פרשת כי תשא - י"ג מדות של רחמים

משה רבינו ביקש לדעת את 'מדות הרחמים' ('אגרא דכלה' פרשת בראשית ד"ה ומעתה יונח לנו), שבהן הקב"ה מנהיג את העולם, כפי שנאמר "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה" (שמות לג, יג) (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף טז ע"ב ד"ה ובמפרשי' הובא). ואכן כאשר משה רבינו עלה אל הר סיני, ה' יתברך ענה לבקשתו ואמר לו את י"ג מדות הרחמים, שנאמר "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה': וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" (שמות לד, ה – ח) (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב).

ויש להתבונן, מהי מעלתן וחשיבותן של י"ג מדות הרחמים, וכיצד יכול כל אדם לעורר שיושפעו עליו מדות הרחמים הללו?

י"ג מדות של רחמים הן סוד הנהגת ה' עם ברואיו ונמסרו למשה רבינו

משה רבינו ביקש לדעת את דרכיו של ה' על מנת שיוכל להתפלל על ישראל בכל עת ('תפארת שלמה' לשבת חול המועד סוכות ד"ה ראה אתה אומר) וללמד סנגוריה עליהם ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא על הפסוק 'וירד ה' בענן'). וכאשר ראה ה' יתברך את אמיתוּת כוונתו הטובה הוֹרה לו את 'שלש עשרה מדות הרחמים' ('תפארת שלמה' לשבת חול המועד סוכות ד"ה ראה אתה אומר) שנאמר "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות לג, יט). באותה שעה ה' יתברך התעטף כביכול כשליח ציבור ('מאירת עינים' תלמיד הרמב"ן פרשת משפטים ד"ה 'בב"ר ואעשך לגוי גדול') והראה למשה רבינו את סדר התפילה של י"ג המדות (גמ' ראש השנה דף יז ע"ב), כאשר הוא בעצמו אמר אותם לפניו שנאמר "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד, ו), "וַיִּקְרָא" – שה' בעצמו קרא בהם. ובזה לימדו איך לקרֹא את י"ג המדות ('צרור המור' פרשת כי תשא ד"ה וירד ה' בענן).

י"ג מדות הרחמים הן הוֹדוֹ והדרוֹ של ה' יתברך, שבהן הוא מתהדר ומתגדל על ההנהגה שהוא יתברך מתנהג עמן בעולמות ובנבראים ('מאור עינים' פרשת חיי שרה ד"ה להבין הענין דנודע). ובכללם גם עם 'אומות העולם' אשר מתקיימים בטובו יתברך, בי"ג מדות הרחמים. לכן בחג הסוכות מקריבים במקדש שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, ומביאים ביום הראשון דווקא שלש עשרה פרים לרמוז שכל סיבת קיומם של האומות הוא מחמת י"ג מדות הרחמים (זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה ובגין כך בהאי זמנא). ובזה היה ניכר גודל כוחו של משה רבינו, שהוריד את י"ג מדות הרחמים למטה לתחתונים (זוהר פרשת נשא דף קלח ע"א אדרא רבא ד"ה ומשה באתר), וכפי שרמז משה על מה שהוא השיג באומרו "אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה" (דברים ד, כד) "אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָֽדְךָ הַֽחֲזָקָה" – ראשי תיבות 'יג', כנגד י"ג מדות הרחמים ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן השביעי ד"ה אבל הנראה).

בשעה שמסר הקב"ה את י"ג המדות למשה רבינו ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב) כפי שנאמר "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה" (תהלים קג, ז) ('ארץ החיים' על התהלים מזמור קג, י), התייצב ה' בשמו הגדול המיוחד ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה 'וכתב הריקנאטי' בשם הרקנאטי), ומשה רבינו נכנס אצלו אל מקום שאין מלאך ושׂרף יכולים להיכנס שׁם שנאמר "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם" (שמות לד, ה) ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב). ובאותה השעה היו שם רק השכינה ומשה, כי לא רצה הקב"ה שיראו גם השׂרים הרוחניים של אומות העולם איך ללמד סנגוריה על אוּמוֹתם ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא על הפסוק 'וירד ה' בענן'). ואז לימד הקב"ה את י"ג המדות למשה רבינו, שבאמצעותן יוכל ללמד סנגוריה על ישראל בעולם הזה ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות לב), ואמר לפניו שכל זמן שישראל חוטאים ויעשו לפניו כסדר הזה, הוא ימחול להם (גמ' ראש השנה דף יז ע"ב).

ה' יתברך כרת ברית עם משה רבינו על 'שלש עשרה מדות של רחמים' שהן לא חוזרות ריקם שנאמר "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית" (שמות לד, י) (גמ' ראש השנה דף יז ע"ב, 'זוהר חדש' ספרא קדמאה ד"ה ואילנא דעץ הדעת טוב ורע). וכשדוד המלך עליו השלום ראה כי עתיד בית המקדש להיחרב והקרבנות יתבטלו בעוונות הרבים, הוא היה מצטער שלא יהיה מי שיכפר עליהם. אז אמר לו הקב"ה שלא יצטער, לפי שכבר גילה את 'סדר הסליחה' למשה רבינו, ובשעה שהצרות באות על ישראל אם יעמדו לפניו יחד באגודה אחת ויתוודו על עוונם ויאמרו את 'סדר הסליחה' של י"ג המדות אז הוא יענה אותם שנאמר "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (תהלים כ, י) ('תנא דבי אליהו' אליהו זוטא פרק כג, ד"ה דבר אחר ד"ה ובמה גלה אולם). לכן נקבע לאומרו בתענית ציבור כי בקריאתו יצטרפו הרחמים שבכל מדה ויהיו לאחדים, למלא את השאלות והבקשות של צרכי הרבים. וכן נהגו הקדמונים שקוראים ביום הכפורים עשרים ושש פעמים את י"ג המדות, כנגד גמטריא שם יהו"ה ברוך הוא ('בית מועד' דרוש שמיני פרק שני לשחרית יום הכפורים דף פא ע"א ד"ה הרי שסדר).

באמירת י"ג מדות הרחמים ניתן למחול עוונות ולשבור את כל הדינים

שלש עשרה מדות הרחמים הן ענפים המקבלים את אוֹרם משורשם ('עמודיה שבעה' עמוד שלישי סימן טו ד"ה אבל דע הענין) ובהן ה' מנהיג את השמים ואת הארץ, כפי שנרמז במה שאמר משה רבינו "אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַֽעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ" (דברים ג, כד) – ואמר הפסוק דווקא את השם "אֵל", לפי שהיא המדה הראשונה שבה נפתחים שלש עשרה המדות אשר בהן ה' מנהיג "שָּׁמַיִם ו"אָרֶץ" ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן השביעי ד"ה אבל הנראה לומר). ואלו הן כל י"ג מדות הרחמים: (א) אֵל (ב) רַחוּם (ג) וְחַנּוּן (ד) אֶרֶךְ (ה) אַפַּיִם (ו) וְרַב חֶסֶד (ז) וֶאֱמֶת (ח) נוֹצֵר חֶסֶד (ט) לָאֲלָפִים (י) נוֹשֵׂא עָווֹן (יא) וָפֶשַע (יב) וְחַטָּאָה (יג) וְנַקֵה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער יג פרק ט ד"ה אמנם פי', 'פרי עץ חיים' שער הסליחות תחילת פרק ד עיי"ש בביאור מדה ה' וט', 'אמת ליעקב' מערכת מ אות עה ד"ה 'מדות'. ראה זוהר פרשת נשא דף קלא ע"ב ד"ה ואי תימא דלית). וסימן כולל לי"ג המדות הוא מספר האותיות של התיבות 'מלך מלכי המלכים' ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן טז).

יש בכוחן של י"ג מדות הרחמים לשבור את הדינים ולכפות את כל הגזירות (זוהר פרשת נשא דף קלב ע"א ד"ה 'ואינון תליסר' אדרא רבא) ולסלק מעל ישראל את המקטרג ('שם משמואל' פרשת ואתחנן שנת תרע"ה דף מ' ד"ה וזש"ה ויתעבר ה' בי למענכם). כי בהזכרת מדות אלו, 'תופסים' כביכול את הקב"ה במדת רחמנותו, ואז בשליטת רוממוּתוֹ הוא עוֹבר על פשע וחוֹנן את האדם אף בהעדר לו זכות ('דרך ה' ' לרמח"ל חלק ד פרק ו ד"ה הזכרת הי"ג מדות) ואפילו אם התפילה שקדמה לאמירת י"ג המדות לא היתה בבהירות כראוי, יקיים ה' את הבטחתו, והן אינן חוזרות ריקם ('אור לשמים' לר' מאיר הלוי מאפטא פרשת מטות ד"ה עוד נ"ל ומקודם נפרש), ועל ידן אב הרחמים מוחל וסולח ומכפר על העוונות והחטאים והפשעים, והופך את 'מדת הדין' ל'מדת הרחמים' ('בני יששכר' מאמרי חודש אלול מאמר ב אות ד). ועל ידי כן ישראל לא נאבדים חלילה בצרותיהם הממרקים את עוונותיהם ('שם משמואל' פרשת ואתחנן שנת תרע"ה דף מ' ד"ה אך בגוף הדבר ובקשתו).

משה רבינו השתמש בי"ג מדות של רחמים להגן על ישראל

משה רבינו השתמש בי"ג מדות הרחמים לאחר מעשה העגל ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה וכשעבר הסיר, 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ב סימן יז). שבשעה שביקש ה' לכלות את ישראל ('דבר בעתו' לרב ששון מרדכי בחלק ט"ל מלאכות עמ' 289 ד"ה הגוזז את הצמר), אזי מרוב צערו של משה על ישראל (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מו אות עח ד"ה התחיל משה) הוא צעק לפני ה' את י"ג מדות הרחמים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה וכשעבר הסיר) בכל הכוונה, על מנת 'למשוך' את המדות ולמחול את עוונותיהם ('דבר בעתו' לרב ששון מרדכי בחלק ט"ל מלאכות עמ' 289 ד"ה הגוזז את הצמר). והוסיף לבקש בפיו מאת ה' כי יסלח להם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה וכשעבר הסיר). דבר זה נרמז בפרשה בה ה' ציוה להפריש את כל שבט לוי (ראה במדבר ח, ו – יט) על שקינאו לה' יתברך ולא חטאו בעגל (ראה שמות לב פסוק כו וברש"י ו'דעת זקנים' שם. וכן ראה רש"י במדבר ח, יז ושפתי חכמים שם), ששׁם נאמר בפסוקים שלש עשרה פעמים התיבות 'בני ישראל' – כדי ללמד שישראל היו ראויים לכליה עבור העגל ורק התכפר להם בי"ג מדות של רחמים שהזכיר משה רבינו. ופעם אחת נאמר שם "עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ח, ט) כנגד הנשים שנכללו במקום אך לא חטאו בעגל ('משך חכמה' פרשת בהעלותך ד"ה קח את הלוים).

משה רבינו השתמש במדות הרחמים גם בחטא המרגלים, כפי שאמר לה' "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּֽאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, יז – כ). אמנם בחטא המרגלים משה רבינו הזכיר רק חלק מתוך י"ג המדות והשמיט את האחרות ('רבינו בחיי' במדבר יד, יז, 'אור החיים הקדוש' במדבר יד, יח) לפי שלא היה יכול להזכיר את כל המדות מחמת מעשיהם הרעים של המרגלים, כגון מדת 'ואמת' שמחמת שקריהם על ארץ ישראל לא היה יכול לאומרה (זוהר פרשת שלח לך דף קסא ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק). והזכיר משה רבינו רק את המדות הנצרכות לו כפי העת ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד זה. לפירוט המדות שחסרו וסיבתן ראה רמב"ן במדבר יד, יז, 'רבינו בחיי' במדבר יד, יז, 'אור החיים הקדוש' במדבר יד, יח).

לפני שמשה רבינו אמר את מדות הרחמים בעוון המרגלים, הוא ביקש שיועיל הזכרתם כפי שאמר להם ה' לומר בעת צרה, שנאמר "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר" (במדבר יד, יז) ('בית אלקים' שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד זה), "כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" – כאשר אתה בעצמך קראת ודברת בעבר את י"ג מדות הרחמים (עפ"י ביאור הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מו אות עח ד"ה התחיל משה). ועל כך ענה לו ה' "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ) ('בית אלקים' שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד זה), התיבה "סָלַחְתִּי" נאמרה בלשון עבר, על מנת להגיד למשה רבינו שכשם שהוא סלח אז בעוון העגל כדבריו, כן הוא סולח עתה בעוון המרגלים כדבריו (פירוש מהרז"ו סוף פרקי דרבי אליעזר פרק מו ד"ה 'סלחתי כדבריך'). ומשה רבינו ממשיך לעמוד ולהזכיר את י"ג מדות הרחמים עבור ישראל גם אחרי סילוקו מהעולם, שכמו שהיה בעולם הזה כך גם בעולם העליון. ועל כך אמרו רבותינו ש'משה רבינו לא מת' כי הוא ממשיך לשמש במרום (ראה גמ' סוטה דף יג ע"ב) ('שם משמואל' פרשת ואתחנן שנת תרע"ה דף מ ד"ה אך בגוף הדבר).

י"ג מדות של רחמים מכוונות כנגד כל השבטים וחודשי השנה

ישנם י"ג חודשים בשנה יחד עם חודש העיבור והם מכוּונים כנגד י"ג מדות של רחמים, לפי סדר החודשים. לכן 'א-ל' הוא כנגד חודש ניסן על דרך שנאמר על יציאת מצרים בחודש זה "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם" (במדבר כג, כב). 'רחום' הוא כנגד חודש אייר ורמוז בראשי התיבות "יהו"ה יהו"ה אל רחום" שבתחילת י"ג מדות הרחמים. 'וחנון' הוא כנגד חודש סיון, לכן 'וחנון' הוא גמטריא מאה ועשרים כנגד מספר הימים של קבלת הלוחות שהיו שלש פעמים ארבעים יום. שתי המדות 'ארך' ו'אפים' הם כנגד חודשים תמוז ואב, כי בתמוז היה אריכות אפים עד ששפך חמתו בתשעה באב רח"ל. 'ורב חסד' הוא כנגד חודש אלול, כי אז נפתחים מקורות הרחמים והחסדים. 'ואמת' הוא כנגד חודש תשרי, כי אמת נקרא דין לפי רבותינו. וזה נרמז בפסוק "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" (ישעיה טז, ה), שאם "הוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא" בחודש אלול הנקרא 'רב חסד', אז הקב"ה "יָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" בחודש תשרי ('אמרי נועם' לר' מזידיקוב פרשת ראה ד"ה ראה אנכי וכו'). וכן הם שאר המדות והחודשים.

מניין השבטים יחד עם אפרים ומנשה הם י"ג, ומכוונים כנגד י"ג מדות הרחמים (''מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק טו, 'בגדי אהרן' לר' אהרן תאומים על התורה פרשת מקץ דף לג ע"א טור א ד"ה והנה נוכל, ועפ"י 'פירוש סידור התפילה' לבעל הרוקח חלק ב פרק 'תפלת יום הכפורים – א-ל מלך יושב' ד"ה ומן אל מלך) לפי הסדר. לכן שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הם כנגד מדות 'פשע' ו'חטאה' ובנימין כנגד המידה האחרונה 'ונקה'. ועל כך אמרו רבותינו שכשהשבטים רצו לפגוע ביוסף הם נסעו "ממדותיו של מקום" (ראה 'בראשית רבה' פד, יד) לפי שבמעשיהם הם היו מעבירים מהעולם את אותן שתי המדות של 'פשע' ו'חטאה' ('ברכת שמואל' לאביו של מחבר 'קב הישר' פרשת ויגש ד"ה 'ועפ"ז יבואר המ"ר פרשת וישב ויאמר האיש נסעו מזה'). כמו כן, כל 'י"ג העיקרים' של התורה הקדושה יוצאים מתוך י"ג מדות הרחמים ('השל"ה הקדוש' שער האותיות על י"ג העקרים ד"ה 'אל הרומז על חוזק'. עיי"ש לפירוט הדברים ואכמ"ל).

י"ג מיני השבח שבברכת 'ישתבח' מכוונים כנגד י"ג מדות של רחמים. ואלו הן מיני השבח: שִׁיר, וּשְׁבָחָה, הַלֵּל, וְזִמְרָה, עֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה, וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה, וּמַלְכוּת ('פרי עץ חיים' שער הברכות פרק ז ד"ה ואח"כ יאמר הזמירות, זוהר פרשת תרומה דף קלב ע"א ד"ה כיון דמטי, 'סדר היום' לר' משה בן מכיר סדר העבודה ד"ה ומסיים בברכת ישתבח). לכן צריך לומר אותם בכוונה ולא להפסיק בשבחים אלו כלל ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש עמוד העבודה פרק ט ד"ה איתא בזוהר), אך מכל מקום יאמר אותם בנעימה כמסדר שבחו של מלך ('בן איש חי' שנה א פרשת ויגש אות טו) וכנגד י"ג מדות של רחמים גם תקנו רבותינו י"ג תיבות בברכת 'להדליק נר חנוכה' בימי החנוכה, על מנת לעורר את י"ג מדות הרחמים (עפ"י 'יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק פ' ד"ה 'וע"כ יראה לכוין בו'. וכתב שם ששתי התיבות 'של חנוכה' שיש בברכה לאותם אלו שנוהגים לברך 'להדליק נר של חנוכה' נחשבות לאחד), שסוד הדלקת נר חנוכה הוא נגד י"ג מדות ('תפארת שלמה' לזאת חנוכה ד"ה ויקחם ויעבירם).

וכן הוא בפסוק "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (תהלים עח, לח) שיש בו י"ג תיבות כנגד י"ג מדות של רחמים ('תולעת יעקב' סוד השבת אות ט ד"ה תפלת ליל שבת, 'יסוד יוסף' רבו של מחבר ספר 'קב הישר' תחילת פרק כז, 'חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון סעיף נד בשם 'קב הישר'). על כן נתקן לאומרו בלילות של ימי החול, על מנת לבקש רחמים על הנפשות שהן נדונות בכל לילה על ידי שלש כִּתוֹת של מלאכי חבלה שהן 'אף' 'משחית' ו'חמה' המוזכרים בפסוק זה, שהמקום ברוך הוא יעשה למען י"ג מדותיו לרחם על הנפשות מפני חרון האף של מדת הדין ('תולעת יעקב' סוד השבת אות ט ד"ה תפלת ליל שבת). וכן יש י"ג תיבות בפסוקים "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (תהלים פא, ד – ה) כנגד י"ג מדות הרחמים, לפי שהקב"ה מתמלא רחמים בזכות השופר ('פירוש סידור התפילה' לבעל הרוקח חלק ב פרק 'תפלת ראש השנה שופרות' ד"ה ונאמר תקעו).

י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן מעוררות את י"ג מדות הרחמים

ישנן י"ג מדות שהתורה נדרשת ונלמדת בהן:  (א) קל וחומר (ב) גזרה שווה (ג) בנין אב וכתוב אחד ובנין אב ושני כתובים (ד) כלל ופרט (ה) פרט וכלל (ו) כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט (ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל (ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא (ט) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעֻן אחר שהוא כענינו, יצא להקל ולא להחמיר (י) כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעֻן אחר שלא כענינו – יצא להקל ולהחמיר (יא) כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש (יב) דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו (יג) וכן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבֹא הכתוב השלישי ויכריע בניהם (מתוך 'סידור התפילה' סוף סדר הקרבנות בתפילת שחרית בשם ר' ישמעאל).

אותן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמסרו כדי לעורר על ידן את י"ג מדות של רחמים ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ו מדות התורה), כי הן מפתחות לעורר את מדות הרחמים ('מגיד תעלומה' למחבר ספר 'בני יששכר' מבוא התלמוד קצור כללי הי"ג מדות ד"ה דע דהמקובל) והן מכוונות כנגדן ('פירוש הסידור' לבעל הרוקח חלק א פרק יג ברייתא דרבי ישמעאל ד"ה אלו הן, 'ילקוט דוד' פרשת כי תשא ד"ה 'וכן שלש עשרה' בשם המקובלים, 'אגרא דכלה' פרשת בראשית ד"ה בגמ' יומא לח ע"ב, 'קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת כי תשא על הפסוק 'ויעבור ה' על פניו' ד"ה י"ג מדות הכלל, עפ"י זוהר פרשת פנחס דף רכ"ח ע"ב ד"ה 'ואית טלית מסטרא' רעיא מהימנא) אלו מול אלו – מדות שהתורה נדרשת בהן ב'תורה שבעל פה' מול מדות הרחמים הנמצאות ב'תורה שבכתב' ('היה ברכה' לבעל 'בני יששכר' מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר לך), כאשר י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמשכות מי"ג מדות הרחמים על הסדר ('ערבי נחל' פרשת ויצא דרוש א ד"ה ויובן כל זה בהקדם), כך שהן נחשבות לאחד ('קדושת לוי' פרשת כי תשא על הפסוק 'ויעבור ה' על פניו' בשם רבו ר' דב בער זצ"ל המגיד ממעזריטש).

ישנם אנשים שהם 'מינים' המבקשים להגיד כי ה' זקוק חלילה ל'אכילה' ו'שתיה' של הקרבנות ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שלישי ד"ה 'וזהו שכתב'), לכן אמר ה' "אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ" (תהלים נ,יב) כי הוא לא זקוק לאכילה ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון פרק רעא דף קא ע"א ד"ה לענ"ד נראה). כנגד זה נתקנו י"ג מיני קרבנות במקדש, שהם: זבחים, פרים הנשרפים, שעירים הנשרפים, חטאות, עולה, זבחי שלמי צבור, אשמות, תודה, איל נזיר, שלמים, בכור, מעשר, פסח (מתוך 'סדר הקרבנות' תפילת שחרית יום חול). שמניינם י"ג דווקא, על מנת לזכור על ידם את 'י"ג מדות הרחמים' של ה' שבהם ניכר שהוא רחמן גדול ('עמודיה שבעה' עמוד שלישי ד"ה 'וזהו שכתב' בשם רבינו בחיי). וכיון שרחמן לא מוסר את מזונותיו בידי האדם שיכול להיות בטבעו אכזרי (עפ"י 'במדבר רבה' כא, יז), לכן גם ה' הרחמן לא זקוק לאכילת קרבנות האדם. מטעם זה גם סידרו בתפילת שחרית את 'הברייתא של רבי ישמעאל' שבה י"ג מדות שהתורה נדרשת רק אחרי סיום מעשה הקרבנות, להגיד שהתורה נדרשת בי"ג מדות שהם כנגד י"ג מדות של רחמים, וממילא אין להקשות ולהגיד שהקב"ה צריך את אכילת הקרבנות ('עמודיה שבעה' עמוד שלישי ד"ה 'וזהו שכתב'').

הנעת הַזָּקָן של האדם מעוררת את י"ג מדות הרחמים וי"ג מדות התורה

הַזָּקָן של האדם רומז לי"ג מדות הרחמים (ראה זוהר פרשת נשא דף קלא ע"ב ד"ה תאנא), ואם לא מגלחים אותו ניתן לעורר על ידו את י"ג מדות הרחמים ('בני יששכר' מאמרי חודש אלול מאמר ב אות ב). מחמת כן יש טבע בישראל, שכאשר אדם עוסק בתורה ומתקשה באיזה דבר או יש לו ספק ועיוּן בתורה, אזי הוא מושיט את ידו אל זקנו ומסלסל ומהפך בזקנו וממשמש בו, ומניע אותו מצד לצד. וזה משום שהזקן מרמז לי"ג מדות של רחמים ומדות אלו מכוונות כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. וכאשר אדם אינו מבין איזה דבר, זה כי הוא לא יכול להגיע ל'מדה' שהדבר הזה נדרש בה, שהרי במדות של התורה נמצאות כל מפתחות התורה. לכן הוא ממשמש בזקנו ואז בהתעוררות של מטה מתעורר על ידו גם למעלה י"ג מדות של רחמים והן מעוררות את י"ג המדות שהתורה נדרשת בהן, והן מושפעות אל האדם – ואז מתגלה לו הדבר שנעלם מאתו, וגם מקוֹם מוֹצא לימוּדוֹ בתורה ('היה ברכה' מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר, 'אגרא דפרקא' סימן שלז).

וכעניין זה היה עם ר' אלעזר בן עזריה כאשר התמנה לנשיא במקום רבן גמליאל, ואמר על עצמו "הרי אני כבן שבעים שנה", לפי שהיה בגיל שמונה עשרה שנה בלבד וביום אחד נעשו לו שמונה עשרה שורות של שׂער שׂיבה בזקנו עד שהיה נראה כבן שבעים שנה (ראה גמ' ברכות דף כח ע"א). והיה זה מחמת שהוא הפליג לעסוק ולדרוש בי"ג מדות של התורה, לדעת מוֹצא כל דבר מן התורה, ומזה התעוררו על ידו י"ג מדות של רחמים, עד שנעשה זקנו המכוון כנגדם מעין הדוגמא העליונה והלבינו שׂערותיו ('היה ברכה' למחבר ספר 'בני יששכר' מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר, 'אגרא דפרקא' למחבר ספר 'בני יששכר' סימן שלז). וגם כל צדיק וצדיק שלומד בי"ג מדות של התורה, יזכה כנגד זה לעתיד לבוא לי"ג נהרות של אפרסמון ('פירוש סידור התפילה' למחבר ספר הרוקח חלק א פרק יג ד"ה אלו הן) בשׂכרו ('ידו בכל' למחבר ספר 'שבט מוסר' סימן סז ד"ה ואי לאו) שי"ג נהרי אפרסמון הם כנגד י"ג המדות, ובמדות אלו כלול כל הטוב האלקי כפי שאמר ה' למשה "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות לג, יט) ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמיני פרק שני לשחרית יום הכפורים דף פא ע"א ד"ה ויש במספר קטן).

כל מדה מי"ג מדות התורה מכוונת כנגד מדה מי"ג מדות הרחמים

כאשר מתעורר האדם לדרוש את י"ג מדות התורה מתוך תורה שבכתב ולקבוע הלכותיהם בתורה שבעל פה, אזי הוא ממשיך את הארת הי"ג מדות של הרחמים העליונים המכוונים כנגדם ('דרך עדותיך' למחבר 'בני יששכר' יהושע בפסוק 'לא ימוש ספר התורה' ד"ה אפשר לומר). לכן ישנם י"ג פעמים בתורה שבהם חסר התיבה 'האלה' כאשר מדובר באותם פסוקים על ריבוי תורה של בעל פה, כגון הפסוק "וָֽאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים א, יח), שחסר בהם אחרי התיבות "אֵת כָּל הַדְּבָרִים" את התיבה 'האלה'. וכן בפסוק "וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים כח, יד), שאחרי התיבות "מִכָּל הַדְּבָרִים" חסר את התיבה 'האלה' וכן הלאה. וזה לפי שריבוי התורה שבעל פה הוא על ידי י"ג מדות של התורה, אשר מעוררות לי"ג מדות הרחמים העליונות. לכן חסר תיבות 'האלה' בפסוקים לרמוז על י"ג מדות של רחמים שמתעוררות כאשר דורשים את מדות התורה ('אגרא דכלה' פרשת דברים ד"ה ואצוה אתכם).

לכן דבר הנלמד ב'קל וחומר' שהיא מדה ראשונה במדות של התורה – מעוררת את מדת 'א-ל' שהיא מדה ראשונה בי"ג מדות של רחמים. וכן דבר הנלמד ב'גזירה שוה' שהיא מדה שניה במדות של התורה – מעוררת את מדת 'רחום' שהיא מדה שניה בי"ג מדות של רחמים, וכן הלאה ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ו מדות התורה). כך יוצא שאם אדם לומד תורה מתכפר לו בי"ג מדות של רחמים ('פירוש הסידור' למחבר ספר 'הרוקח' חלק א פרק יג ברייתא דרבי ישמעאל ד"ה אלו הן) והוא מקיים "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט) כי "הָֽלַכְתָּ" הוא מלשון הלכה, כלומר שכשישראל עוסקים בהלכה ודורשים במדות של התורה מתעוררים מדות הרחמים של ה' עליהם. וכשם שה' יתברך 'רחום' ו'חנון', הרי גם האדם מעורר את מדת 'הרחום' ו'החנון'. וכן בשאר המדות ('אגרא דכלה' פרשת בראשית ד"ה ומעתה יונח לנו). והוא הדין להפך, שכאשר יגרום האדם לעורר את אחת ממדות הרחמים, אזי בנקל הוא יתבונן במשפטי התורה כי ישכיל ויבין באותה מדה שהתורה נדרשת בה ('היה ברכה' לבעל בני יששכר מסכת ברכות פרק א ד"ה והנה אומר לך).

ואין דבר מקרי בתורה, כך שכל דבר הנלמד ב'קל וחומר' הוא על מנת לעורר את מדת א-ל שבי"ג מדות של רחמים ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ו מדות התורה). לכן כאשר משה רבינו רצה להשיג רפואה לאחותו וביקש להשיגה ממדה ראשונה שהיא 'א-ל', כפי שאמר "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג) ('אגרא דכלה' בראשית על הפסוק 'תדשא הארץ' ד"ה 'לא נאמר למינהו' בשם ר' דב בער) ה' השיב לשאלתו בדרך של 'קל וחומר', שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַֽמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף" (במדבר יב, יד) (ראה רש"י במדבר יב, יד) לפי שהיא המדה המכוּונת כנגדה ('אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת בהעלותך על הפסוק 'ואביה ירק ירק'). ובזה רצה ללמדו שלימוד 'קל וחומר' הוא סגולה לעורר את מדת א-ל ('אגרא דכלה' בראשית על הפסוק 'תדשא הארץ' ד"ה לא נאמר), כמו שהוא בכל עשרת ה'קל וחומר' שיש בתנ"ך (ראה 'בראשית רבה' צב, ז) שכולם מעוררים את שם א-ל שבי"ג מדות של הרחמים, ושֵׁם זה גורם התפשטות 'החסד' שנאמר "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם" (תהלים נב, ג) ('אגרא דכלה' מקץ על הפסוק 'הבוקר אור' ד"ה שם במדרש). וכן הוא בכל מדה ומדה ('אגרא דכלה' בראשית על הפסוק 'תדשא הארץ' ד"ה לא נאמר).

כך הוא גם בלימוד המדה השניה של התורה הנקראת 'גזירה שווה' – שהיא מעוררת את המדה השניה של הרחמים הנקראת 'רחום' ('מגיד תעלומה' למחבר ספר 'בני יששכר' מבוא התלמוד קצור כללי הי"ג מדות ד"ה דע דהמקובל). ומטעם זה רוב דרשות רבותינו נדרשים ב'גזירה שווה' בכדי לעורר את מדת 'רחום' שהיא כנגדה, על שם "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" (תהלים עח, לח) ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב מסכת שבת דף ל ע"א ד"ה ולישראל עמו). כגון מה שלמדו רבותינו את ברכת 'גבורות גשמים' שהיא הברכה השניה בתפילת שמונה עשרה בדרך של 'גזירה שווה' (ראה לימוד הדבר בגמ' תענית דף ב ע"א) בכדי להמתיק את 'הגבורות' שיֵרְדוּ ברחמים ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב מסכת תענית דף ב ע"א ד"ה מאי גבורות). ולזה גם רמזו רבותינו כשאמרו "מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות" (ראה גמ' ברכות דף לג ע"ב) – כלומר שהתעוררות מדת הרחמים על ידי 'גזירות שוות' אינן רחמים של הקב"ה בדרך וִיתוּר חלילה, אלא הוא על פי התורה ('אגרא דכלה' פרשת בראשית על הפסוק 'יום אחד' ד"ה 'והנה לפי זה תשכיל' וראה שם באריכות דבריו הנפלאים. וראה עוד דוגמאות ב'דברים נחמדים' מסכת ערכין פרק ט משנה ב ד"ה הרע"ב, וכן ב'אגרא דפרקא' סימן רסז, וב'קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת כי תשא על הפסוק 'ויעבור ה' על פניו' ד"ה י"ג מדות הכלל).

וכן המדה השלישית של התורה הנקראת 'בנין אב' – מכוונת כנגד המדה השלישית של הרחמים הנקראת 'חנוּן'. מטעם זה נאמרה לשון חנינה על כל בניו של יעקב אבינו שנאמר "וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית לג, ה), ובנימין שעוד לא היה בשעה שאמר זאת יעקב, קיבל ברכה זו מיוסף שנאמר "וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (בראשית מד, כט), והוזכרה דווקא לשון זו בכל השבטים על מנת שיהיה להם גם בגלות חנינה מ'בנין אב' כלומר מזכות אבות, אפילו אם לא יהיה להם אז זכות אחרת ('אגרא דכלה' פרשת מקץ על הפסוק 'אלקים יחנך בני'). ומטעם זה גם בפסוק "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִֽיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו, כה), דרשו את ברכת התיבה "וִיחֻנֶּךָּ" – שיחוּן אותך בבנים (ראה 'במדבר רבה' יא, ו), כלומר שמברכים את האבות בברכת "וִיחֻנֶּךָּ" שיהיו להם בנים, והוא 'בנין אב' שנבנו הבנים על ידי ברכת האבות ('אגרא דכלה' פרשת נשא על הפסוק 'ויחנך' ד"ה במדרש ויחנך. וראה עוד בעניין המדות ב'אמרי נועם' לר' מזידיקוב פרשת בשלח ד"ה מה תצעק אלי, וכן בספר 'בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה מעלת התורה אות טז).

על ידי אמירת י"ג מדות הרחמים בכוונה ודקדוק הן לא חוזרות ריקם

י"ג מדות הרחמים הן מוֹרשה לקהלת יעקב ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות כ ד"ה ועתה אזכיר). ובכל הדורות עד עולמי עולמים, צריכים ישראל לומר את י"ג מדות הרחמים בשעה שיש להם צרה וגם בשעת רווחה (זוהר פרשת שלח לך דף קסא ע"ב ד"ה כאשר דברת). ומדות אלו נשארו לישראל בגלותם ובשעבודם בין האומות, בשעה שאין להם כהן גדול לכפר על חטאיהם, ולא מזבח להקריב קרבן, ולא בית מקדש להתפלל שם. והן מפתח גדול לבקש שערי רחמים בכל דור ודור ליחידים ולרבים ולהיעזר בהם בזמני הצרות ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות כ ד"ה ועתה אזכיר), כי מי שקורא את י"ג המדות לעילת העילות – לא תחזור תפילתו ריקם ('זוהר חדש' ספרא תנינא דף קנא ע"א ד"ה זכאה איהו מאן דשוי). ובאלו המדות היו חסידים ראשונים מתפללים ולא היו חוזרים ריקם ('מאירת עינים' פרשת משפטים ד"ה בב"ר ואעשך לגוי גדול, 'רקנאטי' פרשת כי תשא ד"ה ויאמר ה' הנה מקום). וכן היה גם בדורות האחרונים, שהיו נענים בהזכרת המדות ('בית אלקים' שער היסודות פרק כט ד"ה וקיום יעוד).

אמנם צריך האדם לומר את י"ג מדות הרחמים כהוגן, בהכנעה מספיקה (החיד"א בהערותיו על 'עיר מקלט' פרשת כי תבוא מצוה תריא) וכוונה ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה וכתב הרקנאטי ז"ל) עצומה ('יסוד ושורש העבודה' תפילת י"ח ד"ה וגודל מעלות), באימה ויראה פחד וחלחלה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא ד"ה וז"ס הפסק) וקול גדול ורם, כפי שעשה משה רבינו שהיה צועק בקול גדול את י"ג המדות ('מזמור לאסף' דיני התחנונים ד"ה ובי"ג מדות יזהר כל אדם). וצריך לעשות הפסק בין הזכרת כל מדה ומדה ('יסוד ושורש העבודה' תפילת י"ח ד"ה וגודל מעלות) ולהטעים את 'הַפָּסֵק' שבין שני שמות ה' שלפני י"ג המדות, מפני שסודו רם ונִשׂא ומי שאינו מטעימו עונשו רב ('מזמור לאסף' דיני התחנונים ד"ה ובי"ג מדות יזהר כל אדם). ויבכה ויהרהר אז האדם בתשובה לתקן את דרכיו שהיו היפך הי"ג מדות שמתנהג הקב"ה עם בריותיו, ויחשוב להתנהג במדותיו יתברך מכאן ואילך – ובזה י"ג מדות אלו שאמר לא יחזרו ריקם ('מזמור לאסף' מוסר לתחנונים ד"ה וכשיבא לענות. וראה 'חסד לאברהם' בסוף הספר בחלק 'ברכת אברהם' השוקת יג), כן יהיה רצון.