פרשיות נצבים וילך – יצר הטוב ויצר הרע

הקב"ה אמר שהוא יודע כי ישראל עתידים לחטוא בגלל 'היצר הרע' כפי שהיה בזמן הליכתם במדבר עוד לפני שנכנסו לארץ ישראל שנאמר "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" (דברים לא, כא) (הרמב"ן דברים לא, כא).

ויש להתבונן, מתי מגיעים 'היצר הטוב' ו'היצר הרע' אל האדם? והיכן הם שוכנים בתוך גופו כך שמשפיעים עליו לטוב או לרע?

רק היצר הטוב משפיע על התינוק כאשר הוא בתוך בטן אמו

בשעה שהתינוק נוצר בבטן אמו כלולים בו יצר הטוב ויצר הרע. אך היצר הרע נמצא בו רק ב'כוֹח' ולא בפועל ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה סג, ו ד"ה זורו רשעים מרחם) ואינו שולט בו ('ספר חסידים' סימן תתשלז). ולעומתו היצר הטוב נמצא בו בפועל, ושׁורה עמו ממש בתוך בטן אמו (עפ"י 'מגדל עוז' ליעב"ץ עליית יצר הטוב וד"ה ודע כי ענין יצר טוב, עפ"י 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת י אות יד). באותו הזמן התינוק לומד את כל התורה ('מדבר קדמות' מערכת י אות יד) שהם שבעים פנים שבה, על ידי היצר הטוב (עפ"י זוהר פרשת בא דף מא ע"ב ד"ה 'וקודם דייתי' רעיא מהימנא) כאשר נֵר דלוּק על ראשו, והוא צופה ומביט מסוף העולם עד לסופו (גמ' נדה דף ל ע"א), כלומר שהוא משיג ויודע בייחוד ה' מראשית המחשבה ועד סופה, ועומד על סתרי התורה וטעמיה המופלאים ('מגדל עוז' ליעב"ץ עליית יצר הטוב וד"ה ודע כי ענין יצר).

היוצאים מן הכלל הזה הם אותם תינוקות שנשמותיהם מתתקע"ד דורות של עזי פנים, אשר היו לפני בריאת העולם (ראה גמ' חגיגה יג ע"ב – יד ע"א). תינוקות אלו כבר בבטן אמם יש בהם יצר הרע ('ספר חסידים' סימן תתשלז) בפועל, לפי שהם רשעים גמורים ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה סג, ו ד"ה זורו רשעים מרחם). כך היה עם עשו הרשע שכבר בבטן אמו היה לו יצר הרע, לכן ('מדרש תנחומא' כי תצא אות ד) כאשר היתה אמו עוברת ליד פתחי עבודה זרה עשו הרשע היה מבקש לצאת מבטנה (רש"י בראשית כה, כב). וכן כשהוא היה בתוך בטנה הוא קרע לה את הרחם שלא תוכל להוליד עוד. לכן לא יכלה רבקה להוליד את שניים עשר השבטים כפי שהיתה ראויה. וזהו מה שנאמר על עשו "עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו" (עמוס א, יא), הַכְּתִיב בפסוק היה 'רחמו' חסר אות י' והוא לשון יחיד – לפי שמדבר על רחמה של רבקה אמו ('מדרש תנחומא' פרשת כי תצא אות ד).

וכזה היה אדם הנקרא 'שבתאי אוצר הפירות' שכאשר הוא היה בבטן אמו לא שקט ולא נרגע ורצה לאכול על אף שלחשׁו לאמו כי אותו היום הוא 'יום הכיפורים', ובסוף יצא ממנו רשע (ראה גמ' יומא דף פב ע"ב – פג ע"א) ('ספר חסידים' סימן תתשלז). ועל עשו הרשע ושבתאי הרשע נאמר "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב" (תהלים נח, ד) ('מדרש תנחומא' כי תצא אות ד, יומא פג ע"א), "רְשָׁעִים" – הם אותם דורות שיש להם יצר הרע עוד כשהם בבטן אמם, והם עזי פנים וממרים באביהם ואמם ('ספר חסידים' סימן תתשלז). ואמר עליהם "זֹרוּ" כי הוא עניין 'זר' שיהיו "רְשָׁעִים מֵרָחֶם", שהרי כל העולם אין להם יצר הרע בתוך רחם אמם אלא רק יצר הטוב ('תהלות יוסף' להחיד"א מזמור תהלים נח, ד ד"ה זרו רשעים מרחם) ועל ידי כן הנפש שלהם נשמרת זכה וטהורה מעוון ('ספר חסידים' סימן תתשלז), מה שאין כן הם ש"תָּעוּ מִבֶּטֶן" משום שהיו מאותם הדורות שקודם הבריאה ('תהלות יוסף' להחיד"א מזמור תהלים נח, ד ד"ה זרו רשעים מרחם).

היצר הרע מגיע בשעת הלידה ומגרש את היצר הטוב של התינוק

בעת שהתינוק יוצא לאויר העולם בשעת הלידה מיד מופיע בו היצר הרע שנאמר "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) (סנהדרין דף צא ע"ב, זוהר פרשת וישב דף קעט ע"א ד"ה וישב יעקב, זוהר פרשת וישלח קסה ע"ב ד"ה וישלח יעקב, 'מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ו חלק ב פרק ט ד"ה והנה על נפש, 'מדבר קדמות' מערכת י אות יד בשם 'פסקי תוספות' נדרים אות סב) "חַטָּאת" – הוא היצר הרע, כמו שדוד המלך קרא לו "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נא, ה) (זוהר וישלח דף קסה ע"ב ד"ה וישלח יעקב) ונקרא "חַטָּאת" על שהוא מקור כל החטאים ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב מהרמ"ק) ומביא את האדם לחטוא בכל יום לפני קוֹנוֹ (זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה וישלח יעקב), לכן גם נאמר עליו "רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) כי האדם רובץ תחת משׂאו של היצר הרע (עפ"י 'קרית ארבע' פרשת בראשית דף ב ע"ב ד"ה לפתח חטאת רובץ, 'פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת היו'ד אות כז). וכן על 'היצר הרע' שבא לתינוק בלידה נאמר גם "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא), "מִנְּעֻרָיו" – משעה שננער ויוצא לעולם (גמ' ירושלמי ברכות דף כז ע"ב פרק ג הלכה ה).

היצר הרע יוצא מן הכוח אל הפועל דווקא בבוא התינוק לאויר העולם הזה, כי העולם הזה כרוך בעקבי יצר הרע ושם 'מוצא מין את מינו וניעור' ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על בראשית רבה סג, ו ד"ה זורו רשעים מרחם). וכאשר היצר הרע בא בתינוק בשעת הלידה הוא נאבק עם היצר הטוב אשר כבר נמצא בו (זוהר פרשת בא דף מא ע"ב ד"ה 'וקודם דייתי' רעיא מהימנא), ומצליח לגרש את היצר הטוב ('מדבר קדמות' מערכת י אות יד בשם 'פסקי תוספות' נדרים אות סב, 'אברהם אנכי' לר' אברהם פאלג'י סימן ח ד"ה 'זנח ישראל' בשם 'מדבר קדמות') ומשכיח מהתינוק את כל השבעים פנים שבתורה אשר למד מהיצר הטוב (זוהר פרשת בא דף מא ע"ב ד"ה 'וקודם דייתי' רעיא מהימנא) על ידי שסוטר על פיו. ובזה נשכח מהתינוק כל התורה שלמד (עפ"י גמ' נדה דף ל ע"א).

זה הטעם שהבהמות והחיות יודעות להישמר מכל מקום של היזק כבר ביום בו הן נולדות (זוהר פרשת וישב דף קעט ע"א ד"ה וישב יעקב), כגון אם ישׂימו אותן לפני האש או בראש הגג הן יהיו נזהרות מעצמן ויברחו משם על מנת לא ליפול בפחת ('כתם פז' על זוהר תחילת פרשת וישב ד"ה רבי חייא פתח ואמר), אך לעומתן התינוק אדרבא משליך את עצמו בתוך האש ולא נשמר מכל מקומות ההיזק הללו – וזה מחמת היצר הרע השוכן בקרבו שמיד מטעהו לדרך רעה (זוהר פרשת וישב דף קעט ע"א ד"ה וישב יעקב) ומסמא עיני שִׂכְלוֹ בסִכְלוּת גדולה, כפי שהיצר הרע בעצמו נקרא בשם "כְסִיל" שנאמר "מֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (קהלת ד, יג) ('כתם פז' על זוהר תחילת פרשת וישב ד"ה רבי חייא פתח ואמר). מחמת כן גם כל מעשיו של התינוק הם נזק, על אף שמעשיו נעשים בבלי דעת ואינו טועם מטעם החטא כמו אדם גדול שחוטא ונהנה מהעבירה ('מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת חקת ד"ה אמנם נראה לפרש). 

לידת האישה היא לאחר תשעה חודשים שהם מאתים ושבעים יום, ובגימטריא הם ר"ע ימים. דבר זה רומז ליצר הרע המגיע לתינוק ביום הלידה ('אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו מערכת ע אות יד בשם מהרי"ץ) וכפי שאמר הפסוק "כִּי יֵצֶר לֵב הָֽאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא) ('אמת ליעקב' מערכת ע אות יד, 'שפתי כהן על התורה' פרשת נח על הפסוק 'כי יצר לב האדם'). ויש מהנשים שיולדות ביום רע"ה מתחילת ההריון, וגם מספר ימים אלו רומז ליצר הרע שעליו נאמר "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) (מהר"י צמח בהערות על 'מבוא שערים' שער ה חלק א פרק י ד"ה 'וכבר ידעת כי לא' אות ד). ועוד רֶמֶז, כי התיבה "לַפֶּתַח" שבפסוק היא אותיות 'פת-חל', והתיבה 'פת' לבדה היא גמטריא 'לילי"ת' אשת הס"מ – ללמד שממנה היצר הרע 'חל', כלומר שולט בשעת היציאה מהפתח ('מראית העין' להחיד"א מסכת סנהדרין צא ד"ה א"ל משעת יצירה).

משעת הלידה ועד גיל שלש עשרה שולט על הילד רק היצר הרע 

היצר הרע הנמצא בגופו של הילד באופן קבוע מאז שנולד נעשה לו לחבר, כפי שנאמר על היצר הרע "חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית" (משלי כח, כד) (זוהר פרשת פקודי דף רנ ע"א ד"ה 'אמאי אקרי חבר' היכלות דקדושה'). והיצר הרע מרגיל עִמו את כל האיברים, עד שהם כולם עומדים בכוחו ('מדרש תלפיות' ענף אשה ד"ה 'ואולי י"ל שכיון' בהסבר דברי ר' יהושע בן לוי) והוא נעשה כמו 'בעל הבית' על הילד ואיבריו. ובזה יסודות גשמיים רבים נעשים לעוזריו של היצר הרע, וכפי שנרמז בסופי תיבות הפסוק "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא) שיוצא התיבה 'רבים' ('אגרא דכלה' פרשת נח על הפסוק 'רע מנעוריו'). ועל הילד הזה ששולט בו רק היצר הרע אמר הכתוב "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב) ('מאור ושמש' פרשת לך לך ד"ה ונראה שהנה ידוע).

שלש עשרה השנים הראשונות של הילד נחשבות כמו שנות ערלה, מחמת שלטון היצר הרע (זוהר פרשת לך לך דף עט ע"א ד"ה 'באילנא שלטא' סתרי תורה) המנסה לשכנע את הנער ליהנות מתאוות העולם כל עוד שהוא עדיין צעיר ורווק ובכוחו ויצר הטוב עדיין לא נמצא בו, ואומר לו "אם לא תענג את עצמך כעת מתי תתענג, כאשר כבר תזדקן?!" (זוהר פרשת פקודי דף רסז ע"ב ד"ה 'לכה נרוה דודים' וד"ה 'מאי טעמא' היכלות דסטרא אחרא) והוא אוֹרב לאדם ושולט בגופו ('וישכם אברהם' לר' אברהם פלאג'י על תהלים מא ד"ה בזאת ידעתי). מחמת כן בני האדם מתוודים ביום הכיפורים ואומרים "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", שהכוונה היא על אותן שלש עשרה שנה ראשונות לחייו שבהם היה לאדם רק יצר הרע, ומחמתו עשה הרע בעיני ה' ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן קנח ד"ה 'עוד נוכל לומר שהכונה' עיי"ש).

כיוון שכל מחשבות והתבוננות הנער הוא בתענוגי העולם והגוף מחמת יצרו הרע, לכן צריך להוכיח אותו על מנת לרסנו ולהנהיגו עד שיבוא היצר הטוב, שנאמר "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו). וכן אמר דוד המלך "בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ" (תהלים קיט, ט). ואף שהאיוולוּת דבוקה וקשורה בנער ימים רבים, אין לאדם להתייאש ולומר שאין לו תקנה חלילה אלא צריך להוכיחו מעט מעט עד שיכנס בליבו התוכחה, כפי שאמר שלמה המלך "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר, שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ" (משלי כב, טו) (הקדמת 'רבינו בחיי' לפרשת שמות).

זה הטעם שיש שבח גדול בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, היות שהיצר הרע כבר נולד עמהם ואילו היצר הטוב לא נמצא אצלם כלל – ואז הבל פיהם הוא שבח כפול וגדול הגורם תיקון להם ותיקון לעולם, שמוציאים יקר מזוֹלל. וזהו מה שנאמר "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" (תהלים ח, ג), "עוֹלְלִים" – אלו הילדים הלומדים מקרא, "וְיֹנְקִים" – אלו הילדים הלומדים משנה, שמתענגים יותר בלימודם. ומשתי המדרגות האלו יחד מקדימה רפואה למכה ונמשך התכלית "לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" – שהוא אחיזת הרע ('מאמר הנפש' להרמ"ע מפאנו חלק רביעי פרק שישה עשר). 

כמה גדול יהיה כוחו של היצר הרע והתגברותו בזרע הנולד תלוי באביו ואמו של הנולד. שכפי גודל התאווה והחימום שהוא חלק הרע שביצר הרע אשר היה באותה השעה שבא לעולם – כך יגדל אחיזת היצר הרע בתינוק ויבוא לידי חטא. לכן הבכור צריך יותר שמירה לפי שהוא ראשון לתאוה ולחימום היצר הרע, ואז יש ליצר הרע חלק גדול בו והוא יותר שולט בו ועלול יותר לחטוא, וכמו שהיה עם הבכורים שנפלו וחטאו במעשה העגל. ומפאת יצר הרע של הבכורים היתה במצרים גזירת מיתה על כל הבכורים שנולדו, אלא שריחם ה' על הבכורים של ישראל והצילם. ולכן ה' ציוה לקדש את הבכורים על מנת להוציאם מעל יצרם הרע ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב' דרוש יב ד"ה 'ובאמת אנחנו עם' והלאה. ועיי"ש בדבריו הנפלאים).

בגיל שלש עשרה נכנס גם יצר הטוב ויש מלחמה בין היצרים

כאשר אדם גוֹדל ומתפקח (עפ"י 'מדבר קדמות' מערכת י אות יד בשם 'פסקי תוספות' נדרים אות סב) ומגיע לגיל שלש עשרה, אז יצר הטוב ('קהלת רבה' ד אות יג, זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה ויצר הטוב, 'מבוא שערים' שער ו חלק ב פרק ט ד"ה והנה על נפש) נכנס לתוכו ו'מוֹלֵךְ' בו יום אחד ביום הבר מצוה, בעוד שיצר הרע נכנע בפניו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה ויאמר יעקב מכרה, 'מחברת הקודש' למהרח"ו שער יציאת מצרים דף ע ע"א). וכיון שהיצר הטוב בא באדם רק שלש עשרה שנה אחרי שהיצר הרע כבר נמצא אצל התינוק, לכן היצר הטוב נקרא בשם "יֶלֶד" כפי שקרא לו שלמה המלך "יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם" (קהלת ד, יג), וזה ביחס ליצר הרע שהוא כבר "זָקֵן" בתוך גוף האדם ('קהלת רבה' ד, יג, זוהר פרשת וישב דף קעט ע"א ד"ה ותא חזי. ראה זוהר פרשת פקודי דף רסז ע"ב ד"ה 'מאי טעמא' היכלות דסטרא אחרא) ועליו נאמר "מֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (קהלת ד, יג) ('קהלת רבה' ד, יג) (להרחבה על מעלת יום הבר מצוה ראה מאמרינו לפרשת ויגש – 'מעלת נער הבר מצוה').

כאשר היצר הטוב גדל ובא עם הילד, הוא מנסה למנוע אותו מלעבור עבירות ואיסורים, אחרי שבמשך שלש עשרה שנה לא היה מי שמיחה בידו, והיצר הרע עשה בו את רצונו (עפ"י 'אבות דרבי נתן' פרק טז ד"ה יצר הרע) והטעימו מהתאוה שנהיתה ערֵבה לנפשו ('כתם פז' על זוהר תחילת פרשת וישב ד"ה רבי חייא פתח ואמר), עד שהיצר הרע בעצמו כבר נעשה ל'בעל הבית' אצלו. ואילו יצר הטוב שמגיע עתה הוא רק 'אורח' ('אגרא דכלה' פרשת נח פרשה ח על הפסוק 'רע מנעוריו') ונחשב ל"מִסְכֵּן" (קהלת ד, יג) על שדבריו אינם נשמעים ('כתם פז' על זוהר תחילת פרשת וישב ד"ה רבי חייא פתח). לכן הֶרְגֵּל הרע עלול לגבור אצל הנער על הרגל הטוב שמתחדש (הרמ"ד הוואלי פרשת נח על הפסוק 'כי יצר לב').

לאחר שלש עשרה שנה האדם כבר מאמין ליצר הרע, וכשבא יצר הטוב הוא נדמה לו כאילו הטעינוּ עליו את כל המשׂאות שבעולם (זוהר פרשת וישב דף קעט ע"ב ד"ה תא חזי). ואז שני היצרים שלו נלחמים זה עם זה ('ידו בכל' סימן רפב ד"ה זוהר בסדר זה) במלחמה עצומה ותמידית (הרמ"ד הוואלי פרשת נח פרק ח על הפסוק 'כי יצר לב האדם', 'ידו בכל' סימן רפב ד"ה זוהר בסדר זה) ובמריבה גדולה שאין כמותה בכל העולם ('כתם פז' על זוהר תחילת פרשת וישב ד"ה רבי חייא פתח ואמר), והאדם נעשה מלא פניות ובלבולי מחשבות ('מאור ושמש' פרשת לך לך ד"ה ונראה דהנה ידוע) מכוח היצר הרע הכלול בעצמוּת האדם בחומר הגוף, אשר נותן בו את כוח המתאוה שבלב ('נזר הקודש' על בראשית רבה לד, יב דף קסז ע"ב ד"ה ואמנם הכל הולך). אז ניתנת בידי האדם הבחירה לנטות לאיזה צד שירצה ('ידו בכל' סימן רפב ד"ה זוהר בסדר זה) ולקבל על זה שכר או עונש (עפ"י 'מראית העין' מסכת שבת דף עז ד"ה מ"ט עזי מסגן).

וזה הטעם מדוע היצר הרע נמצא באדם במשך שלש עשרה שנה ורק אחר כך בא היצר הטוב, כי אם היה להיפך ('ידו בכל' סימן רפב ד"ה זוהר בסדר זה) שהיצר הטוב היה נשאר עם האדם ממעי אמו, ואילו רק בהגיע הנער לגיל שלש עשרה היה נכנס בו היצר הרע – לא היה אז בכוחו לפתות את האדם ('מראית העין' להחיד"א מסכת שבת דף עז ד"ה מ"ט עזי מסגן) והיצר הטוב היה מגרש אותו ללא שהיה לו שליטה בגוף האדם בכלל. לכן הקב"ה מקדים להשריש את היצר הרע בגוף האדם באותם שנים, ואז היצר הטוב כבר לא יכול לגרשו ולבטלו ('ידו בכל' סימן רפב ד"ה זוהר בסדר זה), ואדרבא הוא נשמע לו יותר מאשר יצר הטוב, כי הוא בא לו לפני בואו של היצר הטוב ('נזר הקודש' בראשית רבה לד, יא סוף ד"ה הרשעים הם ברשות לבן).

אמנם כיון שסוף סוף הקדים היצר הטוב לבוא בתוך בטן האֵם לפני שבא היצר הרע, על כן יש לו תקומה אחר כך בפני היצר הרע ('ספר החיים' לאחיו של המהר"ל בחלק 'ספר חיים טובים' פרק א ד"ה נר דלוק) על ידי ההכנות הגדולות שהיו לו לחזק את כוחו כאשר היה בבטן האם ('דבר בעתו' לר' ששון מרדכי חלק עקידת יצחק עמ' 18 ד"ה ויהי אחר הדברים). וגם תוכחות המוסר שנותנים לנער בעוד טבעו רך, מסייעים לו על מנת לרסנו ולהנהיגו ולהביאו בשעבוד היצר הטוב (הקדמת 'רבינו בחיי' לפרשת שמות). מטעם זה זרע ישראל מחנכים את בניהם מקטנותם אל המצוות עוד לפני שהגיע זמן חיובם עליהם, כדי שיהיו מורגלים בכך, ואז בבֹא היצר הטוב הוא ימצא מכוֹן לשבתו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר תחילת פרשת וישב ד"ה רבי חייא פתח).

היצר הטוב והיצר הרע נמצאים ומשפיעים בתוך ליבו של האדם

התלבשותו של היצר הרע יחד עם היצר הטוב הוא בתוך גוף האדם בחללי הלב ('אמת ליעקב' מערכת ל אות סג) כאשר היצר הטוב מתלבש בחלל הלב שמימין, והיצר הרע מתלבש בחלל הלב שמשמאל ('אמת ליעקב' מערכת ל אות סג, 'מדרש תלפיות' ענף יצר הרע ד"ה יצר הרע דעבודה זרה) ומשם הם מתפשטים בכל הגוף ('אמת ליעקב' מערכת ל אות סג). וכנגד שני היצרים שבתוך לב האדם אמרו רבותינו ""וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" (דברים ו, ה) "בְּכָל לְבָבְךָ" – בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע" (ראה גמ' ברכות דף נד ע"א) ('ארץ החיים' על התהלים מזמור כד, ד אות ג, 'ספר התניא' פרק ט ועיי"ש פרקים ט - יג).

כנגד היצרים האלו נאמר "לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ" (קהלת י, ב) ('אמת ליעקב' מערכת ל אות סג), "לֵב חָכָם לִימִינוֹ" – הוא יצר הטוב בחלל ימין, "וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ" – הוא יצר הרע בחלל שמאל ('נפש החיים' שער ד פרק ד בהגהה ד"ה ואולי גם לזה). ולזה מועילה הנחת תפילין של יד, לפי שיש כוח באזכרות שֵׁם ה' שבה לשבר את היצר הרע. לכן שׂמים את התפילין ביד שמאל כנגד הלב. וזה נרמז בפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט" (תהלים טז, ח), "שִׁוִּיתִי ה'" – הוא תפילין של יד, "לְנֶגְדִּי תָמִיד" – אל מול מה שמנגד אותי תמיד שהוא היצר הרע, "כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט" – שאז צד ימין של היצר הטוב לא ימוֹט בוודאי ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף לג ע"ב ד"ה 'כ"א הזכרות' מהרמ"ע מפאנו).

היצר הטוב יודע את מקומו ונשאר בצד ימין תמיד, ומייעץ לאדם רק טוב אמיתי. אבל היצר הרע אינו שומר את מקומו המיוחד לו בחלל השמאלי להסית לעוון ולחטא נגלה, ולפעמים הוא מדלג ממקומו גם לחלל הימיני ויושב בין מפתחי הלב ('נפש החיים' שער ד פרק ד בהגהה ד"ה ואולי גם לזה) והוא מקטין עצמו כמו זבוּב ומייעץ לאדם לחטוא ליוצרו ('פירוש סידור התפילה' למחבר הרוקח על 'שלא עשני גוי ושאר ברכות השחר' אות ז ד"ה ואל ישלוט בי). לכן לפעמים עבירה נראית לאדם כתוספת קדוּשה וכאילו זה מיצר הטוב – והוא אינו מרגיש שלמעשה טמון בה רע ומר. ועל דבר זה אמרו רבותינו "יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב" (ראה גמ' ברכות דף סא ע"א) ('נפש החיים' שער ד פרק ד בהגהה ד"ה ואולי גם). 

מגיל שלש עשרה מלווים את האדם גם מלאך יצר הטוב ומלאך יצר הרע 

כאשר אדם הראשון היה בגן עדן קודם שחטא, היה לו 'יצר הרע' חיצוני המסיתו לעבירה – והוא היה המלאך אשר רכב על גבי הנחש הקדמון כדי להחטיאו שעליו נאמר "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן" (תהלים יב, ט). יֵצֶר זה היה מלאך חיצוני ולא פנימי בתוך גופו של אדם הראשון, לפי שהאדם נברא נקי וזך מזוהמת הרע שנאמר "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" (קהלת ז, כט). אז היה בידי האדם הראשון יכולת להימלט בקלוּת מהיצר הרע. אבל אחרי חטא אכילת עץ הדעת שהיה כלול בו שורש כוח הרע, נדבק כוח הרע בעצמוּת גופו והתגשם חוֹמרוֹ בזוהמת הרע, ונעשה אז באדם גם זוהמא של יצר הרע פנימי. זה הטעם שקשה מאוד לכל אדם לכבוש את היצר הרע, כי יש גם יצר הרע פנימי וגם חיצוני. וזה דומה לעיר אחת שיש לה אויבים מבחוץ ואויבים מבפנים והם מחזקים אחד את השני ('נזר הקודש' על בראשית רבה לד, יב דף קסז ע"א ד"ה 'ואמנם הכל הולך' בשם חכמי האמת).

בשעת מתן תורה פסקה זוהמת הנחש הקדמוני מישראל, אך מכל מקום לא נתבטל מהם היצר הרע לגמרי אלא חזרו להיות קרוב למדרגת אדם הראשון קודם החטא שלא היה לו אלא את היצר הרע החיצוני ולא הפנימי. באופן זה גם ניתן להם שמירת התורה והמצוות בהר סיני, כדי שיכבשו את היצר הרע החיצוני. בטענה זו ניצח משה רבינו את מלאכי השרת בשעת מתן תורה כאשר אמר להם "כלום יש יצר הרע ביניכם שאתם רוצים את התורה?" (ראה גמ' שבת דף פט תחילת ע"א). אבל אחרי חטא העגל חזרו ישראל לזוהמתן שהיא זוהמת היצר הרע הפנימי. כי התעורר שוב חטא זוהמת אדם הראשון אשר עדיין לא נשלם תיקונו כראוי. ולעתיד לבוא בזמן תחית המתים, כאשר כבר תתעכל זוהמת האדם בקבר, אז יתבטל היצר הרע הפנימי לגמרי והאדם יהיה עשוי מחומר זך ונקי מצד עצמותו ועל זה נאמר "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם" (יחזקאל לו, כו) כלומר מפנימיות הבשר ('נזר הקודש' על בראשית רבה לד, יב דף קסז ע"א ד"ה 'ואמנם הכל הולך').

ונמצא כי נוסף ליצר הרע הפנימי שיש לכל אדם מאז חטא אדם הראשון, הרי שיש לו כבר מראשית הבריאה גם יצר הרע חיצוני ('נזר הקודש' על בראשית רבה לד, יב דף קסז ע"א ד"ה 'ואמנם הכל הולך' בשם חכמי האמת) ועמו יש גם יצר הטוב חיצוני, והם שני מלאכים ממש (זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה ויצר הטוב אתי, 'מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ו חלק ב פרק ז, 'אור החמה' על זוהר וישלח דף קסה ע"ב ד"ה 'ודוד הכי נמי' מהרא"ג, 'אמת ליעקב' מערכת ג אות לט, 'פדה את אברהם' לר' אברהם פאלג'י מערכת היו'ד אות כח בשם סברא) הנמצאים תמיד עם האדם – יצר הטוב נמצא מצד ימין לאדם ויצר הרע מצד שמאל לאדם (זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה ויצר הטוב אתי). יצר הטוב נאצל ממלאך מט"ט ונאחז בכח האלקוּת הקדוש, ויצר הרע נאצל מס"מ ונאחז בכח החיצוני הטמא, שכל אחד מהם שואב משורשו. כמו כן היצר הטוב יש לו קשר לצד הנשמה שבאדם והיצר הרע יש לו קשר לצד החוֹמר שבאדם – וכל אחד מהם מטה את האדם לצדו ('אור החמה' על זוהר וישלח דף קסה ע"ב ד"ה 'ואינון תרין מלאכים' מהרמ"ק).

מלאכי היצר הטוב והיצר הרע מלווים את האדם ('רבינו בחיי' בראשית ג, כה סוף ד"ה ועל דרך הקבלה) החל מהגיעו לגיל מצוות (עפ"י 'שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא ד"ה 'עוד אפשר' בשם הזוהר), כשאחד הולך לימינו ואחד לשמאלו ('רבינו בחיי' בראשית ג, כה סוף ד"ה ועל דרך הקבלה). ובשעה שהאדם אומר בערב שבת "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב, א) אותם שני מלאכי השרת מניחים את ידיהם על ראשו ואומרים לו "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיה ו, ז) (ראה גמ' שבת דף קיט ע"ב), ואחר כך הם מלווים אותו מבית הכנסת לביתו. וכשהאדם מוצא בביתו נר דלוק ושולחן ערוך וּמִטָּה מוצעת אזי המלאך הטוב אומר "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך" והמלאך הרע עונה בעל כורחו "אמן". ואם האדם לא מוצא את ביתו כך, אזי המלאך הרע הוא זה שאומר "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך" והמלאך הטוב עונה בעל כורחו "אמן" (גמ' שבת דף קיט ע"ב. ראה 'כתם פז' על זוהר פרשת וישלח דף קסה ד"ה רבי יהודה פתח).

מלאך היצר הרע עומד מחוץ לאדם ומשפיע עליו כוח הרע כדי להטותו מדרכי חיים למוות ('נזר הקודש' על בראשית רבה לד, יב דף קסז ע"ב ד"ה ואמנם הכל הולך) ומחמת שהיצר הרע הזה עומד משמאל לאדם, לכן עם ישראל הצטוו להניח תפילין בידם השמאלית וכך להתגבר על צד שמאל שבו נמצא היצר הרע ('מאה שערים' היוחס לר"מ רקנאטי שער עשירי ד"ה ועל דרך אמת), ולהכניע ולקשור ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה עט ופ' ד"ה 'וראיתי מי שכתב') את היצר הרע ('טעמי המצוות' לרקנאטי מצות עשה להניח תפלין ד"ה בספר הזוהר) שלא יחטיא אותם על ידי שמירה מעולה של שם הוויה שבתפילין ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצות עשה מצוה קעח), וכפי שנרמז בפסוק "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח) ('מאה שערים' המיוחס לר"מ רקנאטי שער עשירי ד"ה ועל דרך אמת, 'טעמי המצוות' לרקנאטי מצות עשה להניח תפלין ד"ה בספר הזוהר, 'טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצות עשה מצוה קעח).

שני מלאכים אלו המלווים את האדם מעידים על כל מעשיו (ראה גמ' חגיגה דף טז ע"א) (זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"ב ד"ה רבי שמעון). ובשעת צאת נשמת האדם מן העולם, אותם שני מלאכי השרת מסדרים לפניו ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק יד ד"ה והני תרי) כל פרק או כל דבר אחר אשר שכח מלימודו ('ילקוט שמעוני' משלי רמז תתקמה), כפי ששמעו מפיו כל ימי חייו – וזה על מנת שלא יהיה לו בושת פנים לפני הקב"ה ('מאמר חקור דין' חלק ב פרק יד ד"ה והני תרי) לעתיד לבוא ('ילקוט שמעוני' משלי רמז תתקמה).

אדם שמשתדל במצוות התורה גורם להכנעת היצר הרע תחת היצר הטוב

החל מגיל שלש עשרה, אם האדם הוא רשע ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב מהרא"ג) ומטמא את עצמו, אזי היצר הרע שלו מתגבר על היצר הטוב (זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח) ומקטרג עליו ומבקש להמית אותו כפי שביקש עד שהיה בגיל שלש עשרה, ואילו היצר הטוב אז שותק ('אור החמה' על זוהר וישלח דף קסה ע"ב מהרא"ג). אך אם האדם משתדל במצוות התורה אזי היצר הטוב שלו מתגבר על היצר הרע, עד שהיצר הרע משלים עמו ונהיה עבד ליצר הטוב, שנאמר "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי טז, ז) (זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח) ואז שולט 'הימין' על 'השמאל' (זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה ויצר הטוב). ולזה רומז חיבור הרגלים בשעת תפילת העמידה – להורות שגם אם יש ימין ושמאל שהם יצר הטוב ויצר הרע, הרי שצריך שיתאחדו בעבודת ה' יתברך ואז האדם הוא בחינת 'מלאך' ('בית אלקים' להמבי"ט שער התפילה פרק ז ד"ה ובזה הוא כבודו).

כאשר היצר הטוב שבימין גובר על היצר הרע שבשמאל, שני מלאכי היצר הטוב והיצר הרע שומרים יחד על האדם בכל דרכיו (זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה ויצר הטוב) מנזקי העולם הזה וגם מנזקי העולם הבא שלא יחטא ('אור החמה' על זוהר וישלח דף קסה ע"ב מהרא"ג ד"ה ודוד הכי נמי). ועליהם נאמר "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא, יא) (זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה ויצר הטוב), "מַלְאָכָיו" – הם המלאכים שרגילים ללכת עם כל אדם, "יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ" – כלומר לך דווקא, שאתה מתקן דרכיך ומעשיך מגיל שלש עשרה שנה ומעלה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג). וכאשר המלאכים האלו שומרים על האדם הם מפילים את המזיקים מלפניו, שנאמר "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תהלים צא, ז), "וּרְבָבָה מִימִינֶךָ" – נופלים רבבה מזיקים מצד ימין כי שם יש את יצר הטוב, אך מצד השמאל נופלים רק "אֶלֶף" מזיקים, לפי ששם נמצא היצר הרע שאין בו כוח להפיל יותר מזה, וגם את אלו הוא מפיל בעל כורחו ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה 'ודוד הכי נמי' מר' אברהם גלאנטי).

מלחמת היצר של האדם היא כל ימי חייו ('תפארת שלמה' פרשת כי תצא ד"ה כי תצא למלחמה על אויביך), כי היצר הרע אינו נח ואינו שוקט מלהביא את האדם אל תאווֹת העולם הזה והבליו ומלבלבל את מחשבות האדם ותפילותיו, עד שקשה לאדם לעמוד מול תחבולותיו (מתוך תפילת ר' אלימלך מליזענסק כמובא בסידור תפילה נוסח ספרד). והוא אינו זז מלהחטיא את האדם אפילו לעת זקנתו ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסה ע"ב ד"ה 'ודוד הכי נמי' מהרא"ג) כשמגיע לפרק המוות ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קעט ע"ב מהרמ"ק) בשעת יציאת הנשמה ('פדה את אברהם' לר' אברהם פאלג'י מערכת היו'ד אות כח בשם סברא). לכן ישראל מבקשים בכל יום ויום בברכות השחר להינצל מיצר הרע ולהידבק ביצר הטוב "וְתַרְחִיקֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע וְתַדְבִּיקֵנִי בְּיֵצֶר הַטּוֹב" (לפי נוסח עדות המזרח) או בנוסח "וְאַל תַּשְׁלֶט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטוֹב" (לפי נוסח ספרד ואשכנז) או בנוסח "וְתַשְׁלֶט בָּנוּ יֵצֶר טוֹב וְאַל תַּשְׁלֶט בָּנוּ יֵצֶר רָע" (נוסח תימן בלדי). וכן יש מוסיפים לבקש בכל לילה לפני השינה "וְיִשְׁלֹט בִּי יֵצֶר הַטּוֹב וְאַל יִשְׁלֹט בִּי יֵצֶר הָרָע" (מתוך ברכת המפיל בסדר 'קריאת שמע על המיטה' נוסח ספרד ועדות המזרח), כן יהי רצון.