לא בחיל ולא בכוח - מלחמה ומצב רוחני - רבן יוחנן בן זכאי וחזקיהו המלך

קודם פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי, הוא אומר לתלמידיו המקיפים את מיטתו: "פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא ]- אלי ללוותיני רש"י[", )מסכת ברכות כח:(. רבן יוחנן בן זכאי, גדול הדור, המנהיג הקשיש של כלל ישראל שהצליח לחמוק מבין חומותיה של ירושלים הנצורה ולקומם את יבנה וחכמיה, רואה לנגד עיניו את חזקיהו מלך יהודה יוצא לקראת נשמתו העולה לגנזי מרומים ללוותה בדרכה למרומים. למדנו מרבותינו, על קשר הדוק שהיה בין חזקיהו המלך לרבן יוחנן בן זכאי, שבגללו בא חזקיהו ללוותו למרומים. אם נסקור את ההיסטוריה של המנהיגים הללו ואת פעילותם למען הכלל, דומה כי בתולדות המנהיגות הרוחנית בכלל ישראל, לא היו שני מנהיגים כה מנוגדים בפעולתם למען הכלל, כמו שני מנהיגים אלו, שלכאורה הפער ביניהם עולה על כל דימיון אפשרי.

 

תקופתו של חזקיהו, היא אחת מתקופות השיא בפריחתו הרוחנית של כלל ישראל. אביו, המלך אחז, היה אחד המלכים הרשעים מבית דוד, שהשחית את העם כולו. "ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" מספר עליו הכתוב. את בניו הוא העביר באש למולך, ורק חזקיהו ניצל בשל העובדה שאמו סכה את גופו בדם סלמנדרא, שהגן עליו מפני האש. ימי מלכותו של מלך יהודה אחז, היו ימים קשים לעם ישראל, כאשר מלך אשור יצא למסע כיבוש נרחב, במהלכו הוא מתחיל בכיבושה של מלכות ישראל והגליית עשרת השבטים, מהלך שמסתיים בשנה השישית למלכות בנו חזקיהו. אחז מצליח לשחד את מלך אשור, ומרחיק את סכנת הכיבוש והגלות ממלכות יהודה, אבל לא לאורך זמן.

 

עם מותו של אחז, עולה לשלטון בגיל 52 בנו חזקיהו. כבר עם תחילת מלכותו, הוא פותח במהלך נרחב לטיהור כל סממן של אלילות במלכות יהודה והשלטת שלטון התורה. הכתוב מעיד עליו: "בד' אלוקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו". בית המקדש שדלתותיו ננעלו על ידי אחז כדי למנוע את עבודת ד' בבית הקדוש, נפתח בהוראתו של חזקיהו ועבודת הקודש חוזרת לסידרה. מכאן עובר חזקיהו לפעולה רחבת ממדים להפצת תורה בכלל ישראל. הוא נועץ חרב בפתח בית המדרש, ומוציא צו מלכותי ולפיו כל מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב. עם ישראל נענה לקריאה, נוטש בהמוניו כל פעילות חומרית ומתחיל לעסוק בתורה. תוך זמן לא רב, מגיע היקף הידיעות בתורה לממדים שלא נודעו כמותם בהיסטוריה היהודית. שלוחי חזקיהו המלך הנשלחים לבדוק האם מבצע העם את הוראותיו, מגלים כי בכל גבולות ישראל, מדן ועד באר שבע, מגבת ועד אנטיפרס, אין מי שלא שולט בהלכות טומאה וטהרה. אפילו ילדים קטנים, בקיאים בהלכות קשות וסבוכות אלו על בוריין.

 

המהפך הרוחני האדיר, בא כמובן על חשבון העושר החומרי. השדות ננטשים והופכים לשדות-בור, מחירי האוכל מרקיעים שחקים, כל משפחה הותירה לעצמה עגלת בקר ושתי צאן לסיפוק תצרוכתה. אין, כמובן, כל פעילות צבאית, כיוון שהעם כולו שקוע בעמל התורה, ובוטח בקב"ה שיספק את מחסורו ויגן עליו מפני האויבים. כאשר סנחריב מלך אשור, ממשיך במסע כיבושיו בשטחי ארץ ישראל, נוקט חזקיהו בשיטות של אביו ומשגר לו שוחד ממוני, בתקווה כי בכך ימנע את כיבוש ירושלים. אבל סנחריב אינו מוותר על כיבושה של בירת מלכות יהודה. הוא מתקרב לירושלים עם צבא אדיר, שרק מספר מפקדיו מגיע ל-581 אלף! מולו ניצבת עיר חלשה, נעדרת כל אמצעי הגנה, בלי צבא, בלי נשק, ובלי יכולת התגוננות.

 

סנחריב משגר את שליחו רבשקה, יהודי מומר שנבחר לשליחות בשל שליטתו בשפה היהודית, כדי לשכנע את חזקיהו להיכנע ללא תנאי. אבל חזקיהו, למרבה הפלא, עומד כצור איתן ומביע את ביטחונו בקב"ה, שלא ייתן לירושלים ליפול בידי סנחריב. רבשקה מנסה לערער את מנהיגותו של חזקיהו וטוען כי כל פעילותו של המלך לעקירת עבודת האלילים והשבת עבודת בית המקדש, לא נועדה אלא כדי לבסס את שלטונו. את ביטחונו של חזקיהו בקב"ה, מערער רבשקה בחרפו מערכות אלוקים ובטענתו כי כל אלילי העמים לא הושיעו אותם מכיבוש סנחריב, ואין כל סיבה שאלוקי ישראל יושיעם. הוא מבטיח לעם ישראל חיי עושר ורווחה, אם רק יפתחו את שערי העיר בפני צבא סנחריב. מילות הנאצה והכפירה של המומר, מחרידים את המלך ומקורביו והם קורעים בגדיהם. חזקיהו מבהיר פעם נוספת באופן חד-משמעי, שאין כל בסיס להידברות עם מי שמחרף ומגדף את היקר לעם ישראל מכל.

 

יש לו לחזקיהו אופוזיציה מבית, בראשותו של שבנא הסופר, תלמיד חכם מופלג שמספר שומעי שיעורו עולה על שומעי שיעורו של חזקיהו, והוא מנסה לשכנע את העם להיכנע לסנחריב ולמרוד במנהיגותו של חזקיהו. כל התנאים בשטח מוכיחים שאין לעם ישראל כל סיכוי מול צבא סנחריב. רק כניעה טוטאלית וקבלת שלטון סנחריב, יכולה להציל את העם מכיליון, לדעת שבנא וסייעתו. רבשקה, בדברי הבלע שלו מול חזקיהו, מודיע בלעג כי הוא מוכן להעניק לו במתנה 000,2 סוסי מלחמה, אם רק ימצא רוכבים שיוכלו להשתמש בהם. הוא יודע היטב, כי לירושלים הנצורה אין כל אמצעים צבאיים להילחם מול צבאו האדיר של סנחריב. מלך אשור עצמו, הניצב מול חומות ירושלים, מתקשה להבין על מה ולמה היה צורך להזעיק צבא כל כך אדיר, כדי לכבוש עיר קטנה וחלשה כל-כך.

 

אבל חזקיהו עומד בשלו. ערב מתקפת אשור על ירושלים, חוגג עם ישראל את ליל הסדר כסדרו, אוכל את קרבן הפסח ושר הלל הגדול. חזקיהו עצמו עולה על משכבו כמדי לילה, כאשר הוא מותיר את המלחמה לקב"ה באומרו: "אני אין לי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה". ואכן, באמצע הלילה, יוצא המלאך גבריאל ומכה את כל מפקדי צבא אשור: "וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים". עד כאן סיפורו של חזקיהו המלך, שבניגוד לכל הסיכויים, עומד כצור איתן מול תביעת הכניעה מבית ומחוץ, וזוכה לראות בנס הגדול של מפלת סנחריב.

 

@9מאות שנים לאחר מכן, בשלהי תקופת בית-שני, שוב עומדת ירושלים בפני סכנת כיבוש. הפעם מדובר בצבא הרומאי האדיר, בהנהגתו של טיטוס, המתקרב לשערי העיר. אלא שבניגוד לימי חזקיהו, התנאים הצבאיים שונים לחלוטין. ירושלים היא עיר מבוצרת, כמעט בלתי חדירה. היא מוקפת בשלש חומות, שכל אחת מהן עבה ומסיבית מחברתה. בתוככי העיר יש צבא חזק של רבבות לוחמים, אמיצים, גיבורים, בעלי תעוזה ותחכום, המוכנים להילחם למען הגנתה של העיר. אין לתושבי העיר הרבים כל בעיה לעמוד מול מצור ממושך. יש בה מחסני מזון אדירים, היכולים לספק את כל תצרוכת תושבי העיר למשך 12 שנים. אין כל סיכוי שצבא זר, גדול וחזק ככל שיהיה, יוכל להתמיד במצור פרק זמן כה ממושך.

 

ואכן, במבט לעתיד, מתברר כי כיבושה של ירושלים הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. צבא טיטוס צר על העיר במשך כשלש שנים, בלי כל יכולת להבקיע את חומותיה. צבא הביריונים של ירושלים, עושה שמות במחנה הרומאי וקוטל רבבות מחייליו. לולי פעולת הטירוף של הביריונים, ששרפו את מחסני המזון האדירים כדי לאלץ את העם להילחם, תוך שהם חוסמים את שערי העיר ומונעים כל יציאה אל מחוץ לחומות, לא היה כל סיכוי לטיטוס ולחייליו לכבוש את העיר המבוצרת. יוסף בן מתתיהו, בספרו, מתאר בהרחבה את חוזקה של ירושלים, את גבורתם של ביריוניה, ואת הקשיים האדירים שעמדו בפני הצבא הרומאי שביקש לכובשה.

 

אבל הרבה לפני שריפת מחסני המזון, עוד כאשר צבא טיטוס התקרב לעיר הבצורה, התנהל עימות קשה בין מנהיגי הביריונים, לבין מנהיגיה הרוחניים של העיר, בראשותו של רבן יוחנן בן זכאי. אמרו להם רבנן לבריונים: נלך ונעשה שלום עמהם. ולא הניחום. אמרו להם בריונים: נצא ונעשה מלחמה עמם. אמרו להם רבנן: לא מסתייעא מילתא לנצחם. רבן יוחנן בן זכאי, נאלץ לבסוף לצאת מהעיר בדרכי עורמה, כדי להציל את מה שניתן להציל. אין ספק כי לו היו שואלים את מומחי הצבא של אותם הימים, הם היו אומרים שניתן גם ניתן להכניע את הצבא הרומאי. לו היה ריב"ז תומך במלחמה מול הרומאים, לא היו הביריונים צריכים לשרוף את מחסני המזון, וכך ניתן היה לנהל את המלחמה מתוך החומות הבצורות והבלתי ניתנות לניתוץ. אבל מנהיג האומה, ניהל מערכה נגד הביריונים וניסה בכל כוחו לשכנע אותם לפתוח את שערי העיר בפני הצבא הרומאי.

 

@9 הנה לנו שני מנהיגים, בשתי תקופות קשות לעם ישראל, ודומה שהניגוד ביניהם עולה על כל משותף. מצד אחד, חזקיהו המלך, העומד ללא כל אמצעים צבאיים, מול צבא אדיר וחזק, כאשר אין לו כל סיכוי להתמודד מולו ועם כל זאת הוא מנהל מאבק מול אופוזיציה פנימית הקוראת לו להיכנע ללא תנאי. מהצד השני, רבן יוחנן בן זכאי, שלרשותו עומדת עיר בצורה, צבא לוחמים נועז וחזק, היכול להתמודד מול מצור רומאי ממושך, ועם כל זאת הוא דוגל בכניעה ללא תנאי ומנהל מאבק קשה מול אופוזיציית הביריונים הקוראת למלחמה. היש ניגוד גדול מזה? ואשר על כן שבה וניצבת לה השאלה, מדוע היה זה דווקא חזקיהו המלך, שיצא ללוות את נשמת רבן יוחנן בן זכאי בעלותה לישיבה של מעלה?

 

ברם התשובה על כך ברורה: עם ישראל בנוי על יסודות אחרים, מכל אומה ולשון. "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' צבק-ות" אומר הנביא זכריה. לכלל ישראל יש 'חוזה ארוך טווח' עם הקב"ה. חוזה שנחתם במדבר סיני, בעת שקיבלו הם את תורת הנצח. "אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את אויביכם ונפלו לפני לחרב". כאשר כלל ישראל הולכים בדרכי הבורא, אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. ואם חלילה להיפך, אזי הסכנה גדולה.

 

חזקיהו המלך יודע כי לאחר המהפך הרוחני האדיר שחולל באומה הישראלית, הגנתה על ידי הבורא מובטחת. נכון אמנם שמול חומות ירושלים ניצב לו צבא של מיליוני חיילים, אבל - בלשון ימינו - זהו צבא 'וירטואלי'. חזיון תעתועים חסר כל ממשות. מול הגנת הבורא, אין הצבא ולו גם האדיר ביותר, מהווה כל סכנה. הוא פשוט אינו קיים. הוא חסר כל ממשות. כי אין כל ממשות בעולם, מלבד הממשות הרוחנית.

 

]מורי ורבי הגר"י רוט זצוק"ל, היה ממחיש זאת בגילוי האטום, המהווה את היסוד של כל דבר מוצק בטבע. אם רואה אדם שולחן ונדמה לו כי העץ והמסמרים הם המחזיקים אותו, הרי טעות בידו. יש את חלקיקי האטום הבלתי נראים, שהם המהווים את השולחן. אם נפרק את האטומים הללו, לא ישאר מהשולחן הגדול דבר וחצי דבר ואת כל כולו נוכל להכניס בקופסא קטנה מקופסת גפרורים... זוהי דוגמא לטעות אופטית של האדם, הסבור כי החומר שלנגד עיניו הוא הממשי, בעוד שדווקא הנסתר מעיניו, הוא מהווה את הממשות האמיתית. כך היה אומר רבנו הגדול מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, כאשר היה מדבר על נשמת האדם וממחיש: הנה 'אני' מדבר אליכם. מי זה 'אני'? הבשר? העצמות? הפה? הלשון? הרי גם לבר-מינן יש בשר ועצמות, פה ולשון, ועם כל זה אין הוא יכול לדבר. כי ה'אני' אמיתי זהו הרוח שבאדם, הנשמה שנפח הקב"ה באפו. הגשמיות הנראית לעין, אינה הממשות של הבריאה, כי אם החלק הבלתי נראה, הרוחני.[

 

גם רבן יוחנן בן זכאי יודע, שאין כל ממשות בכוח פיזי. הוא מודע למצבו הרוחני המידרדר של העם היהודי, למלחמת האחים הקשה בתוככי ירושלים, לשנאת חינם המכלה כל חלקה טובה, ויודע כי במצב הזה, אין כל ערך לחומות בצורות, אין כל משמעות לצבא חזק, אין כל קיום לאוצרות מזון גדושים. הרי כך מובא במדרש שהקב"ה אמר לנבוכדנצר שהתגאה על שהצליח להחריב את בית המקדש: "קמחא טחינא טחנת" - קמח טחון טחנת. היינו, גם אם נראה היה לך, שמדובר בבניין יציב, העומד על יסודות מוצקים ואיתנים, זו היתה 'טעות אופטית'. ברגע בו כלל ישראל הגדיש את סאת חטאיו ונגזר עליו חורבן, לא היה כל המבנה האדיר הזה יותר מאשר 'קמח טחון'.

 

זה היה בסיס ההנהגה של שני גדולי האומה: חזקיהו המלך ורבן יוחנן בן זכאי. הידיעה הברורה, שאין בכלל ישראל יותר מאשר קיום רוחני. כל דבר גשמי, אין בו ממשות, אם אין לו בסיס רוחני מוצק. אם כלל ישראל מושתת על יסוד רוחני איתן, אזי אפילו הצבא האדיר ביותר היוצא לקראתו, אינו אלא עשן פורח, חסר כל ממשות. ומנגד, אם חלילה מצבו הרוחני של עם ישראל בשפל, אזי גם מדינה חזקה, צבא חזק, חיילים מאומנים היטב, אינם אלא 'קמחא טחינא', צבא וירטואלי, חסר כל ממשות, 'פאטה מורגנה', חזיון תעתועים ותו לא.

 

)את יסודות הדברים שמעתי מפי הרב עמנואל תהילה שליט"א בשם מורו ורבו הגר"א מישקובסקי זצוק"ל, ראש ישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים(.

 

בימים אלו נכנסים אנו לימי האבל על חורבן שני בתי המקדש, ואלו הם הלקחים היסודיים שעלינו ללמוד. כל מה שאנו רואים לנגד עינינו, אין בו כל ממשות ללא יסודות רוחניים. הנה לנו צבא אדיר, 'החזק ביותר במזרח התיכון', מדינה חזקה, כובשת, מנצחת, מנהיג כוחני, רב תעוזה, וכל כולם מתגלים כאבק פורח, כדימיון מתעתע. כי בהעדר יסודות רוחניים, אין להם כל קיום. רק לומדי התורה ועמליה, אלו הממיתים עצמם באהלה של תורה פשוטו כמשמעו, הם הבסיס האיתן האחד והיחיד של האומה הישראלית מאז היתה לעם ועד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, וכל השאר אינם אלא חזיון תעתועים.