צנצנת המן – לקח לדורות
"מלא העמר ממנו למשמרת לדורותיכם" )שמות טז לב(, לגניזה, בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה, והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן, אמר להם "ראו דבר ה'" )ירמי' ב לא(, 'ושמעו' לא נאמר אלא 'ראו' בזה נתפרנסו אבותינו, הרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון ליראיו. )מכילתא שמות טז לב, ורש"י שם(
מההוא מזונא אכלו בני ישראל במדברא. אמר
רבי שמעון, כמה בני נשא מתזנין בהאי זמנא מניה. ומאן אנון אלין חברייא דמשתדלי באורייתא יממא ולילי. וכי ס"ד מההוא מזונא
ממש, לא, אלא כעין ההוא מזונא ממש דשקיל
על חד תרין וכו', זכאה חולקיהון דצדיקייא
דמשתדל באורייתא יממא ולילי,
דזכי לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי,
דכתיב )דברים ל כ( "כי הוא חייך ואורך ימיך".
תרגום הזוהר: מההוא מזונא, מהמזון של המלאכים אכלו ישראל במדבר. אמר רבי שמעון,
כמה בני אדם ניזונין גם בזמן הזה ממנו. ומי הם, אלו הם
החברים שמשתדלים ועוסקים בתורה יומם ולילה, 'וכי תעלה על דעתך' שמזה המזון של המן
ממש שאכלו ישראל במדבר הם אוכלים, והלא אין מן יורד עתה. ]ומשיב[ 'לא' 'אלא' כעין
אותו המזון, כי מאותו המקום שנשפע המן באותו הזמן, משם נשפע שפע המזון לתלמידי
חכמים ]והוא יותר חשוב ועליון[, כיון שהוא שקול פי שתיים מהמן ]ומסיים הזוהר )סב
ע"א([ אשרי חלקם של הצדיקים שמשתדלים בתורה יומם ולילה, שהתורה מזכה אותם
בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר "כי הוא חייך" בעולם הזה, "ואורך
ימיך" לעולם הבא.
)זוה"ק,
ח"ב סא ע"ב(
@9
רבי יהודה בן אילעי אומר, כל העושה ד"ת
עיקר ודרך ארץ טפל, עושין אותו עיקר בעולם )הזה(. דרך
ארץ עיקר וד"ת טפל עושין
אותו טפל בעולם הזה.
)אדר"נ
פכ"ח י(
@9
"ויצא העם ולקטו דבר
יום ביומו" )שמות טז ד(, הדא
הוא דכתיב )תהלים סח כט(
"ברוך ד' יום יום", אמר הקדוש ברוך הוא
לישראל, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. אני נתתי לכם את
התורה שתהיו עוסקים בה יום יום, שנאמר )משלי ח לד(
"אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום",
וכן )ישעי' נח ב( "ואותי יום יום ידרושון", חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו,
שנאמר "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי", ולא עוד
אלא שאני מברך אתכם יום יום, שנאמר )תהלים סח כ(
"ברוך ד' יום יום יעמס לנו".
)שמו"ר פכ"ח ט(
@9
"ותן שמה מלא העומר
מן" )שמות טז(, רבי אלעזר
אומר, לדורות. שבשעה שאמר ירמי' לישראל מפני מה אין אתם
עוסקים בתורה. אמרו לו, אם אנו עוסקין בתורה במה
נתפרנס. באותה שעה הוציא להם צנצנת המן ואומר להם )ירמי'
ב' לא( "הדור אתם ראו דבר ד' המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה, מדוע אמרו
עמי רדנו לא נבא עוד אליך", אבותיכם שעסקו בתורה,
ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם
מזה.
)מדרש תנחומא, פר' בשלח סי' כא(
@9
"ברכת ד' היא
תעשיר" )משלי י כב( זו ברכת משה, שא"ל
הקב"ה )שמות לד א(, "פסל לך שני לוחות", והראה לו הקב"ה מחצב
של סנפירינון בתוך אהלו ופסל ממנו, ואמר 'פסל לך'
הפסולת שלך. מכאן אתה למד שכל העוסק בתורה פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח, שכן אמר
ליהושע )יהושע א ח( "כי אז תצליח את דרכיך", "ולא יוסיף עצב
עמה" )משלי שם(, שלא נצטער לילך למקום אחר אלא מתוך אהלו זימן לו הקב"ה.
)מדרש תנחומא, פר' כי תשא סי' כט(
@9
"חכמת נשים בנתה
ביתה אף ערכה שלחנה" )משלי ט ב(, 'אף ערכה שלחנה' זו התורה שערכה שולחן למי
שמתעסק בה בעוה"ז ובעוה"ב.
)מדרש שוחר טוב, משלי ט(
@9
אמר ר' אבדימי בר חמא, כתיב )תהלים א(
"כי אם בתורת ד' חפצו", כל בעלי אומניות פרנסתן ממלאכתן, יוצר פרנסתו
ממלאכתו, חרש פרנסתו ממלאכתו. אבל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפצו ומזמין לו
פרנסתו, שנאמר 'כי אם בתורת ד' חפצו'.
)ילקוט המכירי, תהלים א(
@9
כל המקיים את התורה מעוני
סופו לקיימה מעושר. המקיים את התורה מעוני שדוחק שעותיו ומניח מלאכתו הצריכים לפרנסתו כדי לקיים התורה והמצוה, והוא לומר ועושה
מצות מתוך הדחק, 'סופו לקיימו מעושר', כי יתעשר ונוסף עוד ויהא לו שעות מרווחות
לעסוק בתורה ולקיים המצוות, כי פרנסתו תהיה מרובה ולא יצטרך אל יגיע כפיו כי יאכל וילמוד בשמחה ובטוב לבב, כי בחכמה יהיה לו כל טוב.
)רבינו
יונה, אבות פ"ד מ"ט(
@9
"היתה כאניות
סוחר" )משלי לא יד(, כך הקב"ה מזמין לעוסקים יומם ולילה כל צרכיהם, כשם
שהסוחר שהשעה משחקת לו, מזמין לו הקב"ה מלאכים הממונים עליו נכנסים בלב אחרים
להביא באותו מקום שזה הסוחר שם ומכוין לב הסוחר לקנות, ואח"כ מזמין לב אחרים
לבא שם אצל הסוחר או הסוחר אצלם לקנות, וכל העוסק בתורה תדיר הקב"ה שולח לו
מלאכים מרחוק להביא לו כל צרכיו, לכך נקראת תורה לחם.
)ספר חסידים, סי' שט(
@9
כל המקבל עליו עול תורה מעבירין
ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, אחר שעשה תורתו עיקר ומלאכתו עראי, הקב"ה
ישמרהו מכל דבר רע שלא ליבטל מלימוד התורה וכו' לא יצטרך לעשות מלאכה הרבה לצורך פרנסתו, ובמעט יספיק לו
כדי חיותו כי מלאכת הצדיק מתברכת ונפשו שמחה בחלקו.
)רבינו
יונה, אבות פ"ג מ"ה(
@9
כי לא ידע האדם מה ילד
יום, שעסקו של עולם מתחדש יום יום ומדיח את האדם מדבר
לדבר ומטירדה לטירדה, ונמצאו
כל ימיו יוצאין בבהלה, אם לא יתן פנאי עכ"פ וידחוק עצמו לעסקה של תורה, וכל שעושה כן וחפץ בברכה מן
השמים, מסייעין אותו ומקילין
מעליו טרדות העולם המבהילות, ומעבירין ממנו עולן של בריות ושוכן בשמחה כל ימיו
בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא.
)ס' החינוך, תיט(
@9
אמר ריב"ל,
כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל, שנאמר )שה"ש ה ו(
"נפשי יצאה בדברו", והוריד הקדוש ב"ה עליהם טל שעתיד להחיות בו
מתים והחיה אותם )שבת פח ע"ב(. וקשה לכאו' האי
טרחה וניסא למה לי, הלא אפשר ליתן להם כח לכתחלה שלא
ימותו. וצ"ל, דהקב"ה עשה כן כדי ליקח מהם דוגמא לדורות, שלא יאמר אדם איך אעסוק בתורה, ימותו
אני וביתי ברעב, לכך "יצתה נשמתן וחזר והחיה אותן
בטל", ללמוד ממנו דוגמא לדורות שיעסוק אדם בתורה עד שממית עצמו וב"ב
עליה, שיתלה בטחונו בהקב"ה שיחייהו ויאושר בארץ
ומלאכתו תהא נעשית ע"י אחרים, כדאיתא בברכות לו
ע"ב.
)עיון יעקב, כתובות קיא
ע"ב(
@9
וכאשר אין מבטל תורתו
בשביל עשרו ועושה תורתו קבע, דבר זה נותן קיום אל עושרו, כי עושרו נסמך אל התורה,
אשר התורה יש לה קיום נצחי ואינה בטילה, לכך העושר שלו שנסמך על זה, גם כן אינו
בטל, אבל אם תורתו ארעי ועוסק בתמידות בעסקיו הרי עושרו נסמך על דבר ארעי, שהוא
דרך מקרה בלבד, וכבר אמרנו כי הדבר הוא במקרה אינו נחשב מציאות, לכן אושרו ותורתו בטילין.
)נתיבות עולם, נתיב התורה
פ"ד(
@9
לפעמים תמצא לאדם מניעה
חיצונית מחוץ לגופו, או מחמת חסרון פרנסה שצריך להשתדל ולהשיג די מחסורו אשר יחסר
לו וכו'. ולכן נתנה התורה במדבר להורות שאין לתורה שום
מונע, וחסרון הלחם שיחשוב האדם כי בשבילו לא יעסוק בתורה מצד עניו וחסרונו, גם זו
איננה טענה, כי בראות האדם את עניו ורוע מזלו לא במהרה ינתק וישתנה המערכת בעזבו
התורה היותו עוסק בחיי שעה, לפיכך יותר טוב שיעסוק בתורה ותהיה אז פרנסתו ע"י
השי"ת, שבשביל זה נתנה התורה במדבר, כי עיקר התורה במקום אשר אין שם דברים
גופניים ותאות גופניות, כי אין הנהגת העוסק בתורה בטבע העולם ע"י המזל
והמערכת.
וא"כ מי שאין לו
להתפרנס מצד עסק התורה והוא כמו מדבר, יפרנסהו השי"ת ויזמין לו פרנסתו ככל
אשר עשה במדבר, וזהו שכתוב )דברים ח, ג( "ויאכלך את
המן וגו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", רצה לומר, שאל יחשוב
האדם שאין פרנסתו מזומנת לו כי אם על דרך הטבע ומנהג העולם, רק שהעוסק בתורה יבטח
בו יתברך שיזמין לו מזונותיו בכל יום, כאשר הזמין לישראל בלכתו אחריו במדבר בארץ
לא זרועה וקבלו שם התורה, והיו אוכלי המן בטוחים בו יום יום,
ולפיכך גם התנצלות העוני אינו כלום, שלזה נתנה התורה במדבר, מקום אשר אין שם גפן
ורמון ואין זרע )במדבר כ ה(, ועם כל זה לא חסר להם פרנסה, ככה גם כן אף מי שעל פי
מזלו המערכיי לא תהיה לו פרסה בדרך טבעו ומנהגו של
עולם, מכל מקום תהיה פרנסתו מהשי"ת, שיזמינה אליו חוץ לטבע ולמעלה ממנה,
ואדרבה, כי זולת שיעסוק בתורה, לא תהיה לו פרנסה אפילו בדרך הטבע.
)מהר"ל,
דרוש עה"ת, עמ' ל(
@9
כל המקבל עליו עול תורה,
מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ )אבות פ"ג ה(. כי על ידי התורה יש לו דבקות
עם השי"ת, ומפני כך אמר המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך
ארץ, כי ההנהגות אשר בעולם הן שלוש, כי ההנהגה שצריך האדם לנהוג כפי מנהגו של עולם
לחרוש ולזרוע ושאר צרכיו, והאדם משועבד להנהגת הטבע וכו',
ההנהגה השלישית היא הנהגת השי"ת בסדר אלקי , למעלה מן הטבע ולמעלה מן הבריאה,
ואמר, כאשר האדם מקבל עליו עול תורה אז הוא עם השי"ת, ואז מעבירין ממנו עול
מלכות ועול דרך ארץ, כי ההנהגה השלישית הזאת היא הנהגה אלקית
עד שהאדם עם השי"ת, ואז היא יוצא מן עול המלכות ועול דרך ארץ, שאלו שניהם הם
מצד עולם הזה, ואשר הוא משועבד אל השי"ת אי אפשר שיהיה משועבד אל המלכות ואל
הטבע. כלל הדבר, אשר מקבל עליו עול תורה שהיא אלקית,
הוא יוצא מן גזירת הטבע והרי הוא מתעלה כי העוסק בתורה הוא מתעלה, ומפני שהוא
מתעלה מדרגתו למעלה ממדריגת הטבע שהוא הנהגת העולם.
)דרך החיים, אבות ג ה(
@9
"והיה כעץ שתול על
פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול" )תהלים א ג(, שהעוסק בתורה יומם
ולילה כמ"ש )שם ב( 'ובתורתו יהגה יומם ולילה',
אע"פ שאינו רודף אחר פרנסתו השי"ת ישלח ברכה במעשה ידיו, 'והיה כעץ
שתול' שאע"פ שהוא שתול על פלגי מים ועל דרך הטבע לא יתכן שיתן פריו בעתו, עכ"ז יתן פריו בעתו ועלהו לא יבול. בשם החסיד רבי יוסף יעבץ ז"ל.
)מדרש שמואל אבות ג ו(
מתוך הספר החדש
"מחשבה אחת", מאת הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א אב"ד חניכי
הישיבות מרכז בני ברק וחבר בד"ץ "שארית ישראל".
