלמה המלך אומר: "הבל הבלים אמר קהלת הבל
הבלים הכל הבל", ובמדרש בריש פרשת דברים אמרו, כי אם היה אומר את הדברים אדם
שבקושי גומר את החודש, ומתרוצץ בין הגמחי"ם להשלים
חובותיו והוא זה שאומר הבל הבלים על העולם הבל הבל, אין
בכך שום ראיה, יתכן שרק לגביו העולם הבל, כי הוא באמת הבל במצבו.
אבל אם היה אותו אדם מעשירי ארץ, נגיד שוע ומושל בכיפה, כי אז היה אולי
אחרת, על כך אומר המדרש, כי דוקא שהע"ה ובזמנו לא
היה הכסף נחשב מרוב המצאותו, והוא ישב מלך בירושלים מושל בכיפה, בכבודו של עולם,
ועל כך אמר הבל הבלים הכל הבל.
וזו הראיה לגבי שיטתו של אברהם אע"ה - הכבד
בכסף ובזהב, והוא מדבר על חוט ושרוך נעל, כי יסודו הוא בצמצום שפלות הנפש וחיבורו
למנעמי העולם בהגבלה.
בלעם מקלקל את השורה - לא היה ראוי לאדם כמוהו לעסוק בחבישת האתון, די
משרתים היו לו לעשות כן, ואולם הרחבת הנפש בתאותו לממון ולכסף, השנאה לעם ישראל
המבטא וחי את דרכו של אברהם אבינו שהיא להפך משיטתו הנלוזה והניגוד לה, קלקלה את
"השורה" את הדרך הנאותה והראויה.
א"ל הקב"ה כבר נבחרה וקבעה לפני, דרכו של א"א שאף הוא קלקל
את השורה, אבל מנקודה אחרת לגמרי, האהבה והדבקות בהקב"ה כאן בעוה"ז,
שיסודה בצמצום שתי חפיסות קוטביות ומנוגדות משתי קצות העולם - א"א ובלעם,
הנשענות על אותן נקודות מוצא.
ולא שעם ישראל מצווה על הסגפנות והעינוי, אין מצוה להיות פרוש
מהעוה"ז, אדרבה, לחיות בפנים, לאכול כן, השאלה מה ומתי, ואפילו איפה. וכך הוא
למתבונן בכל הענינים, כל ההבדל בין הבלעמיות לאברהמיות, הוא בין ההרחבה לצמצום, לא בין הכן והלא, שנהם כן,
ואולם הצמצום היא הנקודה המוציאה משפלות הנפש, אשר יסודה כמו שאמרו במשנה מכות,
"גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן".
להוציא ממון בכח הוא גזל, וגם בי"ד מוציאים עפ"י פסק השו"ע הוא קיום העולם, אם זכה בדין הוא שלו, ואת שלו הוא
תובע, ולא - חמדן הוא גזלן תאותן וכו'.
@9וכך מתאפיין הענין גם לגבי צדקה - כפי המדיניות הכלכלית של הממשלה
והעומדים בראשה. כיום שצבור לומדי התורה נאנק תחת עולה הקשה והאכזרי, הצדקה והגמ"חים מפתחים לשיטתם 'פרזיטים חסרי חוט שדרה קיומי
מציאותי', ואולם שבט לוי יוכיח מהפסוקים, שבט האמור לחיות ממתנות עם ישראל, והם
צריכים להיות עוסקים בעבודות הקודש.
נושא הצדקה מנוגד לתפיסה הקולוניליסטית
)רכושנית( המאפיינת את המערב, ואת השיטה הקומוניסטית שאפיינה את המזרח, שבו כל מי
שלא היה פרודוקטיבי )תכליתי בעל מטרה( לא היה לו זכות קיום, ודבריו הנמרצים של הרמב"ם בפרק עשירי ממתנות עניים יוכיח ועד כמה דרך זו של
הצדקה, שייכת לאברהם אבינו וזרעו בלבד, והוא ניגוד לבלעמיות:
חייבין אנו להזהר במצוות צדקה יותר מכל מצוות עשה
והשאלה מדוע, במה עדיף לתת צדקה על פני הנחת תפילין שאף הוא מ"ע
שהצדקה סימן לצדיק זרע א"א שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות
צדקה.
הצמצום בהרחבה. הנפש מתבטאת ביותר במצות הצדקה, ביכולת להתחשב ולתמוך בנחשל
בחלש, - ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה וכו',
העמדת יחודו של עם ישראל כאומה וכדת האמת מתבטאת בהתרחקות מהבלעמיות,
מהעין הרעה מהנפש הרחבה ומהות הגבוהה וכל זה משתייך לצדקה, ובזה הוא ענין עיקרי
יותר מכל המ"ע.
ונציג נוסף אשר עפ"י קבלת חז"ל כפי שהובא השבוע בפ' פנחס ביונתן בן עוזיאל לבן הוא
בלעם מוצא את עצמו מול יעקב אבינו ע"ה - לאחר עשרים שנות עבודה נאמנה ומסורה,
רודף לבן אחריו והתורה מפרטת את כל טענותיו - שהופכות להיות תורה, ואם אות אחת
מטענות הרשע שלו בתורה תחסר, הספר כולו פסול, ותגנוב את לבבי, טענות קשות על
רמאותו של יעקב, ובהשואה בין שתי התפיסות, אפשר בדיוק לראות את המבחנה שבין האברהמיות שבפי יעקב - הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה
בעבודתי המסורה אצלך, ותגנוב את משכורתי עשרת מונים - מטיח יעקב בפני לבן.
ולאחר שהוא מוכיח את חפותו, תום לבבו ויושרו, אומר לו לבן תשובה בלעמית אופיינית: הבנים בני והבנות בנותי וכל אשר אתה רואה לי
הוא, - יעקב רכש את הכל בנקיון כפיים, מול זה ניצב לבן ורוצה להוכיח לו כי גם
שיטתו שיטת הכזב והגזל והשקר, כל ההבדל הוא בדרך בצורה, והיה זה אולי מכיוון מתמים
דעים, כדי ללמד לבני ישראל קשת המאבק וההתמודדות מול זרועות הרשע הבלעמי, ללמדנו את ההבדל והחילוק, לכן היה צריך יעקב להיות
דוקא אצל לבן ושם לצבור רכוש רב.
מול ובתוך השקר הבלעמי והנוכלות הלבנית בונה יעקב שנים עשר שבטים ורכוש שגם עשיו מתפעל אח"כ, הוא שבא אחרי לבן, מי לך כל המחנה הזה
אשר פגשתי, תמה עשיו, לדרכך היית צריך להיות עני
ואביון. - והדברים ארוכים אך קצר המצע מהשתרע.
בדורנו שבו שיטת הבלעמיות מסתכלת בעין רעה בנפש
רחבה וברוח גבוהה על שגשוג עולם התורה, בתוך עולם הלבניות המבקש לעקור את הכל -
הבנים בני, מנסים למשוך לזרועות הרשע את עמלנו אלו הבנים, והבנות בנותי בפריצת
מחסומי הצניעות, וכל אשר אתה רואה לי הוא, שום דבר לא השתנה. אותה התמודדות, אותו
מאבק, עד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, שם
יהיה החשבון הסופי, והיתה לד' המלוכה במהרה.