בכל לבבך
שיחת הגאון הגדול רבי משה שמואל שפירא שליט"א
בכל שנה אנו מתפלאים שאחרי עבור הימים הנוראים, שכל אחד כפי עבודתו מרגיש
התרוממות רוח וקרבת אלוקים ודבקות בו, כפי' הרמב"ן
הזיכרון בו תמיד ובאהבתו, ואחרי תקופה קצרה חוזרין לכדאתמול.
ולפי דעתי נראה, דהנה כתב רבינו
יונה בריש שער השני, בני הזהר לשוב בכל יום ונפשך לטהר, כי תזכור את בוראך והי' לך
זכרו למשיב נפש מדרכי תולדות גוש עפר וכו'. הנה במעלת
התשובה, שקודם התשובה הנפש תעה בדרך ובמקום דרכי הנפש עבר לדרך תולדות גוש עפר,
ובתשובה הנפש חוזרת לחיות חיי נפש. אבל אחרי כל זה אית בה גם חיי תולדות גוש עפר,
ועדיין הוא במלחמת היצר אם לחיות חיי נפש או חיי גוף, ולצערנו, תולדות גוש עפר
מושכים יותר, וכפי שביארו הראשונים, הטעם הוא שאנו בגבולו ובממשלתו. ואף בתורת ד'
תמימה משיבת נפש, וכדאי' בספרי פ' קרח, משיבת נפש מדרך רעה לדרך טובה, וזה כמוש"כ רבינו יונה ז"ל,
אבל הדרך הרעה קיימת, וכמו שהתורה משיבתו מדרך רעה לדרך טובה, עדיין הוא בסכנה
לשוב מדרך טובה לדרך רעה, כי שאר הדרכים לפניו.
מהי העצה לבטל את הדרך הרעה מלחיות חיי גוש עפר? ע"ז נאמר קרא ואהבת
את ד' בכל לבבך, שכל הלב נתון להקב"ה, אין כבר את הלב, שעליו נאמר שהעולם נתן
בלבו, ולא נשאר לו אלא לב אחד לאהבת ד'. ולזה יש עצה של רבינו
הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש שער הקדושה וזה
לשונו, וראשון לכל הראשונים כולם שידע האדם את יוצרו, ויכיר את כחו, ויתן לבו למי
יעבוד וממי יירא ומצוות מי יעשה יושר. ומי הזהירו כמו שאמר דוד לשלמה דע את אלוקי
אביך לעבדו בלבב שלם וגו'. הנה כבר כתב שיתן את לבו לד' הוא ע"י דע את א'
אביך, וידיעתו היא בשתים שידע את יוצרו, וכבר כתב זאת המס"י
בפי"ט בכוונת התפילה, שיתבונן ברוממותו יתברך,
ושהוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהלה, כמו שכתוב ואהבת את ד' והיו הדברים האלה וגו'
ופיר"ש שמתוך כך אתה מכירו. וע"י זה יתן את
כל לבו להקב"ה. והדבר השני הוא שידע את כחו. ואלו הן הדברים שצריך שישים האדם
על לבו תמיד. ובאדרת אלי' שופטים כתב דאף בת"ת
יהפוך את היצר לטוב לכל וי"ל דכל זה בשעה שעוסק
בתורה, אבל להפוך הלב לכל לבבך במתנת הלב להקב"ה, הוא בדרך שנתבאר.
@9אמנם צריך לדעת שגם באופן של בכל לבבך אין הדרך סגורה לחטא, ומבואר כן באוה"ח הקדוש פ' אח"מ קדושים, דדוד
המלך אמר שלבו חלל בקרבו. ומ"מ הי' מעשה דבת שבע. וצ"ל עפמש"כ הגר"א דאיכא תרי גווני ביצה"ר,
מבפנים שכל העולם נתן בלבו, ומבחוץ במראה עיניים. ולבו חלל מועיל מצד היצה"ר הפנימי שמקומו בלב, אבל היצה"ר
החיצוני ממראה עיניו אינו מובטח כלל ובזה נכשל דוד במראה עיניו. ובר"מ הל'
תשובה פ"ב ה"ו כתב וז"ל, אע"פ
שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ר"ה ויהכ"פ
היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ד' בהמצאו. יוהכ"פ
הוא זמן תשובה לכל והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה
ולהתוודות ביוהכ"פ. מבוארות שלש דרגות בתשובה,
תשובת כל השנה, תשובת עשרה ימים בין ר"ה ליוהכ"פ,
ותשובת יוהכ"פ, שהוא זמן תשובה. הזמן עצמו מעורר
ומחייב תשובה, ולפי שהוא קץ מחילה וסליחה, חייבים לשוב בתשובה ולהתוודות כדי לזכות
לקץ מחילה וסליחה, ווידוי הוא מתנאי הכפרה, כמש"כ
הר"מ ריש הל' תשובה.
@9ולכאורה אחרי עשרת ימי תשובה ואחרי יוהכ"פ
שכל אחד עסוק בבקשת סליחה ובתשובה, ודאי שכולם זכו לשוב בתשובה, אבל ברוח חיים
מביא בשם גדול, שכל האומר שלומד תורה לשמה התנא רבי מאיר מכחישו, שהרי ר"מ
אומר כי זוכה לדברים הרבה, ואיפה הדברים הרבה.
וכמו"כ י"ל בתשובה, והרי חז"ל
אומרים שהקב"ה אומר פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של
אולם, וא"כ צריך להיות שפע רב ברכה מלא ברכת ד' ואורו.
ועכצ"ל שעדיין לא פתחנו את הפתח אפילו כחודו של מחט
לפתוח את הלב לתשובה.
ולפמש"כ זהו פירושו, שר"ה ועשרת הימים הם פתיחה ליום
הצום, שבתשובה דזכירת השם ולהביט לנפשנו ולעזוב מלהיות
שוגים בהבל וריק, זוהי הפתיחה ללב, ואז תהי' התשובה שלמה לכפרת עון דיום הצום. ובחז"ל, כשאמר
ישעי' הנביא דרשו ד' בהמצאו, שאלהו רבינו ישעי' איפה
הוא נמצא, והשיב הנביא ישעי' מהפה עד הלב, התשובה מוכרח להיות מקרב לב, וכבר איתא הזוהר הקדוש כי הקב"ה קרוב ללב. וזוהי עבודת התשובה
לפתוח בתשובה דר"ה ולהגיע לתשובה דיוהכ"פ דישיב אל לבו הכתוב ברבינו יונה שער החרטה. ואחרי עבודת ר"ה, עשרת ימי תשובה
ויום הכיפורים ניתן להיכנס לימי חג הסוכות שבהם איכא
שמחה יתירה דשמחת בית השואבה, ואינו כן בחוהמ"פ.
וזהו אחרי עבודת יוהכ"פ, אחרי שראו עבודת יוהכ"פ של הכה"ג, הזכרת
השם המפורש ונפילת אפיים לברוך שם כבוד מלכותו וליבון החוט האדום לכפרת החטא, הוא
שנוצר בלבם קרבת ד' ואהבתו, והיו ראויים לשמחת בית השואבה, לרקידת
וניגון ראשי הישיבות והחסידים ואנשי מעשה לפני ד'.
@9והנה אנו אומרים בתפילת החג "והשיאנו ד' אלוקינו את ברכת
מועדיך", והיינו שהקב"ה ימשיך עלינו את שפע ברכת החג לכל השנה כולה,
ואמנם בכל חג וחג יש הברכה המיוחדת של אותו החג, ושפע הברכה המיוחדת שניתנת בחג
הסוכות, מבואר שזו גם השמחה בד', וככתוב "ושמחתם לפני ד' אלוקיכם שבעת
ימים". וכמו שמבואר בד' הראשונים שזהו עניין ד' מינים לשמוח בהם לפני ד',
ועי' בספר החינוך מש"כ בשרשי המצווה דלקיחת ד'
מינים.
והרמב"ם בסוף הלכות לולב אומר שאעפ"י שכל המועדות מצווה
לשמוח בהן, בחג הסוכות הי' במקדש יום שמחה יתירה, ומביא הר"מ היאך הי' שמחת
בית השואבה, וממשיך הרמב"ם שם: "השמחה שישמח
אדם בעשיית המצווה ובאהבת הק-ל שצווה בהן עבודה גדולה
היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ד'
אלוקיך בשמחה ובטוב לבב', וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות
אלו חוטא ושוטה ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך וכל המשפיל עצמו ומיקל גופו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל
אומר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ואין הגדולה
והכבוד אלא לשמוח לפני ד', שנא' והמלך דוד מכרכר ומפזז לפני ד'".
והנה הר"מ מביא לחיוב של שמחה בכל המצוות ויש להבין מה זה שייך להלכות
לולב, אלא הביאור בזה ששפע ברכת חג הסוכות ומצוותיה זוהי השמחה בד' ובמצוותיו,
וכשעומדים בחג הסוכות צריך לדעת היאך לקבל השפעה משפע ברכה זו של שמחה בד' ולהמשיך
זאת עלינו לכל השנה, שיהי' קבוע בעצמנו השמחה בד'
ודבקותו, ולכך אחר שכתב הר"מ הלכות לולב והמצווה המיוחדת של שמחה בחג הסוכות,
ממשיך לכתוב חיוב השמחה בכל מצוות ד', שאם יודעים מה לקבל בסוכות והיאך לשמור מה
שקיבלנו, ממילא יושפע מזאת לכל מצוות ד', וזהו העבודה בחג סוכות.
וכבר שמעתי מרבינו מרן הרב מבריסק
זללה"ה להביא את ד' רש"י על הפסוק )דברים
ט"ז י"ד ט"ו( ושמחת בחגך וגו' והיית אך שמח ופירש"י
לפי פשוטו אין זה לשון ציווי אלא לשון הבטחה, והיינו שאם תקיים כמו שצריך
"ושמחת בחגך" יקיים בך ד' "והיית אך שמח", וזהו כמו שמבואר
בר"מ שההמשך לקיום השמחה במועד ובפרט בחג הסוכות שבו זו ברכת החג, ועניינו
יהי' בכך שיהי' כל השנה אך שמח בשמחה האמיתית.
ולהיות במצב של שמחה בד' זה שייך אחר עבודת הימים הנוראים, שמתנקים מהזוהמא ופותחים לד' פתח ואז אפשר לקנות לעצמנו השמחה בד',
ובקניית המידה של דביקות בד' ע"י השמחה במצוותיו אז אפשר לשמור שלא לאבד את
כל העליה שיש בתקופת הימים נוראים. בעומדנו בימי חג
הסוכות, כ"א צריך לראות ולהכין עצמו לשאוב ולקבל מעוצם החג וברכתו ולקבוע זאת
בנפשותינו לנצח, ולא לתת לימי החג הקדוש לעבור מבלי לעלות.
