כי מנסה ד' אלוקיכם אתכם

איתא במשלי )פרק כ"ט פסוק ט'( "איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת", ופירש רש"י ז"ל, "איש חכם נשפט" מתוכח עם האויל "ואין נחת", בין מראה לו פנים זעופות בין שמראהו פנים שוחקות, אין נחת. לא בזו ולא בזו אינו מוצא קורת רוח. מצינו באמציה שהראה לו הקב"ה פנים שוחקות ומסר בידו אדום, ובשובו מהכות )ד"ה ב', כ"ה( ויבא את אלהיהם ולהם השתחוה. לאחז הראה הקב"ה פנים זועפות ומסרו ביד מלכי ארם, ויזב לאלהי דמשק כי אמר אלהי ארם מעזרים להם, עכ"ל.

וכן דרשו חז"ל במסכת סנהדרין ק"ג, א"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב איש חכם נשפט את איש אוויל וגו' אמר הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק זיבח וקיטר לאלהיהם, וכו' שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו הביא אלהיהם והשתחוה להם, ועל זה מסיים ר' פפא היינו דאמרי אינשי בכיי ליה למר דלא ידע, חייכי למר דלא ידע, ווי ליה למאן דלא ידע בין טב לביש, ופי' שם רש"י ז"ל כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן בין שהוא כועס עליהם בין שהוא שוחק עליהם אינם יראים מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב.

נמצינו למדים שיש מצבים שנדרש מבן אדם להשית לבו אל דרכי ההנהגה שבהם הקב"ה מנהיגו, ומתוך "הרגז ושחק" היה עליו להיטיב דרכיו. וכל זה אילו היה לנו שום ספק ברצונו של הקב"ה מאיתנו, אז יתכן היה להוכיח מצורת הנהגתו עמנו, אבל בדברים שאמר לנו דעתו ורצונו במפורש ע"י משה רבנו שמסר לו התורה עם כל הביאורים, ומשה מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, ואח"כ נמסרה לנו ע"י חכמי הדורות וזהו שיש בידינו כל הש"ס עם המפרשים - לא יתכן כל צד של ספק מה רצונו יתברך.

ועוד כתוב במפורש בתורה )דברים יג ב( "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן לך אות או מופת ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או חולם החלום ההוא כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם", והיינו מכיון שגילה לנו רצונו, אל לנו להסתכל על שום אות ומופת המורים לעשות היפך רצונו יתברך אשר נצטוינו וקיבלנו ע"י משה רבינו וכל חכמי הדורות מוסרי התורה הבאים אחריו, ואל ח"ו נחשוב שבאותם אותו הקב"ה מראה לנו שכן הוא רצונו, שאם לא שזה רצונו, מפני מה הראה אותנו כל זאת? על זה באה תשובת התורה מפני מה נתן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות: "כי מנסה ד' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלהיכם" וגו', ואין בכל דבר שהוא נגד ציווי הבורא שום הוכחה כלל וכלל שאפשר לסור מן המצוה אשר נצטוינו, כי זה רק ניסיון ועלינו לדעת שלכן מקודם הודיענו הקב"ה כל זאת בתורתו הק' לבל תצא המכשלה הזאת תחת ידינו כי זהו דבר שלב האדם נמשך אחריהם.

ובאמת כי כל הדברים שמתרחשים אצלנו, כבר ראו חז"ל ברוח קודשם בתורה, והעירו לנו על זה, וכך איתא בספרי פרשת האזינו )פל"ג ט"ו( וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש א-לוה עשהו וינבל צור ישעתו, לפי שבען מורדין. וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה, וכן אתה מוצא באנשי סדום, ובאנשי מגדל בבל, וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר שלא מרדו לפני הקב"ה אלא מתוך מאכל ומשתה, שנאמר "וישב העם לאכול ושתה", מה נאמר בהם סרו מהר מן הדרך. אמר לו הקב"ה למשה, אמור להם לישראל כשאתם נכנסים לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה, שנאמר "כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיכם זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים" וכו'. וכן אתה מוצא בימות המשיח שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ושלוה, מה נאמר בהן "וישמן ישורון ויבעט", וכו'.

הרי שהגידו לנו חז"ל את שקורה אצלנו באחרית הימים, שכמה יהודים שהיו שומרי תורה בעבר ומתוך השפע באכילה ושתיה ושלוה הם הגיעו ל"ע לידי מרידה בקב"ה, ומשום שלא שמו אל לבם שלמען נסות אותם בא האלוקים לדעת הישכם אוהבים ולהאמין שהכל מאיתו יתברך ולא כוחנו ועוצם ידינו עשה לנו החיל הזה, וכמו שכתב הרמח"ל במס'י פ"א כי כל עניני העולם בין לטוב בין למוטב הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד וכו' השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור, ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לדבק בבוראו, וזהו מה שדרשו חז"ל מהפסוק הנז'.

עוד דאיתא שם בהמשך דברי הספרי שמנת עבית כשית אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר ותמלא ארצו כסף וזהב ותמלא ארצו סוסים ותמלא ארצו אלילים וכו'.

וכבר הזהיר לנו הקב"ה ע"י נביאו )מלאכי פ"ג( הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים וגו' וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר וגו' חזקו עלי דבריכם אמר ד' וגו' אמרתם שוא עבד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ד' צב-אות, ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה וגו' אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו, והיו לי אמר ד' צב-אות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אתו, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש וגו'.

רואים אנו שגם בזמן שנראית לעינים הצלחת הרשעים "וגם בחנו אלקים וימלט" - ופי' רש"י לומר נראה מה יוכל לעשות לנו וימלטו מן הרעה ולא נכשלו, והיו לי אמר ד' צב-אות ליום אשר אני עושה סגולה אז יבחן בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, ואז ישלם גמולם של המסורים לתורת ד' אשר עמדו בנסיונות ולא הלכו אחר לבם בראותם שלות הרשעים והצלחתם.

עוד מבואר במסכת קידושין )דף לט(: כי מי שמצותיו מרובין מעונותיו באין עליו יסורים בעוה"ז כדי שיתכפרו לו עונותיו, ויבוא נקי לעולם העליון לקבל שם שכרו, ומי שעונותיו מרובין על מצוותיו משלמים לו שכר מצוותיו בעוה"ז וזהו מה דכתיב, ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו, ופי' רש"י ז"ל בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העוה"ב.

וכן מצינו בסנהדרין )ק"א( ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם )ופי' רש"י על עצמו היה אומר שכעס עליו המקום והכביד חוליו(. התחילו הן בוכין ור"ע משחק. אמרו לו למה אתה משחק? אמר להן וכי מפני מה אתם בוכין? אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה? אמר להן לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש, אמרתי שמא קיבל רבי עולמו, ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח. עוד שם בגמ' אלא מכל טורח שטרח בו )חזקיהו המלך במנשה בנו( ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין וכו'.

וזהו סוד ההנהגה בעוה"ז. מי שזוכה משגיחין עליו מן השמים ע"י יסורין שלא יפול ברעה, וזכות זו רק היודע כל הסיבות יכול לדעת למה דוקא אדם זה זכאי לכך, והקב"ה היודע כל ובוחן כליות ולב מנהיג עולמו בצדק וביושר, כנאמר: הצור תמים פועלו ק-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא, ויראי ד' הנדברים איש אל רעהו, לחזק אמונתם בבורא יתברך בכל דרכיו והנהגתו, הם אלו שיזכו באותו היום הגדול שיבוא האדון אל היכלו במהרה בימינו אמן.

)השיחה נאמרה בה' תשרי תשל"ד לפני מלחמת יום כיפור בהיכל ישיבת "עץ חיים" ונכתבה ע"י אחד מן התלמידים מכיוון שהדברים אקטואלים בימים אלו מובאים בזאת. השיחה נערכה ע"י מכון "שער התורה" להוצאת כתבי הגאון הגדול רבי אברהם יעקב זלזניק שליט"א(