"איכה אשא לבדי משאכם טרחכם וריבכם".

המדרש רבה מספר על שלושה שנתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיהו וירמיהו. משה אמר: "איכה אשא לבדי". ישעיהו אמר: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה". ירמיהו אמר: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". א"ר לוי: משל למטרוניתא שהיו לה שלושה שושבינין. אחד ראה אותה בשלוותה, אחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בנוולותה. משה ראה את ישראל בשלוותם ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם". ישעיהו ראה את ישראל בפחזותם ואמר: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה" וירמיהו ראה את ישראל בנוולותם ואמר: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".

 

מסביר הגאון רבי ראובן כץ זצ"ל בספר "דודאי ראובן": ישראל, משולים לעפר ומשולים לכוכבים. "כשהן יורדין, יורדין עד לעפר - וכשהן עולין, עולין עד לרקיע". אצל עם ישראל, סולם מציאותו הוא קוטבי: או בפסגה, או בתחתיתו של מדרון. או שהוא מעפיל ונושם אויר פסגות, או שהוא מתדרדר ונושם הבל מעופש במעמקי התהום העמוקה. יהא הכיוון אשר יהיה, דרכם של ישראל היא ללא מחסומים וללא מעצורים. כשהכיוון הוא אל על, השמים הם הגבול - עולים עד לרקיע. אך כאשר המגמה, חלילה, היא כלפי מטה, אין מעצור להדרדרותם. כאשר עם ישראל עומד על נדבכו הגבוה של סולם הרוח, אז אפילו שפחה על הים רואה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. אולם כאשר הם מדרדרים לשאול תחתיות - הם גרועים משור וחמור: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו - וישראל לא ידע עמי לא יתבונן". זו מהותו הניגודית של עם ישראל: או, או. או ככוכבים או כעפר. אין שלבי אמצע...

 

שלושה נתבאו בלשון איכה. משמעות המילה "איכה" אינה רק שאלה, אלא היא מביעה פליאה, השתוממות. משה רבינו שעומד בדור של "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", משתאה מהדרגה הרוחנית הגבוהה של העם, ומכריז: "איכה אשא לבדי". אדון הנביאים, השושבין שרואה את האומה בשלוותה, מבטא את פליאתו והשתאותו מגובה המדרגה הרוחנית, והוא מבטא זאת במילים - "איכה אשא לבדי". לעומתו, "מי שראה אותה בפחזותה", מי שראה את האומה בשפלותה, הנביא ישעיהו שראה את עומק השפל הרוחני הנורא - גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים, שריך סוררים, חברי גנבים, אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו ועוד - הוא שעומד וזועק בגרון ניחר, ומבטא את תמיהתו מהדרדרות במילים: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה". הזאת האומה שבימי שלוותה ורום רוחניותה יכולה להדמות לכוכבים? איכה הדרדרה ככה?! זה מתמיהה, זה לא נראה סביר. מאיגרא רמה, לבירא כה עמיקתא?!

 

גם הנביא ירמיהו, מכריז בשברון לב "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". הוא רואה את העונש במלוא נוראותו ולכן הוא כואב: האמנם עד כדי כך? איכה נענשת אומה עד כדי כך?

 

כשמגיע, חלילה, חורבן על עם ישראל, הוא נורא יותר מחורבנן של שאר האומות. שנאת האומות ליהודים לובשת תמיד מלבושים של אכזרית, שאין דומה לה. המכה אנושה הרבה יותר מאשר בכל אומה אחרת! כשישראל עולים, זהו טיפוס הרים לגבהים לא מוכרים באומות אחרות. אך כשהם יורדים, זו צניחת מדרונות שאין לה אח ורע. גם כאשר ישראל מוכים ונענשים בגין עוונותיהם, זו ענישה אחרת מאשר שאר אומות: קשה יותר, כואב יותר, יסודי יותר, טוטלי כמעט.

 

והמדרש רבה באיכה מוסיף: "חטא חטאה ירושלים" חטאו בכפלים שנאמר: "חטא חטאה". לקתה בכפלים שנאמר - "כי לקחה מיד ד' כפלים כי כל חטאתיה", ומתנחמים בכפלים דכתיב, "נחמו נחמו עמי".

 

חטאם של ישראל היה נורא! לא מדובר בחטאים רבים. הם לא רק הירבו לחטוא, אלא "חטאו בכפלים". מה המשמעות "כפליים"? כשישראל חוטאים, זהו חטא שערכו הסגולי הוא רב יותר: כפלים. זהו אינו מימד של כמות אלא מדד של איכות. כי אם ישראל - אלה שכשהם עולים נדמים ככוכבים - אם הם חוטאים, זהו חטא בכפלים. לכן, כשהם לוקים, גם מהלומת התגמול היא חסרת תקדים. החורבן הוא נורא, כמשקל החטא. מידה כנגד מידה!

 

הפורענות על ישראל היא תמיד במימדים שאומות אחרות אינן יודעות. דברי ימי העם רוחצים בנהרות של דם ואבק של ערים חרבות. הכל דרסטי, תמיד קיצוני. וכן, גם הנחמה, בהכרח, היא בכפלים: נחמו נחמו עמי!

 

* * *

 

לא אחת אנו עדים להדרדרות של יהודים לתחתית שאין לשער את עומקה. שנאת חרדים בלתי מרוסנת ניתזת מגרונות של יהודים, כשקצף עולה על השפתים שדוברות נאצה. לעיתים זה נשמע הרבה יותר גרוע מאשר ביטויי שנאת נכרים לעם עולם. נסיונות ההתנכלות והצרת הצעדים, לובשים מלבושים שקשה לתארם. אף אם אין מדובר חלילה בנסיונות פגיעה פיזיים, אבל מזימת העקירה אינה יודעת מעצורים. הלב כהה ואיבדש כל תחושת רחמים, מול מצוקות כלכליות יזומות, שכל מטרתן לחבל, לנתץ, לפגוע ןלשבור חומות בידול. כשאנו צופים באטימות ומבועי הרוע, מפינו מתמלטת הקריאה: "איכה" - האמנם האם עד כדי כך? האם יהודים מסוגלים להיות ערלי לב, עד כדי כך? האמנם כבה הזיק האחרון. האם גבסהכהות ניתך והוא מקבע את כל התחושות האנושיות? האמנם כה אטום התבלול שמכסה את הראייה הרגשנית של ישראל רחמנים? התשובה לדאבון לב, אכן חיובית. זו טיבעה של אומה! כשהם יורדים הם יורדים עד עפר. אין דרגות בינים, אין שלבי אמצע. הם הופכים להיות שפלים יותר מאשר בני עם זר. הם גועים מהגויים. זה אולי לא ערב לאוזן, אבסל זו עובדה. לכן השנאה שלהם לכל מה שריח של רוחניות נודף ממנו, אינה יודעת מעצור. ההתבטאויות משולחות הרסן של כמה בעלי עמדות מפתח, מזכירות את הדיבורים והאמירות שנהגו בתקופות האפלות ביותר של הסטוריה של האנושות. אמנם הללו שחושפים את טלפיהם לעיני קהל יעדם - ראו כשר אני - נחשפים לאט לאט בקלונם. המסווה שנושר מעל הפנים הכעורות, חושף את הצביעות ואת הכזב במלוא חישופו. פתאום מתברר ששום דבר לא היה מוזן מיושר - אפילו לא יושר סוביקטיבי שיוצר ב"בית מדרשם", אלא משנאת חרדים בלתי מרוסנת. פתאום מתברר שאין "ערכים", אפילו לא קלוקלים, אלא כדאיניקיות צינית שמונעת ע"י זדון לב אפל. וזה לא מפתיע. כך טבעה של אומה. כשהם יורדים, אז עד עפר. עד כדי כך!

 

אך עלינו לזכור, שלכל זה יש חיי מדף קצרים. הרשעות שלהם היא בכפלים, לכן הם ילקו בכפלים. משום כך, גם נחמתנו תהא בכפלים. גם אם עולם התורה שרוי עתה בשעה כלכלית קשה, עלינו לדעת - שכל כלי יוצר עליך לא יצלח. אנחנו נעמוד מול חורבנם של קברניטי הרוע, חורבן שלא יהא דומה לו, ונשתומם: איכה!

 

גם היום אנחנו מוסיפים פליאה על גבי פליאה, בזכרינו שמדובר ביהודים שכל כך השחיתו את צלם יהדותם. גם היום כשאנו חשים את נחת זרועם מצידו הכואב של מגלב הגזרות, אנו שואלים "איכה": איכה היתה לזונה קריה נאמנה. שריך סוררים חברי גנבים, אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו - עד כדי כך אטומים לשוועת עניים וזעקת דל? כן! חטאו בכפלים, ילקו בכפלים! אבל, גם נחמתנו תהא בכפלים! - נחמו נחמו עמי...

 

 

 

 

 

 

דברים שנאמרו בימים אלו ע"י ראש הישיבה הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א כחיזוק לימי בין המצרים ובין הזמנים

 

כל אחד צריך לחזק את עצמו מאוד בכל השנה, ובפרט בימים האלה, שהם ימי בין המצרים. כתוב, שאדם לא יעשה דבר היכול לגרום איזה ריעותא, ואפי' עד כדי כך כתוב שבימי בין המצרים לא יכו התלמידים. ומה הכונה בכך? אין הכונה חלילה וחס למכות קשות וחמורות, אלא גם מה שנותנים מכות חינוכיות קלות, איזו סטירה וכו'... ואפי' גם זה לא יעשו בין המצרים, כי איתרע מזלא של כלל ישראל.

 

ולכן צריך להיזהר מאוד שלא לעשות שום דבר רע, בפרט במה שנוגע לזולתו - ובפרט בתשעת הימים ותשעה באב, מאוד צריך לראות שלא לעשות כל מיני דברים שיכולים לגרום צער לחבירו. בכל השנה צריך להיזהר, וכ"ש בימים אלה צריך כל אחד להיזהר.

 

וגם אחרי תשעה באב בזמן שחלק גדול של כלל ישראל יוצאים מחמת עניני ריפוי, לצורך החלמה - וכל אחד עושה בשביל הבריאות, אבל סוף כל סוף, במציאות יש "ביטול תורה". ולכן צריך מאוד להתחזק, ודווקא בזמן שכל כך הרבה אנשים אינם לומדים מפני סיבות שונות ולימוד התורה אז הוא בגדר מת מצוה, כי בזמן שאין עוסקים במצוה, היא נקראת "מת מצוה". והיות שכלל ישראל בזמן הזה לומדים פחות, צריך מאוד להתחזק לנצל את הזמן לתורה ויראת שמים ובכל מעשי המצוות ששייך לעשותם, לכן מי שיכול ללמוד ומי שיכול לקיים מצות, צריך לעשות יותר מאשר תמיד.

 

וכל אחד ואחד צריך לנצל את הזמן דוקא לעלות, כי בזמן שאחרים אינם עושים, זה הזמן הנכון לזכות והוא מקבל שכר כולם, כי אם זה מת מצוה אז הוא מקבל את השכר של כל אלה שלא יכולים ללמוד בזמנים ההם. לכן, כל אחד יראה לנצל את הזמן, ויעשה חיזוקים בתורה, ביראת שמים, בתפילה - בכל הדברים הללו צריך מאוד להתחזק.

 

והקב"ה יעזור שכל אחד ואחד מאלה שיתחזקו, יזכו באמת להרבה תועלת, להרבה השגה בתורה ויראת שמים, להרבה השגה בלימוד התורה, ויזכה כל אחד ואחד לכל טוב בכל המובנים, שהקב"ה יעזור לו ולכל המשפחה שלו בכל טוב סלה.