כי בא לשפוט את הארץ - יום הכיפורים
"לא די בתיקון
המעשים בלבד, צריך לתקן גם את האדם"!
@7"כי
ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו". לקראת היום
הקדוש יום הכיפורים, פנינו אל הגאון רבי ברוך ויסבקר
שליט"א ראש ישיבת "בית מתתיהו" ובקשנו לשמוע על מעלת היום הגדול
יום סליחה וכפרה על כל עוונותינו.
@1 מה משמעותם של ימים
אלו, עשרת ימי תשובה?
בראש השנה יום הדין
שוקלים עוונותיו וזכויותיו של כל אחד ואחד מבאי עולם. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים,
ומי שנמצא רשע נחתם למיתה והבינוני תלוי ועומד עד יום הכיפורים, אם עשה תשובה נחתם
לחיים ואם לאו נחתם למיתה )רמב"ם פ"ג מתשובה(
מרן הגר"י בלאזר זצוק"ל הקשה בכוכבי אור:
מדוע הכל תלוי בתשובה, הרי אם יעשה יותר זכויות עד יוה"כ תהיה הכרעה לטובה
מכח שרוב המעשה הוא לטוב. ותירץ, שהעבירה של ביטול התשובה בימים אלו כל כך חמורה
שא"א להרבות בזכויות שיכריעו לטובה כנגד ביטול עשיית מצות התשובה.
רואים אנו את גודל חרדתו
של אותו גאון וקדוש כלפי מי שלא זוכה לעשות תשובה בימים אלו. במשך חכמה סוף ניצבים
כותב: אולם אם לא שב אדם מדרכו הרעה, מוטב לו שלא היה היום הקדוש הזה, ומוטב לו
שנהפכה שלייתו על פניו בערב היום הקדוש הזה, כי היום הזה הכפיל עוד ענשו לבלי קץ
בעונש חשבון העדר התשובה, ע"ז ידוו כל הדווים, השיבנו ד' ונשובה
אליך באמת ובתמים.
מרן הגר"א
קוטלר זצוק"ל במשנת רבי אהרן ראש השנה, מבאר את
דברי הרמב"ם שלא הזכיר כי חשבון המעשים הטובים
שנעשים בעשי"ת יכולים להכריע לטובה, מפני שלגבי הדין בעוה"ז האדם נידון
ביחס למעשים שעשה בשנה שעברה, ולכן הקובע בדין הוא רק המעשים שנעשו בשנה הקודמת
ושנה זו נגמרה כבר בראש השנה. לכן המעשים שהאדם עושה אחר ר"ה לפני
יוה"כ, אינם עולים לחשבון הדין כיון שהם נעשו בשנה שלאחריה. לכן, העצה היחידה
לשנות את הדין יכולה להיות בעקירת המעשים הרעים שהיו בשנה שחלפה וזה אפשרי רק
ע"י תשובה המכפרת על המעשים ועוקרת אותם למפרע. משום כך הדרך לזכות בדין
יוה"כ הוא ע"י תשובה בדוקא.
אמנם ברמב"ם
)פ"ג ה"ד מתשובה( מבואר שהמעשים הטובים
שנעשים בין כסה לעשור יש בהם כדי לקבוע את חיתום הדין של יום הכיפורים. וכמו
שכותב: לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב...
עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה
והצלחה.
ובהמשך כותב הרמב"ם: ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה
ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה. לכאו' משמע מהרמב"ם כדברי מרן
הגר"י בלאזר שהזכויות שנעשות עד יוה"כ דינם
להחשב בחשבון המעשים בדין שנעשה ביום הכיפורים, ולא כמו שמבואר במשנת רבי אהרן.
נראה לבאר את הדברים: המאירי ]חיבור התשובה מאמר ב' ט'[ כותב: באחד בתשרי נשלמים
ימי שנת הלבנה, ושנת החמה יתירה עליה עשרה ימים. והחל זאת ההערה הנכבדת מיום
הראשון לשנת הלבנה עד היום האחרון לשנת החמה. מבואר, שחיתום הדין של יוה"כ יש
בו עשיית דין על המעשים בשנה החולפת. אלא החידוש הוא שדנים בגמר שנת החמה.
כעין זה מצינו בדברי הגר"א )אדרת אליהו בראשית(: מפני שעשרת הימים שבין כסה
לעשור נקראים ראש השנה, לפי ששנות החמה יתרים על שנת הלבנה כמספרם ולכן המעשים
הנאותים הנפעלים בימים אלו חשובים ככל השנה. והיינו, שיש לימים אלו שייכות לשנה
שעברה כי הימים משלימים את שנת החמה. והגאון מדגיש שזו הסיבה שהמעשים הנאותים
בימים אלו חשובים כמו שנעשו במשך השנה כולה. אולם לכתחילה, עיקר הדין הוא לפי ימי
שנת הלבנה שמסתיימת בראש השנה. ולכן צדיקים מצד אחד, וכנגדם גם רשעים דינם נעשה
ונגמר בראש השנה, ומעשים שעושים אחרי ר"ה אינם באים בחשבון דינם.
ביאור הענין הוא כך: ודאי
לכתחילה צריך להיות הדין על השנה הקודמת שמסתיימת בראש השנה. ולכן מי שנמצא צדיק
בראש השנה נגמר דינו לטוב בראש השנה. ומי שנמצא רשע בר"ה, יגמר דינו לפי מצב
זה ולא יקבל הזדמנות לתקן את דינו, רק לבינוניים אשר אין הכרעה במעשיהם עד לראש
השנה, להם נתן הקב"ה ברחמיו המרובים הזדמנות לזכות בדין. אלא שגם חסד לא יכול
להיעשות ע"י ויתור אלא בגדרי דין. והרחמים והחסד נתנו פתח זה שתהיה גם אפשרות
של דין כאשר תקופת הזמן היא על שנת החמה הקודמת.
ומכיוון שהנהגה זו היא
הנהגה מיוחדת של חסד ולא לכתחילה, לכן צריך האדם להיות ראוי להנהגה מיוחדת זו.
ולפיכך, מי שנמצא רשע בר"ה לא דנים אותו שוב ביוה"כ, כי אין לו זכות
לזה. וגם בינוני לא יזכה לזה אם יישאר באפס מעשה. מתי יזכה לזה, רק כאשר ירצה ויבקש
את זה. כאשר יוכיח במעשיו שהוא מבקש שתינתן לו הזדמנות להיות נידון שוב ביום
הכיפורים כדי לזכות בדין, אז ניתן לו החסד שידונו אותו בחשבון שנת החמה. כהוכחה
שהאדם רוצה להשתנות, להתחיל מחדש יותר טוב יכולה להיות רק ע"י שהאדם עושה
תשובה, זה מוכיח שהוא מבקש הזדמנות נוספת, ורוצה לנצל ימים אלו לבניה עצמית טובה
יותר.
אבל אם האדם הבינוני לא
מוכיח שהימים שבין כסא לעשור יהיו בשבילו ימי תיקון, אזי לא ינתנו לו הימים האלו
להאריך את השנה, אלא יהיה דינו כמו לכתחילה להיות נידון לפי שנת הלבנה שמסתיימת
בראש השנה. ולכן אם לא עושה תשובה לא יועילו לו מעשים טובים שיעשה אחרי ראש השנה,
רק אם עושה תשובה ינתן לו החסד להיות נידון בתוספת חשבון עשרת הימים, ואז יכללו כל
המעשים של עשרת הימים לחשבון הדין.
@1 מה סגולתם של ימים אלו
שאכן בכחם לשנות הדין?
ברמב"ם נאמר: אע"פ שהתשובה
והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת
היא מיד שנאמר דרשו ד' בהמצאו.
ברור שמעלת ימים אלו בזה
שהמקום ית' נמצא איתנו וקרוב אלינו, "קראוהו
בהיותו קרוב". מעלה זו אינה קשורה דוקא למי שנידון ביום הכיפורים, גם מי
שנגמר דינו בר"ה, דהיינו צדיק, וכמו"כ גם להיפך, לרשע, זו ההנהגה
המיוחדת לאלו הימים. בעשרת ימי תשובה יש את המעלה שהקב"ה נענה מיד לבקשותיו
של המבקש, זו הנהגה כתוצאה מכך שבימים אלו נמצא כביכול איתנו וקרוב אלינו.
המצאו של הקב"ה
וקרבתו אלינו באלו הימים, וסגולת יום הכיפורים בתורת יום של סליחה ומחילה אינם
קשורים להיותו של יוה"כ יום דין אריכתא לנידונים
בו. לפיכך בהיותינו בימים אלו עלינו לנצל אותם. יש לנו בקשות רבות שאנחנו רוצים
לקבל מהקב"ה. שפע של ברכות בענייני הרוח והגשם. זהו הזמן המסוגל לכך ביותר,
שהרי ד' ית' נמצא אתנו וקרוב אלינו. לכן נתחזק בתפילה
בבקשה ובצעקה שיתן לנו ולבני משפחותינו את הכלים הראויים לעסוק בתורה, לגדול
בתורה, לעלות ביראת שמים. שיהיה ביד כל אחד את הכוחות להתגבר על כל המפריעים הרבים
שאורבים לפתחנו והסיטרא אחרא
שולח אותם לפתותנו ולהכשילנו. שהרי בדור זה רבו המפריעים עד להבהיל, לא צריך לצאת
מד' אמות של מקומנו כדי להיטמא. ע"י לחיצת כפתור אפשר חלילה לטמא את הנפש
בדברים נוראים שפעם היו רחוקים במציאות מהשגה. צריך תפילה מיוחדת לקבל את הכוחות
שלא להתפתות אפי' לרגע אחד ולא להיטנף במשחיתים אלו.
נוסיף לבקש בימים אלו,
שהקב"ה יחוס עלינו וירחיק מאיתנו כל מכאוב וכל חולי ולא ישמע ח"ו כל שבר
וכל צרה בגבולנו. אלו הימים להתפלל שנזכה לימים שכלל ישראל ישוב לעבודת ד' ונזכה
לגאולה השלמה. וגם על הצרכים הגשמיים נעתיר תפילה, שיהיה שקט ורוגע בקרבנו.
אף היראים מקרב המחנה
עלולים להכשל ח"ו, עוון חילול ד' יכול להיות מהמקטרגים הגדולים. מי שמופקד על
ענייני ציבור ומועל בתפקידו יש בזה חילול ד' ועושה מלאכת ד' רמיה, ויכול להיות
בכלל נוטע אשרה ח"ו. צריך לחשוש מדברים קשים גם בקרב עובדי ד' ולכן אסור
להיות שאננים. ולפיכך צריך לנצל ימים אלו בלי קשר לדין של יוה"כ. צריך לנצל
את הימים לתשובה שלימה שמובטחת שמתקבלת בימים המיוחדים האלו. חז"ל אומרים
]ר"ה י"ז[ תשובה בציבור קורעת גזר דינו של אדם, והורונו רבותינו שיעשה
אדם למען הציבור שיהיו הציבור צריכים לו ועי"ז
ינצל. נראה שמקור הנהגה זו היא ממעלה זו שכאשר ציבור מבקשים הם נענים מיד, וכן
כוחו של ציבור לקרוע גזר דין. ועל כן, מי שהציבור צריכים לו, זה בגדר של בקשת
הציבור שהקב"ה ימחל לו ויקבל אותו ויתן לו את כל הכלים לעבודת ד' בכלל,
ולקיים את אשר הציבור צריכים לו. ויש בזה סיבה שדינו של היחיד ידון בכלל ציבור שמבקשים
ונענים מיד. ונוסף לכל אלו הבקשה הגדולה לקירבת ד'
שנזכה בה בתמידות.
@1 עניין מיוחד נתייחד
בעם ישראל לדורותיו ב"שבת שובה". מהו ייחודה של שבת זו.
המהר"ל אומר - הגדה ש"פ
דברי נגידים על שבת הגדול: וכל הדברים היוצאים לפועל בששת ימי השבוע מתעוררים
למעלה בכח השבת הקודם. וביום השבת יפתח השער ותכונן בו הישועה העתידה לבוא. ובפרי
צדיק ]דברים י"ג[ הביא רבי צדוק הכהן בשם הזוה"ק,
דכל הברכות בשבוע תלויות בשבת שקדמה, וסמך לזה את
הנאמר: וקדשתו מכל הזמנים.
באור החיים על פרשת ויכולו כותב: שהקב"ה ברא לכתחילה את הבריאה שיהיה לה
קיום ששה ימים, ואח"כ ברא את השבת, ונתן בקדושת השבת את הכח לחדש את קיום ששת
ימי המעשה. וזולת יום השבת היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו. מחדש לנו האוה"ח: שעצם קיומם של ימי המעשה נעשה בהשפעת שפע קדושת
השבת. השבת היא שהביאה ליצירתם וקיומם של ימי המעשה.
כאשר יום הכיפורים חל
באחד מימי המעשה שאחרי שבת שובה, הרי שמשבת זו קיבל היום הקדוש את יסוד קדושתו,
ומשבת שובה יש כבר את היסודות של קדושת יום הכיפורים. לכן כבר בשבת זו אנחנו
צריכים לנצל את כל הכוחות כדי להקדים ולהתחיל בעבודתנו. קדושת היום שבו יכול כל
אחד מאיתנו להטהר, קיימת סיעתא דשמיא לזכות ולהיטהר. אנחנו חייבים לתת את חלקינו
כדי לזכות בזה, ותחילת העבודה צריכה להתחיל כבר בשבת שובה כי קיים כבר בכח את
סגולת היום, לפני ד' תטהרו.
נוסיף לכך את אשר הורונו
רבותינו במעלת מי שמקדים לבקש לתקן את עצמו קודם ליום הדין. הטור מביא בהל'
ר"ה משל למלך שבא עם גייסותיו לעיר כדי לגבות את
החוב שהאנשים חייבים לו ומסרבים לשלם. כשהגיע סמוך לעיר יצאו לקאתו
חשובי העיר והוא ויתר על שליש מהחוב. כשנתקרב יותר יצאו הבינוניים וויתר להם על
שליש שני. כשהקריב יותר יצאו כולם לקראתו וויתר הכל. הנמשל, כשיצאו ערב ר"ה
והתענו מוותר הקב"ה על שליש, בעשרה ימים על שליש השני וביום הכיפורים על
השליש האחרון. והשאלה נשאלת: היאך שווה הויתור שנעשה בערב ר"ה לויתור שנעשה
בעשי"ת, והיאך הוא שוה למה שויתר ביוה"כ שהוא יום מכפר ומטהר.
וביארו בזה רבותינו: שמעלת
ההקדמה של אלו שמקדימים ובאים למלך קודם בואו, מעלה זו היא מכריעה ונותנת כח לקבל
מחילה באותה מידה שמקבלים ביום הכיפורים. זו תהיה המעלה לאלו שיתחילו את עבודת
הקדש לפני היום הקדוש, וכבר בשבת שובה שיש בה בכח את סגולת יום הכיפורים, יתחילו
בעבודת היום הקדוש. יחלו את תחילת ריכוז הכוחות והמחשבות להגביה את עצמנו מעל
לצרכי היום יום, להעמיד את עצמנו נכונים לטהר את עצמנו ולהתרחק מכל מה שמטמא
ומטנף, כל זה נקדים ונתחיל לעשות בשבת שובה, ותהיה לנו בזה תוספת של סיעתא דשמיא
לזכות בסופו של יום הכיפורים להגיע לטהרת הלב והגוף, טהרה שאנחנו נהיה שייכים אליה
יותר, ואז נזכה ונוכל שטהרה זו תמשך ותישאר בנו זמן רב.
@1 יום הכיפורים כשמו
הוא: "יום כפרה". על מה מכפר היום?
יום הכיפורים ומצות
התשובה משלימים זה את זה ויש בכחם לשנות את המצב שנוצר ע"י החטאים, העוונות
והפשעים, למחוק את העבר ולתת אפשרות חדשה לאדם להתחיל מחשד להיות כמו בריה חדשה
שהרע שבעבר לא יפריע לו. שני דברים עיקריים צריך לתקן ע"י התשובה ולשניהם
צריך את כחו של יום הכפורים. הראשון הוא תיקון המעשים הרעים, השני הוא תיקון לאדם
החוטא, נפרט להלן את אלו ואת נחיצותו של היום הקדוש כדי לזכות לתיקון החטא והחוטא.
הקדמונים הורונו שבעשיית
חטא נוצרת מציאות של רע ומזיק בעולם. האריך בזה מרן הגר"ח
מוואלז'ין זצוק"ל בנפש החיים וכתב: שהבורא ית' נתן באדם את הכח שהוא יכול ע"י מעשיו, דיבוריו
ומחשבותיו לפעול ולעשות בעולם. וכאשר האדם חוטא נוצרה מציאות של בריאה שהיא רעה
ומזיקה. "תייסרך רעתך", בחטא נוצרה מציאות שהיא בעצמותה עושה רע.
מרן הסבא מקלם
זצוק"ל אומר: שבפסוק כתוב "ונשא השעיר עליו את כל עוונותם",
הרי מבואר כי יש דבר שהשעיר נושא עליו, קיימת מציאות שנוצרה ע"י החטאים.
ובתומר דבורה ביאר את מידת "נושא עוון": שהרי לא יעשה האדם עוון שלא
יברא משחית כדתנן העובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד,
ואותו קטגור עומד לפני הקב"ה ואומר פלוני עשאני,
והקב"ה מקיים את המשחית, ואם לא היה הקב"ה מפרנסו הוא היה הורג את האדם
שיצר אותו.
בנפש החיים כותב: ובהיפוך
ח"ו, ע"י מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס ר"ל
כמה כוחות ועולמות עליונים קדושים, לאין ערך ושיעור, כמו שנאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". ובספרים הביאו עוד
מהפסוקים, "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". "חטאים תרדוף
רעה".
כאשר אנחנו מתבוננים בזה
תוקפת אותנו חרדה, הרי מכל מעשה, דיבור או מחשבה שאינם כדין בורא האדם כוחות רע
שקיימים בעולם וא"כ מה יהא עלינו. וכך שאלו חז"ל בירושלמי חוטא מהו
ענשו. החכמה אמרה: "חטאים תרדוף רעה". הנבואה אמרה: "הנפש החוטאת
היא תמות". עד שאמר הקב"ה: יעשה תשובה ויתכפר לו. והיינו שחסד ד' שנתן
לנו את כח התשובה אשר יכול לתקן גם את זה. ניתן בידינו לכבס ולמחות את כל מה שנוצר
על ידינו בעוונותינו. כחה של התשובה לתקן את מציאות הרע שבא לעולם, ולכן חלק
ממצוות התשובה, שצריך האדם לתקן את אשר קלקל, לבטל את כוחות הרע שנוצרו על ידו.
חלק זה בתשובה היא תיקון
החטאים, והתורה נתנה דרכים שבהם מכפרים על החטא, דהיינו בעשיית הדבר המכפר תוקן
ובוטל הרע שנוצר ע"י החטא. הקרבנות הם מכפרים וכן גם העונשים, מלקות ומיתה. הרמב"ם כותב )פ"א מתשובה( שצריך להתוודות בשעה
שמביא קרבן או בשעה שנענש. אבל מכפרים אלו תלויים בתשובה, ולכן צריך לומר וידוי
ובזה מתבטל הרע שבחטא. נוסף לזאת, לזמן הזה שאין לנו קרבנות ועונשי בי"ד,
הקב"ה חס עלינו ונתן לנו מכפרים גם לזמן שלנו שאין לנו מזבח מכפר ולא עונשי
בי"ד, וארבעה חילוקי כפרה הם, ובמרכזם היא התשובה.
יום הכיפורים בעצם עצמותו
של יום הוא כח מכפר. יש בו את הכח למחוק את מציאות הרע שנוצרה ע"י החטא. עבר
על לא תעשה ועשה תשובה, התשובה תולה ויה"כ מכפר.
קצת פרטנו בדברים כדי להביא לידיעה ולתחושה שכל מעשה לא טוב ח"ו, וכן דיבור
וכל מחשבה מביאה לתוצאה של מציאות משחיתה שקיימת בעולם וצריך לבטלה. ובזמן המקדש
היו מביאים קרבן על כל חטא, ואפי' אכל שני זיתים בנפרד מאיסור אחד היה מביא שני
קרבנות כיוון שכל מעשה צריך תיקון, כך גם בזמן הזה צריך לחשוב ולתקן את הרע לפי
מידת ידיעתו, לכן אנחנו מאריכים בפירוט העוונות בווידוי שאומרים ביוה"כ כדי
לכפר, לנקות ולמחות את תוצאות המעשים הרעים שנעשו.
כאמור, קדושת יום הכפורים
יש בה את הכח להשלים את הכפרה שנועדה למחות ולבטל את הרע שנברא ע"י המעשים
הרעים. כאמור, לא די בתיקון המעשים- החטאים שנעשו ע"י האדם. צריך לתקן גם אתה
אדם- החוטא. בכל עבירה יש דבר נוסף, לעצם הרע שבמעשה, והוא הנהגתו של האדם כנגד
בוראו. עצם המרידה בבורא הוא מעשה של ריחוק והתנתקות נוסף לחומרת הרע שבמעשה. כך
אומר רבנו יונה בשערי תשובה )שער א' העיקר השלישי(: ישתונן
כליותיו ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו, ויותר מהמה
ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השם יתברך, ולא זכר יוצרו אשר בראו יש מאין, ואיך
מלאו ליבו להכעיס לפניו. מבלי להתייחס לרעת המעשה עצמו, אם היה זה חילול שבת
ח"ו, או אכילה של ערלה וכדו', עצם הענין שהאדם המרה את רצון בוראו, יש בזה
תביעה על האדם. ותביעה זו מרחקת את האדם מאיתו ית'.
@1אם כן, לכאורא, צריך לחזור בתשובה לא רק על קלקול המעשים.... מצוות
התשובה מחייבת תיקון גם על התרחקותו של האדם. נוסף לתיקון המעשים צריך תיקון לאדם.
ובענין זה דרכי התשובה והתיקון אינם קבועים. רבנו יונה אומר - אות כ"ב: כי
יתכן להיות העוון נסלח ונפדה מן היסורים ומכל גזירה ואין לד' חפץ בו ומנחה לא ירצה
מידו. על ענין זה אמר הרמב"ם, שתשובה בעשרת ימים
אלו מתקבלת ביותר. ומצאנו גם שכאשר הציבור עושה תשובה הוא נענה תמיד. ושמענו מזה
שהיחיד בשאר ימים, אין זה מובטח שייענה.
זוהי התשובה של תיקון
האדם שרוצה לתקן את עצמו ולחזור להתקרב ליוצרו. התשובה שבאה לתיקון האדם יש בה
מדרגות של תשובה, והרמב"ם מגדיר שיש תשובה מעולה
והאדם נקרא בעל תשובה גמורה ויש תשובה במדרגה פחותה מזה, ובעל תשובה הוא. ומי שעבר
כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו, כתב הרמב"ם כל
עוונותיו נמחלים ונסלח לו. התשובה שבאה לכפרת המעשים אין בה מדרגות אלו. כמו כן,
על תשובה שהיא חרטה ותיקון על האדם החוטא נאמר: מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד
לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה בכל כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. )רמב"ם פ"ב ד'(. זוהי סליחה ומחילה המתייחסת לאדם
החוטא.
הגמ' ביומא פ"ו. מבארת
שהחוטא אינו יכול לחזור למחיצתו של הקב"ה, ולא יכול להגיע לכסא הכבוד. ומדמה הגמ' לאשת איש שזינתה, אמר רבי
יוחנן שובה ישראל עד ד' אלוקיך עד ולא עד בכלל. אלא שגם בענין זה יש אפשרות של
תיקון כמבואר שם, שאם ציבור עושים תשובה דוחה התשובה את האיסור של ההתייחדות עם
הקב"ה ובציבור מתקיים שובה ישראל עד ד' אלוקיך עד ועד בכלל.
בכך נוכל להסביר, מדוע
קשה יותר התשובה והתיקון של האדם מאשר תיקון המעשים. האדם החוטא החליף את עבודת ד'
בעשיית הבל, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות נשברים אשר לא יכילו המים.
העוול זועק עד לשמים, כמה רבה רעת הממרה את פיו, ולכן ההתקרבות קשה.
הקב"ה ברחמיו רוצה
בטובת ברואיו ונתן לנו את עשרת הימים האלו כדי לאפשר לנו לתקן את הקושי הזה. ימי
התשובה והרחמים נועדו להקל את שינוי הדרך וההתקרבות למקום ברוך הוא. על כן אנחנו
צריכים, בהכנה ליום הכיפורים וביום הכיפורים עצמו, לתת את הדעת שמטרת העבודה שלנו
היא ליצור שינוי ביחס לעבודת ד'. להכיר יותר ויותר שכל הסובב אותנו מחוץ לעבודת ד'
הוא הבל ואין בו מאומה. ורבותינו לימדונו שאם עלינו בזה איזו שהיא מדרגה עשינו בזה
הרבה.
נמצא שיום הכפורים יש בו
כח וסגולה, לכפרת המעשים ולמחיקת התוצאות שהמעשים הרעים עושים. את כח הכפרה זה
צריך בחטאים הקשים גם מי שעשה תשובה בתוך השנה, והוא תולה עד עצמותו של יום
הכפורים לקבל את הכפרה. נוסף לזה, יום הכפורים וימי ההכנה נותנים כח של התקרבות
לחוטא, לחזור לקירבת ד' וכך יכול כל אחד להתחיל את
העבודה בכוחות מחודשים ובקירבה לד'.
יום הכיפורים והימים
שלקראתו נועדו לתת לנו אפשרות זו של התקרבות. כך אומר המדרש בסוף איכה:
"השיבנו ד' אליך ונשובה", אמרה כנסת ישראל
לפני הקב"ה רבונו של עולם שלך היא. כלומר אתה הוא שצריך להביא לקירבה זאת שהרי נאמר תחילה "השיבנו" שהקב"ה
הוא הפותח ואחריו יתקיים בכנסת ישראל "ונשובה".
אמר להם: שלכם היא שנאמר "שובו אלי ואשובה
אליכם". כאן בכתוב פותחת כנסת ישראל בקירבה. חוזרת
כנסת ישראל ואומרת לפניו: רבוש"ע שלך היא שנאמר
"שובנו אלוקי ישענו". לכך נאמר "השיבנו ד' אליך ונשובה". מפרש בעץ יוסף: לשון "שובנו" אינו
כמו השיבנו אלא הוא פשרה בין שני הפסוקים. ישראל יפתחו כפתחו של מחט ואז
הקב"ה יפתח כפתחו של אולם. ואחרי פתיחה זו של הקב"ה תבוא התשובה והקירבה המלאה "ונשובה".
נזכה לפתוח דרך להתקרבות
ושיבה לד' כפתחו של מחט, ואז נזכה שהקב"ה שקרוב אלינו בימים אלו יפתח פתח
כפתחו של אולם ובזה יתקיים "השיבנו", ולאחריו נוכל לסיים ב"נשובה". נזכה לקיום התכלית של הימים האלו לשוב
למחיצתו של הקב"ה. כך נעמוד לפני ד' ויתקיים בנו: "לפני ד' תטהרו".
@5הקב"ה
ברחמיו רוצה בטובת ברואיו ונתן לנו את עשרת הימים האלו כדי לאפשר לנו לתקן את
הקושי הזה. ימי התשובה והרחמים נועדו להקל את שינוי הדרך וההתקרבות למקום ברוך
הוא. על כן אנחנו צריכים, בהכנה ליום הכיפורים וביום הכיפורים עצמו, לתת את הדעת
שמטרת העבודה שלנו היא ליצור שינוי ביחס לעבודת ד'. להכיר יותר ויותר שכל הסובב
אותנו מחוץ לעבודת ד' הוא הבל ואין בו מאומה. ורבותינו לימדונו שאם עלינו בזה איזו
שהיא מדרגה עשינו בזה הרבה.
@5נתחזק בתפילה בבקשה
ובצעקה שיתן לנו ולבני משפחותינו את הכלים הראויים לעסוק בתורה, לגדול בתורה,
לעלות ביראת שמים. שיהיה ביד כל אחד את הכוחות להתגבר על כל המפריעים הרבים
שאורבים לפתחנו והסיטרא אחרא
שולח אותם לפתותנו ולהכשילנו. שהרי בדור זה רבו המפריעים עד להבהיל, לא צריך לצאת
מד' אמות של מקומנו כדי להיטמא. ע"י לחיצת כפתור אפשר חלילה לטמא את הנפש
בדברים נוראים שפעם היו רחוקים במציאות מהשגה. צריך תפילה מיוחדת לקבל את הכוחות
שלא להתפתות אפי' לרגע אחד ולא להיטנף במשחיתים אלו.
@5מרן הסבא מקלם
זצוק"ל אומר: שבפסוק כתוב "ונשא השעיר עליו את כל עוונותם",
הרי מבואר כי יש דבר שהשעיר נושא עליו, קיימת מציאות שנוצרה ע"י החטאים.
ובתומר דבורה ביאר את מידת "נושא עוון": שהרי לא יעשה האדם עוון שלא
יברא משחית כדתנן העובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד,
ואותו קטגור עומד לפני הקב"ה ואומר פלוני עשאני,
והקב"ה מקיים את המשחית, ואם לא היה הקב"ה מפרנסו הוא היה הורג את האדם
שיצר אותו.
@5מצוות התשובה מחייבת
תיקון גם על התרחקותו של האדם. נוסף לתיקון המעשים צריך תיקון לאדם. ובענין זה
דרכי התשובה והתיקון אינם קבועים. רבנו יונה אומר - אות כ"ב: כי יתכן להיות
העוון נסלח ונפדה מן היסורים ומכל גזירה ואין לד' חפץ בו ומנחה לא ירצה מידו. על
ענין זה אמר הרמב"ם, שתשובה בעשרת ימים אלו מתקבלת
ביותר. ומצאנו גם שכאשר הציבור עושה תשובה הוא נענה תמיד. ושמענו מזה שהיחיד בשאר
ימים, אין זה מובטח שייענה.
