דף ד:

דף ד':

ש. הגמ' בברכות ד' ע"ב אומרת "כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה, אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכו'".

האם נכון לדייק מדברי הגמ', שחז"ל בסייג שעשו לדבריהם, הרוויחו לא רק שאדם הזה יקרא ק"ש ויתפלל מעריב לפני שהולך לישון, אלא הרוויחו גם שזוכה ללמוד מעט תורה. כי בתחילה אדם היה בא מן השדה יכל להיות מצב שדבר ראשון היה בא לביתו רק בשביל לאכול משהו ולשתות משהו וישן עד שנרדם כל הלילה, ולא היה לומד כלום ולא מתפלל, עתה כשעשו סייג, נגרם לאדם שדבר ראשון הוא בא לבית הכנסת ולומד מה שהוא רגיל וקרוא ק"ש ומתפלל.

ת. נכון.

 

ש. מה שצ"ע קצת בלשון חז"ל "וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך". לכאורה חז"ל היו צריכים לומר והולך לביתו ותא לו, ומה אכפת לנו מה שאוכל פתו. הרי גם שותה ועוד דברים עושה, כמו שהזכירו בתחילה אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קמיעא, וא"כ כאן היו צריכים לפרט ג"כ שאחרי שכבר התפלל, יכול לאכול ולשתות ולישון או לכתוב והולך לביתו, ומדוע הזכירו רק אוכל פתו.

ת. אפילו אוכל.

 

ש. עוד צ"ב, מהו הלשון "אוכל פתו ומברך", שהזכירו רק ברכת המזון, מדוע לא הזכירו ברכה ראשונה של המוציא ונטילת ידים.

ת. נקט דאורייתא.

 

ש. אדם שהתחיל לפני מנחה בפסוק ד' שפתי תפתח במקום להתחיל כי שם ד' אקרא, האם צריך לגמור את הפסוק שכבר התחיל ולחזור לומר כי שם ד' אקרא, והאם אחרי שאומר כי שם ד' אקרא צריך לחזור שוב לומר ד' שפתי תפתח, פעם שניה.

ת. כי שם אינו חיוב כלל (והחזו"א לא אמרו).[1] 

 

ש. אדם שמתפלל מעריב במקום שמתפללים נוסח ספרד ואומרים שם בקדיש שלפני שמונה עשרה "ויצמח פורקניה", האם מותר לענות אמן או דהוי הפסק.

ת. לא הוי הפסק.[2]

 

ש. מי שבשמו"ע סיים במקום גואל ישראל ואמר גאל ישראל, האם יצא או יצטרך לחזור.

ת. יתכן. [3]

 

ש. אם צריך לחזור התפילה כי נחשב למשנה ממטבע שטבעו חכמים, כיצד באופן שהיה מנין מצומצם של עשרה אנשים בדיוק, וכעת אחד מהמתפללים אמר גאל ישראל ולא גואל ישראל וצריך לחזור להתפלל שמו"ע, האם נחשב שבשוגג כל המנין התפללו בלי מנין כי אם תשעה מתפללים, כי אותו אחד כאילו לא התפלל עדיין.

ת. מה זה שייך לשמו"ע. 

 

ש. מעשה שאירע, בחור לפני שמו"ע בשחרית התחיל צור ישראל וכו' ובסיום הברכה טעה וסיים רק ברוך אתה ד' גאל אבל לא המשיך ישראל ומיד התחיל שמו"ע, האם עלתה לו ברכה זו הגם שלא הזכיר ישראל, כי כבר מקודם הזכיר צור ישראל וכו'.

ת. לא.

 

ש. אם לא יצא ידי חובתו כי שינה ממטבע שטבעו חכמים, מה עליו לעשות עתה אחרי שמו"ע, האם צריך לחזור אחרי שמו"ע לברך את כל ברכת ק"ש לאחריה, ויתחיל ויציב ונכון עם הסיום גאל ישראל.

ת. רק ברכה אחרונה.  

 

ש. ביום חול אין להתעטף בטלית בין גאל ישראל לשמו"ע, אולם דעת הפרי מגדים והא"ר שבשבת אין דין לסמוך גאולה לתפלה ויכול להתעטף. כמדומה שהמשנה ברורה השמיט זה ולא הזכיר חילוק ביום חול לשבת, מדוע השמיט הלכה זו.

ת. ס"ל שאין לחלק.

 

ש. להלכה למעשה האם מותר להתעטף לפני שמו"ע בשחרית בשבת בלא לסמוך גאולה לתפלה כהפרי מגדים.

ת. יש מקום להקל.

 

ש. חזן שעומד להתחיל בשחרית חזרת הש"ץ, האם יאמר כי שם ד' אקרא, שכאן אין דין לסמוך גאולה לתפילה ואפשר לומר כי שם ד' אקרא כמו במוסף ובמנחה, או שיאמר רק ד' שפתח תפתח.

ת. אין צריך.[4]   

 

ש. לפני שמו"ע מבקשים "ד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך". מה צריך להרגיש אדם כשמבקש בקשה זו כדי שלא יראה כדובר שקר, שהרי כל הזמן מדבר בפיו.

ת. שהקב"ה עוזר לדבר.

 

ש. עוד צ"ב, מדוע מבקשים רק על שפתי תפתח ולא מבקשים גם על כוונת הלב, הרי בסיום התפלה אומרים "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך", הרי שמזכירים שם גם פה וגם לב, א"כ גם בתחילת התפילה נבקש על כוונת הלב לפני הקב"ה.

ת. זה תלוי בו.

 

עוד צ"ב עד כמה שמבקשים "ד' שפתי תפתח", מה צריך להוסיף "ופי", די לומר ד' שפתי תפתח ואגיד תהלתך.

ת. הם שני דברים.

 

ש. האם שייך לפרש בס"ד, עד כמה שהגוף והיצר הרע מפריעים לאדם בעבודת ה' יתברך ולא נותנים לו להלל ולשבח את הקב"ה, הרי שאדם צריך ללחום עם היצר טוב כנגד היצר הרע, לכן שייך ופי יגיד תהלתך, לא לשון קשה כנגד הקב"ה חלילה, אלא כנגד עצמו, שהוא צריך להתגבר כשבא להתפלל.

ת. פשוט. 

 

ש. בדרך כלל שכתוב לשון הגדה, זה דיבור קשה, כמו שמצינו בפרשת יתרו "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". א"כ צ"ב איך אומרים לפני שמו"ע "ד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", הרי יגיד לשון קשה.

ת. אגב אמירה אינו קשה.

  

ש. חז"ל בברכות ד' ע"ב אומרים שכל האומר תהלה לדוד בכל יום הוא בן עולם הבא. והטעם הוא משום שיש בזה את כל האותיות חוץ מהאות נו"ן. לכאורה קשה, הרי בכל הפרק הזה גם אין פסוק שמתחיל באות אל"ף, אלא הפרק מתחיל מתהלה לדוד, א"כ מה המיוחד בפרק הזה שאין בו פסוק מאות אל"ף, שחז"ל אומרים שיש בו כל האותיות חוץ מהאות נו"ן.

ת. ארוממך הוא האל"ף.[5]

 

ש. עוד קשה, עד כמה שבפרק תהלה לדוד אין פסוק שמתחיל באות אל"ף, מדוע לא תיקנו לומר את הפרק (תהלים קיט') "אודה ה' בכל לבב", ששם מוזכר כל האותיות וגם ענין הפרנסה "טרף נתן ליראיו", הרי שם בפרק יש מעלה יותר מהפרק כאן של תהלה לדוד.

ת. כנ"ל.[6]   

 

ש. הגמ' בדף ד' ע"ב אומרת "א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד וכו'". מהו ההדגשה "כל", די לומר "האומר תהלה לדוד וכו'", "כל לאתויי מאי".

ת. אפילו קטנים. [7]

 

ש. הגמ' בדף ד' ע"ב מאריכה במעלה של תהלה לדוד כי זה לפי סדר האותיות. מה המעלה באמת של אותם פרקים שבנוים לפי סדר האותיות.

ת. כולל כל התורה.

 

ש. אדם שנזכר בערב שלא אמר במשך היום ג' פעמים את הפרק אשרי יושבי ביתך, האם יש ענין בערב לאומרו כדי לזכות להיות מאלו שאומרים ג' פעמים בכל יום תהלה לדוד.

ת. אם לא יועיל לא יזיק.

 

ש. מדוע תיקנו לומר ב' פעמים את הפרק תהלה לדוד בשחרית ולא תיקנו שפעם אחת יאמר במעריב, הרי עד כמה שכל הענין הוא כדי לומר ג' פעמים בכל יום, יכלו לתקן שבכל תפילה יאמרו פעם אחת.

ת. מעריב אינו ביום. [8]

 

ש. אחד שלא הספיק לומר אשרי לפני מנחה, האם צריך לומר אחרי מנחה כדי לדאוג לומר ג' פעמים אשרי בכל יום.

ת. ע"פ קבלה אין לומר מיד אחר מנחה.

 

ש. מביאים בשם הרב שליט"א טעם לאמירת אשרי יושבי ביתך לפני סליחות כדי שיהא ג' פעמים אשרי כמבואר בברכות עד סיום תפלת שחרית. האם לפי"ז מי שלא כיוון בפסוק פותח את ידך באשרי של סליחות, צריך לחזור על פסוק זה.

ת. לכתחילה ראוי.

 

ש. אם אכן צריך לחזור כשלא כיוון בפסוק פותח את ידך באמירת אשרי של סליחות, האם זה רק כשאומרים סליחות בסמוך לשחרית, או גם כשאומרים סליחות בחצות לילה לבד.

ת. כנ"ל.

 

ש. לפי דעת הרב שליט"א שג' פעמים אשרי יוצאים ע"י סליחות ואשרי, האם מי שלא כיוון בפסוק פותח את ידך בתפלת מנחה, האם לא יצטרך לחזור, כי אין זה מג' פעמים.

ת. כנ"ל.

 

ש. בסיום התפילה אנו אומרים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו. משמע שצריך בשביל זה פסוק. לפי"ז קצת קשה לי, חז"ל בברכות דף ד' ע"ב אומרים "א"ר אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ולא הביאו שום פסוק, ומנין שזוכה להיות בן עולם הבא.

ת. שזה שבח גדול כן קבעו חז"ל.