גיצים משלהבת האור בהילולא דרשב"י

ליקוט מתוך הספר החדש "מטמונים" מהמחבר הרה"ג נחמן יוסף וילהלם שליט"א ליקט:

 ל.ליינר

ביאורים בעובדא המובאת בגמרא אודות מאורע הבריחה של רשב"י

  @1דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים  גבייהו. פתח רבי

 יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו

 מרחצאות.

ב'שפת אמת' מקשה מדוע שיבח רבי יהודה את הרומאים, והרי יש איסור 'לא תחנם' ודרשוהו

 חז"ל (ע"ז כ.) לא תתן להם חן, שאסור לשבח גויים?

כמה תשובות בדבר:

בשם הגר"א מובא ליישב: כוונת רבי יהודה לא היתה לשבחם, אלא לומר שביחס לאומות אחרות

 הם עדיפים. וכמו שנאמר לעיל (שבת יא.) אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר

 רב: תחת ישמעאל ולא תחת נכרי, תחת נכרי ולא תחת חבר.

ה'שפת אמת' מתרץ שאמר זאת בלשון בתמיהה.

יש מפרשים שאיסור 'לא תתן להם חן' הוא לנכרי יחיד, אבל אומה שלימה מותר לשבח. כמו

 שמצינו במסכת ברכות (ה) שרבי עקיבא ורבי גמליאל שבחו את המדיים והפרסיים על

 תכונותיהם.

עוד מיישבים עפ"י מה שאמרינן בגמ' (גיטין לח:) שרבי אליעזר שחרר עבדו לצורך מנין

 לתפילה, ואף שעבר על עשה ד'לעולם בהם תעבודו' במקום מצוה שאני, וביארו הראשונים

 שטעם איסור זה הוא משום 'לא תחנם' אך במקום מצוה אין איסור זה. כי האיסור הוא רק

 במתנת חנם אך אם מרויח מזה מותר. וכן הכא מה ששיבח אותם היה לצורך בנין של ארץ

 ישראל. ובכל זאת רבי שמעון בר יוחאי חלק עליו כי בנין ארץ ישראל צריך להיות בטהרה

 גמורה.

@5נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו

 שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס.

יש מקשים מדוע באמת גינה רבי שמעון את הגויים והרי בבא בן בטא נמנע מלדבר סרה על

 המלכות כמו שענה להורדוס (ב"ב ד.) וליהוי עשיר בעלמא, וכתיב: (קהלת י) ובחדרי

 משכבך על תקלל עשיר.

במהרי"ט כתב ליישב שבדבריו רצה להכין התשובה שתהא לעתיד לבוא לדברי הגויים שיבואו

 ויטענו כדברים האלו. וכמו ששנינו במסכת ע"ז (ב) "אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה שווקים

 תקנו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל

 כדי שיתעסקו בתורה".

וכבר הקשו איך יעיזו פניהם לפני הקב"ה שעשו בשביל ישראל, ומיישב ה'שם משמואל' שאז

 באמת יתברר שהכל היה בשביל ישראל ולכן יבואו ויתבעו שכרם, ובאמת אם היו עושים זאת

 ללא כונה היה מועיל להם. אך הקב"ה יטען להם שהיתה להם כונה הפכית. וכדאיתא שם

 שיאמר להם: כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות,

 מרחצאות - לעדן בהן עצמכם. וכונה הפכית מבטלת.

וזו הייתה מטרת רשב"י בדבריו שאמר אותם מדין "טענה" כדי להסיר תביעת הגויים לעתיד

 לבוא.

לא תבזי ארמאי בפניו

יש אומרים שבכל זאת נענש רבי שמעון על כך בהליכתו למערה, כי היה אסור לומר כן באזני

 רבי יהודה בן גרים כמאמר חז"ל (ילקו"ש יתרו רס"ח) עד עשרה דורות לא תבזי ארמאי

 בפניו.

 וראה להלן שיש אומרים שלכן כנגד זה תיקן רשב"י בצאתו מהמערה במקביל לדבריו שוקים

 ומרחצאות.

ומכל זה נמצאנו למדים שאף שבודאי דרכו של רשב"י היא הדרך המובחרת של בני העליה

 שהולכים בדרך הקצה השני לגמרי, אך בכל זאת נענש על כך לפי ערכו והיה צריך תיקון

 בזה.

@5הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות.

מדוע סיפר רבי יהודה בן גרים דברי רשב"י למלכות?

ברש"י פירש שיהודה בן גרים לא סיפר זאת למלכות אלא לתלמידים או לאביו ואמו, ולא

 להשמיען למלכות, ושמעו זאת אנשים שאינם מהוגנים והעבירו למלכות.

ב'חפץ חיים' (הל' לשה"ר כלל ב', במ"ח אות י"ב) הקשה מדוע נענש רבי יהודה בסוף, הרי

 רשב"י אמר זאת באפי תלתא לפני שלשה, והיה מותר לו לספר זאת. ומכאן הוכיח שההיתר של

 אפי תלתא אינו באופן שדיבר לפני ג' יראי אלקים, שנזהרים מלשון הרע.

ובבאר מים חיים (כלל ג' אות ו') הוכיח מסוגיין שגם המספר לשה"ר שלא ע"מ לגנות הוא

 בכלל לשה"ר.

@5איך אכלו מהחרוב הרי היה ערלה?

הקשה המהרי"ד מבעלז איך אכלו והרי זה ערלה, כמה תירוצים נאמרו בזה:

א. בירושלמי (ערלה פרק א) אמרינן גפן שעלת במקום חורשין פטורה מן הערלה. וגם כאן

 הגפן עלה במדבר במקום הפקר.

ב. יש אומרים שהיה זה חרוב של נס הריהו פטור מדין ערלה, וכמו שמן של נס שאינו חייב

 במעשרות כמו שכתב הרד"ק (מלכים ב, ד) שהשמן שהוציא אלישע בנס היה פטור מן המעשר.

 עוד מוסיפים שכיון שהוא חרוב של נס אין בזה דין גידולי קרקע. ולכן פטור מן

 הערלה.

על כך יש מקשים דאף שפטור מצד דהוה 'חרוב של נס' הרי יש בזה איסור משום מראית העין,

 וכל דבר שאסור משום מראית אסור אפילו בחדרי חדרים (שבת קמג)

ומיישבים: זו באמת היתה הסיבה שנברא לו דוקא עץחרובים, דהנה עץ חרובים גדל בשבעים

 שנה ולכן אין בו מראית עין שברור שגדל בדרך נס. אבל אם היה גדל אילן אחר היה מקום

 לאוסרו משום מראית עין שיחשבו שצמח באופן טבעי ונאכל ערלה.

@5אתא אליהו וקם אפיחתא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחאי דמית קיסר ובטיל

 גזרתיה?

יש מקשים מדוע למה לא דיבר אליהם אליהו הנביא בלשון נוכח. ומיישבים שחשש לביטול

 תורה, להפסיק את האש הגדולה.

הלא דברי רבי שמעון הם (אבות ג, ז) המהלך בדרך ומפסיק ממשנתו הרי זה כאילו מתחייב

 בנפשו.

כיוצא בזה תמה ב'בן יהוידע' מדוע לא דיבר אליהם אליהו במישרין כי אם בלשון נסתר.

ומיישב: באמת היה ידוע לפני הקב"ה שלשם השלמת ענינם ותיקונם ראוי שישבו במערה י"ג

 שנה, ואחר כן יצאו לעולם. אך הקב"ה רצה שיתרגלו קודם, וידעו ויכירו קודם, את טבע

 העולם, כדי שבצאתם לגמרי לא ישרפו את כל העולם במבטיהם, ולכן הוציאם בהדרגה, וזה

 הטעם שאליהו לא אמר להם באופן מוחלט שהגיע זמנם לצאת, אלא אמר בכללות שבטלה

 הגזירה, והם יצאו מעצמם לעולם וראו את סדר החיים, והוצרו לשוב למערה ולהכין עצמם

 עוד שנה לקראת צאתם לגמרי לעולם.

@5 חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום

 שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו

 למערתכם! 

יש אומרים בדרך רמז שנכלל בזה שהיו מפיצים את דרכם המיוחדת של בני עליה כמו שאנר

 רשב"י, (ברכות לה) רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת

 זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? ולפי

 זה 'כל מקום שהיו נותנים עיניהם היה נשרף', היינו שרבים נמשכו לדרך זו.

ועל זה יצאה בת קול - להחריב עולמי יצאתם, שהרי דרך זו היא נבחרת לבני עליה, ואם

 תהיה נחלת הכלל היא עשויה להחריב את העולם, שכן אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל -

 ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי - ולא עלתה בידן, ולכן חזרו למערה.

@5נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון.

המפרשים מקשים מדוע לאחר שנה רשב"י לא שרף ורבי אלעזר בנו שרף. ומישבים בכמה

 אופנים:

עפ"י המהר"ל (חידושי אגדות) הזקנים יש בהם רחמים יותר ממה שיש בבחורים, שהבחורים

 בעלי גבורה שהיא מדת הדין.

יש מיישבים, כי רשב"י לימד זכות על בני ישראל. שהרי הוא הגיע לדרגה זו רק מפני

 שהוכרח לברוח למערה מן הגזירה. וגם כל העולם היו מוכרחים לעשות זאת היו גם מגיעים

 לדרגה זו. אך רבי אלעזר בנו לא היה יכול ללמד עליהם זכות באופן זה, שהרי ברח ושהה

 במערה אף שלא היה מוכרח לעשות כן שהרי הגזירה לא הייתה עליו. ולכן נשאר לו הטענה

 והתביעה כלפי העולם מדוע אין משיגים דרגה זו מרצונם.

בשם הגר"א מובא לתרץ: רשב"י נכנס למערה כשהיה גדול וידע כבר את צרכי וסדרי העולם,

 ולכן היה נקל לו יותר להבין דרך העולם וצרכיו. אבל רבי אליעזר נכנס למערה בהיותו

 צעיר לימים ולא ידע סדר העולם וצרכיו, ולכן לא יכול היה להבין את מהלך חיי

 העולם.

מסגרת

ענינים ביומא דל"ג בעומר

* מובא ברמ"א (פר תצ"ג) בשם מהר"ל שנהגו להרבות בל"ג בעומר בשמחה ואין אומרים

 תחנון. הטעם הובא במאירי (יבמות סב.) שביום זה פסקו למות תלמידי רבי עקיבא.

* העליה לציון הרשב"י ויום ההילולא הובאו בכתבי רבי חיים ויטאל. אבל זה ברור אין

 לזה קשר ישיר ל"יום שפסקו למות" היות ורבי שמעון עצמו היה מהתלמידים שנשארו

 בחיים.

מפורסמת העדות על עליית ה"אור החיים" לציון הרשב"י, שירד מהחמור ועלה על ידיו

 ורגליו וצעק "איך אני השפל נכנס למקום אש להבה".

רבים מגדולי ישראל התנגדו לקביעות זו ובראשם מרן החתם סופר שכתב "לא ארצה להתחבר

 עמהם, כי כבר כמה כרכורים כרכר ב"פרי חדש" על המקומות".

*ההדלקה, מנהג ההדלקה על ציון הרשב"י הוא קדום, וענינו יתכן פשוט שהנר הוא עליית

 נשמה, וכיון שהרבה רצו ליטול בו חלק, נהיה מנר לאחר נר למאה להבה גדולה. (מאוחר

 יותר פשט מנהג הדלקות גם לא על הציון, אך אין מקורו קדום) 

הרצון להשתתף בהדלקה הוליד מנהג של השלכת בגדים יקרי ערך וכבר צווחו על זה גדולי

 תורה וביניהם ה"שואל ומשיב" שכתב "אם היו לוקחים ממון ומפרנסים עניי ישראל, יותר

 היה ניחא לו לרשב"י".

*תגלחת הילדים. תספורת ראשונה של הידלים במירון, הובא כבר בכתבי ר"ח ויטאל (והובא

 בשערי תשובה" בהלכות חול המועד) וז"ל והרב יונתן שאגיש העיד לי שהאר"י הוליך את

 בנו הקטן למירון (ביום ל"ג בעומר) עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג

 הידוע.

לכאורה אין קשר בין ענין התספורת ליום ההילולא, והסברא הפשוטה שהיות וכל הילדים

 שהגיעו לגיל התגלחת אחר פסח, היו מנועים מלהסתפר בשל ימי הספירה, ובאו כולם בתגלחת

 ביום אחד דל"ג בעומר, והמקום והיום גורם להתחיל במצווה זו במקום קדוש.

ואכן בירושלים נהגו בכל מנהגי התגלחת וההילולא על ציון התנא שמעון הצדיק משיירי

 כנסת הגדולה, וזה סיוע לדברים האמורים.

(הדברים נכתבו לעיונא, ע"י ל. ליינר)

מסגרת 1

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא

פעם בקשו בחורים לנסוע למרון אמר להם ה'פני מנחם': בגמ' נאמר על רשב"י ורבי אלעזר

 "טשו בי מדרשא" כלומר: רשב"י החביא וגנז עצמו בבית המדרש בתורה...

מסגרת 2

@5ל"ג ימים, ל"ג שנים

המהרש"א בחידושי אגדות (מו"ק כח) מבאר את המנהג לעשות קצת יום טוב בל"ג בעומר, ע"פ

 דברי הגמרא ביומא (לח) שכיון שיצאו רוב שנותיו של אדם בלא חטא, שוב אינו חוטא,

 ומפרש המהרש"א שרוב שנותיו היינו שני שליש מחמישים שנות האדם, לאחר שנעשה בן עשרים

 ובר עונשין בב"ד של מעלה, שהם ל"ג שנים. וכיון שעברו עליו ל"ג שנים מתוך חמשים

 השנים ולא חטא, שוב אינו חוטא. וכמו כן בימי הספירה שמרמזים לחמישים שנות האדם,

 יום לשנה, עושים יום טוב קצת בל"ג בעומר שבו עברו רוב דהיינו שני שליש ממ"ט ימי

 הספירה.