כי בא לשפוט את הארץ - ראש השנה
@7שיחה בחדרו של הגאון רבי אריה פינקל שליט"א
"כאשר נמליך את הקב"ה על
עצמנו הוא יהיה למלך על כל העולם"
@7"הירא את דבר ד' ליבו יחיל בקרבו בדעתו שכל
מעשיו בספר נכתבים. ובעת ההיא האלוקים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב
ואם רע." )רבנו יונה(. בימי הרחמים נכנסנו לחדרו של ראש ישיבת מיר מודיעין עילית, הגאון רבי אריה פינקל
שליט"א ובקשנו לשמוע על הימים הגדולים הבאים לקראתנו ומהותם.
@1חז"ל תקנו לקרוא קללות שבמשנה תורה קודם ראש
השנה כדי "שתכלה שנה וקללותיה". כיצד פועלת קריאת הקללות לסיום קללות
השנה?
רש"י בתחילת פר' ניצבים אומר: ששמעו ישראל הקללות הוריקו פניהם ואמרו מי
יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם ניצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה
אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו. דהיינו, משה רבנו אמר לישראל התוכחה היא מקיימת
אתכם ומחשלת אתכם. על ידי התוכחה אתם ניצבים.
הסוד בזה הוא: הפחד הוא תכלית גדול לעורר האדם. פחדו של האדם מעורר רחמים.
כאשר יש לו יראה ופחד מרחמים עליו. חז"ל אומרים )ויקרא רבה כ"ט ג'(: עלה
אלוקים בתרועה ד' בקול שופר, בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא
עולה, ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן
ותוקעין לפני הקב"ה, עומד מכסא דין ויושב בכסא
רחמים ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם. מדוע על ידי תקיעת שופר הקב"ה עובר
לכסא רחמים?
משום ש"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". השופר גורם לחרדה, והחרדה
מעוררת רחמי שמים על האדם. וכאשר אדם שומע הקללות וחרד מהם אזי תכלה שנה וקללותיה.
אבל צריך לפחד מהדין כי הוא נורא ואיום. דוד המלך אומר: "סמר מפחדך
בשרי" סמרו שערות גופו מרוב פחד מדינו של הקב"ה. זהו כל עבודת ימי האלול עד שמגיעים ליום הכיפורים שבו אמר הקב"ה:
"סלחתי כדברך" והוא יום שכולו רחמים.
@1 חז"ל אומרים: אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. כיצד
ע"י אמירת פסוקי הזכרונות עולה זכרוננו לפניו לטובה?
הפסוקים שאומרים הם מעוררים את זכרונינו לפני
הקב"ה. כנגד התעוררותו של האדם למטה - יש התעוררות למעלה.
ישנו מדרש המספר על ויכוח בין הקב"ה לכנסת ישראל. )איכה רבה ה'
כ"א(: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם שלך הוא השיבנו. אמר
להם שלכם הוא שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם. אמרה לפניו
רבש"ע שלך הוא שנאמר שובנו אלוקי ישענו לכך נאמר השיבנו ד' אליך ונשובה. מה ביאור הויכוח?
המשך חכמה אומר: מה עם ישראל רוצה? כבוד שמים. להרבות כבודו ית' בעולם. וא"כ אומרים להקב"ה למה לחכות לנו
שנשוב, הרי שמך מתחלל בגויים וכבוד שמים מושפל. כל
האומות לועגים לנו: למה יאמרו בגויים איה אלוהיהם. אל תחכה תשיב אותנו.
והקב"ה כביכול משיב: אני עושה זאת לטובתכם, שאתם תתחילו בתשובה. כל תנועה
קטנה שהאדם עושה יש לה ערך עצום בשמים, אם אתם תתחילו גם אני אסייע בידכם לשוב. המסילת ישרים )פרק ד'( כותב: לשלמי הדעת תהיה להם ההערה, במה
שיתברר להם כי רק השלמות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה, ושאין רע גדול
מחסרון השלמות וההרחק ממנו. אצל השלמים, כל חסרון הכי
קטן זהו חסרון בנצח, וממילא ע"י פתח קטן של תשובה ומעשים טובים אנו יכולים
לתקן. ומשום כך הקב"ה רוצה שאנחנו נתחיל בתשובה.
מו"ר מרן הגר"ח שמואלביץ
זצ"ל היה אומר: איזה עולם יקר הוא העולם הזה. בעולם הבא, בשביל להגיע לכסא
הכבוד מהלך בין רקיע לרקיע הוא חמש מאות שנה. הדבר יכול לקחת זמן רב. וכאן בעולם
הזה אדם עומד ליד הקיר, עוצם את עיניו, והוא עומד לפני ד'. מדבר עם מלך מלכי
המלכים! מה שבעולם העליון יקח לו זמן רב יותר.
הקב"ה דורש את טובתנו, ומנגד ישראל רוצים שלא יחולל כבוד שמים. הויכוח נשאר
עד היום. הצדיקים שואלים: מדוע צדיק ורע לו רשע טוב לו? הקב"ה אומר: את הצדיק
אני רוצה לזכך כאן שיבוא שלם למעלה, ואת הרשע אני משלם שכרו בעולם הזה. ודאי
שהצדיקים יודעים שזה לטובתם, אבל רצונם הוא אחד: יכירו וידעו כל יושבי תבל את כבוד
שמים. וכשעם ישראל סובלים בגלות, אומרת הגמרא בברכות ג. שמו ית'
מחולל בכל העולם.
@1זהו ענין הזכרונות - לעורר את זכרוננו לפניו ית'.
להזכיר לפני הקב"ה: ראה בעניינו, עד כמה שמך מחולל ותזכור את עם ישראל, וכמו
שאנו אומרים בתפילת הזכרונות: ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך
ומנחלתך.@2
@1 כיצד נמליך את הקב"ה עלינו?
להמליך זה בלב. ובאמת עצם העסק בתורה זהו המלכת הקב"ה. דהיינו אנו אומרים
לו: אתה המצווה, אנחנו עבדיך, רוצים לראות הוראות על מנת לקיים. להבין ולהשכיל
ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך. ואומרים פעמים ביום: שמע
ישראל כדי לגלות שהוא המלך. ואז, כל דיבור שמדברים בדברי תורה, כל מעשה חסד
שעושים, משמעותו - אני מקבל על עצמי לעבוד את מלך מלכי המלכים. אני עובד עבודת ד'.
הוא האדון הוא המצווה.
והעיקר הוא בלב, כמו שידוע ממרן רבי ישראל סלנטר זצוק"ל: שבן אדם יכול להמליך את הקב"ה על כל
העולם רק לא על עצמו. העיקר, הוא להמליך את הקב"ה על עצמנו, ואז "והיה
ד' למלך על כל הארץ". ובברכת המלכויות אנו אומרים: "וידע כל פעול כי אתה
פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלוקי ישראל מלך
ומלכותו בכל משלה". שידעו כל העמים שהמלך הוא: "אלוקי ישראל" ישראל
הם העם שלו. ובזה ממליכים אותו.
ואם לבנו היה ממליך את הקב"ה לא היה חסר שום דבר, הבעיה היא: שבפיו
ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק ממני. הרדיפה אחרי חומריות וממון זה מטמטם את הלב. האבן
עזרא אומר: )דברים כ"א י"ח( בן סורר ומורה הנה זה כמו אפיקורס, כי לא
יבקש חיי העולם הזה כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה. מי שתכלית הבריאה לא מענינת
אותו, ומבקש תענוגים נוספים של אכילה ושתיה וממון הוא אפיקורס. כיוון שתכלית הבריאה
היא: שהכל ברא לכבודו. לפרסם גדולת ד' ותהילתו ושאין עוד מלבדו. זוהי מלכות שמים.
ולמי מכל אלפי הנראים יש קשר עם הקב"ה רק לנו לעם ישראל, עם הנצח. @1גם
חיילים שמעולם לא ראו ולא שמעו על יהדות, כאשר עומדים הם במלחמה ורואים את המוות
מול עיניהם צועקים "שמע ישראל" כי זהו נצחיותו של עם ישראל.@2
@1 ידוע כי בראש השנה יש ענין להיות בתוך הכלל. מה משמעות הדברים?
הסבא מרן ראש הישיבה דמיר זצ"ל לא רצה עליה
בראש השנה, כך קיבל הוא מאביו הגדול מרן הסבא מסלבודקא
זצ"ל. לא להתבלט בראש השנה. להיות חלק מהכלל.
אומר לכם דבר נורא ששמעתי ממו"ר מרן הגר"ח
שמואלביץ זצ"ל: כאשר ישיבת מיר
ניצלה בנס גדול, שנסעו ברכבת מרוסיה ליפן, דברים שלא מובנים לולי ההשגחה העליונה
שסובבה כך, היה אחד מחשובי הישיבה במיר שהתנגד לנסיעה.
טענתו היתה שזה סכנה גדולה לישיבה הק' ולא כדאי לנסוע.
אבל רוב הישיבה עם מרן הגר"ח שמואלביץ
והמשגיח מרן רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל נסעו ליפן.
ולבסוף הישיבה ניצלה ואותו אחד נהרג עם הקדושים הי"ד. אמר רבי חיים מדוע הוא
לא ניצל? @1משום שנשאר לבד ולא היה חלק מכלל הישיבה!@2
מי שנמצא בתוך הציבור לא מפשפשים כל כך בפנקס שלו. ואלו הרי הם דברי השונמית שבזוה"ק מובא שהיה זה
בראש השנה, שאמרה: "בתוך עמי אנכי יושבת". לכלל יש עתיד גדול. דוד המלך
אומר: פקדני ד' ברצון עמך זכרני בישועתך" רוצה להיות בתוך העם. ומשום כך לא
רצה הסבא להתבלט בימים הנוראים. ודאי שהקב"ה יודע מכל אחד, אבל בתוך הכלל זה
אחרת.
ובאמת בעלי המוסר אמרו: כי העצה ליום הדין זה לעשות למען הכלל. מרן הסבא מנובהרדוק זצ"ל אמר: שצריכים את הגנב מורידים אותו גם
מחבל התליה! בעשרת ימי תשובה כולנו תלויים ועומדים ממש, רק צריך לשמוט את הכסא,
ואם נהיה כחלק מן הכלל אז נינצל.
@1 מהו הסגולה של "המעביר על מידותיו" שבזכות זה מרחמים עליו בדין?
מרן החפץ חים זצוק"ל מאריך בכמה מספריו, שהמידה שהאדם הולך בה מעוררת
המידה שכנגדה. יסוד הכל הוא "הוי דומה לו" ואם אנחנו דומים להקב"ה
במידה זו המידה שכנגדה מתעוררת מלמעלה להשפיע עלינו. ובכל המידות הטובות זה כך.
האדם נברא בצלם אלוקים, ומבהילים דברי רש"י בפרשת כי תצא ) כ"א
כ"ג(: זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו. משל לשני
אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך ואחד נתפס
ללסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי. אלמלא
רש"י היה אומר כן, קשה להוציא זאת בפה. אנחנו דומים למידותיו של הקב"ה
ולהנהגתו.
וכל הנהגתו של הקב"ה הם מידות טובות. בתפילה אנחנו אומרים: המנהג עולמו
בחסד ומידותיו ברחמים. להיות דומים להקב"ה ולהתנהג במידות טובות ואז הוא מתעורר
כנגד מלמעלה. ובכך אנו מקיימים "לדבקה בו" זה הדבקות הכי גדולה
בהקב"ה.
ובאמת, גם ע"י התורה אנו מתדבקים במידותיו של
הקב"ה. התורה נקראת "לקח טוב", דהיינו סחורה טובה. ביאור הדבר:
בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, הרי האדם מתחילת יצירתו הוא רק רע כל היום,
ויצר לב האדם רע מנעוריו, והתורה הופכת המהות לטוב. זהו "לקח טוב" התורה
היא סחורה טובה והופכת אותך הבן אדם להיות טוב. ואז מהותו הפנימית והחיצונית נהפכת
מן הקצה אל הקצה. רק בכח התורה אפשר להפוך להיות טוב. היעב"ץ
אומר: כמו שאדם שחור לא יכול להיות לבן לפתע, כך אדם רע לא יכול להיות טוב בלא
תורה. זהו כחה של תורתנו הקדושה.
וכשהאדם מתנהג במידות טובות של הקב"ה, אזי הוא הולך בדרכיו ודבק בו. אני
לפעמים חושב על מידותיו של הקב"ה כמה חסד הוא עושה עמנו ערב ובקר וצהרים. כל
נשימה ונשימה, כל תנועה ותנועה הכל ממנו, והוא בעל הכוחות כולם, הוא הבעלים על
הכל, חי העולמים, שום דבר בבריאה לא זז בלעדיו. גם רוח המנשבת עושה מלאכיו רוחות.
והכל הוא בחסד וברחמים, וכאשר אנו מתנהגים בחסד וברחמים אנו זוכים לאור פניו של
הקב"ה.
בימים אלו על האדם להתעורר ולבקש רחמים, תפילה עצמה היא רחמים. וכשאדם מרחם על
הבריות בשמים מתעורר עליו רחמים. וכל בקשה שהוא מבקש ומתחנן בימים אלו, שתהיה
בהתעוררות עם חיזוק בעסק התורה שהיא לקח טוב, השיבנו אבינו לתורתך ואז כאשר יהיה
דומה לו יבקש מרבונו של עולם: חוס ורחם על בניך אהוביך.
הקב"ה כל מידותיו חסד. מרן החפץ חיים זצוק"ל אומר: כי כל המדרגות
הגבוהות זהו חסד. יראה זה חסד. אהבה זה חסד. דבקות זה חסד. כל המעלות הנצחיות שאדם
חי לאורם פועלות על ידי החסד. ועל ידי דבקות במידת החסד מגיעים לנועם אור העליון,
וכל זאת רק על ידי שנעשה טוב עם הבריות, כאשר נכיר שכל הבריות נבראו בצלם אלוקים,
וניטיב דרכינו ללא צרות עין חלילה, אלא על ידי טוב עין ורחבות הלב.
ובזכות שנתנהג במידות טובות ומעולות, מידותיו של הקב"ה, ונרחם על הבריות
ירחם עלינו הקב"ה ונזכה כולנו כל בית ישראל בתורת כלל לכתיבה וחתימה טובה
לשנה טובה ומאושרת..
