כי הנה כחומר ביד היוצר... כן אנחנו בידך

בתפילות הימים הנוראים, בראשיתה של השנה, בולט הרעיון המרכזי של מלכות שמים. הרעיון הזה שזור כחוט-השני בהרבה מאד מן התפילות ובשורה ארוכה של דינים.

 

בתקופות סוערות אלה שבהן אנו חיים, יש למושג "מלכות שמים" משמעות מאד חשובה ועמוקה. ועד כמה שלא ייראה הדבר מוזר ותמוה, הרי עובדה היא, כי אפילו אנו, מאמינים-בני-מאמינים, מסתגרים לא פעם בשני עולמות נפרדים, עולם של שמים ועולם של ארץ, כאילו ח"ו היו שתי רשויות מיוחדות ונבדלות זו מזו.

 

אנו מוקפים עולם חילוני שניתק עצמו מכל עול של מלכות-שמים, והדבר משפיע עלינו לא רק בכך שספגנו הרבה מן המונחים החילוניים, אלא אנו מושפעים גם מכל צורות החשיבה שלהם. גם כאשר אנו אומרים כל יום ברטט את "שמע ישראל" ומפגינים בכך את אמונתנו הבלתי-מעורערת במלכות-שמים, הרי יש בתוכנו לא מעט כאלה, שבהגיעם לחיי היום-יום, או נכון יותר: בהיתקלם בבעיות ארציות - הם נוטים לשכוח זאת.

 

גם בחוגים שלנו מדברים, למשל, על נשיאים ושרי-חוץ, כאילו באמת נמצא בידיהם גורל העולם, כאילו בידיהם טמון באמת המפתח לפתרון העתיד של ארץ ישראל, כאילו הם המגלגלים ומניעים את גלגלי ההיסטוריה...

 

גישה דומה אימצנו לעצמנו כלפי כל הבעיות המעסיקות את האדם בימינו - משבר כלכלי-עולמי, משבר האנרגיה, האנטישמיות - גם אלה נעשו עבורנו תהליכים טבעיים, כאילו כל אלה מתפתחים מעצמם ולבדם.

 

גם אנו, הגאים באמונתנו, שוכחים לא פעם, שאנו, עם כל בעיותינו, והעולם על כל מאורעותיו ותהפוכותיו, זעזועיו ומשבריו, אינם אלא "כחומר ביד היוצר". אנו נוטים לשכוח, כי כל ה"כותרות", כל העימותים הפוליטיים, דיונים והסדרים, אינם אלא תוצאה של רצון ה"ממליך מלכים ולו המלוכה".

 

מהו, בעצם, המושג הזה של "מלכות שמים" ואל מה הוא קולע?

 

רעיון עמוק טמון במאמר הספרי: "עד שלא בא אברהם לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, ומשבא אברהם המליכו על השמים ועל הארץ" )פ' האזינו(.

 

ודאי הוא, כי הקב"ה היה מלך העולם גם עד להופעת אברהם אבינו, ובודאי שגם עד להופעתו נמצאו כאלה שהבינו, כי העולם האין-סופי, על כל פלאיו, איננו מקרה. אבל אלה, בהשגותיהם המוגבלות, סברו, כי אותו כח עליון מוגבל רק ל"שמים", רק לספירות השמימיות. אבל משבא אברהם, נתגלגלה לידו הזכות להמליך את הקב"ה "על השמים ועל הארץ", לקשור שמים וארץ, על ידי החדרת התודעה והרעיון, כי הארץ שהאדם מהלך עליה וחייו היומיומיים מאורגנים ומסודרים על-ידי חוקיו של אדון כל העולמים, ואסור לו לאדם להגביל ולצמצם אלוקות רק לעניינים שמימיים מופשטים, אלא עליו לאפשר לאלוקות להיות שלובה וחדורה בכל צעד ושעל על האדמה.

 

@9כמה, אפוא, חשוב שיש לנו ימים נוראים, שבהם אנו, בני אברהם אבינו, חוזרים ולומדים את הלקח המאלף, כי תפקידו הוא להמליך את רבש"ע גם על ה"ארץ", כפי שאנו אומרים בראש השנה: "ויאמר כל אשר נשמה באפו, ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"!

 

בימים של חשבון הנפש, צריכים אנו, כמו אבינו אברהם בשעתו, להפגין מחדש את אמונתנו האיתנה, כי הישועה היחידה טמונה במסירת כל שיור וכל קורטוב של קיומנו לאדנותה של מלכות-שמים. לא רק הצלת כלל ישראל תלויה בזה, כי אם גם הצלת העולם כולו, אשר ברוב נפתוליו ומבוכותיו הוא ניצב ממש על פי התהום.

 

@9אין בכל השנה ימים שבהם אנו מבודדים את עצמנו מן העולם הגדול כמו בחודש הראשון של השנה, חודש תשרי, בימים הנוראים ובחגים האחרים. "בבית אלקים נהלך ברגש", ושם, בבית אלוקים, אנו מתייחדים עם ריבון העולמים. אלא שאנו חייבים לדעת, בתור נושאי האידיאה של אברהם אבינו, כי "בית האלוקים" איננו מוגבל בשום אופן ל"קירות השמימיים" של בית הכנסת ובית המדרש. וכך מלמדים אותנו חז"ל: "אתהלך לפני ד' בארצות החיים" )תהילים קטז, ט( - "אמר רב יהודה, זה מקום שווקים" )ילקוט שמעוני, שם(.

 

המדרש אומר לנו בבירור, כי אבן הבוחן האמתית של "הליכה בדרך ד'", הוא דוקא לא בית הכנסת או בית המדרש, כפי שהשכל האנושי רוצה לקבוע - אלא "במקום שווקים", ברחוב, בשוק החיים היומיומיים, בעימות המתמיד עם העולם המגושם.

 

אין כל קושי "להתהלך עם ד'" במקומות קדושים. אבל כן קשה הוא, ללא כל השוואה, להמליך את הקב"ה גם בארץ - ב"שווקים"; לחוש בנוכחותו גם כאשר יוצאים לרחוב ולכל מקום שבו צריכים להתמודד עם נסיונות לאין-ספור.

 

המהלך האמתי לפני ד' הוא זה המסוגל להוכיח זאת גם ב"ארצות החיים - במקום שווקים", במקום שבו עלולים לספוג בקלות השפעה זרה, במקום שבו נדמה כאילו האדם בעצמו הוא בעל-הבית, וכי כוחו וכושרו הם הקובעים את הצלחתו או כשלונו.

 

ומכאן שהתביעה החזקה ביותר מן היהודי היא, כי יהפוך את "מקום השווקים" ל"בית אלוקים", כי יחדיר את קדושת התורה לכל פינה ופינה מן החיים.

 

וכמה קולעת היא אימרתו של רבי אהרן לוין הי"ד, רבה המפורסם של ריישא, על הפסוק: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" )ישעי' נו, ז( - שהבית היהודי צריך להיות ספוג קדושה בכל פינותיו במידה כזו שעמים אחרים היו מכנים זאת כבית תפלה!...

 

זוהי תמציתו של המושג התורתי: אצל יהודים אסור שתהיה מחיצה מבדילה בין שמים וארץ. יסוד דתנו הוא, כי אנו צריכים להיות תמיד בבחינה של "שמים וארעא נשקי אהדדי" )בבא בתרא, עד(.

 

אחד ממפרשי התורה המקוריים ביותר בדור האחרון, הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, מוצא את ייחודו של היהודי בפסוק: "ברוכים אתם לד' עושה שמים וארץ" )תהילים קטו, טז(. והוא מתעכב על שתי נקודות: הלמאי כתוב ברוכים אתם "לד'" ולא "מד'" ולמה כתוב "עושה" ולא "עשה", שהרי למעשה השמים כבר נבראו? והוא מפרש לכן את הפסוק באורח מקורי: "ברוכים אתם לד'" - אתם היהודים ברוכים כאשר אתם עושים עבודה קדושה למען הרבש"ע - "עושה שמים וארץ" - כאשר אתם פועלים בהתמדה, ששמים וארץ יתאחדו ויתמזגו ביחד למלכות שמים גדולה אחת.

 

וזוהי משימתו המתמדת של היהודי, להיות נושא הרעיון הקדוש של קשירת הארציות עם השמימיות ולתרגם זאת לשפת-המעשה בכל פינה של העולם. על כך נישא ברכה מיוחדת.