פרשת כי תצא – סוד מצות שילוח הקן

ויש להבין, למה ה' יתברך ציוה לְשַׁלֵּחַ את הצפור מהקן ולקחת לה את הבנים? ואיך דבר זה רומז על גלותם וגאולתם של עם ישראל?

צער הצפור בעת שילוח הקן גורם לעורר רחמים על עם ישראל

כאשר אדם משלח את הצפור ולוקח את הבנים מהקן ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת כי תצא ד"ה מסרה תשלח את האם), הצפור מצפצפת והולכת ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה האי עופא) ואינה יודעת לאן היא הולכת ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה האי עופא, זוהר פרשת לך לך דף צד ע"ב ד"ה אמר רבי אבא) נעה ונדה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר) לכאן ולכאן ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ על הפטרת פרשת דברים ד"ה צריך להבין), וצועקת ('ילקוט ראובני' פרשת כי תצא ד"ה אמר הקב"ה בשם מדרש פליאה, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת כי תצא ד"ה מסרה תשלח את האם) דואגת ומצטערת על קִנַה ועל בניה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר) ובוכה עליהם ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ על הפטרת פרשת דברים ד"ה צריך להבין). ואין לה נחת בשביל צער פרידתה מבניה האפרוחים, על כן נודדת מגג לגג אולי תמצא את הבנים לרבוץ עליהם ולהגן בכנפיה ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב' דרוש ו ד"ה אמנם יש), ומרוב צערה (ביאור 'באר מרים' על טעמי המצוות לרבינו מנחם בבלי כמצוה רכד) היא רוצה להרוג את עצמה ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה האי עופא, 'שפתי כהן על התורה' פרשת כי תצא ד"ה 'עוד יש רמז' מהזוהר, 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר. וראה 'קול אליהו' להגר"א פרשת וירא אות ד בשם ירושלמי שלפעמים מטביעה עצמה מרוב צער).

אז המלאך סנדלפו"ן הממונה על העופות ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"א ד"ה 'ועוד שלח תשלח' עפ"י פשט לשון הזוהר) הנקרא גם בשם 'עוֹף' שנאמר "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם" (בראשית א, כ) (עפ"י 'ילקוט ראובני' כי תצא אות ח על הפסוק 'ועשית מעקה' בשם מדרש פליאה, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת השי'ן אות קצג), עולה למעלה ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת כי תצא ד"ה מסרה תשלח את האם) ומעלה את צעקת הצפור ('זרע שמשון' פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר) ומבקש רחמים לפני הקב"ה ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תצא ד"ה 'עוד יש רמז' מהזוהר, 'זרע שמשון' פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר), וצועק ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת כי תצא ד"ה מסרה תשלח את האם) ואומר "הרי כתוב בך "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט) אז מדוע גזרת על העוף הזה שיגורש מהקן?!" (תיקוני הזוהר תיקון ו דף כג ע"א ד"ה ועוד שלח תשלח). ומיד שומע הקב"ה ומתעורר ברחמים ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ על הפטרת פרשת דברים ד"ה צריך להבין) ואומר "הרי השׂר הזה מעורר רחמים על מי שהוא ממונה עליו, ואני שאני רחמן וממני הם הרחמים לא ארחם על בָּנַי? אוי לי שהחרבתי את ביתי ('זרע שמשון' פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר) ושרפתי את היכלי והגליתי את בָּנַי לבין האומות!" ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה ארכין רבי בון).

כוונת שילוח הקן הוא לצער את האם בהילקח מעליה בניה, שבסיבת השילוח והצער ההוא יבואו הרחמים לעולם ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תצא דף פט ע"א ד"ה כי יקרא קן צפור, 'מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה רו ד"ה לשלח את האם). לכן הקדים הפסוק אפרוחים לביצים שנאמר "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים" (דברים כב, ו), לומר שאם יזדמן לאדם קן עם ביצים וקן אחר עם אפרוחים, יקדים מצות השילוח בקן עם האפרוחים היות שגדולה צעקת האם בלקיחת האפרוחים מאשר בביצים ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ג פרשת כי תצא ד"ה ובטעם מצוה זו). לכן מי שאומר ש"ה' מרחם על קן צפור" (ראה גמ' ברכות דף לג ע"ב, גמ' מגילה דף כה ע"א) לא אמר כלום, שהרי אם חס עליה היה מצוה לעזוב אותה ואת בניה וללכת משם ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה ארכין רבי בון), אלא שאין כלל כוונה לעורר רחמים על הצפור ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תצא על הפסוק 'כי תבנה בית חדש'). ומטעם זה גם טוב לחזר במצוה זו אחרי צפוֹר תּוֹר, כי טִבְעָהּ שאפילו אם מתו לה בנים כל זמן שֶׁרוֹאָה איזה בן אחד שנשאר לה הרי היא זוכרת את הבנים הראשונים ומצטערת ובוכה עליהם כל ימיה. וכנגדה גם הקב"ה ינהג כתוֹר הזה ויזכור תמיד את מיתת בניו הראשונים שבעם ישראל ('חוט של חסד' למחבר שבט מוסר פרשת כי תצא דף קעח ע"ב ד"ה שלח תשלח).

שילוח הצפור מהקן רומז לגלות השכינה מבית המקדש

קן הצפור רומז לשכינה שהיתה שרויה בבית המקדש ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שבעה וארבעים), שהצפור היא השכינה והקן הוא בית המקדש ('ילקוט ראובני' פרשת כי תצא כב, ו ד"ה 'כי יקרא' בשם הזוהר), והאפרוחים והביצים רומזים לישראל ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שבעה וארבעים, 'ילקוט ראובני' פרשת כי תצא כב, ו ד"ה 'כי יקרא' בשם הזוהר) שהם מצפצפים בתפילותיהם לאמם המקננת על הארץ ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כא ע"א ד"ה בראשית קם רבי שמעון) ו'יושבת' עליהם, כמו שנאמר "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים" (דברים כב, ו) ('ילקוט ראובני' פרשת כי תצא כב, ו ד"ה 'כי יקרא' בשם הזוהר). ולפי שהשכינה הלכה בגלות עִם ישראל, אז היא כמו הצפור הנודדת מהקן ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שבעה וארבעים). וזה נרמז בפסוק "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי" (תהלים פד, ד), "גַּם צִפּוֹר" – בגמטריא עם הכולל יוצא ארבע מאות ועשרים כמספר השנים שעמד בית המקדש השני. "דְרוֹר" – בגמטריא יוצא ארבע מאות ועשר כמספר השנים שעמד בית המקדש הראשון ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תצא כב, ו ד"ה קן צפור).

לכן נאמר בשילוח הקן "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) כלומר לשון מקרה, כי לא היתה כוונה שבית המקדש הראשון יבנה בידי בשר ודם אלא שירד מוכן משמים על ידי הקב"ה (ראה זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה דכד נפקו) ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תצא ד"ה ויש במצוה זו). אך כיון שעָם ישראל חטאו במדבר הוא נבנה בידי אדם, ומעשי ידי אדם אין להם עמידה לכן גם נחרב (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה ומדארגיזו קמיה במדברא). וכן נאמר בשילוח הקן "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ז) "שַׁלֵּחַ" – כנגד בית המקדש הראשון, "תְּשַׁלַּח" – כנגד בית המקדש השני. כי שוּלחה "הָאֵם" היא השכינה מהקן שלה שנאמר "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" (ישעיה נ, א) ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כא ע"ב ד"ה ואינון ישראל וד"ה תרין שלוחין). ולכן ישראל יצטוו לשלח את האם מהקן ולקחת את הבנים, כי כמו שהצפור מצטערת בשילוחה מעל בניה ומעוררת רחמנות עליהם, כך גם השכינה שנדדה מבית המקדש תצטער ותעורר רחמים על ישראל ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שבעה וארבעים).

אחרי שנעשית מצות שילוח הקן על ידי ישראל, הקב"ה מכנס את חיילותיו בעליונים ואומר "הרי הממונה על העופות מלמד זכות על העופות שלו, ואילו בכם אין מי שילמד זכות על השכינה שהיא בגלות מ'הקן' שלה היא ירושלים החרבה, וגם אין מי שיבקש זכות ורחמים על בניה ישראל הנמצאים תחת יד אדונים קשים באומות העולם?" באותה שעה צועק הקב"ה ואומר "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיה מח, יא) וכן "וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם" (יחזקאל כ, יד), ומתעוררים רחמים על השכינה ועל בניה שבגלות ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"א ד"ה ועוד שלח תשלח). והשכינה מבכה על בניה על אשר הלכו שבי לפני צר ומקוננת ואומרת "קלני מראשי על בני כי אינם, ועל היכל המלך אשר היתה כלילת יופי משׂוֹשׂ כל הארץ איך היא חרבה ושוממה מבלי בניה" ומתמלאת השכינה רחמים ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ על הפטרת פרשת דברים ד"ה צריך להבין) וצועקת על בניה שבגלות ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה ארכין רבי בון).

משה רבינו ראה כמה מצווֹת שליחוּיוֹת הקן ישראל עושים וכמה צעקות יש בשמים של מלאך 'עוף' הממונה על הצפורים, ושאל את הקב"ה "מדוע אתה לא מתעורר עדיין לשוב על בניך?" וענה לו מלאך מטטרו"ן שמצות שליחות הקן אינה שבה ריקם אף אם לא באה עדיין הגאולה, שהרי בכל הדורות עומדים על עם ישראל לכלותם וצעקת העופות עומדת לישראל בגלותם להינצל מידי האומות, וזה מה שאומרים "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" ('ילקוט ראובני' פרשת כי תצא כב אות סה ד"ה 'אמר הקב"ה' ממדרש פליאה). ועל ידי מצוה זו מתעוררים רחמים על כל אלו שהולכים ונודדים ממקום למקום, שבוּרי לב ושבוּרי כוֹח, שחס עליהם הקב"ה וסולח לעוונותיהם ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה והקדוש ברוך הוא). ולולא התעוררות העופות בשמים בעת קיום מצות שילוח הקן, היו ישראל חלילה כָּלִים בתוך בני עשו ובני ישמעאל, כי כל מין אוהב את מינו ושונא את הֲפָכוֹ. אך באחרית הימים הקוֹלוֹת הללו גם יוליכו את ההתעוררות בשמים ועָם ישראל ייצאו מן הגלות ('ילקוט ראובני' פרשת כי תצא כב אות סה ד"ה 'אמר הקב"ה' ממדרש פליאה).

הקב"ה ציוה לשלח את הצפור מהקן כדי לעורר רחמים על עם ישראל ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה ועל דא אמר, 'מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על משנה ברכות פרק ה סימן צט ד"ה תכלית הכללות) שהם בגלות ומשועבדים תחת האומות ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת כי תצא ד"ה מסרה תשלח את האם). והמצוה הזאת מטיבה עם המשלח ועם כל העולם כולו ('מאה שערים' המיוחס לרקנאטי על טעמי המצוות שער שבעה וארבעים) בשעה שבאים הרחמים מחמת הבכי של הצפור ('זרע שמשון' פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר). אז יוצא קול ואומר "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח) ('זוהר חדש' מדרש רות דף צד ע"ב ד"ה והקדוש ברוך הוא) כי בסיבת נדידת הצפור מהקן ה' זוכר לבניו ומרחם עליהם ('צרור המור' פרשת כי תצא ד"ה ובזוהר אמרו למען). לכן נאמר על שילוח הקן "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ו – ז), שלא נאמר "יֵיטִיב לָךְ" למשלח, אלא ש"יִיטַב לָךְ" על ידי אותו צפור ששילח כי על ידו יבוא טובה לאדם. וכן לא נאמר בפסוק "ותאריך ימים" אלא "וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" כי הכוונה שמאריך את 'הרחמים' שהם כינוי לימים כמו ש'הדין' הוא כינוי ללילות. וכפי שאמרו רבותינו כי לעתיד לבוא יתארכו 'הימים' ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תצא ד"ה עוד יש רמז).

בכוח מצות שילוח הקן מתקרבת הגאולה וזוכים להיפקד בבנים

כיון שמצות שילוח הקן מעוררת את הרחמים על גלותם של ישראל וחורבן בית המקדש, לכן היא ('זרע שמשון' פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר) ממהרת ('הגהות החיד"א' על ספר 'עיר מקלט' פרשת כי תצא אות תקמה עפ"י הזוהר וכתבי האר"י ז"ל, 'שער החצר' לר' דוד בן שמעון אות קמח ד"ה 'ועפ"י יסודו אמרתי' עפ"י הזוהר וכתבי האר"י ז"ל) ומקרבת את הגאולה ('זרע שמשון' פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר) ואת בואו של מלך המשיח. מטעם זה ה' יתברך אמר בשילוח הקן "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ו – ז), לומר שאם קיימת מצות 'שילוח הקן' אני משלח לך את המשיח שעליו נאמר "מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר" (ישעיה לב, כ) ('דברים רבה' ו, ז) שהרי עתידים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לרכוב על "שּׁוֹר" ו"חֲמוֹר" ('זוהר תיקונים' תיקונא עשיראה דף קמז ע"ב ד"ה 'ובגין דא') וכפי שנאמר על משיח בן דוד "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (זכריה ט, ט) ('שׁמו אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת ע ערך עקדה ד"ה 'ויחבש את חמורו').

מצות שילוח הקן ממהרת גם את בואו של אליהו הנביא זכור לטוב שנאמר בו "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג), והוא בא לנחם את ישראל "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד) ('דברים רבה' ו, ז) כנגד מה שנאמר בשילוח הקן "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב, ו – ז) (כנלע"ד בדברי 'ילקוט חדש' ערך משיח אות סד). ונרמזו אליהו ומשיח בכפל התיבות "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" שאחד כנגד שילוח משיח בן דוד ואחד כנגד שילוח אליהו הנביא ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תצא ד"ה עוד במדרש שלח) וכן בתיבות "אֶת הָאֵם" שהם ראשי התיבות 'אליהו תשבי המבשר את משיח' ('אגרא דכלה' למחבר 'בני יששכר' פרשת כי תצא על הפסוק 'שלח תשלח את האם'). וגם נרמזו בתיבת "הָאֵם" לבדה, כי כל הגואלים סימנם אֵ"ם – במצרים היו אהרן ומשה, אצל המן ואחשורוש היו אסתר ומרדכי, ובגאולה העתידה במהרה יהיו אליהו ומשיח ('נועם מגדים וכבוד התורה' לר' אליעזר הלוי הורביץ פרשת שלח לך ד"ה וע"ד אמרם בפ' שלח תשלח).

שכר מצות שילוח הקן הוא בנים שאם אין לאדם בנים ה' נותן לו. וזה מה שנאמר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" ואם עשית כך אז שכרך יהיה "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב, ו – ז). ואפילו אם האדם הוא עקר ולא מוליד מבטיח לו הקב"ה "חייך שאני פוקדך בבנים!" ('ילקוט חדש' ערך מצוות אות נח). לכן נסמכה מצות שילוח הקן לאיסור "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" (דברים כב, ה) כי אם גבר לובש שמלת אשה או אשה לובשת כלי גבר, על ידי זה הם יכולים לבוא שוב בגלגול אך הפעם נשמת האיש תהיה בגוף אשה או נשמת האשה בגוף איש ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת כי תצא דף פה ע"א ד"ה 'כי יקרא קן צפור'). ואם אכן אחד מנשמות בני הזוג התחלף בגלגול, אז בני הזוג יהיו עקרים ולא יוכלו להוליד כי לשניהם אותו סוג נשמה, כלומר שתי נשמות זכר או שתי נשמות נקבה ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת כי תצא דף פה ע"א ד"ה 'כי יקרא קן צפור' בשם 'מגיד משרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו). אמנם התיקון לזה הוא "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כב, ז) שעל ידי קיום מצות שילוח הקן מתנוצצים ניצוצי 'נשמת זכר' בתוך האיש שיש בו נשמת נקבה או ניצוצי 'נשמת נקבה' באשה שיש בה נשמת זכר ואז "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב, ז) שהם יכולים להוליד בנים ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת כי תצא דף פה ע"א ד"ה כי יקרא קן צפור).

והטעם שמצות שילוח הקן מזכה את האדם בבנים, לפי שמצוה זו ממהרת את בואו של משיח בן דוד ('מגלה צפונות' למחבר שבט מוסר חלק ג פרשת כי תצא ד"ה ובטעם למה) וגאולת ישראל, ואי אפשר לגאולה לבוא עד שיסתיימו כל הנשמות שב'גוף' ('צמח דוד' על התורה פרשת כי תצא דף פט ע"א ד"ה במד' ואת הבנים), שהוא המקום בו נמצאות הנשמות לפני בואן לעולם הזה (רש"י גמ' יבמות דף סג ע"ב ד"ה גוף), כלומר שצריך שייצאו לעולם הזה כל הנשמות המגולגלות (ספר 'הבהיר' לר' נחוניא בן הקנה אות קפד) ועל ידי כן יהיו כל הגלגולים מתוקנים ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א' דרוש א לחדש אלול ד"ה 'והנה אמרו אין בן דוד' ועיי"ש עוד), ורק אחר כך תוכל לצאת 'נשמה חדשה' בשביל המשיח (ספר 'הבהיר' לר' נחוניא בן הקנה אות קפד) וכפי שאמרו רבותינו "אין בן דוד בא עד שיִכְלוּ כל הנשמות שבגוף" (גמ' יבמות דף סג ע"ב בשם ר' אסי). ומשום שהאדם ששילח את הצפור גרם להוצאת הנשמות וְהִרְבָּה בנים בעולם, הרי בדין הוא שגם לו יהיה חלק מכל אותן הנשמות ויזכה לבנים ('מגלה צפונות' למחבר שבט מוסר חלק ג פרשת כי תצא ד"ה ובטעם למה). ועל ידי שיפקד בבנים יִכְלוּ הנשמות שבגוף ('זרע שמשון' פרשת כי תצא ד"ה בפ"ה דברכות האומר) ויוכל לבוא המשיח ('צמח דוד' על התורה פרשת כי תצא דף פט ע"א ד"ה במד' ואת הבנים).

בזמן בית המקדש שילוח הקן עורר רחמים להביא נשמות בגלגול

בזמן שבית המקדש קיים ('באר לחי רואי' לר' צבי הירש שפירא ממונקטש על תיקוני הזוהר תיקון ו' דף כג ע"א ד"ה שאשתארו חרבין) וישראל והשכינה לא נמצאים בגלוּת, מצות 'שילוח הקן' מעוררת רחמים על כל הנשמות שהולכות בגלוּת הגלגוּל ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"א ד"ה קם רבי אלעזר) אחרי שיצאו מגופם המת ולא תיקנו עדיין את מה שהיו צריכים לתקן, וצריכים לבוא שוב בתיקון על ידי גלגול בגוף אחר בעולם הזה ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון ו' דף כג ע"א ד"ה ובגין אלין). ועליהם אמרו רבותינו שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן, כי גופם נשאר חרב מנשמתם שהסתלקה מהם ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"א ד"ה קם רבי אלעזר). ונחשב 'חורבן' גם לנשמותיהם כיון שהן נשארו בלא גוף קודם שתיקנו את נשמתם כראוי, וצריכים עתה רחמים לחזור לתוך איזה גוף הגון הראוי לקבל טהרה ולתקן מה שהם חסרו בגלגול הקודם. לכן ה' יתברך ציוה לקיים את 'מצות שילוח הקן' גם קודם חורבן בית המקדש, כדי לעורר רחמים על אותן הנשמות שלא ילכו ערומות בלא גוף ('באר לחי רואי' לר' צבי הירש שפירא ממונקטש על תיקוני הזוהר תיקון ו' דף כג ע"א ד"ה שאשתארו).

וכן ישנן נשמות שנבראו קודם בריאת העולם ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"א ד"ה והכי אוקמוהו) ולא קיבלו עד עתה שום גוף כלל, והן צריכות לבוא פעם ראשונה לתוך גוף כדי להיתקן ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון ו' דף כג ע"א ד"ה ובגין אלין נשמתין). וציוה ה' יתברך לקיים מצוות שילוח הקן כדי לעורר גם עליהן רחמים ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"א ד"ה והכי אוקמוהו), לפי שלעולם אין מלך המשיח בא עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבתו יתברך להיבראות ('בראשית רבה' כד, ד) שהן אותן הנשמות ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון ו' דף כג ע"א ד"ה 'ובגין אלין נשמתין' עפ"י יפה תואר על המדרש). וכשאכן ייוולדו כל הנשמות הללו, יושלם התיקון האחרון ויבוא מלך המשיח. ועליהם נאמר "כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי" (ישעיה נז, טז) "לֹא לְעוֹלָם אָרִיב" – כלומר שלא לנצח אשאיר את ישראל בגולה, אלא עד שה"נְשָׁמוֹת" שעשיתי יבראו בגופם ואז ישראל יגאלו (ביאור 'אשד הנחלים' על 'בראשית רבה' כד, ד ד"ה שיבראו כל הנשמות).

הנשמות נמצאות בגן עדן והולכות ל'אוצר הנשמות' עד שיבוא עת פקודתן להיכנס לגוף של אדם. ופקודתן מגיעה על ידי מצות שילוח הקן שעושה האדם בעולם הזה ('צמח דוד' על התורה פרשת כי תצא דף פט ע"א ד"ה כי תצא מחנה), שבשעה שהצפור צועקת בשילוחה מהקן ('אברהם אזכור' לר' אברהם פלאג'י מערכת שין אות קצט) היא הולכת וזועקת ('צמח דוד' על התורה פרשת כי תצא דף פט ע"א ד"ה כי תצא מחנה), ואז הקב"ה זוכר את הנשמות ('אברהם אזכור' לר' אברהם פלאג'י מערכת שין אות קצט) שלו, ומתמלא רחמים ('צמח דוד' על התורה פרשת כי תצא דף פט ע"א ד"ה כי תצא מחנה), ומביאן אל העולם בגלגול ('אברהם אזכור' לר' אברהם פלאג'י מערכת שין אות קצט) כדי שיתוקנו. ועל ידי כן נמצא שזה שקיים מצות שילוח הקן גרם שיבואו אותן הנשמות לעולם ויתוקנו, לכן מכל מקום מזכים אותו ונותנים לו בנים כדי שיבואו גם דרכו אותן הנשמות מלמעלה אל העולם הזה ('צמח דוד' על התורה פרשת כי תצא דף פט ע"א ד"ה כי תצא מחנה). וזה הטעם שעל ידי מצות שילוח הקן זוכה האדם ללדת בנים ('אברהם אזכור' לר' אברהם פלאג'י מערכת שין אות קצט).

הציווי "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ו – ז) הוא בסוד גלגול הנשמות ('באר לחי רואי' לר' צבי הירש שפירא ממונקאטש על תיקוני הזוהר תיקון ו דף כג ע"ב ד"ה ובגין דא שלח תשלח) כי הנשמה הולכת מ'הקן' שלה שהוא הגוף כמה פעמים, בכל פעם שמת האדם, וחוזרת שוב בגלגול לגוף חדש. וממשיכה כך עד שמוצאת גוף טוב לשרות בו ויותר לא צריכה לשוב בגלגול (עפ"י 'תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"ב ד"ה והכי רזא דקן צפור). מטעם זה מצות שילוח הקן הוא דווקא בעופות טהורים ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון ו דף כג ע"ב ד"ה ובגין דא שלוח הקן) וקדושים, כי התורה דברה כנגד אותן הנשמות שהן מצד הקדוּשה וצריכות לבוא בסוד הגלגול על ידי התעוררות הרחמים עליהם ('תיקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"ב ד"ה ובגין דא שלוח הקן). וגם הנשמות שנשארו בלא גוף עוד קודם ששת ימי בראשית ובאות לעולם על ידי מצות שילוח הקן, הרי זה דווקא בנשמות הקדושות שביניהן אשר לא התלבשו בהן 'הקליפוֹת' ('באר לחי רואי' לר' צבי הירש שפירא ממונקאטש על תיקוני הזוהר תיקון ו דף כג ע"א ד"ה אלא ודאי צריכא).

נשמת המשיח נמצאת בהיכל קן צפור שבתוך גן עדן

בגן עדן התחתון יש מקום אחד שנקרא 'קן צפור' ('אור החמה' על זוהר פרשת בלק דף קצו ע"ב ד"ה 'כיון שאית לון' מהרמ"ק) והוא היכל נסתר וגנוז שעליו נאמר "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ" (ישעיה סד, ג) ואין הצדיקים שבגן עדן יודעים או מכירים אותו (זוהר פרשת בלק דף קצו ע"ב ד"ה ועד דכען וד"ה וביומין, זוהר פרשת שמות דף ח ע"א ד"ה לגו לגו מכל אינון). בהיכל הזה מצוירים צורתם של כל האומות שעלו על ישראל להרע להם. שם גם נמצאים דמותם של האבות הקדושים שנכנסו בשעת החורבן לבית המקדש (זוהר פרשת שמות דף ח ע"א ד"ה ובההוא אתר מרקמן). אמנם הצדיקים שזכו לבנים קדושים 'אפרוחים' אשר לומדים בעולם הזה תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם שני 'מזבחות' ה', להם יש רשות להיכנס שלש פעמים בשנה בשלושת הרגלים בתוך היכל 'קן צפור' יחד עם הקב"ה אשר משתעשע שם איתם (זוהר פרשת בלק דף קצו ע"ב ד"ה וביומין רשימין וד"ה אשר שתה אפרוחיה, ראה 'מעולפת ספירים' יום ראשון אות יח). כי זכות בניהם בעולם הזה מגן עליהם למעלה ומעטר אותם בגן עדן ועל זה נאמר "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי" (תהלים פד, ד) (זוהר פרשת בלק דף קצו ע"ב וד"ה אשר שתה אפרוחיה).

נשמתו של מלך המשיח ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות פרק ז ע"ב ד"ה 'ר"ש זקף' מר' חיים ויטאל, 'ארבע מאות שקל כסף' למהרח"ו הוצאת קראקא תרמו דף סח טור ג ד"ה ונלע"ד חיים, 'מזבח אליהו' למחבר שבט מוסר פרשת זאת הברכה דף רכט ע"א ד"ה ירושלמי דברכות) יושבת בקן צפור שבגן עדן ('דרוש האיתמרי' למחבר שבט מוסר דרוש יח מעיין חכמה ד"ה הוה אזלינן, עפ"י זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב ד"ה בההוא זמנא) ושם היא סתומה וגנוזה ('מגלה עמוקות רנב אופנים' אופן קפ, 'ילקוט חדש' ערך משיח אות קח). לכן דוד המלך חילק את התהלים לק"ן מזמורים משום שמשיח בן דוד יושב בתוך היכל קן צפור ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת תרומה ד"ה עניין צמצום שכינה). וכיון שהוא יושב סתום בתוך קן צפור, לכן משיח נרמז דווקא באות מ' הסתומה בתיבה הראשונה שבפסוק "לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת" (ישעיה ט, ו). וכן מטעם זה משיח נרמז דווקא באות מ' הסתומה בשמו של 'אדם' הראשון המעיד על כל שלשת גלגוליו שהם אדם, דוד, משיח ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קפ, 'ילקוט חדש' ערך משיח אות קח). וזה גם הטעם שבליל פסח שָׂמִים את כזית האפיקומן לפני אכילתו תחת המפה (ראה שו"ע אורח חיים תעז, א), כי הוא רומז על כך שהמשיח גואלם של ישראל גנוּז בתוך 'קן צפור' ('טור ברקת' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע אורח חיים על הלכות פסח סימן תעז סוף אות א).

המשיח עתיד ('טור ברקת' על שו"ע אורח חיים על הלכות פסח סימן תעז סוף אות א) לצאת מהיכל 'קן צפור' שבגן עדן (זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב ד"ה בההוא זמנא) ולהתגלות בעולם הזה ('דמשק אליעזר' על זוהר פרשת שמות דף ח ע"א ד"ה קן). וכשהוא ייצא החוצה ויפתח האות מ' הסתומה בפסוק "לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת" (ישעיה ט, ו), אז כנגדה ייסתם האות מ' הפתוחה המעידה על חומותיה הפרוצים של ירושלים אחרי החורבן כפי שאמר נחמיה "וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵמ פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ" (נחמיה ב, יג). כי כל זמן שהמ' של משיח סתומה המ' של ירושלים פתוחה, וכשיפתח הסתום וייצא משיח מהיכל קן צפור אז ייסתם הפתוח וחומת ירושלים תהיה סגורה וסתומה מכל צד ('מגלה עמוקות רנב אופנים' אופן קפ, 'מדרש לפירושים' לר' שלמה שלם ח"ש דרוש הט' וסף ד"ה ענין גוג ומגוג). ועל זה היה מתפלל ר' ישראל בעל שם טוב ואומר "רבוֹנא דעלמא אימת תפתח היכל קן צפור ויצא משם משיח מלובש בלבושי נוּקמא!" כלומר "רבון העולם מתי יפתח היכל קן צפור וייצא משם משיח מלובש בלבושי נקמה!" ('כתר שם טוב' ליקוטי דברי הבעש"ט אות תטו ד"ה כתיב כי יקרא).

נשמת המשיח עתידה לצאת מקן צפור ולהיכנס בגוֹאלם של ישראל

לפני שיגיע עת הגאולה משיח יזקוף את עיניו ויראה בהיכל 'קן צפור' את צורת האבות שנכנסו לבית ה' בעת החורבן. ויראה שם גם את רחל אמנו ודמעתה על פניה והקב"ה מנחם לה, אך היא לא רוצה לקבל תנחומים שנאמר "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיה לא, יד). אז ירים משיח את קולו ויבכה ויזדעזע כל גן עדן, וכל הצדיקים שם יצעקו ויבכו עמו. ושוב יבכה המשיח, ואז יזדעזע הרקיע שמעל גן עדן אלף וחמש מאות מחנות של מלאכים עליונים, עד שיגיע לכסא העליון. אחר כך יקרא הקב"ה למשיח וישבע לו שהוא יעביר את המלכות הרשעה מן העולם על ידו והוא ינקום את נקמת ישראל. וגם יישבע לו שייתן לישראל את כל הטובות שהוא אמר שעתיד לעשות לעמו. ואז ישוב משיח חזרה לתוך היכל 'קן צפור' שבגן עדן כבראשונה (זוהר פרשת שמות דף ח ע"א ד"ה 'ובההוא אתר מרקמן' ד"ה 'עד דמגו' ועיי"ש באריכות על כל הליך הגאולה השמימי טרם גילוי משיח בארץ ואכמ"ל).

ואחרי זה כל הצדיקים שבגן עדן יחגרו את משיח ב'כלי זיין' שהם אותיות מתוך שמו הקדוש של ה' יתברך. והמשיח יראה ב'קן צפור' את צורת חורבן בית המקדש וכל הצדיקים שנהרגו בו, וילבש עשרה לבושים של נקמה באומות העולם וייגנז שם למשך ארבעים יום. וכשיראה הקב"ה את משיח לובש בגדי נקמה וחגור בכלי הזיין הוא ייקח אותו וינשק אותו על ראשו. וייקח כתר אחד שחקוקים בו שמותיו הקדושים, שהוא העטרה שהתעטר בה הקב"ה בשעה שעברו ישראל את ים סוף ועשה נקמה בפרעה וכל פרשׁיו, ויעטר בה את מלך המשיח (זוהר פרשת שמות דף ח ע"ב ד"ה וקלא יתפוצץ עד ד"ה ואינון שבעה) שנאמר "תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז" (תהלים כא, ד) וכמו שנאמר בו יתברך כאשר הוא התעטר בה "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז" (שיר השירים ה, יא) ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת שמות דף ח ע"ב אות א). וכיון שמשיח יהיה מעוטר בכל אלו, ה' ייקח אותו שוב וינשק אותו כבראשונה, וכל המרכבות הקדושות והמחנות העליונות יתנו למשיח מתנות ודורונות רבים והוא יתעטר בכולם. ואחר כך הוא יכנס בהיכל אחד ויראה שם את כל המלאכים העליונים הנקראים 'אבלי ציון' שבכו בחורבן בית המקדש וממשיכים לבכות עליו תמיד, והם יביאו לו לבוּש מלכוּת אָדוֹם לעשות בו נקמה. ושוב הקב"ה יסתיר את משיח בתוך 'קן צפור' (זוהר פרשת שמות דף ח ע"ב ד"ה וקלא יתפוצץ עד ד"ה ואינון שבעה).

אחרי שלושים יום שמשיח ייסתר בתוך 'קן צפור' (זוהר פרשת שמות דף ח ע"ב ד"ה על תמן בחד היכלא) יגיע עת גאולתן של ישראל, ואז תצא נשמת משיח הצרורה בהיכל קן ציפור שבגן עדן, ותתלבש באיש הראוי לה כדי שיגאל את ישראל ('מדרש האיתמרי' דרוש יח מעין חכמה ד"ה ולהבין זה נקדים). איש זה יהיה אדם צדיק שייולד מאיש ואשה ויגדל בצדקתו עד לעת ההיא של קץ הימין, ואז יזכה באותו היום שתינתן בו הנשמה הגבוהה מאוד הזאת אשר נתונה בגן עדן, והוא יהיה הגואל. כעין זה היה עם משה רבינו שגם כן נולד מאשה וגדל מעט מעט בהשגת חלקים רוחניים, ובשעה שהיה בסנה נשלם לגמרי בלבת האש. בעת ההיא עתיד להיאמר על המשיח "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז) והוא על חלק הנשמה הגבוהה שלו אשר תיוולד ותצא מגן עדן באותו היום ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות פרק ז ע"ב ד"ה 'ר"ש זקף' מר' חיים ויטאל, 'ארבע מאות שקל כסף' למהרח"ו הוצאת קראקא תרמו דף סח טור ג ד"ה ונלע"ד חיים, 'דמשק אליעזר' על זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב ד"ה 'יתחזי' בשם האר"י ז"ל בספרו זוהר הרקיע) ותיכנס בו ותעורר אותו, כך שיתווסף בו 'כוח הנבוּאה' על ידה ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות פרק ז ע"ב ד"ה 'ר"ש זקף' מר' חיים ויטאל, ארבע מאות שקל כסף' למהרח"ו הוצאת קראקא תרמו דף סח טור ג ד"ה ונלע"ד חיים).

מיד כשחרב בית המקדש נולד באותו הדור אדם אחד שבצדקתו היה ראוי להיות הגואל ('שו"ת חתם סופר' חלק ו סימן צח ד"ה והנה בהא). וכן הוא בכל דור ודור, יש אדם אחד שראוי להיות משיח ואם הדור זכאי אז מתלבשת בו נשמת משיח היושבת בהיכל 'קן צפור' שבגן עדן ('מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת זאת הברכה דף רכט ע"א ד"ה ירושלמי דברכות). וכך היו במשך הדורות כמה וכמה אנשים שהיו ראויים שיערה עליהם ה' את רוחו של משיח, אך לא זכו לכך ולבסוף מתו, כי הדוֹר לא היה ראוי ('שו"ת חתם סופר' חלק ו סימן צח ד"ה והנה בהא). כשיגיע בסוף העת שנשמת משיח צריכה לבוא בעולם ולהיכנס באדם צדיק, אז אותו האדם לא יידע על עצמו שהוא המשיח ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות פרק ז ע"ב ד"ה 'ר"ש זקף' מר' חיים ויטאל, 'ארבע מאות שקל כסף' למהרח"ו הוצאת קראקא תרמו דף סח טור ג ד"ה ונלע"ד חיים) והגואל האחרון, כמו שמשה רבינו הגואל הראשון היה בן שמונים שנה ולא ידע ולא הרגיש בעצמו שהוא גואל ישראל עד שהודיעו ה'. ואחרי שהגואל האחרון כבר יקבל את הנשמה הגבוהה אז הוא יידע שהוא משיח אף שאחרים עדיין לא יכירוהו ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות פרק ז ע"ב ד"ה 'ר"ש זקף' מר' חיים ויטאל, 'ארבע מאות שקל כסף' למהרח"ו הוצאת קראקא תרמו דף סח טור ג ד"ה ונלע"ד חיים).

אחר כך יסתלק משיח לרקיע כמו שעלה משה רבינו לרקיע, וכשיחזור יכירוהו כבר כל ישראל ויתקבצו אליו ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות פרק ז ע"ב ד"ה 'ר"ש זקף' מר' חיים ויטאל, 'ארבע מאות שקל כסף' למהרח"ו הוצאת קראקא תרמו דף סח טור ג ד"ה ונלע"ד חיים). תחילת גילוּיוֹ יהיה בארץ הגליל (זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב ד"ה בההוא זמנא) כלומר בעיר טבריה הנקראת בפי רבותינו 'גליל תחתון' ('זכירה לחיים' לר' חיים פלאג'י על זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב ד"ה ויתער בארעא), כי שם התחיל החורבן של ארץ ישראל הקדוֹשה (זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב ד"ה בההוא זמנא). וכן כאשר גלתה הסנהדרין עשר גלויות (ראה גמ' ראש השנה דף לא ע"א – ע"ב) היא גלתה בסוף לעיר טבריה ושם התבטלה. לכן משם עתידים ישראל ליגאל ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת שמות דף ז ע"ב אות א). ולזה הצטוו ישראל במצות שילוח הקן "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ו – ז) שבשכר מצוה זו "תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ" (שמות טו, ז) של הקב"ה על אומות העולם לעתיד לבוא, וגם "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ" (תהלים קד, ל) ('חומת אנך' להחיד"א פרשת כי תצא אות ו) הוא רוחו של משיח. ואז יתקיים סוף הפסוק "וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה" (תהלים קד, ל) להחזיר העטרה ליושנה ובא לציון גואל, במהרה בימינו אמן ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת כי תצא ד"ה מסרה תשלח את האם).