כי לי בני ישראל עבדים - ההכנה לקבלת התורה

בעומדנו בימי ספירת העומר שהם ימי ההכנה למתן תורה אנו צריכים להתבונן אל חסדי ד' על השתלמות השכלי אשר כמה יגיעות יגע וכמה חקירות ונסיונות עמל אברהם אבינו עליו השלום עד שהתבונן להבין ולהשכיל אמיתת מציאות ד' יתברך, יחודו והשגחתו והשארת הנפש, ואחר כך עמלו אבותינו הקדושים לעמוד על אמיתתו עד שנעשו ראויים לקבל התרי"ג מצוות ותורתינו הקדושה. והמה כולם אורות בהירים ומזהירים את הנפש אשר בכל אחת מהן יכול האדם להדבק בצחצחות האמתית ולהידבק להיחיד האמיתי, ומה שיגעו אבותינו אנחנו זכינו אשר כל אלו מתוקנים לפנינו, כמה צריך האדם להיות שמח וטוב לב ולהודות לד' יתברך על שזיכהו לזה.

 

וכמו שמביא כבר רבינו הגאון האמיתי רבי מאיר שמחה בספרו משך חכמה בפרשת כי תבוא בביאור הפסוק תחת אשר וכו' בשמחה ובטוב לב מרב כל, היינו מרב הדעות הצודקות והמשכילות המזהירות בשכל האלוקי, וכמו שהתבונן החסיד האלוקי בחובת הלבבות הגדולה שבטובות שהיטיב הקדוש ברוך הוא לאדם כי הנתונה וכו', על זה צריך האדם לשמוח ולתת שבח והודיה לד' יתברך מעומק הלב ולהתנחם בזה על כל מדוי לבו והמקרים המעיקים לו בשנות חייו הספורים המועטים בעולם הנפסד והעובר עכל"ק. והמכיר את פרשת חייו של רבינו רבי מאיר שמחה זכותו תגן עלינו מרגיש איך שמצא נוחם בפיקודי ד' ישרים משמחי לב על כל התלאות אשר עברו עליו בימי חלדו.

 

וכשזכינו להכיר ביקרת מתנת התורה, ראוי עלינו להתחזק בכמה תנאים הנצרכים לקבלת התורה. ראשית צריכים לזכור "כי עבדי הם" דבר כללי הוא המוטל עלינו שנהיה עבד לד', מהות אחרת של אדם כי הוא בראנו והוא יצרנו והוא נפח מדיליה חלק אלוק ממעל ותשוקת הנשמה השבויה בחומר היא להשתוות ליוצרה וזהו עבודתנו שנרגיש כמה שיותר שאנו חלק אלוק ממעל ולהרגיש "כי לי בני ישראל עבדים", וכשיזכה האדם להרגיש כן, יתעורר לגדולה שבבקשות שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילת אהבה רבה "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך וכו'" ואם מרגישים כך ממילא בא היראה, וכאשר אנו עומדים ערב ההוא יומא "מתן תורה" כל אחד מאתנו יודע שהקדוש ברוך הוא מסר לנו את התורה כדי שנעסוק בה ושיהיה עסקנו בה לשמה וצריך להיזהר מאד שלא לשלוח יד בפקדון הזה ויש בה מעילה אפילו במחשבה, ורק בגרמא לרפיון התורה, והכל נזקף עליו )כמו שמצינו לגבי מעילה לבית שמאי דמחשבה כמעשה דמי וחייב על המחשבה או על הדיבור שנאמר "על כל דבר פשע"(.

 

@5"ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד."

 

כמו כן צריכים אנו לזכור בימי הספירה שהם ימי ההכנה, שהתנאי הראשון בקבלת התורה היה ויחן שם ישראל כנגד ההר כאיש אחד בלב אחד ונבאר המיוחדות בצבור מאוחד לעומת הקלקול הנוצר מפירוד שהרי בני אדם שהם בעלי בחירה ולכל אחד רצון משלו ודעותיהן שונות, כל שנתחברו יחד בלב אחד לעשות רצון אבינו שבשמים הרי ערכן עולה, ומתרבה כוחן וזכותן, אבל יש בזה תנאי גדול שכל עיקר האיגוד והאיחוד של הציבור וכל כח קיומו הוא בשלילת ערכו הפרטי של כל יחיד ויחיד, ובביטול האנוכיות וכח העצמי שלו, ועל ידי כך מתקיים צרופו לאגודה כללית וכל אשר רצונו העצמי עדיין קיים ונמשך אחריו לא יתכן השלמתו לצרוף האגודה.

 

והנה לדאבוננו הרבים דרך העולם אינו כן ומתרבים והולכים אגודות אגודות שונות המרוקנים מתוכן ולא די שחסר להם התנאי העיקרי שזכרנו וממילא אינם ראויים לשם אגודה, אלא להיפך כל ענין האגודה שלהם היא לחזק את הכח הפרט של כל יחיד ויחיד ובהיות שלבו אינו ראוי ואינו מסוגל להשפיע כלל מכוחו ומרצו ומדעותיו על אחרים, באים אלו הריקנין ומצטרפים יחד הרבה אנשים לחזק לכל אחד ואחד כח היחיד והפרטי שלו. ובעזרת החבורה כולה פועלים לפי הכלל שמור לי ואשמור לך ואינם ראויים להיקרות בשם אגודה כלל וכלל כי כל מגמתם אינו אלא להתקשר יחדיו לכוף רצונם על רצון הזולת, ושמם הנאות להם הוא מקשרי הקשר לבגוד ולמעול מעל, ובעבור זה הננו רואים שבכל אגודה ואגודה, מפלגה ומפלגה, מתרבה והולך במשך הזמן סיעות מסיעות שונות וזה פשוט כי מעיקרן הן בנוין רק על הוספת כח למילוי רצונן הפרטי ולתאוה יבקש נפרד, לא כן העם הנבחר כשהוא בצורתו האמיתית כשחנה כאיש אחד בלב אחד לרגלי הר סיני לקבל התורה. ובוודאי שחלק מעבודת כל אחד ואחד הוא לבטל רצונו העצמי ועל ידי כך זכות הציבור תסייע לקבלת התורה בשלמות.

 

@5אחריות הציבור על היחיד

 

ולכן מצינו שהזהירו חכמינו זכרונם לברכה במשנה באבות פרק ב' כל העמלים עם הציבור יהיו עמלים לשם שמים, והנה גם בלי ציבור הלא כל יחיד ויחיד צריך שיהא מעשיו לשם שמים, כמו שכתוב בכל דרכיך דעהו ושם במשנה סוף הפרק שנו "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ולכאו' צריך באור למה שנה במיוחד כל העמלים עם הציבור יהיו עמלים "לשם שמים". אבל הן הן הדברים שבהתעסקותו עם הציבור נוסף בזה ענין מיוחד, דכל עיקר צרופו לציבור תלוי בעזיבת רצונו הפרטי, ורק בעמלו לשם שמים מתקיים הצטרפותו לציבור. ובציבור אם חס ושלום חסר ב"לשם שמים" קלקלתם בזה אין לשער מכיון שביכולתם לנצל כח הרבים ולמלאות רצונם ותאותם.

 

ובזה נראה לבאר סוף מאמרם ז"ל במשנה באבות וזה לשונם "כל העמלים וכו' לשם שמים שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם." וקשה הלשון מעלה אני עליכם כאילו עשיתם מהו כאילו והלא עסקינן בעושין, ולשם שמים עושין. וברמב"ם שם ביאר "דהוא דבר השם לעמלים עם הציבור שפעמים שימנעו מעשות מצוה בעת התעסקותם בצרכי ציבור ואמר שד' יתברך יעלה עליהם שכר כאילו עשו המצוה ההיא ואף על פי שלא עשאוה אחר שהתעסקו עם הציבור לשם שמים". ורש"י ביאר "וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שאף על פי שהן עמלין עמהן זכות אבותם מסייעתם ואתם מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם כאילו נעשה הדבר בשבילכם הואיל ועסקתם לשם שמים" יעויין ברש"י שם.

 

ולהאמור היה אפשר לפרש דמכיון דכל עיקר וכח קיום הציבור הוא בשלילת הפרט ואם כן אין כאן חשבון פרטי כלל, וכל פעולה ופעולה מתייחס לכל הכלל כולו ומה שיש במעשהו מעשה טוב ונחשב לו לצדקה על זה גופא, על מה שהצטרף ועזר לחזק ולייסד ולקיים כח הכלל, מכל מקום להיות מגיע לו שכר על כל מעשה ומעשה שנעשית בעזרת הציבור זה אינו שייך שיחשב כאילו עשה כל יחיד ויחיד בפני עצמו, ולא יהיה חשבון פרטי כלל, על זה העידו לנו חכמינו זכרונם לברכה במשנתן שאינו כן אלא אתם! מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם ולענין שכר מצוה קיים לפני הקדוש ברוך הוא חשבונו של כל פרט ופרט בפני עצמו ואדרבא כל מה שנעשה על ידי הכלל כולו מעלה אני עליכם כאילו אתם עשיתם כלומר כל יחיד ויחיד שבחבורה מקבל שכר כולם ומיושב גם הלשון "שכר הרבה" אשר לכאורה צריך עיון והלא השכר הוא לפי המעשה ומהו שכתוב הרבה, אלא "הרבה" דהיינו שכל אחד ואחד מקבל את שכר כולם ביחד.

 

@5"ונהיה כולנו יודעי שמך ולומדי תורתיך"

 

וכמובן שכל ההכנה צריכה להיות מתוך ייחוד הלב להקדוש ברוך הוא וידיעת שמו יתברך. ובפרט בזמננו אשר משנאיך נשאו ראש ורבים הגזירות בכל יום כל אדם צריך להתחזק במידת האמונה והבטחון.

 

והנה מצינו בפרשת שמות אחר לידת משה רבינו עליו השלום, בזמן גזירת פרעה להשליך כל הבן הנולד ליאור והשליכו אף את משה רבינו עליו השלום. והלכה מרים להצילו דכתיב בקרא ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו. וכתוב בחז"ל דבשכר זה זכתה שהמתינו לה שישים ריבוא כשלקתה בצרעת, ולכאורה מה היה כל כך גדול מעשה זה שעשתה ששמרה על אחיה שלא יקרה לו שום פגע בהיותו מוטל בתיבה במים אשר בעבור זה זכתה שימתינו עבורה שישים רבוא מישראל. ונראה, שהרי מצינו בהגר כשברחה משרה פגעו בה מלאכים שבשרו לה שיוולד ממנה זרע שיהיה גדול וכו" ',הרבה את זרעך "הנך הרה ויולדת בן" ותקרא שם ד' הדובר אליה וכו'. "ותלד בן" וכשכלו המים מן החמת וראתה שקרוב מתת בנה, פג בטחונה בהקב"ה ותשב מנגד למען לא תראה במות הילד.

 

ולכאורה, למה ישבה מנגד הרי זכתה בנבואה מפורשת מאת ד', כי "ירבה את זרעה" והוא משום חסרון אמונה ובטחון בד' יתברך. וכל זה בהגר, אבל מרים הנביאה אדרבא היתה בטוחה בקיום הנבואה שנתנבאה שיוולד לאמה הוולד שיגאל את עם ישראל ומיד שנולד ראו "כי טוב הוא" ואף בהיותו מוטל ביאור הייתה בטוחה בקיום נבואת ד' ולא היססה, ואף לא הלכה ליאור אלא כדי לראות כיצד תהיה ישועת ד'. ולכך כתיב ותתצב אחותו מרחוק "לדעת מה יעשה לו" והיינו לראות כיצד תהיה אופן הצלתו. אבל בעצם הצלתו הייתה בטוחה ובזכות מידת בטחונה בד' יתברך זכתה שהמתינו לה כל ישראל כשלקתה בצרעת.

 

ועל אף המצב הקשה בארצנו הקדושה לא נוכל להתעלם כי זוכים אנו לראות ישועת ד' וכל המתבונן מכיר בניסים גלויים והשגחה פרטית תמידית להגן על עם קטן ודל העומד מול אויבים הסובבים אותנו מכל עבר, ומי שאינו מתבונן ואינו רוצה לראות יוליכו אותו בדרך שרוצה ויהיה לו מקום לטעון גם בקריעת ים סוף ולומר כשם שאנו יוצאים מצד זה כך ח"ו רח"ל.

 

והרי ידוע שמאלו שהתחילו בבנין הארץ היו הרבה אשר באמת אין ראוי להזכיר שמם והשליכו את תורתנו הקדושה רחמנא ליצלן ועזבו מקור מים חיים ויצאו לחצוב להם בורות נשברים וקבלו את התאוריות המזויפות של שוויון שטעו ודימו כי בזה יצאו מעול הגלות והתחילו בבנין הארץ בלא תורה ובלא יראה ופרצו בכל עניני היהדות והחינוך הטהור ערו ערו עד היסוד, ולדאבונינו אנו רואים התוצאות עד היום, וגם אם בתחילה היה כביכול אהבת ציון בלבם מורשה מאבותיהם הנה היום זה נמחק מלבם ועומדים ותוהים למה יושבים כאן והרבה מהם עוזבים את ארץ הקודש ומתבוללים באומות רחמנא ליצלן.

 

אבל עם כל זאת ברוך ד' אנו זוכים לחזיונות ולניסים כאשר ניבא הנביא יחזקאל )ל"ו ה'( "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא". כמו שקבעו חכמנו זכרונם לברכה בתפילת שמונה עשרה כמבואר במגילה י"ז ואם כי אנו נמצאים תחת שלטון כפרני, גם זה ראו חז"ל ברוח קדשם כמבואר שם וכמו שאנו מתפללים. ולפי שנקבעה ברכת השיבה שופטנו אחרי קיבוץ גלויות וברכת השנים וחכמנו זכרונם לברכה ראו כי עדיין ישאר מצב של יגון ואנחה רחמנא ליצלן, אבל זה התהליך ההולך ומתגשם לנגד עיננו.

 

וידוע שגם בתקופות שונות בגלותינו המרה היה כמה וכמה פעמים התעוררות התערותא דלתתא לקראת קץ הפלאות אלא שאין הדור היה ראוי לכך ובאמת מרן החפץ חיים זכותו תגן עלינו היה מעורר ומתריע על זמננו דאנו בעקבתא דמשיחא וגם היה אוסף אברכים ללמוד סדר קדשים, וידוע שהיה לו חליפות ובגדים מיוחדים לקבל פני משיח צדקנו וגם הגר"א זכותו תגן עלינו ידוע שאמר כי בהתקרב מלכות הרישעה לטורקיה ילביש בגדים לצאת לקראת משיח צדקנו והנה רואים אנו שהענקים הללו תקנו את עצמם כל חייהם ולא היה להם כל חסר, פרט לחליפות הבגדים ואת זה הכינו בקלות אבל אנו במדרגתינו אבוי מהיכן נתחיל הרי מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום...

 

@5"ההבנה בתורה - היא תכלית הכל"

 

ולסיום נביא את דברי הרמב"ם סוף הלכות מלכים כתוב "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו וכו' אלא שיהא לבם פנוי לתורה ולחכמתה ולא יהיו בהם נוגש ומבטל וכו' לדעת דברים סתומים ולהשיג דעת בוראם והאידנא דאיכא איתערותא דלעילא וכאן בארצנו הקדושה שנמצאת לעת עתה תחת השלטון הכפרני רחמנא ליצלן ראינו עד הזמן האחרון נס גדול שעם כל השקפתם הפסולה ודעותיהם הכוזבות שהם כנחל השוטף ונמצא בים דרך ובמים עזים נתיבה, לשחרר את בני התורה שלא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיהיה לבנו פנוי לאבינו שבשמים.

 

ועל זה דוה לבנו שאנו לא יוצאים ידי חובה ואין ספק כי מן השמים מנסים האם באמת אנו מתאוים שיהיה לבנו פנוי לתורה האם שאיפותינו וכמיהותנו להשיג ולדעת את דעת בוראינו אם כן עלינו להתחזק במשנה מרץ ובפרט בעת הזאת אשר מציאות זו מתרופפת מזמן לזמן על כל אחד ואחד מאתנו להוסיף לכל הפחות שעה מיוחדת על קביעותו מיוחד לשם זה לסתום פי המקטרגים ויש לקבוע שעות בכל יום להתכונן לקראת אלוקינו לחפש דרכיו ומעלליו בכל יום והבגדים שעלינו להכין הם בכל עת יהיו בגדיך לבנים אשר החכם מכל אדם אמר בקהלת ט' ח' בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

 

ויעוי' בילקוט שם במשל למלך שזימן לעבדיו ולא קבע להם זמן, פקחים שבהם קשטו את עצמם וישבו על פתח בית המלך, אמרו כלום חסר בבית המלך, טפשים שבהם הלכו למלאכתם אמרו כלום יש סעודה שאין בה טורח, פתאום בקש המלך את עבדיו, פקחים שבהם נכנסו לפניו כשהם מקושטים, טפשים שבהם נכנסו מלוכלכים, שמח המלך לקראת הפיקחים וכעס לקראת הטיפשים, אמר הללו שקשטו עצמן לסעודה ישבו ויאכלו והללו שלא קשטו את עצמן יעמדו ויראו, ואלו הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה כמבואר בשערי תשובה שער ב'. והמקום יהיה בעזרנו שנזכה שיקודש שם שמים על ידינו להיות נמנים בין היצורים שנבראו לכבודו ית' שמו, כמו שנאמר כל הנקרא לשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו ואף עשיתיו ובזכות זה נזכה לקבל את התורה ולעמול בה ולקיים הפסוק "והגית בו יומם ולילה מתוך עמל ושקידה ושהקדוש ברוך הוא יאיר עיננו בתורתו כאיש אחד בלב אחד ונזכה ליום אשר ישמיענו ברחמיו שנית להיות לנו לאלוקים אמן כן יהי רצון.

 

)נערך ע"י אחד התלמידים(

 

 

טיזר:

 

ואם כי אנו נמצאים תחת שלטון כפרני, גם זה ראו חז"ל ברוח קדשם כמבואר שם וכמו שאנו מתפללים. ולפי שנקבעה ברכת השיבה שופטנו אחרי קיבוץ גלויות וברכת השנים וחכמנו זכרונם לברכה ראו כי עדיין ישאר מצב של יגון ואנחה רחמנא ליצלן, אבל זה התהליך ההולך ומתגשם לנגד עיננו. וידוע שגם בתקופות שונות בגלותינו המרה היה כמה וכמה פעמים התעוררות התערותא דלתתא לקראת קץ הפלאות אלא שאין הדור היה ראוי לכך

 

 

 

וכאן בארצנו הקדושה שנמצאת לעת עתה תחת השלטון הכפרני רחמנא ליצלן ראינו עד הזמן האחרון נס גדול שעם כל השקפתם הפסולה ודעותיהם הכוזבות שהם כנחל השוטף ונמצא בים דרך ובמים עזים נתיבה, לשחרר את בני התורה שלא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיהיה לבנו פנוי לאבינו שבשמים ועל זה דוה לבנו שאנו לא יוצאים ידי חובה ואין ספק כי מן השמים מנסים האם באמת אנו מתאוים שיהיה לבנו פנוי לתורה האם שאיפותינו וכמיהותנו להשיג ולדעת את דעת בוראינו אם כן עלינו להתחזק במשנה מרץ ובפרט בעת הזאת אשר מציאות זו מתרופפת מזמן לזמן על כל אחד ואחד מאתנו להוסיף לכל הפחות שעה מיוחדת על קביעותו מיוחד לשם זה לסתום פי המקטרגים

 

 

והרי ידוע שמאלו שהתחילו בבנין הארץ היו הרבה אשר באמת אין ראוי להזכיר שמם והשליכו את תורתנו הקדושה רחמנא ליצלן ועזבו מקור מים חיים ויצאו לחצוב להם בורות נשברים וקבלו את התאוריות המזויפות של שוויון שטעו ודימו כי בזה יצאו מעול הגלות והתחילו בבנין הארץ בלא תורה ובלא יראה ופרצו בכל עניני היהדות והחינוך הטהור ערו ערו עד היסוד, ולדאבונינו אנו רואים התוצאות עד היום, וגם אם בתחילה היה כביכול אהבת ציון בלבם מורשה מאבותיהם הנה היום זה נמחק מלבם ועומדים ותוהים למה יושבים כאן והרבה מהם עוזבים את ארץ הקודש ומתבוללים באומות רחמנא ליצלן. אבל עם כל זאת ברוך ד' אנו זוכים לחזיונות ולניסים כאשר ניבא הנביא יחזקאל...