דף ג:
דף ג:
ש.
הגמ' בברכות ג' ע"ב מביאה מ"ד שארבע משמרות הוי הלילה. ולפי דבריו קשה
א"כ כמה פעמים הקב"ה שואג, שהרי הגמ' בדף ג' ע"א הביאה שיטת ר'
אליעזר שיש ג' משמרות בלילה ובכל משמר הקב"ה שואג, ובפסוק משמע שהקב"ה
שואג רק ג' פעמים, א"כ לפי המ"ד שיש ארבע משמרות, מתי הקב"ה שואג,
הרי לא יכול להיות ששואג בכל משמר, כי יש ד' משמרות והקב"ה שואג רק ג' פעמים.
ת.
למה לא, ג"פ גורמים לזה.
ש.
האם המ"ד שסובר שיש ד' משמרות בכל לילה סובר שהקב"ה שואג בין משמרת
למשמרת, ואז יוצא ששואג ג' פעמים, בין ראשונה לשניה, בין שניה לשלישית, ובין שלישית
לרביעית.
ת.
אולי.
ש.
עוד צ"ע, הגמ' בברכות ג' ע"א הביאה סימנים מתי אותם ג' פעמים
שהקב"ה שואג, "משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק
יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה". מעתה אם נפרש למ"ד שיש ארבע משמרות
והקב"ה שואג בין משמרת למשמרת, האם הסימנים שהובאו בגמ' למ"ד ג' משמרות
יש בלילה, מתאימים אותו זמן בדיוק גם למ"ד ד' משמרות יש בלילה, או שגם
הסימנים והסימנים נשתנו.
ת.
כן.
ש.
הגמ' בדף ג' ע"ב מספרת שדוד המלך השתמש בכינור כדי שיעיר אותו בחצות לילה.
מדוע השתמש דוד המלך דוקא לקום בחצות לילה ע"י כינור ולא דבר אחר.
ת.
זה הי' מוכן לו.
ש.
האם אפשר לפרש טעם מדוע דוד השתמש דוקא בכינור שזה הדבר שיעורר אותו באמצע הלילה
ולא דבר אחר כגון שומר שנמצא במלכות, אולי הפשט בס"ד, ללמדנו, שלקום לעבודת
הקב"ה זה לא עול קשה שצריך לחפש להיפטר מזה, אוי חבל שהגיע הזמן לקום, היה עדיף
לישון עוד, ולכן דוד חיפש דוקא כינור, להורות וללמד, האושר הגדול זה ששוב קמים
לעבוד את הקב"ה בעסק התורה, איזה שמחה מלווה אותו שהנה שוב אפשר ללמוד,
ועי"ז קמים בשמחה ולומדים מתוך אושר.
ת.
נכון.
ש.
הגמ' בדף ג' ע"ב אומרת שדוד המלך ידע מתי חצות ע"י הכנור שניגן מעל
מיטתו ע"י רוח צפונית שמנשבת בדיוק בחצות. וקשה, שא"כ מדוע משה רבינו אמר
כחצות ומבואר בתחילה בגמ' שהסתפק מתי חצות, הרי גם הוא יכל ליתן איזה דבר שיראה לו
מתי רוח צפונית מנשבת כעין העצה של דוד המלך ויוכל לדעת מתי חצות.
ת.
הוא אמר רק מה שציווהו. [1]
ש.
בגמ' בדף ג' ע"ב מבואר שבכל פעם כשעלה עמוד השחר, נכנסו חכמי ישראל אצל דוד
ואמרו לו שעם ישראל צריכים פרנסה ויעץ להם מה לעשות. מדוע היו צריכים לבוא אליו כן
בכל יום ויום, וכי לא ידעו לבד מאתמול מה לעשות.
ת.
כל פעם מלחמה אחרת.[2]
ש.
בגמ' בברכות ג' ע"ב מובא שכלל ישראל באו לדוד המלך בכל בוקר אחרי עלות השחר
וביקשו ממנו פרנסה ובודאי זה היה לפני התפילה. האם נוכל להוכיח מכאן, שאפשר להתעסק
לבקש פרנסה אחרי עלות השחר.
ת.
פיקוח נפש.[3]
ש.
בעצם הגמ' בברכות שבאו לדוד המלך בכל יום אחרי עלות השחר צריך ביאור, מדוע מצאו
זמן לבוא אליו אחרי עלות השחר, הרי יכלו לבוא אליו בסוף היום לקראת ערב, ולומר
לדוד המלך, אמרת לנו לצאת ולהתפרנס זה מזה, הנה נסינו להסתדר ולא הולך, אין הקומץ
משביע, אנה תפרנס אותנו, ומדוע באו דוקא רק למחרת בבוקר אחרי עלות השחר. וכי בלילה
אחרי יום עבודה לא היה בכוחם ללכת ולכן המתינו עד עלות השחר. הרי מדובר כאן בחכמי
ישראל, והם בודאי יכלו לבוא לדוד אף בערב ולא להמתין עד למחרת.
ת.
לא הי' להם זמן כל היום.[4]
ש.
הגמ' בברכות ג' ע"ב מביאה שעם ישראל באו בכל יום לדוד המלך שיפרנס אותם ואמר להם
צאו והתפרנסו זה מזה. מדוע לא הוציא להם צנצנת המן שעדיין היה בזמנו לפני שנגנז
והיה מראה להם שאם יעסקו בתורה, הקב"ה כבר ידאג להם כפי שירמיהו הנביא הוציא
זאת לבני דורו.
ת.
אסור להיכנס לקודש הקודשים רק כהן גדול, אבל ירמי' נביא הי' ובנבואה מותר.
ש.
עוד צ"ב, אחרי שבאו אליו תקופה מידי יום ביומו ושמעו את אותה תשובה מדוד המלך
צאו והתפרנסו זה מזה, מדוע בכל אופן המשיכו עוד פעם לבוא לבקש ממנו שיפרנסם וישמעו
ממנו את התשובה, וכי לא ידעו לבד את התשובה שלו.
ת.
כל יום חשבו שקבל כסף חדש (כגון שכבש עוד . . ).
ש.
מדוע באמת דוד המלך לא נתן להם ממון ופרנסה לעניים, הרי היה לו הרבה כסף וזהב
שייחד לבית המקדש, עד שמובא בחז"ל כפי שמביא בענף יוסף על עין יעקב, שדוד
המלך נענש שלא בנה בית המקדש, בגלל שהיו לו אוצרות של כסף ששמר לבית המקדש ולא
נתן, ונשארו רעבים בגללו, א"כ מדוע באמת דוד לא נתן להם.
ת.
חשש ממעילה.[5]
ש.
האם אפשר לתרץ מדוע באו אליו בכל יום אפילו שידעו את התשובה שיענה להם, כי עד כמה
שבחז"ל מבואר שהיה לו הרבה אוצרות של כסף ששמר לבית המקדש, אולי חשבו שיצליחו
לשכנע אותו לבסוף אחרי שיראה שעדיין נשארו עניים, ולא חשבו שיעמוד על דעתו ולא
יתן, לכן כסדר באו לבקש ממנו פרנסה, אולי היום יתרצה לתת להם.
ת.
זה בכלל מש"כ.[6]
[1]
בהערות
למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על מסכת ברכות עמוד יז' וכן בדברי אגדה עמוד
קנב' ראיתי ששואל זאת ומתרץ, שכל הרוח צפונית המרמזת מתי חצות שהוא עת רצון, הכל
התחיל ממכת בכורות, לכן משה רבינו לא ידע זאת לפני מכת בכורות.
בעלון לפרשת השבוע
להרה"ג ר' חנניה צולק שליט"א על פרשת בא תשע"ט מביא קושיא בשם החתם
סופר הלא דוד המלך ידע מתי חצות ע"י שהעמיד כינור כנגד הרוח, וכיון שהגיע שעת
חצות רוח צפונית מנשבת ומעירתו, א"כ גם משה יכל להעמיד כינור וידעו מתי חצות.
והשיב, דאי אפשר להוכיח מתי חצות ע"י צללי הכינור, דכאשר אמר הקב"ה
בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, המכוון בזה דעת חות בארץ ישראל הוא עת רצון,
ואילו חצות הלילה של מצרים הוא כמה דקות לאחר חצות של ארץ ישראל, ובזה ביאר הטעם
שהקב"ה אמר בחצות ומשה שינה לומר כחצות, לפי שזה לא היה ממש בחצות אלא סמוך
לחצות מאחריו.
עיין עוד בחבצלת השרון שמות
עמוד קז'.
[2]
ראיתי
שמציינים לעיין לספר חפץ ה' לאור החיים הקדוש שהקשה כן וכי בכל יום היו נכנסים
ואומרים עמך ישראל וכו' והיה אומר להם לכו ופשטו. ובענף יוסף על עין יעקב תירץ
דלאו דוקא שנכנסו על פרנסה, אלא לכל מילי, דחכמי ישראל שמשגיחין על הציבור נכנסו
עבור צרכי עם ישראל בכל יום. ועיין עוד בשפתי חכמים ובברכת אברהם ועוד.
[3] חשוקי חמד על ברכות ג'
ע"ב בענין פרנסה בבעלות השחר בשם יערות דבש שאז זה זמן מסוגל ולכן באו אז
לדוד המלך.
[4] עד כמה שחיפשו השתדלות
להשיג פרנסה, ראוי במאמר המוסגר להביא את מה שכתב בספר דעת יהודה מהג"ר יהודה
שפירא זצוק"ל עמוד רכב' שגם בענינים רוחניים יש ענין השתדלות, כי הענין נקבע
אחרי ההשתדלות. והרי אמרו גם חוץ משבתות ויו"ט ואמרו עשה שבתך חול. לכן יש
טעם לבקש הנחה בתשלום עבור החדר שהבן לומד שם וכדומה הגם שחז"ל אמרו מזנותיו
של אדם קצובים לו חוץ מהוצאות בניו לתלמוד תורה. אולם הגר"ח קניבסקי
שליט"א כתב לי שאין צריך לבקש הנחה.
[5]
עיין הערות למרן הרב אלישיב על ברכות עמוד יח' בענין דוד
המלך שהיו לו אוצרות של כסף ולכן באו לבקש ממו פרנסה.
[6]
בספר
לתתך עליון בראשית עמוד לא' מביא פירוש שהנה דוד המלך אומר תהלים כז' "לך אמר
לבי בקשו פני את פניך אבקש". ומה התכוין דוד המל ךלבקש כאן, אלא ביאר שהנה
בגמ' בברכות ג' ע"ב מבואר שבכל יום כשעלה עמוד השחר היו חכמי ישראל נכנסין
אצל דוד המלך ואומרים לו אדונינו עמך ישראל צריכין פרנסה. ולכאורה הנהגה זו תמוהה
למה היו צריכים לטרוח לבוא אליו כל יום מחדש, להיכנס בשעת עלות השחר לארמון המלוכה
של דוד המלך. אלא הדברים יבוארו על פי מה שכתב הרמ"א (שו"ע סימן א')
"שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלות הצדיקים, שאין ישיבת האדם
ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו בביתו כדיבורו לפני המלך, כך אם
ישים האדם אל לבו שהוא לפני המלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו ועומד
עליו ורואה במעשיו מיד תגיע אליו היראה.
וכעת מוסיף, הציור הזה של
הרמ"א, אפשר לומר לאדם פשוט, אבל המלך בעצמו, מלך בשר ודם, איך יצייר הוא
לעצמו ציורים כאלו, משום כך ביקש דוד המלך מחכמי ישראל שיכנסו אליו מדי יום ביומו,
וכשנכנסו, מובן שנכנסו בהכנעה גדולה עם כל גינוני המלכות, ומזה למד איך צריך להיות
אדם בהכנעה גדולה לפני מלכי המלכים הקב"ה.
בזה מסיים, שזהו מה שאמר דוג
המלך "בקשו פני", היינו שביקש מחכמי ישראל שיכנסו אליו ואז יראה גינוני
מלכות, והמטרה היא "את פניך ד' אבקש". שיהיה לי ציור בגדלותו של מלך
מלכי המלכים הקב"ה עכ"ד.
אולי נוסיף מעט, שלכן מובן
היטב מדוע הם באו בעלות השחר דוקא, כי דוד המלך לפני ותיקין שבא להתפלל שחרית,
ורצה להרגיש איך על האדם להרגיש כעומד לפני המלך, לכן ביקש שיבאו לפניו ואז דרכם
יוכל לצייר לעצמו את עבודתו.
