פרשת צו - טהרת המחשבה

התורה פתחה את פרשת הקרבנות ב'קרבן עוֹלָה' כפי שנאמר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם: אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי ה'" (ויקרא א, ב – ג), והטעם שפתחה דווקא בקרבן עוֹלה משום שהוא היה מכפר על 'המחשבה' של האדם (ראה 'ויקרא רבה' ז אות, ג) ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה רנב) והמחשבה היא הראש לכל (זוהר פרשת ויקרא דף ו ע"א ד"ה מן הבקר ולא בקר). לכן גם ציותה התורה להקריב את העוֹלה כל הלילה עד הבוקר שנאמר "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו, א – ב) משום שדרך האדם לחשוב בלילה ולחטוא ביום, שנאמר "הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ" (מיכה ב, א) והעולה כיפרה בזמן עבירת המחשבה ('רבינו בחיי' ויקרא ו, ב ד"ה ויש שאינו נאכל).

המחשבה היא החלק החשוב שבאדם, ועל ידה הוא נקרא בשם 'אדם' שנאמר "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט, כא). היא עיקרו של אדם ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין תחילת אות א ד"ה המחשבה הוא, 'מבשר צדק' לר' יששכר דוב מזלאטשוב בפרשת כי תצא על הפסוק 'לא יהיה כלי גבר') כמו 'נשמה' אל הגוף ('כתם פז' לר' שמעון לביא בעל הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר בראשית דף יב ע"א ד"ה ולכוונא רעותא). לכן אמרו רבותינו 'תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה' ('וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת מ' אות קעא). המחשבה היא השורש ('הרמ"ד וואלי' דברים פרק ה על הפסוק 'ולא תחמוד אשת רעך') והראשית לכל (זוהר פרשת ויקרא דף ו ע"א ד"ה כך מחשבה, 'זוהר חדש' פרשת כי תשא דף נה ע"ב ד"ה ועל דא מאן דחשיב) וגדול כוחה מאוד, שהיא פועלת למעלה ולמטה ('כתם פז' על זוהר בראשית דף יב ע"א ד"ה ואמר כי כשיחשוב), והוזהרו ישראל על קדושתה ('דעת חכמה' לר' מהרי"ל פוחוביצ'ר שער השבת פרק תשיעי ד"ה 'ועל שענין שבת' והוא עפ"י זוהר בתיקונים).

ויש להבין, מדוע כל אחד מישראל צריך להיזהר ולשמור את קדושת המחשבה ולהרחיק מעליו הרהורים רעים ומחשבות זרות? 

מחשבתו של האדם באה מכוח הנשמה שנתן בו הבורא יתברך

ישנם שלשה שותפים ביצירתו של האדם – אביו אמו והקב"ה (גמ' קידושין דף ל ע"ב). אביו ואמו נותנים לו את חלקיו הגשמיים והקב"ה את החלקים הרוחניים. אביו מזריע את חלקי הלוֹבן שבגופו ואמו את חלקי האוֹדם, ואילו הקב"ה נותן בו רוח ונשמה בינה והשׂכל (גמ' נידה דף לא ע"א). כאשר הנשמה שנותן בו הבורא, היא זו שמהווה את כוח החוֹשב והמהרהר שלו ('צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין אות קמד, עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"ב ד"ה 'הרהורין טבין' מהרמ"ק, 'נפש החיים' לר' חיים מוולואזי'ן שער א פרק יד ד"ה 'ואלו הג' בחינות מעשה' עפ"י הערוך ורש"י ז"ל) המלמד אותו דעה ובינה ('נפש החיים' שער א פרק יד ד"ה 'ואלו הג' בחינות מעשה'), ועיקר משכנה הוא במוֹח שהוא 'כְּלִי המחשבה' ('נפש החיים' שער א פרק יד ד"ה 'ואלו הג' בחינות מעשה').

היות שהמחשבה תלויה בנשמה הרוחנית ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' נושאים שונים עמ' תלט ד"ה בענין החלומות, ספר 'מתתיה' פרשת חקת דף נג ע"א טור ב ד"ה ועפ"ז יובן גמר') ובאה ממנה ('לב אריה' לר' יהודה אריה ליב האשקי פרשת תרומה אות כד ד"ה והנה מצאתי עוד) לכן גם המחשבה היא דבר רוחני מאוד, חלק אלוֹה ממעל. מטעם זה אין בה עייפות כלל ועיקר, ולא הפסק לעולם ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' נושאים שונים עמ' תלט ד"ה בענין החלומות). והיא הַחַיּוּת במוֹח בסוד הנשמה, כך שאדם חי לא יכול להיות בלי מחשבה ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' נושאים שונים עמ' תלט ד"ה לפי שכל תיקונו וחיותו). שהרי בשוֹנה מדיבור או מעשה, אדם טרוּד במחשבתו במשך כל היום והיא אינה פוסקת אפילו בעת השינה בלילה על ידי החלומות שהיא מראה לאדם ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' נושאים שונים עמ' תלט ד"ה בענין החלומות) (להרחבה בענין החלומות ראה מאמרינו לפרשת מקץ – 'חלומות בני האדם').

לכן כל מי שמהרהר רעה במחשבתו אפילו אם לא עושה שום מעשה בידיים, הרי שהוא חוטא עם הנשמה הטהורה שנתן לו הקב"ה ועושה בה פגם ('גליא רזיא' מתלמידי האר"י ז"ל דף ט ע"א טור ב ד"ה ותדע שטהרת המחשבה, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ה אות ח ד"ה הרהורים הרהורי עבירה). מטעם זה אמרו רבותינו כי "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (ראה גמ' יומא דף כט ע"א) לפי שזהו חטא קשה ('מראית העין' להחיד"א על מסכת יומא דף כט ד"ה הרהורי עבירה קשים) וגדול, לפגום בחלק הרוחני (ביאור 'תוספות' להחיד"א על מסכת כלה פרק ב הלכה א) שהוא אלוה ממעל ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת אבות פרק ב ד"ה הסתכל בג' דברים), אשר נתן הקב"ה לבדו באדם ('מראית העין' על מסכת יומא דף כט ד"ה הרהורי עבירה קשים). והפגם בזה חמור יותר מאשר פגם 'במעשה' גשמי (ביאור 'תוספות' להחיד"א על מסכת כלה פרק ב הלכה א) שאז נפגמים רק החלקים שנתנו לו אביו ואמו בתוך יצירתו ('דבש לפי' מערכת ה אות ח ד"ה הרהורים הרהורי עבירה, 'מראית העין' על מסכת יומא דף כט ד"ה הרהורי עבירה קשים).

אף על פי כן, ה' יתברך ברוב חסדיו אינו מעניש על 'המחשבה' לבדה (ראה גמ' קידושין דף לט ע"ב) ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ה אות ח ד"ה הרהורים הרהורי עבירה, 'צוארי שלל' להחיד"א בהפטרת יום א' של ראש השנה אות ו' ד"ה כי אל דעות, 'מראית העין' להחיד"א מסכת עבודה זרה דף י"ו ד"ה והנאני הדבר), ורק אם אדם עושה גם את 'המעשה' אז נענש על המחשבה שקדמה לה, שהרי על ידה באה העבירה לפועל ('אור החמה' על זוהר פרשת ויקרא דף ו ע"א ד"ה 'א"ר יהודה אי הכי' מהרמ"ק). וזהו חסד גדול של ה' יתברך, וכפי שנאמר "וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" (תהלים סב, יג), כלומר "לְךָ אֲדֹנָי חָסֶד" על כך שאתה משלם ומעניש "לְאִישׁ" רק "כְּמַעֲשֵׂהוּ" ולא כפי מחשבתו ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ה אות ח ד"ה הרהורים הרהורי עבירה, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש טו"ב לשבת תשובה ד"ה למדנו). אמנם על מחשבת עבודה זרה אדם כן נענש (גמ' קידושין דף לט ע"ב, זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"ב, זוהר פרשת בא דף לה ע"ב ד"ה אלא תנא), כי בשונה משאר המחשבות, כאשר האדם כופר בה' במחשבתו ומודה בעבודה זרה – נמסרת נשמתו אל 'החיצונים' שדבקים בה ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"ב ד"ה הרהורין טבין' מהרמ"ק).

במקום בו נמצאת המחשבה של האדם שׁם נמצא האדם בכל אבריו

עיקר האדם הוא לא הגוף אלא הנפש ('צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין אות קמד). ואין מקומו של האדם במקום שגופו עומד שם, כי הגוף הוא לא 'האדם' אלא רק 'בשר אדם' ('ערבי נחל' פרשת נח דרוש א ד"ה ובזה תבין איך העבודה) והעיקר הוא המחשבה שלו ('מבשר צדק' לר' יששכר דוב מזלאטשוב פרשת כי תצא על הפסוק 'לא יהיה כלי גבר'), שבמקום שנמצאת מחשבתו שׁם נמצא האדם כולו ('צוואת הריב"ש' לר' ישראל בעל שם טוב אות סט ד"ה 'כשיהיה בקטנות בדביקות' לפי נוסח אחר, 'דגל מחנה אפרים' פרשת שמות ד"ה 'ותעל שועתם' בשם הבעש"ט זי"ע וכן בפרשת מסעי ד"ה 'ובמקום שמחשבתו', 'תולדות יעקב יוסף' פרשת חיי שרה ד"ה 'אם כן כשמקשר ומדבק' בשם הבעש"ט זי"ע, 'ליקוטים יקרים' למגיד ממעזריטש זי"ע אות קכט ד"ה והנה נמשיל, 'מבשר צדק' לר' יששכר דוב מזלאטשוב פרשת כי תצא על הפסוק 'לא יהיה כלי גבר', 'צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין אות קמד ד"ה במקום שהוא, 'אגרא דכלה' פרשת כי תצא על הפסוק 'והנראה דכאן' בשם חכמי האמת, 'אור לשמים' לר' מאיר הלוי מאפטא פרשת קדושים ד"ה 'והגם שלאו כל אדם' בשם הרמב"ם, 'ערבי נחל' פרשת נח דרוש א ד"ה ובזה תבין איך העבודה) בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו (עפ"י 'תולדות יעקב יוסף' פרשת חיי שרה ד"ה 'אם כן כשמקשר ומדבק'). ואף שהוא אינו עומד בגשמיות במקום מחשבתו ('דגל מחנה אפרים' בפרשת מסעי ד"ה 'ובמקום שמחשבתו') אלא רק מחשבתו אדוּקה באותו מקום ('צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין אות קמד ד"ה במקום שהוא), עם כל זה הגוף שלו נגרר אחרי הראש ('דגל מחנה אפרים' בפרשת מסעי ד"ה 'ובמקום שמחשבתו') ומחשבתו ('תולדות יעקב יוסף' פרשת חיי שרה ד"ה 'אם כן כשמקשר ומדבק') כי זה כל האדם ('ערבי נחל' פרשת נח דרוש א ד"ה ובזה תבין איך העבודה).

לכן אם אדם חושב מחשבות טובות או נותן ליבו להבין בתורת ה', אזי הוא נדבק בצד הטוב בצד הקדושה כפי מחשבותיו העוברות בדעתו ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' נושאים שונים עמ' תלט ד"ה לפי שכל תיקונו וחיותו). כגון שאם חושב בעולמות העליונים אזי מיד הוא נמצא באותם עולמות ('צוואת הריב"ש' לר' ישראל בעל שם טוב אות סט ד"ה כשיהיה בקטנות בדביקות). מטעם זה כאשר שמואל הנביא היה נער ושירת לפני ה', הוא שכב לישון ואז נאמר עליו "וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים" (שמואל א' ג, ג) ואין הכוונה ששמואל שכב ממש בהיכל ה' שהרי הוא היה אסור בזה, אלא הכוונה ששמואל היה שוכב באוהלו ואף על פי כן הוא היה נחשב ב"הֵיכַל ה'" בעבור שהיתה מחשבתו דבוּקה שמה ('אור לשמים' לר' מאיר מאפטא פרשת קדושים ד"ה 'והגם שלאו כל אדם'), שהיה מחשב בענייני ההיכל והארון ורוחניותם אשר ה' בם (מלבי"ם שמואל א' פרק ג, ג עיי"ש).

וכן הוא ההיפך, שאם האדם חושב מחשבות של הבל או מחשבות רעות, אז הוא נדבק בצד הרע בלי ספק ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' נושאים שונים עמ' תלט ד"ה לפי שכל תיקונו וחיותו). וכשהוא חס וחלילה מהרהר בטומאה, אזי הוא נחשב מחוץ ל'מחנה הקדוּשה' ('אגרא דכלה' פרשת כי תצא על הפסוק 'והנראה דכאן' בשם חכמי האמת), ואל המקום שחושב – שם הוא מנת חלקו ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך מחשבה ד"ה 'מחשבה'). וכן אם הוא חלילה מחשב ומהרהר באשה, אזי הוא מתלבש בכל רמ"ח איברי נשמתו בדמות אותה האשה. וזה נרמז בפסוק "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים כב, ה) המחשבה גם קרואה "כְלִי", ועליה נצטווּ "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה" כלומר שלא יחשוב אדם בהרהור של אשה, ועל ידי זה "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" – שלא תתלבש נשמתו באותה האשה ('מבשר צדק' לר' יששכר דוב מזלאטשוב פרשת כי תצא על הפסוק 'לא יהיה כלי גבר'). לכן הרשעים קרואים בחייהם מתים (ראה גמ' ברכות דף יח ע"ב), לפי שדבוּקה מחשבתם במקום שאין לו קיוּם לעד הנקרא בשם 'מיתה' ('צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין אות קמד ד"ה וע"ז אמרו רשעים בחייהם).

אדם שמהרהר בעבירה מטמא את נפשו ומכניס את עצמו לסכנת מוות

כאשר חלילה אדם מהרהר בעבירה, מסתלק ממנו שמו הקדוש של ה' יתברך ורוח הטומאה שוֹרה עליו ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קנד ע"ב ד"ה אסתמר מהרהורא' מהרמ"ק) ומטמא את נפשו ('פלא יועץ' ערך מחשבה ד"ה 'מחשבה' בשם הזוהר, 'פני דוד' להחיד"א פרשת נשא אות א ד"ה ואפשר, 'ספר הליקוטים' לבעל 'סדר הדורות' ערך חטאים אות ט ד"ה 'טעם דהרהור' בשם 'אבן שואב', עפ"י 'מראית העין' להחיד"א מסכת מכות דף י' ד"ה וראיתי להרב) ואת מקורו (עפ"י זוהר פרשת ויצא דף קנה ע"א ד"ה 'הרהורא דמסאיב' סתרי תורה). באותה השעה יש בו אחיזה של 'חיצונים' ('תפארת שלמה' פרשת ויצא ד"ה מה פשעי ומה חטאתי) ושׁוֹרה עליו הסטרא אחרא ('באר מים חיים' פרשת משפטים ד"ה ואכן כל מה שהוא) וממנה נמשך לו חיוּתוֹ (עפ"י זוהר פרשת ויצא דף קנה ע"א ד"ה 'הרהורא דמסאיב' סתרי תורה). והטעם לזה, משום שכשישנו דבר מה באדם שחרב מקדושת ה' ואינה לכבודו יתברך, הרי תכף היא מתמלאת מהסטרא אחרא. וכך הוא גם בהרהור מחשבה של אדם, שאם הוא לשם תאוותו בלבד שלא בכוונה לשם בוראו – שׁורה עליו הסטרא אחרא ('באר מים חיים' פרשת משפטים ד"ה ואכן כל מה שהוא).

וכאשר אדם הולך בדרך בעיר או בשדה ובכל מקום שיהיה, ומחשבותיו מחשבים בעניינים לא טובים לפני ה' יתברך, מיד מתחבר אליו מזיק אחד הנקרא תני"א. והמזיק הזה ממונה על כך שכל ההולך ובהליכתו יש לו מחשבות רעות, הוא נזקק אליו ואינו סר ממנו עד שמכניס בלבו איזה עבירה חמורה. ותוך כמה ימים הוא ייכשל בעבירה זו, ויפגום את נשמתו בעולם הבא פגם גדול מאוד שיתחרט עליה לבסוף ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק עב ד"ה דע לך כי בעת, 'קב הישר' פרק עד ד"ה 'ואמר רבי שמעון' במעט שינוי). כי על האדם לדעת שבכל מקום שהוא הולך, יש לו מסייעים למחשבות טובות ויש לו חלילה מסייעים למחשבות רעות (עפ"י 'קב הישר' פרק עד ד"ה 'ואמר רבי שמעון'). וכל מי שמטמא את עצמו בעולם הזה ב'טומאת המחשבה' מטמאים אותו בעולם הבא, כי הוא נעקר מהקדושה ('ראשית חכמה' לר' אליהו ווידאש מתלמידי הרמ"ק שער הקדושה פרק ה ד"ה ואחר שמצינו כל בחינות).

ועוד יידע האדם בנפשו שכאשר עולה על לבו מחשבה רעה של הרהורי אשה, באותה השעה הוא בסכנת מָוֶת ('כתונת פסים' לבעל 'תולדות יעקב יוסף' פרשת בהר ד"ה 'ובזה יובן מאמר' בשם מורו הבעש"ט זי"ע, 'בן פורת יוסף' לבעל 'תולדות יעקב יוסף' פרשת נח ד"ה 'אמנם לבאר' בשם הבעש"ט זי"ע). והרמז לכך במה שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ" (בראשית יב, יא – יב), "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" – שכאשר נכנסים באדם הרהורי אשה, אזי הוא בסכנת מָוֶת ויכול להתקיים בו "וְהָרְגוּ אֹתִי" (עפ"י ספר 'בן פורת יוסף' למחבר 'תולדות יעקב יוסף' פרשת נח ד"ה 'אמנם לבאר' בשם מורו הבעש"ט זי"ע). ואפילו ההסתכלות בפניהם של בני אדם אשר מחשבתם אינה תמיד דבוקה בה' יתברך – יכולה להביא לאדם פגם בנפשו ('טהרת הקודש' לר' אהרן ראטה במאמר קדושת העינים דף סג ע"ב בשם הבעש"ט זי"ע. וראה 'זוהר חדש' שיר השירים דף פח ע"א ד"ה נאוו לחייך), שכל מחשבה רעה וזרה היא מהס"מ והלילי', והרמז לזה כי התיבות 'מחשבה רעה' יוצאות בגמטריא 'זו סמא"ל ולילי"ת' ('מחשֹׂף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שופטים דף צה ע"ב טור א ד"ה אפשר לרמוז על המחשבה).

טהרת המחשבה של האב והאם משפיעה על הַוָּלָד שייצא צדיק וטהור

כוח המחשבה משפיע גם על יצירת הַוָּלָד, והוא עיקר גדול ביצירתו לטוב ולרע. שאם המחשבה של האב והאם בשעת ההוֹלדה זַכָּה וטהוֹרה הם יכולים להמשיך לַוָּלָד נשמה קדושה ('יעלזו חסידים' לבעל 'שבט מוסר' על ספר חסידים דף לח סימן קנו. ראה 'אור החיים הקדוש' ויקרא יב, ב ד"ה אשה כי תזריע). וכשם שטיפת הזרע היא תמצית מכל כוחותיו ואבריו של האדם שהרי על ידי זה נולד גם כן דמות אדם – כך הוא גם כוח המחשבה, שבמה שמחשבים נעשה צורת האדם כאותו הדבר ('צדקת הצדיק' אות קמד ד"ה תדע שכח המחשבה). וזה בדומה למה שהיה עם הכבשׂים של יעקב אבינו שהולידו כפי הצורה שראו בעת עיבורם (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות ז) ('שושן סודות' תלמיד הרמב"ן אות שעט, 'צדקת הצדיק' אות קמד ד"ה תדע שכח המחשבה. ראה עוד ב'ראשית חכמה' שער הקדושה פרק טז ד"ה השער הרביעי בכוונת החיבור). ונרמז ענין זה בסמיכות הפסוק "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר" (ויקרא יא, מז) לפסוק "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" (ויקרא יב, ב), לומר שהיוֹת הַוָּלָד "טָּמֵא" או "טָּהֹר" כלומר צדיק או רשע, תלוי במחשבה באותה השעה ('סמוכים לעד' לבעל 'שבט מוסר' פרשת תזריע דף ז"ן ע"ב ד"ה עוד נראה דהנה) אם היא לשם שמים או לא ('דרך פקודיך' למהרצ"א מדינוב מצות עשה א אות ז ד"ה 'ודע כי הלבוש' ועיי"ש כי אכהמ"ל. ובשו"ת 'הוד יוסף' למחבר ספר 'בן איש חי' סוף סימן עה כתב לכוון בשעת מעשה ארבע תיבות אלו דווקא 'לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה').

לכן הבנים שמוליד האדם בזקנותו הם על פי הטבע טוֹבי מזג וצדיקים היות שכבר פחת רתיחוּת דמו ומחשבותיו הם טובות. מטעם זה בועז ('מדרש תלפיות' לבעל שבט מוסר ענף בועז ד"ה 'הבנים שמוליד' מהרב המחבר) שהיה בן שלש מאות שנה בשעה שהוליד את עוֹבֵד מרות המואביה (רש"י דברי הימים א' ב, יא עיי"ש), הוליד בן צדיק, ואחריו נמשכו ממנו גם ישי ודוד ('מדרש תלפיות' ענף בועז ד"ה 'הבנים שמוליד' מהרב המחבר). וכן היה עם יצחק אבינו, שה' יתברך ידע כי הוא 'עוֹלה תמימה' ועתיד להיות קרבן לפניו, ולא רצה שיפסל על ידי מחשבה זרה אם חלילה יפגע יצר הרע באברהם אביו ויחשוב איזה מחשבה זרה בעת לידתו. לכן עשה שאברהם אבינו יוליד את יצחק כאשר הוא בן מאה שנה, שאז כבר נצרר דמו ובטל ממנו היצר הרע ('מדרש תלפיות' ענף יצחק ד"ה 'הרב אלשיך ז"ל' בשם האלשיך הקדוש). וכן מחמת זה, מיד אחרי לידת עשו שיצא "אַדְמוֹנִי" והיה נראה כמוֹרה על שפיכות דמים, נכתב שיצחק היה זקן בן ששים שנה שנאמר "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם" (בראשית כה, כה - כו) וזה בכדי ללמד שלא יצחק אבינו גרם לעשו כן מחמת איזה הרהור בלתי הגון בשעת הולדתו, שהרי יצחק היה כבר זקן ולא היה בו רתיחוּת דם ('מדרש תלפיות' ענף בועז ד"ה 'הבנים שמוליד' מהרב המחבר).

ולעומת כן, הבנים שאדם מוליד בבחרוּתוֹ בעת רתיחוּת דמוֹ, יכולים חלילה לבוא מהרהורים רעים ומחשבות פגומות ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' ענף בועז ד"ה 'הבנים שמוליד' מהרב המחבר) וממחשבה שהיא לא לשם שמים – ואז הם בנים שאינם מהוגנים ('פירוש' להחיד"א על מסכת כלה פרק ג הלכה ג ד"ה מוסר מעי"ר מי שיש לו לב, 'חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת האזינו על הפסוק 'שחת לו לא בניו מומם') הפגומים משוֹרשם ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' פרשת כי תצא סימן אלף ו' ד"ה ולע"ד נראה דידוע) ויכולים חס וחלילה להיות רשעים וכופרים, בבחינת מעוּות שלא יכול לתקוֹן (ספר 'זכירה' לר' זכריה סימנר ענייני זיווג ד"ה כתיב בכל דרכיך דעהו). כי המהרהר אז בטומאה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קנד ע"ב ד"ה אסתמר מהרהורא' מהרמ"ק) ובמחשבות רעות ומזועמות ('אור החיים הקדוש' ויקרא יב, ב ד"ה אשה כי תזריע)  מחליף את נשמת הבן, ואף שהיה ראוי להיות לו נשמה קדוֹשה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קנד ע"ב ד"ה אסתמר מהרהורא' מהרמ"ק) הוא מושך לו נשמה טמאה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קנד ע"ב ד"ה אסתמר מהרהורא' מהרמ"ק, 'אור החיים הקדוש' ויקרא יב, ב ד"ה אשה כי תזריע). ואחר כך בכל חטא שיחטא הבן, האב עלול לתת את הדין אם הוא זה שגרם במחשבתו שבניו יהיו חוטאים ('פירוש' להחיד"א על מסכת כלה פרק ג הלכה ג ד"ה 'מוסר מעי"ר מי שיש לו לב').

ונרמז הפגם הזה בפסוק "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לה, ה), "שִׁחֵת לוֹ" – שאם השׁחית את עצמו במחשבה זרה בעת ההוֹלדה, גרם "לֹא בָּנָיו" כלומר שבניו אינם בניו משום שאינם מהוגנים, והם "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" ('חוט של חסד' למחבר ספר 'שבט מוסר' לר' אליהו הכהן פרשת האזינו על הפסוק 'שחת לו לא בניו מומם'). וכן נרמז בפסוק "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" (דברים יח, י), כלומר שלא יהיו "בְּנוֹ וּבִתּוֹ" עושים עבירות "בָּאֵשׁ" היצר הרע, משום "בְךָ" כלומר מחמת שהאב היה מהרהר הרהורים רעים ('אלף המגן' על התורה למחבר 'פלא יועץ' ר' אליעזר פאפו דף קט ד"ה כי תקרב אל עיר ד"ה ובזה), שהרי הכל תלוי בקדוּשת המחשבה. וכמה בנים נאבדים מחמת מחשבת האב והאם (הערות החיד"א על ספר 'עיר מקלט' על טעמי המצוות פרשת נח ד"ה זהירות גדול ושמירה) עד שרוב הרשעים שבעולם הם מסיבת מחשבות הוריהם בשעת ההולדה ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן אלף כט ד"ה פסיקתא הביאה הראובני).

מטעם זה נסמכו פרשיות 'בן סורר ומורה' ל'אשת יפת תואר' ('ידו בכל' פרשת כי תצא סימן אלף ו' ד"ה ולע"ד נראה דידוע), ללמד כי מ'אשת יפת תואר' יכול לצאת בן סורר ומורה (רש"י דברים כא, יא), שהרי כל מחשבתו ודעתו של האדם שלקח את אותה אשת יפת תואר היה לשם זנוּת ולמלא את תאות החוֹמר העכוּר שלו, ועוד היה שם תוספת טומאה שאותה בת אל נכר וודאי חשבה באותה השעה בעבודה זרה שהיתה עובדת – ועם כן מוכרח שייצא הולד מעוּות שלא יוּכל לתקוֹן. לכן גזרה חכמת התורה להורגו בצעירותו על שם סופו הרע (ראה רש"י דברים כא, יח) כי הוא לא ישוּב בתשובה לעולם, יען שהוא השתרש עם היצר הרע משעת ההוֹלדה, כי לא דיברה התורה בדין אשת יפת תואר אלא כנגד יצר הרע ('ידו בכל' פרשת כי תצא סימן אלף ו' ד"ה ולע"ד נראה דידוע). וזה גם הטעם שנסמכה פרשת תליית איש חוטא על העץ (ראה דברים כא, כב – כג) לפרשת 'אשת יפת תואר', ללמד כי מאשה הלקוּחה בשביה לא ייצא אדם צדיק, מאחר שאין הכוונה אלא רק ליופי וזימה, ועתידים לצאת ממנה בנים סוררים ומורדים הראויים לארבע מיתות בית דין, בדומה למה שהיה עם אבשלום שהיה בן של 'אשת יפת תואר' ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק טז ד"ה השער הרביעי בכוונת החבור. ועיי"ש באריכות דבריו החשובים ואכהמ"ל. ראה עוד רמזים על זה בפסוקים ב'סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ראה דף קיב ע"ב ד"ה 'עוד יש לפרש דאין', וכן ב'ילקוט דוד' פרשת משפטים על הפסוק 'ומכה אביו ואמו').

וכך הוא בכל ענייני העולם הזה, שגם אחרי שתוקנו כל המעשים כראוי, עדיין נשאר הדבר תלוי במחשבה הטהורה ('אור החמה' זוהר פרשת ויצא דף קנה ע"א ד"ה 'כל מלין דעלמא' מהרמ"ק) לפי שהכל הולך אחר המחשבה. ובפרט הוא בעניין ההולדה ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק נח. ועיי"ש בדבריו), שגם אחרי שהכל נעשה כתיקנו בקידושין ושבע ברכות ובטהרה ולא בטומאה – אם יהרהר אז האדם בטוב ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קנה ע"א ד"ה 'כל מלין דעלמא' מהרמ"ק) כלומר במחשבה טובה וישרה לשם שמים הרי שייצא הבן הגון וירא שמים וסר מרע ('מדרש אליהו' דרוש י אשת חיל ד"ה אף להבינו). ואם יהרהר אז ברע ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קנה ע"א ד"ה 'כל מלין דעלמא' מהרמ"ק) כלומר במחשבה פגומה כדרך הנואף והנואפת הרי שייצא הבן רשע ('מדרש אליהו' דרוש י אשת חיל ד"ה אף להבינו) ונמצא שקלקל את הכל ('אור החמה' על זוהר פרשת ויצא דף קנה ע"א ד"ה 'כל מלין דעלמא' מהרמ"ק). ואחרי שעת ההוֹלדה אין יותר תקוה להפוֹך את הנפש שקיבל הולד, בין אם קיבל נפש טהורה או בין אם קיבל נפש טמאה – כי כבר קדם כוח החוֹשב שממנו התהווה הַוָּלָד, והיה מה שהיה ('אור החיים הקדוש' ויקרא יב, ב ד"ה אשה כי תזריע. עיי"ש).

אמנם עיקר הדבר תלוי דווקא במחשבת האם ('יעלזו חסידים' לבעל 'שבט מוסר' על ספר חסידים דף לח סימן קנו, 'אלף המגן' על התורה לבעל פלא יועץ דף קט ד"ה כי תקרב אל עיר ד"ה כי תקרב אל עיר) שעל פי מחשבותיה הטהורות יכול לצאת הַוָּלָד נקי ומבורר ('ככר לאדן' להחיד"א על בראשית רבה סימן ד פרשה נג). וזה מה שהיה עם לאה אמנו, שאף על פי שיעקב היה עמה וחשב שהיא רחל, הועילה מחשבתה וכוונתה הטהורה ונולד ראובן נקי. וכן היה עם נצבת בת עדאל אשת ישי, שאף על פי שחשב ישי כי היא שפחתו, הועילה כוונתה הטהורה של נצבת ונולד דוד נקי (עפ"י 'ככר לאדן' על בראשית רבה סימן ד פרשה נג). וכן על פי מחשבות האם יכול לצאת הולד להיפך ('ככר לאדן' על מדרש 'שיר השירים רבה' דף ב ד"ה מה ילדת), כמו שהיה עם הצדיק המופלא חזקיה המלך עליו השלום שנשׂא לאשה בת נביא, אך מכיוון שהיא חשבה בעבדיו הגוים של מרוֹדך בלאדן ('אור החיים הקדוש' ויקרא יב, ב ד"ה אשה כי תזריע) שהיו בביתו של חזקיה (גמ' סנהדרין דף קד ע"א) היא המשיכה נפש רעה לשני בניה הנולדים ('אור החיים הקדוש' ויקרא יב, ב ד"ה אשה כי תזריע) ויצא מהם מנשה וְרַבְשָׁקֵה ('מנורת המאור' נר שלישי כלל שני חלק ראשון פרק שני ד"ה גם מצינו).

על האדם להתאמץ מאוד ולסלק מעצמו מחשבות זרות ורעות

טהרת המחשבה היא קשה מכולם כפי שאמרו רבותינו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (ראה גמ' יומא דף כט ע"א). ואף על פי כן רבים נכשלים בה כי חושבים שהרהורי עבירה אין בהם כלום כיון שלא עשו מעשה, ואז הם גם אינם חוששים לחזור בתשובה בשביל ההרהור, שנראה להם ככלום. ואותם אנשים אינם יודעים שכל מי שמהרהר רעה הוא חוטא עם נשמתו הטהורה, ואם לא חוזר בתשובה על אותה המחשבה הרעה נשארת נשמתו פגומה ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף ט ע"א טור ב ד"ה ותדע שטהרת המחשבה). ועוד שגם אם לא מענישים אותו על המחשבה לבדה בעולם הזה, הרי שבשביל להגיע ל'גן עדן העליון' נענשים עליה על מנת לטהר את הנשמה ולנקותה מכל סיג, כל אחד ואחד לפי ערך נשמתו ('מראית העין' להחיד"א מסכת עבודה זרה דף י"ו ד"ה 'והנאני הדבר' בשם הרב 'אספקלריא המאירה'. ראה מה פירש בזה ב'פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות א ד"ה או אפשר דבישראל) (להרחבה בעניין 'גן עדן עליון' ראה מאמרינו לפרשת בראשית – 'גן עדן'). 

לכן על האדם לשוּב בתשובה מיד על כל מחשבה רעה שהרהר בה. כי דרך האדם שאם יעבור יום או יומיים הוא כבר לא ישׂים יותר דעתו עליה. וזה שוֹנה מעבירות שהאדם עושה במעשה, שאז הוא שׂם לבו וחוזר ומתחרט עליהן אפילו כעבור זמן רב, לפי שהן עומדות נגד פניו וכפי שאמר דוד המלך "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נא, ה) ('גליא רזיא' דף ט ע"א טור ב ד"ה ותדע שטהרת המחשבה). וכל אדם יברח ממחשבה שאינה הוגנת לפני המקום, ויעשה כל אשר בכוחו להטרידה ממחשבתו ולשים מענייני לבו במחשבה הראויה לפני המקום ('יעלזו חסידים' לבעל 'שבט מוסר' על ספר חסידים דף לח סימן קנז) ויתגבר לטהר את מחשבותיו בהדרגה כל פעם יותר ויותר עד שיזדככוּ ('נועם אלימלך' לר' אלימלך מליז'ענסק פרשת כי תבא על הפסוק 'כי תכלה לעשר'), כי זה ביד האדם למנוע את עצמו ומחשבותיו ותאוותיו בכל מה שירצה, וברשותו לקרבם ולרחקם כפי חפצו ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת ואתחנן נר מצוה ד"ה 'מצות תי"ו מתרי"ג מצות').

וטוב שאדם יצייר במחשבתו את מזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר" (תהלים סז, א) בצורת המנורה, שהוא מסוגל מאוד לטהר את המחשבה ('אור לשמים' פרשת תרומה על הפסוק 'וראה ועשה בתבניתם'). וכן שיזכור תמיד ויהיה מורגל בפיו שמות האבות הקדושים – 'אברהם יצחק ויעקב', שזה מסוגל לתיקון המחשבות שיהיו קדושות. וכפי שנרמז בפיוט לראש השנה "לְהָסִיר מִכְשׁוֹל מִלֵּב הֶעָקוֹב, לְהִזָכֵר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (מתוך מוסף של יום א' לראש השנה תחילת ברכת קדושה של חזרת הש"ץ נוסח ספרד) ('אור לשמים' פרשת כי תשא על הפסוק 'ראה קראתי בשם' ד"ה עוד נ"ל ולחשוב). וכן על ידי לימוד המשניות בסדר טהרות יכול האדם לטהר את עצמו ומחשבותיו ('מעבר יבוק' שפתי רננות פרק כט ד"ה על כן אשרי) וגם אמירת 'פרשת הגעלת כלים' שבתורה (ראה במדבר פרק לא, כא – כד) מסוגלת לבטל מחשבות והרהורים רעים ('ילקוט מנחם' חלק ליקוטים ערך מחשבה ד"ה 'שמעתי' בשם הר' מנחם מנדל מרימנוב).

ועל מנת להינצל ממחשבות רעות, מועיל מאוד אם יהרהר האדם בשם 'קר"ע שט"ן' ('פירוש' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק טז סוף ד"ה 'והיה יושב ביניהם' בשם 'שושן סודות', 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ה אות ט) בניקוד שְוָא, ויאמר את הפסוק "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו, ו) וכן את הפסוק "סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" (תהלים קיט, קיג) ואז יעביר את יד ימינו על מצחו שלש פעמים – ויועיל בעזרת ה' יתברך, ובלבד שישתדל בעצמו לסלק ממחשבתו הרהורים רעים ('פלא יועץ' ערך מחשבה ד"ה והן אמת). וכן טוב לעסוק במסכת 'מכות' שהיא גמטריא 'הרהורים', והיא מסוגלת לבטל הרהורים רעים ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ה אות ט כפי שקיבל מקובל זקן). ואז כשיהיו לאדם רק הרהורים טובים יתקיים בו הפסוק "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (ויקרא כ, ז) (זוהר פרשת ויצא דף קנה ע"א ד"ה 'כל מלין' סתרי תורה) שהוא נאמר על קדושת המחשבה שבאה על ידי הנשמה ('ראשית חכמה' שער האהבה פרק יא ד"ה עוד אפשר לתת קשר), כן יהי רצון.