חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשות בהר - בחוקותי - כל השביעיות חביבות


התורה מצוה על שמיטת הארץ, שנאמר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא כה, ב- ה).
ויש להבין, מדוע נבחרה דווקא השנה השביעית אשר באה לאחר שש שנות עבודה בשדה, להיות מקודשת בקדושת השמיטה?
יש שבעה כוחות טומאה בעולם וכנגדם שבעה שמות ליצר הרע
ליצר הרע יש שבעה שמות – שטן, טמא, שונא, אבן מכשול, ערל, רע, צפוני (זוהר פרשת פקודי רסג ע"א ד"ה דכמה סטרין. אמנם במסכת סוכה דף נב ע"א משמע ש'אבן מכשול' זה שני שמות נפרדים של 'אבן' ו'מכשול', ולפי זה משמיטים את השם 'שטן'). שבעה שמות אלו מאפיינים את 'שבע כוחות הטומאה' שהביא הנחש הקדמוני לעולם ('מהרש"א' על גמ' קידושין דף כט ע"ב) אשר היצר הרע כלול מהם ('בן איש חי' הקדמה לפרשת לך לך שנה שניה ד"ה 'והנה הוצרך' עיי"ש), והם עצמם שבעה כוחות טומאה של הס"מ שׂרו של עשו הרשע ('צמח דוד' על התורה למחבר שו"ת בית דוד פרשת בלק ד"ה ויאמר בלעם אל בלק). כוחות טומאה אלו הם גם כנגד שבע מדרגות של היכלות הקיימים בתוך גיהנֹום – היכל הנקרא בוֹר כנגד שם 'שטן', היכל הנקרא שחת כנגד שם 'טמא', היכל הנקרא דוּמה כנגד שם 'שונא', היכל הנקרא טִיט היון כנגד שם 'אבן מכשול', היכל הנקרא שאוֹל כנגד שם 'ערל', היכל הנקרא צַלמָוֶת כנגד שם 'רע', היכל הנקרא ארץ תחתית כנגד שם 'צפוני' (זוהר פרשת פקודי דף רסג ע"א עד דף רסח ע"א).
זה הטעם שנגזר בחלומו של פרעה שיהיו שבע שנות רעב במצרים, כפי שפתר יוסף הצדיק לפרעה את חלומו ואמר "וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מא, כז – כח), ושנות הרעב שראה בחלומו היו כדי להכניע את קליפת ערות מצרים. לכן היו שבע שנים על מנת להכניע את שבע כוחות הקליפה ('דברי משה' לתלמיד הבעש"ט פרשת מקץ ד"ה ויובן). וכאשר עם ישראל היו במצרים הם שקעו בתוך טומאת מצרים. לכן כשיצאו משם הם היו צריכים לספור שבעה שבועות שנאמר "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" (דברים טז, ט), ועל ידי כן יצאו מֵהַשְׁפָּעַת 'שבעת כוחות הטומאה' ויכלו לקבל את התורה. הציווי לספור שבעה שבועות דומה לאישה הסופרת שבעה נקיים מפני טומאת הַנִּדָּה, רק שעם ישראל היו צריכים לספור תקופה יותר ארוכה משבעה ימים, בגלל ריבוי הטומאה שהיה להם ('אור החיים הקדוש' ויקרא כג, טו). 
מטעם זה ה' העביר את ישראל בשבעה מקומות לאחר שהוציאם ממצרים שנאמר "בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (במדבר א, א) שהם כנגד שבע דרגות הטומאה אשר בכוונת ה' יתברך היה להכניעם בכוח התורה (הרמ"ד וואלי דברים אות א על הפסוק 'אלה הדברים אשר דבר משה'). בלעם הרשע היה יונק את נבואתו מתוך שבעה שערים והיכלות של גהינום המלאים עקרבים נחשים וחושך ('תיקוני הזוהר' תיקונא שבעין דף קכח ע"ב ד"ה והכי אינון מסטרא אחרא). וכיון שבלעם הכיר את 'שבעת כוחות הטומאה', לכן עשה את כל מעשיו ב'שביעיות' על מנת לבוא על ישראל עם אותם 'שבע כוחות הטומאה' שנאמר "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים" (במדבר כג, א) ('צמח דוד' על התורה למחבר שו"ת בית דוד פרשת בלק ד"ה ויאמר בלעם אל בלק). ובלק אכן בנה את שבעת המזבחות כנגד שבע כוחות הטומאה שנאמר "וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם" (במדבר כג, ב) ('שושן סודות' תלמיד הרמב"ן אות ריד).
כשעם ישראל באו אל ארץ כנען היו יושבים בה שבעה עמים שונים שהם הכנעני, החיתי, האמורי, החיוי, הפרזי, היבוסי, הגרגשי. לכן הארץ נקראה בשם "אַרְצוֹת" שנאמר "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ" (תהלים קה, מד) (ספר 'גבורות ה'' למהר"ל פרק סד ד"ה הגון ה' וצדיק). הארץ נקראה תמיד 'ארץ שבעת העממין' על שמם, כי בכניסת ישראל לארץ והריגת יושביה בטלו שבעת כוחות הקליפה והורע כוחה של הטומאה. אז התרבה קדושתה של הארץ היפך הטומאה ששרתה בה בתחילה ('זרע שמשון' פרשת וילך דף קלז ע"ב טור ב ד"ה פסוק הנך שוכב). ועוד על שבעת כוחות הטומאה הללו רמז שמשון הגיבור לדלילה כאשר אמר לה שאם יקשרו אותו בשבעה חבלים לחים יסור כוחו שנאמר "וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם" (שופטים טז, ו - ז) "בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים" – שהם כנגד כל שבעת כוחות היצר הרע ('ישראל קדושים' לחוזה מלובלין דף יג ע"ב ד"ה ושמשון שרצה להשיב).
וכאשר הכהן גדול היה מַזֶּה את הדמים על הפרוכת ביום הכיפורים, הוא היה מַזֶּה אחת למעלה ושבע למטה. כאשר ה'שבע' למטה היו כנגד היצר הרע שיש לו שבעה שמות, שהם במדרגה זו למעלה מזו והם אלו שחלילה מורידים את האדם 'למטה' בכל שבעת ימי השבוע. והיה הכהן עושה הזאה אחת למעלה כנגד היצר הטוב שהוא בעל שם אחד, אשר גובר על 'השבע' התחתונות. לכן היה מונה את ההזאה 'האחת' שלמעלה עם כל אחת משבע ההזאות שלמטה כפי שאמרו רבותינו "ולא היה מתכון להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף. וכך היה מונה, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע" (משנה מסכת יומא פרק ה משנה ג ו-ד). ולטעם זה גם לא היה הכהן זורק למטה ממש ולמעלה ממש, כי העיקר היתה כוונתו ('תורת העולה' להרמ"א חלק ג פרק חמשים ותשע דף נב ע"ב). ועליהם אמר שלמה המלך "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז) כלומר שכאשר יפיל האדם את שבע כוחות היצר הרע, אז על ידי זה יתקיים "וָקָם" לצד הקדוּשה ('ברית אברם' למגיד מזלאזיץ תלמיד הר' מזלאטשוב פרשת ויגש על הפסוק 'ויקם יעקב מבאר שבע' ד"ה וז"ש ויקם).
העיר יריחו נבנתה על שבעה כוחות הטומאה ויהושע בן נון שיבר אותם
כל שבעת העמים שישבו בארץ ישראל היו מכוונים כנגד שבעת כוחות הטומאה (עפ"י 'זרע שמשון' פרשת וילך דף קלז ע"ב טור ב ד"ה פסוק הנך שוכב). והאמוֹריים שישבו בארץ והכירו את כוחות הטומאה, גם בנו את העיר יריחו על שבע דרגות הטומאה שבקליפה שכנגד שבע ההיכלות שבטומאה ('מגלה עמוקות – רנ"ב אופנים' אופן רמ, 'מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ערך 'יריחו'). לכן הם עשו ליריחו שבע חומות בנויות שהיו כנגד הטומאה ממש ('זבחי שלמים' לר' משה קורדובירו בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד). משום כך יריחו היתה קשה לכיבוש יותר מכל העיירות והכרכים של ארץ ישראל (ראה רש"י ספר יהושע פרק ב פסוק א ד"ה ראו את הארץ) ('מגלה עמוקות – רנ"ב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן רמ, 'מדרש תלפיות' לבעל שבט מוסר ערך 'יריחו') כי היא היתה סגורה ומסוגרת ('זבחי שלמים' בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד) על ידי 'הקליפה' שנאמר "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע ו, א) ('מנחת אהרן' על טעמי המצוות לר' יעקב פארדו כלל יז אות ט).
אז יהושע חיבר את השבח 'עלינו לשבח' ('זבחי שלמים' בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד) עד התיבות 'מתחת אין עוד' ('רגל ישרה' למחבר 'בני יששכר' מערכה י אות מט ד"ה יהושע תיקן) שהוא שבח נורא מאד ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב, לה) מלא רמזים ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בפרק 'כוונת עלינו' ד"ה ויאמר אלינו לשבח) וסודות עליונים ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בפרק 'כוונת עלינו' ד"ה ויאמר אלינו לשבח, 'מורה באצבע' להחיד"א סימן ב, לה). והיות וכוחו של שבח זה גדול ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בפרק 'כוונת עלינו' ד"ה ויאמר אלינו לשבח), לכן יהושע רצה על ידי אמירתו לשבר ולקצץ את הקליפות. ורמז בו יהושע את שמו ('זבחי שלמים' בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד) בתיבות 'עלינו' 'שלא' 'ולא' 'הוא' – שהם ראשי תיבות 'הושע'. כאשר הוא השמיט מהרמז את האות י' שבשמו, וגם כתב את הרמז למפרע כלומר שאותיות שמו מופיעים מהסוף להתחלה כך 'ע-ש-ו-ה' – וכל זה היה מפני הענווה שהיתה בו ('רגל ישרה' למחבר 'בני יששכר' מערכה י אות מט ד"ה יהושע תיקן, 'סדר היום' בפרק 'כוונת עלינו' ד"ה ויאמר אלינו לשבח).
יהושע הקיף את העיר יריחו שבע הקפות כדי לשבר את שבע הקליפות ('זבחי שלמים' לר' משה קורדובירו בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד) ועשה זאת דווקא ביום השביעי הוא יום השבת, שנאמר "וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים: וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת" (יהושע ו, ג – ד) ('מנחת אהרן' על טעמי המצוות לר' יעקב פארדו כלל יז אות ט). ואז יהושע אמר את השבח של 'עלינו לשבח' ישר והפוך שבע פעמים במשך שבעת הימים, ובהם הפיל את שבע חומות העיר יריחו ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בפרק 'כוונת עלינו' ד"ה ויאמר אלינו) והכניע את כוח 'הקליפה' שהיתה מוחזקת בעיר "עַד הַיְסוֹד בָּהּ" (תהלים קלז, ז) ('מנחת אהרן' לר' יעקב פארדו כלל יז אות ט). ומטעם זה גם תיקנו להקיף עם לולבים בשבעת ימי חג הסוכות, על מנת להקדים רפואה למכה לעתיד לבוא, כי על ידי מצות סוכה ולולב יהיו ישראל ניצולים מגוג ומגוג שנפילתו תהיה ביום השביעי של חג הסוכות. לכן יום זה נקרא 'הושענא רבא' על שבו יהיו כבר ניצולים מכל שבעים האומות שעליהם ימלוך גוג ומגוג ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק פב דף רסג ד"ה וענין מלחמה ההיא).
בשבע ההקפות שעשה יהושע הוא כיון גם לשבע השמות שבשם הקדוש בן מ"ב אותיות ('רגל ישרה' למחבר 'בני יששכר' מערכה י אות מט ד"ה יהושע תיקן), שבעזרתן שיבר את שבע הקליפות ('זבחי שלמים' בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד). לכן השם הראשון בתוך שם מ"ב הוא שם 'אב"ג ית"ץ' שהוא יוצא גמטריא התיבות 'עלינו לשבח' כנגד השבח שתיקן יהושע ('רגל ישרה' מערכה י אות מט ד"ה יהושע תיקן, 'זבחי שלמים' בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד). ויש בשבח 'עלינו לשבח' כוח לכל דבר וענין והצלה מצורה וצוקה שלא תבוא, על ידי שאומרים אותו ישר והפוך ('סדר היום' בפרק 'כוונת עלינו' ד"ה ויאמר אלינו לשבח. ראה 'שומר ישראל' להחיד"א מתוך ספרו 'עבודת הקודש' סימן ב), וטוב לכוון אז בשעת קריאתו בשבע שמות של שם מ"ב הקדוש ('זבחי שלמים' בביאור תפילת מוסף דף כה ע"ב ד"ה אוחילה לאל הנה היחוד). ולגודל מעלתו של 'עלינו לשבח' תיקן רבן יוחנן בן זכאי לאומרו אחר התפילה ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב, לה), וצריך לאומרו באימה ביראה בכוונה בשמחה ובעמידה ('מורה באצבע' להחיד"א סימן כ, ט).
שבעת כוחות הקדושה עומדים כנגד שבעת כוחות הטומאה
הטומאה עומדת מול הקדושה, בבחינת "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז, יד) (ראה 'אור החיים הקדוש' שמות יא, ה), לכן כנגד שבעה היכלות הטומאה ישנם שבעה היכלות של קדושה, והם: לבנת הספיר, עצם השמים, נוגה, זכות, אהבה, רצון, קודש הקודשים (זוהר בראשית דף מא ע"ב - מה ע"א). ויעקב אבינו ראה את שבעת היכלות הקדושה וכנגדם את שבעת היכלות הטומאה, כפי שנרמז בפסוק "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י) כלומר שיצא יעקב אבינו משבעת היכלי הקדושה, ואז בחלום 'הסולם' היה יכול לראות את שבעת היכלי הטומאה שכנגדם. ולכן מיד אחרי שהתעורר נאמר "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, יז). וכן ראה משה רבינו את אותם ההיכלות, כפי שאמר לה' "אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה" (דברים ג, כג) כלומר אתה כבר הראת בעבר את אותם היכלות קדושה והיכלות טומאה לאדם אחר – הוא "עַבְדְּךָ" יעקב ('מגלה עמוקות – רנ"ב אופנים' אופן קלד).
קליפתו של עשו היא שבעת כוחות הטומאה, וכן הס"מ שׂרו של עשו הוא היצר הרע בעל שבע השמות. ומטעם זה כאשר יעקב אבינו פגש את עשו הוא השתחווה לפניו "שֶׁבַע פְּעָמִים" שנאמר "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" (בראשית לג, ג), כשבכל השתחוויה הוא עקר כוח טומאה אחד של עשו והחליש אותו ('מגלה עמוקות -רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן קצב עיי"ש) על ידי שהגביר עליו כוח אחד משבעה כוחות הקדושה שכנגדם ('תורת המגיד מזלאטשוב' פרשת וישלח על הפסוק 'וישתחו ארצה שבע פעמים'). וכן היה עם רב אחא בר יעקב בזמן הגמרא שהכניע מזיק בדמות נחש עם 'שבעה ראשים' שהם כנגד אותם שבעת כוחות הטומאה. ועשה זאת על ידי שהשתחוה שבע פעמים על הארץ, ובכל פעם שהשתחוה הוא הוריד ראש אחד של המזיק (ראה גמ' קידושין דף כט ע"ב) ('מגלה עמוקות -רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן קצב עיי"ש) על ידי שהמשיך והגביר את שבעה כוחות הקדושה כנגד כל אחד משבעה כוחות הטומאה ('תורת המגיד מזלאטשוב' פרשת וישלח על הפסוק 'וישתחו ארצה שבע פעמים'). ועל רב אחא בר יעקב רמזו את הפסוק "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז), ואת כוחו לעשות כן קיבל מיעקב אבינו כפי שנרמז הדבר בשמו רב אחא בר יעקב ('מגלה עמוקות -רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן קצב עיי"ש).
וכן הוא כאשר האדם נפטר, יש שבע 'כתות' של טהרה וכנגדם שבע 'כתות' של טומאה, וכל כת רוצה להוליך עמה את המת – אלו לגן עדן ואלו לגיהנום ('מדרש תלפיות' ענף הקפות ד"ה סוד ההקפות ועיין ענף וידוי ד"ה כתב הרב). ואז יודעי דבר עושים שבע הקפות סביב המת ('מדרש תלפיות' ענף הקפות ד"ה סוד ההקפות ועיין ענף וידוי ד"ה כתב הרב) על ידי עשרה חכמים או זקנים ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק כה דף סד ע"א ד"ה וכבר כתבו הראשונים) בשביל להכרית את שבע כוחות הטומאה מהמת, כאשר בכל הקפה מזכירים שׁם אחד משמות מ"ב הקדושים ('מדרש תלפיות' ענף הקפות ד"ה סוד ההקפות ועיין ענף וידוי ד"ה כתב הרב). ובכוח הקפות אלו מבריחים מהאדם גם את כל המזיקים שנולדו לו מחמת עוון הקרי ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק כה דף סד ע"א ד"ה 'וכבר כתבו הראשונים' וכפי המקובל מזמן קדום בידי חכמי ארץ ישראל) המבקשים להידבק בו לאחר מותו ('מדרש תלפיות' ענף הקפות ד"ה סוד ההקפות ועיין ענף וידוי ד"ה כתב הרב), לחפוף את קברו ולצערו. ואומרים בכל הקפה את מזמור צ"א בתהלים הנקרא 'שיר של פגעים' וכן את הפסוק "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה, ו) ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק כה דף סד ע"א ד"ה 'וכבר כתבו הראשונים') (להרחבה בעניין המזיקים של עוון הקרי ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'שמירת ברית קודש').
'שבעה ימים' מסוגלים להסיר את הרע או להחיל את הקדושה
והנה יש כוח במציאות של 'שבעה ימים' או להסיר את הרע או להחיל את הקדושה. כך הוא באדם מצורע – שצריך בכל אופן הֶסְגֵּר של שבעה ימים, אף על פי שיכול להיות שכבר התמעטה הצרעת מרגע שפנה והלך המצורע מהכהן. וכן באישה נדה – הרי היא טמאה שבעת ימים ואפילו אם הפסיק דמה. וכן הוא בבהמה – שאינה ראויה לְקָרְבָּן עד אחר שיעברו שבעה ימים מלידתה. וכן במילת הבן – צריך שיעברו שבעה ימים על הבן לפני שימולו אותו ביום השמיני ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מצ'רנובי'ץ פרשת נח ד"ה גם יאמר וישלח). וגם בעניין הלבנה – ישנם שלא מברכים על הלבנה בשבעת הימים הראשונים כיוון שדבק בה כוח החיצונים ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף ברכת הלבנה ד"ה וע"כ כתב המגיד). והמטרה בכולם היא שתחול עליהם 'הקדושה' כמו בברית מילה או שילך מהם 'הסטרא אחרא' כמו בשחיטת ולד בהמה, מצורע, נדה ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מצ'רנובי'ץ פרשת נח ד"ה גם יאמר וישלח) וברכת הלבנה. והכל מכוח סגולת 'שבעת הימים' שעוברים (להרחבה על כוחות החיצונים הדבוקים בירח ראה מאמרינו לפרשת וילך – 'סמיכת יהושע בן נון').
לכן כאשר ראה נֹח שהפסיק המבול הוא המתין שבעה ימים ורק אז שלח את היונה לראות אם תמצא מנוח לכף רגלה, וכך לדעת שירדו המים והסתיים המבול (ראה רש"י בראשית ח, ח). אך היונה חזרה אליו כי "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" (בראשית ח, ט) היות שעדיין היה העולם ברשות 'הקליפות'. אז נח המתין עוד שבעה ימים ושלח את היונה שוב פעם שנאמר "וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה" (בראשית ח, י). ונח המתין "שִׁבְעַת יָמִים" נוספים אפילו שכבר החסירו לפני כן המים, על מנת שתוסר כוח 'הקליפה' הקשה ויטהר העולם ואז ממילא תוכל היונה למצוא מנוח לכף רגלה. וכך אכן היה שנאמר "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, יא). וכיון שאף על פי כן העולם עדיין לא נטהר מכל מכל, לכן נח חיכה עוד שבעה ימים אחרים שנאמר "וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד" (בראשית ח, יב) ('באר מים חיים' פרשת נח ד"ה גם יאמר וישלח).
ובשבעת ימי חג הסוכות היו מביאים ערבוֹת וזוקפים אותם סביב המזבח שבמקדש כשראשיהם כפופים על גבי המזבח, והיו תוקעים ומריעים בשופרות ומקיפים את המזבח פעם אחת בכל יום משבעת ימי הסוכות (ראה משנה סוכה ד, ה). והטעם שהיו עושים הקפות אלו בחג הסוכות, לפי שישראל היו מקריבים בכל יום מימי הסוכות קרבנות של פרים בסדר יורד, שלש עשרה פרים ביום הראשון ושנים עשר פרים ביום השני וכן הלאה עד שהקריבו סך הכל שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. פרים אלו היו מעין 'פרנסה' לטובתם והנאתם של שבעים השׂרים הרוחניים של האומות במרומים. ומשום שהיה חשש כי על ידי מה שניתן לשׂרים הרוחניים של האומות הם יישלחו את ידיהם ב'קוֹדש', לכן ישראל היו עושים בכל יום משבעת ימי הסוכות הקפה סביב המזבח וזה היה מהווה מחיצת קדוּשה להגן עליהם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק עח דף רנג ד"ה וירא ויפחד).
מנין ה'שבע' נמצא בדברים רבים בקדושה ובטבע יצירת העולם
כל דבר שהוא מנוי לשבעה חביב לפני הקב"ה. ו'בנין אב' לכך היא 'התוֹרה הקדוֹשה' שחביבה חיבה יתירה, ועליה נאמר "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" (משלי ט, א) כנגד שבעה ספרים שיש בה (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף כא ע"א טור א). ואלו הם הספרים חומש בראשית, חומש שמות, חומש ויקרא – הרי הם שלשה ספרים. חומש במדבר עד הפסוקים "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָֽאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹֽיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לה – לו) – הרי הוא ספר רביעי. שני הפסוקים הללו בפני עצמן – הרי הם ספר חמישי, לכן יש אות נ' הפוכה לפני ואחרי שני הפסוקים הללו בכדי להבדיל אותם כספר נפרד. אחרי שני הפסוקים הללו עד סוף חומש במדבר – הרי הוא ספר שישי. חומש דברים – הרי הוא ספר שביעי (עפ"י גמ' שבת דף קטו ע"ב – קטז ע"א. ראה רש"י משלי ט, א). וכן לתורה הקדושה ישנם שבעה שמות – חוּקים, משפטים, תורה, מצוה, עדוּת, תוּשיה, ספר הברית ('רבינו אפרים על התורה' פרשת יתרו על הפסוק 'מזבח אדמה תעשה לי').
ישנם שבעה רועים לעם ישראל – אדם, שת, מתושלח, אברהם, יצחק, יעקב, דוד (גמ' סוכה דף נב ע"ב). היו שבעה ענני כבוד – שהקיפו את עם ישראל במדבר, אחד בכל ארבעה צדדים אחד ממעל ואחד מתחת ועוד אחד שהלך לפני המחנה. עננים אלו הגינו על ישראל מפני כל מיני מזיקים ומקטרגים ('מדרש תנחומא' פרשת בשלח אות ג) וכן מאויר הטומאה, כי הם היו מאויר 'השכינה הקדושה' שדחקה את רגלי הטומאה וגרמה להשראת השכינה בישראל ('בית מועד' דרוש תשיעי ליום ראשון של סוכות דף פט ע"ב ד"ה והסבה העליונה). קדושת הרגלים היא שבעה ימים – כל רגל יש לו קדושת 'שבעה ימים' לתשלומים של קרבן שלמי החגיגה בבית המקדש, כולל חג השבועות שעל אף שהוא רק יום אחד הרי שיש לו תשלומים לקרבן חגיגה בכל שבעת הימים שאחריו (ראה גמ' חגיגה דף יז ע"א) (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף כא ע"א טור א). וכן עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק שבע חופות לפי כבודו שנאמר "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיה ד, ה) (גמ' בבא בתרא דף עה ע"א שם ר' יוחנן. ראה רש"י שם ד"ה ענן יומם).
היו שבעה אנשים טהורים שלא שלט בהם יצר הרע – אברהם, יצחק, יעקב, חנוך, משה, ישי, דוד ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק זקן אהרן פרשת חקת דף סה ע"א טור ב ד"ה 'רבי חנן בן פזי'). שבעה שלבים עוברים על האדם במשך חייו ועליהם אמר שלמה המלך שבע פעמים "הֲבֵל" בפסוק "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א, א) כאשר התיבה "הֲבָלִים" היא כנגד שניים. ואלו הם השלבים – בן שנה, בן שלש, בן עשר, בן עשרים, כאשר האדם נושא אשה, כאשר הוא מביא בנים, וכשהוא מזקין ('קהלת רבה' א, ב ד"ה הבל הבלים. ועיי"ש מהו כל שלב). וכן יש בגוף שבעה שערים לנפש האדם – שתי אזנים, שתי עיניים, שני נחיריים והפה ('רבינו אפרים על התורה' פרשת בראשית על הפסוק 'ויצר ה' אלוקים', 'טעמי המצוות' לר' מנחם רקנאטי מצוות עשה מצוה לשבות ביום השבת ד"ה ובספר יצירה). אומות העולם הצטוו בשבע מצוות בני נח –  קיום מערכת דינים, איסור ברכת השם כלומר קללה כלפי שמים, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל, איסור אכילת 'אבר מן החי' (גמ' סנהדרין דף נו סוף ע"א).
שבע שערים היו לעזרה בבית המקדש (משנה מדות א, ד) רוחבם עשר אמות וגובהם עשרים אמה (משנה מדות ב, ג) – בצד צפון שער הניצוץ, שער הקרבן, שער בית המוקד. בצד דרום שער הדלק, שער הבכורות, שער המים. ובצד מזרח שער ניקנור (משנה מדות א, ד). הכינור של בית המקדש היה עשוי משבעה חוטים כי ניגונו היה כלול משבעת ימי בראשית ('בית מועד' דרוש שנים עשר לשמיני עצרת דף ק ע"ב ד"ה הרי שד"ת ומצותיה). שבעה קנים למנורה בבית המקדש, שהם כנגד שבעת ימי הבריאה שגם עליהם נאמר "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" (משלי ט, א) (ראה רש"י משלי ט, א) ('זכר דוד' מאמר ג' פרק צא דף רצ ד"ה ואפשר עוד שתיקנו). יש שבעה כוכבי לכת – חמה, נוגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים ('טעמי המצוות' לר' מנחם רקנאטי מצוות עשה מצוה לשבות ביום השבת ד"ה ובספר יצירה) וכן שבע יבשות הסובבות את ארץ ישראל ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף טז ע"א ד"ה ותנא שבע שמות, זוהר פרשת וארא דף ל ע"ב) שכפי הנראה הן יבשות אפריקה, אסיה, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אירופה, אוסטרליה ואנטרקטיקה.
כל מה שהוא שביעי הרי הוא חביב מקוּדש ומעוּלה יותר מכולם
ה' יתברך אוהב את מה שהוא 'שביעי' כפי שנרמז בפסוק "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, קסד) (ספר 'רזיאל המלאך' דף יב ע"ב ד"ה שבע ביום). וזה לפי שה' ברא את העולם בששה ימים ואילו "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (בראשית לא, יז) לפיכך חיבב את השביעי ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת בא ד"ה והנה יש לשית לב). לכן הוא ברא שבעה רקיעים – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות (ראה גמ' חגיגה דף יב ע"ב). וברקיע השביעי הנקרא ערבוֹת שוכן מלך אל חי רם ונישא שנאמר "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ" (תהלים סח, ה) ('ילקוט שמעוני' פרשת יתרו רמז רעו, 'רזיאל המלאך' דף יב ע"ב ד"ה שבע ביום). וכן היו שבעה דורות בתחילת הבריאה – אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך. ועל האחרון שהוא השביעי נאמר "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים". באבות – אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם ומשה. ועל משה שהוא השביעי נאמר "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות יט, ג) ('ילקוט שמעוני' פרשת יתרו רמז רעו .עיי"ש עוד) שעל ידו ניתנה התורה (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף ח ע"א טור א ד"ה ואחר כלאים). וכן בבניו של ישי – אליאב, אבינדב, שמעא, נתנאל, דדי, אצם, דוד. ודוד השביעי הוא החביב מכולם ('ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן מפרנקפורט פרשת יתרו רמז רעו. ועיי"ש עוד בזה).
בימי השבוע – ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת. ועל האחרון שהוא השביעי נאמר "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (בראשית ב, ג), ובחדשים – ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול, תשרי. ותחילת החודש השביעי שהוא תשרי התקדש שנאמר "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א) ('מדרש רבה' ויקרא כט, ט, 'ילקוט שמעוני' פרשת יתרו רמז רעו). וכן במקדש היו שבע מחיצות זו לפנים מזו ואחת יותר קדוֹשה מחבֵרתה – הר הבית, עזרת נשים, עזרת ישראל, עזרת כהנים, אולם, היכל, קודש הקודשים. וקודש הקודשים הוא המקודש ביותר שאליו הורשה להיכנס רק כהן גדול פעם אחת בשנה ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה דש). ועוד ישנם שבעה סוגי חכמות ('רבינו בחיי' שמות כה, לא ד"ה 'ועל דרך השכל') שלהן שימוש בכמה חלקים של התורה – חכמת ההגיון, חכמת המספר, חכמת המדות, חכמת הטבע, חכמת התכונה, חכמת הניגון, חכמת האלוקות. כאשר כל שש החכמות הראשונות הן סולם לעלות ל'חכמת האלוקות' השביעית, שעיקר כל המצוות בתורה ותכליתן להגיע לחכמה הזאת השביעית של ידיעת ה' יתברך ('רבינו בחיי' בביאורו לפרקי אבות סוף פרק ג' ועי"ש ביאורן של כל החכמות). 
וכן הוא במועדים – יש ששה ימים טובים שהם נחשבים כמו "ששת ימי החול" ביחס ליום הכפורים, ואלו הן: יום א' וז' של פסח, חג שבועות, יום א' של ראש השנה, יום א' של סוכות ויום שמיני עצרת – ויום הכפורים הוא היום טוב השביעי שנחשב כמו 'יום שבת קודש'. לכן כל הימים טובים נקראים "שַׁבָּתוֹן" (ויקרא כג, כד, ויקרא כג, לט) והוּתרה בהם מלאכת אוכל נפש, ואילו יום הכפורים נקרא "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (ויקרא טז, לא, ויקרא כג, לב) ולא הוּתרה בו שום מלאכה כלל וכלל וגם לא מלאכת אוכל נפש. וזה גם מהות שמו "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" שפירושו "שַׁבַּת" לכל שאר המועדים הנקראים "שַׁבָּתוֹן" (בהקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יג ע"ב טור א). מטעם זה מתחילים להפריש כהן גדול שבעה ימים קודם יום הכפורים (ראה משנה יומא א, א) כי קדושת יום הכפורים היא כמו קדושת יום השבת לאחר ששת ימי המעשה (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יג ע"ב טור ב, הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יג ע"ב טור א' ד"ה והביא הגאון' בשם מהרש"א).
השמיטה היא בשנה 'השביעית' המרמזת לאלף השביעי של העולם
וגם בשנים – השנה השביעית היא חביבה ('פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק יח, 'מדרש רבה' ויקרא כט, ט, 'ילקוט שמעוני' פרשת יתרו רעו) ומחמת חביבותה ניתן דווקא בה מצוות 'השמיטה' (הקדמה ל'סמיכת חכמים' דף ח ע"א טור א ד"ה וזה הוא כוונת), שיש במצוה זו חכמה גדולה ונפלאה ('עיר מקלט' על טעמי המצוות פרשת בהר אות שכו) וסודות התורה תלויים בה ('צרור המור' פרשת בהר ד"ה ולפי הנסתר), והיא מלמדת על שנות העולם ותכלית הבריאה. שכשם שעושים אחת לשבע שנים שמיטה כך עתיד הקב"ה לעשות 'שמיטה' לעולם ל'יום אחד' שימשך אלף שנה ('תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק ב, א), והוא יהיה בסיום ששת אלפים שנה של קיום העולם ('תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק ב, א, גמ' סנהדרין צז ע"א בשם רב קטינא, 'רקנאטי' פרשת בהר ד"ה וידבר ה', ספר 'ציוֹני' פרשת בהר ד"ה בהר סיני, 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה רחץ), ב'אלף השביעי' לבריאה (גמ' סנהדרין דף צז ע"א בשם רב קטינא, ספר 'ציוֹני' פרשת בהר ד"ה בהר סיני, 'מצודת דוד' מצוה רחץ) הנקרא גם 'יום שכולו שבת' (גמ' סנהדרין דף צז ע"א בשם רב קטינא, ספר 'ציוֹני' פרשת בהר ד"ה בהר סיני, 'מצודת דוד' מצוה רחץ) כי הוא עולם שכולו שבת (עפ"י 'תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק ב, א).
בשנת השמיטה שבאה לאחר שש שנים, יש גם את מצות 'שמיטת כספים', לפי שראוי להניח בשנת השמיטה את ענייני העולם הזה כפי שהם יונחו ב'עולם הבא' ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה רעב) שעתיד להיות באלף השביעי לבריאת העולם (הקדמת המחבר לספר 'סמיכת חכמים' דף ה ע"ב טור ב). וכיון שהשמיטה מכוונת כנגד האלף השביעי של העולם, לכן החמירו בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין והעובר עליה חייב גלוּת כמו על איסור עריוֹת. ואז אם האדם יתחייב גלות ממילא הארץ תשבוֹת שנאמר "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ" (ויקרא כו, לד) ('רקנאטי' על התורה פרשת בהר ד"ה וידבר ה', 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה רחץ). לכן כל מי שכופר במצות השמיטה הרי שהוא גם אינו מודה 'בעולם הבא' ('רקנאטי' פרשת בהר ד"ה וידבר ה') שיהיה באלף השביעי ('עץ הדעת טוב - מאמרים' לר' חיים ויטאל פרשת וארא ד"ה ולכן צריך שנבאר) (להרחבה על האלף השביעי שהוא העולם הבא ראה מאמרינו לפרשת האזינו – 'חיי העולם הבא').
וכיון ששנת השמיטה מכוונת כנגד האלף השביעי בבריאה, הרי מעלת השבתות בשנת שמיטה הם כמו האלף השביעי ממש. לכן הותר לחכמים למסור לתלמידים את 'שמו המפורש' של ה' יתברך (ראה גמ' קידושין דף עא ע"א בשם ר' יוחנן) רק בשבת שבתוך שנת השמיטה ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת בהר ד"ה בבעל הטורים). מטעם זה גם נסמך 'מעשה המקלל' שבסוף 'פרשת אמור' ל'פרשת בהר' הפותחת בעניין השמיטה – לפי שהמקלל השתמש בשם המפורש באיסור, והתורה רמזה שיהיה מותר ללמד את 'שם המפורש' וּלמוסרו לתלמידים רק בשנת שמיטה ('בעל הטורים' ויקרא כה א, א) שהיא כנגד האלף השביעי ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת בהר ד"ה בבעל הטורים) שבה תתבטל הנהגת השׂרים הרוחניים 'החיצונים' במרומים 'זכר דוד' מאמר ג' פרק ח דף נז ד"ה ויום קדוש הוא) וייהפך כל העולם לקרוא בשם ה', ויהיה ה' אחד ושמו אחד ('מאורי אור' פרשת חיי שרה ד"ה 'ונלע"ד בהקדים') שנאמר "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיה ב, יא) (גמ' סנהדרין דף צז ע"א בשם רב קטינא),  במהרה בימינו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד