חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מצבנו היום אחר החורבן

כותרת: מצבנו היום אחר החורבן

 

עיקר וראש חורבן הבית, הוא - החסרון בתחושת החורבן דבית המקדש.

 

בגמרא יבמות )דף מ"ג( מבואר דאבילות ישנה אינה חמורה כאבילות חדשה רחמנא ליצלן, ובסוף איכה כאשר אנו למידים על תוכן האבילות דביהמ"ק, - אנו לומדים כי אבילות חורבן בית המקדש אינה ישנה.

 

כשהנביא הולך ומונה כמה דברים רעים וקשים שארעו: "נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבואו עבדים משלו בנו בנפשנו נביא לחמנו וגו'..." מסיים הנביא: "על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. וצריך לשאול: "על זה"?! וכי על מה שקוננו עד עתה לא דווה ליבנו?! - "זה" למעוטי מאי?

 

ולכאורה, הביאור הוא, כי אף שהנביא מונה את כל הצרות הנוראות שבאים מחמת קושי החורבן וצער הגלות, כל זאת אינו חמור - כמו עצם החורבן. ולכן קאמר "על זה היה דוה לבנו", פצע פתוח כל הזמן!.

 

כי כל הדברים הם הרי תוצאות והשתלשלויות מן החורבן, מן המצב של כלל ישראל מן הנפילה הגדולה של חורבן הבית ראשון ושני. הכל נבע מזה ונובע גם היום מזה "על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו" על הר ציון ששמם... דהיינו חורבן ביהמ"ק, וסילוק השכינה שלא נמצאת בינינו בביהמ"ק. הוא מחשיך עינינו. על זה היה דוה, ועל זה היום דוה.

 

הנה מצאנו בשמואל )א' פ"ד( שהיתה מלחמה לישראל עם פלישתים, וישראל לקחו הארון למלחמה , ונשבה ע"י פלישתים, ובא האיש ובישר שנס ישראל לפני פלישתים, וגם מגיפה גדולה היתה בעם, וגם שני בניך מתו חפני ופנחס, וארון האלוקים נלקחה!

 

והנה כל מה שהזכיר עד ארון האלוקים, גם אינם דברים קטנים, מגיפה, שני בניך מתו גדולים היו ומנהיגי ישראל: 'ויהי כהזכירו את ארון האלוקים, ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימות', עד עכשיו עלי לא נפל. ממה נפל? מתי כשל כח הסבל? כשהזכיר שנלקח ארון האלוקים!

 

וזה מקביל למה שאנו רואים פה - על מה היה דוה לבנו, על הר ציון ששמם. ארון האלוקים נלקח היינו סילוק שכינה.

 

בפירוש הגר"א על שיה"ש - 'השבעתי אתכם בנות ירושלים, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני', מפרש הגר"א: זהו י"ב שרים שמסובבים את ירושלים, ירושלים של מעלה, 'אם תמצאו את דודי מה תגידו לו', מכל צרות שעברו עלי, שזה קשה לי יותר מכולן, מה שהוא נפרד ממני, שחולת אהבה אני, זה הקושי. מה תגידו לו, איזה נקודה תגידו, מה שקשה ביותר לכלל ישראל מכל הצרות שעברו עליהן - שאין אתנו את השכינה, ושיש פירוד בין כלל ישראל והשכינה.

 

וזה תלוי כמובן בשייכות הפנימית של כל אחד לבית המקדש, לגילוי שכינה או ח"ו לצער בחסרונה, בהסתר. אם מרגישים ששייכים לביהמ"ק ולהשראת השכינה, אפשר להתאבל על ירושלים. אך יש צורך בעבודה כדי להגיע לדרגא כזו, להרגיש את כל זה.

 

ובאמת, מי שלא מרגיש, האבל והתענית נופלים עליו הדבר כקושי וזה עבורו עינוי גדול. אבל אם היה מרגיש קרוב, ממילא היה מרגיש צער על חסרון ביהמ"ק והשראת השכינה. אז לא היה לו האבל כטורח. נמצא שהתבוננות בענין הזה, מקילה את האבילות והתענית.

 

 

@5מה זה בית המקדש?

 

אבל כדי להתאבל על ביהמ"ק, הרי צריך איזו השגה ב"ביהמ"ק": המצב של כלל ישראל, לא שוה למצב של אומות העולם. לאנשים בעלמא נדמה שמצב כלל ישראל שוה לאוה"ע - הם יושבים בעולם אנחנו יושבים בעולם, עוברים זה ליד זה ברחוב, דרים זה בשכנות זה וכו', אפשר לטעות שאנו שוים אליהם... לא כן הדבר! "אשר בחר בנו מכל העמים". ד' בחר בעם ישראל מכל העמים - ליכנס עמו בברית, ולתת להם את התורה.

 

בעצם, הגויים אינם חשובים אצל הקב"ה כמו שנאמר "כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשב לו אפס". כלום ותוהו, כמו שהיה לפני הבריאה 'והארץ היתה תוהו ובוהו'. 'כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשב לו'. ויש עוד פסוק: הן גוים כמר מדלי, וכשחק מאזנים נחשבו. הגויים נחשבים כמו טפה בודדת שנופלת מדלי מלא מים, "כמר מדלי", זה כל הגויים. ואפילו פחות מכך: "כשחק מאזנים נחשבו". כששוקלים במאזנים, מצטבר אבק מהקמח, מן המשקולות או מן האויר מצטבר איזה שחק. כך הגויים חשובים אצלו, כשחק מאזנים.

 

שמעתי מאבי מורי זללה"ה שהביא דברי הראב"ד בהלכות אבות הטומאות, שמשיג להלכה על הרמב"ם ששחיטת עכו"ם מטמא רק מדרבנן, אבל יש בזה איזה צד שחיטה מדאו', אבל לא נראה לראב"ד סברא זו וז"ל: "כי עובד כוכבים הם כבהמות, אין מטמאין ואין מיטמאין, עם הדומה לחמור הן גוים כמר מדלי ואת כולם ישא הרוח והחושב אותם לכלום אסף רוח בחפניו" זו הגדרה של הראב"ד על הגוים. וממילא מוציא מזה להלכה, לחלוק על הר"מ בשחיטת עכו"ם.

 

כל האומות אינם במצב של עם ישראל. אין להם שייכות להקב"ה ולא להקב"ה עמם. אף שחיים הם בעולמו של הקב"ה, הריהם כבעלי חיים - כדברי הראב"ד. מותר האדם מן הבהמה אין! שונה בתכלית הוא עם ישראל. אנחנו נחלתך ובני בריתך.

 

 

@5מהות החיבור בין הקב"ה לכלל ישראל

 

הקב"ה כרת ברית עם האבות. הוא בחר בהם מכל האומות, ונכנס אתם בברית. וכמ"ש בפ' ואתחנן לא מרובכם בחר ד', אלא מאהבת ד' ומשמרו את השבועה...

 

כשהקב"ה נכנס בברית עם אברהם יצחק ויעקב ועם השבטים, הברית קיימת לעד. וכמ"ש: כי יעקב בחר לו ק-ה ישראל לסגולתו, והם חלק ד', וכמו שאומרים לאדם יש לו חלק ונחלה, כך כביכול אצל הקב"ה. ומהו החלק? כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו. היתה בחירה באבות ובכלל ישראל, וכבר נשבע שלא יחליף אותם באומה אחרת.

 

המצב של כלל ישראל, והמצב של אוה"ע, לא שוים. מימי האבות יש לעם ישראל קשר ברית עם הקב"ה. הם אינם לבד בעולם. יש להם מלך. יש להם אב - "בנים אתם לד' אלוקיכם". יש להם בעל, כביכול - "איכה ישבה בדד היתה כאלמנה" - כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה. הם אינם תלושים. הם מחוברים וקבועים. הי' אירוסין - במעמד הר סיני: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ד'". היה נשואין- בהקמת המשכן: "ביום חתונתו וביום שמחת לבו"

 

והכניסה בברית לא היתה רק עבור דור מקבלי התורה, אלא עבור כל הדורות, עד סוף כל הדורות - וכמ"ש אומרים בשחרית, על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך, לעד ולנצח נצחים. כזהו המצב של כלל ישראל. כל אחד שנולד יהודי חייב להתאים את עצמו למצב האמיתי שלו. אין שום טעם להתעלם מזה, או לברוח מזה. שום דבר גם לא יכול לשנות את המצב הזה. אדרבא, צריך להודות ולשבח על זה, כמו שאנו מודים ומברכים הבוחר בעמו ישראל באהבה, ברוך אתה ד' אוהב עמו ישראל, שלא עשני גוי.

 

 

@5הבדלת ישראל מאומות העולם

 

אבל יש ענין עמוק ומהותי יותר. בין כלל ישראל לאוה"ע, יש ענין שנקרא הבדלה! כמו ש"ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" זו הבדלה מוחלטת, כך הבדילנו מן התועים זו הבדלה מוחלטת. אם יש קבוצה, או ממשלה, או צבור, שסבורים שאפשר גם אחרת, ע"ז נאמר: "חי אני נאום ד'" , אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה, אמלוך עליכם. כי אין להתעלם מן המציאות האמיתית של כלל ישראל. הברית והשייכות בין הקב"ה, לא נגמר במעמד הר סיני, היא רק החלה אז! יש לה המשך גדול וחשוב כמו שכתב בנפה"ח:, מיום שברא הקב"ה את עולמו, נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים, ועיקר קביעות דירתו ית"ש, הי' בירושלים, התגלות קדושתו, בלי התלבשות לבושין. עכ"ל. ובמדרש תרומה כתבו, כשהקב"ה נתן התורה: משל למלך שהשיא את בתו אח"כ אמר להם, לפרוש מן הבת, איני יכול מה אעשה, עשו לי קיתון ביניכם, ואדור בו. כך הבת מלך, היא התורה, שנתנה לכלל ישראל, לפרוש ממנה איני יכול, והקונה את התורה, כביכול קונה את הקב"ה עמה, אז מה העצה? עשו לי קיתון ביניכם!

 

וכתוב בחז"ל שענין החיבור והשייכות עם הקב"ה, יש לו מקום - בית ומחיצות. אברהם קראו הר, לביהמ"ק, יצחק קראו שדה, יעקב קראו בית. ושמות אלו הן בחינות שונות בענין של ביהמ"ק, הר, שדה, בית, וכתוב, שד' אמר אפשר צדיק זה בא לבית מלוני, ויפטר בלא לינה , זהו בית מלון של הקב"ה כביכול, "איהו מטא עד חרן.. יהיב דעתיה, קפצה לו הארץ", והתפלל, מבואר שהי' מוכרח ללון, לדור פה בבית הזה, זה בית זה מקום לינה. זה חיבור בין הקב"ה לכנס"י.

 

אבל הנהגת הקב"ה, שכל זאת דוקא אם ישראל עושין רצונו של מקום, אבל אם לא - וכאשר הרבו בחטאים, ועל כולנה בעבודה זרה, כמו שמבואר בפסוקים )ישעי' נ"א( אי אפשר שיהיה הקב"ה ולהבדיל עבודה זרה בבית אחד. וכך גרמו לסילוק שכינה, וכמ"ש במסכת ר"ה: עשר מסעות נסעה שכינה מכרוב לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לגג ומגג לחצר ומחצר למזבח וממזבח לעיר ומעיר לחומה ומחומה להר עד... וברש"י שם מבאר: שבקושי נסתלקה השכינה, לא בבת אחת, שהיה הדבר קשה כביכול לפני הקב"ה להסתלק מביהמ"ק.

 

@5צער השכינה להסתלק מביהמ"ק

 

ובמדרש איכה כתב שכשהקב"ה יצא מביהמ"ק: משל למלך שנפרד מהפלטין שלו, והיה מנשק את הדלת הזו, ואת המזוזה הזו, ומבואר באריכות איך היה הסילוק שכינה - ברוב צער כביכול. ומתואר שם במדרש כי ג' שנים ומחצה השכינה ישבה על הר הזיתים כסבורה שמא יעשו ישראל תשובה ולא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת: בנים שובבים שובו אלי ואשובה אליכם. וכיון שלא עשו תשובה, אמרה אלך ואשובה אל מקומי.

 

והקב"ה שלח נביאים יום יום השכם ושלוח, כמ"ש במקראות "וישלח ד' אלוקי אבותיהם אליהם ביד מלאכיו, השכם ושלוח, כי חמל על עמו ועל מעונו, ויהיו מלעיבים במלאכי אלוקים, ובוזים דבריו, ומתעתעים בנביאיו , עד עלות חמת ד' בעמו, עד אין מרפא... ובפתיחתא דאיכה: מי גרם למקום ליחרב, על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"ז, בתחילה במטמוניות, ואחר החטא, לא מיחו עבדו בגגות לא מיחו, בראשי ההרים, לא מיחו, בשדות, על כל תלם ותלם, בראשי הדרכים.

 

וכיון שהיה סילוק שכינה מביהמ"ק, שלטו האויבים בבית. ובנפש החיים כתב בזה"ל: כי הרי נ"נ וטיטוס, לא עשו במעשיהם שום פגע וקלקול במעשיהם, רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה. את מקדש ד' טמאו, כביכול, המקדש העליון, ועי' כן הי' כח לנ"נ ולטיטוס להחריב המקדש. כמש"א רבותינו באיכה, קמחא טחינא טחינת, אתה טוחן קמח טחון, אמרו לו לנ"נ, הקמח הזה כבר טחון. כי ע"י החטאים של ישראל כבר היה סילוק שכינה, הרי כי עוונותינו החריבו נוה מעלה , עולמות עליונים הקדושים, והמה החריבו רק נוה מטה.

 

 

@5מצבנו היום אחר החורבן

 

וכשנחרב ביהמ"ק, ונסתלקה שכינה, נעשה פירוד בין השכינה הקדושה לכלל ישראל. השכינה עלתה למעלה, וכלל ישראל לא נמצאים על מקומם, בית שהתפזר - השותפים שהיו, נפרדו זה מזה. אבל אין גט כריתות, רח"ל. יש פרשה של גט בתורה - שנפרדים ואין שייכות בין זל"ז. אבל כאן הנביא צווח ואומר )ישעיה נ( "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו".

 

אין גט כריתות. כבר נשבע הקב"ה שלא יחליפם באומה אחרת. הברית לא תנתק לעולם. אבל כיון שהקב"ה לא יכול להיות ביחד עם ישראל לכן אין אנו יכולים להיות שרויים על אדמתינו.

 

כלל ישראל אינם יכולים להיות כאומה נורמלית ככל האומות. כל אחיזתינו היא בצורה של "בני ברית של הקב"ה". אם לא באופן הזה - אין לנו מקום בבריאה ואנחנו מתגלגלים ממקום למקום קרוב לאלפיים שנה, מאז חורבן בית שני. לעם ישראל לא יכול להיות לו מצב תקין ונורמלי כמו שאר האומות שיש להם סדר חיים של עולם - שרויים על אדמתם, וכל אומה עם מנהגיה ושאר עניינה. כי המצב שלהם - הוא רק ביחד עם הקב"ה. לא יצוייר באופן אחר.

 

בתרגום איכה דרשו והשוו את המילה בדד, למצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". ישיבת מצורע בדד מחוץ למחנהו אינה מצב נורמלי: לא בתוך המחנה, לא בחוץ. זה המצב של כלל ישראל, כי ניתוק וגירושין אין, אחדות אין - והעבירות של כלל ישראל מונעים להחזיר את המצב לקדמותו! ואמרו חז"ל "כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו". מצב העבירות מגלה שאם לא נבנה - סימן שראוי ליחרב. כי חז"ל לא מחלקים, בין ליחרב לבין מצב של אי בנין. ביהמ"ק לא חוזר אלינו, כיון שלא הגענו למצב ששייך שבית המקדש יהיה אצלנו. אנו באותו מצב כמו שהיה בזמן הבית, אם לא יותר גרוע מזה. כמו שאבי מורי זצוק"ל אמר בשם מרן המשגיח רבי ירוחם ממיר זצוק"ל, שכמדומה שדור המבול היה בוץ יותר קטן מהיום...

 

ואיך תיהיה מנוחה לכלל ישראל? רק באופן ששכינה תשוב. כל מה שמחפשים פתרונות ותכניות - לא יעזור! כמ"ש בכתוב "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך". ומזה בא הגלות שכלל ישראל, מתגלגל מארץ לארץ, ממדינה למדינה עם גזירות שונות, רח"ל בגזירת עליון. לפי משקל כל דור, כל תקופה וכל צבור - במשקל ק-ל דעות, ולא לנו להרהר אחריו.

 

ובשלושת השבועות צריך להתאבל על זאת, על מצבינו כיום. על הבעל שהלך ונשארה כנס"י כאשה שהלך בעלה למדינת הים. אמנם דעתו לחזור אליה, אבל כעת המצב שהלך, איננו....

 

אם נשכיל להבין ולהשקיף נכון על המצב האמיתי של כלל ישראל, אם נבין איך היה צריך להיות, ונשווה למצב כיום, נבין את החסרון של ביהמ"ק. אז גם נוכל להצטער על ביהמ"ק כראוי. כי נחם ד' ציון, נחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן, וערבתה כגן ד', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד