פרשת חקת – גלגולי נשמות יפתח ובתו

בני גלעד ביקשו מיפתח שיעזור להם נגד בני עמון שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב: וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן" (שופטים יא, ה  - ו). יפתח התמנה עליהם ושלח שליחים אל מלך בני עמון, אך הוא לא שמע אליו. לכן יפתח יצא להילחם ונדר לה' נדר "וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לה' וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי: וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה: וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ" (שופטים יא, ל – לב). וכאשר יפתח שב מהמלחמה בתו יצאה ראשונה לקראתו שנאמר "וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת" (שופטים יא, לד). יפתח יצטער מאוד על כך שנאמר "וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב" (שופטים יא, לה). ואכן יפתח קיים את נדרו שנאמר "וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים יא, לט).

ויש להתבונן, מדוע עלה כך לבתו של יפתח להיהרג באכזריות על ידי אביה? ומדוע חכמים לא התירו את הנדר ליפתח?

אשת חם הרתה לזנונים מבנו של מלאך לפני הכניסה לתיבת נח

בַשָּׁמַיִם היו שני מלאכים גדולים שנקראו שמחזא"י ועזא"ל ('מטה אהרן' לר' אהרן תאומים הדרשן בפירושו על הגדה של פסח דף צז ע"ב ד"ה 'לך כי לך'. לפעמים שמחזא"י נקרא בשם שמחזא"ל או עז"א) וכשהם ראו שדור המבול עבד עבודה זרה הם ביקשו מה' יתברך שייתן להם רשות לדוּר בין הבריות, ושלא כמו בני האדם הרי שהם יקדשו את שמו בעולם. ה' נתן להם רשות לרדת ('ילקוט שמעוני' ספר בראשית רמז מד ד"ה שאלו תלמידיו) והם ירדו משמים ('תרגום יונתן' בראשית ו, ד) והתגשמו ('רבינו בחיי' פרשת שלח לך יג, כה ד"ה וישיבו אותם דבר), לכן על שמחזא"י שהיה המיוחד מביניהם נאמר "וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהלים פב, ז) ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יב). ולאחר שירדו למטה לדור בין הבריות הם החלו לקלקל עם בנות האדם כי הן היו יפות ולא יכלו לכבוש את תַאֲוָתָם ('ילקוט שמעוני' ספר בראשית רמז מד ד"ה שאלו תלמידיו) שנאמר "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו, ב).

מלאך מטטרו"ן שלח שליח אל שמחזא"י ואמר לו שעתיד הקב"ה להחריב את עולמו על ידי מבול, ומיד הוא עמד ובכה והצטער על העולם ועל בניו. אחר כך שניים מבניו של שמחזא"י שנקראו 'הִיוָא' ו'הַיָא', חלמו חלומות. בן אחד חלם על אבן אחת גדולה שהיתה מונחת על הארץ כמו שֻׁלְחָן, ושהארץ היתה חרותה וכתובה שורות שורות של תיבות. ואז ראה בחלומו שירד מלאך מן הרקיע ובידו כמין סכין, והיה גורר ומוחק את כל אותן השורות של התיבות ומשייר רק ארבע תיבות לבדן. ובנו השני של שמחזא"י גם חלם חלום ובו ראה פרדס גדול ומשובח נטוע מכל מיני אילנות, והיו בו מלאכים ובידם קרדומות והם קצצו את כל האילנות ולא השאירו בו אלא אילן אחד עם שלשה ענפים. אז שני הבנים עמדו בבהלה מחלומם ובאו אצל שמחזא"י אביהם, והוא אמר להם שפירוש החלומות הוא כי עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם ולא ישייר אלא את נח ובניו. כיון ששמעו כך היו צועקים ובוכים ('ילקוט שמעוני' ספר בראשית רמז מד ד"ה שאלו תלמידיו, והובא בקיצור ב'מאמר חקור דין' מהרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יב).

וכאשר הגיע העת להביא מבול לעולם, אחיה אחד מבניו של שמחזא"י (מהרש"א גמ' נדה דף סא ע"א ד"ה 'זה עוג שפלט' בשם המדרש) שהיה גם אביו של עוג (עפ"י גמ' נדה דף סא ע"א, 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יב בשם גמ' נדה) בא בזנות על אשת חם בן נח קודם המבול (מהרש"א גמ' נדה דף סא ע"א ד"ה 'זה עוג שפלט' בשם המדרש) סמוך לכניסתה לתיבה ('ילקוט ראובני' פרשת נח ז, ז ד"ה סיחון ועוג, 'רבינו בחיי' סוף פרשת חקת ד"ה 'וראיתי במדרש') והיא הרתה ממנו (מהרש"א גמ' נדה דף סא ע"א ד"ה 'זה עוג שפלט' בשם המדרש, 'רבינו בחיי' סוף פרשת חקת ד"ה 'וראיתי במדרש') בסיחון ('רבינו בחיי' סוף פרשת חקת ד"ה 'וראיתי במדרש, מהרש"א גמ' נדה דף סא ע"א ד"ה 'זה עוג שפלט' בשם המדרש. ראה גמ' נדה דף סא ע"א). ומעשה הזנות הזה שהיה לפני הכניסה לתיבה, נודע לנח שם ויפת ונשותיהם ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' אות קע ד"ה ילקוט ראובני) (וראה ב'ילקוט ראובני' פרשת נח ז, ז ד"ה 'סיחון ועוג' וכן ב'רבינו בחיי' סוף פרשת חקת ד"ה 'וראיתי במדרש' ששמחזא"י  בעצמו בא בזנות על אשת חם. אך קשה כי על פי 'ילקוט שמעוני' ספר בראשית רמז מד ד"ה 'שאלו תלמידיו' שמחזא"י חזר בתשובה על מעשיו קודם לכן כאשר שמע מה שעתיד לבוא על העולם. וראה 'סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין האלף השני שנת אלף תרנו).

חם עבר איסור ושימש בתיבה כדי לחפות על קלקול אשתו

כאשר באו נח ובניו אל התיבה, הם נאסרו בתשמיש המיטה שנאמר "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית ו, יח), "אַתָּה וּבָנֶיךָ" – לבדם, "וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ" – לבדן ('בראשית רבה' לא, יב, גמ' סנהדרין דף קח ע"ב בשם ר' יוחנן, 'תנא דבי אליהו רבא' פרק לא אות כו ד"ה וכיון שבא נח). כי בשעה שהעולם נתון בצרה ובחורבן אסור לאדם להזדקק בפריה ורביה, שלא יהיה הקב"ה עוסק בחורבן העולם והאדם עוסק בבניינו ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות יא). חם ידע שהם נאסרו בתשמיש המיטה בתוך התיבה, אך כיון שאשתו זנתה רצה לחפוֹת ('רבינו בחיי' סוף פרשת חקת ד"ה 'וראיתי במדרש') ולכסות על זנוּתה (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות ל), לכן הוא שימש עם אשתו בתיבה ('רבינו בחיי' סוף פרשת חקת ד"ה 'וראיתי במדרש', ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות ל, 'ילקוט ראובני' פרשת נח ז, ז ד"ה 'סיחון ועוג) וכוונתו היתה שעל ידי כן יתלו כי העוּבר שבבטן אשתו הוא בנו, היות שרוב ביאות התשמיש של האשה הן מבעלה ('ידו בכל' למחבר שבט מוסר באות קע).

מעשיו של חם נרמזו בשמו על שהיה 'חם לבבו בשכיבה' וזה על דרך שנאמר "גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם" (קהלת ד, יא) (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת בראשית ה, לב ד"ה ויולד נח). אשת חם ילדה מאותה הזנות את סיחון בתוך תיבת נח ('רבינו בחיי' סוף פרשת חקת ד"ה 'וראיתי במדרש, מהרש"א גמ' נדה דף סא ע"א ד"ה 'זה עוג שפלט' בשם המדרש, 'סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין האלף השני שנת אלף תרנו) והוא היה משוּנה מבני האדם ונראה כמו שאר הענקים מבני האלקים שהיו באותו הדור. אמנם לְחָם היה פתחון פה להשיב על בנו ולומר שהסיבה שהוא יצא משוּנה וגדוֹל ולא בצורת אדם רגיל, היא כי אשתו התעברה ממנו בתוך התיבה ושם היו אריות וחיות גדולות ומשונות זו מזו, ובפרט שהיו שם גם שֵׁדִים שנכנסו לתיבה עמהם. לכן אשתו חשבה בהן או אפילו ראתה אותם בשעת התשמיש ויצא הוולד משונה בצורתו, שהרי הולד נוצר כפי המחשבה של הוריו בשעת המעשה. וזה בדומה לכך שפעם היו מלך ומלכה לבנים בעוֹרם, ואף על פי כן המלכה שהתעברה מהמלך ילדה ילד כּוּשִי היות שבבית משכבה היו מצוירים צורת כושים והיא ראתה אותם בשעת מעשה ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' באות קע).

נח ושלשת בניו היו ממונים בתיבה על כל ארבעת סוגי בעלי החיים. נח היה ממונה על החיות, שֵׁם על הבהמות, חם על העופות ויפת על הרמשים ('ילקוט ראובני' פרשת נח ד"ה 'המה וכל חיה' בשם 'סודי רזא', 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת נח דף לז ע"ב ד"ה ובעצם היום). וזה מה שנאמר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה: הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף" (בראשית ז, יג – יד), שהפסוק הראשון לא אמר רק 'נח ובניו' אלא פירט את שמותיהם של בני נח "וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת". וכן הפסוק אחריו פירט את כל סוגי בעלי החיים שמעל הארץ "הַחַיָּה" "הַבְּהֵמָה" "הָרֶמֶשׂ" "הָעוֹף", מה שלא נמצא בשום מקום אחר שמוזכרים כל המינים הללו יחד. וזה כדי ללמד שנח ובניו "הֵמָּה" היו ממונים על כל בעלי החיים, כל אחד על מין אחר על הסדר. אלא שהפסוק הקדים את הרמשׂ לעופות כדי ללמד שהרמש הזוחל על הארץ הזדרז להיכנס לתיבת נח לפני כל השאר, כי לא היה יכול לעמוד אפילו במעט מי המבול מפני גובהו הנמוך ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת נח דף לז ע"ב ד"ה ובעצם היום).

מטעם זה האריה הכיש דווקא את נח כאשר הוא איחר להביא לו את מזונותיו כי נח היה ממונה על מין 'החיות' והיו מזונותיו של האריה עליו. ולכן אף שנאסר התשמיש גם לבעלי החיים שהיו בתיבה, העורב קלקל ושימש מיטתו בתיבה. כי העורב ראה את הממונה שלו חם ששימש מיטתו, והבין ממנו שלא נאסר התשמיש בתיבה. ומטעם זה כאשר נח שלח את העורב, העורב חשד בנח שהוא חפץ באשתו העורבת ואמר "שמא לאשתי אתה צריך?" ונח הבין מכך שהעורב שימש בתיבה לכן אמר לו "רשע! במותר לי נאסר, בנאסר לי לא כל שכן?!" (ראה גמ' סנהדרין דף קח ע"ב). אמנם הכלב שגם שימש בתיבה לא היה לו ממי ללמוד ורק עשה לתאוותו, לכן עונשו היה קשה יותר מהעורב ('צמח דוד' פרשת נח דף לז ע"ב ד"ה ובעצם היום) שנגזר על הכלב להיות נקשר לבת זוגו בשעת תשמישו (גמ' סנהדרין דף קח ע"ב) ושלא יוכל לפרוש ממנה, כך שתשמישו בזוי ביותר. וגם הוא לא מזריע כל פעם שבועל כי אם בקושי רב ('בן יהוידע' על גמ' סנהדרין דף קח ע"ב ד"ה כלב נקשר וד"ה אמנם מלבד).

על העורב נגזר כי תשמישו יהיה דרך הפה (גמ' סנהדרין דף קח ע"ב וראה רש"י שם ד"ה רק) וכך זרעו יעבור מפיו לפיה של בת זוגו (רש"י סנהדרין דף קח ע"ב ד"ה רק) ולא דרך מטה ('בן יהוידע' על גמ' סנהדרין דף קח ע"ב וד"ה אמנם מלבד) והוא דבר משוּנה מכל הבריות (הרמ"ד וואלי פרשת נח ד"ה וידבר אלקים אל נח. ואף שכיום אין המציאות כן, יתכן שכך היה בעבר בזן מסוים של עורבים שנכחד). אמנם עונשו של חם היה קשה מכולם ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת נח דף לז ע"ב ד"ה ובעצם היום) ומפורסם לכל (הרמ"ד וואלי פרשת נח ד"ה וידבר אלקים אל נח). לפי שהוא לקה בעורו (סנהדרין דף קח ע"ב) ויצא מהתיבה כשהוא מפוּחם בעורו ('בראשית רבה' לו, ז). וזה נרמז בשמו 'חם' על החוֹם ששזפתו והשחירו על דרך שנאמר "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ" (שיר השירים א, ו) ('הוספות הרד"ל' על פרקי דרבי אליעזר פרק כד אות ג ד"ה וכן י"ל חם שמו). ואחריו יתקלל גם בנו כּוּש להיות לקוי בעורו (רש"י סנהדרין דף קח ע"ב ד"ה לקה בעורו) כעוּר ומפוּחם ('בראשית רבה' לו, ז) בגוון שחוֹר (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת נח פרק ח, ז ד"ה וישלח את העורב), כי הוא היה בנו הבכור של חם כפי שנאמר "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י, ו) ונולד מן הקלקול ונרשם בגוון אביו, ושחרירותו התקיימה לכל הדורות (הרמ"ד וואלי פרשת נח ד"ה וידבר אלקים אל נח).

אשת חם התגלגלה בבתו של יפתח ועברה צרות רבות בגלל חטאיה

כאשר יפתח יצא להילחם במלך בני עמון הוא נדר לה' נדר "וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לה' וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי: וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה: וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ" (שופטים יא, ל – לב). נדרו של יפתח לא היה כהוגן כי היה יכול לצאת לקראתו גמל או חמור או כלב ואיך יעלהו עוֹלה לה'?! לכן ה' השיב לו שלא כהוגן, וכאשר יפתח שב מהמלחמה בתו היחידה יצאה ראשונה לקראתו מפתח ביתו כפי שנאמר "וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת" (שופטים יא, לד). וכשראה זאת יפתח הוא יצטער מאוד על כך שנאמר "וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב" (שופטים יא, לה) ('ויקרא רבא' לז, ד, גמ' תענית דף ד ע"א, 'מדרש תנחומא' פרשת בחוקותי אות ה).

יפתח ידע שהנדר שנדר הוא שטוּת וסכלוּת ושגנאי לו אם יידעו אחרים שהוא הוציא מפיו נדר בלשון של כסילים ושוטים. לכן הוא היה יירא לפרשׁ נדרו בפני שלשה חכמים שיתירו לו נדרו וגם לא הרשה לבתו לגלותו לסנהדרין, וכך לא מצאו לה פתח להתיר את הנדר (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת בחוקותי אות ה). אך יפתח כן יתרצה לגלות העניין לפנחס שהיה גדול הדור כהן גדול ונביא, כי אפילו אם יישבו עמו שני חכמים נוספים לא יצטרכו לדעת משטוּת נדרו כי די בידיעת פנחס. אמנם בשביל כבודו שהיה ראש קציני ישראל לא רצה ללכת לפנחס אלא שהוא יבוא אצלו ויתיר לו נדרו ('אמרי בינה' לר' יוסף חיים מחבר ספר 'בן איש חי' סימן טו ד"ה 'הנה בודאי' וסוף ד"ה 'הנה כי כן'). כי אמר "אני מלך ('ויקרא רבה' לז, ד) וראש קציני ישראל ('ילקוט שמעוני' ספר שופטים רמז סז ד"ה ולפי שלא היה) ואיך השפיל את עצמי ('מדרש תנחומא' פרשת בחוקותי אות ה) ואלך לפני פנחס?!" ('ויקרא רבה' לז, ד). אז הוא שלח אל פנחס שליח כי עליו להיוועץ עמו בדבר הנוגע לו עצמו וביקש שיבוא אליו. ומחמת הבושה בטעות נדרו לא גילה אפילו לשליח את פרטי נדרו, כי לא רצה שייוודע לשום אדם ('אמרי בינה' למחבר ספר 'בן איש חי' סימן טו ד"ה הנה בודאי).

פנחס שהיה כהן גדול ('ויקרא רבה' לז, ד) ונביא, ראה שיפתח קורא לו בשביל צורכי עצמו ולא לצורך כלל ישראל לכן אמר "אין זה כבוד לכהונה גדולה ולנבואה שאני אלך אצלו, אלא הוא יבוא אצלי ('אמרי בינה' סימן טו ד"ה הנה בודאי) אם הוא צריך לי ('ילקוט שמעוני' ספר שופטים רמז סז ד"ה ולפי שלא היה), שמי שצריך את הרופא בא אליו ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לב ד"ה אח"כ כאשר אירע), ועוד שהוא 'עם הארץ' ביחס אלי שאני כהן גדול בן כהן גדול" ('ויקרא רבה' פרשה לז, ד, 'מדרש תנחומא' פרשת בחוקותי אות ה). לכן כשיפתח הבין את משמעות נדרו הוא אמר לבתו "אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי" (שופטים יא, לה) כלומר מצד הלשון "הִכְרַעְתִּנִי" שעתה יתגלה הדבר הזה, כי אני מוכרח לגלות לחכמים את לשון הטפשוּת של נִדְרִי להקריב לעולה את כל היוצא מדלת ביתי ושלא שמתי ליבי אולי ייצא כלב או חזיר וכדומה. "וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי" בגילוי הדבר, שלולא את שיצאת הייתי מקיים הנדר בכל אופן שיהיה ולא מגלה לאף אדם. ועל כך בתו השיבה לו שאם הוא חושש לזלזול כבודו שיקיים בה את נדרו ('אמרי בינה' סימן טו ד"ה הנה בודאי).

כיון שפנחס לא בא אל יפתח וגם יפתח לא בא אל פנחס, אז ביקש יפתח לקיים את נדרו. אך לשחוט את בתו כמו זבח של עוֹלה ולשרוף אותה על גבי המזבח כקרבן עוֹלה – לא מלאו לבו לעשות, כי אז הוא יתחייב עליה מיתה מן התורה בעצם קיום נדרו. לכן התחכם לקיים את הנדר ולעשות את בתו 'קרבן עוֹלה' על ידי מיעוט דמה וחלבה בתעניות כמה ימים ולילות רצופים ביחד עד שתסתלק ממנה נשמתה בריבוי הימים, כי מיעוט חלבו ודמו של האדם בתעניתו נחשב לו כאילו מקריב קרבן לה'. ועל מיתתה באופן כזה הוא יהיה פטור מ'מיתת בית דין' ויתחייב רק 'מיתה בידי שמים' (ראה הסבר הדברים בגמ' סנהדרין דף עז ע"א בשם רבא ורש"י שם). ויפתח חשב כי היות שכוונתו בזה היא לשם שמים לקיום הנדר להעלותה עולה לה', לכן לא ינקום בו ה' ולא יהיה עליו חטא. ואז הוא הכניסה במגדל ללא אכילה ושתיה וסגר עליה את המגדל, והמתין עד שידע בוודאי שיצאה נפשה ופתח את המגדל וקברה בתוכו או במקום אחר. ועל כך נאמר "וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים יא, לט) ('אמרי בינה' לר' יוסף חיים מחבר ספר 'בן איש חי' סימן טו ד"ה ואחר שראה).

יפתח טעה טעות גדולה בזה ('אמרי בינה' סימן טו ד"ה ואחר שראה) וה' הענישו שכל מקום שהיה הולך היו אבריו נופלים ממנו ונקברים שם, וכך המשיך עד שלבסוף הוא מת. וזה מה שנאמר "וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד" (שופטים יב, ז) "בְּעָרֵי גִלְעָד" – הוא לשון רבים, כי חלקי גופו נקברו במקומות רבים ('ויקרא רבה' לז, ד, 'בראשית רבה' ס, ג, 'ילקוט שמעוני' ספר שופטים רמז סז ד"ה ולפי  שלא היה, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לב ד"ה אח"כ כאשר אירע). ולכן עונשו של יפתח היה דווקא בנשירת אבריו, כי הוא לא שחט אותה ממש כקרבן עוֹלה אלא הרעיב אותה בתענית כמה ימים, ובכל יום היה מתמעט דם הנפש שלה איזה חלק עד שכלה לגמרי כל דמה ויצאה נפשה, וכנגד זה בכל יום היה נושר ממנו אבר אחד עד שנשרו כל אבריו והוא מת. וזה היה מדה כנגד מדה ('אמרי בינה' לר' יוסף חיים מחבר ספר הבן איש חי סימן טו ד"ה ככה יש לצייר). ועוד שאם יפתח היה מתיר את נדרו הוא היה מקריב עוֹלה ממש במקום בתו, לכן דנו אותו משמים בנשירת אברים כמו 'קרבן עוֹלה' שעליה נאמר "וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ" (ויקרא א, ו) ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל בסוף ספר שופטים ד"ה ויקבר בערי הגלעד).

וכל זה עלה לבתו של יפתח משום שהיא היתה גלגול של אשת חם (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות ל ד"ה בת יפתח). ועברו עליה צרות רבות בגלגול בת יפתח כדי לתקן מה שזנתה לפני כניסתה לתיבת נח. ולכן גם 'נשחטה' על ידי אביה (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות ל ד"ה בת יפתח, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה 'בת יפתח' בשם הרמ"ע מפאנו) כדין אשת איש שזנתה שנאמר "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָֽפֶת" (ויקרא כ, י) (עפ"י ויקרא כ, י). והועיל לה מיתתה לתקן גם מה שפגמה כאשר שימשה בתיבת נח עם חם בעלה, בזמן ש'תשמיש המטה' היה אסור לכולם ('סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין האלף השלישי שנת ב"א תשפא ד"ה בת יפתח). ואולי משום כך עלה בלשונו של יפתח להזכיר למלך עמון את "סִיחוֹן" משום שאבי אומת 'סיחון' בא לעולם מאותה הזנוּת של אשת חם, וזה מה שנאמר על ידו "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי: וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל: וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא" (שופטים יא, יט – כא).

יפתח ובתו התגלגלו בר' חנניא בן תרדיון ובתו ותיקנו את מעשיהם

נשמות יפתח ואשתו ובתו התגלגלו בר' חנניא בן תרדיון באשתו ובבתו (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות סז). ופעם אחת תפסו הרומאים את ר' חנניא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה, מקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו. שאלו אותו "מדוע עסקת בתורה?" ענה להם "כי צווני ה' אלקי!". אז החליטו להוציאו לשריפה, וכרכו את גופו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות של גפן והציתו בהם את האש. והניחו ספוגין של צמר ספוגים במים על לבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה. והיה ר' חנניא אומר שהוא רואה גוילי ספר תורה נשרפים ואותיות פורחות (גמ' עבודה זרה דף יח ע"א). וכאשר המוציא להורג הצית בו את האש, הוא היה רואה שהאש מצטננת ומתרחקת ממנו. אז נבהל המוציא להורג ואמר לו "רבי למה האוּר מתנהג כך?" ענה לו ר' חנניא "השבעתיו בשם קוֹני שלא יגע בי האש עד שאדע אם גזרו כך מן השמים" והמתין לו המוציא להורג ('סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין במערכת תנאים ואמוראים אות ח ערך ר' חנניה בן תרדיון).

אחר כך שאל המוציא להורג את ר' חנניא בן תרדיון "אם מרבה אני שלהבת ונוטל הספוגין שעל לבך לזרז המיתה אתה מביאני לחיי העולם הבא?" ענה לו "כן". ביקש שישבע לו ונשבע. וכך היה ויצאה נשמתו מהרה וקפץ גם הקוסטינר שהוא המוציא להורג לתוך האש ונשרף. אז יצאה בת קול ואמרה "רבי חנניא בן תרדיון והקוסטינר מזומנים לחיי העולם הבא" (גמ' עבודה זרה דף יח ע"א). ונגזר על ר' חנניא בן תרדיון למות כך כיון שהוא היה גלגול יפתח הגלעדי שהרג את בתו, והיה צריך לבוא על תיקונו על ידי שריפה על קידוש ה'. לכן אמרו רבותינו שר' חנניה בן תרדיון היה הוגה את שם ה' באותיותיו ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות סז) ברבים (גמ' עבודה זרה דף יח ע"א) כנגד מה שיפתח אמר "וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב" (שופטים יא, לה) (ספר 'גלגולי נשמות' אות סז). הרומאים גזרו מיתה גם על אשתו של ר' חנניא (גמ' עבודה זרה דף יח סוף ע"ב), והיא אכן נהרגה על מה שלא מיחתה בגלגול קודם ביפתח בעלה שלא להרוג את בתם בעבור הנדר. ורמזו ועל כך רבותינו כשאמרו שאשת ר' חנניא בן תרדיון נהרגה על שלא מיחתה בבעלה שהיה הוגה את אותיות ה' (ראה גמ' עבודה זרה דף יח ע"א) ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות סז).

גם בתם של ר' חנניה בן תרדיון נתפסה על ידי הרומאים ונגזר עליה לשבת בקוּבָּה של זוֹנוֹת (גמ' עבודה זרה דף יח ע"א), שהוא מקום של המלכוּת ואליו היו נכנסים חֵיל המלך. וכמו שהיו נותנים לחיילים אכילה ושתיה קצובה בכל יום, כך גם עשו להם קובה של זונות להנאתם ('בניהו' למחבר ספר 'בן איש חי' עבודה זרה פרק א ד"ה אזל נקיט). אז ברוריה אשת ר' מאיר אמרה לבעלה שזוֹל הוא הדבר שבתם של ר' חנניא בן תרדיון שהיא גם אחותה תשב בקובה של זונות. לכן ר' מאיר לקח שלשה קבים של דינרים והלך לשם. ואמר לעצמו שאם לא נעשה בה איסור של זנוּת יתרחש לו נס ויציל אותה ואם כבר נעשה בה אז לא יהיה נס. ולשם כך ר' מאיר נדמה לְפָּרָשׁ גוי ותבע את בתו של ר' חנינא לעבירה על מנת לנסותה. אז אמרה בתו של ר' חנניא "דרך נשים לי!" והוא ענה לה "אני המתין". אז היא אמרה לו "יש כאן עוד הרבה נשים יפות יותר ממני!". ומתוך כך הבין ר' מאיר שבתו של ר' חנניה בן תרדיון לא חטאה. לכן הוא הלך לשומר וביקש לשחררה, ובתמורה נתן לו את הדינרים ואמר שחצי יהיה לו וחצי לשחד את השלטון, ואם יקלע למצב סכנה יגיד "אלהא דמאיר ענני!" ויינצל (גמ' עבודה זרה דף יח ע"א).

השומר נעתר לבקשתו ושחרר את בתו של ר' חנניא בן תרדיון. וכאשר נודע הדבר למלכות תפסו את השומר והעלוהו לגרדום. מיד אמר השומר "אלהא דמאיר ענני!" ולא היו יכולים לתלותו והורידוהו. אז הוא סיפר לתליינים את המעשה שהיה עם ר' מאיר והלחש שנתן לו להינצל. מיד רצו הרומאים לתפוס את ר' מאיר, וכיון שלא מצאוהו תלו את ציור דמותו בפתח רומי ואמרו שמי שרואהו יביא אותו לשלטון. יום אחד ראה אותו רומאי אחד ורץ אחריו לתופסו (גמ' עבודה זרה דף יח ע"א). אז ר' מאיר ברח מפניו ונכנס לתוך בית זונות וטעם באצבעו מאיזה תבשיל של גוי. ואליהו הנביא בא ונדמה לאחת הזונות שם והיה מחבק את ר' מאיר (ראה גמ' עבודה זרה דף יח ע"א) ('בניהו' על גמ' עבודה זרה דף יח ע"ב ד"ה בשולי נכרים). וכשראו הרומאים דברים אלו אמרו "חס ושלום! אם זה שרדפנו אחריו היה ר' מאיר לא היה עושה כך" ועזבוהו. אחר כך ר' מאיר ברח מארץ ישראל לבבל (גמ' עבודה זרה דף יח ע"ב). והטעם שאליהו הנביא הציל את ר' מאיר בדרך מגונה כזו, היה כדי ללמדו שכל מה שזכה לנס הוא בשביל המצוה שהציל את בת ישראל הצדקת מטומאת הזנוּת ('בן יהוידע' מסכת עבודה זרה דף יח ד"ה אתא אליהו זכור לטוב).

וכל זה קרה לבתו של ר' חנניא בן תרדיון כיון שהיא היתה גלגול נשמתה של בת יפתח. ועל מה שמתה לכאורה שלא כדין מחמת הנדר של אביה יפתח הגלעדי, לכן היא כעת ניצלה מידי הרומאים ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות סז). ועל אף שהיא גם היתה גלגולה של אשת חם אשר זנתה לפני הכניסה לתיבת נח – בכל אופן היא ניצלה כעת, כי כבר נתקנה נשמתה בשחיטת בת יפתח. ומטעם זה בתו של ר' חנניא בן תרדיון לא חטאה בקובה של הזונות, כי שמרה על עצמה שלא לחטוא חלילה בזנוּת כפי שנכשלה בגלגולה הראשון באשת חם. ולכן ר' מאיר ניסה אותה כדי לראות אם היא שינתה מעשיה מהגלגול הראשון באשת חם, וכשראה שהיא כשרה הציל אותה מהמקום ההוא. וזה נעשה באמצעות השומר שהיה לו שייכות אל בתו של ר' חנניא בן תרדיון (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות ל), כי הוא היה גלגול חם בעלה הראשון ותיקן אותו על ידי הצלת הבת שהיתה למעשה אשתו בגלגול הראשון ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם ד"ה 'בת יפתח' מהרמ"ע מפאנו). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.