פרשת עקב – מאה ברכות בכל יום

יש להתבונן, מה הצורך והחשיבות הגדולה בכך שכל אחד מבני ישראל יקפיד לברך 'מאה ברכות' בכל יום ויום במשך ימי חייו?  

מאה כוחות של הטומאה פועלים בעולם כנגד מאה קללות שבתורה

תוקף כוחות הטומאה הוא 'מאה' ('ישמח משה' לר' יקותיאל טייטלבוים פרשת עקב ד"ה ועפי"ז מבואר) וכנגדם יש 'מאה כבלים' בידי הסטרא אחרא ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך', 'קהלת יעקב' ערך 'מא' ד"ה מאה סוד של מאה) שנרמזו בפסוק "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (משלי יז, י) ('בארות עמוקות' על 'מגלה עמוקות' למהרצ"א מדינוב פרשת לך לך אות קעג, 'חידושי תורה' להגר"א מווילנא הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על'). כוחות אלו רמוזים גם באותיות 'ס"מ' שהן גימטריא מאה ('חידושי תורה' להגר"א הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על', 'שם משמואל' פרשת עקב שנת תר"ע ד"ה ונראה כי באשר), כאשר אותיות אלו הן בחינת הרע בשמו של המלאך סמא"ל ('חידושי תורה' להגר"א הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על') שהוא השטן ויצר הרע ומלאך המוות (גמ' בבא בתרא דף טז ע"א בשם ריש לקיש), לעומת האותיות הסופיות בשמו שהן בחינת הטוב ('חידושי תורה' להגר"א הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על') ומצד הקדוּשה ('מראית העין' להחיד"א דף ט ד"ה 'אינו דומה שונה' בשם המקובלים).

מטעם זה ישנן מאה קללות שכתובות בפרשת 'כי תבוא', שהן תשעים ושמונה מפורשות ועוד שתיים כנגד הפסוק "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" (דברים כח, סא) ('בעל הטורים' דברים ו, ז), כאשר כל 'מאה' הכוחות שבסטרא אחרא מקבלים את אותן הקללות ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך'). ועוד כיון שכל המזיקים הם מהצד הרע שבשם סמא"ל, כלומר מאותיות ס' ו-מ' שבשמו ('בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' מסכת פסחים דף קי ע"א ד"ה לינקוט זקפא) שהן גימטריא מאה, לכן גם האחיזה של השׁדים היא רק עד מספר 'מאה' ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף קי ע"א ד"ה לינקוט זקפא, 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה ולפי הזהר לך לך) ואין להם אחיזה אפילו במספר אחד מעבר למספר הזה ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף קי ע"א ד"ה לינקוט זקפא. ראה גמ' פסחים דף קי ע"א בעניין הזוגות).

החוזר על לימודו יותר ממאה פעמים ניצל מידי שר השכחה שבקליפה

מטעם זה 'שׂר השכחה' הוא מלאך בשם פוט"ה ששמו בגימטריא הוא מאה ('בארות עמוקות' למחבר 'בני יששכר' על 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך אות קסט, 'קהלת יעקב' ערך 'שכ' ד"ה שכחה שר של שכח'). וזה הסיבה שאדם צריך לחזור על לימודו מאה ואחת פעמים (ראה גמ' חגיגה דף ט ע"ב), לפי שעד מאה פעמים עדיין יכול לשלוט שׂר השכחה בזיכרונו של האדם, אך אם למד מאה ואחת פעמים כבר אין לסטרא אחרא יותר שלטון ורשות, שהרי מעל 'מאה' הוא כבר כוח הקדושה של המלאך מיכאל ('בארות עמוקות' על 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך אות קסט) הממונה על הזכרון ('חומת אנך' להחיד"א על התהלים עא, ח בשם 'ארץ החיים', 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך מהדורה ראשונה פרשת וירא ד"ה ובזה אפשר ליישב) והאדם כבר אינו שוכח ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כא ע"ב טור ב על הפסוק 'יששכר חמור גרם'). ומשום כך השם של המלאך 'מיכאל' עולה בגימטריא מאה ואחת ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך', 'מראית העין' להחיד"א דף ט ד"ה 'אינו דומה שונה' בשם העיון יעקב).

'השכחה' היא מצד הס"מ ששמו בגימטריא מאה ('מראית העין' להחיד"א דף ט ד"ה 'אינו דומה שונה' בשם העיון יעקב). לכן השר הממונה על השכחה ('מחשף הלבן' פרשת עקב על הפסוק 'ארץ אשר לא במסכנת') נקרא כנגדו גם בשם 'מס' ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כא ע"ב טור ב על הפסוק 'יששכר חמור גרם' כפי שהביאו שם זה 'רבינו בחיי' והמקובלים) והלומד פרקו עד מאה פעמים הוא תחתיו ('מחשף הלבן' פרשת עקב על הפסוק 'ארץ אשר לא במסכנת') ויכול לשכוח מה שלומד. אך אם אדם שונה את פרקו מאה ואחת פעמים כבר אינו שוכח, כי יצא מתחת שלטונו. וזה מה שנאמר על יששכר בנו של יעקב אבינו "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית מט, יד – טו), "וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" – כלומר שיששכר היה נקרא 'עובד אלקים' (ראה גמ' חגיגה דף ט ע"ב) על שהיה שונה את פרקו מאה ואחת פעמים כלומר יותר מאותיות 'מַס', כדי לא לבוא לידי שכחה ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כא ע"ב טור ב על הפסוק 'יששכר חמור גרם'. וראה עוד רמזים נפלאים ב'כלי יקר' דברים ד, ט ד"ה וזו משלי).

החזרה מאה ואחת פעמים רמוזה בפסוק "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" (תהלים קה, ח), "צִוָּה" בגימטריא מאה ואחת – להגיד שאם אדם לומד מאה ואחת פעמים אזי ה"דָּבָר" מתקיים "לְאֶלֶף דּוֹר" ('ילקוט חדש' ערך תורה אות קמח). וזה נרמז גם במה שנאמר "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה" (איוב כח, יב), "מֵאַיִן" גימטריא מאה ואחת – כלומר שאם יחזור מאה ואחת פעמים ימצא "חָכְמָה" ('חומת אנך' להחיד"א פרק כח ד"ה והחכמה מאין תמצא, 'מגלה עמוקות' פרשת נצבים ד"ה כי קרוב אליך הדבר). ועל אותה הדרך נרמז גם בפסוק "לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח" (משלי טז, כג), "פִּיהוּ" בגימטריא מאה ואחד – לפי שאם יחזור על לימודו מאה ואחת פעמים אזי הוא "יַשְׂכִּיל" ('מגלה עמוקות' פרשת נצבים ד"ה כי קרוב אליך הדבר). וזה גם סוד הפסוק "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" ('שיר השירים' א, ב), "פִּיהוּ" גימטריא מאה ואחת – כי ברית כרותה שלא ישכח את תלמודו אם יחזור על לימודו מאה ואחת פעמים ('בארות עמוקות' על 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך אות קעב).

וכן הוא נרמז בפסוק שדרשו רבותינו על מי שחוזר על לימודו מאה ואחת פעמים "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹקִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" (מלאכי ג, יח) (ראה גמ' חגיגה דף ט ע"ב), שראשי התיבות "לֹא עֲבָדוֹ" יוצא גימטריא 'מאה', ואילו ראשי התיבות "עֹבֵד אֱלֹקִים לַאֲשֶׁר" יוצא בגימטריא מאה ואחת – ללמד שאם האדם יחזור מאה ואחת פעמים על לימודו אזי הוא יקרא "עֹבֵד אֱלֹקִים" ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק רביעי סימן לז). וכן נאמר על העולם הבא "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" (ראה גמ' פסחים דף נ' ע"א) "לכאן" בגימטריא מאה ואחת – לומר כי אשרי האדם שבא לעולם הבא לאחר שחזר מאה ואחת פעמים ועתה "תלמודו בידוֹ" ('מגלה עמוקות' פרשת נצבים ד"ה כי קרוב אליך הדבר). וכך היה עושה דוד המלך, חוזר על תלמודו מאה ואחת פעמים. וזה נרמז בדבריו "יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים עא, ח), "יִמָּלֵא פִי" – כלומר האותיות "פִי" במילוי הם 'פֶא יוּד' שיוצאים בגמטריא מאה ואחת ('חומת אנך' להחיד"א על התהלים עא, ח בשם 'ארץ החיים').

'מאה הברכות' מכניעות את 'מאה כוחות הטומאה' ומושכות שפע מהעליונים

כאשר נשמה יורדת לעולם הזה היא מקבלת 'מאה מפתחות' שהם 'מאה ברכות' לברך בכל יום (זוהר פרשת לך לך דף עז ע"א סתרי תורה ד"ה נשמתא כד נפקא) ועל כך נאמר "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם: מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" (תהלים ח, ב - ג), כלומר שנשמות ה"עוֹלְלִים" מקבלות מפתחות של ברכוֹת והוא ה"עֹז" שנמסר בידיהם, ועל ידי אלו הברכות הם משביתים את ה"אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" שהם 'החיצונים' ו'הקליפות' של הסטרא אחרא שבמספר מאה. לכן נאמר בתחילה "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם", לפי שהתיבה "שָּׁמָיִם" מופיעה בדיוק מאה פעמים בתורה ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך דמסר'). כך על ידי כל ברכה מהמאה ברכות שמברך האדם, מוּסַר כוח אחד מהמאה כוחות של הס"מ. ואחרי כל מאה הברכות מסתלקים מהאדם כוחות הטומאה ('ישמח משה' פרשת עקב ד"ה ועפי"ז מבואר).

מאה הברכות הם גם כנגד כוח השדים השולטים עד מספר 'מאה' ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'לך לך מארצך וזו"ח'). וכן הן כנגד מאה הקללות שבפרשת כי תבוא, ומבטלים אלו את אלו ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'לך לך מארצך וזו"ח', 'פני דוד' להחיד"א פרשת נשא אות ט ד"ה 'ואחר זמן רב' בשם הרב פנים מאירות, 'חומת אנך' להחיד"א דברים לא, ד ד"ה 'מצאוהו' בשם בעל הרוקח) על ידי אמירתם מידי יום. ונרמז ביטול מאה הקללות על ידי מאה הברכות בפסוק "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז), כי יש תגים על האות ק' שהיא עצמה גימטריא מאה – ללמד שהאומר מאה ברכות בכל יום מבטל כוח מאה הקללות ('בעל הטורים' דברים ו, ז), וגם נמנעים על ידו מלבוא פורענויות לעולם (ספר 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי בסוף הקדמת המחבר ד"ה והמאה שערים). כמו כן, על ידי אמירת מאה הברכות בכל יום מוכנעים האויבים הגשמיים של האדם, כפי שנרמז בפסוק "וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" (ויקרא כו, יא) כלומר שעל ידי אמירת "מֵאָה" ברכות בכל יום בישראל יתקיים "רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" ('אור החיים הקדוש' פרשת בחוקות כו, יא ד"ה 'ואומרו ומאה מכם').

כל אדם צריך להשגיח שברכותיו יאמרו כראוי ('סדר היום' בחלק סדר העבודה פרק חיוב מאה ברכות וכו' ד"ה והענין הוא) כפי שנרמז בבקשת ה' "וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי" (הושע ה, טו) ששתי אותיות הנ' בתיבה "יְשַׁחֲרֻנְנִי" הן כנגד 'מאה ברכות', ובקשת ה' שיהיו כתקנן לשמו יתברך ובכוונה שלימה ('חומת אנך' להחיד"א על הושע ה, טו), ואז הֶבֶל אותם הברכות יעלה ויבקע את כל האוירים עד שיגיע לפני כסא הכבוד. ובאותה שעה הקב"ה בכבודו מתעמר בו ושמח שמחה גדולה באותו שבח שעלה מהאדם, והוא מכין לו מחיה ומזון, ונותן טרף לביתו של האדם. ובפחוֹת מ'מאה ברכות בכל יום' אין הדבר פועל ('סדר היום' בחלק סדר העבודה פרק חיוב מאה ברכות וכו' ד"ה והענין הוא, 'של"ה הקדוש' מסכת יומא עמוד התשובה ד"ה 'עוד דבר טוב' הוא בשם 'סדר היום'), כי כל ברכה וברכה מ'המאה ברכות' יש לה מעיין ומקור ממנה היא נשפעת ונאצלת, ואם חלילה האדם מחסיר ממאה ברכות בכל יום הרי הוא מקלקל את כל הצינורות ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטילייא דף ב' ע"ב ד"ה והנה המדה הזאת, ספר 'ציוני' פרשת עקב ד"ה ועתה ישראל).

וכל מי שאומר מאה ברכות בכל יום, כאילו פורס אוהל לשכינה ותוקע אותו ב"מְאַת אֲדָנִים" שנאמר "מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן" (שמות לח, כז). וכשם שהאדנים שבמשכן היו חלוּלים לכל אורכם, כך בשמים יש מאה חלונות של אוֹרה שהם פתוחים כנגד 'מאה ברכות' ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטילייא דף ב' ע"ב ד"ה והנה המדה הזאת). לכן חייב אדם לברך בכל יום 'מאה ברכות' בשביל "למשוך" שפע על ידי כל אחת ואחת מהברכות הללו ('של"ה הקדוש' חלק 'תורה בכתב' פרשת תולדות תורה אור ד"ה 'ולבאר הענין'), כפי שנרמז בשמה 'ברכה' שהיא מלשון 'בריכה' ובית קיבול ('וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת כ אות תנא). והברכה באה תמיד בסוד 'מאה' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תרומה על הפסוק 'ויקחו לי תרומה' ד"ה ולעולם הברכה) כמו מאה קולות השופר שנתקנו כנגד מאה הברכות (עפ"י 'לקוטי הלכות' לר' נתן חלק אורח חיים ב' ערבית ד: אות לח). ואם אדם יחסיר מ'המאה ברכות' בכל יום הרי פָּגַם והטיל בהם מום ('של"ה הקדוש' חלק 'תורה בכתב' פרשת תולדות תורה אור ד"ה 'ולבאר הענין').

סוד ה'מאה ברכות' התגלה לאברהם אבינו ועבר דרך האבות הקדושים

תחילת הדיבור של הקב"ה עם אברהם אבינו היה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, א - ב) ('מגלה עמוקות' פרשת וארא ד"ה 'דנה בג' לשונות') ובזה ה' יתברך גילה לאברהם את הסוד כי מוֹסרים לנשמה בבואה לעולם מאה מפתחות של ברכות. ואמר לו כי הברכות יהיו מעתה מסוּרוֹת בידו שנאמר "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה'). לכן נאמרו לו דווקא התיבות "לֶךְ לְךָ" – לפי שהן בגימטריא 'מאה' לרמוז לו את סוד ה'מאה ברכות' (עפ"י זוהר פרשת לך לך דף עו ע"ב סתרי תורה ד"ה כד בעיא). אברהם הבין שבזכות קיום 'מאה ברכות' מידי יום הוא יזכה לירושת הארץ, כפי שרמז בדבריו אל ה' "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח), כלומר בזכות 'מאה' הברכות הרמוז בתיבה "מָּה" הוא יירש את הארץ ('עיני העדה' לבעל 'שבט מוסר' פרשת לך לך ד"ה 'ויאמר אליו אני ה'' ועיי"ש עוד כי אכמ"ל).

וזה מה שנאמר על אברהם אבינו "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א), והכוונה שברכו ה' בזה שמסר את הברכות לידו. ולכן התיבה "כֹּל" שבפסוק היא בהיפוך אותיות 'לך' – כלומר רמז לו על מסירת מאה המפתחות שהם גימטריא של התיבות 'כל' ו-'לך' ביחד ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה' ועיי"ש עוד אריכות בזה). מטעם זה רק כאשר אברהם אבינו הגיע לשלמות האמתית בהיותו בגיל 'מאה שנה' ('צרור המור' פרשת לך לך ד"ה ולפי שלא הגיע) אז הקב"ה הביא לו את הבן יצחק. וגם זה היה בסוד 'מאה ברכות' ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד – ברוך שאמר, 'צרור המור' פרשת לך לך ד"ה ולפי שלא הגיע, 'מגלה עמוקות' פרשת וארא ד"ה 'דנה בג' לשונות') לפי שגילו היה מכוון כנגדם ('צרור המור' פרשת לך לך ד"ה ולפי שלא הגיע).

אברהם אבינו מסר את סוד מאה המפתחות של הברכות לבנוֹ יצחק כפי שנאמר "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'" (בראשית כו, יב) ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה', 'פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד – ברוך שאמר), "מֵאָה שְׁעָרִים" הוא המקור הרוחני שממנו נובעים ה'מאה ברכות' לעולם – ברכה אחת מכל שער עליון ('רקנאטי' פרשת תולדות ד"ה ויזרע יצחק), כי המאה שערים הם כנגד המאה ברכות (עפ"י 'ליקוטי הלכות' לר' נתן אורח חיים ב ערבית ד אות לז). ואז נאמר על יצחק "וַיְבָרְכֵהוּ ה'" – כלומר שברכו ה' לקבל את ה'מאה ברכות' ('מגלה עמוקות' פרשת וארא ד"ה 'דנה בג' לשונות', 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה ולפי הזהר. ראה 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי בסוף הקדמת המחבר ד"ה והמאה שערים). מטעם זה גם אצל יצחק אבינו יש את התיבה 'כל' שנאמר "וָאֹכַל מִכֹּל" (בראשית כז, לג)  ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא').

אחר כך מסר יצחק אבינו את סוד מאה המפתחות של הברכות לבנוֹ יעקב, ונרמז במה שנאמר "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית לג, יח – יט), "מֵאָה קְשִׂיטָה" – הוא רמז לסוד 'מאה ברכות'. וגם ביעקב אבינו הוזכרה התיבה 'כל' כפי שאמר יעקב על עצמו "יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית לג, יא) ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה'). מטעם זה יעקב אבינו השלים את הבאת כל שנים עשר השבטים בלידת האחרון שבהם בנימין, כאשר הוא היה בגיל מאה ('פירושי סידור התפילה' לבעל 'הרוקח' פרק יד – ברוך שאמר. ראה 'במדבר רבה' פרשה יד, ח). ואחריו גם יוסף הצדיק בנו של יעקב אבינו היה נזהר לקיים בכל יום 'מאה ברכות' ('שתי ידות' על התורה פרשת ויגש דף כח ע"ב טור ב ד"ה 'ונחזור לענינינו' בשם המדרש).

תקנת 'מאה ברכות' התייסדה על ידי משה רבינו ונתקנה על ידי דוד המלך

משה רבינו ייסד לישראל את תקנת 'מאה הברכות' (ספר 'המנהיג' לרבינו אברהם בן ירחי בפרק 'דיני תפילה' על עניין 'כל פועל ה' למענהו', 'כד הקמח' לרבינו בחיי זצ"ל ערך 'ברכה', 'מנורת המאור' לר' יצחק אבוהב פרק קכ, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ב' אות ה' ד"ה ברכות) ביום הקמת המשכן. מטעם זה, משה רבינו קבע לעשות מאה אדנים למשכן (ראה שמות לח, כז) לפי שהם כנגד 'מאה ברכות' ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן עה) ורומזים למאה שמות אדנוּ"ת שיש בהזכרת מאה ברכות ('חידושי תורה' להגר"א מווילנא הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על'). וכן נאמר ביום הקמת המשכן "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לה), "מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" הוא ראשי תיבות 'מאה' – כנגד מאה ברכות ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן עה). ועוד לפני פטירתו של משה נאמר "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א), "מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים" הוא ראשי תיבות "מאה" – לפי שהוא כיון להמשיך ברכה לעם ישראל מ'מאה ברכות' ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת וזאת הברכה ד"ה 'משה איש האלקים') וגם אמר לבני ישראל לברך מאה ברכות בכל יום ('בעל הטורים' דברים לג, א).

אחרי פטירת משה רבינו שכחו ישראל את תקנתו (ספר 'המנהיג' לרבינו אברהם בן ירחי בפרק 'דיני תפילה' על עניין 'כל פועל ה' למענהו', 'כד הקמח' לרבינו בחיי זצ"ל ערך 'ברכה', 'מנורת המאור' לר' יצחק אבוהב פרק קכ, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ב' אות ה' ד"ה ברכות) ולא היו מקפידים להגיע בדיוק למאה ברכות בכל יום, אלא כל אחד היה מברך כאשר הזדמן לו. יש מי שבירך שִׁשִּׁים או ארבעים ברכות ואפילו רק עשרים ברכות ביום ('בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק ד"ה ודע דאע"ג). דבר זה רמז ה' למשה רבינו שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא, טז), שעל גבי האות "ק" בתיבה "וְקָם" יש בתורה תגים – ללמד שעתידים למאוס ב'מאה ברכות' ('בעל הטורים' דברים לא, טז). ומכל מקום נוסח הברכות שכן ברכו באותה העת היה לפי צחוּת הלשון של כל אדם ואדם בדרך תפילתו ועל פי הנאתו ('בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק סוף ד"ה ודע).

וכשהגיע ימיו של דוד המלך, היו מתים בכל יום מאה אנשים ('במדבר רבה' קרח פרשה יח אות כא, 'מדרש תנחומא' קרח יב) בעיר ירושלים ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על התהלים סח ד"ה 'ברוך אדנ-י יום יום'), ועליהם נאמר "עַל מֶה תֻכּוּ" (ישעיה א, ה), "עַל" בגימטריא 'מאה' – ללמד שהיה אז מכה של מאה אנשים ביום ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד – ברוך שאמר). דוד המלך הבין שאין זה דבר מקרי שמתים בדיוק מאה אנשים בכל יום, לא פחות ולא יותר ('בית אלוקים' להמבי"ט שער התפילה פרק טז ד"ה ואפשר כי בזמן). לכן הוא חקר עד שהבין ב'רוח הקודש' שהסיבה לכך היא שהם לא מברכים מאה ברכות בכל יום ('טור' אורח חיים סימן מו), אז הוא שב ותיקן להם לברך 'מאה ברכות' ונעצרה המגיפה ('במדבר רבה' קרח פרשה יח אות כא, 'מדרש תנחומא' פרשת קרח אות יב) והמיתה. ועל תקנתו זו אמר את הפסוק "בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם" (תהלים סח, כ) ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על התהלים סח ד"ה 'ברוך אדנ-י יום יום').

תקנתו של דוד מלך נרמזה במה שנאמר "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב' פרק כג, א), "וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" – "עָל" בגימטריא 'מאה' כנגד מאה ברכות שתיקן דוד המלך ('במדבר רבה' קרח פרשה יח אות כא, 'מדרש תנחומא' קרח יב). וכיון שהתקנה של דוד המלך היתה אחרי שכבר ייסד אותה משה רבינו, לכן נאמר "וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם" כאשר התיבה "הֻקַם" היא כנגד מה שמשה רבינו תיקן 'מאה ברכות' לישראל ביום שבו "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, יז) ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן עה). וכן נרמזה תקנתו בפסוק "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהו"ה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יהו"ה" (תהלים קיח, כו) שהאותיות בסופי תיבות הפסוק יוצאות "כַּמֵּת – הַמֵּאָה", כלומר שכפי מספר המתים בכל יום כך היתה תקנתו לברך מאה פעמים ביום "בָּרוּךְ" ('חזה ציון' על התהלים קיח, כו ד"ה 'ברוך הבא').

וכנגד תקנת המאה ברכות דוד המלך גם התקין למקדש כְּלִי שִׁיר הנקרא 'מגרפה' שהיה בו עשרה נקבים וכל נקב ונקב הוציא עשרה מיני קולות – בסך הכל מאה קולות זמר (ראה גמ' ערכין דף יא ע"א) ('תורת המנחה' לר' יעקב סקלי תלמיד הרשב"א פרשת בהעלותך ד"ה וכלי זה). ואולי לטעם זה אמרו רבותינו כי אם דוד המלך לא היה נפטר בגיל שבעים אלא מאריך ימים עד לגיל מאה שנה כפי שנרמז בגמטריא של התיבה "יָמִים" שבפסוק "יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר" (תהלים סא, ז) ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאגי' מערכת ד אות קמא) וכן בתיבות "דֹר וָדֹר" כי כל דור הוא חמשים שנה ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ד אות פט), הרי שהוא היה משיח, והעולם היה נתקן (כנלע"ד על פי דברי 'מראית העין' להחיד"א מסכת עבודה זרה דף ח ד"ה דאמר רב שמואל, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ד' אות ז בשם הזוהר הקדוש. ראה 'זוהר חדש' מדרש רות דף צט ע"א ד"ה 'אדם הראשון כד יהיב') כך שלא היה מת עוד אף אדם ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ד אות פט).

בזמן בית המקדש הראשון החזיקו בתקנת דוד המלך והיו מברכים מאה ברכות בכל יום (שו"ת התשב"ץ ח"ב סימן קסא, 'פתח עינים' להחיד"א מסכת מנחות פרק ד דף מג ע"ב ד"ה תניא בשם התשב"ץ והארחות חיים). אך עדיין לא היה נוסח קבוע לברכות אלא כל אחד מישראל היה מברך לפי הנוסח שלו ('בן איש חי' הלכות שנה א' בהקדמה לפרשת בלק סוף ד"ה ודע). אמנם במשך השנים שוב שכחו ישראל את התקנה עד שבאו אנשי 'כנסת הגדולה' ('רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה ואמרו כי דוד) שהם עזרא ובית דינו ('בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק ד"ה ודע) וייסדוּ אותה מחדש ('רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה ואמרו כי דוד). הם גם תקנו את נוסח כל הברכות שיהיו ערוכות בפי כל בשווה, כפי שניסחו את שמונה עשרה הברכות שבתפילת העמידה (ראה מגילה דף יז ע"ב) (רמב"ם הלכות תפילה פרק א, ד, רמב"ם הלכות ברכות פרק א, ה, 'בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק). ואחר כך באו חכמי התלמוּד והוסיפו ותיקנו ברכות (ראה גמ' ברכות דף ס ע"ב) (ספר 'המנהיג' לרבינו אברהם בן ירחי בפרק 'דיני תפילה' על 'כל פועל ה' למענהו', 'כד הקמח' לרבינו בחיי ערך 'ברכה', 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ב' אות ה) עד שנהיה נוסח הברכות כיום.

'מאה הברכות' מצילות גם כיום מסכנת מיתה של בני האדם

סכנת המיתה שהיתה קודם תקנת המאה ברכות של דוד המלך לא בטלה, ועדיין יש חלילה סכנת מיתה של 'מאה אנשים' מישראל בכל יום. לכן צריך להיזהר לברך מאה ברכות בכל יום ולא להקל בזה (ב"ח על ה'טור' אורח חיים סימן מו ד"ה והביא מה), שבזכות מאה הברכות הללו עם ישראל מתקיים כיום בגלות וחי בין אומות העולם (ילקוט 'מעם לועז' חלק א דף קיז), וללא השלמת מאה ברכות בכל יום יש חלילה סכנה לכל אחד ואחד ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטילייא דף ב' ד"ה והנה המדה הזאת). ועל אותם מאה ברכות נרמז בפסוק "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה" (תהלים ג, ט), כי התיבה "עַל" גמטריא מאה ומכוונת לפסוק שנאמר על דוד המלך "וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" (שמואל ב' פרק כג, א), לרמוז על מאה ברכות שהם "בִרְכָתֶךָ" אשר ה' אלוקיך שואל מ"עַמְּךָ" כחובה לאומרם בכל יום, כפי תקנת דוד המלך עליו השלום ('וישכם אברהם' לר' אברהם פלאג'י תהלים ג דף ח ע"ב).

ה' יתברך רמז כמה פעמים על חובת אמירת 'מאה הברכות' כמו שנאמר "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים י, יב), "מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" – "מָה" נדרש כאילו נכתבה התיבה 'מאה' להגיד שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות (גמ' מנחות דף מג ע"ב ורש"י שם, זוהר פרשת קרח דף קעט ע"א רעיא מהימנא ד"ה ועוד והיה באכלכם). לכן בכל הפסוק הזה יש תשעים ותשע אותיות, וכאשר מוסיפים את האות א' לתיבה "מָה" יש מאה אותיות בפסוק לרמוז על 'מאה ברכות' ('דעת זקנים' דברים י, יב ד"ה 'ועתה ישראל', 'רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה 'וידוע מה שדרשו', 'צרור המור' פרשת עקב ד"ה ומה שאמרו, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת הקו'ף אות א) כאשר כל אות ואות היא כנגד ברכה אחת ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת עקב ד"ה ומה שאמרו).

ועוד נרמז במה שנאמר "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ" (מיכה ו, ח), "מִמְּךָ" גימטריא מאה – ללמד שה' דורש כי האדם יברך מאה ברכות בכל יום ('אבודרהם' דין מאה ברכות ד"ה גרסינן במנחות). וכן המזמור שאמר דוד המלך "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו" (תהלים קכח, א) נכתבו בו כל אותיות הא"ב והושמטה האות ק', כאשר במקומה נכתבו התיבות "כִי כֵן" בפסוק "כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'" (תהלים קכח, ד) שהן עולות בגימטריא מאה – וזה להגיד שאדם ירא ה' יברך 'מאה ברכות' בכל יום ויתברך במעשה ידיו ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד – ברוך שאמר). ולכן גם התיבה "יְבֹרַךְ" שבפסוק חסרה את האות ו' לפי שיש ציווי לאדם ש"יְבָרֶךְ" מאה ברכות ('דעת זקנים' דברים י, יב ד"ה 'ועתה ישראל', 'רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה 'וידוע מה שדרשו') ועל ידי זה הוא "יְבֹרַךְ" מהמאה ברכות ('מדרש תלפיות' ענף 'ברכות וקללות ומאה ברכות' ד"ה 'כ"ף במלואה').

וכן דבר זה נרמז גם בפסוקים "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי: גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ב – ד), "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת" – כלומר ה' מבקש מהידיד שלו שיברך "מַה" הרומז ל'מאה ברכות', וכנגדם במקדש שנקרא "מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" היה ההיכל עד אחרי קודש הקודשים באורך מאה אמה, רוחב מאה אמה וגובה מאה אמה (ראה משנה מידות ד, ו ו'תוספות יום טוב' שם). ועל מה שה' חפץ באמירת מאה ברכות נאמר "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי". וגם הוסיף דוד המלך ואמר בסוף "וּדְרוֹר קֵן לָהּ" – כאשר האות ק' בתיבה "קֵן" היא אוֹת גדולה בכדי לרמוז על המאה ברכות שהן גימטריא האות ק' ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת דברים ד"ה פתיתני).

כל אדם ישתדל לברך כראוי את ה'מאה ברכות' שבכל יום 

חייב כל אדם לברך בכל יום לפחות מאה ברכות (שו"ע אורח חיים סימן מו, סעיף ג). וטוב לספור את הברכות שמברכים בכל יום, כדי שלא יפחת ממאה ('חסד לאלפים' לר' אליעזר פאפו סימן מו מבן המחבר באות ד', 'מזמור לאסף' דף יז ע"א דיני ברכות השחר ד"ה חייב אדם), ויתחיל למנותם מתחילת הלילה עד סוף יום המחרת ('מזמור לאסף' דף יז ע"א דיני ברכות השחר ד"ה חייב אדם). כל המעלות הללו שנאמרו על אמירת 'מאה ברכות' נוגעות גם לנשים, לכן אותן נשים המברכות 'מאה ברכות' בכל יום למרות הקושי שיש להן מחמת הפטוֹר מחלק מהתפילות ביום, מעלתן גדולה מאוד. וזה אפשרי אם הן יקבלו על עצמן להתפלל שלש תפילות ביום. ולפיכך יש פוסקים שפטרו אותן מחובת השלמת מאה ברכות ביום (ראה שו"ת 'שבט הלוי' להגר"ש וואזנר ח"ה סימן כג, 'הליכות שלמה' להגרש"ז אויערבך פרק כב, כה) ויש שחייבו (ראה 'הליכות עולם' להגר"ע יוסף ח"א פרשת וישב סעיף ט, 'שאלת רב' להגר"ח קנייבסקי חלק א פרק יז, ז).

מאה הברכות חייבות להיאמר בכוונה הראויה, אחרת הברכות הן 'פסולות' ולא מצטרפות למניין מאה הברכות ('סדר היום' בחלק סדר העבודה פרק חיוב מאה ברכות וכו'). מטעם זה הרמז בפסוק "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" (דברים י, יב) הוא דווקא בתיבה "מָה" כאשר היא חסרה את האות א' המשלימה לתיבה 'מאה' – וזה על מנת להגיד שאם אינו מכוון בברכותיו אל האחד כראוי ('ספר החיים' לאחיו של המהר"ל מפראג חלק ספר סליחה ומחילה פרק ו ד"ה וזהו כוונת) בכוונת הלב, או שבולע בדיבורו חצי ברכה וכדומה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כ לשבת תשובה ד"ה 'אמרתי אקדמה' והלאה) אזי ברכותיו אינם נחשבות למאוּמה ('ספר החיים' חלק ספר סליחה ומחילה פרק ו ד"ה וזהו כוונת), כי מה שתיקן דוד המלך הרוֹעה הנאמן לעדרוֹ, הוא ש'מאה הברכות' יועילו ויצילו רק אם יברכו אותן כתקנן, ואם לא הן נודדות והולכות להן ('כסא דוד' דרוש כ לשבת תשובה ד"ה 'אמרתי אקדמה' והלאה).

אין שיעור לשכר בעולם הבא של המברך מאה ברכות בכל יום ('פירושי סידור התפילה' לרוקח פרק יד על ברוך שאמר), כפי שנרמז בפסוק "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב), "לָכֵן" בגימטריא מאה – כנגד מאה ברכות ('מדבר קדמות' מערכת ב' אות ג ד"ה 'ברכות' בשם האורחות חיים) שבגין אמירתן יוּתן לאדם ברית "שָׁלוֹם" לעולם הבא ('פתח עינים' להחיד"א חלק שני מסכת מנחות דף מג ע"ב ד"ה 'והנה ברכת המזון' בשם האורחות חיים). באדם זה גם עתיד להתקיים מה שנאמר "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ), כי התיבה "מָה" רומזת לתיבה 'מאה' – ללמד שעל מה שבירך האדם יום יום 'מאה ברכות' הוא עתיד לקבל מ"אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ". ועל כך גם נאמר "בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה" (תהלים סח, כ) שעבור מה שברכו ישראל במשך "יוֹם יוֹם" מאה ברכות, "יַעֲמָס לָנוּ" ה' לעתיד לבוא משׂא רב של שׂכר והוא "יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה" ('מגלה עמוקות' פרשת עקב ד"ה ועתה ישראל מה). כן יהי רצון.