על הר ציון ששמם... משתמשים בשם הקדושה לעקירת הקדושה....

על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו - שועלים ערמומיים משתמשים בשם הקדושה לעקירת הקדושה - על זה היה דוה לבנו

הגאון רבי רפאל שפירא זצ"ל - ראש ישיבת תפארת ישראל, חיפה

במגילת איכה, אחרי תיאור כל הצרות, התלאות והגלות המרה, כתוב: "על זה הי' דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו". מבואר בזה, שמכל הצרות הרעות שמפורטות שם עד עכשיו, עדיין הלב הי' חזק והעינים רואות, אך במה דוה הלב וחשכו העינים? "על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו", שביהמ"ק חרב, כבו המאורות, מקום השראת השכינה שמם, מקום שהוא אורו של עולם נחרב, שהרי ביהמ"ק הוא אורו של עולם. ועוד יותר גרוע, ש"שועלים", האמת נעדרת ורק ערמומיות "הלכו בו" - משתמשין בשם הקדושה לעקירת הקדושה, ע"ז כבר הלב חולה וחושך בעינים.

שאלתיו פעם את מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל על אנשים מסוימים, היתכן שאנשים כמותם יעשו דברי שמות הגורמים לקלקולים ביהדות? ע"ז ענני, הנה כתיב, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט )קהלת י'( והביאור בזה, ששמן רוקח הוא שמן משובח המעורב בבשמים ונותנין ריח טוב, ואם ינתנו בהם זבובי מות, יבאישו ויקלקלו את השמן הטוב. כמו"כ חכמה וכבוד, אם יהי' בהם אפילו סכלות מעט, תיקר, תכביד, הסכלות את כל החכמה והכבוד, ותכריע אותם. וכמו"כ סיים רבינו, כאן בא"י רובם נתערב בהם ציונות, וכשנתפשין לזה אף במקצת, מעט הסכלות הזו מכבידה על חכמתן, ומביאה אותם לעשות דברים שהם הפך החכמה.

ומזה נבוא אל דבר יסודי באמונה, שאין בה פשרות ושיתוף. סיפר רבינו שבשעת אסיפת הרבנים בפטרבורג בשנת תר"ע, אמר פעם אביו )מרן הגר"ח זצוק"ל(: כתיב שאליהו הנביא אמר לישראל, "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים? אם ד' האלקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו" )מ"א י"ח(. וצריכים להבין תינח מה שאמר "אם ד' האלקים לכו אחריו", שהלא מצווין להאמין ביחוד ד', בלי שתוף, שהוא אחד, אבל מה שאמר "ואם הבעל לכו אחריו", צריך ביאור. וכי שתוף הוא סתירה בבעל? הלא כתיב "כי מספר עריך היו אלהיך יהודה" )ירמי' ב'(. אם כן, אפשר שאף שמאמינין בבעל, יאמינו גם בהקב"ה. שמצד הבעל אין כאן חסרון, שהנה כשאדם עובר עבירות, ופעם ירצה לקיים מצוה, וישאל לחכמים היקיים מצוה, יענו לו שיקיים, שמה שייך אחד לשני? הגם שעובר עבירות, במצוות הוא מחוייב כמו אחרים. אבל באמונה בי"ג עקרים, שמחוייבים להאמין, אם יאמין בדבר אחד אבל לא בשלמותו, ולדוגמא, בחיוב אמונה שהבורא אינו גוף, והוא יאמין שבמקצת הוא כן גוף, אמונה כזו איננה אמונה כלל, שהאמונה צריכה להיות כמו שהיא, בשלמות ובדיוק, וזהו שאליהו הנביא אמר לישראל בבארו להם: "אם הבעל" - אם רצונכם גם בבעל, הגם שהנכם מאמינים גם בהשם, אבל מתחשק לכם גם קצת בעל, "לכו אחריו". הרי הנכם הולכים כולכם אחרי הבעל ואין בידכם שני הדברים, שבאמונה, אם אין אמונה בכל, אז אין אמונה בכלל!

כשאחד אמר לו על הציונים שבטח ישובו בתשובה, כדכתיב "והשיב לב אבות על בנים" וגו' )מלאכי ג'(, ענהו רבינו: מי אומר שהכוונה עליהם? עליהם נאמר "כל באיה לא ישובון" )משלי ב'(.

כשאמרו לרבינו שצריך להתפלל עליהם שישובו בתשובה, ענה: הלא שלש פעמים ביום מתפללים בברכת המינים שיאבדו, ועל מי הכוונה בברכה זו, האם לא עליהם? הרמב"ם )פ"ב מתפלה( כתב: "בימי ר"ג רבו האפיקורסים בישראל, והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם, וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובי"ד והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורסין", עכ"ל. הרי מבואר שאיבוד המינים גדול מכל צרכי בני אדם...

כשאמר לו שרחמנות עליהם, ענהו רבינו: מי שחולה בשחפת או במחלה מדבקת אחרת, והוא עזוב ומושלך ברחוב, הרחמנות על אדם כזה במצב כזה היא בודאי גדולה מאד. והאם משום כך, ירצה ומחוייב אדם להכניסו לתוך ביתו, להסתכן ולהידבק ממנו? כך אתם אומרים רחמנות ורחמנות, וכי בשביל כך אכניסם לביתי, להסתכן בהדבקות מהם ח"ו...?

והוסיף: בגלל הרחמנות הזו, עשו אותם למנהיגים על כלל ישראל...

ומרגלא בפומי' דרבינו, מי שאינו שונא אותם, הרי הוא אוהב אותם, והראיה, שאם רואים מי ששונא אותם, הרי הם שונאים אותו...

ובזה תובן הפליאה שכל הנביאים שהתנבאו לישראל והזהירום שייענשו על העבירות שבידם בגלות וחרבן ביהמ"ק, ובכל זאת לא פחדו בני ישראל ולא חזרו בתשובה, הייתכן? אך הנה מובא בילק"ש איכה רמז תתר"ח עה"פ "אין לה מנחם מכל אוהביה", אלו נביאי השקר שהתנבאו לישראל ולא הניחום לחזור, ע"כ. והיינו שבימיהם כבזמננו, היתה אהבת ישראל מזויפת, שאמרו "לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה" )עמוס ט'(, ונביאי השקר התנבאו אך על טובה שישבר על מלך בבל ויוחזרו כלי בית ד', עי' ירמי' כ"ח, ואת ירמיהו שייעץ להם בשם השם לצאת מהעיר ירושלים הנצורה אל הכשדים ויחיו, עשוהו לשונא ישראל, ע"ש פרק ל"ח, בדיוק כבזמננו, שמי שמוכיח בשם השם ה"ה שונא ישראל, והתוצאה מאהבת ישראל המזויפת הזאת, שבני ישראל המשיכו בדרכיהם הרעות וממילא לא הועילו נביאי האמת, כי נביאי השקר היו מליצי יושר שהכל טוב, ויהא טוב, ובטומאה יש קדושה, וכדומה מטפשותם ורשעותם. וזהו שאמר הכתוב: "אין לה מנחם". למה אין לה נחמה? "מכל אוהביה", מאלה שאהבוה אהבה מזויפת, נביאי השקר, שמתוך אהבה כזאת לא הניחו לישראל לחזור בתשובה.