
נחמו נחמו עמי
אי' בגמ' )ב"ק נ"ד ב'( מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב, א"ל עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב אם לאו. ומסיק הואיל וסופן להשתבר, וכי סופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי ח"ו פסקה טובה מישראל. ומבואר מהגמ' דבלוחות הראשונות היו כתובים דברות ראשונות שבפר' יתרו, ואילו בהלוחות שניות היו כתובים הדברות האחרונות שבפר' ואתחנן. )ועי' בתפארת ישראל למהר"ל פמ"ד שביאר חילוק הלשון בין לוחות ראשונות ללוחות אחרונות באר היטיב(. ובתורת חים שם הקשה, דגם בלוחות הראשונות נאמר למען יאריכו ימיך על האדמה, ובשבירת הלוחות ח"ו נפסקה אריכות ימים מישראל. ומבאר דההבטחה שישבו לבטח זמן ארוך על האדמה. דבודאי ע"י שנשתברו לוחות ראשונות פסקה אריכות ימים, כדברי הגמ' בערובין )נ"ד א'( אלמלא נשתברו לוחות ראשונות אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם, אבל טובה מיהא לא פסקה מהם. ואילו בלוחות הראשונות היה נאמר בהם טוב ח"ו פסקה טובה מישראל. ויש לבאר מה נשתנה אריכות ימים מטובה, דהא איכפ"ל אי פסקה והא לא איכפת לן.
והנה בגיטין )פ"ח א'( מאי דכתיב וישקוד ד'
על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ד' משום דצדיק ד' וישקוד
על הרעה, אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל וכו', עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם.
ופרש"י היינו צדקה שמיהר להביא הרעה לסוף שמונה
מאות וחמשים דהיינו ב' שנים קודם ונושנתם, ואם שהו עד ונושנתם היה מתקים בהם כי אבד תאבדון.
הרי להדיא שבלי קדימת הגלות הינו נאבדים רח"ל. נמצא דמה שפסקה אריכות ימים מישראל ע"י שבירת
הלוחות הוא טובתן של ישראל שגלו מעל אדמתם, וא"כ לא פסקה טובתן של ישראל
וכדברי התורת חיים, אלא אדרבא זו היא טובתן שע"י
הגלות מתקיימים ישראל ואינם נאבדים ח"ו, דוגמת חורבן ביהמ"ק
שכילה ד' חמתו בעצים ואבנים וע"י כך מתקיימים ישראל, כמבואר בדברי רש"י
בקדושין )ל"א ב' ד"ה אסתייעא( ונמצא דשבירת הלוחות היתה טובתן של ישראל.
ב( בברכות )ל"ב ב'( אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא
כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל, אמר לה גם אלה תשכחנה. אמרה הואיל ויש שכחה לפני
כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה ואנכי לא אשכחך. ובמהרש"א
שם כתב, דהא כתיב וביום פקדי ופקדתי ואין לך כל פקידה
שאין בה ממעשה העגל - היינו כל זמן שישראל בגלות. אבל לעתיד גם מעשה העגל תשכחנה,
ואמר שמא תשכח לי לעתיד גם מעשה סיני א"ל "ואנכי" דהיינו קבלת
הלוחות בסיני. וע"ז אמר אנכי אנכי מנחמכם דהיינו
לוחות שניות אשר נתנו לישראל אחר שנתכפר חטא העגל הוא מנחמכם לעתיד שתשכח לכם מעשה
העגל, ומשום כך נאמר בהם טוב עכ"ד. ומבואר דהנחמה
העתידה היא מכח לוחות שניות שעליהם נאמר אנכי אנכי
מנחמכם.
וזהו ביאור דברי הגמ', דאם
היה כתוב טוב בלוחות ראשונות הרי בשבירתם ח"ו פסקה טובה מישראל. שהרי עצם
שבירת הלוחות היה טובה גדולה לישראל שעי"ז יכולים
ישראל להתכפר בגלות. אמנם כיון דהגלות בחורבן ביהמ"ק הוא קיום של וביום פקדי ופקדתי ובזה מובטח לנו
שכביכול שכח ממעשה העגל, א"כ ח"ו פסקה טובה מישראל שיש שכחה לפני כסא
כבודך ואפשר שיהא שכחה מסיני. עד שאמר הקב"ה אנכי אנכי
מנחמכם שיש נחמה מצד לוחות שניות שהם נצחיים בטובתם.
ג( בגמ' )שבת ק"ה א'( ר"י אמר אנכי
נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבת, רבנן אמרי אמירה כתיבה
נעימה יהיבה. ובחת"ס עה"ת וכן באהבת יהונתן ביארו דאנא
נפשי הוא תורה שבכתב, ואמירה נעימה הוא תורה שבעל פה. וזהו שאמרו אנכי אנכי הוא מנחמכם שני האופנים של "אנכי" תורה שבכתב
ותורה שבעל פה. עוד ביאר באהבת יהונתן שבית ראשון כנגד לוחות ראשונות ובית אחרון
כנגד לוחות שניות.
ונראה לבאר בס"ד. לוחות ראשונות היה בהם שלימות המעלה תורה ללא שכחה,
כמפורש במדרש )שה"ש עה"פ ישקני מנשיקות פיהו( בשעה שאמר הקב"ה אנכי
היו למדים תורה ולא משכחים ונעקר יצה"ר מליבם. אך
חידוש גדול היה בלוחות שניות שיש עמל התורה וחידושי תורה ע"י עמל ויגיעה, ועי"ז התורה נכתבת על לוח ליבם של הת"ח
לומדי התורה )יעוי' היטיב בבית הלוי דרוש י"ח(
ולעתיד לא סגי בלוחות ראשונות שהרי אין בהם מעלת לוחות
שניות אלא יהיה מעלת שניהם יחד. ומפורש בקרא )ירמיה ל"א( "ולא ילמדו עוד
איש את רעהו" שזהו תורה של לוחות ראשונות שכל אחד משיג את התורה בעצמו,
ואעפ"כ "ואכתבם על לוח ליבם" שנוסף לכך
מעלת לוחות שניות התורה בלוח ליבות הת"ח.
וזהו הנחמה שיחזרו למעלה שלא היתה מעולם לוחות ראשונות ושניות יחדיו. נמצא
ששבירת לוחות ראשונות הביאה ללוחות שניות עם מעלתם המיוחדת. והוא שאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם שכפל אנכי של תורה שבכתב בחינת לוחות
ראשונות, וגם תורה שבעל פה וחדו"ת בחינת לוחות
שניות.
והן הן דברי המהרש"א בברכות שהנחמה של
לוחות שניות תהיה במה שישכח להם מעשה העגל והיינו שיהיו ראוים
גם ללוחות ראשונות אשר נשתברו משום חטא העגל. וכ"מ
בביאור הגר"א לתיקו"ז
שכתב: ויחזרו להם לוחות ראשונות שלא נתגלו להם כלל עדין שתיכף ירידתן נשתברו
עכ"ד. והוא הנחמה השלימה שאמר הנביא ישעי' אנכי אנכי
הוא מנחמכם שיהיה כל המעלות ביחד.
ד( כתב האבודרהם )הובא בלבוש סי' תכ"ח
ס"ח( טעם לסדר שבעה דנחמתא. תקנו לומר בתחילה נחמו
נחמו עמי כלומר שהקב"ה אומר לנביאים נחמו נחמו את עמי. ובשבת שניה משיבה כנסת ישראל עזבני ד' כלומר
איני מתפייסת בנחמת הנביאים כי חפצים בנחמת ד' בעצמו. ובשבת שלישית אומרים עניה סוערה לא נוחמה חוזרים הנביאים ואומרים הנה כנסת ישראל לא נוחמה
ולא נתפייסה. ואח"כ בשבת הרביעי חוזר הקב"ה ומשיב אנכי אנכי הוא מנחכם כלומר אני בעצמי מנחם אתכם, ולפיכך רני עקרה
וקומי אורי ואח"כ משיבה כנס"י שוש אשיש בד' עכ"ל.
ונראה, כי אחר שאמר נחמו נחמו הרי כנס"י עניה סוערה לא נוחמה,
שהרי אמרו עזבני ד' שסילק הקב"ה שכינתו מישראל בחורבן ביהמ"ק.
והן אמנם מצד מעשה העגל היו צריכים ישראל להנהגת שכחה אשר יתקיים לעתיד לבא - זה
גופא טענה כנסת ישראל שד' שכחני. התשובה לכך היא: אנכי אנכי
הוא מנחכם היינו לוחות שניות נצחיים שלא נשתברו ונאמר בהם טוב, ובהם אני מנחמכם
שלא ישכח מעשה סיני. ומכחם יש נחמה בכפליים גם ביש שכחה
לעגל וגם באין שכחה לסיני. וזוהי הנחמה השלימה של כל המעלות יחד. "אנכי אנכי הוא מנחמכם" כלילת המעלות יחדיו אכי"ר.
עוד...
- שני הגורמים אשר פעמיים המיטו חורבן על ישראל
- רק אם נתקן - נתנחם!
- רומי מסוכנת מיוון
- "על זה היה דוה לבנו"...
- על הר ציון ששמם... משתמשים בשם הקדושה לעקירת הקדושה....
- עבודת בין המצרים - יכוין ליבו כנגד קודש הקדשים
- עבודת בין המצרים
- נחמו נחמו עמי
- מצבנו היום אחר החורבן
- מטרת הצומות - לרומם ולחזק ערכינו בשמירת התורה והמצוות