פרשת בלק – שליחויות המלאכים

כאשר בלעם בן בּעור הלך עם שרי מואב לקלל את ישראל, ה' יתברך שלח מלאך למונעו שנאמר "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב: וַיִּחַר אַף אֱלֹקִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" (במדבר כב, כא – כב). מלאך ה' הפריע לאתון שלוש פעמים, וגרם לה בתחילה לנטות מהדרך אחר כך ללחוץ את רגלו של בלעם אל הקיר ובסוף לרבוֹץ במקומה, עד אשר ה' פקח את עיניו של בלעם והוא הבחין במלאך ה' שנאמר "וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו" (במדבר כב, לה).

ויש להבין, כיצד פועלת אותה הנהגה עולמית אשר בה מלאכי מרום נעשים שליחים של ה' יתברך על מנת לדבר ולפעול בין בני האדם? 

המלאכים עושים שליחויות בארץ כפי מה שנגזר במרומים

המלאכים הרוחניים נקראים בשם 'מלאכים' כפי שנקראים השליחים ('ליקוטי הלכות' לר' נתן חושן משפט א' הלכות שלוחין ב אות ז) שהם בשר ודם. כך נאמר אצל יעקב אבינו ששלח שליחים בשר ודם אל עשו אחיו "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב, ד) ('בראשית רבה' פרשה פה, ד לפי תנא קמא. אמנם ראה ברש"י בראשית לב, ד שהיו מלאכים רוחניים ממש עפ"י חכמים במדרש). וכן אצל משה רבינו כאשר הוא שלח שליחים אל מלך אדו‍ֹם בבקשה לעבור בארצו "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ" (במדבר כ, יד). כך נקראו גם השליחים ששלח בלק בן ציפור אל בלעם, שנאמר "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כב, ה – ו).

ישנן מטרות שונות לשליחויות המלאכים. יש מלאכים שמסייעים לבני האדם אשר באים להיטהר, יש מלאכים שעושים אותות וניסים בעולם, יש שנמצאים בעולם על מנת להשגיח על מעשי בני האדם בשביל להעיד עליהם לפני בית הדין של מעלה, ויש מלאכים שתפקידם לשמור את בני האדם מהסטרא אחרא ומנזקי העולם בדרכים שהם הולכים (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"א ד"ה מנהון לנטרא 'היכלות דקדושה') וכמו שאמר ה' לישראל בכניסתם לארץ "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג, כ). אך מכל מקום ה' יתברך מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית בכל עת, אף שהשליחויות עצמן נעשות על ידי מלאכים. לכן אפילו שהוא שולח מלאך לעשות איזה דבר באיזה מקום – הרי שגם הוא עצמו נמצא שׁם ('ליקוטי הלכות' חושן משפט א' הלכות שלוחין ד אות ה. ועיי"ש טעם שליחת המלאכים).

כאשר הקב"ה גוזר גזירות על העולם הוא מיד שולח מלאך לעסוק בדבר שנגזר ('סודי רזייא' לר' אלעזר מגרמייזא פרק 'הלכות המלאכים' דף ג' ד"ה 'שמעתי במלאכים'), כגון המלאך שנשלח להושיע את ישראל במצרים שנאמר "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ, טז) (רמב"ן שמות ג, ב). וכך הוא בכל מה שנעשה על פני הארץ, שהכל נעשה על ידי מלאכים ובגזירת עליון שעליהם. ומלאכים שנשלחים לארץ לא מוסיפים לעשות קטנה או גדולה בשליחותם, אלא רק לאחר שחוזרים ומתייצבים לפניו יתברך והוא מצוה אותם לשוב ללכת לארץ ולעשות את שליחותו ('רקנאטי' פרשת ויצא ד"ה ויצא יעקב מבאר שבע), אז הם יורדים שוב לעולם הזה במסירות נפש, בשליחותו של מקום (עפ"י 'תפארת שלמה' לשבועות סוף ד"ה 'וילכו שניהם יחדו') ועושים את שליחותם במהירות עצומה לפי חפצו של ה' כפי שנאמר "הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ" (תהלים קמז, טו) ('סודי רזייא' פרק 'הלכות המלאכים' דף ב' ד"ה 'ויש בכל רקיע').

אויר העולם מלא במלאכים שלוּחים הפוֹרחים וטסים להביא גאולות וישועות על בני אדם השרויים בצער, ורפואות ותרופות לבני אדם המוטלים בחולי, ולהשפיע ברכות וכל טוב למי שנגזר עליו טובה. יש מהם שרצים ונשלחים לפעול נסים ונפלאות בעולם, ויש להיפך שנשלחים לפעול דינים וגזירות קשות חס ושלום. כגון שרץ ונמהר לפעול דין הנגזר על אדם לקבל עונשו על הים או רץ ונמהר לפעול דין לאיזה הולך דרך – כל אחד כפי המקום שנגזרה עליו פורענותו, והרבה שלוחים למקום ברוך הוא ('יסוד יוסף' לר' יוסף מדובנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק מט ד"ה וכל אויר עולם מלא). ומלאכים אלו זריזים ומהירים בשליחותם כהרף עין ('פענח רזא' פרשת וירא ד"ה 'ויקרא אליו מלאך') ואין להם רגע אחד פנוי, לפי שתדיר הם עושים מלאכתם ונמהרים בשליחותם על מנת לעשות שליחות אחרת ('סודי רזיא' פרק 'הלכות המלאכים' דף ב' ד"ה 'ויש מלאכים'). הם לא מוסיפים בעשייתם ולא גורעים מדעת משלחם ('תפארת יהונתן' פרשת ואתחנן ד"ה ועשית הישר והטוב) ועושים את שליחותם באיזה מזל, יום ורגע מסוים ('תיקוני הזוהר' תיקון נז דף צא ע"ב ד"ה ולכל שליחותא).

ישנם מלאכים שמדרגתם גבוהה יותר מכל שאר המלאכים, שמותיהם של אלו קבועים ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה סדר מעלתם) ואינם מתחלפים לעולם, כגון מלאך מיכאל וגבריאל ומטטרו"ן וסנדלפו"ן (ספר 'ציוני' לרבינו מנחם ציוני פרשת וישלח ד"ה ויאמר שלחני). וישנם מלאכים ששמם משתנה כפי שליחותם ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה סדר מעלתם) וכפי פעולת הנס שעושים ('תיקוני הזוהר' תיקון נז דף צא ע"ב ד"ה דהכי אשכחנא). וזה מה שאמר המלאך למנוח אביו של שמשון "וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג, יח), "וְהוּא פֶלִאי" – כלומר הוא מכוסה ותמיד משתנה, ואין ידוע למה משתנה היום (רש"י שופטים יג, יח) כי הוא תלוי בפעולות הנסים ('תיקוני הזוהר' תיקון נז דף צא ע"ב ד"ה דהכי אשכחנא) שאנו עושים ('צרור המור' פרשת נשא ד"ה ולפי שמנוח היה). כמו כן יכולים המלאכים להיקרא גם על שם מקום קבלתם ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו פרשת משפטים ד"ה 'והנה כאשר המלאך') או על שם משלחם, כפי שנאמר "וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ" (שופטים ד, יד), "הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ" – הכוונה למלאך שנקרא 'ה'' כשמו של מי ששלחוֹ ('מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו פרשת בא ד"ה 'ולא על ידי שליח').

כל מלאך שיוצא לשליחות, צריך ללכת במסלול המיועד לו באוויר העולם, כי הקב"ה מחלק את 'האוירים' לכל מלאך ומלאך, ואין אחד נכנס בגבול חברו. לכן אם אדם הרס את קירות ביתו ובנה מחדש, אין לו לשנות את מיקום החלונות מהמקום שהיו בו קודם, כי יש בזה סכנה לפי שהמלאכים שהיו עוברים דרך אותם החלונות כועסים בעבור שהם צריכים כעת להקיף. וכן הסכנה היא גם מצד השׁדים שהורגלו בכניסתם שם ועתה שינו דרכם, והם יכולים להזיק חלילה ('מדרש תלפיות' ענף א' ערך 'אתון בלעם', 'ספר חסידים' סימן תתשמו) לכל הדרים בבית עד כדי סכנה לחייהם ('ספר חסידים' סימן תסא). מטעם זה גם צריך להיזהר לא לסתום לגמרי חלון או פתח שיש בבית, אלא להשאיר בו חור כלשהו (צואת ר' יהודה החסיד אות כ', 'בן איש חי' שנה ב' פנחס אות יז בשם ר' יהודה החסיד). כעין זה היה עם בלעם, שכאשר ראתה האתון שלו את המלאך היא ניסתה לזוז מהדרך – פעם נטתה הצידה, פעם לחצה את רגלו אל הקיר ופעם רבצה במקומה – כי היא הבינה שהיא מפריעה ב'מסלול' של המלאך ('ספר חסידים' סימן תתשמו, 'מדרש תלפיות' ענף א' ערך 'אתון בלעם'), ובמעשיה אלו רצתה האתון לאפשר למלאך ה' לעבור במקום בו נגזר עליו ('מעבר יבוק' מאמר שפתי צדק פרק כו ד"ה וטעם מנהגן).

מלאכי רחמים לא עושים שליחות של מלאכי דין וכן להיפך

לה' יתברך יש בשמים מלאכים ימניים של רחמים ויש מלאכים שמאליים של דין, וכל אחד מהם ממונה על עבודתו ועל משׂאו. וזה הסדר והתיקון אשר סידר ה' יתברך שמו להנהיג את העולם כרצונו. ולעולם האל יתברך שולח מלאך רחמים בשליחות של רחמים ומלאך דין בשליחות של דין ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה צוה ישועות יעקב וד"ה ודע כי מה). ולזה היה מתפלל דוד המלך ואומר "אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹקִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב" (תהלים מד, ה), "צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב" – כלומר צוה על העולם שכאשר יישלחו 'שליחים' לישראל הם יהיו מלאכים מצד הרחמים (זוהר פרשת וירא קיט ע"ב ד"ה צוה ישועות יעקב) שהיא מדתו של יעקב אבינו ('כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה צוה ישועות יעקב) ולא מצד הדין (זוהר פרשת וירא קיט ע"ב ד"ה צוה ישועות יעקב). ואז שליחים אלו יקראו בשם "יְשׁוּעוֹת" ('כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה צוה ישועות יעקב).

וזה מה שאמרו רבותינו כי כל מלאך עושה שליחות אחת בלבד ואין מלאך אחד שעושה שתי 'שליחויות' ('בראשית רבה' נ, ב, 'זוהר' פרשת חיי שרה - מדרש הנעלם דף קכז ע"א ד"ה אמר רבי יהודה) בבת אחת ('זוהר' פרשת חיי שרה דף קכז ע"א ד"ה 'אמר רבי יהודה' מדרש הנעלם). והכוונה היא שאין מלאך של דין עושה שליחוּת של רחמים (זוהר פרשת וירא דף קיט ע"א - קיט ע"ב ד"ה ויהי אחר הדברים, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וישא עיניו וירא, 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויצר ה' אלקים), ולא מלאך של רחמים עושה שליחות של דין (זוהר פרשת וירא דף קיט ע"ב ד"ה צוה ישועות יעקב, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וישא עיניו וירא, 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויצר ה' אלקים), אבל מלאך של דין יכול לעשות שתיים או יותר שליחויות של דין, וכן מלאך של רחמים יכול לעשות שתיים או יותר שליחויות של רחמים ('רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וישא עיניו וירא, 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויצר ה' אלקים) בפעם אחת (ראה ב'כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה 'ודע כי מה'' על מקרים יוצאי דופן. עיי"ש).

מטעם זה נשלחו לבלעם שני מלאכים שונים. המלאך הראשון שאמר לו ללכת עם שׂרי מואב היה מלאך אלקים ממדת הדין אשר נשלח בכדי לפתוֹתוֹ, כפי שנאמר "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (במדבר כב, כ). ואילו המלאך השני שנשלח אליו כאשר הוא היה הולך בדרך זה היה מלאך ה' ממדת הרחמים, שעמד לבלעם לשׂטנו על מנת שלא יֹאבַד בלעם במעשיו, כי אין ה' חפץ במיתת הרשעים. ועל המלאך הזה נאמר "וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ: וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ" (במדבר כב, כב – כג) ('צרור המור' פרשת בלק ד"ה אבל בכאן הראה. אמנם ראה בזוהר פרשת וירא דף קיט ע"ב ד"ה 'ויהי אחר הדברים').

לכן גם באו שלושה מלאכים לפני אברהם אבינו (ראה בראשית יח, ב) כל אחד למטרת שליחות אחרת. המלאך מיכאל בישר על הולדת יצחק והסתלק, המלאך גבריאל נשלח בכדי להפוך את סדום, ומלאך רפאל הביא רפואה לאברהם אבינו ואחר כך הלך להציל את לוט ('בראשית רבה' נ, ב, רש"י בראשית יח, ב ד"ה והנה שלושה). ומה שהיה יכול המלאך רפאל לעשות שתי שליחויות – רפואה והצלה, זה משום ששני שליחויות אלו נחשבות 'רחמים' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת וירא ד"ה כי משחיתים אנחנו). ובכלל זה מה שהמלאך רפאל היכה את אנשי העיר סדום ב"בַּסַּנְוֵרִים" יחד עם המלאך גבריאל כפי שנאמר "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח" (בראשית יט, יא) שהיה נחשב למלאך רפאל כשליחות אחת ביחד עם הצלת לוט ('פענח רזא' פרשת וירא ד"ה 'הכו בסנורים').

אמנם במהלך שליחותם בסדום חרגו המלאכים גבריאל ורפאל, וכל אחד נכנס בתחום חברו. רפאל נכנס בתחום גבריאל כפי שאמרו בלשון רבים "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית יט, יג). וכן גבריאל נכנס לתחום רפאל כפי שנאמר בלשון רבים "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (בראשית יט, טז), כלומר ששניהם ביחד עסקו בהצלת לוט למרות שהיה זה רק מתפקידו של המלאך רפאל. ובעצם החריגה מתפקידם היה שמץ של גאווה ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת וירא בסוף ד"ה במדרש כי משחיתים). בנוסף הם פגמו בזה שגילו את מטרת בואם לסדום שהיא השחתת המקום. לכן שניהם נדחו ממחיצה של מעלה למשך מאה שלושים ושמונה שנה ('בראשית רבה' נ, ט), עד שבא יעקב אבינו ואותם שני המלאכים ליוו אותו עד קצה תחום ארץ ישראל, ולא רצו לצאת לחוץ לארץ לפי שאינו 'במחיצתם'. ונמצא בזה שחזרו בהם מלהיכנס לגבול השני – לכן יכלו אז לעלות בחזרה למעלה ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת וירא בסוף ד"ה במדרש כי משחיתים).

שליחות מלאכים נמשכת עד שבעה ימים כדי שיוכלו לשוב למרומים

המלאכים שיורדים לעולם הזה, יכולים לשהות בו עד שבעה ימים ברצף, ובתוך זמן זה הם צריכים לחזור למעלה. ואם הם לא יחזרו עד אז, הרי ששוב לא יוכלו לעוף ולחזור למקומם למעלה והם יתעכבו בעולם הזה ('זוהר חדש' ספר רות דף צט ע"א ד"ה אינון דאתערבו). כך היה עם שני המלאכים שנפלו מן השמים, עז"א ועזא"ל, ששהו בעולם הזה יותר משבעה ימים וכבר לא יכלו לחזור למקומם למעלה ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף מג ד"ה 'והנה ענין לבוש המלאכים'. וכן נראה מ'זוהר חדש' רות דף צט ע"א סוף ד"ה אינון. וראה 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יב שלפעמים עז"א נקרא שמחזא"י). וכשיצא אליעזר העבד בשליחות אברהם אבינו לחפש ליצחק אשה, אברהם הבטיח שמלאך ה' ילווה אותו כפי שאמר "ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" (בראשית כד, מ) ('וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת המ'ם אות תקח). ואכן ליווה אותו מלאך כדי לשמור עליו בדרך, וכן מפני לבן שלא יהרגהו וגם כדי לעשות לו קפיצת הדרך. וזה בנוסף לעוד מלאך שבא להוציא את רבקה ולהסיר את 'המונעים' כמו בתואל אביה שביקש לעכבה ('שמו אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת מ' ערך מלאכי עליון אות ח ד"ה מלאכים).

לכן בשעה שאחיה ואמה של רבקה אמרו לאליעזר "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ" (בראשית כד, נה), ענה להם אליעזר "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" (בראשית כד, נו) והתכוון שהתקיימה ההבטחה שמלאך יהיה עמו ומלאך זה לא יכול לשהות יותר משבעה ימים בארץ ('וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת המ'ם אות תקח). וכן כאשר בא גבריאל המלאך לפני יהושע לעזור לו במלחמות נאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה, יג – יד). מלאך זה היה יכול לשרות בארץ ולסייע ליהושע וישראל רק עד תום שבעה ימים, ואם היה מתעכב יותר לא היה יכול לעלות שוב למעלה ('ארבע חרשים' פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"א ד"ה ובא"א י"ל דאיתא במגיד).

מטעם זה יהושע התחיל בכיבוש יריחו מיד לאחר התגלות המלאך לפניו, ועשה הקפות סביב העיר במשך שבעה ימים. בכל יום הקיף את יריחו פעם אחת וביום השביעי השכים והקיף שבע פעמים ועל ידי זה נפלו שבעת החומות של יריחו שנאמר "וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים" (יהושע ו, יד – טו). וכך נפלה יריחו טרם שהושלמו שבעה ימים שלמים מעת שירד גבריאל המלאך, והוא הזדרז לחזור למרומים כדי שלא ייאלץ להישאר בארץ ('ארבע חרשים' פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"ב ד"ה ויובן כשראה המלאך). העיר יריחו שנפלה נבנתה על בנין 'הקליפות', מטעם זה היא היתה עיר קשה וכיבושה היה שקוּל לכיבוש כל הארץ. יושבי הארץ עשו לה שבע חומות כדי להחליש את שבעה היכלות הקדושה ולהגביר את הטומאה, והיא היתה כולה מלאה שֵׁדִים ורוחות רעות שנטמאו בהם תושבי יריחו בחייהם ('ארבע חרשים' פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"ב ד"ה ויובן כשראה המלאך).

אחרי שישראל כבשו את יריחו היתה ארץ ישראל כבר כבושה לפניהם. ולכן ישראל לא היו צריכים יותר את עזרת גבריאל המלאך, כי אחרי שהוא עזר להם בכיבוש העיר יריחו והחליש את הטומאה שהיתה שם, אז בקלות יהושע וכל הבאים אחריו יכלו להכרית את יושבי הארץ ('ארבע חרשים' פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"א ד"ה 'ובא"א י"ל דאיתא במגיד אפרים' ביישוב דברי הרמב"ן מול הזוהר). ולא רק שהם כילו את גופם של יושבי הארץ אלא אף הכריתו את נשמותיהם מהעולם הבא כמו שנאמר "וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים" (יהושע י, מ) וכן ישראל עשו נקמות גדולות באיבוד האויבים אשר בארץ בכל 'מיני נקמה' מחוּדשים כמו שנאמר "וה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ" (יהושע י, יא), ואף באובדן המלכים היתה מדת הדין מתוחה להאבידם בגוף ונפש מה שלא נמצא כן במלחמות שעשה משה עם סיחון ועוג, שבהם לא הזכיר הכתוב אלא רק את אובדן הגופות כמו שנאמר "הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף" (דברים ג, ו) ('רבינו בחיי' שמות כג, כ ד"ה 'ודעת הרמב"ן' בשם הרמב"ן).

יש מלאכים שנראים בעת שליחותם מלובשים בתוך גוף כבני אדם

חלק מהמלאכים המגיעים לארץ נראים כמראה אנשים עם גוף ועליהם נאמר "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כ) כלומר שהמלאכים הללו מעופפים ומתלבשים בארץ בגוף גשמי (זוהר פרשת בראשית דף לד ע"א – ע"ב ד"ה ועוף יעופף) התלוי בסוג שליחותם, וממש כמו שהנשמה נכנסת בגוף האדם ('וימהר אברהם' מערכת המ'ם אות תקיד ד"ה 'מלאכים' בשם ספר 'ידי משה') כך גם הם נכנסים בגוף ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה והנה באדם). ויש למלאכים אלו צער בזמן שהם מתלבשים ב'גוף' ('חסד לאברהם' מעין ראשון נהר כח), אך אם אותם המלאכים לא היו מתלבשים בלבוש הזה שהוא כעין גשמי, לא היה העולם יכול לסובלם ולא היו המלאכים יכולים להתראות ולהתגלות (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"ב ד"ה ואי תימא, זוהר פרשת בהעלותך דף קנב ע"א ד"ה תא חזי). ומטעמים אלו גם מלאך המוות מתלבש ב'גוף', שהרי כל בני האדם סופם למיתה והם צריכים לו (עפ"י זוהר פרשת נשא קכו ע"ב ד"ה ואי תימא הא). ומכל מקום, גוף זה של המלאכים הוא זך ודק מן האוויר ומקפץ ממקום למקום כחפצו ('סודי רזייא' לר' אלעזר מגרמייזא הלכות המלאכים דף ג' ד"ה שמעתי).

כיון שאותם מלאכים מתלבשים בגוף שהוא לא לגמרי גשמי ('חסד לאברהם' מעין ראשון סוף נהר כח) אז הם נראים דווקא לאלו שנשלחו אליהם ('רקנאטי' על הותורה פרשת וירא ד"ה וישא עיניו, עפ"י זוהר פרשת נשא דף קכו ע"ב ד"ה זקיף בר נש). וזה דומה לאדם שלפני פטירתו רואה את מלאך המוות שכולו מלא עיניים ולבושו אש לוהט, על אף ששאר הסובבים בחדרו אינם רואים אותו (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"ב ד"ה זקיף בר נש). והמלאך שמתלבש ב'גוף' נראה גם לזכי הנפש, כמו החסידים ובני הנביאים ('רמב"ן' בראשית יח, א, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וחרבי תאכל בשר) ללא צורך ב'נבואה' ('מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ו' חלק ב' פרק ח' ד"ה נחזור לענין המלאכים). ואותם מלאכים נקראים אז בשם 'אנשים' (הרמב"ן בראשית יח, א, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וחרבי תאכל בשר) ולא בשם 'מלאכים' (עפ"י ספר 'ציוני' פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם) משום שהם מלובשים באותו הזמן ב'גוף'.

כך היה עם אברהם אבינו שנאמר "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" (בראשית יח, ב) אברהם אבינו לא ראה מלאכים במראה הרוחני שלהם אלא ראה אותם כאשר הם היו מלובשים בגוף בצורת בני אדם (זוהר פרשת וירא דף קא ע"א ד"ה תא חזי בתר). ולכן הוא גם לא עשה איסור של עבודת 'אלוהים אחרים' כאשר השתחווה למלאכים, כי כאשר המלאכים מלובשים בגוף אין איסור השתחוויה להם, כמו שאין איסור להשתחוות בפני שאר בני האדם ('רקנאטי' על התורה פרשת וירא ד"ה ויקח חמאה). כך גם התגלו המלאכים ללוט שנאמר "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם" (בראשית יט, יב), והמלאכים הרוחניים שנשלחו אליו כוּנוּ בשם "אֲנָשִׁים" לפי שהיו מלובשים בלבוש של גוף (הרמב"ן בראשית יח, א). וכך הוא כִּינוּיָם בכל פרשת הפיכת סדום ועמורה למעט בעת הגעתם לסדום שאז נקראו "מַּלְאָכִים" (בראשית יט, א).

וכן היה אצל יעקב אבינו כאשר הוא נאבק עם שׂרו של עשו שנאמר "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה) (הרמב"ן בראשית יח, א). וזה הטעם שיעקב אבינו היה יכול 'להחזיק' את המלאך ולמנוע אותו מללכת, אף על פי שהמלאכים הם "רוּחוֹת" שנאמר "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהלים קד, ד), כי המלאך שירד למטה התלבש בגוף כדוגמת בני האדם, ואז היה יכול יעקב אבינו להיאבק עמו כל הלילה (זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"א ד"ה והא אתמר). וכן היה עם יוסף כאשר הוא חיפש את אֶחָיו שרעוּ בצאן ופגש אותו גבריאל המלאך (עפ"י 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לח, רש"י בראשית לז, טו) שנאמר "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית לז, טו - טז), וגבריאל המלאך התלבש אז ב'לבוש' אדם והתגלה לפני יוסף (עפ"י הרמב"ן בראשית יח, א).

וכך היה גם אצל יהושע כשהתגלה אליו 'רקנאטי' על התורה פרשת וירא סוף ד"ה ויקח חמאה וחלב) גבריאל המלאך ('ארבע חרשים' פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"א ד"ה ובא"א י"ל דאיתא במגיד אפרים, 'ויוסף אברהם' לר' אברהם פלאג'י אות ג, כב ד"ה 'גבריאל' מהילקוט ראובני בשם 'רבינו בחיי' וכן בשם אביו ר' חיים פלאג'י בספרו 'עיני כל חי') שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ" (יהושע ה, יג). יהושע השתחווה לו למרות שהבין שזה מלאך שנאמר "וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה, יד). והיה מותר ליהושע להשתחוות לפניו מהטעם שהיה מותר לאברהם אבינו להשתחוות – לפי שהמלאך היה מלובש אז בגוף אדם ('רקנאטי' על התורה פרשת וירא סוף ד"ה ויקח חמאה וחלב). אמנם כשהמלאכים עולים חזרה הם מתפשטים מהלבוש שלהם ושבים למקומם (זוהר מדרש רות דף צט ע"א ד"ה שאר מלאכין, רקנאטי פרשת וירא ד"ה וישא עיניו) כפי שהיו קודם שירדו לעולם הזה (עפ"י 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלג'י מערכת המ'ם אות תקיד).

הלבוש של המלאכים יורד מעליהם ללא צער, כי אין קורבה בין המלאך ללבוש ההוא לכן הלבוש לא דבק בו, רק הוא עליו כמו חלוּק שאדם לובש ואף פחות מזה. לכן לא נאמר על מלאך שהוא 'מת' כאשר הוא חוזר למעלה לעולמו, בשונה מבני האדם כאשר הם מתפשטים מגופם ('חסד לאברהם' לזקנו של החיד"א מעין ראשון נהר כח). אחר כך על המלאכים לטבול לטהרתם ב'נהר דינוּר' ('ליקוטי כתובים' להאר"י ז"ל תהלים פד ד"ה 'גם ברכות יעטה', 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל פרקי אבות פרק שישי ד"ה ודע שבכל עולם ועולם) שהוא נהר של אש גיהנום עליון ('מעבר יבוק' מאמר שפתי רננות פרק מב ד"ה אחר כך נגזר). וצריכים לטבול שם שלוש מאות ששים וחמש טבילות, ועוד שבע טבילות ב'אש לבנה' על מנת שיוכלו לשׁוֹרר לפני ה' יתברך, וכל זה לפי שהיו בְּשְׁכוּנָתָן של בני האדם ('קב הישר' פרק יא ד"ה והנה אחרי אשר). לכן גם מלאכים חשובים כמו אותם מלאכים שירדו בימי אברהם ויעקב לא יכלו לעלות עד שטבלו בנהר דינור, כי כל דבר היורד מן השמים נטמא באוויר הארץ ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר 'סדר הדורות' ערך שמים אות טז ד"ה טעם דמיהב).

יש בני אדם שה' מגלה את עיניהם לראות מלאכים רוחניים ממש

חלק מהמלאכים לא מתראים בגוף אלא רק ב'רוחניותם' ומושׂגים לבני האדם רק לפי השׂגת שִׂכְלָם, ועליהם נאמר "וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ" (בראשית א, כא), "לְמִינֵהוּ" – מלשון מין אחד, לפי שהמלאכים הללו אינם משתנים לצורות שונות אלא נשארים במינם בלבד (זוהר פרשת בראשית דף לד ע"א – ע"ב ד"ה ועוף יעופף). וכאשר המלאכים מתגלים ללא 'המלבוש' של הגוף, אז על מנת לראות אותם צריך שה' יגלה את עיניהם של בני האדם ויוכלו לראות את המראה הרוחני הזה. ובכל אופן, לא צריך להיות נביא בשביל לראות מלאכים כאלו (הרמב"ן בראשית יח, א). ובכל אותם המקומות שהיה בתנ"ך גילוי מסוג זה, הוזכר המלאך בשם "מלאך ה'" (ספר 'ציוני' פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם) ולא בתיאור של 'איש' או 'אנשים'. כמו שהיה כאשר ראה משה רבינו את "הַסְּנֶה בֹּעֵר" שנאמר "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב). (ראה רמב"ן שמות ג, ב). 

כך היה עם הגר המצרית שבזמן היותה במדבר היא ראתה ארבעה מלאכים – מיכאל, גבריאל, רפאל ונוריאל ('האלשיך הקדוש' פרשת לך לך טז, ח ד"ה והנה על זכות) על ידי שה' האיר את עיניה לראותם (עפ"י ספר 'ציוני' פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם, עפ"י 'אבן יקרה' ביאור של בעל הלבוש על 'רקנאטי' תחילת פרשת וירא ד"ה כמו ויגל ה'). ואלו הם היו ארבעת המלאכים ששוחחו עם הגר, כאשר כל פעם שוחח עמה מלאך אחד מבין הארבעה שנאמר "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ" (בראשית טז, ז – יא) ('בראשית רבה' פרשה מה, ז).

כך היה גם עם בלעם הרשע כאשר הוא הלך לקלל את ישראל ומלאך הפריע לו בדרכו. בלעם לא ראה שיש מלאך בדרך עד אשר ה' גילה את עיניו שנאמר "וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו" (במדבר כב, לא) (עפ"י הרמב"ן בראשית יח, א), כאשר קודם לכן ה' גילה את עיניה של האתון והיא ראתה את מלאך ה'. ולא הוזכר 'גילוּי' עיניה של האתון בפסוקים כמו שהוזכר אצל בלעם, לפי שכל מציאות האתון היה נס אחד גדול וכמו 'בריאה חדשה' ('רקנאטי' פרשת בלק ד"ה ותרא האתון). ויש אומרים שלא ראתה האתון ממש את המלאך רק הרגישה שמלאך עומד כנגדה, ולא ידעה בוודאות אם זה מלאך או דבר אחר. ומטעם זה כשפתחה את פיה לא אמרה לבלעם שראתה מלאך ('מאירת עיניים' תחילת פרשת בלק ד"ה או למדרגה שתחתיה). 

וכדבר הזה היה גם אצל מנוֹח ואשתו, שה' הראה להם מראה של מלאך כאשר בא לפניהם מלאך ה' לבשר להם על הולדתו של שמשון שנאמר "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן" (שופטים יג, ג). וכן היה כאשר מדין הציקו לעם ישראל שנאמר "וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים" (שופטים ו, א) וישראל זעקו אל ה' שיושיעם כפי שנאמר "וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' " (שופטים ו, ו), אז ה' שלח מלאך משמים אל גדעון כדי שיבוא להושיע את ישראל מיד מדין, וגדעון זכה לראות בעיניו את המראה של מלאך ה' כפי שנאמר "וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה' וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן: וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו, יא – יב) (ספר 'ציוני' פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם).

איסור השבעת מלאכים כדי שיעשו שליחויות לבני האדם

נשמת האדם 'שלוּחה' לעולם הזה הגשמי, והתלבשה בגוף במטרה לעסוק בתורה ומעשים טובים עד שתזכה לשוב למקור ממנו נחצבו נפשו רוחו ונשמתו של האדם. על כן עבודתה נקראת 'שְלִיחוּת' ויש בכוחה גם לשלוט על המלאכים שהם ה'שלוחים' בעולם הזה ('ליקוטי הלכות' בחלק חושן משפט א' הלכות שלוחין ד אות ה). וכאשר מינה ה' את המלאכים להיות שליחיו, הוא ציווה אותם שבשעה שיזכירו בני האדם את שמם וישׁביעו אותם, אז מיד הם יבואו ויעשו כפי שהשביעוּם ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה גם היה), אפילו אם חלילה השביעום לדבר עבירה. וכוונת המלאכים המגיעים בעת השבעתם היא לשמוע אל מה שציוה אותם ה' (הרמ"ד וואלי פרשת נח ד"ה 'וירד ה'). לכן יש כוח לאדם להשׁביע מלאכים, כגון להשביע מלאך הנקרא בשם גזרא"ל שיבטל גזירה שנגזרה ('רזיאל המלאך' דף לו ע"ב ד"ה חקב טנע), ולהשׁביע את אשמדאי מלך השדים וכל הכת שלו ואת אגרת בת מחלת וכל הכת שלה – שלא יזיקו ולא יפחידו איש פלוני אלא יעזרוהו ויסמכוהו מכל צרה וצוקה ומכל פגע רע וחולי ('רזיאל המלאך' דף לג ע"ב ד"ה ברשות השם). 

בכוח 'השבעת המלאכים' נעזר יעקב אבינו עליו השלום. שכאשר נאבק עמו המלאך של עשו, הוא השׁביע אותו בסתם ללא הזכרת שמו שלא יזוז ממנו. ולא היה יכול אז המלאך לזוז בלי רשותו של יעקב אבינו, כי אפילו שדים ורוחות אם משביעים אותם לא יכולים לזוז בלי רשות המשביע. ויעקב אבינו היה דוֹחק את המלאך להגיד את שמו על מנת להשׁביע אותו בשמו, והשיבו המלאך שאין צורך כי גם בלי הזכרת שמו מועילה השבעתו (ספר 'ציוני' פרשת וישלח ד"ה 'ויאמר שלחני' בשם הרוקח). אמנם בזמן הגלות לאחר שכבר נחרב בית המקדש, נאסר להשתמש בשמות הקודש ובשמות המלאכים על מנת להשביעם, והמשתמש בהם נחשב לעובד עבודה זרה בטהרה. ורק הצדיקים שידעו להפריד בין הטוב הרוחני לרע הרוחני, היו מותרים בשימוש בשמות הקודש ובמלאכים הקדושים ('תקוני הזוהר' תיקון סו דף צז סוף ע"ב ד"ה אמר ליה וד"ה אמר רבי אלעזר וד"ה אבל). 

מי שמשתמש כיום בקבלה מעשית ומשׁביע מלאכים, הרי אותם מלאכים שהשביעם בעל כרחם מתגרים בו ומביאים אותו לידי ברכות לבטלה כי עבירה גוררת עבירה ('שער המצוות' להאר"י ז"ל תחילת שמות ד"ה 'איסור להגות') והם באים ומחטיאים אותו על מנת לאבדו מן העולם ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל תיקון ג', ח ד"ה 'נחזור לענייננו'). ומה שבדורות הראשונים היו משתמשים בשמות הקודש ומשביעים מלאכים, היה זה לאחר שנטהרו באפר פרה אדומה שהיה בידיהם גם אחרי חורבן בית המקדש, אבל עתה כולם טמאים ב'טומאת מתים' ואין רשות להשתמש בהם. וכן מה שהתירו אז להשתמש בשמות הקדושים, זה היה דווקא למי שאין בו שום חטא שיכול לקטרג עליו מלמעלה, עד שאפילו 'המקטרגים' היו אוהבים אותו. אך אם יש בידי האדם חלילה חטא, הרי ודאי יענישוהו על השימוש בשמות הקדושים ('שער המצוות' תחילת פרשת שמות ד"ה איסור להגות השם). ומסורת בידנו כי כל מי שמשתמש בקבלה מעשית זו, יהיה עני או יחלה בחו‍ֹליים וישתמד הוא או בניו, או ימות הוא ובניו ('מדבר קדמות' להחיד"א אות ח, יז ד"ה 'החכמה הי"ד' בשם ר' חיים ויטאל זצ"ל).

ולא עוד אלא אפילו להזכיר את שמות המלאכים בזמן הלימוד וכל שכן שלא בזמן הלימוד אסור, רק אומרים את קיצור שמם. כגון על מלאך מטטרו"ן – אומר מ"ם טי"ת, על מלאך סמא"ל – אומר סמ"ך מ"ם, על מלאך סנדלפו"ן – אומר  'סנדל' וכן הלאה. והסיבה היא לפי שכאשר שומע מלאך כי מזכירים את שמו בעולם הזה אפילו רק בדרך לימוד, מיד הוא נבהל ונרתע לאחוריו לשמוע אם משׁביעים אותו כדי לבוא להשלים את הדבר שהשביעוהו עליו. וכשרואה המלאך שלא באמת משׁביעים אותו אלא סתם הזכירו את שמו, אזי הוא מתקנא במי שהזכירו וגרם לו להירתע ולהיבהל, ומתגרה בו ומקטרג עליו. אמנם שמות מלאכים המצויים בין בני האדם, כמו רפאל, מיכאל, גבריאל, אוריאל וכדומה מותר להזכירם ואין בהם חשש לאיסור ('שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה גם היה מורי) כלל ועיקר, "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג).