תפילת הימים הנוראים – תפילה מתוך זעקה

חז"ל תיקנו לפני כל תפילת עמידה לומר את הפסוק, "ד' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", והטעם לכך מבאר היערות דבש, שכשאדם מתבונן לפני מי הוא עומד עכשיו, להתפלל כמ"ש חז"ל ודע לפני מי אתה עומד. צריך שיאחוז בו פחד גדול, ואפשר שמרוב הפחד לא יוכל לפתוח פיו, לכן מקדים ומבקש ד' שפתי תפתח. כלומר, עזרני נא שאוכל לפתוח פי ולדבר לפניך. וק"ו בימים נוראים שעליהם נאמר דרשו ד' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב, שככל שאנו קרובים לפניו יתברך, הרי שצריך יותר לירא ולפחוד מלפניו. ובפרט שימים אלו הם ימי הדין שקובעים לאדם את כל עתידו, ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים, וידועה השאלה של מרן הסבא מקלם זצוק"ל היאך מתאימה הרגשת הביטחון שצריכה להיות ביום הדין עם רגשי היראה והפחד מאימת המשפט? ותשובתו, כי באמת כלל ישראל כולו בטוח הוא שיצא זכאי במשפט, אבל כל יחיד ויחיד עומד הוא בסכנה גדולה וחייב לירא ולפחוד מאימת הדין.

ובמה אפשר להינצל מאימת יום הדין? התשובה לזה נמצאת בספר המידות ]שער התפילה להמגיד מדובנא[ וז"ל: "וכוח התפילה גדול עד מאוד כי התפילה מהפכת מידת אכזריות למידת רחמנות, גם כי כבר יצא הקצף ח"ו להומם ולאבדם, התפילה מבטלת הדין לרחמים כאומרם ז"ל למה נמשלה תפילת צדיקים לעתר, לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום אף תפילתן של צדיקים מהפכת מידת אכזריות לרחמים, וזכור מאמר החכם התפילה נשמעת בעת שהנפש נכנעת, ועין במר בוכה ודומעת והחרטה אל קירות לבו נוגעת", עכ"ל.

חז"ל בר"ה ט"ז אומרים: כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה ופירש רש"י, שישראל עושים עצמם רשים בתחילתה לדבר תחנונים בתפילה. וע"ז כתב מרן הגרי"ס ]באור ישראל ט"ז[ "ובמה יתרצה העבד אל אדוניו אם לא בלב נשבר אשר האלוקים לא יבזה, אך צריך לדעת שלמעשה גם במשך שאר ימות השנה אפשר להגיע לדרגת קראוהו בהיותו קרוב", וכמו שכותב היערות דבש ]ח"א דרוש ט"ו[ וז"ל וזהו מאמר ישעיה הנביא 'דרשו ד' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב' והיינו מתוך צרה וצוקה שהלב נשבר, שאז קרוב ד' לנשברי לב אז תתפללו לד' וקראו לד'. כי אז קרוב אליכם, ולא תמתינו עד עת הרווחה שאז אין קרוב לכם כעת הזאת. ושם הוסיף וכתב שרבים חשבו כשאדם בתכלית הצרה ומצוקה עד שליבו בל עמו ודעתו בלתי מיושבת עליו, שפטור מתפילה כי מה יתפלל הלא עיקר תפילה עבודה בלב, וזה אי אפשר לו, אבל באמת לא זאת העצה היעוצה, אדרבה, כשאדם צועק לד' מתוך צרה, ד' שומע בקולו ביותר כי אז קרוב ד' לו, כי קרוב ד' לנשברי לב, אם כן יותר מקובלת תפילתו עכ"ל. מעלת התפילה היא גדולה עד מאוד ולא לחינם חז"ל תיקנו שלוש תפילות ביום, וכמו שכתב החובות הלבבות כי כמו שבמזון הגוף צריך כמה פעמים ביום לאכול וכשהגוף שוב נחלש צריך שוב להאכילו, כן התפילה מזון הנפש, ולאחר כמה שעות צריך שוב להזין את הנפש בתפילה וזה היסוד בתפילה, מכיוון שהאדם נמצא במקום עכור וחשוך, הגוף באופן פרטי והעולם באופן כללי, והשינה היא המצב הכי טוב לחומר מקהה את החושים ואת כוחות הנפש, והתפילה מעוררת ומחיה את הנפש עכ"ל.

וכמובן שצריך לדעת גם איך להתפלל. מר"ן השו"ע בה' תפילה סימן צ"ח ס"ג פסק: "יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש להיפטר ממנה". ובביאור הלכה הוסיף צריך האדם ליזהר בזה כי יש כמה פוסקים המצריכים לחזור ולהתפלל, מחמת זה עי"ש. וכך פסק גם הרמב"ם בה' תפילה פ"ד ה' ט"ז "יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו" עכ"ל. ומקור הדברים במס' ברכות ד' כ"ח: "במשנה ר' אליעזר אומ' העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים. ובגמ' מאי קבע כל שתפילתו דומה עליו למשוי ופי' רש"י היינו לשון קבע, חוק הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי. ורבנן אמ' כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים. וכתב הכס"מ שהרמב"ם פסק כתרוויהו להלכה. אך נשאלת השאלה איך מגיעים לדרגה זו? בתפילה של יוה"כ שלפני חזרת הש"ץ, אומ' הש"ץ אבא כעני שואל על פתח בבקשה ובתחנונים תפילה אפתח". ההרגשה צ"ל בשעה שמתפללים להקב"ה שאנו כעניים שאין לנו שום זכויות ולא מגיע לנו מצד הדין שום דבר. וכל בקשתנו ותפילתנו זה כמו עני שואל על פתח שרק אם יתחנן על נפשו יקבל. וכך מצינו בתפילת יעקב אבינו להקב"ה קטונתי מכל החסדים, ומפרש הרמב"ן שאיני ראוי לכל החסדים שעשית עמדי, ומכל האמת דהיינו גם מצד ההבטחה, שמא יגרום החטא, וא"כ כל החסדים היו מתנות חינם, ובקשת יעקב שהקב"ה ימשיך לעשות אתו חסד מתנת חינם. וכך מצינו אצל משה רבינו, ואתחנן אל ד' ומפרש רש"י אין חנון בכ"מ אלא לשון מתנת חנם אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מהקב"ה אלא מתנת חינם. וכאן אנו רואים את גודל כוחה של תפילה בהכנעה, שבטבעו של עולם אדם מתפלל על צרה ל"ע ולא נענה מיד מתייאש. ומשה רבינו שידע את סוד התפילה להתפלל בתחנונים שחייבת להתקבל, התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות. שכולן מתוך שברון לב ותחנונים, והתכוון להמשיך להתפלל הלאה עד שתתקבל תפילתו, ובחז"ל מובא הייתה תפילתו של משה כחרב שבוקעת את כל הרקיעים, כי תפילה שמתפללים בתחנונים חייבת להתקבל, עד שהוצרך הקב"ה לבקש ממנו שיפסיק להתפלל. ועי' באור"ח הקדוש עה"פ ואתחנן שכתב דהתנאי' הצריכין לקבלת תפילה.

א' שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדרך אומרו תחנונים ידבר רש. ב' שיבקש ממקור הרחמים. ג' זמן התפילה כדרך אומרו ואני תפילתי לך ד' עת רצון. ד' שתהיה תפילתו מפורשת ולא תהיה סובלת פי' בלתי הגון וכמעשה שהובא במדרש בההוא גוי וישראל וכו' וילדה בהמתו של גוי, ואנס ישראל להרכיבו על כתפו וכו'. ובמדרש רבה ואתחנן אל ד' לאמ'. מכאן לדורות שמתפללין בעת צרה לאמ' לך שלא רק תפילתו של משה הייתה חייבת להתקבל, אלא כל תפילה ותפילה של כל יחיד. וגם ההגר"א עה"פ במשלי ]י"ח כ"ג[ תחנונים ידבר רש כותב כלומר בתפילה שהוא תחנונים צריך האדם להיות בעיניו כרש כמש"כ תפילה לעני וכו'. ומצאתי לרמב"ן שמות ד' י', ששואל מדוע לא נרפא משה מהיותו כבד פה ואומ' כיוון שלא התפלל על כך. לא רצה לרפאותו. ממש מבהיל על כל דבר שרוצים חייבים להתפלל. בגמ' ביבמות ד' ס"ד, אומ' 'מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים', והקשה המבי"ט בספרו בית אלוקים שער תפילה פ' יד, הרי הצדיקים מתפללים בכל יום? ותירץ שמתפללים על דורם ולא על עצמם כי מסתפקים במועט וכמו ר' חנינא בן דוסא. ובפרשת בראשית ]ב' ה'[ 'וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ד' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה' ורש"י: 'ואין מכיר בטובתן של גשמים עד שבא האדם והתפלל עליהם וירדו' עכ"ל.

העולם כולו המתין לאדם שיתפלל ואם אין ח"ו, העולם היה מתייבש ונחרב. הגמ' בחולין ד' ס' מספרת על ר' נחמן בר פפא שזרע בגינה ולא צמחו הזרעים עד שהתפלל עליהם, וכך בחטא העגל הקב"ה אומ' למשה הניחה לי ובמדרש עדיין לא שמענו שמשה התפלל עליהם והוא אומ' הניחה לי אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלה אותם. וכן הגמ' בברכות י': כשהנביא ישעיה בא לבשר לחזקיהו מלך יהודה שלא עסק במצוות פריה ורביה א"ל כה אמ' ד' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה חזקיהו לא מתרגש אלא משיב לו כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מהרחמים, ואפי' שזו הייתה נבואה מד', מיד ויסב את פניו אל הקיר ויתפלל אל ד' מאי קיר אמר רשב"ל מקירות לבו, תפילה מקירות הלב חייבת להתקבל והוסיפו לו עוד חמש עשרה שנה.

כוח התפילה עצום. עה"פ ותצחק שרה בקרבה אומר הספורנו, שחשבה שהיה דבר המלאך בברכת נביא. ואומנם להשיב הבחרות אחר הזקנה ה"ה כתחיית המתים שלא תהא זולתי במצוות הק-ל הפרטית או בתפילה משגת חן מאיתו, ומבואר שכוח התפילה מעלתה יותר מברכת הנביא ולכן שרה שחשבה שהמלאך מדבר כנביא שיהיה לה בן, צחקה שדבר כזה לא שייך להשיג אלא או במצוות הק-ל הפרטית או ע"י תפילה מעומק הלב. נקודה מעניינת מובא ברמב"ן על הפסוק במשפטים "כל אלמנה ויתום לא תענון וכו'" כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו" ובפשוטו של מקרא נראה הטעם היות והם מסכנים ולכן שמוע אשמע צעקתו, אך הרמב"ן שם כותב הטעם כי אשמע צעקתם שכל אלה אינם בוטחים בנפשם ועלי יבטחו, כי אתה לוחץ אותו מפני שאין לו מושיע מידך והנה הוא נעזר יותר מכל אדם, כי שאר האנשים יטרחו אחר מושיעם שיושיעום ואחרי עוזרים לנקום נקמתם וכו' וזה בצעקתו בלבד נושע בד' עכ"ל. על הפסוק ]שמות ב'-כ"ג[ "ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם כותב האו"ח ע"ד אומרו מן המצר קראתי ק-ה, כי אחת התפילות המתקבלות היא תפילה שמתוך צרה וככל שהצרה גדולה יותר והאדם לא רואה דרך להינצל, אז התפילה מכל הלב ובתחנונים ותפילה כזו מתקבלת בשמים.

עד היכן מגיע כח התפילה, המאירי במסכת מוע"ק ]ד' כ"ח ע"א[ כותב וז"ל: "לעולם אל ימנע עצמו מן הרחמים ומן התפילה ויבין וידע שהתפילות והצדקות יבריחו המזל ומערכת התולדה בכל דבר ואל יחוש למה שאמרו כאן חיי בני ומזוני לאו בזכותה תליא מילתא אלא במזלא, כי הוא מאמר יחיד לא יסבלוהו דרכי הדת בשום פנים". וכעין זה כתב המאירי במסכת בבא קמא ]דף פ' ע' ב'[ "אעפ"י שמשפטי האדם מצד תולדתו ומערכת מזלו מבא גדול בענייניו ובהצלחתו ובמקריו, עד שדלת הנועלת לא במהרה היא נפתחת, מ"מ אין בזה עיקוב מכל וכל אלא הדבר מסור לתפילה ולמעשים ולעולם שערי תפילה או מעשים טובים לא ננעלו אלא מגינים בעדו ומשנים עליו סדרי בראשית שלו. וזה דבר ברור ומוכרח באמונה ובגדרי הדת. וכך פ' רש"י שם ודלת הננעלת על האדם מהיות מצליח לא במהרה תפתח ונפק"מ לאפושי ברחמי".

וכן כותב רבינו בחיי בספרו כד הקמח ערך תפילה: "וגדול כח התפילה אפילו לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל הנגזר, לשנות את הטבע ממש"כ ויעתר יצחק... ולא בא העקרות אלא בשביל שתבא התפילה א"כ התפילה עיקר וכבר אמרו במסכת יבמות מפני מה נתעקרו האמהות, מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים בארו לנו בכאן כי לא בא העקרות לאמהות אלא מפני התפילה וכשהתפללו בזה נשתנה הטבע בהן וילדו. וכן להינצל מן הסכנה ממש"כ יורדי הים באוניות... ויצעקו אל ד' בצר להם... יקם סערה לדממה ויחשו גליהם הרי שהתפילה מגינה על הסכנה. וכן לבטל הנגזר מחזקיהו שהוסיף לו הקב"ה בכח תפילתו חמש עשרה שנה וכו'. וכך כותב שם גם בערך פרנסה ומה שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא אין להבין שיהיה העניין תלוי במזל... ושלא תועיל התפילה... אבל בשלושה עניינים אלו צריך תפילה כי שלושתן תלויים במזל והתפילה על המזל... ולכן יצטרך ריבוי תפילה בהם כדי לבטל המזל בכח התפילה. וכ"כ גם בפרשת וילך ]ל"א י"ד[ אבל בשלושה עניינים אלו צריך תפילה וצעקה וזה שאמרו את שוועתם ישמע ויושיעם ועם התפילה והצעקה ינתנו לו שכן מצינו שניתנו שלושתן בזכות התפילה וכו' ועם התפילה יתבטל כח המזל כמו שנתבטל בשלשותן ע"י התפילה עכ"ל.

חידוש גדול ראיתי במאור ושמש ששואל מדוע נאמר לשון זעקה ולא לשון תפילה. אלא מבאר דיש תפילה ויש זעקה שפירושו לצעוק חזק מתוך קירות הלב לאבינו שבשמים והיא מועילה גם במקום שיש הרבה מקטרגים שבשמים ושהיות שאין כאן מילים אלא צעקה, לא שייך לקטרג. וצעקה כזו עולה עד כסא הכבוד ישר ורק הקב"ה מבין את ליבו של הצועק, וראיה לכך חשבתי מבראשית: ]כ"א י"ז[ "וישמע אלוקים את קול הנער", ובודאי שלא ידע להתפלל אלא בכה וצעק וגם בתפילה אנו אומרים אבינו מלכנו שמע קולנו ואח"כ אבינו מלכינו קבל ברחמים וברצון את תפילתנו, ובגמ' בר"ה ט"ז מובא, שצעקה קורעת גזר דינו של אדם וכותב הטורי אבן שם שצעקה יש בכוחה לבטל גם אחר גזר דין ואומנם ודאי שעדיף לאדם להקדים תפילה לצרה כמבואר בגמ' סנהדרין ד' מ"ד: וכן בשבת ל"ב אמר ר' יצחק ברי דר' יהודה "לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הווי זכויות והפטר".

יש לזכור שהתפילה לטובתנו וכמש"כ רבי משה חיים לוצאטו בספרו דרך השם: "והנה האדון ב"ה חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם והכין להם עבודה זו ]התפילה[ דבר יום ביומו שעל ידה ימשך להם שפע הצלחה והברכה כפי מה שהם צריכים כפי מצבם זה בזה העולם" עכ"ל. וכ"כ כתב היערות דבש ]ח"א דרוש ד'[ הארכתי בדרשות פעמים רבות שכל מה שקרה לאיש ישראלי הוא בהשגחה פרטית מכוון לגמול מעשיו, וכפי הנהגתו יום ביומו, ימצא במקרים המתחדשים לו, ובדוק ומנוסה אם יתפלל אדם שחרית וק"ש בכוונה, שבו ביום יזכה לדבר מצווה ויצליח בעסקו ואף שלשעה יחשוב שאינו, בסופו ימצא שכן הוא ואצ"ל שיצליח בו ביום בתורה ומצווה גוררת מצווה עכ"ל. ובפרט בימים אלו צריך להשתדל להתפלל בכוונה וכ"ש בדרושי הצל"ח שכמתפלל בכוונה מעלה ומתקן כל התפילות של כל השנה שלא התפלל בכוונה ואז יתקבלו כל התפילות האלו שהם נידחים. וכ"כ גם במועד לכל חי ]של הרב חיים פלאג'י זצוק"ל[ שישים נפשו בכפו לכוון כראוי ובזה מעלים התפילות הפסולות של כל השנה.