כי קרוב אליך הדבר מאד

לע"נ סבי הגה"צ רבי הלל ויטקינד זצ"ל, מקים וראש ישיבת בית יוסף נובהרדוק, שלושים שנה להסתלקותו

 

 

פסוק זה הנאמר בפר' השבוע פר' נצבים )ל' י"א( "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".

 

רש"י ועוד מפרשים ביארו, שזה אמור על כל מצוות התורה. והרמב"ן ועוד, ביארו שזה אמור על מצות התשובה.

 

עשית התשובה צריכה ללוות את כל חיי האדם, כדברי ר"א במס' אבות )פ"ב י'(, "ושוב יום אחד לפני מיתתך", ושאלו תלמידיו כדאיתא במס' שבת )קנ"ג ע"א( "וכי אדם יודע איזהו יום ימות, א"ל וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו )קהלת ט' ח'( "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר". ופירש"י: "נשמתך טהורה ונקיה", ובש"ת )ש"ב ט"ו( ביאר "לבן הבגדים" משל על נקיות הנפש בתשובה, "והשמן" משל למעש"ט ושם טוב.

 

בספר תנועת המוסר )ח"ב ע' 503( מביא, אילו היו באים לאדם ומגלים לו שהיום יומו האחרון ומחר ימות, בלי ספק שהיה עוזב מיד עסקיו ועניניו, שוכח כל דאגותיו ומפנה את ליבו לתשובה ולעבודת השם, כך צריך להתנהג כל אדם לפי עצת חז"ל בכל יום ויום כאילו זה יומו האחרון ומחר ימות. ואמנם כבר כתב הרמב"ם בהל' תשובה )פ"ב ו'( "אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ר"ה ויה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר 'דרשו ד' בהמצאו'" והוא מדברי הגמ' במס' ר"ה )י"ח ע"א(.

 

בעל ההפלאה בספרו פנים יפות עה"ת בפר' "אחרי מות" כתב דבר מחודש, דהמשך הפסוק "קראוהו בהיותו קרוב", קאי על חודש אלול, ורק תחילת הפסוק "דרשו ד' בהמצאו" קאי על עשי"ת.

 

בימים אלו, ימי חודש אלול, לקראת יום הדין הקרוב, יש להוסיף התבוננות והתעוררות בדרכי התשובה, כדי "שנשמתו תהיה טהורה ונקיה", כדברי רש"י. וכאמור בימים אלו יש בהם ס"ד גדולה יותר לחזור בתשובה כראוי כנאמר "קראוהו בהיותו קרוב".

 

ובמאירי במסכת ר"ה )טז' ע"א( כתב דברים מבהילים לגבי חיוב תשובה בימים אלו, וכך כתב: "והמתרשל בזמן הזה מן התשובה אין לו חלק בד' אלקי ישראל שכל השנה אין התעוררות מצוי כ"כ ואף מידת הדין מתייאשת ממנו וממתנת לו עד זמן זה".

 

@9

 

אחד הדברים המרפים את האדם לחזור בתשובה כראוי, הוא מפני ששנה והורגל פעמים רבות בכל הדברים הצריכים תשובה, ושלושה קשיים בזה:

 

א'( כלשון ר"י בשע"ת )ש"א ה'( "השונה בחטאו תשובתו קשה, כי נעשה לו החטא כהיתר וכו', כדברי הגמ' בקידושין )מ' ע"א( "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר". וכן כתב באבן שלמה )פ"ד ט"ז(: "היצה"ר בא על האדם בב' טענות, האחת שעבודת ד' א"א לעמוד בה והשניה שמראה לו היתרים". א"כ האדם במעשיו ודיבוריו אינו יודע שיש בהם חטא, וכן באופן שלא עושה מעשים יש שחושב בנפשו שלא היה מוטל עליו לעשותם, ובאמת יתכן שהיה צריך לעשותם, ואינו יודע שצריך לעשות תשובה, כי חושב שמעשיו ודיבורו הם היתר וכך צריך לעשות.

 

ב( מטבע האדם, כשרגיל לעשות מעשים תמידים כסדרם, אין היצר מניחו להעצר לרגע קט ממרוצת החיים ולהתבונן האם מעשיו ודרכיו ראויים וטובים, וכפי שכתב המס"י )פ"ב( "הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצה"ר ועורמתו, להכביד עבודתו בתמידות על ליבות בנ"א, עד שלא יאשר להם רווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים וכו', ומביא את דברי ירמיה הנביא )ח' ו'( "אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה", ומוסיף "והיינו שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם, מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותם".

 

ג( גם כאשר האדם "ישמע מוסר החכמים והמוכיחים", כלשון ר"י בשע"ת )ש"ב י'(, ויראה ויבין, שיש במעשיו ובדיבורו דברים שצריך לתקנם ולחזור בתשובה - מ"מ מכיון שהורגל בהם הרגל רב, הושרש בו "וההרגל נעשה לו טבע שניה, וצריך אח"כ להרבות בהרגל לעשות ההיפוך ממה שעשה", כלשון ביה"ל בפ' בשלח.

 

ובאמת, גם כשהאדם הכיר בחטאו ורוצה לתקן ולשנות את דרכיו ומעשיו שעשה במשך כל ימי השנה, ומעביר לפניו את ריבוי המעשים במשך ריבוי הימים שעברו עליו במשך השנה, ומתבונן שיש ביניהם דברים הצריכים לעשות עליהם תשובה, מחשבה זו עושה רפיון באדם ויוצרת אצלו מצב של קושי שאינו יודע איך אפשר לעשות תשובה על כל זה. וכן יש שנופלת על האדם מחשבת רפיון בעשית התשובה, כדברי האלשיך בפר' נצבים "ואל יפלא עתה בעיניך נצוח את היצה"ר באמור, ואם טרם אחטא גבר אלי והחטיאני, ומה אעשה אחר שהחזיק בי והוא בעה"ב ולא אוכל לו, ומה גם כח רוחני הוא, ואני חומר עכור לעמוד כנגדו".

 

@9

 

התשובה והעצה לכך היא, דעל האדם מוטל להתחיל בעצמו במצות התשובה, ואפילו אם פתח רק במעט כבר יזכה לעשות תשובה שלמה, כפי שנאמר במשיה"ר )ה' ב'( "קול דודי דופק פתחי לי", רב יסא אמר, אמר הקב"ה לישראל, בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודו של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו".

 

רואים בדברי חז"ל, דהקב"ה דופק ומבקש פיתחו לי, אפילו פתח של חודו של מחט, והרי בזה אין את הקושי הגדול שהבאנו לעיל, ואז הקב"ה מבטיח, שבעקבות פתח קט זה הוא יפתח פתח גדול מאוד, שיהיה קל מאוד לעבור בו ולתקן ולשפר את המעשים ולחזור בתשובה שלמה.

 

בימים אלו חל יום פטירתו של סבי הגה"צ רבי הלל ויטקינד זצ"ל, שלושים שנה להסתלקותו. הוא הגבר שהקים עולה של תורה בישוב החדש לפני שבעים וחמש שנים, ומרגלה בפומיה תמיד בשם רבו המובהק רבי יוסף יוזל הורביץ זצוק"ל, מרן הסבא מנובהרדוק, שהיה מביא תמיד את דברי הרמב"ם בהל' תשובה )פ"ז ה"ו( לגבי השב בתשובה: "אמש היה זה שנוא לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

 

הן הדברים שהבאנו, כי ברגע אחד יכול האדם להתהפך, אמש היה מרוחק והיום נעשה ידיד.

 

בספר אור יהל )ח"ג ע' שכ"ב( מובא משל יפה הממחיש מהו "פתחו לי פתח כחודה של מחט". משל לאדם רעב וצמא שכמעט אפסו כוחותיו, והנה הוא רואה אולם גדול מלא בשולחנות ערוכים בכל טוב ודלתו סגורה. רץ ומביא חבילת מפתחות ומכניס אחד ואחד, ואינם מתאימים... יש לו עצה אחת לקחת כלי השף ברזל, לשוף מעט שיני המפתח להתאימו לחור.

 

כן זה הענין מה שמוטל עלינו, לשייף את שן המפתח שבעזרתו נוכל להיכנס להיכל התשובה.

 

נאמר אצל משה רבנו שמות )ג' ג'(: "ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה", וכתב בתנחומא, רשב"ל אמר צוארו עקם, א"ל הקב"ה נצטערת לראות, חייך שאתה כדאי שאגלה עליך, מייד "ויקרא אליו ד' מתוך הסנה". וביאר מרן הסבא מקלם והובאו דבריו במכתב מאליהו )ח"ד ע' 672(, שבזה שסר מדרכו ועיקם צוארו כדי לראות את "המראה הגדול" של הסנה - זה גרם לכל גדולתו.

 

יש לחטוף הרגע של ס"ד ולעשותו "הפתח כחודו של מחט" שמביא לתשובה גמורה ולא עוד אלא שחטיפה זו היא "פתיחת הפתח" ההוא, והוא הצעד הראשון המוטל על האדם. ע"כ.

 

זה מה שמוטל על האדם לעשות עכשיו בימי האלול, דבימים אלו יש יותר ס"ד, דהרי עכשיו הוא זמן של "קראוהו בהיותו קרוב" כדברי ההפלאה, א"כ "יש לחטוף הרגע של ס"ד ולעשות פתח כחודה של מחט שמביא לתשובה גמורה", כלשון מרן הסבא מקלם זצוק"ל.

 

@9

 

לפ"ז יובן דבר הצריך ביאור, והוא דלפירוש הרמב"ן שהבאנו בתחילת דברינו, שהפסוק "קרוב אליך הדבר הזה בפיך ובלבבך לעשותו" אמור על תשובה, וכי מצות התשובה כה פשוטה וקלה, עד שנקראת "כי קרוב אליך הדבר מאוד"?!

 

אמנם לפי דברנו לעיל יובן, דמה מבקש הקב"ה מהאדם? "בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט" כלשון המדרש, וזה אמנם קל וקרוב לעשותו.

 

מרן הסבא מנובהרדוק שואל, האם אף פעם לא פתחנו פתח כחודו של מחט, הרי כל אדם מסתמא פתח - א"כ למה לא נפתחים לנו פתחים שיהיו עגלות נכנסות בו? והשיב במשל: יש שני סוגי נקבים, נקב שעושים בברזל שהוא מפולש ונשאר פתוח לעולם מצד לצד, ויש שפותחים נקב בסכר של מים, אשר ברגע שמוציאים את המכשיר שעשה את הנקב, המים מתפרצים לתוכו ושוטפים דרכו החוצה. הפתח שאנו פותחים בלבנו דומה לסוג השני, איננו נשארים פתוחים לרווחה, אלא בעוד אין אנו מספיקים לפותחו, כבר מתפרצים שוב המים הזידונים של המעשים הרעים והמחשבות הרעות ושוטפים וסוחפים אותנו לכל עבר...

 

אמנם כבר ענה מרן החזו"א זצוק"ל לשאלה ששאלוהו, הלא רואים שביוה"כ מקבלים לעשות מעש"ט, ולא עובר זמן רב ושוב חוזרים למצב הקודם, וענה מרן "שהקב"ה אוהב חיזוק גם של רגע אחד" )מעשה אי"ש ח"ד ע' נ"ט(. א"כ אפילו שאנו פותחים פתח קט שמחזיק מעט, גם זאת אוהב הקב"ה.

 

@9

 

חשוב וראוי מאוד להתעסק ולהתחזק בלימוד התורה בימים אלו שהם לפני יום הדין. מצינו בדברי חז"ל ורבותינו ז"ל, דמי שמתחזק בעסק התורה, הוא עשיית התשובה הראויה והמועילה ביותר.

 

איתא בירושלמי ר"ה )פ"ד ה"ח(: רב משרשריא בשם רב אידי אמר, בכל הקרבנות כתיב חטא, ובעצרת אין כתיב חטא. א"ל הקב"ה מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.

 

בספר נודע ביהודה מהדו"ק )סימן ל"ה( כתב בא"ד והנה התמדת התורה הוא עיקר וכו', אבל מי שיוכל לזבוח יצרו ע"י התורה, שכבר העידו חז"ל שאם אבן הוא נמוח. וגם התורה מתשת אני מקל מאוד בתענית וסיגופים וכו', והמרבה בבכי במסתרים משובח.

 

בספר נפש החיים. )ש"ד ל"א( האריך בענין זה, "דעיקר התשובה שלמה האמיתית שהיא מאהבה, היא רק ע"י עסק התורה כראוי. וכו' וכמ"ש בתפלת שמו"ע "השיבנו אבינו לתורתיך", ורק אח"כ "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". ומביא דברי הגמ' במנחות )ק"י ע"א(, דעסק התורה מכפרת על העוונות. ומביא דבשמו"ר ל"ח איתא, א"ל הקב"ה דברים אני מבקש וכו' ואני מוחל לכם על כל עוונותיכם, ואין "דברים" אלא ד"ת.

 

ומביא את דברי המשנה באבות )פ"ו א'(: "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר, ונאמן וכו' וביאר מהו לשון "ומכשרתו", דהוא לשון הכשר והגעלה, וליבון מפיגול געולי הרע שהיה בו תחלה, כמ"ש ירמיה )כ"ג כ"ט( "הלא כל דברי כאש וכו' שהוא מלבנתו ומכשרתו". ע"כ.

 

ובספר אבן שלמה כתב )פ"ד כ'( "לענין תשובה צריך ב' דברים: א( תקון על העבר ב( על להבא, ועל העבר הוא טוב יותר מכל הסיגופים לעסוק בתורה וג"ח ובזה יכופר עוונו.

 

בספר קריינא דאגרתא )ח"א קס"ג( מביא דברי אבן שלמה אלו ומסיים: "לזאת העיקר להתחזק בלימוד תוה"ק בהתמדה" וכו'. ובסימן י"ג כתב: "שעה אחת של תורה חביב אצל הקב"ה מאלף תעניתים", ובאלשיך בפר' נצבים הקשה למה נאמר "בפיך ובלבבך לעשותו", היה לו לומר "בלבבך ובפיך לעשותו" והיו כסדר מחשבה דיבור ומעשה? וכתב, דזה הולך על תשובה )כהרמב"ן(, שע"י לימוד התורה בביהמ"ד יכנע יצה"ר ותבוא התשובה וכו', וז"א "בפיך" שהוא הלימוד וע"י כן יטהר לבבך ממחשבות רע ויטפל בטוב לעשותו בפועל וכו', כי ע"י עסק התורה נעשה בזכות התורה סניגור המכניע את יצה"ר, ומאליה תבוא המצוה שלמעלה היא התשובה ע"כ.

 

בספר העמק דבר כתב שם, שקאי על שתי מצוות, היינו עיון בתורה ודקדוק בה, ובתשובה מאהבת ד' וע"ז קאי "כי המצוה הזאת".

 

מרן הח"ח זצוק"ל בספרו נדחי ישראל פל"ה כתב לבאר דרכי התשובה, ובסוף דבריו כתב: "והעיקר שבכולם יראה הבעל תשובה להוסיף בלימוד התורה בכל מה שיוכל". וכן מובא בשיחות הח"ח )ע' פ"ג אות ק"ב(: "העיקר הוא באלול, ללמוד תורה הרבה. והתפילות צריכות להיות בכונה ובלי קרירות". ע"כ.

 

ובקרינא דאגרתא )ח"א י"ב( כתב בא"ד, "הכלל מי שמייגע בתורה לש"ש ודאי שסוף סוף יזכה לתקן את אשר קלקל ולהתגבר על יצרו".

 

א"כ רואים בדברים אלו, שאל יפול האדם ברוחו ואל יהיה רפוי בעצמו בעשיית התשובה, אלא הוא יעשה מצידו פתח קטן של תשובה אפילו כחודה של מחט, ואז כבר יזכה לס"ד גדולה לתשובה שלמה, וכן העיקר בימים אלו להתחזק בלימוד התורה, והרי כל אדם לומד או קובע עתים לתורה, יראה להוסיף בלימודו הן בכמות הלימוד והן בעיון הלימוד דהיא התשובה הראויה לקראת יום הדין להכתב ולהחתם בכתיבה וחתימה טובה.