
ידיעה אחת פשוטה אשר בכוחה לחולל מהפכה בצורת התפילה – רב שיח
@1"הקטע הקטן הזה, חולל בתוכי מהפכה גמורה בהתייחסותי לחזרת הש"ץ". עד שהתוודעתי אליו, היה זמן חזרת הש"ץ אצלי זמן שיועד לעיון בספר, או למחשבות שונות. מאז שקראתי את הדברים הללו, הפך זמן חזרת הש"ץ אצלי לזמן של התעלות".
@1בית הכנסת "בית ישראל" בשכונת עזרת תורה בירושלים, מלא מפה לפה
באנשים רבים שנתאספו לבכות יחדיו את החלל הגדול שהותיר אחריו הגה"צ
רבי שמשון פינקוס זצ"ל בהלקחו בסערה השמימה.
@1הגאון רבי אריה פינקל שליט"א ראש ישיבת מיר-ברכפלד, עולה לדוכן המספידים
וספר "שערים בתפילה" בידו. פותח בעמוד י"ג וקורא בפני הנאספים:
"כמו בלימוד התורה קורה הרבה שידיעה פשוטה שמתוספת לו, פותחת לו שערי הבנה
בהרבה סוגיות, כן הוא בתפילה... שידיעה קלה יכולה להקנות לו מספר רב של תפילות
טובות. דוגמא לכך, ידוע מכתבי האר"י ז"ל, דענין חזרת הש"ץ יש בה מעלה
עצומה על תפילת הלחש. ויש הבדל בין שני חלקי תפילה אלו מדרגות בלי שיעור וערך...
והנה רבים מאיתנו, שלא ידועה להם זאת הידיעה, חזרת הש"ץ
היא אצלם לכתחילה זמן המיועד לעיין באיזה ספר או סתם זמן מבוזבז. ואפשר שיעברו
שבעים שנה מבלי שיכוין בחזרת הש"ץ אפילו פעם
אחת... וכל זה פשוט מחוסר ידיעה...".
@1קטע קטן זה חולל בתוכי מהפכה גמורה בהתייחסותי לחזרת הש"ץ.
מאז שהתוודעתי למציאות שחזרת הש"ץ גדולה במעלתה
הרבה יותר מתפלת הלחש, מובן מאליו שהתחלתי להשקיע בה יותר מבתפילת
הלחש. - כך העיד על עצמו הגאון רבי אריה פינקל
שליט"א.
@1וכשם שהעיד כך רבי אריה פינקל שליט"א על
עצמו, יכול כל אחד ואחד להצביע על ידיעה דומה או פירוש מיוחד ששמע אי פעם בחייו,
ומאז התיבות הללו קיבלו אצלו משמעות מיוחדת, והוא נזכר בהם בכל פעם שהוא אומרם.
@1מי שהבין פעם אחת את פשר הבקשה: "ק-ל נקמות ד' ק-ל נקמות הופיע".
בכל יום שהוא אומר את המילים הללו צפה למול עיניו אותה הבנה. מי שלמד לעומק את
פירוש המילות: הק-ל הגדול הגיבור והנורא, ויודע מהו
הפירוש של גדול, מהו גיבור, ומהו נורא, בכל תפילה הוא משחזר בדרך כלל בכהרף עין את אשר הבין בזמנו. מי שלמד את העומק הטמון בתיבות:
ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד, והוא יודע מהו ההבדל בין מלך למלך ולימלוך, כשהוא אומר בתפילת שחרית את התיבות הללו משהו בליבו
זע. כל המכיר את דברי הזוה"ק המודפסים בכל סידור
"כל האומר אז ישיר בשמחה נמחלים לו כל עוונותיו" אינו יכול להכחיש,
שהידיעה הזאת משאירתו שליו ושאנן ואינו מנסה מפעם לפעם להתעורר בשמחה באמרו אז
ישיר.
@1נתברך דורינו זה בכמה ספרי ליקוטים על פירושי התפילה, אשר בכח כל קטע וקטע
מתוכם - כל אחד ואחד לפי נטיית ליבו - להוציא את האדם משיגרת תפילתו. ומכאן דנינו קל וחומר בעצמינו: אם הלומד
והעוסק בספריהם בא לידי התעוררות, מחברי הספרים עצמם על אחת כמה וכמה. פנינו לכמה
מהם וביקשנום שיצביעו על הקטע המיוחד שהאיר את ליבותיהם הם בעת כשעסקו במלאכתם
הקדושה.
@1שאלנו את הגה"צ רבי אורי ויסבלום
שליט"א מחבר ספר "הארת התפילה", מנהל רוחני דישיבת
נחלת הלויים שדבריו וספרו היו לנו לעינים בנבכי התפילה. כמו"כ פנינו גם
להרה"ג ר' עופר שמאי היימן שליט"א עורך הספר נפש שמשון על סידור התפילה
מתוך שיחות הגה"צ רבי שמשון פינקוס
זצ"ל והרה"ג ר' חיים הרבסט שליט"א מחבר
הליקוט "נפשי חולת אהבתך".
***
הרה"ג ר' עופר שמאי היימן מספר לנו על אדם ששח את ליבו בפניו, וכך סיפר
על עצמו: שנים רבות שחלקו האחרון של התפילה אשרי-ובא לציון, עלינו לשבח, שיר של
יום ופיטום הקטורת היוו עבורי מין מעמסה כזו אשר יש לסיימה במהירות. עד שיצא לאור
העולם הספר "נפש שמשון" על סידור התפילה. כמה מילים מתוך הספר חוללו
בתוכי מהפכה גמורה בהתייחסותי לחלק זה של התפילה. את השיחה העוסקת בבנין התפילה
שיננתי לעצמי כמה וכמה פעמים. רבי שמשון פינקוס מסביר
שם את סדר התפילה הבנויה כבנין שלב על גבי שלב. הוא מאיר את משמעות ברכות השחר.
לאחריו הוא מסביר את המשמעות העמוקה של פסוקי דזמרה
כשלב פנימי יותר, וסדר ק"ש וברכותיה כמדרגה עולה על גביה עד פסגת הפירמידה:
תפילת שמונה עשרה. את חלקו השני של התפילה הוא ממשיל לירידה מן הפסגה ותירגום כל ההשגות לשפת המעשה. קדושה דסדרה
הוא שלב ה"למעשה" של קניני ק"ש וברכותיה. שיר של יום ה"למעשה"
של פסוקי דזמרה, וקטורת הוא כנגד ברכות השחר והקרבנות.
המילים הבאות מתוך הספר חוללו בתוכי את המהפכה: "אם אדם מדלג, חלילה, על קטע
כלשהו מהתפילה, במקרה כזה הוא כביכול השאיר את כל החבילות באיזשהו מקום למעלה !
פשוטו כמשמעו ! דומה הדבר לאדם שאסף חבילות רבות ולא לקחן לביתו !". הדימוי
הזה של השארת החבילות מבלי לקחתן לביתו עומד למול עיני בכל פעם שאני מגיע לחלק הזה
של התפילה. כשאני אומר את "אשרי-ובא לציון אני מרגיש שאני לוקח עימי את
ק"ש וברכותיה, ואם לא אמרתיה כהוגן הפסדתי בעצם את
מעלותיה המיוחדות של ק"ש וברכותיה. בשיר של יום אני משקיע בדיוק כמו בפסוקי דזמרה. אם איני משקיע דיי בקטורת אני מרגיש כאילו השארתי את
ברכות השחר מבלי לקחתן לביתי. מאז לא עזבתי את בית הכנסת בזמן "לקיחת החבילות
הביתה" ואני משקיע בחלק זה לא פחות מבכל חלקי
התפילה.
הנה כי כן. ידיעה אחת פשוטה אשר בכוחה לשנות את ההתייחסות לחלק נכבד מן
התפילה.
***
על דימוי אחר מתוך ה"נפש שמשון" ששינה את המבט על תפילת עלינו לשבח
סיפר יהודי אחר: את תפילת "עלינו לשבח" התפללתי בדרך כלל עם רגל אחת
בחוץ. (פעמים רבות אף עם שני רגליים.) כל זה עד שנקלע לידי הספר נפש שמשון. עלעלתי
בדפי הספר ועיינתי בסופו, שם צדו עיני את הדברים הבאים: "בדברי הקדמונים
מבואר, שעיקר תפקיד "עלינו לשבח" היא שמירה על התפילה. משל למה הדבר
דומה לאדם שקיבל רשות מאת המלך ליכנס לבית גנזיו, ואכן נכנס הלה ולקח מלא חפניו
אבנים טובות ומרגליות, שיהיה בהם כדי סיפוקו כל ימי חייו. אלא שחושש הוא לצאת מבית
הגנזים באופן זה, שמא כשיצא מחוץ לאוצר המלך יראוהו אינשי
דלא מעלי ויגזלו ממנו את כל אשר לו. לשם כך הוא עושה לעצמו עטיפה שתעטוף את האוצר
הבלום שהוא לקח מגנזי המלך ותסתירהו מעיני כל חי. יהודי מתפלל את כל סדר התפילה,
בונה בנין שלם בנוי לתלפיות, ועתה יש חשש שכשיראוהו המזיקים יתקנאו בו ויגזלו ממנו
את האוצר, לכך מקיף הוא בשבח זה של תפילת עלינו לשבח את התפילה. תפילת עלינו לשבח
יוצרת מחיצה, חומה גבוהה, דלתים ובריח, בין המזיקים לתפילה. משל זה לקוח מדברי
הקדמונים.
מאז שראיתי את הדברים הללו, כמעט ואיני מסוגל לעזוב את התפילה בטרם אמרתי
במתינות את תפילת עלינו לשבח. בעצם, בטרם דאגתי לבנות חומה הגונה בין התפילה
למזיקים האורבים לחטפה. ואף אם קורה בכל זאת שלא השקעתי בעלינו לשבח, הדמוי הזה
רודף אחרי במשך היום ואינו נותן לי מנוחה.
הנה כי כן. ידיעה אחת, שזמן קריאתה אינו עולה על יותר מדקה אחת, והיא הצילה
עשרות ומאות תפילות של עלינו לשבח.
***
הגה"צ רבי אורי ויסבלום שליט"א,
מנהל רוחני דישיבת "נחלת הלוים"
בחיפה, מח"ס "הארת התפילה" מבהיר: אין
כמו הידיעה שהתפילה היא בנין מסודר כדי לחולל מהפכה בהתייחסות לתפילה.
לאחר צאת הספר "הארת התפילה" לאור עולם, קיבלתי תגובות מאנשים רבים
שהעידו על עצמם שדברי ההקדמה לספר שינו להם לגמרי את המבט על התפילה".
אלו דברי ההקדמה: "... ארמון בן שמונה עשרה קומות מתנוסס לתפארה, על מאות
חדריו, מסדרונותיו, מרפסותיו ומדרגותיו. יודע דבר מספרים, שגנוזים בו אוצרות
וסגולות מלכים, אשר אין משלם בתבל.
מי הוא המאושר שזכה להיות בעליו של אותו ארמון רב תפארת? מתברר, שארמון זה עבר
בירושה מאבות לבנים, במשך מאות בשנים, עד שהגיע לידיו של אדם זה, שכיום הוא בעליו.
להפתעתינו שומעים אנו, שאותו אדם מתגורר,
מאז קיבלו בירושה, במרתפו של הארמון ומעולם לא עלה לבקר בו ולהזין עיניו מיופיו
מכל אוצרותיו הגנוזים בו.
אנו מלאי השתוממות ופליאה: הייתכן לבלות את החיים במרתפו של הארמון מבלי
התעניינות כל שהיא בנעשה בו ובעשירות המופלגת הטמונה בו ?!
חז"ל מתבטאים על תפילה שהיא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם
מזלזלים בהם. ידעו הם שאנשי כנסת הגדולה שהתקינו תפילת שמונה עשרה, גנזו בה אוצרות
נפלאים המסולאים מפז, לכן מסתכלים הם עלינו באותו מבט של תמהון, כפי שאנו מסתכלים
על בעליו של אותו ארמון: היתכן להיות בעליו של ארמון תפארת המתנשא עד רומו של
עולם, ולהמשיך לחיות בדלות משוועת במרתף ?!
"אנשים רבים העידו בפני שהתעוררו מאוד מן הדברים הללו. הם נוכחו לדעת
שבכל יום האדם עוסק בדבר שיכול להרים אותו עד רומו של עולם, ואילו הוא ממשיך לחיות
חיים נמוכים. המשל הזה שינה להם את ההתייחסות לענין התפילה לגמרי".
***
***
כל מי שעלעל אי פעם באחד מכרכי "נפשי חולת אהבתך", נוכח מיד לדעת
שאין כאן עבודת ליקוט יבשה. המלקט מביא פעמים רבות קטע מן הספרים הקדושים, המאיר
את מילות התפילה באור נפלא, בו בזמן שאותו קטע במקורו אינו נסוב
כלל על מילה זו או על ענין זה. דרכו של מחבר הליקוט, הינה: לחיות את התפילה ולהיות
מונח לעומק מילותיה ומשמעויותיה, וכך גם כשהוא מוצא רעיון שנאמר על פסוק או על
ענין אחר לגמרי, הוא מביאו ומקשרו לתיבות אלו ומאיר את מילות התפילה. כזו היא הסידרה הייחודית "נפשי חולת אהבתך". יעידו על כך
רבים שטעמו את טעם עבודת התפילה לאחר שעיינו בספר זה.
המחבר הרה"ג ר' חיים הרבסט שליט"א מצביע
בפנינו על קטע קטן בספרו שאינו עולה על שורה ומחצה המסוגל להחדיר חיות בתפילה,
ולרומם לכל הפחות שש ברכות מתפילת שמונה עשרה: הברכות הנסובות
על הגאולה.
תאר לעצמך - הוא מתאר בפנינו - רגע לפני ביאת משיח צדקינו
עומד יהודי ומתפלל מקירות ליבו על הגאולה תפילתו נענית מיד ומשיח צדקינו אכן מופיע. האם יש בכוחינו
לתאר את שמחתו של אותו יהודי ?!
בעמ' רפ"ט שבספרו מובאים דברים
אלו: "רבינו הגה"ק
משינאווא זי"ע אמר בשם רבינו
הקדוש מהר"נ מראפשיץ
זי"ע, שכל התפילות והעבודות שעושין ישראל אף
שעדיין בן דוד לא בא, הנה הקב"ה מצרף כל העבודות הללו, "ולעת הגאולה
יראו איך שהיו צריכים לגאולה כל העבודות הללו". כדברים הללו כותב ג"כ המבי"ט בספרו בית אלקים (שער התפילה פי"ז)
באריכות. מדבריהם אלה אנו למדים שכל תפילה שאנו מתפללים, נצרכת לגאולה. ואין
הגאולה יכולה לבא בלעדיה. ידיעה פשוטה זו יכולה לשנות את כל ההתייחסות לתפלות שאנו
מתפללים על הגאולה. הנה המשיח עומד ומצפה אלי, מחכה לתפילתי האישית בתפילת שמונה
עשרה זה. לעתיד לבא אוכל לראות את מה שהועילה תפילתי בדיוק כמו אותו יהודי שהתפלל
את התפילה האחרונה לפני ביאת המשיח. ממש בדיוק בלי שום הפרש ביניהם.
הנה כי כן, ידיעה פשוטה אחת שבכוחה לעורר כמה וכמה ברכות בתפילה.
***
פעמים רבות שהאדם מתפלל, והוא מרגיש שהדברים כלליים מידי. מתפללים על כל כלל
ישראל ועל תיקון העולם כולו. קשה לן לאדם למצוא את עצמו ולהתפלל מעומק ליבו כמו על
עניניו הפרטיים. בספר "נפשי חולת אהבתך" ניתן דגש מיוחד בהבאת הליקוטים
המשייכים את הדברים הכלליים למצבו הפרטי של האדם בזה. תפקידם להראות באצבע, איך
שכל תיבה מן התפילה, נוגעת לאדם באופן אישי, בזה הרגע.
[בדרך זו התנהג בעל ה"יסוד ושורש העבודה". בצוואתו המפורסמת הוא
מספר שהיה נוהג בכל סיומה של ברכה שעניינה כללי, להודות גם על חסדי ד' שנעשו עימו
בפרטות. כגון בברכת רפאינו היה מודה על רפואת בניו שחלו ונתרפאו, ועוד דוגמאות
שונות].
דוגמא נפלאה לכך מצויה בשני מקומות בתפילה, מקומות הנראים לעין כל אחד כבלתי
שייכים אליו בעליל. ברכת "ולמלשינים" כולה, המילים: "להפנות אליך
כל רשעי ארץ" שבתפילת עלינו לשבח. בספר הנ"ל
מראה באמצעות ליקוטיו הנפלאים איך שהדבר שייך לכל אחד באופן אישי. בעמ' רמ"ח מביא מתוך הספר תורת אבות: "הרה"ק ר' מרדכי מלעכוויץ
זי"ע אמר לאחד מגדולי תלמידיו, כי בברכת ולמלשינים צריך לכוון על עצמו, אולי
יש בו גיד אחד שהוא שייך לאלו, שהשי"ת יעקור אותו". עוד מביא שם בעמוד תק"ד בשם הרה"ק בעל
ה"אמרי אמת" מגור זי"ע שאמר לחתנו: יודע אתה שהרבי מלובלין היה
אומר בתפלת עלינו "להפנות אליך כל רשעי ארץ"
הזכיר את עצמו "יעקב יצחק בן מאטיל". דומה
ודי בדוגמא זו ללמד על הכלל.
מאידך גיסא מכוון הגה"צ רבי אורי ויסבלום
שליט"א לקטע בספרו (עמ' ז') שיש בו התייחסות
לתפקידו של היחיד בתפילה: "חז"ל בראייתם החודרת ממשילים התפילה
"לעתר" שמהפך את התבואה - פירושו של דבר, שבשעה שאנו עומדים להתפלל, שמו
בידינו, אנשי כנסת הגדולה, עתר, כדי שנהפוך ! נהפוך חולים לבריאים, נהפוך חוטאים
לחוזרים בתשובה, נהפוך רחוקים מדעת לבעלי דעת תורה, נביא שלום לעולם ! כל אחד
מאיתנו, בעמדו בתפילה הוא שליח ציבור, אפילו כשמתפלל בינו לבין עצמו ! שהרי הגר"א כותב בחידושיו שלכן נתקנה תפילת שמונה עשרה בלשון
רבים, מפני שמהותה היא-תפילה על הכלל, שהקב"ה יחזיר בתשובה את כל התועים,
וירפא את כל אלה הנאנקים ביסוריהם וכו', ואנו עומדים
כשה"עתר" בידינו, ומשאירים את כל התבואה בשדה כפי שהייתה, בלי לפעול
מאומה !"
***
הגה"צ רבי אורי ויסבלום שליט"א:
בתוך התפילה מצויים הרבה פסוקים שאם אך יתבונן בהם האדם וישים ליבו אליהן יכולים
הם לשנות את התייחסותו למאורעות החיים.
כל בן אדם פוקדים אותו במשך החיים כל מיני מאורעות ומצבים. בעמוד מ"ד
בספר "הארת התפילה", מצוי קטע שבעצם מתייחס למצבים שפוקדים את האדם:
"ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ופרש"י בשלוותי הייתי חושב לא אמוט
לעולם, אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב"ה" כאשר אדם נמצא בשלוה
גופנית או רוחנית, סובר הוא שמצב זה ימשך תמיד, אך המציאות טופחת על פניו.
"ד' ברצונך העמדת להררי עוז, הסתרת פניך הייתי נבהל ופירש רש"י ברצונו
העמיד את הררי, את גדולתי להיות עוז, וכיון שהסתיר פניו ממני - מיד הייתי נבהל",
ממילא התברר למפרע, שמצב השלוה שהיה שרוי בו - גם הוא מאת ד', וברגע שהסתיר פניו -
נלקח ממנו... "אליך ד' אקרא ואל ד' אתחנן" מה עשה דוד כשראה שהבורא
מסתיר פניו ממנו ? קרא והתחנן ! חציו הראשון של הפסוק הוא בלשון נוכח והשני בלשון
נסתר - אפילו כשהרגיש שהקב"ה מסתיר פניו - המשיך להתחנן ולא התייאש.
"מי שמתבונן קצת כשאומר את הדברים הללו יכול לשנות את התייחסותו לכל
המצבים הפוקדים אותו הן מצבי שלווה, שיודע שאין זה ברור שזה ימשך תמיד, וגם מצב
השלווה הוא מאת ד'. והן במצב של הסתרת פנים הוא יודע מה לעשות: להתפלל ולהתחנן ולא
להתייאש.
הרה"ג ר' חיים הרבסט שליט"א מצביע לנו אף
הוא על קטע מדברי הספרים הקדושים שבכוחו לשנות את המבט על מצבי החיים: הנה מפורש
בגמרא (ברכות לא ע"א): אין עומדים להתפלל מתוך עצבות וכו'
אלא מתוך שמחה של דבר מצוה. ופירש"י: כגון דברי תנחומין של תורה, כגון סמוך לגאולת מצרים. או סמוך לתהילה
לדוד, שהוא שבח ותנחומין, כגון רצון יראיו יעשה, שומר
ד' את כל אוהביו. דברים הללו כלשונם נפסקו להלכה בשו"ע
סימן צ"ג ס"ב. פירוש הדברים שמפרק זה של "אשרי" אפשר להתמלא
בהתחזקות ובשמחה של מצוה. ואכן פרק זה מלא בהתחזקות ובשמחה של מצווה לכל המתבונן
בו. נביא קטע אחד המופיע ב"נפשי חולת אהבתך" עמ'
ר"ה שבכוחו למלא את האדם בשמחה. הפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי
רצון" הוא פסוק שיש חיוב מדינא לכוין בו. רבינו הנודע ביהודה כתב
בספרו צל"ח ברכות דף ד' ע"ב: "ומשביע
לכל חי רצון - יש לנו בו דקדוק, דהוה ליה למימר ומשביע לכל חי מזון, או שובע, מהו לשון משביע רצון.
ואומר אני, שדבר זה אמרו דוד כלפי מי שמזונותיו מצומצמים בדוחק ובעוני,
שהקב"ה נותן וחונן לו דיעה לשמוח בחלקו... ולקמן סו"פ שני אמרו "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא די לו בקב חרובין" דוק בדבריהם שלא אמרו וחנינא
אין לו אלא קב חרובין אבל אמרו "די לו בקב חרובין", שהיה לו בזה די והותר, וקיבל זה ברצון, כאדם
שיש לו כל צרכו".
אין כאן אלא דוגמא אחת מן האוצר הגדול המלוקט בספר על פרק זה הממלא כל אדם
בהתחזקות ובשמחה של מצוה.
***
על עוד ידיעה אחת מיני רבות שבכוחה לשנות את הייחס
לאמירת פסוקי דזמרה, מצביע לנו הרה"ג ר' חיים הרבסט במש"כ בתחילת ספרו:
חז"ל במדרש רבה (בראשית מח ז): רבי שמואל בר חייא
ורבי יודן בשם רבי חנינא על
כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה, משרה שכינתו
עליהן... דברי המדרש הללו הובאו להלכה בבית יוסף (או"ח
סי' קל"ב): הוסיפו לומר ואתה קדוש, לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכינו לשמוע תהילות ישראל דאמרינן
בבראשית רבה... ובספר ידי משה על המדרש הנ"ל מוסיף דברים נפלאים: "לא די
שהציבור נכנסין לבתי כנסיות, אלא אפילו על כל תהילה ותהילה של יחיד, הקב"ה
משרה שכינתו עליהם, דכתיב "יושב תהילות",
ותהלה מצינו אצל יחיד, דכתיב "תהלה לדוד".
יש בידיעה זו כדי לשנות את כל המבט על ענין פסוקי דזמרה.
על כל תיבה ותיבה בנפרד היוצאת מפינו הקב"ה משרה שכינתו עלינו. כל מילה ומילה
מוסיפה השראת השכינה ומכל תיבה ותיבה בנפרד אפשר להתעלות עוד ועוד.
***
ואם בפסוקי דזמרה אנו עוסקים מציע הרה"ג ר'
עופר שמאי היימן לעיין בספר "נפש שמשון" על סדור התפילה כדי להכיר את
הבנין המופלא המסודר והשיטתי שבפסוקי דזמרה. הבדיחה
מספרת על עם הארץ אחד שהפטיר בגודל בורותו: איזו "חכמה" היא זו לחבר את
הסידור, מחבר הסידור לקח בסך הכל כמה פרקים מתהילים ועוד כמה פסוקים ממקומות שונים
ושילבם יחדיו וכך נעשה הסידור. במידה מסוימת מי שאינו מכיר את סדר פסוקי דזמרה חושב במקצת כמו אותו עם הארץ. קשה לתמצת בקצרה את הסדר
המופלא והשיטתי אבל ננסה על רגל אחת:
פסוקי "הודו" - עקירת הרע שבעולם. מזמור לתודה - פירסום שם ד' בעולם. שמונה עשרה פסוקי "יהי כבוד" -
לחבר את מציאות הבריאה להשי"ת, ובקשה לבטא כבוד שמים בעולם ע"י שידוד
מערכות הטבע. חמשת המזמורים הבאים בנוים כסולם מלמטה למעלה והוא בנין שלם: אשרי -
פתיחת שורש ומקור השפע שהקב"ה משפיע לעולם. הללויה הללי נפשי - לשבח את
הקב"ה על העולם שלנו, והוא שיר על טבע עולמינו. הללויה כי טוב זמרה -
שהקב"ה הוא נשמת העולם ואנו נותנים שבח על הצורה שהקב"ה מחייה את העולם,
והוא שיר על הנשמה של טבע העולם. הללויה הללו את ד' מן השמים - הוא שירה על
עולמינו איך שהוא נראה מן השמים, והוא שיר על הנשמה העליונה של העולם. הללויה שירו
לד' שיר חדש - שיר של העולם הבא. הללויה הללו ק-ל בקדשו - הוא החלק הגבוה ביותר
והוא תכלית הכל. פסוקי ברוך ד' לעולם הם התמצית של פרקי התהילים
שהם המקשרים אותנו "למעשה" עם הקב"ה. מהי משמעות פסוקי ויברך דוד
ושירת הים שהם שליבות עולות בסולם השירה, אפשר לעיין אריכות בספר בפנים, ולפקוח את
העיניים ולהבין את אשר אנו אומרים מידי יום ביומו.
***
אחד מן המחברים מספר לנו על סגולתו הנפלאה, הבדוקה והמנוסה, של רבינו הגר"ח מוואלוז'ין זי"ע. מאז ניסה את הסגולה, הוא מצליח להתרכז
בכל תפלותיו כמעט בלי שום טרדות ומחשבות אחרות. כל זה בכוחה של "ידיעה"
אחת שנודעה לו באקראי, והיא ששינתה את כל תפילותיו וממילא את כל עלייתו הרוחנית.
הרי לכם סיפורו:
בביכהנ"ס בו
התפללתי, צדו עיני את המחזה שחזר על עצמו מידי יום: אברך יקר, עומד ומתפלל שמונה
עשרה. ללא תנועות יוצאות דופן, אך ניכר עליו שהוא מתפלל בריכוז עצום. מוחו היה
נראה שקוע ומכווץ כמי שמרוכז כל כולו בדבר אחד. דבר נוסף שמשך את תשומת ליבי היה
הזמן הקצוב: עשרים דקות בערך לכל תפילת שמונה עשרה, תהא אשר תהא. המחזה הזה עורר
את סקרנותי החיובית. מכיר אני כמה וכמה מתפללים העושים תפילתם תחנונים, ומשתדלים לכוין ולהתעורר בתפילתם. אצל כל אלו לא מצאתי את הזמן האחיד.
ישנה ברכה המאריכים בה יותר, ואחת המאריכים בה פחות, לפי הצורך ולפי מצב
ההתעוררות. גם הריכוז העצום הזה לא היה דומה לשום דבר שהכרתי, מעולם לא ראיתי
מישהו שמתפלל בריכוז כזה. הוא לא התפלל בסגנון של "התעוררות" אלא היה
נראה עליו שהוא מרכז את כל מחשבותיו ומכיון בכל הברכות בצורה אחידה. החלטתי לנסות
לחדור אל הנעשה בינו לבין קונו, המבצר הבלתי חדיר ביותר הקיים בעולם. לא יכולתי
לדבר עימו ישירות, אך גילגלתי עימו דברים אודות תפילה,
התעוררות, כוונה וכדומה. בתוך הדברים הוא הסיח לי לפי תומו, שהוא ניסה דרכים רבות
להגיע לריכוז המחשבות בתפילה, שזו העבודה הקשה ביותר במקדש. עד שניסה את סגולתו של
רבינו הגר"ח מוואלוז'ין זי"ע. מאז הוא מצליח לרכז את מחשבותיו
בתפילה. ואלו דברי רבינו הגר"ח
זי"ע בנפש החיים שער ב' פרק י"ג: והעצה היעוצה
על זה, הוא כמו שאמר המגיד להב"י באזהרה ב' שבריש
הספר מגד מישרים ז"ל: ליזהר מלחשוב בשעת תפילה בשום מחשבה, אפילו של תורה
ומצוות, כי אם בתיבות התפילה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוין
בכוונת התיבות. כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפילה אין איתנו יודע עד מה. כי מה
שנתגלה לנו קצת כוונות התפילה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין, ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האר"י ז"ל, אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים,
אינם בערך אף כטיפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה מתקני
התפילה, שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. וכל מבין יבין, דלא איתי איניש על יבשתא שיוכל לתקן תיקון
נפלא ונורא כזה, לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבועה וסדורה בנוסח אחד התיקונים של כל
העולמות עליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה, ושבכל פעם שמתפללין
יוגרם תיקונים חדשים בסדור העולמות והכוחות והמשכת
מוחין חדשים אחרים. שמעת שתיקנוה עד ביאת גואל צדק ב"ב לא היה ולא יהיה שום
תפילה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל... וכן כל יום שלפניו ואחריו...
והוא בלתי אפשר אם לא ע"י הנבאה העליונה ורוח קדשו
ית' אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תיקון נוסח מטבע
התפילה והברכות, שם הוא ית"ש בפיהם אלו התיבות
ספורות וגנוזות בתוכם כל התיקונים. לזאת מי הוא אשר עמד בסודה' על עומק כוונתו ית"ש, איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם.
אלא העיקר בעבודת התפילה, שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפילה יצייר לו אז
במחשבתו אותו התיבה באותיותיה כצורתה. ולכיון להוסיף על
ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם... שלכן נקראת התפילה דברים
העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העולה למעלה מעלה כל את למקורה
ושרשה לפעול פעולות ותיקונים נפלאים. והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם
בזה, לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה
והכוונה. וכל אשר יוסיף הרגילו בזה, יתוסף לו טהרה בחשבתו בתפלה. והיא כוונה פשטית.
מאז שהתוודעתי לסגולה זו התחלתי לפעול לפיה. כשאני אומר ברוך אני מצייר מול
עיני את תמונת האות ב' ר' ו' ך' כצורתה ובתיבת אתה אני מצייר לפני את האות א'
כצורתה ואת האות תיו כצורה ואת האות ה' כצורתה וכן הלאה. לקח לי זמן עד שהתרגלתי
לצורת התפילה הזו, אבל מאז אני מצליח להתרכז לגמרי בתפילה מבלי שיחדרו שום מחשבות
אחרות שאינם מעניין התפילה. ואם רבינו הגר"ח זי"ע אומר על זה שהיא סגולה נפלאה בדוק
ומנוסה אינו זקוק לאנשים כמוני שיאמתו את דבריו.
אותו מחבר מפטיר בפנינו: לאחר שליקטתי ועיינתי כל כך בפירושי התפילה, הגעתי
למצב שהיו קטעים רבים בתפילת שמונה עשרה שהייתה לי התעוררות באמירתם, כיון שחשתי
והרגשתי את עומקם. אך מאז הראה לי אותו אברך לפי תומו את דברי רבינו
הגר"ח מוואלוז'ין הללו,
שיניתי את כל מהלך הכוונה בשמונה עשרה. שהרי טענה חזקה טוען רבינו
הגר"ח: כמה פירושים שתחדש ותכוין לא תגיע לאחת
מאלף אלף אלפי אלפים ממה שגנזו אנשי כנה"ג בפירוש
מילות אלו. ולכן מציע רבינו הגר"ח
לקחת את האותיות כמות שהם ולציירם מול העיניים. להעלות את התיבה הזאת כפי שהיא אל
שרשה למעלה, והיא תפעול למעלה את כל אשר גנזו בתוכה אנשי כנה"ג.
ניסיתי זאת בעצמי. מה אומר ומה אדבר, אם מתרגלים לזה אפשר להגיע לריכוז מוחלט
בתפילה בלי מחשבות אחרות. אסיר תודה אני כלפי אותו אברך יקר שהביא לידיעתי את דברי
רבינו הגר"ח הללו
ו"הציל" את כל תפילותי.
והרי לך עוד ידיעה אחת, היכולה להעלות את האדם לפסגות, ולשנות את כל צורת
חייו.