כי הכל עבדיך

מרבנו הקדוש רשכבה"ג מרן האבי עזרי זצוק"ל - שיחת קודש ערב ראש השנה תשל"ד

מתוך "מחשבת מוסר" חלק שני, העומד לצאת לאור בס"ד

נכתב ע"י הרב הגאון ר' ברוך מרדכי שינקר שליט"א

@1ככל שמתקרבים לראש השנה, מרגישים יותר את החסרון, כשאין לנו את האדם שהיה מדבר דברים היוצאים מן הלב@2.

)באותה שנה הסתלק מרן המשגיח הגה"ק רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל(

@5כפרת יוה"כ אף היא חלק ממהלך המשפט

הפסוק אומר )תהלים כז א( "לדוד ד' אורי וישעי", ואמרו חז"ל )ויק"ר כא ד( "אורי" - בראש השנה, "וישעי" - ביום הכיפורים.

 

הנה בני אדם מרוצים במה שיש לנו יום כיפור כיון שהוא מכפר, שנאמר )ויקרא טז ל( "כי ביום הזה יכפר עליכם". אמנם צריך להבין שאין הכוונה שנקבע יום מסויים לכפר על העבירות, וכשמגיע יום זה הוא מכפר ממילא, אלא גם כפרת היום היא מהלך במשפט, וזו היא דרגה במשפט, שהרי כל הבריאה נבראה כדי שהאדם ירוויח את שכרו בדין, ולא יאכל נהמא דכיסופא.

 

ועל כן עניינו של יום הכיפורים הוא רק לאחר שיש ראש השנה, לאחר שיש משפט, והמשפט מחייב שיהיה "ישעי" ביום הכיפורים, שתהיה כפרה זו של יום כיפור, מפני שכאשר האדם נתון במצב שהוא יכול לזכות במשפט, במדה מסויימת נעשה לו קל ונעים יותר שהנה אני )יכול להיות( זוכה במשפט. אך ללא מצב של משפט באיזה כח יש לו זכות לבא ולבקש רחמים?

 

ננסה נא לראות בדרגה שלנו באיזה אופן עלינו לנהוג, ומה עלינו לעשות.

 

@1נמצאים אנו ימים ספורים לפני ראש השנה, הבה נהיה רציניים יותר, נשמע את הדברים ברצינות, נתבונן ברצינות, ונבין ביתר רצינות, כי אין זה הזמן הראוי לחיות בקלות ובשטחיות@2.

 

 

@5השונא הגדול של האדם

 

ראיתי את דברי "חובת הלבבות" הבאים כמה וכמה פעמים, ובודאי גם אתם ראיתם אותם פעמים רבות, אך כאשר לומדים את דבריו ומבארים כל תיבה, הרי כל תיבה ותיבה ממש דוקרת כסכין, והרי הם דברים שמדבר רבנו בחיי בעל "חובת הלבבות" שהוא ראשון שבראשונים, ]ומובא בפירוש המשניות להרמב"ם למסכת אבות וקראו "ספר חסידים"[.

 

וז"ל בשער יחוד המעשה )פ"ה(: "ראיתי לבאר לך מן הענין הזה, ]על האופנים שהיצר הרע מפתה את האדם ומכניס הרהורים להפסידו את יחוד המעשה לשם ד'[, והוא שאומר, בן אדם! ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך, הנמסך ]=מזוג[ בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים וכו' ". ע"כ.

 

בעל "חובות הלבבות" מדבר לכל אחד ואחד, ואומר לו - בן אדם! אתה רוצה לדעת מי הוא השונא הגדול שלך? אתה סבור שפלוני הוא השונא הגדול שלך, כי הוא עשה נגדך דבר זה או אחר, אז דע! כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך! הוא מעורב ומשותף בכל כוחותיך ומעשיך. אתה סבור שאתה הוא זה שפועל, עושה, מדבר, ומסדר את עניניך הרוחניים והגשמיים, אך יש לך טעות, כי למעשה יש לך שותף שמשתתף אתך בכל הנהגותיך.

 

וממשיך ה"חובת הלבבות" וז"ל: "המושל בסודות נפשך וצפון חובך, ]יש לך סודות שרצונך שאף אחד בעולם לא ידע מהם, וכטבע כל אדם שיש לו מסתרי נפשו, ובאמת היצר יודע אותם והוא מושל בסודות שלך[, בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך, ]אתה מתיישב בדעתך מה לעשות ואיך לעשות כפי מה שטוב לך, ובאמת הוא זה שנותן לך את העצות בכל תנועותיך ולא אתה הוא שמייעץ ומחליט לעצמך[, האורב לפתות פסיעותיך ]הוא עומד ואורב לך על כל צעד ושעל[, ואתה ישן לו והוא ער לך, ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך, ]אתה ישן ולא שם לב אליו, אך הוא אינו מסיר את עינו ממך[, לבש לך בגדי הידידות ]הוא מראה שהוא חבר וידיד ורוצה את טובתך[, ונכנס לך בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך, ]הוא החבר הטוב ביותר שלך, הנך חושב לעצמך - אני הוא שהחלטתי על כך, וכי אני שונא את עצמי? הרי אני רוצה את טובתי! אבל באמת זה הוא! אתה מחליף ביניכם, זה לא אתה, אלא הכל הוא![", עכ"ל.

 

דברים אלו צריכים לחדור לעומק האדם, לא מדובר במחבר בן דורנו או מהדור הקודם, אלא כך אומר "חובת הלבבות", ומגלה לנו סוד, שאין אדם בעולם שיכול להבין זאת, שלכאורה נראה לאדם - אני עושה וקובע ומחליט, ובודאי אני עושה כפי טובתי, ומגלה לנו שהיצר מעורב בכל מעשה, והוא השונא הגדול שלנו. כשמתבוננים בזה הרי הוא דבר נורא!

 

 

@5פעמים שהאדם הוא הוא השונא הגדול של עצמו

 

ועוד, בעל "חובת הלבבות" כתב כך בזמנו, לאנשים בדורו שלפני כתשע מאות שנה, לאלו שלמדו את ספרו, ולהם הוא גילה שהשונא הגדול שלהם הוא היצר הרע, וכמדומה שאילו היה קם ונמצא בדורנו, הוא היה אומר שהשונא הגדול שיש לך בעולם הוא אתה בעצמך ולאו דוקא היצר הרע! כבר אין צורך ביצר הרע, שהרי מי שקושר את עיניו עם מטפחת והולך בדרך בצורה זו, ונופל ושובר את ידו או את רגלו, האם זה מכח היצר הרע? אתה סותם את עיניך! נראה לך שאתה חושב ומתבונן ומחליט ומתכנן, אך אתה הולך כסוס שוטף במלחמה, אתה אינך חושב, אינך מתבונן, ואינך מחליט, אינך מתייעץ עם אף אחד, אלא אתה עושה מעצמך, ואם רק תפקח את עיניך ותתבונן, כבר תראה!

 

חז"ל אמרו )אבות ד כא(: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", וכענין זה יש מאמרים נוספים, האם צריך לזה הסברים? הרי רואים את ההתדרדרות של בני האדם, שבדרך זו הם נופלים עד לדיוטא התחתונה, ומאידך רואים כמה מאושר הוא מי שחי על פי התורה. רואים שיש אופן אחד של "לאבדך באחריתך" ויש אופן אחר של "ותשחק ליום אחרון", וממילא כבר אין צורך לחשוב, שהרי די לפקוח את העינים ולראות.

 

כאשר הולכים בעיניים עצומות, חוטאים גם ללא משיכת היצר הרע, הנה רבי ישראל סלנטר זצוק"ל הביא )"אגרת המוסר"( שתי שיטות מה הם יצר הרע ויצר הטוב. השיטה האחת היא, כי יצר הרע הוא כח הטומאה, שהוא כח רוחני באדם המובילו לפשעים, ויצר הטוב הוא כח הקדושה באדם המובילו לטוב. והשיטה השניה היא, שיצר הרע הוא כח התאוה שבאדם, המבקש את הדבר הערב לשעתו, ויצר הטוב הוא השכל הישר, הצופה ומביט להנולד, הוא פחד יראת השי"ת, ע"ש. אמנם אנו עושים דברים גם ללא משיכת היצר הרע, הולכים בעיניים עצומות במקום לפקוח עיניים ולראות, הולכים ללא מחשבה. וממילא האדם עצמו הוא השונא הגדול של עצמו, שהרי אינו מתבונן במה שעמו.

 

בוידוי ביום כיפור אנו מתודים 'על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע'. חטא עם יצר הרע הוא כאשר האדם מסתפק בדבר ומנסה להכריע, ובא היצר הרע ועוזר להכריע באופן מסויים. ואילו אצלנו יש חטאים שאנו עושים בלי היצר הרע. כי האדם מצד עצמו צריך להזהר, הרי אתה אדם, תסתכל ותזהר, אם אתה צריך להשמר מבור ואינך נזהר, האם על זה שייך יצר הרע? תכונת האדם היא התבוננות, והאדם שחי ללא התבוננות הוא יוצא מגדר משיכה של היצר הר ע, אין זו תכונה של אדם, כי תכונת האדם היא התבוננות.

 

 

@5העיצה היא; התבוננות בציור בחוש

 

והעצה לזה היא לראות כל דבר כפשוטו, לצייר לעצמו בחוש ממש.

 

הנה שנינו באבות )ג א(: "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך וכו' למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים. ומבואר שההתבוננות הנצרכת לאדם היא, להתבונן ולראות כל דבר בחוש. להרגיש את הדבר כפי שהוא במציאות, לראות את הדבר כמות שהוא ללא חשבונות וללא הבנה מיוחדת. כי כשחיים מתוך הרגל, אין מרגישים את הדבר ודורשים מהאדם לעורר את הרגשתו בדבר.

 

וזהו מה שאמרו שם )אבות ב א(: "הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך, עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". היינו שתרגיש ותצייר לעצמך את הענין, להמחיש אותו ולהרגיש בחוש, שהדבר יהא נראה לך כפי שהוא, בלי הסברים! וכי תוכל להכחיש מאין באת ולאן אתה הולך? כך אי אפשר להכחיש ולשנות מה שעין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

 

 

@5גם האמונה צריכה שתהיה חושית

 

פעמים רבות דברנו בענין הבריאה, וטוב הדבר שחוזרים על כך שוב ושוב, וזה צריך לצייר ולהרגיש.

 

הנה יש בורא עולם אשר ברא את העולם, ואת הכל הוא ברא עם חכמה ושכל, ועלינו להתבונן איך הכל כל כך נאה ויאה. וכמו שאמרו חז"ל )קה"ר ז יג(: "שנטלו הקב"ה לאדם הראשון והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומתוקנים, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". והאם ניתן לחשוב אחרת? הרי ברור שאם יש בעלים, והוא ברא את העולם והעמיד בו את האדם, לא יתכן שיניח את העולם להפקר ואיש הישר בעיניו יעשה. כי היכן מצינו מציאות כזו? בדרך הטבע לא מוצאים דבר שמניחים אותו כהפקר בעולם. האם נמצא בעל בית שמניח את ביתו ללא השגחה וכל הישר בעיניו יעשה? הרי כל אדם משגיח על ביתו! ואם כן איך יתכן שלא תהיה עין רואה ואוזן שומעת? על כן אמר לו - "ראה מעשי כמה נאים ומתוקנים", וכשרואים את העולם כולו עם סדר ויופי, מבינים שבודאי יוצרו לא יניח לשבור, להרוס ולקלקל. @1ומה שמבקשים מאתנו הוא לצייר ולהרגיש כך, שנרגיש בחוש@2. ואמנם לאחר שנשיג את זה ישנם חשבונות וענינים נוספים שנדרשים מהאדם, אך יש להבין לכל הפחות דבר פשוט זה, ובלא מחשבה והתבוננות אי אפשר כלל.

 

 

@5גם ה'יראת שמים' צריך להיות יראה מוחשית

 

איתא בחז"ל )ברכות כח(: "כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו וכו', אמרו לו רבינו ברכנו, אמר להם; יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו, עד כאן? אמר להם, ולואי! תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם", ע"כ.

 

וצריך ביאור בזה, שהרי מדובר כאן בתלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי שהיו תנאים ואמוראים, ולהם הוא אומר תשובה כדוגמת מה שמדברים לילדים כאשר הם עושים מעשה ויראים שהשני יסתכל ויראה? האם הוא בא לומר שימנעו מעבירה שמא יראו אותם אחרים?

 

אלא הביאור הוא, שאמר להם שזהו הכלל במהלך המחשבה בכל דבר, שבכל ענין שהאדם עושה צריך שירגיש אותו בחוש, @1וגם מורא שמים צריך להיות בחוש@2. ואפילו כשהאדם עושה את הדבר הגדול ביותר, וגם כשמדובר במעשים גדולים ובתנאים, צריכים לראות בחוש ולצייר לפניהם את הענין.

 

וכך גם אנו, בדרגה שלנו, צריכים לפעול שהענינים יהיו אצלנו בחוש. ובלא זה לא רואים ולא שומעים, לא יודעים שיש יצר הרע, ואין מלחמה כלל. ונתבונן, האם היתה לאדם איזו מלחמה והחלטות?

 

דורשים מהאדם דבר אחד, - תתבונן במה שאתה עושה! וכשתתבונן במעשיך אתה כבר תראה. תראה איך העולם מתדרדר כשחיים בלא מחשבה, ולאן הגיעו כאשר סטו מדרך התורה, עד שיצאו מגדר המוסרי לגמרי, והתורה מלמדת אותנו להתבונן ולראות.

 

כשהאדם מתבונן, הנה התורה מלמדת הטבה, מדות טובות, היא מעמידה לפני האדם את דרך החיים, תורת חיים ואהבת חסד, לחיות באופן רגוע. התורה עושה את האדם מאושר, כי הנה כאשר האדם מרגיש ומצייר לעצמו איך הוא נולד כתינוק, ללא כח, ללא אפשרות לסדר את צרכיו, ואיך הוא גדל, איך הגיע אליו השכל, והרי ברור כי שום דבר אינו נעשה מעצמו, ואף לא דבר קטן, ובודאי יש מי שברא את הכל. אלו הם דברים פשוטים, ואין שום הסבר ופתרון אחר. אין שום חכמה ופילוסופיה שיכולה לומר שהאדם הוא זה שעושה, הנה היה זמן שלא יכלת לפעול, לא יכלת לעזור לעצמך, הוצרכו לעזור לך, רחצו אותך מהלכלוך, ומיהו ה'אתה'? מיהו ה'אני'? ואתה חושב שאתה משהו! איך יתכן להבין ולומר אחרת? וכשהאדם מצייר כך, הוא מבין כדברי הרבינו יונה )שע"ת ש"א אות טז( כי אין קץ לרעת הממרה את פי הבורא, ומאידך שאין קץ לשכרו של הנוהג כראוי.

 

 

@5המתחזק בדור כזה נוטל שכר כנגד כולם

 

והנוגע אלינו, הנה איתא בחז"ל )ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה(: "אם ראית ]דור שמתרפים מן התורה[, את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כנגד כולם".

 

אמרו נא לי, האם יש תקופה גרועה יותר מאשר היום? האם יתכן מצב של מתרפים מן התורה יותר מתקופתנו? ועל זה אמרו באופן כללי -ך"עמוד והתחזק ואתה נוטל שכר כולם"!. ובמיוחד, יקירי, בישיבה, שמצד אחד יש להזהר ביותר מלהיות גורם למצב של מתרפים מן התורה, ומצד שני מי ששם אל לבו מעט ומתחזק, כמה מאושר הוא שזוכה לשכר כנגד כולם!

 

והנה בכל מעשה שהאדם עושה יש נקודות רבות, ולפעמים יש בהם גם טוב וגם רע, וכענין הכתוב )קהלת יב יד( "יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע", )והיינו שיש משפט גם על הטוב עם כל חלקיו(. אבל ענין זה שהמתחזק נוטל שכר כנגד כולם, בודאי הוא מקבל רק את שכר הצד הטוב שיכול להיות לשני באותם מעשים. הוא מקבל את השכר, על התורה הזכה והנקיה שבהם, שהיו יכולים כולם להשיג בלימוד תורה לשמה, לימוד נקי. והרי אנו אומרים שאנו דלים ורשים, וזקוקים לזכויות, ואין לנו במה לגשת ליום הדין, וכשרוצים זכויות הרי חלק זה שיכול ליטול שכר כנגד כולם הוא בידו של כל אחד מאתנו.

 

 

 

@5עמוד והתחזק בה!

 

אצל בני תורה ובישיבות הוא תמיד באופן כללי, במצב של "עמוד והתחזק כנגד כל העולם", כי זה מצב של "ראית דור שמתרפים מן התורה". כי הרי מה רב הוא הרפיון בעולם, מה שהיה פעם מאוס ובזוי ומשוקץ נהפך להיות מקובל ויפה, זה נחשב כהתקדמות, יש כבוד לרשעים, עמוד והתחזק ואתה נוטל שכר כולם, שיש בזה חיזוק לעולם.

 

אך גם מבלי להרחיק הרבה, הרי כשבחור אחד מתחזק בישיבה, באופן טבעי זה משפיע על אחרים באופן ישיר, מלבד מה שנוספת קדושה על ידי ההתחזקות, שהוא באופן סגולי שאיננו מבינים כיצד ואין לנו שייכות לענינים אלו, וכשיבא ליום הדין הוא יגלה זכויות שהוא לא ידע שנזקפו על חשבונו, וחלילה להיפך!

 

יום הדין הוא בין אם יודעים או לא יודעים, ובין אם מרגישים או לא, זה יום הדין! וכמו שאמרו חז"ל )ר"ה יח.( כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, אני עובר, ורואים אותי מכף רגל ועד ראש, וכולם נסקרים בסקירה אחת, פלוני ואלמוני, ואי אפשר להחבא ולהסתתר מאחורי אנשים אחרים. ויש לקחת זאת ברצינות, לא כפי שצעירים עלולים לקבל את הדברים בדרך שחוק וקלות, אלא עמוד והתחזק ואתה נוטל שכר כולם.

 

והעבודה שלנו צריכה להיות באופן שנצייר ונמחיש את הדברים. להתבונן ללא חקירות ופילוסופיה, רק באופן פשוט, להתבונן שאני אדם, אני רואה, שומע ומדבר, מי הוא שעושה ומי מדבר? מיהו ה'אני'? הרי השי"ת נותן לי את הכל! ועל כולם )אבות ג א(: דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון!

 

 

@5עצם העמידה בדין מטילה פחד ואימה

 

ב"ארחות חיים" להרא"ש )אות לב( כתב: "יבהלוך רעיוניך מידי זכרך חרדת רבן יוחנן"!

 

והוא ממה דאיתא בגמרא )ברכות כח(: "כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו נר ישראל וכו' מפני מה אתה בוכה, אמר להם, אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי וכו' שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתי מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים וכו' היאך לא אבכה", ע"כ.

 

ותמיד התקשיתי בזה, האם ענין זה הוא רק קודם פטירתו? וכי אין זה שייך גם לפני יום הדין של ראש השנה? הרי גם בראש השנה מוליכין אותנו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ויש כתיבה וחתימה של הדין, ואם כן מה השתנה אצל רבי יוחנן בן זכאי קודם פטירתו יותר מאשר היה בכל שנה קודם ראש השנה?

 

עוד הוסיף רבי יוחנן בן זכאי ואמר: "ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה"? ע"כ. נורא ואיום!

 

והנה במה שאמר ולא עוד יש לבאר, שבתחילה הוא דיבר על עצם העמידה בדין לפני מלך מלכי המלכים, שזה עצמו מטיל אימה ופחד, גם אם אדע שאזכה לעבור את הדין, כי הקב"ה גדול ורם ובידו להמית ולהעניש, והוסיף ואמר, ולא עוד, אלא שבאמת יש לפני שני דרכים, גן עדן וגיהנם, ואינני יודע אם אזכה בדין, ושמא יוליכוני בדרך של גיהנם. ורואים שגם רבי יוחנן בן זכאי חשש מהעמידה לדין, ואמירה זו באמת אינה דוקא קודם מיתתו.

 

וכך גם יש לבאר במה שאמרו )אבות ג א(: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", שהקשו בזה דבתחילה עושים את החשבון ואחריו בא הדין, )עיין מש"כ הגר"א ב"שנות אליהו" סוף זרעים(. ולפי זה יש לבאר, שדין הוא עצם העמידה לדין, שזה עצמו מטיל אימה ופחד, אף אם יפסקו עליו שהוא זכאי. והחשבון הוא ענין נוסף, שיראו לו את מה שעשה. ורבי יוחנן בן זכאי ידע שהוא נקי מחטא, ועל כן אמר שלמרות זאת יש לבכות, מעצם זה שמוליכין אותו לפני מלך מלכי המלכים. ומלבד זה הוסיף, דבאמת אינו יודע אם הוא נקי, שהרי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומי יודע אם אני נקי, ואם כן יש לפני שני דרכים. או אפשר שאמר כן מחמת ענוה.

 

 

@5ישנה אפשרות להתנקות מהחטא, ועלינו לנצל זאת

 

יש לעשות עכשיו ואין לנו לדחות לזמן מאוחר יותר. ימים אלו, זהו מצב של 'מוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים'. יש לדעת שיש משפט, והתורה היא תורת אמת.

 

שמעתי מרבי איסר זלמן זצוק"ל בשם רבי איצל'ה זצוק"ל, )עי' "כוכבי אור" הוצאת תשל"ד ב"שביבי אור" עמ' קעד(, במה שאמרו בגמרא )ר"ה יח(: "מאי כבני מרון, הכא תרגימו כבני אימרנא". ופרש"י "ככבשים שמונין אותן לעשרן". וביאר, דהנה מבואר במשנה )בכורות נח:( "והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא", שמכין אותו בחוט צבוע בצבע אדום, כדי שיהא ניכר שעומד להקרבה כמעשר בהמה. והנה אילו הכבש הזה היה יודע שיש עליו סימן אדום שסופו למיתה, ואפשר ללכת לרחוץ בנהר ועל ידי זה להוריד את הצבע האדום ולא ידעו שהוא הקרבן וינצל ממיתה, הרי היה רץ למים לרחוץ ולהתנקות. וכך הוא ממש במה שכולם עוברים 'כבני אימרנא'. כולם עוברים, אך צריכים לנצל את האפשרות ולהתנקות. האדם עומד קודם יום הכיפורים לפני בוראו ואין יודעים מי נגזר למיתה, לא יודעים מיהו העשירי, ויכול לשוב ולנקות את עצמו, ואם היה שכל לאדם היה עושה תשובה שלמה.

 

 

@5להרבות בזיכוי הרבים

 

אם ראית דור שמתרפים מן התורה, עמוד והתחזק, נשתדל לקנות כל מה שאפשר, בתפלה, בלימוד, כשאחד מתפלל טוב יותר, גם השני מתפלל טוב יותר וכך רבים אחרים, ואם אחד בא לתפלה, לומדים ממנו עשרה נוספים, וכאשר אין באים - נעשה רפיון. בגמרא )ברכות כח:( איתא: "כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו, רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא, אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא", ע"כ. אחד מהדברים הוא לדעת לפני מי עומדים בתפלה.

 

לכל אחד יש מה לחזק, במדות, במצוות, בכל ענין, אך אם לא מרגישים בחוש, עוברים את הכל במרוצה, כפי שחיים בעולם בלי התבוננות מהו ראש השנה ויום הכיפורים, וההכנה שלהם היא רק במה שמסתפרים, מתרחצים, ובאים לבית הכנסת להתפלל. זוהי המשמעות שיש לראש השנה ויום כיפור אצל אנשי העולם שאינם מבינים מהו דין, ועלינו להבין מהו ראש השנה, ולהרגיש בחוש שזהו יום הדין, וכל בני עולם עוברים לפניו כבני מרון.

 

נתחזק, כל אחד ישתדל להשיג זכויות עצמיות שלו, וזכויות מכח 'זכות הרבים' להיות נוטל שכר כולם. מבואר בגמרא )חגיגה ד:( כשבעלת האוב העלתה את שמואל הנביא, הוא פחד שקוראים לו לדין, והלך לקרוא למשה רבינו שיעיד עליו שקיים את כל התורה, אף על פי שכבר עברו שנים רבות! ואנו בודאי עומדים לפני דין, ובודאי תובעים אותנו בדין. הבה נשתדל ונזכה.

 

 

 

מסגרת משבצת

 

 

@5ממשפטיך יראתי

 

כידוע, היה מרן זצוק"ל חרד מאוד על קיום כל מצווה, אף הרבה לפני זמנה, וכבר בתחילת החורף התחיל לדאוג אודות המצות של פסח, ושיזהרו בביתו מחמץ וכדומה.

 

היה זה בעיצומם של ימי הקיץ, בערוב ימיו של מרן זצוק"ל, כאשר סביביו נשערה מאוד מחרדת ויראת חטא ופחד הפסד מצווה קלה, ומרן זי"ע דיבר בדאגה על "תפילות הימים הנוראים" שאינם שגורות כ"כ בעל פה, בעוד מאור עיניו הולך ומעומעם.

 

נכדו ומשמשו הנאמן הרב חיים ברגמן שליט"א, הביע את תמיהתו בפניו, שהרי עד הימים הנוראים יש עדיין קרוב לחצי שנה, ועד אז כבר ישתפר המצב בעזרתו יתברך.

 

הגיב על כך מרן: "א ערליכר איד, דארף שוין יעצט טראכטען אויף ראש השנה און יום כפור" - "יהודי חרד צריך כבר עכשיו לחשוב על הימים הנוראים"...

 

ואנן מה נענה אבתריה.

 

 

)מתוך הספר החדש "ניצוצי אש" לזכרו של רבי אליהו שרגא נייהויז ז"ל, מדור "עמוד האש" לזכרו של מרן נ"ע(