דף ג.

דף ג.

 

ש. הגמ' בברכות ג' ע"א אומרת "דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואכ כארי שנאמר וכו'". והגמ' כאן לא מזכירה מה הקב"ה שואג ואומר בכל משמר. אח"כ הגמ' מביאה עוד מימרא "אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם". האם יש מחלוקת בין ר' אליעזר לרב יצחק בר שמואל מה הקב"ה שואג בכל משמר, שהרי ר' אליעזר לא הזכיר כלל מה הקב"ה שואג, אולי הוא חולק על רב יצחק בר שמואל.

ת. אולי.

 

ש. עוד צ"ב, הרי אותם ג' משמרות שיש בלילה, מסתבר שזה מזמן בריא העולם, ולא דבר שהתחיל בזמן חורבן בית המקדש, ולפי"ז מה הקב"ה שאג בזמן שהיה בית המקדש אליבא דרב יצחק בר שמואל, הרי הוא סובר שהקב"ה שואג אוי לבנים שבעונותיהם בחרבתי את בית המקדש, ועד כמה שהיה בית המקדש, לא יכל הקב"ה לשאוג זאת, ומה אז שאג הקב"ה.

ת. כמו היום ע"ש העתיד עי' בשבת דף י'.

 

ש. האם עפי"ז אפשר לפרש בס"ד מדוע ר' אליעזר לא הזכיר מה הקב"ה שואג, כי חולק על רב יצחק בר שמואל, שלא יתכן שהקב"ה שואג אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי וכו', כי מה שאג בזמן שבית המקדש היה קיים, ובהכרח ששואג משהו אחר, ואז יהא מחלוקת בין ר' אליעזר לרב יצחק בר שמואל.

ת. הא כדאיתא והא כדאיתא.[1]

 

ש. חז"ל אומרים בברכות ג' ע"א בענין הסימנים לדעת את המשמרות בשמים, שהסימן לסוף משמרת אחרונה, תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה ומפרש רש"י שבני אדם מתעוררים משינתן והשוכבים יחד מספרים זה עם זה. לפי"ז צ"ע מדוע חז"ל אמרו סימן שלא שייך אצל כל האנשים, הרי אצל הבחורים הצעירים לא שייך הסימן שידעו ע"י אשה מספרת עם בעלה ולא הסימן שתינוק יונק משדי אמו, ומנין להם לדעת זמן ק"ש, בהכרח שלאו דוקא אשה מספרת עם בעלה, אלא כפי שרש"י מפרש שאותם בני אדם שמתעוררים משינתן והשוכבים יחד מספרים זה עם זה, וזה סימן שמתאים גם לצעירים, א"כ הגמ' היתה צריכה לומר סימן פשוט בזמן שהשוכבים מספרים זה עם זה, שזה סימן ששייך אצל כל הציבור.

ת. היינו הך.

 

ש. הגמ' בברכות ג' ע"א אומרת דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה וכו' וסימן לדבר וכו' שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה". כאן הגמ' הקדימה תינוק משדי אמו ואח"כ אשה מספרת עם בעלה, ואילו בהמשך הגמ' אומרת "ואי בעית אימא כולהו סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי נפק"מ למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת, כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי". מדוע פעם הזכירו תחילה תינוק היונק משדי אמו, ופעם הזכירו אשה מספרת עם בעלה.

ת. חז"ל לא הקפידו על זה וגדולה מזו כתבו התוס' במוק"י דף ה' א' ד"ה רב פפא.

 

ש. עוד צ"ב מדוע צריך שני דוגמאות גם של אשה המספרת עם בעלה וגם תינוק יונק משדי אמו.

ת. אם אין לו אחת יהי' לו השני.

 

ש. חז"ל בברכות ג' ע"א מביאה שיש ג' משמרות והסימן למשמרת אחרונה אליבא דר"א, אשה המספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו. לכאורה צ"ב, עד כמה שיש את הסימן של אשה המספרת עם בעלה, מה צריך להזכיר עוד סימן של תינוק היונק משדי אמו, די בסימן אחד.

ת. כשאין הבעל שם.

 

ש. חז"ל בברכות ג' ע"א אומרים "תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל וכו'". לשם מה חז"ל פירטו היכן היתה החורבה והאם היא מחורבות ירושלים, די לומר שנכנס לחורבה להתפלל, שהרי מצינו בסוף מסכת אבות פ"ו משנה ט' "אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד וכו'". ושם לא הזכירו כלל היכן היה בדרך, האם במדבר או בעיר וכדומה, כי אין בזה שום נפק"מ, ומדוע כאן הוצרכו להוסיף שזה אחת מחורבות ירושלים. [2]

ת. דרך אליהו להסתובב בירושלים.

 

ש. חז"ל ממשיכים בברכות "בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי וכו' ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו וכו' באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים, למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה וכו'". מדוע הגמ' חוזרת כמה פעמים על המילה "ולמדתי" על כל פרט שלמד, די בהקדמה שאמר שלמד שלשה דברים ולקצר את כל הפרטים שלמד.

ת. שלשה לימודין.

 

ש. עוד צ"ב, איך אפשר ללמוד הלכות מאליהו הנביא, הרי תורה לא בשמים, וכאן לכאורה אליהו הנביא לימד אותו ג' הלכות.

ת. כשיורד לארץ דינו כבן אדם.

 

ש. האם אפשר בס"ד לבאר, כאן אליהו לא בא בצורה של לימוד הלכה, אלא בא בדרך של הערה לר' יוסי, לרמז לר' יוסי שמעצמו היה צריך להבין איך להתנהג, שלא להתפלל בדרך ולא להכנס לחורבה, עד שחז"ל מדגישים וחוזרים לומר "ולמדתי" על כל פרט, שר' יוסי מתוך ההערה התבונן ולמד את ההלכה הפשוטה שכך היה צריך לעשות מעיקרא, ואולי בכה"ג אין בזה חסרון של תורה משמים שאי אפשר ללמוד מאליהו הנביא, כי היה על ר' יוסי להבין זאת בעצמו, וכשלא עשה כן, זכה שאליהו הנביא יעמיד אותו על הטעות, ולכן לא כתוב ואמר לי כמה הלכות אלא "ולמדתי".

ת. נכון.

 

ש. האם אפשר להוסיף בס"ד, חז"ל שנקטו והדגישו שהחורבה היתה אחת מחורבות ירושלים זה להראות לנו את חורבן ירושלים דרך אגב, אותה ירושלים בקדושתה ותפארתה, מקום ששם ראוי להתפלל, לפתע אי אפשר להכנס לשום חורבה בירושלים לבד מפני החשד כפי שמבואר בגמ', וגם ר' יוסי הגדול הזה אסור לו להיכנס לשום חורבה, שלא ירננו אחריו ויחשדו בו ויצא חילול השם. ומזה רואים את החורבן של ירושלים, ואיך שאפילו בכזה מקום, יש כבר חשד בחורבה, ולא רק באיזה חורבה מחוץ לעיר במקום נידח שמסתבר יותר לחשוד.

ת. אין צריך לכך כנ"ל.

   

ש. הגמ' בברכות ג' ע"א במעשה של ר' יוסי שנכנס להתפלל בחורבה אחת מחורבות ירושלים ואליהו הנביא התגלה אליו ולימד אותו הלכות, הגמ' ממשיכה "ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין וכו'".

צריך הבין כאן במאמר חז"ל כמה דברים.

א. בתחילה כשנפגש אליהו הנביא עם רבי יוסי אמר לו אליהו הנביא "שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי". הרי שבתחילה קרא לו אליהו הנביא "רבי". אולם בהמשך לא קרא לו רבי כי אם "בני". שכתוב "ואמר לי בני מה קול שמעת".

ת. בתחלה כבדו.

 

ב. אליהו הנביא אמר לו שבת קול מנהמת כיונה מכריזה שלש פעמים ביום אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי וכו'". מתי השלש פעמים האלו, האם זה חוץ מאותם ג' משמרות בלילה שהקב"ה שואג כך, אז ביום הבת קול מנהמת, או שהבת קול הכוונה באותם ג' משמרות.

ת. ג' זמני התפלה.

 

ג. אם הכוונה שהבת קול מכרזת כן ג' פעמים, מדוע בלילה הקב"ה שואג כן בכל משמר ומשמר, ואילו ביום זה לא הקב"ה כי אם בת קול לבד.

ת. בת קול גם היא שכינה.

 

ד. מדוע צריך גם ג' פעמים בלילה שהקב"ה שואג כן וגם עוד ג' פעמים של הבת קול, ומה הענין באותם שש פעמים במשך היום והלילה להכריז כן.

ת. זמני תפילה.

 

ה. מהו הכפילות "חייך וחי ראשך".

ת. יש שחי וראשו לא חי (כמין שחיטה).  

 

ש. בגמ' בברכות ג' ע"א במעשה של ר' יוסי שנכנס לחורבה להתפלל ופגש שם את אליהו הנביא צריך להבין עוד כמה דברים.

בגמ' משמע שר' יוסי זכה לשמוע את הבת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי וכו'. האם מצינו עוד מישהו בחז"ל שזכה לשמוע את הבת קול הזה חוץ מר' יוסי.

ת. איני זוכר.

 

ש. בגמ' בברכות ג' ע"א מצינו שבלילה הקב"ה שואג בכל משמר, ואילו ביום בת קול מכרזת ומנהמת כיונה. האם יש הבדל בין אם זה הקב"ה לבל קול, או שהיינו הך והכונה לשכינה.

ת. בת קול אין ניכר מהיכן בא, רק כך קיבלו חז"ל.

 

ש. עוד צ"ב, בגמ' משמע שר' יוסי זכה לשמוע את הבת קול שמנהמת כיונה דוקא בחורבה זו שנכנס שם להתפלל. וצ"ב מדוע עד היום לא שמע הבת קול, ודוקא עתה שנכנס לחורבה, הרי אם שמע זאת גם לפני כן במקום אחר במשך חייו, מדוע עד היום לא אמר לו כן אליהו הנביא מה קול שמעת ואת ההמשך, ורק עתה התגלה אליו בחורבה.

ש. ששם לב.

 

ש. האם הפשט, שאין הכא נמי ר' יוסי כבר שמע פעמים אחרות את הבת קול, רק אליהו הנביא לא התגלה אליו עד כה בגלל שבא אליו להעיר לו שנכנס לחורבה ולא עשה כדין, ובדרך אגב גם דיבר עמו כבר על הבת קול, וממילא את הבת קול אפשר לשמוע בעוד מקומות חוץ מחורבה זו.

ת. אולי.

 

ש. עוד צ"ב, לגבי משה רבינו מצינו ששמע את קול ה' שמדבר עמו בתוך אוהל מועד שזה לא יצא החוצה ואף אחד לא יכל לשמוע, האם כך זה היה באותה חורבה, שרק בתוך החורבה מי שראוי לשמוע היה שומע, ובחוץ אף אחד לא שמע גם לא ר' יוסי עד שנכנס.

ת. כל א' לפי הצורך.  

 

ש. עוד צ"ע, האם ר' יוסי כאן בגמ' הוא ר' יוסי בן קסמא שנזכר בסוף מסכת אבות או שזה ר' יוסי אחר ולא ר' יוסי בן קיסמא. שהרי בסוף אבות יש מעשה מפורסם על רבי יוסי בן קיסמא שפעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום וכו', ומביא הגה"צ הרב דסלר זצוק"ל במכתב מאליהו ח"ב עמוד 113 בשם הג"ר חיים ואלוזי'ן בשם הספרים הקדושים שאותו אדם שפגש את ר' יוסי בן קיסמא היה אליהו הנביא, א"כ אם שם מצאנו שאליהו הנביא בא לר' יוסי בן קיסמא אולי גם כאן זה ר' יוסי בן קיסמא שזכה לגלוי אליהו, או שזה מישהו אחר.

ת. ר' יוסי בן חלפתא.[3] 

 

ש. תוס' בברכות ג' ע"א מביאים דברי מחזור ויטרי שמפרש את הבקשה יהא שמיה רבא שזו תפילה שימלא שמו של הקב"ה, שכעת שמו לא מלא עד שימחה זרע עמלק. האם לפי מחזור ויטרי לעתיד לבוא שימחה שמו של עמלק ויהא שמו של הקב"ה מלא, יותר לא יבקשו בקדיש יהא שמיה רבא, כי זה כבר יתקיים.

ת. אמת.

 

ש. מי שהולך ברחוב ושומע קדיש מבית הכנסת ומתחילים לומר אמן יהא שמיה רבא מברך וכו', מה עצריך לענות עמהם כשלא שומע אח"כ את המשך הקדיש, האם צריך לומר לבד עד דאמירן דעלמא, או די שיאמר יהא שמיה רבא מברך לעולם ולעולמי עולמיא.

ת. די.

 

ש. מי שנמצא באלוקי נצור ועונה לקדיש ואומר יהא שמיה רבא ורוצה להמשיך בשמו"ע, האם צריך להמתין עד שישמע מהש"ץ עד דאמירן בעלמא כדי שיהא לו כח' תיבות ואז ימשיך שמו"ע, או שיכול להמשיך שמו"ע בלי לשמוע כ"ח תיבות ודי שענה יהא שמיה רבא.

ת. טוב.   

 

ש. בשו"ע יור"ד סימן קמח' סעיף י' כתוב "שאסור לכפול לו שלום לעובד כוכבים לפיכך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל העובד כוכבים ויצטרך לכפול לו שלום". מבואר שאצל ישראל צריך לענות ולכפול באמירת שלום, ואצל גוי אסור לכפול. מה המקור שאצל ישראל צריך לכפול שלום. 

ת. גיטין ס"פ הניזקין.

 

ש. מהו הענין לענות ולכפול פעמיים שלום לאחר שחבירו פתח לו בשלום.

ת. צריך לענות פי שנים מהמתחיל[4].

 

ש. הגמ' בברכות ג' ע"א אומרת "תניא א"ר יוסי וכו' אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי וכו'". האם אפשר להוכיח מכאן שצריך לכפול ולהחזיר שלום למי שפתח בשלום כמו שר' יוסי כפל לאליהו הנביא והוסיף שלום עליך רבי ומורי אחרי שאליהו הנביא רק אמר שלום עליך רבי.

ת. כן.

 

ש. חז"ל אומרים בברכות ג' ע"א שבת קול מכרזת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי וכו', וכך הבת קול יוצאת ג' פעמים ביום. מה המטרה בבת קול הזה שיוצאת ג' פעמים ביום.

ת. שישמעו הכל.

 

ש. מי אמור לשמוע את הבת קול הזה שכך אומרת ג' פעמים ביום.

ת. הנשמה. [5]