פרשת דברים – עוג מלך הבשן

ויש להבין, מי היה 'עוג מלך הבשן' אשר יצא להילחם בישראל? ומדוע הקב"ה היה צריך לצוות את משה רבינו שלא יירא מפניו?

עוג וסיחון היו שני אחים ומבניו של מלאך שירד מן השמים 

בימי בראשית ירדו משמים שני מלאכים ששמם שמחזא"י ועוזיא"ל ('תרגום יונתן' בראשית ו, ד. לפעמים שמחזא"י נקרא בשם שמחזא"ל או עז"א, ועוזיא"ל נקרא בשם עזא"ל ראה זוהר פרשת חיי שרה דף קכו ע"א ד"ה אמר ליה כל הני, וכן 'רבינו בחיי' פרשת חוקת כא, לד ד"ה ויש לדעת). מלאכים אלו התעכבו יותר משבעה ימים בארץ ולכן נעשו 'עבים' והתגשמו עד ששלט בהם יצר הרע, ולא יכלו לחזור למקומם על ידי אמירת 'שם המפוֹרש' ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר שלישי פרק שנים עשר ד"ה וכי תאוה נפשך). מלאכים אלו נקראו "נְּפִלִים" משום שכל המביט בהם חרדה גדולה נופלת עליו (ראה 'בראשית רבה' כו, ז). והם לקחו להם מבנות האדם והולידו מהן ענקים וגיבורים כפי שנאמר "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" (בראשית ו, ד) ('רבינו בחיי' פרשת שלח לך יג, כה ד"ה וישיבו אותם דבר). "הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" – אלו הצאצאים של אותם שני המלאכים ('תרגום יונתן' בראשית ו, ד) (להרחבה על כך שאחרי שבעה ימים בארץ מלאך לא יכול לחזור לעליונים ראה מאמרנו לפרשת בלק – 'שליחויות המלאכים').

כאשר התרחקו הדורות הללו מגבוּרת הראשונים התמעט כוחם של הענקים והתרפה, ועל שם זה הם היו נקראים בשם "רְפָאִים" (בראשית יד, ה). ביניהם היה ענק אחד ששמו עוֹג ('רבינו בחיי' פרשת שלח לך יג, כה ד"ה וישיבו אותם דבר) אשר היה מבניו של שמחזא"י המלאך ('רבינו בחיי' פרשת חוקת כא, לד ד"ה ויש לדעת), והיה נחשב לפחוֹת מובחר מבין אותם ענקים ('רבינו בחיי' פרשת שלח לך יג, כה ד"ה וישיבו אותם דבר). גודלו הענקי של עוג מתואר בפסוקים באמצעות גודל מיטתו כאשר מרוב גובהו וגודלו העצום של עוג לא יכלו לעשות את מיטתו מעץ אלא רק מברזל כפי שנאמר "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ" (דברים ג, יא) (רמב"ן דברים ג, יא ד"ה כי רק), "בְּאַמַּת אִישׁ" – כלומר האמה שלפיה נמדדה המיטה היא האמה הגדולה של עוג ולא אמה של אדם רגיל (רש"י דברים ג, יא).

כאשר הגיע העת שה' רצה להביא מבול לעולם ולהחריבו, נודע הדבר לשמחזא"י דרך חלום שחלמו בניו וכן דרך מלאך מט"ט שהודיעו ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד' פרק יב. וראה המעשה באריכות ב'ילקוט שמעוני' סוף פרשת בראשית רמז מד). ואז סמוך לכניסת נח ובניו לתיבה בא אחיה אחד מבניו של שמחזא"י וקלקל עם אשתו של חָם בן נח (מהרש"א גמ' נדה דף סא ע"א ד"ה 'זה עוג שפלט' בשם המדרש). הדבר נודע לחָם ועל מנת לחפוֹת על המעשה הוא היה עם אשתו בתיבה, למרות האיסור לשמש שם (ראה רש"י בראשית ז, ז), וכל זה במטרה לטעון שהבן שייוולד הוא שלו. אשת חם התעברה מהמעשה של המלאך לפני הכניסה לתיבה, והולידה בתוך התיבה את 'סיחון' ('רבינו בחיי' פרשת חוקת כא, לד ד"ה ויש לדעת, 'ילקוט ראובני' פרשת נח ד"ה סיחון ועוג, 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו ערך 'בת יפתח') שהיה גדול ומשוּנה כדרכם של הענקים ('ידו בכל' לבעל 'שבט מוסר' סימן קע) (ראה גרסא אחרת על אביהם של עוג וסיחון ב'רבינו בחיי' פרשת חוקת כא, לד ד"ה ויש לדעת).

עוג ניצל מהמבול בימי נח ונעשה עבד של אברהם הנקרא אליעזר

כאשר התחיל המבול, עוג נצמד לתיבת נח ועלה על גבי עץ אחד מסולמות התיבה ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק כג). יש אומרים כי הוא שָׂם את התיבה שתגן על ראשו כמו סוכה ('תרגום יונתן' בראשית יד, יג) ויש אומרים כי הוא היה יכול לעמוד על הארץ היות שהמים לא הטביעו אותו מחמת גובהו (גמ' זבחים דף קיג ע"ב) שהיה כמו הר (עפ"י 'חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על התהלים מזמור קלו אות יט), וגם מחמת שהמים היו צוננים בצדי התיבה (גמ' זבחים דף קיג ע"ב). אז נשבע עוג לנֹח ובניו שהוא יהיה להם לעבד עוֹלם. נֹח הבין שה' חפץ להצילו ושלכן הוא הצליח להיתלוֹת בתיבה, מה שלא היה לשאר אנשי דורו (פירוש רד"ל לר' דוד לוריא על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה 'מה עשה נקב'), לכן נֹח עשה חֹור אחד בתיבה, והיה מושיט לעוֹג את מזונו בכל יום ויום ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כג) ואחר כך סותם את החור שלא ייכנסו המים (פירוש רד"ל לר' דוד לוריא על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה 'נקב חור אחד').

עוג ניצל ונפלט מהמבול, ועל שם כך הוא נקרא "הַפָּלִיט" (בראשית יד, יג) (רש"י בראשית יד, יג ד"ה ויבא הפליט), והוא זכה לכך לפי שלא היה משחית את זרעו כמנהג דור המבול ('צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרק צו. ראה רש"י נידה יג, ע"א ד"ה כאילו מביא מבול) שעליהם נאמר "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יב) ('כלי יקר' בראשית ו, יב) לפי שכל אנשי הדור היו כולם שטופים בזימה, שופכים זרעם על העצים והאבנים (בראשית רבה' כו, ד), ואילו עוֹג היה נקי מחטאם ('רסיסי לילה' לר' צדוק מלובלין דף מג ע"ב טור א אות מד) שהיה שוֹמר ברית קודש. לכן הוא גם היה נקרא בשם 'עוֹג', על שהוא עג עוגה שהיא מעין מעגל ועמד בתוכה ולא יצא לחוץ להשחית זרעו על הארץ, ובעבור זה הוא ניצל מהמבול ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת דברים ד"ה הפסוק 'כי רק עוג'). 

לאחר שיצאו מהתיבה ירש נמרוד את 'עוג' מחם אבי אביו (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה 'ונשבע לנח') אחר כך נמרוד נתן את עוג במתנה כעבד לאברהם אבינו, ביחד עם המתנות שנתנו לו כל גדולי הדור כאשר הוא יצא מאוּר כשׂדים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק טז). עוג הפך להיות מבני ביתו של אברהם אבינו, ונימול ביחד עם כל ביתו (זוהר פרשת חקת דף קפד ע"א ד"ה אוף הכא דין אותו). כאשר על ידי 'ברית המילה' אברהם אבינו הוציא אותו מתוך כוח 'הקליפוֹת' שהיו מסבבות אותו בגלל גוֹדל נשמתו. מחמת כן גם השתנה שמו ל'אֱלִיעֶזֶר' בכדי שלא יכירו בו 'הקליפות'. וזה הטעם שבכל התורה לא מוזכר שמו של אליעזר במפורש לבד ממה שנאמר אצל אברהם אבינו "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" (בראשית טו, ב) ('גליא רזיא' דף יז ע"ב ד"ה ותדע כל מה).

אברהם אבינו הפריד מאליעזר את חלקו הרע כמו שעשוּ יוסף ואסתר

כל אדם מורכב מצד טוב ומצד רע, ושניהם מתלבשים זה בזה ממש כשתי צורות של שני בני אדם הדומים זה לזה ונכללים כאחד. חלק הטוב נקרא 'לבוּש' והוא המרגיל את האדם בתורה מצוות ומעשים טובים. וחלק הרע נקרא 'בגד' מלשון בגידה כפי שנאמר "בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ" (ישעיה כד, טז) והוא נקרא גם 'שֵׁד' המחטיא את האדם ('מדרש תלפיות' ענף אחשורוש ד"ה 'והאר"י זלה"ה הקשה על' בשם האר"י ז"ל, 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ברית אברהם סימן ט' ד"ה 'והאר"י זלה"ה הקשה על זה'). כאשר היכולת להפריד אצל כל אחד את 'האדם הטוב' מ'האדם הרע' מסורה בידי הצדיקים ('מדרש תלפיות' ענף אליעזר ד"ה 'עוד נראה לפרש באליעזר הנקרא').

כאשר יעקב אבינו היה ב'ישיבת שם ועבר' הוא למד את פעולות שמוֹת הקוֹדש שבאמצעותם ניתן להפריד בין החלקים (ראה רמב"ן בראשית לז, ג), והוא לימד את בנו יוסף להשתמש בהם. ובשעה שאשת פוטיפר תבעה את יוסף לעבירה ('עמודיה שבעה' ברית אברהם סימן ט' ד"ה אבל הענין הוא על דרך) יוסף הפריד את 'החלק הרע' הנקרא בשם 'בגד' שהוא מלשון בגידה אשר שייך לקליפות, מ'החלק הטוב' הנקרא בשם 'לבוש'. וזה מה שנאמר "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית  לט, יב) כלומר שעל ידי פעולת השמות הקדושים, יוסף השאיר בידי אשת פוטיפר את ה'בגד' שהוא החלק הרע שלו, ונס החוצה בחלק הטוב הנקרא 'לבוש' ('עמודיה שבעה' עמוד ברית אברהם סימן ט ד"ה בשביל אות הרע, עפ"י זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה ורבנן מארי מתניתין. ראה 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו בהערה ד"ה צמח) (להרחבה על 'ישיבת שם ועבר' ראה מאמרינו לפרשת תולדות – 'ישיבת שם ועבר').

אשת פוטיפר שנשארה בחדר אחרי שנס יוסף הצדיק, היתה מחבקת ומנשקת את אותו חלק ה'בגד' שנשאר אצלה (ראה 'בראשית רבה' פז, ח) עד אשר בא אדוניו של יוסף אל ביתו, ואז חדלה על מנת שלא תיתפש בקלקלתה. אשת פוטיפר לא עשתה כך לסתם חתיכת בגד, אלא לחלק הרע שנפרד מיוסף הנקרא 'בגד' ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ברית אברהם סימן ט ד"ה ולפיכך נקרא) שהוא למעשה היה 'שד' המהווה את חלקו הרע ונראה כדמותו וכצלמו של יוסף. בתחילה אשת פוטיפר לא זיהתה שזה לא יוסף האמיתי ורק אחר כך תפסה אותו ב'בגידתו' על שרימה אותה, כפי שנרמז במה שנאמר "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ" (בראשית  לט, יב) שהוא גם מלשון 'בגידה' ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ערך אליעזר עבד אברהם ד"ה 'עוד נראה לפרש באליעזר הנקרא') (להרחבה על הקשר בין אשת פוטיפר ויוסף הצדיק ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'יוסף הצדיק ואשת פוטיפר').

כך היה גם עם מרדכי ואסתר שהיו יודעים להשׁביע על ידי שׁם המפוֹרש את חלק ה'שד' הזה, והשׁביעו אותו שייפרד מתוך אסתר המלכה. החלק הזה היה מתלבש בגוף והולך אל אחשורוש ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו) והיה נראה כדמותה וכצלמה של אסתר בלי הפרשׁ ('בניהו' למחבר הבן איש חי על מסכת מגילה דף יג ע"א ד"ה למדנו שבחו). מרדכי היהודי עשה זאת על ידי שׁם המפורש, ונהג בחכמה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה והכא סתרא) שהרי בכך אסתר לא נטמאה ונשארה טהורה ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א' אות טו) להימצא בזרועותיו (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה והכא סתרא), שהוא היה בעלה (עפ"י גמ' מגילה דף יג ע"א). ואילו אחשוורוש נטפל לרעוּתה ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א' אות טו) ממש כפי שעשה יוסף הצדיק כאשר השאיר את 'בגדו' אצל אשת פוטיפר (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה ורבנן מארי מתניתין) (להרחבה מעשיה של אסתר ראה מאמרינו לפרשת ויקרא זכור – 'סודותיה של מגילת אסתר').

אסתר היתה שולחת את ה'שידה' אל אחשורוש ומסתירה את הדבר ממנו. זה הסוד שנאמר "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעֲשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים" (אסתר ב, יד), "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי" – הכוונה לאותה שידה שהפריד ממנה מרדכי והיתה נראית בדמותה, אשר היתה הולכת ובאה אצל אחשורוש להיות עמו ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה ולא השתחוה לו). ועל כך נקראה אשת מרדכי בשם 'אסתר' משום שהסתירה את עצמה ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' על מגילת אסתר ד"ה עוד נראה שהקב"ה) מפני אחשורוש ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה ולא השתחוה לו), והוא מלשון 'סתר' כמו שנאמר "אַתָּה סֵתֶר לִי" (תהלים לב, ז) (זוהר כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה והכא סתרא. ראה 'עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' על מגילת אסתר ד"ה עוד נראה שהקב"ה) וכמו שנאמר "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח) ('עמודיה שבעה' עמוד ברית אברהם סימן ט ד"ה כתיב בפ' וילך), והכל היה בסיוע השכינה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה והכא סתרא). 

אחשורוש היה משמש עם החלק הרע הזה שנקרא 'שידה' ('בניהו' למחבר ה'בן איש חי' מסכת מגילה דף יג ע"א ד"ה למדנו שבחו) אשר נפרד מתוך אסתר המלכה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א אות א מגורי האר"י). לכן הוא היה יכול לטעום ב"אסתר" כל 'טעם' שרצה, טעם בתוּלה או טעם בעוּלה (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א), משום שהשידה יכולה להתהפך ולשנות את עצמה ('מדרש תלפיות' ענף אליעזר ד"ה 'ובזה נראה לי דזהו אומרם'). ועל שידה זו נכתב בפסוק "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ" (אסתר ב, כ), "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי" – זו היא 'אסתר השידה' שהיתה מוכרחת מכוח הציווי והשבועה של מרדכי. ומה שנאמר "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ" – זו אסתר הצדקת שהיתה נאמנת לו ('מקדש מלך' זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה והכא סתרא).

כשהס"מ ראה שה' יתברך כיסה והסתיר את אסתר ומסר שידה במקומה ('מקדש מלך' זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה 'ולא השתחוה לו' בשם תיקוני הזוהר) ולא נתן את אסתר שהיתה 'קוֹדש' שישתמש בה אחשורוש שהיה 'חוֹל' – זה הָרָע לו ('עמודיה שבעה' עמוד ברית אברהם סימן ט ד"ה 'כתיב בפ' וילך' בשם תיקוני הזוהר) כי כל עניינו הוא שיערבבו קוֹדש בחוֹל וטומאה בטהרה. לכן הוא החליט להתלבש בהמן ולעשות נקמה בישראל ('מקדש מלך' זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה 'ולא השתחוה לו' בשם תיקוני הזוהר) לגזור עליהם גזירות רעות ולהפיל גורלות על ישראל על מנת לכלותם מעל פני האדמה ('עמודיה שבעה' עמוד ברית אברהם סימן ט ד"ה 'כתיב בפ' וילך' בשם תיקוני הזוהר). וזה הטעם שהמן הרשע עשה את עצמו לאלוֹה, כי הוא תפס את אומנותו של הס"מ שהתלבש בו ('עמודיה שבעה' עמוד ברית אברהם סימן ט ד"ה 'כתיב בפ' וילך') (להרחבה על התלבשות הס"מ בהמן הרשע ראה מאמרינו לפרשת ויקרא זכור – 'סודותיה של מגילת אסתר').

המלך דָרְיָוֶשׁ האחרון היה בנה של אסתר המלכה ואחשורוש (ראה 'ויקרא רבה' יג, ה ד"ה אמר רבי יהודה, וכן 'אסתר רבה' ח, ג), והוא נולד מצד ה'שידה' ההיא שהלכה והיתה עם אחשורוש. ועם זאת, דריוש היה נחשב בנה של אסתר ממש כי השידה היתה חלק ממנה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו) שהרי היא אותו החלק הרע שהיה בה. לכן המלך דריוש נקרא על ידי רבותינו בפשיטות בשם "דריוש בן אסתר" (ראה רש"י ספר דניאל ח, כא, תוס' ראש השנה דף ג ע"ב ד"ה שנת) ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ברית אברהם סימן ט ד"ה 'והיו מרדכי ואסתר'). זה גם הטעם שדריוש היה חציוֹ רע וחציוֹ טוב, שהרי אף שהוא היה מלך גוי הוא ציווה שיבנו את בית המקדש ואף נתן לישראל רשות לעלות עוד לפני ימיו של כוֹרש (ראה ספר עזרא פרק ה – ו) ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו).

אליעזר שעבד את אברהם אבינו בנאמנות, זכה שאברהם הפריד גם ממנו את הצד הרע ('מדרש תלפיות' ערך אליעזר ד"ה 'והנה נראה' עד סוף הערך, 'שמו אברהם' חלק א מערכת אלף ערך אליעזר אות יט בשם מדרש אליהו) המחטיא את האדם ('שמו אברהם' חלק א מערכת אלף ערך אליעזר אות יט בשם מדרש אליהו) לגוף נפרד בשם 'עוֹג', והשאיר בו רק את הצד הטוב 'אליעזר', שהיה גוף נפרד ונקי לגמרי ללא יצר הרע שישלוט בו או חטא שיבוא על ידו ('מדרש תלפיות' ערך אליעזר ד"ה 'והנה נראה' עד סוף הערך). ומאז היו 'אליעזר' ו'עוג' בגופים נפרדים אך דומים במראם אחד לשני ('מדרש תלפיות' ערך אליעזר ד"ה 'ובמדרש יש אומרים'), כאשר 'אליעזר' נעשה חכם גדול וחסיד ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויאמר בא ברוך' ד"ה אמרו חז"ל), ואברהם אבינו לימד אותו ב'ספר היצירה' עד שהחכמה הזו האירה את פניו ('בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי זצ"ל פרשת חיי שרה ד"ה 'ואברהם זקן') והיה נקרא 'צדיק' (עפ"י זוהר פרשת בהר דף קיא ע"א רעיא מהימנא ד"ה והתנחלתם אותם, 'מדרש תלפיות' ענף אליעזר ד"ה 'אמר המאסף אליעזר נקרא').

שמירת הברית של אליעזר בימי נח זיכתה אותו להיכנס חי לגן עדן

כאשר הלך אליעזר בשליחות אברהם אבינו להביא אישה ליצחק, הוא השתמש בעזרת החכמה שלמד בספר היצירה על מנת שיהיה לו קפיצת הדרך שנאמר "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן" (בראשית כד, מב) כלומר שבאותו היום יצא ובאותו היום הגיע (ראה 'בראשית רבה' נט, יא) ('בעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א פרשת חיי שרה ד"ה ואברהם זקן) ויש אומרים שמלאך הקפיץ לו את הדרך בזכות יצחק ('ילקוט שמעוני' פרשת חיי שרה רמז קט ד"ה ויאמר עבד) כפי שבירך אותו אברהם אבינו שנאמר "ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" (בראשית כד, מ) ('וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת המ'ם אות תקח). וזה הטעם שאליעזר לא סיפר מה עבר עליו בדרך, כי לא היה לו שם שהות כלל ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת אלף ערך אליעזר אות ט). וכן כאשר חזר אליעזר משליחותו ביחד עם רבקה אמנו שוב היה לו קפיצת הדרך, ובמקום שייקח שלושה ימים לקח רק שלוש שעות עד שהגיעו בחזרה לחברון. ובכך נמנע ממנו הייחוד בלילה עם רבקה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק טז, 'ילקוט שמעוני' פרשת חיי שרה רמז קט ד"ה ויאמר עבד). 

בשעה שהגיע אליעזר חזרה משליחותו, ראתה רבקה ב'רוח הקודש' שעתיד לצאת ממנה עשו הרשע, והיא מיד הזדעזעה נפלה מהגמל ונעשתה 'מוּכת עץ' בכך שאיבדה את בתוליה. כאשר קרב אליה יצחק ולא מצא לה סימני בתולים, הוא חשד שאליעזר היה עמה בדרך. רבקה נשבעה ליצחק שהסימנים נפלו לה בדרך כאשר היא נפלה מהגמל, וכשהלכו לשם מצאו את סימניה באותו המקום ('ילקוט שמעוני' פרשת חיי שרה רמז קט ד"ה כיון שראו, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת א' אות כג ערך אליעזר) לפי שהמלאך גבריאל שמר עליהם על פי ציווי ה' שלא יסריחו ולא יעלה בהם מוּם ('ילקוט שמעוני' פרשת חיי שרה רמז קט ד"ה כיון שראו) וכן חיוֹת השדה והעופות היו מכסים אותם ('חומת אנ"ך' להחיד"א פרשת אחרי מות אות ה). וכשראה הקב"ה שנחשד אליעזר לשווא, הוא ציווה את מלאכי השרת להכניסו חי לגן עדן בעבור זה ('ילקוט שמעוני' פרשת חיי שרה רמז קט ד"ה כיון שראו, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת א' אות כג ערך אליעזר).

החלק הטוב שהוא 'אליעזר' אכן נכנס חי לגן עדן ('ארבע מאות שקל כסף' להאר"י ז"ל בנושא 'ועתה נבאר ענין האדם' ד"ה ולדרכנו תדע, 'אמת ליעקב' לר' יעקב ניניו מערכת עי"ן אות קמח), יחד עם עוד שמונה אנשים שזכו במשך הדורות להיכנס לשם בחייהם – חנוך, משיח, אליהו, עבד מלך הכושי, חירם מלך צור, יעבץ בנו של ר' יהודה הנשיא, סרח בת אשר ובתיה בת פרעה. ויש אומרים שהוציאו את חירם והכניסו את ר' יהושע בן לוי תחתיו (מסכת 'דרך ארץ זוטא' סוף פרק א, 'ילקוט שמעוני' פרשת בראשית רמז מב ד"ה 'זכר ונקבה'). שמירת ברית קודש שעוג היה זהיר בה מאוד בזמן המבול עמדה לאליעזר לזכוּת להיכנס חי לגן עדן. כי מי ששומר את בריתו נקרא 'צדיק', ונאמר "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" (ישעיה ס, כא) "אָרֶץ" – זו 'ארץ החיים' שהיא גן עדן הקיימת לעד ולעולם, ואליה זוכים אותם "צַדִּיקִים" שומרי הברית ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו סוף פרשת דברים ד"ה 'כי רק עוג').

חלקו הרע של אליעזר קיבל בשכרו להיות 'עוג מלך הבשן' 

כאשר היה חלק הרע הנקרא 'עוג' גוף אחד עם חלק הטוב הנקרא 'אליעזר' הוא עשה כמה מעשים טובים, ביניהם הוא שימש את אברהם אבינו ('מדרש תלפיות' בסוף ענף אליעזר עבד אברהם ד"ה 'ובמדרש יש אומרים'), מל את ברית הקודש שלו בבית אברהם ('הרמ"ד וואלי' דברים פרק ג ד"ה 'צידונים יקראו לחרמון') ובישר לאברהם אבינו על לכידתו של לוט ('ילקוט שמעוני' פרשת חקת רמז תתי בסוף ד"ה ויאמר ה' אל משה). לכן הקב"ה החליט לשלם לעוג את כל שכרו בעולם הזה, כך שלא יהיה לו חלק בעולם הבא ועשה אותו למלך הנקרא 'עוג מלך הבשן' ('פרקי דרבי אליעזר' פרק טז), והוא היה ממש החלק הרע שנפרד מאליעזר ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ט, 'אמת ליעקב' מערכת עי"ן אות קמח, 'ארבע מאות שקל כסף' להאר"י ז"ל בנושא 'ועתה נבאר ענין האדם' ד"ה ולדרכנו תדע לוט, 'שמו אברהם' חלק א מערכת אלף ערך אליעזר אות יט בשם מדרש אליהו). וברשעותו הגמורה היה מתגאה בגבורתו וממשלתו, ופוגם בברית הקודש שלו ('הרמ"ד וואלי' דברים פרק ג ד"ה 'צידונים יקראו לחרמון').

ממלכתו של עוג בבשן היתה גדולה והתפשטה בבקעה ובהר ('הרמ"ד וואלי' דברים פרק ג ד"ה 'צידונים יקראו לחרמון'), ולא עמד בעולם גיבור קשה יותר ממנו ('ילקוט שמעוני' פרשת חוקת רמז תשסה ד"ה ויפנו ויעלו) שהרי הוא היה מבני הגיבורים הקדמונים, תקיף (זוהר פרשת חקת תחילת דף קפד ע"ב ד"ה מיד אמר) וחסין כאלוֹנים. מקום שיבתו היה בין ההרים הגבוהים שנאמר "עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי" (דברים א, ד) ('רבינו בחיי' פרשת דברים א, ד ד"ה אחרי הכותו). גם סיחון מלך האמורי היה גיבור גדול וגובהו היה כמו מגדל וחומה, קשה יותר מכל הבריות וארוך יותר מכל מגדל שבעולם. לא היתה בריה שיכלה לעמוד בפניו ('מדרש תנחומא' פרשת דברים אות ד' ד"ה רב לכם) שהרי גם הוא כמו אחיו עוג היה מבני הענקים ('רבינו בחיי' פרשת חוקת כא, לד ד"ה ויש לדעת). ונרמז כוחו בפסוק "לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו, יט), כי התיבות 'מלך האמורי' יוצאות בשינוי סדר האותיות "אַלִּים כְּמוֹ הַר" כלומר גבור וקשה כמו הר והוא מלשון "כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר" (ראה בבא בתרא דף לד ע"ב), והוא גם היה גבוה כמו הר ('חזה ציון' על התהלים לר' עמנואל חי ריקי מזמור קלו אות יט).

סיחון ועוג לא היו צריכים זה את עזרתו של זה, לכן לא בא אחד לעזרת השני בלחימה אפילו שהיו שכנים והמרחק ביניהם היה רק מהלך יום ('ילקוט שמעוני' שיר השירים רמז תתקפח ד"ה 'שלחיך פרדס רימונים'. וראה רש"י דברים ב, לב). ולא עוד אלא אפילו את העם שלהם סיחון ועוג לא היו צריכים, ויכלו בגבורתם להילחם לבד. לכן נאמר על סיחון "וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה" (דברים ב, לב), לא נאמר "סִיחֹן וְכָל עַמּוֹ" שאז היה משמע שהם ביחד אלא נאמר "וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ"  כלומר סיחון בנפרד מהעם שלו, כי אפילו את העם הוא לא היה צריך והיה יכול סיחון להילחם לבדו לפי שהיה בטוח בגבורתו. וכך גם נאמר אצל עוג "וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי" (במדבר כא, לג) לפי שגם עוג היה בטוח בגבורתו ולא חשב כי הוא זקוק לעזרת עמוֹ ('שפתי כהן על התורה' פרשת דברים ד"ה ויצא סיחון לקראתנו).

סיחון ועוג היו "מְלָכִים גְּדֹלִים" (ראה תהלים קלו, יז) ('כתובת פסים' לר' יוסף מפרעמישלא על הגדה של פסח דף פח ע"ב ד"ה אמנם עדיין יש לסתור) ושני הראשים התקיפים של הטומאה (הרמ"ד וואלי פרשת מטות ד"ה נחנו נעבור חלוצים, הרמ"ד וואלי פרשת דברים ד"ה אחרי הכותו. וראה 'ילקוט ראובני' פרשת חוקת ד"ה סיחון ועוג) 'קליפות' קשות וחזקות מאוד מאוד, מבני הנפילים ודרכי דעותיהם היו רעות ('ליקוטי הלכות' לר' נתן אורח חיים א' הלכות תפילה צב). כל שלושים ואחת מלכי כנען ומלכי מואב ומדין שכרו את סיחון ועוג שיעזרו וישמרו עליהם מפני ישראל ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל זצ"ל תחילת פרשת בלק ד"ה וירא בלק, 'ליקוטי הלכות' לר' נתן חושן משפט א' מצרנות ד' אות ה. ראה 'במדבר רבה' חקת יט, כט), ואכן סיחון ועוג לא רצו לאפשר לישראל להיכנס לתוך הארץ. וסמיכות עיירותיהם של סיחון ועוג לארץ ישראל היה גם על מנת שיוכלו לינוֹק הרבה מקדושת ארץ ישראל, וזה גרם שהיה קשה מאוד להכניעם בגלל שעמדו בגבול הקדוּשה ('ליקוטי הלכות' לר' נתן אורח חיים א' ענין קריאת התורה ו' אות לג).

משה רבינו היה יירא מזכויותיו של עוג אך ה' מסר אותו בידו

משה רבינו פחד מהכוח הרוחני שהיה לעוג בזמן המבול, שבאמצעותו התרחק מחטאי אותו הדור ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין דף מג ע"ב טור ב אות מד) וכן חשש מפני הזכות שהיה לעוג בכך ששימש את אברהם אבינו (גמ' נידה דף סא ע"א) שאולי זכות זו תעמוד לו להינצל ('יד יוסף' על התורה לר' יוסף צרפתי פרשת וישלח דרוש שני דף נג ע"א ד"ה אמנם להיות אמת). וגם מפני מה שבישר לאברהם אבינו כי לוט נשבה ('דבר בעתו' לר' מרדכי ששון יום שבת קודש דף 246 ד"ה ולעוג מלך הבשן) ומחמת אות 'ברית המילה' שחתם בו אברהם אבינו (זוהר פרשת חוקת דף קפד ע"א ד"ה ביה שעתא) משה רבינו הניח שהיתה לעוג זכות שהשאירה אותו חי כל השנים הללו, שהרי הוא עצמו היה רק בן מאה ועשרים שנה, ואילו עוג חי הרבה יותר ממאה ועשרים שנה ('מדרש תנחומא' פרשת חקת כה, 'רבינו בחיי' פרשת חוקת כא, לד ד"ה אל תירא אותו. וראה עוד ב'נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה סג דף פז ע"א ד"ה אך מעוג נתיירא משה). 

עוג האריך ימים בעבור מה שבא לבשר לאברהם על לוט שנשבה שנאמר "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית יד, יג) והיה זה 'שכר פסיעות' ('שמו אברהם' מערכת אלף ערך אליעזר אות חי). אך למרות כן הקב"ה אמר למשה רבינו "אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן" (במדבר כא, לד) כלומר שלא יירא מפני הזכות ששימש את אברהם אבינו (רש"י בגמ' נידה דף סא ע"א) ובישר לו על לוט, כי הוא כבר קיבל את שכרו בעולם הזה ('דבר בעתו' לר' ששון מרדכי יום שבת קודש דף 246 ד"ה ולעוג מלך הבשן). וגם לא יירא מפני אות ברית המילה שבו, לפי שכבר פגם אותה ומי שפוגם בה ראוי להיעקר מן העולם (זוהר פרשת חקת דף קפד תחילת ע"ב ד"ה מיד אמר), כפי שנרמז בתיבות "אַל תִּירָא אֹתוֹ" (במדבר כא, לד)  כלומר אל תירא את ה'אוֹת' שלו שהיא 'אוֹת ברית קוֹדש' ('האלשיך הקדוש' פרשת דברים ג, ב ד"ה אמרו רבותינו, 'ואברהם זקן' לר' אברהם פאלאג'י מערכת האלף אות עה, 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י ערך אליעזר אות יוד. ראה 'ארץ החיים' על התהלים קלו, כ).

עוג ראה שגודלו של מחנה ישראל שלוש פרסאות ורצה להרוג את כל ישראל על ידי שיזרוק עליהם 'הר' שגודלו שלוש פרסאות (גמ' ברכות דף נד ע"ב). לכן הוא לקח אבן שגודלה שלוש אמות ועשה בה כישוף, עד שנהיתה האבן להר גדול שגודלו שלוש פרסאות והתכוון להפילו על ישראל ('בן יהוידע' על גמ' ברכות דף נד, ע"ב סוף ד"ה איזיל ואעקר), ובשעה שהיה עוג זורקו על ישראל, הזכיר משה רבינו את 'שׁם המפורש' וסמך את ההר מליפול ('ילקוט שמעוני' תהלים קלו ד"ה ולעוג מלך הבשן). אז הקב"ה ביטל את כשפיו של עוג ועשה שאותה האבן לא תיפול בארץ ('בן יהוידע' על גמ' ברכות דף נד ע"ב סוף ד"ה איזיל ואעקר). ואחר כך ה' יתברך שלח נמלים שעשו נקב בהר הזה – ומיד נפל ההר על צווארו של עוג כשראשו של עוג מלך הבשן נכנס בתוכו (גמ' ברכות דף נד ע"ב, 'ילקוט שמעוני' פרשת חוקת רמז תשסה ד"ה ויפנו ויעלו).

כאשר רצה עוג מלך הבשן לשלוף את ההר מראשו, ה' האריך בדרך נס את שיניו של עוג לצדדים והם נתקעו בהר באופן שהוא לא היה יכול לשלוף את ההר מראשו. וזה מה שנאמר "שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ" (תהלים ג, ח), "שִׁבַּרְתָּ" – נדרש כאילו נכתב "שירבבת" כלומר "הארכת" (גמ' ברכות דף נד ע"ב, 'ילקוט שמעוני' פרשת חוקת רמז תשסה ד"ה ויפנו ויעלו). ונרמז המעשה הזה בשמו 'עוג מלך הבשן' – שבתיבה 'בשן' נרמזו התיבות 'בא-שן', כלומר שכאשר נפל ההר עליו השתרבבו שיניו ו'בא השן' בתוך ההר ('נחל קדומים' להחיד"א סוף פרשת מסע ד"ה 'ויצא עוג מלך' בשם רבינו אפרים, וראה 'בעל הטורים' דברים ג, א) ואז קם משה רבינו והרג אותו (גמ' ברכות דף נד ע"ב, 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ט, 'אמת ליעקב' מערכת עי"ן אות קמח) לפי שלא היה בו שום שוֹרש קדושה וטוֹבה כלל ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין בקונטרס 'דברי חלומות' דף צח ע"ב אות כה), ועשה בזה מה שלא יכלה לעשות אף אחת מאומות העולם (זוהר פרשת בלק דף קפה ע"א ד"ה אמר ה'), כן יאבדו כל אויבך ה', אמן.