דף ב.

[1] בס"ד נתגלגל לידי ספר מפרשי יד החזקה על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ח' שהרמב"ם שם עוסק עד כמה חיוב יש על האדם ללמוד תורה, ושם בפירוש אוצר המלך כתב וז"ל "ובזה נכון לפי ענ"ד ליישב מה דנתקשיתי בפלוגתת ר' יוחנן ור' אלעזר בפרק מי שמתו בספק התפלל דר' יוחנן אמר חוזר ומתפלל ולואי שיתפלל כל היום ופירשו בהגהות אשר"י ובשלטי גיבורים בשם רבינו ישעיה אחרון ז"ל דאפילו בלא שום חידוש ובלא צבור אמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל כל היום, וקשה א"כ מאי טעמא לא חשבינן התנא בריש פאה בהדי אלו דברים שאין להם שיעור דדמי מש לתלמוד תורה דחשיב התם, ובירושלמי שם פריך ולחשוב אפר פרה ולחשוב עפר סוטה ורוק יבמה ומשני כי קתני אלו שמוסיף ויש בתוספתן מצוה הללו אין בתוספתן מצוה ע"ש והרי תפלה יש בתוספתה מצוה וכדאמר ר' יוחנן ולואי וכו' ומאי טעמא לא קתני. ולפי מה שכתבני ניחא, דבירושלמי ריש ברכות מייתי להא דר' יוחנן ולואי שיתפלל כל היום מה שאין התפלה מפסדת ע"כ. ונראה דכיון בזה למה וכו' דבאמת לר' ישמעאל דוהגית יומם ולילה חובה יש לאסור להתפלל כל היום כולו שהרי על ידי התפלה הוא מפסיד מצות עשה דתלמוד תורה דהוא ג"כ כל היום. רק דר' יוחנן לטעמיה דאמר במנחות משמיה דרשב"י דבק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ע"כ קאמר דלואי שיתפלל כל היום שהרי אין התפלה מפסדת לדעתיה כלום, שהרי מצות ת"ת די בק"ש שחרית וערבית, אכן לר' ישמעאל ודאי דאסור להתפלל כל היום דהרי צריך לקיים מצות עשה דתלמוד תורה והתפלה מפסדת, ולפי"ז אתי שפיר דמתניתין לטעמיה בריש ברכות דסתם לן תנא דקרא בשכבך לק"ש אתי ולא לדברי תורה, דלדברי תורה לא סגי בק"ש פעם אחת שחרית ופעם אחת ערביית והיינו כר' ישמעאל ולא כרשב"י, וממילא דגם אסור להתפל לכל היום כנ"ל דמפסיד לת"ת, וא"כ שפיר עביד דלא חשיב תפלה בהדי הך דאין לה שיעור".    

עוד הראוני שהג"ר אברהם יצחק זילברשטיין שליט"א (גליון אורחות תורה שבוע ג' אייר תשע"ד) מביא את דברי הרמב"ם בהלכות תפילה פרק א' הלכה א' דמצות תפילה היא מהתורה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אי זו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זהו תפלה ואין מנין תפלות מן התורה. ולפי"ז הקשה מדוע לא נכלל במשנה דאלו דברים שאין להם שיעור, הרי גם תפלה אין לה שיעור ויכול להתפלל הרבה. ותירץ, דכל המצוות המנויות במשנה שאין להם שיעור, יש להם מכנה משותף, שככל שמרבה בשיעור, הרי זה משובח. משא"כ בתפלה, שיעור התפלה כל אחד לפי דרגת ווהרגשתו, ולכן לא נכלל במשנה.

והביא שם בשם זקנו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שתירץ דכיון דחז"ל תקנו שיעור של שחרית מנחה וערבית, לא שייך כבר לומר שאין להם שיעור. וביותר, הרי מדרבנן אסור להרבות בתפלות נדבה כמבואר בסימן קז' סעיף ד' שהרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהיה מכיר את עצמו זריז וזהיר לעמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף, אבל אם אינו יכול לכוון יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם, והלואי שיוכל לכוין בג' התפלות הקבועות ביום. וכיון דהרבה אינם מסוגלים לכוין היטב בתפלתם מראש ועד הסוף לא מנו חכמים את התפילה בכלל דברים שאין להם שיעור כיון דלא מסור לכולם.    

[2] יש לעיין האם אפשר לומר בס"ד שבשני מקומות במסכת נגעים מצינו שר' אליעזר אמר דין ושאלו אותו על טעם הדבר ואמר לא שמעתי ור' יהודה בן בתירא בא לומר לו "אלמד בו, אמר לו לקיים דברי חכמים הין", וכתב הרע"ב בשני המקומות (פ"ט מ"ג - פרק יא' מ"ז) שלא תסתור מה שקבלתי, שאיני מניח מה שקבלתי מרבותי", לכן ידעו שמה שר' אליעזר אומר כי כך הוא קיבל מרבותיו.

[3] בענין הזה נזכיר מה ששמעתי פעם מהגאון ר' שמואל הלוי ואזנר זצוק"ל בסיום הש"ס שהביא את דברי חז"ל בתחילת ברכות (ב' ע"א) "מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן וכו'". שואלת הגמ' "מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה משעת צאת הכוכבים, תני משעת צאת הכוכבים". מתרצת הגמ' "מלתא אגב אורחיה קמ"ל כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים". שאל הגאון הרב ואזנר זצוק"ל שהרי לנו ידוע שיש מחלוקת בין שיטת ר"ת לגאונים ממתי מונים את השעות ומתי יוצא שעת צאת הכוכבים, א"כ מדוע לא כתבו את הזמן המדויק של צאת הכוכבים.

אלא ביאר, בתחילה באמת לא היה מחלוקת, כי אם כתוב "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", ודאי ידעו במסורת מאב לבנו, רב לתלמידיו, מתי זה הזמן. לכן כתוב את הזמן המדויק משעה שהכנים נכנסים לאכול בתרומתן. וכך תדע מתי הזמן המדויק של צאת הכוכבים. ורק ממתי שכבר הפסיקו להיות כהנים בטהרתן, נשתבש המסורה מדור לדור, שכחו מתי זה הזמן המדויק ואז נחלקו הגאונים ור"ת מתי זה הזמן.

נמצא שבתחילת תלמוד בבלי מלמדים אותנו את היסוד הזה, תורה לומדים ע"י מסורת מדור לדור, כל דור מעביר לדור הבא את מה שהוא קיבל מהדורות שלפניו, הם ידעו מתי הזמן המדויק של קריאת שמע, ואת זה העבירו לדורות הבאים, עד שבמשך הזמן נגרם ששכחו את המסורת בדבר. הרי לנו עד כמה ע"י התורה נקשרים עם הדורות כשרשרת.

[4] בספר ברכות איש על מסכת ברכות עמוד קצב' מצאתי בס"ד על הסוגיא תפלות אבות תקנום שכתב יש לעיין למה לא מברכים ברכה קודם התפלה שמתפללים, כדמצינו בכל מצוה שקודם המצוה מברכים ברכה. והביא שנאמרו בזה כמה דרכים.

א. במאירי במסכתין סוף פרק ראשון בד"ה וראיתי כתב וז"ל "ראיתי מי ששאל למה אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וציוונו להזכיר יציאת מצרים וכן קריאת שמע וכן להתפלל, ואיני רואה מקום לשאלה זו, שהרי קריאת שמע נתקנו לה ברכות שראוי להם לפטור ברכה זו, ויציאת מצרים ותפלה הן ברכות גמורות לעצמן". מבואר בדבריו, דכיון שמצוות תפלה הן ברכות גמורות לעצמן, פוטרות י"ח ברכות של התפלה את ברכת המצוות שהיה ראוי לברך עליהם אקב"ו על התפלה, כשם שברכות ק"ש פוטרו מלברך אקב"ו לברך על שמע.

ב. במג"א סימן קו' ס"ק ד', הביא בשם אבודרהם לתרץ, דתפלה הוי מצוה שאין לה קבע מן התורה, אלא ביד האדם להרבות או למעט בתפלה. ועיין בפרי מגדים באשל אברהם שם.

ג. בשו"ת מהר"ם שי"ק או"ח סימן לט' כתב לתרץ, ע"פ הכלל, שהביא בשו"ת הרשב"א ח"א סימן יח', דמצוה שאפשר שלא תבא לידי גמר אין מברכין עליה, משום חשש ברכה לבטלה, וא"כ בתפלה שעיקר מצוותה היא הכוונה, וכדאמרינן בתענית ב' ע"א ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שבלב זו תפלה, א"כ יש לחוש שמא לא יתפלל בכוונה הראויה, לפיכך לא תקנו לברך עליה.

ד. ציין עוד לעיין בספר מצוה ועושה להרב שמואל דוד פריעדמאן עמ' קמב' שהביא עוד טעמים בזה.       

[5] הגאון ר' אברהם ישעיה אדלר שליט"א מרבני ישיבת רבינו חיים עוזר.

[6] בס"ד ראיתי מביאים בשם הפרי יצחק ח"ב ס' ב' ג' שדן למה לא עשו בק"ש של שחרית סייג כמו בערבית, והביא שהתוס' בזבחים נז' ע"ב לגבי נאכלין לב' ימים שלא עשו סייג עד חצות היום, כי ביום ניכר סוף הזמן בשקיעת החמה אבל בלילה לא ניכר. וכתב דמ"מ קשה בק"ש של שחרית דעד ג' שעות למה לא עשו סייג.

עוד ראיתי מביאים שהכסף משנה פ"א מק"ש מפרש הרמב"ם שמדאורייתא ק"ש של שחרית כל היום ומדרבנן משום סייג אמרו עד ג' שעות. וכתב בפרי יצחק שדוקא אם זמנה כל היום עד הערב א"כ לפי תוס' בזבחים בכה"ג אין צורך לעשות סייג, כי שקיעת החמה ניכר, אבל אם עיקר הזמן עד ג' שעות מדאורייתא מדוע לא עשו סייג, וכתב דכל הסייג עושים בלילה משום חשש אונס שינה. והעירו שבתוס' בזבחים מבואר שהיה מקום לסייג גם ביום הרי שזה לא מצד אונס שינה. 

[7] כן הקשו בקובץ עיון הפרשה עניני ספירת העומר ותלמוד תורה שאלה כא'.

[8] בדעת נוטה ח"א מובא שתירץ שלכתחילה לעשות כהמג"א, ובהערות שם האריכו שאביו בעל הקהלות יעקב אמר שצריך להקפיד לכתחילה כהמג"א ודלא כהחזו"א.

בגליון דברי שיח 66 הביאו בשם ספר דולה ומשקה ששאל את רבינו שליט"א האם צריך לחנך הבנים על זמן קריאת שמע, שקשה זאת כשהולכים לחיידר, ובחיידר קוראים ק"ש אחרי הזמן, והשיב רבינו שאם אפשר ראוי לחנכם. וכן מורה רבינו שליט"א למנהלי חדרים שינהלו את זמני החיידר שיקראו ק"ש בזמן.

בקונטרס פרקי הדרכה והשקפה ממשנתו של מרן רבינו הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל הזכרנו את מה שכתב לי רבינו הגאון ר' מיכל יהודה זצוק"ל בענין וז"ל הרי הם הלכות מפורשות בשו"ע או"ח, והנהגת הציבור בזמן קריאת שמע כדעת המג"א, ממילא מן הראוי לעשות חסד עם זה שעדיין ישן להעיר אותו שיוכל לקרוא בזמן המג"א. ולכאורה היה נראה במה דברים אמורים שהמעורר יודע שלא יכעוס עליו זה שמעירים אותו.

עוד הזכרנו כמה פעמים את מה שמובא בהליכות שלמה (על תפילה עמוד צא' בהג"ה)  את דעת הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל שהיה מזרז הרבה להזהר בזמן ק"ש של המג"א, והיה רגיל לומר אילו היו מציעים לאדם אתרוג שלדעת המג"א פסול הוא, ודאי לא היה עולה בדעתו לקנותו, ולמה לא יחוש לכך במצות עשה דקריאת שמע, ומימיו נזהר רבינו לקוראה עם ברכותיה בתוך זמן זה וגם נזהר להעיר את בני ביתו בזמן שיספיקו לקוראה עם ברכותיה קודם סוף זמן זה.

בספר דרור יקרא (עמוד שכט') מביאים הנהגות ממרן הרב שך זצוק"ל שסבר שיש להחמיר כמו המג"א מחשש ספיקא דאורייתא. וכי באשר לד' מינים יסמכו בני התורה נושאי כלי ה', כשיש אף שיטה אחת הפוסלת. ופעם אחת התבטא שבדברים שהגאון נ"ע עצמו לא נהג כוותי' יהיה מאיזו סיבה שהיא, הרי המחמיר תבוא עליו ברכה. והעיד על עצמו שמעולם לא איחר זמן ק"ש של המג"א, חוץ מהיותו בגיל שבע שאירע שאמו העירה אותו קצת יותר מאוחר אחרי זמן ק"ש של המג"א, ובכה על זה בכי תמרורים.

בספר לשכנו תדרשו (ח"א עמוד פב') מביא בשם מרן הסטיפלער זצוק"ל שאמר שאינו מבין איך אנשים מקילים בזמן קריאת שמע כהגר"א כנגד שיטת המג"א שהרי זה ספיקא דאוריתא ואח"כ כששמע שגם החזו"א נוטה לשיטת הגר"א אמר א"כ ניחא, אך לעצמו לא הקיל ונהג כהמג"א.

עוד מביא בשם הגאון ר' אהרן קוטלר זצוק"ל שהיה גוער בבחורים שמקילים בזמן ק"ש כשיטת הגר"א ולא מקפידים על הזמן לפי המג"א.

מרן הגה"צ ר' מאיר חדש זצוק"ל היה מזרז להקים מנין לאברכים שיקפידו על זמן ק"ש של המג"א.

הגאון ר' נסים קרליץ שליט"א בחוט שני ח"ב שבת בסוף בעמוד רחצ' כתב בתוך דבריו דבודאי שאין לקבוע ולהנהיג לכתחילה מניניים שקוראים בהם קריאת שמע הוא אחר זמן המג"א וע"ש עוד דברים חריפים לקובעים מנינים אחרי זמן ק"ש של המג"א. עד שמספר שמרן החזו"א אמר שמה שלפעמים הורה לגבי קריאת שמע של שחרית להתיר בזה לסמוך על דעת הגר"א הוא רק כשזה שעת הדחק ואף נתן ציור מה נחשב לשעת הדחק לענין זה. 

נוסיף, שהגאון ר' יהודה צדקה זצוק"ל בהסכמתו לספר מצות קריאת שמע כותב, אמנם יש כמה דעות על זמני קריאת שמע, אבל המדקדק עושה אליבא דכו"ע, כי הכל מודים כמה שמקדים עדיף טפי. הקונה אתרוג, כמה משלם בעד שיהיה לו מהודר, ומחפש חיפוש אחר חיפוש ונוסע למרחקים כדי שיהיה מהודר, ולמה בקריאת שמע הוא לא חש לעשות אליבא דכו"ע. לזה אין תשובה. אשרי בתי הכנסיות המדקדקות על עצמן בשבת שלא להתחיל מאוחר, כדי שכל הקהל יזכה לקרוא קריאת שמע בזמן ברכותיה.

הגאון ר' הירש פלאי זצוק"ל היה מזרז תמיד את בני הישיבה דחברון לקרוא קריאת שמע בזמנה. כשהיה חוזר מתפילה בישיבה והיה רואה בחורים שעדיין לא קראו קריאת שמע, היה נחרד כולו וצועק, היתכן, קריאת שמע דאורייתא, הולכים להפסיד את המצוה.

התפרסם מאמר מדברי מרן ר' שמואל הלוי ואזנר שליט"א שדיבר על קריאת שמע בזמנה, ידוע שמצות קריאת שמע קבלת עול מלכות שמים היא, על פי רוב השיטות בהלכה מצות עשה מן התורה. אם עברו זמן קריאת שמע, ביטלו מצות עשה מן התורה. ובעונותינו הרבים, מתירים לעצמם אנשים לאפשר לקיים מנינים שבהם קריאת שמע שלא על פי ההלכה אחר שלוש או ארבע שעות, יהודי שמתפלל שם, ולא קרא קודם לכן ק"ש בזמנה, מבטל בכל יום מצות עשה מן התורה. נראה לי שאלה הקובעים תפילות כאלו לכתחילה ומעניקים אפשרות לבטל קריאת שמע מן התורה, חייב אני לומר כי יתכן והאנשים הללו מומרים לדבר אחד. כי האנשים הללו הם חוטאים ומחטיאים את הרבים משום שהם נותנים אפשרות ליהודים לעבור על מצות עשה דאורייתא. 

[9] המשגיח הגה"צ ר' ירוחם ממיר זצוק"ל (דעת תורה שמות עמוד רטו') מביא כעין זה מחז"ל (הוריות י' ע"ב) "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם וכו' אלא משל ללוט ושתי בנותיו הן שנתכוונו לשם מצוה, צדיקים ילכו בם. הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם. ודלמא הוא נמי לשם מצוה הוא מכוין, א"ר יוחנן כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר וכו'. והא מינס אניס, תנא משום רבי יוסי בר רבי חוני למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה, לומר לך שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע. ומאי הוה לי למעבד מאי דהוה הוה, נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למישתי".

אומר ר' ירוחם זצוק"ל "רואים מכאן כי לולא היה שותה לפניא אחרינא, לא היו קוראים עליו ופושעים יכשלו בם, אלא אחרי שלא שמר עצמו ולא שם לבו על מכשולו אשר קרה לו פעם אחד, זה כבר הוציא אותו מכלל אונס, וכבר הוא פושע גמור. כבר הוא מכת אחרת לגמרי. כבר הוא מכת ופושעים יכשלו בם.

ממשיך ר' ירוחם "ולמשל, אדם אשר ע"י אונס שינה איחר פעם אחד זמן ק"ש או תפלה, דבר שאפשר אמנם לקרות, אבל תלוי הדבר בהנאתו למחרת היום, שאם למחר שוב הניח עצמו לישן בלי כל זהירות, ולא עשה כלום לשמור עצמו שלא יקרהו כמו שקרא לו כבר אתמול, הנה זו הוכחה ודאי, ומגלה גם למפרע כי גם אתמול לא היה בכלל אנוס, אלא פושע ודאי, כי לולא כן איך אתה מניח עצמך לישכב בטח בלי כל פחד על למחר, הלא כבר נוכחת לראות פעם שלא הקיצות בזמן, הלא כבר הנך עלול על כך, ועל מה אתה סומך עכשיו לשכב בלי כל שמירה, אין זה אלא כי לא אכפת לך באמת, א"כ אתה פושע".

מוסיף ר' ירוחם "וכבר מצינו כענין זה בגמ' (ביצה טז' ע"ב) "ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין, א"ל סמוך אדידי. לשנה חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין, א"ל פושע את, לכולי עלמא שרי לדידך אסור".

מבאר ר' ירוחם "הנה אם לפני שנה שלמה שכח פעם אחת ולשנה אחרי כן לא נזהר ושכח עוד פעם, כבר איננו מן השוגגים, אלא פושע גמור. ואמנם כי זאת באמת הבחינה האמיתית והמדידה על אדם אשר נפל פעם בחטא, עד כמה הוא מחפש עצות ותחבולות שלא לשוב על קיאו. מכשולים יכולים לקרות בכל אדם, אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא. אבל אם אחרי כן נקוט הוא בפניו, וזהיר הוא וער תמיד שלא ליפול עוד פעם במכמורי היצר, האיש הזה ודאי לאנוס יחשב, אבל הנכשל פעם ולא משים על לב, לשית עצות בנפשו להשתמר מכשלונות חדשים, האדם הזה הוא כבר ר"ל בכלל הפושעים, אם גם באונס יעשנו וכו'".

נוסיף את מה ששמעתי מהגאון ר' מרדכי סומפולינסקי שליט"א בעת שלמדתי בשיעור א' בישיבה הקדושה ישיבת "אור אלחנן" את הסוגיא בב"ק (ד' ע"א) שאדם דרכו להזיק תמיד גם כשהוא יושן, שהתוס' אומרים בשם הירושלמי "דישן לא מחייב אלא כשהשכיב עצמו אצל הכלים, אבל אם ישן והביאו כלים אצלו ושברן, פטור דהם גרמו לו. וכן אם היה יושן והלך חבירו לישן אצלו והזיקו זה את זה, הראשון פטור והאחרון חייב".

והביא ששאל המשגיח הגה"צ ר' מאיר חדש זצוק"ל מה ההבדל מתי הניחו את הכלים, ומדוע שנים שהזיקו זה את זה בשינה, הראשון פטור ושני חייב.

אלא ביאר המשגיח זצוק"ל תלוי באיזה דעת מתחילה הלך לישון. מי שהלך לישן ובידיעתו ידע היטב שאין כאן כלים ואין לו ממה להיזהר בעת שהוא יישן אח"כ, כי אין לו מה לשבור, ע"כ אם הניחו לו את הכלים אחרי שהלך לישון, יהיה פטור על הכלים ששבר בעת השינה, כי לא על זה אומרים שאדם מזיק גם בשינה. כיון שבשעה שהלך לישון, ידע שאין לו ממה לשמור את עצמו שלא להזיק. ולכן כשבא אדם אחר וישן לצידו והזיקו זה את זה, הראשון פטור, כי כשהלך לישון הלך בדעה שאין לו ממה לשמור את עצמו, שהרי אף אחד לא לידו.

אבל אם כשהלך לישון, כבר ראה שם כלים, כשהלך לישון ראה שיש אדם נוסף במיטה הזו, הרי כשנכנס לישון הלך עם ידיעה והכרה שיש לו ממה לשמור את עצמו, או מהכלים שנמצאים על מיטתו, או מהחבר שיושן בצידו, כאן אם יזיק בתוך השינה, ודאי נחייבו על הכלים שישבור, או על החבר שיזיק. כי דבר שהיה בדעתו תחילה, יכל למנוע גם בתוך מצב של שינה. כי הכניס לעצמו במודעות ובשכלו לפני השינה שיש לו ממה להיזהר, וחז"ל מלמדים אותנו שאחרי שהכניס זאת למוחו, יכול לשמור את עצמו, ולכן בכזה מקרה אדם מועד לעולם גם כשהוא יושן.

והביא לכך ראיה מהמציאות, שאדם בר דעת לא נופל מהמיטה באמצע הלילה, כי כשהלך לישון הרי ידע את השטח של המיטה שלו, וגם אם התהפך מצד לצד, תמיד הוא נזהר לא להתהפך יותר מדאי וליפול לארץ, הרי שהמח והשכל עובדים גם בעת שיושנים.

לכן תלוי גם באיזה ידיעה אדם זה הלך לישון, האם הלך לישון בדעה לקום בבוקר אז בס"ד יקום, או שמראש הלך לישון בדעה שמתי שהוא יקום, ולכן אחד כזה לא יוכל לתרץ שאני אנוס אלא הוא מזיד כי יכל למנוע את עצמו לא להגיע לכזה מצב.

הראיה שהעולם מביא ולא כ"כ אוהבים ראיה זאת, כשאדם צריך לנסוע טיול, אף אחד לא צריך להעיר אותו באיזה שעה שיצא לטיול, הוא קם לבד עוד לפני הזמן, מדוע, מה ההבדל בין אתמול שלא היה טיול להיום, התשובה איך הלך לישון, ביום שיש טיול הלך לישון בדעה שצריך לקום בבוקר, ולכן קם לבד, ובשאר הימים שאין טיול, הלך לישון לקום מתי שזה יהיה, ולכן קם מתי שזה יצא .

אומר הגה"צ ר' ירוחם במקום אחר, כשדופקים על חטא ואומרים "פשענו", נכוין לכל אותם מקומות שחשבנו שאנחנו אנוסים, ולמעשה בעיני חז"ל אנחנו חס ושלום פושעים גמורים.       

ע"פ היסוד הזה, התבאר לנו בס"ד סוגיא נוספת, שחז"ל אומרים (ברכות מג' ע"ב) "ואל יכנס אחרונה לבית המדרש משום דקרו ליה פושע". יש גרסא אחרת בצד "משום דקרו ליה עצל". שבמקום לגרוס פושע גורסים עצל. שמי שנכנס באחרונה הוא לא פושע אלא עצלן.

אבל לאור דברי הגה"צ ר' ירוחם זצוק"ל, אפשר לפרש שהגרסא השניה רק מפרשת את הסיבה מדוע הוא נקרא פושע, משום שמי שמגיע כסדר באחרונה לבית המדרש מחמת עצלותו, אי אפשר לקרוא לו רק עצלן אלא פושע, שאחרי שהוא ראה פעם אחת מה נגרם לו בגלל עצלותו שהגיע מאוחר, מדוע למחרת הוא שוב מגיע מאוחר, הרי אתמול ראית מה גרם לך העצלות, והיום היה עליך למהר ולא להשאר עצלן, ואם אתה ממשיך להיות עצלן, לא תוכל לתרץ שאתה עצלן אלא פושע, שלא אכפת לך להגיע מאוחר לבית מדרש.

צריך ליזהר בדברים אלו, כי הגר"ח קניבסקי שליט"א (אורחות יושר בפרק על תפילה) לאחר שמביא את חז"ל זה, מביא שגם לעתיד לבוא יקראו לו בשם פושע מה שקוראים לו כאן כעת לפי המעשים שלו. 

בספר לשכנו תדרשו ח"א עמוד פג' מביא בשם משנת ר' אהרן ח"א עמוד עז' שדייק ממה שאמרו חז"ל מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש שחרית וערבית, שאפילו אם ביטל ק"ש באונס כגון אם למד בלילה עד מאוחר ונאנס בשינה, אפ"ה נחשב מעוות לא יוכל לתקון, שאותו ק"ש שהפסיד פעם אחת בלבד כבר לא יוכל לתקן עולמית.  

[10] כעין זה כתב הגאון ר' נסים קרליץ שליט"א בחוט שני פסח עמוד קסז' בשם החזו"א עצמו שהשיב כן, שמצוה שבאה אלינו פעם אחת בשנה, צריך להזדרז בה יותר. והוסיף הגר"נ קרליץ שליט"א, שכען זה מצינו שאומר הגרעק"א על שיעור מרור שאין להקל בה כ"כ כיון שהיא מצוה אחת בשנה מן הראוי להזדרז בה יותר.  

[11] בהליכות שלמה - תפילה פרק יג' עמוד קסח' הערה 50 מבאר הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל הא דתפלת ערבית רשות, מפני שהאדם מתחיל לעבוד את הקב"ה עם קומו ולא עם שכיבתו, ולכן גם לא תיקנה אברהם אבינו אלא פתח ותיקן תפלת שחרית.

עפי"ז יסוד זה היה נלע"ד בס"ד להוסיף הערה שהעולם שואל, ידוע שהיום מתחיל מהלילה, ומדוע השו"ע סידר את ההלכות מהבוקר ולא עם דיני הערב, אלא לאור הדברים לעיל יבואר היטב בס"ד, האדם מתחיל את עבודת ד' שלו כשקם בבוקר ולא בלילה, רק שלפי הלילה יכול לקום בבוקר בזמן.     

מצאתי בספר שפתי חיים ביאור תפלת שמו"ע עמוד רנה' בתוך דבריו שכתב וז"ל "כאשר יחסו חז"ל לכל אחד מהאבות חיבור תפילה אחרת משלשת התפילות, אין זה בגלל שאברהם אבינו היה הראשון שבאבות לכן חיבר את התפילה הראשונה של היום, שחרית, ויצחק השני תיקן תפלת מנחה מפני ששחרית כבר נתקנה, כי אם זו הסיבה היה יצחק אבינו יכול לחבר גם תפלת ערבית, אלא כל אחד מהאבות תיקן תפילה לפי דרכו בעבודת ד', אברהם אבינו שמידתו היתה מידת החסד, ובבוקר מתגברת בבריאה הנהגת החסד של השי"ת וכו' שבעליית השמש החולים מרגישים טוב יותר, כי בזמן שליטת הנהגת החסד, הברכה וההצלחה מתרבה בעולם, לכן שעת הבוקר הם הזמן המבורך של היום, משום כך אברהם אבינו הוא זה שתיקן תפלת שחרית.

שעות אחר הצהרים מתחילת זמן תפילת מנחה עד שקיעת החמה, הוא הזמן שבו מתגברת והולכת הנהגת הדין, וזנן הזה עבודת ד' היא בבחינה שונה, לכן יצחק אבינו, פחד יצחק שעבודת ד' שלו היתה במידת הדין וכו' למי שמונהג ומתנהג במידת הדין, יש בחינה אחרת של עבודת ד', לכן יצחק אבינו תיקן תפילת מנחה.

החושך והלילה מסמלים ומבטאים את צרות הגלות. מיעקב אבינו כבר התחילה הגלות בפועל, בהיותו בבית לבן, וברדתו אח"כ למצרים. מידת יעקב והתנהגותו היתה ואמונתך בלילות, להתחזק באמונה בשהי"ת גם בעת צרה שהיתה לו, וכו' תיקן תפילת ערבית, ללמד לדורות שגם בחושך ובצרות, עלינו להתחזק בתפילה מתוך אמונה ובטחון בישועת ד' וכו'".

בס"ד מצאתי בדעת נוטה ח"א דיני השכמת הבוקר עמוד יג' תשובה כח' הנה הטור והשו"ע התחילו את ספריהם בדיני קימת הבוקר וקשה דסדר היום הוא כדכתיב בקרא ויהי ערב ויהי בוקר וכדאמרינן בגמ' ריש ברכות שמה"ט פתח התנא במאימתי קורין את שמע בערבית. והשיב רבינו שליט"א תפילות כנגד תמידין ובתמיד הקדים של שחר. ובהערה 27 ציינו שבספר תורת חיים סימן מו' סק"י כתב וז"ל "הגם שבכל הדברים היום הולך אחר הלילה וכו' בג' תפלות וכו' כך נתקנו מעיקרא קודם שחרית, דאברהם תיקן שחרית עכ"ל. וציינו עוד לאשר לשלמה ח"א סי' ב' אות ב' שהוכיח דכן הוא לדעת הרמב"ם שתפלה פעם אחת ביום היא מה"ת דהיינו התפלה הראשונה שמתפלל מהבוקר ולא מהלילה. וציינו שביערות דבש ח"ב דרוש יח' ד"ה ונראה ועוד שחולקים ע"ז.     

[12] הגה"צ ר' שלמה וולבה זצוק"ל בעלי שור ח"ב עמוד רצג' מביא בשם חז"ל שהכוונה להקב"ה, ואחי הר"ר אלחנן קרביץ נ"י שאל אחד מתלמידיו היכן זה המקור, וענה לו במדרש שוחר טוב ומצאו כן בפרק ל'.   

[13] כמה פעמים שמעתי ממורי ורבי הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל שדיבר על ענין המידות שצריך להיות בלימוד החברותא, לשמוע ולחזור על מה שהחבר אומר לפני שאני אומר את השפט שלי או שאני רוצה לדחותו. ולהשתדל לתת לחברותא גם לומר א תשלו, ולא מיד עם המידו רעות להפסיקו ולדחותו. וכשיש מידות טובות שרוצים לכוין אל האמת ויודעים שגם החבר יכול לומר את הפשט האמיתי ולא רק אני, אז ביחד זוכים להבנה בתורה.

[14] בספר הערות דף על דף הביאו דברי המנחת יצחק.

ראיתי מביאים בשם הגאון ר' שמואל אליעזר שטרן שליט"א שהביא בשם האגודת אזוב שמפרש את הקשר במשנה "מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול תרומתן בטהרה", דכיון שנטמאו בתחילת היום אז אף כשיטהרו במקוה צריכין להמתין עד שיעריב השמש ויגמר עונת היום בכדי שיוכלו לאכול בטהרה, כיון דלא יכול להיות שיאכלו עכשיו בטהרה כשחלק מהיום היה בטומאה, ואותו הדבר כשמתחילים עונה חדשה של הלילה צריכים תיכף לקבל עול מלכות שמים בקריאת שמע.