פרשת יתרו - מעשה עשיית לוחות הברית

עם ישראל הגיעו למרגלות הר סיני ושם הקב"ה אמר להם את כל עשרת הדברות (ראה רמב"ן שמות כ, ז ד"ה ואני אפרש לך קבלת רבותינו). משה רבינו עלה להר סיני והוריד את שני לוחות הברית שהיו מעשה ידיו של ה' ועליהם היה כתוב את עשרת הדברות, כפי נאמר "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טו – טז). אך כאשר ירד משה רבינו וראה את העגל הוא שׁיבר את לוחות הברית שבידו, שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט).

אחר כך הקב"ה ציווה את משה רבינו להכין לוחות שניים, שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א). משה רבינו הכין את הלוחות השניים, ואחרי שעלה עמהם להר סיני הוא הוריד אותם כשעליהם כתובים מחדש עשרת הדברות, שנאמר "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים: וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר" (שמות לד, כח – כט). 

ויש להתבונן, מה היה מעלתם של הלוחות הראשונים שהיו מעשי ידיו של הבורא, לעומת הלוחות שהיו מעשי ידיו של משה רבינו?

לוחות הברית נוצרו לפני בריאת העולם והתגשמו במעשה בראשית

הקב"ה יצר לוחות רוחניים קודם שנברא העולם (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון) שהיו כְּלָלוּת כל התורה, וקדמו לעולם כמו שהתורה קדמה לעולם ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג). לוחות אלו נבראו מן השמים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה רב כהנא אומר הלוחות) מתחת 'כסא הכבוד' ('תרגום יונתן' שמות לא, יח) ויש אומרים מ'כסא הכבוד' עצמו (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ח, י ד"ה כתובים באצבע, 'זרע שמשון' פרשת כי תשא דף פה ע"ב טור א ד"ה מדרש תנחומא), על ידי 'אש לבנה' שכביכול נאצל ממנה 'אבן ספיר' כמשקל ארבעים סאה. והיתה האבן כדמות כסא הכבוד (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ח, י ד"ה כתובים באצבע) כפי שנאמר על כסא הכבוד עצמו "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א, כו) ('קהלת יעקב' ערך לו ד"ה לוחות הן). 'האבן' הזאת של הלוחות היתה נראית מחולקת לכעין שתי אבנים יקרות העשויות מסנפרינוּן, שלא היו במציאות גשמית ממש ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג).

ובשעה שגמר ה' את מעשי הבריאה והגיע 'בין השמשות' (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ח, י ד"ה כתובים באצבע) של ערב שבת (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון) הראשונה, מיד לאחר ששת ימי בראשית ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כולא חד' בדעת רשב"י מהרמ"ק), אז התגלו אותם הלוחות הרוחניים ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כולא חד' בדעת רשב"י מהרמ"ק) והקב"ה נפח בהם, עד שהם התפשטו לשני לוחות גשמיים (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה ממה אתעבידו) של אבנים מרוּבעוֹת ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כולא חד' בדעת רשב"י מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג) העשויות מאבן סנפרינוּן גשמי ממש ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת כי תשא על הפסוק 'ויתן אל משה'). ועל זה אמרו רבותינו כי הלוחות 'נבראו' בין השמשות (ראה פרקי אבות ה, ו) ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג).

שני לוחות הברית שקלו יחד ארבעים סאה ('תרגום יונתן' שמות לא, יח) והיו שווים במראיהם ('ילקוט ראובני פרשת ואתחנן על הפסוק 'ויגד לכם וגו'' בשם פסיקתא זוטרתא) ונראים שניהם יחד כמו לוח אחד (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה תאנא כתיב) שאורכו ורחבו היה ששה טפחים על ששה טפחים ועוביו שלשה טפחים (גמ' בבא בתרא דף יד ע"א). הלוחות היו מרוקמים בשנים עשר גוונים מצד אחד ושנים עשר גוונים מצד שני כנגד עשרים וארבע ספרי התנ"ך. וזה נרמז בפסוק שנאמר על הלוחות "מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שמות לב, טו) כי שתי פעמים התיבה "זֶּה" יוצא גמטריא עשרים וארבע ('תיקוני הזוהר' תיקונא שתיתאה דף קמה ע"א ד"ה ובוצינא קדישא). ואחרי שהלוחות נבראו הקב"ה הצפינם עד זמן נתינתם לישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כולא חד' בדעת רשב"י מהרמ"ק).

עשרת הדברות שנאמרו מפי ה' התעופפו ונחקקו בתוך לוחות הברית

כאשר הדברות יצאו מפי ה' יתברך ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב בדעת רבנן. וראה רמב"ן שמות כ, ז ד"ה ואני אפרש לך קבלת רבותינו. וראה 'תרגום יונתן' שמות כ, ב) בהר סיני, אז היו פורחות האותיות ונראות לישראל כדמות אש מבהקת ('ילקוט ראובני' פרשת עקב על הפסוק 'ויתן ה' אלי' בשם ספר ציוני) בגוון של אש שחורה (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה אמר רבי חייא) וכמעין זיקים וברקים ('תרגום יונתן' שמות כ, ב עיי"ש). והן הקיפו את כל מחנה ישראל שהיה גודלו שמונה עשרה מיל על שמונה עשרה מיל ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב), כאשר כל ישראל היו רואים אז ('מכילתא' פרשת יתרו תחילת אות ט) כיצד הקוֹל שיצא פרח ועף באוויר השמים ('תרגום יונתן' שמות כ, א). וישראל ראו בתוך כל דִּבֵּר כמה טעמים וכמה הלכות וכמה מדרשים של כל מצוה ומצוה (עפ"י 'סודי רזייא' לבעל 'הרוקח' הלכות הדיבור ד"ה הדבור נברא ומלאך בשם 'ספרי' פרשת האזינו). 

הדיבור בעצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר "קבלני עליך, כך וכך מצוות יש בי, כך וכך דינים יש בי, כך וכך עונשים יש בי, כך וכך גזירות יש בי". והיו ישראל אומר "הן והן", ומיד הדיבור היה מנשק אותם על פיהם ומלמד אותם את אותה התורה. ועל זה נאמר "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ" (דברים ד, ט), "פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ" – איך שהיה 'הדיבור' מדבר עמך ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב) בלשון הקודש. ועל זה גם נאמר "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי" (דברים ד, לג) וכן נאמר "כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי" (דברים ה, כג), "כָּמֹנוּ" – שדיבר בלשון הקודש שלנו ('סודי רזייא' הלכות הדיבור ד"ה הדבור נברא ומלאך).

אחרי שהדיבור הקיף את מחנה ישראל הוא חזר אל הקב"ה, אשר מיד חקק אותו בתוך הלוחות ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב) שהיו מכוסים אז ב'אש לבנה' (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה 'אמר רבי חייא' בשם רבי חייא. ראה זוהר סבא דמשפטים דף קיד ע"א ד"ה והמכתב מכתב). ונחקקו הדברות בלוחות כמו חוֹתם בתוך שעוה ('סודי רזייא' לבעל 'הרוקח' הלכות הדיבור ד"ה הדבור נברא ומלאך), כאשר כוח הקול הגדול של כל דיבר ודיבר שאמר הקב"ה בקע את 'לבנת הספיר' של הלוחות בתוֹאר צורת האותיות וכעין מה שהיתה בוקעת 'תולעת השמיר' את האבן. ואחר כך 'האש השחורה' נכנסה בחקק בקיעת תוֹאר האותיות והיתה נראית ככתיבה. וכך היה עם כל אחד ואחד מהדברות (פירוש 'הרוקח' על התורה פרשת עקב ח, י ד"ה כתובים באצבע). לכן נאמר "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז), "עַל הַלֻּחֹת" דווקא ולא 'בַּלּוּחוֹת' לפי שאלו נקבעו עליהם מלמעלה ('כלי יקר' פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה והלוחות מעשה אלקים(.

חקיקת האותיות בלוחות היתה מלפנים ומאחור (עפ"י זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה 'אמר רבי חייא' בשם רבי חייא, 'תרגום יונתן' שמות כ, ב), כך שהיה אפשר לקרוא משני הכיוונים את מה שכתוב בלוחות (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה אמר רבי יהודה), ובדרך נס ('עבודת הקודש' לרב מאיר בן גבאי זצ"ל חלק ד פרק לב ד"ה ולפי שזה דבר קשה) האותיות לא היו הפוכות. ועוד היה נס בתוך הנס הזה, שאפשר היה לקרוא את הכתב גם משני הצדדים של הלוחות – כלומר בסך הכל הם נקראו מכל ארבע הכיוונים. וזהו מה שנאמר "לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שמות לב, טו), "מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם" – פנים ואחור, "מִזֶּה וּמִזֶּה" – גם משני צדדיהם ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לב, טו ד"ה עוד יתכן). ועוד נס אחר היה בלוחות הברית, שהיה אפשר לקרוא בלוח הימיני את כל הדברות של הלוח השמאלי, ובלוח השמאלי את כל הדברות של הלוח הימיני (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'הא כיצד').

קדושת האותיות שעל לוחות הברית נשׂאה את הלוחות ואת משה רבינו

'לוחות הברית' היו נושׂאים את עצמם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לד ד"ה והיו הכתובין) כי הם היו בבחינת 'חי הנוֹשׂא את עצמוֹ' ('ליקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל חלק 'כה ה' ' דף מב ע"ב, 'שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת') מכוֹח האותיות (גמ' ירושלמי גמ' תענית פרק ד הלכה ה, עפ"י מדרש תנחומא פרשת כי תשא אות כו) שהיו כמו 'נשמה' לגוף ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת'). וכך האותיות נשׂאו את הלוחות אף שמשׂא משקלם היה ארבעים סאה (גמ' ירושלמי גמ' תענית פרק ד הלכה ה, עפ"י 'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות כו, 'ליקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל חלק 'כה ה' ' דף מב ע"ב), ועמם היו נושׂאות גם את משה רבינו שהחזיק בהם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מה ד"ה לקח משה את הלוחות), כי מרוב קדוּשתם היו נושׂאות גם את נושׂאם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לד ד"ה והיו הכתובין).

לכן כאשר משה רבינו הוריד את הלוחות מהר סיני הוא לא הרגיש בכלל את כובד משׂאם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל), והיה נושׂא את שני הלוחות בידו ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא לב, טו) הימנית בלבד (ביאור הרד"ל 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לט ד"ה כבדין על ידיו) כאילו הוא נושׂא בידו תפוּח, שנאמר "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ" (שמות לב, טו) (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל'), וכל שכן שלמעשה הוא לא נשׂא אותם אלא הם נשׂאו אותו. לכן משה רבינו לא היה צריך לטרוֹח כלל בירידה מהר סיני, אלא איך שפנה לרדת מיד נשׂאו אותו הלוחות למטה מן ההר. וזהו מה שנאמר עליו בפסוק "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר" (שמות לב, טו) ללמד שמיד כשפנה לרדת כבר ירד מן ההר ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לב, יד ד"ה עוד יתכן כי).

האותיות שהיו על לוחות הברית פרחו והסתלקו מחמת טומאת העגל

כאשר משה רבינו היה על הר סיני, אמר לו ה' "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶֽעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ז). ועל אף שידע משה רבינו על חטאם הוא העדיף להוריד את לוחות הברית מן ההר, כי חשב שתוֹקף אורם של הלוחות יבריח את המזיקים ואת רוחות הטומאה שנכנסו בתוך ישראל ('מעבר יבק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה למה). וכאשר ירד משה רבינו מן ההר עם הלוחות, 'הכתב' שבלוחות אכן ראה את התופים והמחולות ואת העגל ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מה ד"ה לקח משה את) כפי שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת" (שמות לב, יט), "וַיַּרְא" – הכוונה ל'כתב' שראה, ואין הכוונה למשה. לכן נאמר בפסוק הזה שהוא ראה קודם את "הָעֵגֶל" לפני ה"מְחֹלֹת" על אף שהמחולות היו בהמון רב ונשמע קולם יותר מאשר עגל קטן, משום שֶׁרְאִיָּה זו היתה רוחנית ולא גשמית, ו'הכתב' הרגיש תחילה בטומאת "הָעֵגֶל" שהיתה גדולה יותר מטומאת ה"מְחֹלֹת" (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לו ד"ה את התפים ואת המחולות).

ומכיוון שהקדוּשה לא עומדת במקום טומאה, לכן כאשר קרב משה למחנה שׁשׁם היתה טומאת העבודה זרה הקשה, התחילה קדוּשת הלוחות להסתלק לה. ומחמת כן הכבידו הלוחות על ידו האחת של משה רבינו עד שהיה צריך להסתייע גם בידו השנייה. וכאשר קרב משה יותר אל מקום הטומאה (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל') שהיה מקום 'רשוּת הרבים' ו'הקליפוֹת' שהתגרו בישראל ('מעבר יבק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה נדע למה), אזי הסתלקה קדושתם של הלוחות לגמרי (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', 'מעבר יבק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה נדע למה) ופרח רוֹשם הכתב מאותם הלוחות שהחזיק משה רבינו, ועלה לו למעלה (ראה גמ' פסחים דף פז ע"ב) (רד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק מה אות לז - לח ד"ה ברחו הכתובים וד"ה ופרחו) במראה אש ('ילקוט ראובני' פרשת עקב על הפסוק 'ויתן ה' אלי' בשם ספר ציוני) לעיניהם של ישראל (עפ"י 'תרגום יונתן' דברים פרק ט, יז), וגם לנגד עיניו של משה רבינו שראה כיצד עולות האותיות למקומן עד לימין כסא הכבוד (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ט, טז). לכן דרשו רבותינו שאפשר לקרוא את התיבה "חָרוּת" שבפסוק "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז) גם בניקוד "חֵרוּת" (ראה פרקי אבות ו, ב), ובזה רמזו שהאותיות הללו היו 'בני חוֹרין' ולא השתעבדו אל לוחות האבן כלל, ולא התבטלו בביטול הלוחות שהרי בשבירתן האותיות פרחו להן ('כלי יקר' פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה והלוחות מעשה אלקים).

שמם של הלוחות העיד על הכתוב בהם, לכן בסילוק קדושת הלוחות ופריחת האותיות השתנה שמם של הלוחות. כי בתחילה כאשר ירד משה רבינו מהר סיני נקראו הלוחות בשם "לֻחֹת הָעֵדֻת", שנאמר "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שמות לב, טו), אך בשעת שבירתם הם נקראו "לֻּחֹת" סתם שנאמר "וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט). וכן הוא בספר דברים שבתחילה נקראו הלוחות בשם "לוּחֹת הַבְּרִית" שנאמר "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי" (דברים ט, טו), אך בשעת שבירתם נקראו "לֻּחֹת" סתם שנאמר "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (דברים ט, יז) (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לה ד"ה וכשראו את התפים). 

סילוקן של האותיות מהלוחות נרמז גם בפסוק "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (דברים ט, יז), שהתיבה "וָֽאַשְׁלִכֵם" נכתבה כשהיא חסרה את האות 'י' – כי פרחו להם עשרת הדברות מתוך הלוחות ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא לב, יט) ונאמר "לְעֵֽינֵיכֶם" כי היה זה לעיניהם של ישראל ('פירוש הרוקח' פרשת עקב ט, יז על הפסוק 'ואשלכם'). וכן נרמז סילוק האותיות בתיבה "לֻּחֹת", שבתחילה היא נכתבה מלאה באות 'ו' כפי שנאמר "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי" (דברים ט, טו), ואילו בשעת השבירה של הלוחות היא נכתבה חסרה את האות 'ו' שנאמר "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי" (דברים ט, יז) כדי לרמוז שכאשר הגיעו הלוחות לתחומו של העגל פרחו מהם האותיות ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת').

לוחות הברית הראשונים נשברו לששים ריבוא חלקים בתחתית הר סיני 

כאשר פרח הכתב ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה וכתב הרמב"ן ז"ל) נעשו הלוחות כבדים בידי משה רבינו ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות ל, ירושלמי גמ' תענית פרק ד הלכה ה, זוהר פרשת ויקהל דף קצה ע"א ד"ה בההיא שעתא) והוא לא היה יכול לסבול יותר את כובד משקלם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מה ד"ה לקח משה את הלוחות) אף שניסה לאחוז בשתי ידיו (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', 'מעבר יבק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה נדע למה, רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לט ד"ה כבדין) שנאמר "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת" (דברים ט, יז) (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לט ד"ה כבדין. ראה 'אור החיים' דברים ט, יז), ולכן נפלו הלוחות מידיו של משה רבינו ונשברו (גמ' ירושלמי גמ' תענית פרק ד הלכה ה, זוהר פרשת ויקהל דף קצה ע"ב ד"ה בההיא שעתא, 'ליקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל חלק 'כה ה'' דף מב ע"ב). מטעם זה בפסוק בו מופיע שהושלכו הלוחות לארץ, יש שינוי בין 'הקרי' ו'הכתיב' בתיבה "מִיָּדָיו" כפי שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו (כתיב: מידו) אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) ששינוי זה בא ללמד שכאשר משה רבינו קרב אל המחנה הוא נעזר ממש בשתי ידיו על מנת להחזיק את הלוחות, אך גם כך לא היה יכול לסובלם והם נפלו ונשברו (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל'. וראה 'רבינו בחיי' שמות לב, טו ד"ה וידוע כי היה).

וכשהושלכו הלוחות מידיו של משה, הם מיד נגעו בקרקע שתחת ההר ולא בהר עצמו, שנאמר "וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט). שכל זמן שהיה משה רבינו עדיין בהר היתה שוֹרה שׁם הקדוּשה כי ההר היה כולו קוֹדש על ידי מצות ההגבלה ולא קרבה 'רוּח הטוּמאה' לשם, אך כשהוא ירד מן ההר וקרב למחנה (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות מא ד"ה שנאמר וישבר) וראו הלוחות את מעשה העגל בתחתית ההר ('כלי יקר' שמות לב, טז ד"ה ומה שלא שבר) מיד פרח הכתב וכבדו עליו הלוחות, והושלכו ונשברו (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות מא ד"ה שנאמר וישבר, 'כלי יקר' שמות לב, טז ד"ה 'ומה שלא שבר' בשם הילקוט שמעוני) לששים ריבוא שברים כמספר האותיות של דקדוּקי תורה אשר היו רמוזים בין כל דיבר ודיבר בעשרת הדברות (מאמר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן לו עיי"ש), כי כל התורה כולה על כל דקדוקיה ואותיותיה נכללו באוֹרח פלא בתוך לוחות הברית ('מאמר הנפש' להרמ"ע מפאנו חלק שלישי פרק שישי. וראה להלן).

יש אומרים שלא מהנפילה עצמה נשברו הלוחות, שהרי הם היו עשויים מאבן חזקה הנקראת סנפרינוּן, ועוד שהיה גוֹדלם שש על שש טפחים ולא יכלו להישבר רק מנפילה של גוֹבה אדם – אלא שמשה רבינו הלך ושבר אותם בכוונה מכוּונת ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת') בידיו ('פענח רזא' פרשת כי תשא על הפסוק 'וישבר אותם') אחרי שראה שפרחה מהם הקדוּשה, והם נפלו לארץ ('כלי יקר' על התורה פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה ומה שלא, 'שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת') שנאמר "וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) ('פענח רזא' פרשת כי תשא על הפסוק 'וישבר אותם'). וגם אז עלה בידו לשוברם רק מכוח החטא של ישראל ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחות'). ועל מעשה זה אמר לו ה' "יישר כוחך שֶׁשִּׁבַּרְתָּ" (ראה 'ילקוט שמעוני' פרשת עקב רמז תתנד, וראה רש"י דברים לד, יב) (וראה מדוע שיבר את הלוחות ב'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות ל' ואכמ"ל).

האותיות שפרחו מהלוחות הראשונים חזרו ונחקקו בלוחות השניים

ה' יתברך ציוה את משה רבינו לפסול אבנים חדשות ללוחות הברית השניים, שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שמות לד, א). לצורך כך גילה הקב"ה למשה רבינו מחצב של אבן סנפרינון בתוך אוהלו, ומשם חצב משה רבינו שני לוחות אבנים ('מדרש תנחומא' פרשת עקב אות ט, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה רב כהנא, 'רבינו בחיי' שמות לד, א ד"ה ובמדרש). אך לא חצבם על ידי ברזל, כי אי אפשר היה לחצוב (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת עקב י, ג) ולבקוע את אותן האבנים (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת כי תשא לד, א ד"ה לך שני) אלא הוא שׂירטט על אבנים מה שרצה לחצוב והראה לאבנים את שׁם השׁם הנכבד שהיה על המטה שלו (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק י, ג) ואז במעשה נס (פירוש 'הרוקח פרשת כי תשא לד, א ד"ה לך שני) הלוחות נחצבו, וכמו שנחצבו אבני האפוד על ידי תוֹלעת השמיר. ונעשו הלוחות השניים דומים לגמרי לשני הלוחות הראשונים (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת עקב פרק י, ג).

כאשר משה רבינו חצב את הלוחות השניים הם עדיין לא היו עם הכתב עליהם וגם משה לא היה קרוב אל הקדוּשה שבהר סיני על מנת שתסייע לו, לכן הוא היה מוכרח לשׂאת את הלוחות בשתי ידיו ואף לשׂאת אותם על כתפיו עד להר סיני, מחמת כובד משׂאם. אך כאשר הוא הגיע אל 'הקדוּשה' שהיתה בהר סיני היא כבר סייעה בעדו, ואז היה יכול ליטול את הלוחות בידו האחת בלבד. לכן כאשר עלה משה רבינו עם הלוחות השניים שהוא חצב נאמר "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים" (שמות לד, ד) שבתחילה היו הלוחות בשתי ידיו מחמת משׂאם הכבד, אך כאשר הוא עלה "אֶל הַר סִינַי" והתקרב אל הקדוּשה אזי הסתייע בעדו והיה יכול להחזיקם ביד אחת בלבד שנאמר "וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים" (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'וישכם משה בבקר', 'אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לד, ד ד"ה אך הנה בא).

הלוחות השניים עלו במחשבה כבר בבריאת העולם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק שלישי ד"ה עשרה דברים עלו במחשבה) ובזה הם היו דומים ללוחות הראשונים, רק שלא נבראו אז ממש כמו שנבראו הלוחות הראשונים (ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק שלישי אות לח ד"ה ולוחות השניים). ולא היה הפרש בין הכתיבה שבלוחות הראשונים ללוחות השניים שנאמר "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָֽרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי" (דברים י, ד) ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב ד"ה ויכתוב על הלוחות), וכפי שהבטיח ה' למשה רבינו כי הוא יכתוב על הלוחות השניים את הדברים שהיו על הלוחות הראשונות, שנאמר "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א), נאמר בפסוק "אֶת הַדְּבָרִים" ולא "כדברים", לפי שהם אותם הדברים ממש שהיו על הלוחות הראשונים ופרחוּ מהם (''כלי יקר' פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה והלוחות מעשה אלקים, 'צרור המור' פרשת כי תשא ד"ה אבל הראשונים אמר בהם).

כל ההבדל בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים, הוא שבלוחות הראשונים גוף הלוחות וגם הכתב שבהם היה מלמעלה, ואילו בלוחות השניים גופם היה מלמטה שנעשה על ידי משה רבינו ואילו הכתב שבהם היה מלמעלה, כי ה' יתברך הוא זה שכתב עליהם, כפי שנאמר על הלוחות השניים "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת" (דברים י, ד) (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'לחם לא אכל ומים לא שתה'). וכן הוא מה שאמר ה' למשה רבינו "וְכָֽתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד, א) כלומר שה' אמר שהוא עצמו יכתוב עליהם את אותם הדברים שהיו בלוחות הראשונים קודם שנשברו ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לד, א ד"ה ובא להגזים). ומשום שרוחניות הכתב היתה גם בלוחות השניים, לכן גם בהם היו אותיות 'מ' ו-'ס' תלויות בדרך נס (ראה גמ' שבת דף קד ע"א, מגילה דף ב ע"ב – ג ע"א) ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לד, כז ד"ה וזה יתכן רמז).

מהלוחות השניים כבר לא פרחוּ האותיות והם התקיימו ועמדו במקומם בכל קדושתם, היות שכבר נהרס בניין הטומאה על ידי משה רבינו ונעשה דין בבוֹנים הרשעים של העגל ובעוֹבדים שנגררו אחריהם. לכן נאמר על הלוחות השניים "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'" (דברים י, ה), "וַיִּהְיוּ שָׁם" – כלומר שנשארו שׁם ולא פרחה קדושתם כמו אצל הלוחות הראשונים. "כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' " – לרמוז שהפה שגזר על הקדוּשה של הלוחות הראשונים להסתלק מפני קלקולם של ישראל, הוא הפה שגזר על הקדושה של הלוחות השניים שתתקיים, כי כבר נתקן הקלקול כראוי (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר לרמח"ל פרשת עקב על הפסוק 'ואשים את הלוחות בארון).

כל תרי"ג מצוות התורה נכללו בתוך עשרת הדברות שבלוחות הברית

כל תרי"ג המצוות היו כלולות באותם עשרת הדברות ('רקנאטי' על פרשת יתרו בשם ספר הבהיר ד"ה ובכלל העשרה נכללין, עפ"י זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה תאני רבי אלעזר) ולא נעדרה אפילו מצוה אחת בתוכם (פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר), כולל כל מצות התורה וגזירות דרבנן ועונשיהם וענפיהם ושורשיהם (זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה תאני רבי אלעזר). ובכלל זה כל מה שיש בעולמות העליונים ובתחתונים בסודות התורה (זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה הני עשר אמירן ד"ה וכלא הוה), על כל שבעים פנים שבתורה. וכנגד השבעים פנים שבאותם הדברות אמרו רבותינו כי "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות" (ראה גמ' שבת דף פח ע"ב בשם ר' יוחנן) ('בית מועד' לר' מנחם רבא סוף דרוש שנים ושלושים ליום שני של שבועות דף קנט ע"א). ועוד הלוחות כללו כל מה שעתיד תלמיד ותיק לאסוֹר ולהתיר ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו פרק יז אות כח ד"ה ובמה שהיה). וכך הכל התגלה לפני עם ישראל בזמן מתן עשרת הדברות ונחקק בתוך לוחות האבנים (זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה הני עשר אמירן ד"ה וכלא הוה).

רבותינו השׂיגו להבין כמה מצוות מהתורה תלויות בכל אחד מ'עשרת הדברות' ומנוּ אותם. בדיבר "אָנֹכִי ה'" (שמות כ, ב) – שמונים מצוות. בדיבר "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ג) – ששים מצוות. בדיבר "לֹא תִשָּׂא" (שמות כ, ז) – ארבעים ושמונה מצוות. בדיבר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות כ, ח) – שבעים וחמש מצוות. בדיבר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יב) – שבעים ושבע מצוות. בדיבר "לֹא תִרְצַח" (שמות כ, יג) – חמשים מצוות. בדיבר "לֹא תִנְאָף" (שמות כ, יג) – חמשים ושמונה מצוות. בדיבר "לֹא תִגְנֹב" (שמות כ, יג) – חמשים ותשע מצוות. בדיבר "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ" (שמות כ, יג) – חמשים ושתיים מצוות. בדיבר "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ" (שמות כ, יד) – חמשים וארבע מצוות. ובסך הכל הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות התורה (ביאור הרס"ג על ספר היצירה פרק ראשון הלכה ראשונה ד"ה 'וענד אלרצד' (בתרגום לשון הקודש: 'ועם ההתחקות המרובה'), פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר).

כל המצוות נכללו בעשרת הדברות, והרמז לכך כי בפסוקים של הדברות הראשונות ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח פרשת וילך דף מט ע"א טור א ד"ה ובזה מבוארים, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת עוקצין דף קכא כ"א טור ב ד"ה ובמדרש הנעלם) יש בדיוק כת"ר אותיות (ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיא ע"ב ד"ה ומתחיל בב' דאיהי) שהן תרי"ג אותיות כנגד מצוות התורה ('במדבר רבה' יח, כא ד"ה אמר רבי אמי, פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר, 'עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת יתרו ד"ה 'עוד נוכל לומר כי הרגיש', 'מעשה רוקח' פרשת וילך דף מט ע"א טור א ד"ה ובזה מבוארים) ועוד ז' אותיות כנגד שבע מצוות דרבנן ('עץ הדעת טוב' פרשת יתרו ד"ה 'עוד נוכל לומר כי הרגיש', 'של"ה הקדוש' שער האותיות תחילת אות ב ד"ה 'בריות כתיב ואהבת', 'מעבר יבק' מנחת אהרן פרק ו ד"ה קישוט, 'מעשה רוקח' פרשת וילך דף מט ע"א טור א ד"ה ובזה מבוארים), כאשר שבע אותיות אלו הן התיבות "אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ, יד) שבסוף עשרת הדברות (פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר, 'עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת יתרו ד"ה 'עוד נוכל לומר).

כל מי שהתבונן בלוחות הראשונים היה יודע את כל התורה 

מעלתם של הלוחות הראשונים היתה שכל מי שהסתכל בהם היה לומד את כל התורה כולה בכל דקדוקיה ופרטיה ובכל סודותיה היקרים והנחמדים. וזה נרמז בפסוק "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז), "חָרוּת" – יוצא גמטריא תרי"ג עם הכולל, כי הלוחות האלו היו מלבוּש יקר לכל תרי"ג המצוות שהם כללות כל האורות שהיו בלוחות. ומשה רבינו שזכה לקבלם הסתכל בהם כל צרכוֹ, ולפיכך למד את כל התורה בלי טורח ועמל, ולא היה דבר בסודותיה שהיה נסתר מעיניו (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'והלוחות מעשה אלקים'). וכן זכו לראות את הלוחות הראשונים גם יהושע ושבעים הזקנים שהיו נמצאים קרוב אל משה בהר סיני ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק יב ד"ה דברות האחרונים).

אם לא היו ישראל סוֹרחים בעגל ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות יח) לא היו נשברים הלוחות הראשונים, ואז לא היתה התורה משתכחת מישראל (עירובין דף נד ע"א) כפי שהיה בעקבות שבירת הלוחות ('שמו אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק ב דרוש יג להספד ד"ה ומאחר עלות כל זה). ואז היו ידיו של משה רבינו אֱמוּנַת אֻמַּן להחזיק תמיד את הלוחות ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות יח) ולהיות תשמיש קדוּשה לכסא כבודם של הלוחות ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק טז ד"ה 'ולולא סרחנו' ועיי"ש). וכל תלמיד ותיק היה יכול אז להסתכל ולהתבונן בלוחות ועיניו היו רואות כפי כוחו את כל דקדוקי התורה שהיו חרוּתים עליהם ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק טז ד"ה ואלו זכינו). כי כל מה שעתיד תלמיד לחדש כבר נחרת על הלוחות הראשונים ברמז נפלא, והמתין עד שאותו התלמיד יתבונן בהם ויוציא לאוֹר תעלומות חכמה ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות כג). ולדבר זה כבר לא הועילו הלוחות השניים ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות יח אות כב).

ישראל שחטאו לא זכו לקבל את הלוחות הראשונים השלמים (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'והלוחות מעשה אלקים'), לפיכך נגזר עליהם שיצטרכו ללמוד תורה בכל טורח ודוֹחק העולם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'והלוחות מעשה אלקים', 'זרע שמשון' פרשת כי תשא דף פט ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט) מתוך טלטול וטירוף הדעת וחוסר מזונות ('זרע שמשון' פרשת כי תשא דף פט ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט). וכך במקום שילמדו על ידי צפייה בלוחות הברית הם צריכים עמל ויגיעת השׂכל ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות כד ד"ה ושועתינו), וגם זה מתוך שכחה של התורה (עפ"י 'קהלת יעקב' ערך 'שכ' ד"ה השכחה בא משבירת) וריבוי מחלוקות (עפ"י 'טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה רפד). אמנם לעתיד לבוא בימות המשיח, ישראל יקבלו שכר כפול ומכופל על כל עמלם זה ('זרע שמשון' פרשת כי תשא דף פט ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט), ואז גם הלוחות הראשונים יחזרו לקדמוּתם (מאמר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן לו) ויהיו על ידיו של משה רבינו, אשר ילך עמהם לפני עם ישראל ('מאמר שבתות ה' ' להרמ"ע מפאנו דף ט בסופו ד"ה 'הדרן לסעודה'. ועיי"ש עוד בדברים הנפלאים שעתידים להיות אי"ה) במהרה בימינו, אמן.