
דף ו:
דף ו':
ש.
הגמ' בברכות ו' ע"א "תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות
אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין וכו' האי מאן דבעי למזינהו ליתי שלייתא
דשונרתא אוכמתא בת אוכמתא וכו'".
לשם
מה הוצרכו חז"ל לגלות את הדרך למי שרוצה לראות את המזיקין, הרי עד כמה
שחז"ל גילו שיש מסביב כל אדם אלפי מזיקין שנאמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך,
צריך להאמין שיש מזיקין, וכי בגלל שיש מישהו שלא מאמין, צריך לגלות לו את האפשרות
שיוכל לראות אותם.
ת.
לגוי שרוצה להתגייר.
ש.
עוד צ"ב, חז"ל ממשיכים "רב ביבי בר אביי עבד הכי חזא ותחזק בעו רבנן
רחמי עליה ואתסי". לשם מה הוצרך לעשות את כל העצה כדי לראות את המזיקין. וכי
חלילה שכ"כ אהב לראות עד שהתאמץ להשיג לראותם, א"כ מה העומק שכ"כ
רצה לראותם.
ת.
רצה לברר האמת.
ש.
הגמ' בדף ו' ע"א אומרת "תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא
בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה וכו'". מה יעשה אדם שלא יכול לבוא
לבית הכנסת, האם עדיף לפי אבא בנימין שלא יתפלל כלל ביתו כי לא תשמע תפלתו.
ת.
יתפלל.
ש. חז"ל אומרים בברכות
ו' ע"א "תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת
שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה". האם כוונת חז"ל
לומר שאין תפלת היחיד נשמעת אלא א"כ מתפלל בבבית הכנסת ששם יש ציבור, או שאין
צריך ציבור אלא העיקר שיתפלל בבית כנסת אפילו ביחידות ואז תשמע תפלתו.
ת. תפוס לשון אחרון.
ש. לכאורה אם כוונת
חז"ל שתפלת אדם נשמעת בבית הכנסת כי יש שם ציבור, ומהא שמעינן להיפך שאם
מתפלל ביחידות שלא בציבור, אין תפלתו נשמעת, א"כ איך מותר להתפלל ביחידות,
הרי אין תפלתו נשמעת.
ת. אינה נשמעת כ"כ
אבל מ"מ יוצא ידי תפילה.
ש. עוד צ"ב, האבות
הקדושים תיקנו לנו להתפלל כמבואר בברכות כו' ע"ב, ובפשטות נראה שהם התפללו
בלא מנין, יצחק כשיצא לשוח בשדה להתפלל מנחה, וכן יעקב כשהתפלל מעריב שיצא מהעיר
לחרן והיה לבדו, ולכאורה מדוע התפללו ביחידות, הרי לפי חז"ל אין תפלתו נשמעת
אלא א"כ מתפלל בציבור.
ת. עבדיהם התפללו אתם.
ש. כתוב בפסוק בפרשת ויצא
(בראשית כח' טז') "ויקץ יעקב משנתו ויאמר וגו'" אומר הבעל הטורים סופי
תיבות צבור, לומר שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בציבור".
צ"ב מדוע הענין שאין
תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור מרומז כאן דוקא.
ת. כי כאן לא הי' לו
מנין וקמ"ל דכאילו התפלל בציבור.
ש. האם אפשר לומר
בס"ד, כאן התורה רומזת שגם האבות הקדושים לא התפללו ביחידות כי אם בצבור,
ובחז"ל מצינו שגם יצחק וגם יעקב התעסקו לגייר אנשים, כפי שחז"ל אומרים
בתחילת פרשת וישב על הפסוק (בראשית לז' א') "וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו'"
אל תקרי מגורי אביו אלא מגיורי אביו. ועד כמה שהתעסקו לגייר אנשים, נמצא שאף פעם
לא היו ביחידות, ובכל פעם שהתפללו היה להם מנין. וזה מה שהתורה רומזת אצל יעקב שגם
הוא התפלל במנין, כי אין תפלתו נשמעת אלא בציבור.
ת. נכון.
ש.
הגמ' אומרת בדף ו' ע"א בברכות "אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין
שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר אלוקים נצב וגו'". מבואר בפשטות
שהקב"ה נמצא בבית מועד שלו כלשון רש"י גם כשלא מתפללים ולא נמצאים שם
כלל כי זה ביתו. א"כ צריך ביאור, חז"ל מיד ממשיכים "ומנין לעשרה
שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלוקים נצב וגו'". לכאורה אם מדובר שמתפללין בבית
הכנסת, הרי השכינה שם גם לפני שהם באים, כי שם ביתו, ומה נוסף עתה במה שיש עשרה
שמתפללים שם.
ת.
נתוסף קדושה. [1]
ש.
האם אפשר לדייק מלשון חז"ל "ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם",
שאין הכוונה שמתפללין בבית הכנסת אלא בסתם בית וכדומה שאז יש חידוש שכיון שהם עשרה
זוכין ששכינה עמהם, ואילו בבית הכנסת גם ביחיד זוכה ששכינה עמו, כי תמיד
הקב"ה משרה שכינתו בבית הכנסת.
ת.
שמתפללין בבית הכנסת.
ש.
חז"ל אומרים (תנא דבי אליהו זוטא פרק יד') "שהרי אין ישראל נגאלין לא
מתוך הצער ולא מתוך השיעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא
מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה ויהיה כל אחד
מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע וכו'". ובפירוש מאורי אש מבאר, שע"י
עשרה שעוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם וגורמין לשכינה שתשרה בישראל ועי"ז
יבוא הגאולה.
נשאלתי
שאלה עצומה, אם לפי דברי חז"ל מספיק עשרה בני אדם שעוסקין בתורה להביא את
הגאולה, א"כ בכל הדורות האחרונים שיש ריבוי של עולם התורה בלי עין הרע,
א"כ הגאולה כבר היתה צריכה להיות, כי בחז"ל משמע שע"י עשרה שלומדים
מביאים את הגאולה, רק שעדיין אין עשרה, ואנו רואים שיש ציבור גדול.
ת.
צריך עשרה ביחד. [2]
ש.
האם אפשר לומר בס"ד, כל כמה שיש באמת ריבוי לומדי תורה מצד אחד כן ירבו
שגורמים להביא להשראת השכינה בישראל, אבל ידוע שהקב"ה עשה את זה לעומת זה,
קדושה מול טומאה, ולא עלינו יש מצד שני הרבה חוטאים שגורמים לסילוק שכינה ע"י
מעשיהם הרעים שמעכבים את השכינה, ע"י הרס וכפירה בהקב"ה ובתורתו להכעיס,
וזה גורם שהארץ תקיא את יושביה כמבואר בתורה, לכן הגם שיש ריבוי עוסקי תורה שמצידם
היה ראוי כבר לבוא הגאולה, אבל יש ל"ע את המעכבים, ותפקידנו להתפלל שישובו
בתשובה, ואז ע"י עשרה לומד תורה בלבד כבר יוכלו להביא את הגאולה, וכ"ש
כשיהא יותר מעשרה.
ת.
אין צריך לכך.
ש. חז"ל בברכות ו'
ע"א אומרים "ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז
נדברו יראי ד' איש אל רעהו וגו' ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו
וכו' וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן
מליה בספר הזכרונות".
כיצד באופן שיש שנים
שלומדים באותו בית מדרש אבל לא לומדים ביחד, אלא כל אחד בפינה אחרת בסוגיא שלו,
האם נחשבים כל אחד כמו יחיד שעוסק בתורה, או מכיון שנמצאים באותו בית מדרש הם
כשנים.
ת. כיחיד.
ש. חז"ל באבות
פ"ג מ"ו אומרים "רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין
ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם וכו'". האם צריך שכל העשרה ילמדו ביחד כדי
שיחשב לעשרה שעוסקין בתורה, או די שיש עשרה בתוך בית המדרש הגם שכל אחד לומר לעצמו
בפינה אחרת.
ת. תפוס לשון אחרון
וכ"ש הראשון.
ש. האם אפשר בס"ד
להוכיח שצריך שילמדו דוקא ביחד זה עם זה, כי חז"ל לגבי שנים שעוסקין בתורה
הביאו "שנאמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו וגו'", שצריך שיהיה מצב של
"נדברו יראי ד' איש אל רעהו", שנלחמים במלחמתה של תורה, מדברים ומבררים
אמיתה של תורה, אז יש את המעלה של שנים שעוסקין בתורה. אבל כשכל אחד לומר לעצמו,
נחשבים כל אחד כיחיד שעוסק בתורה.
ת. יכולים לדבר.
ש. לפי"ז יוצא דבר
נורא, בית מדרש בלע"ה שעוסקים בתורה, אבל כל אחד לומר לעצמו, שאין קשר וריתחא
דאורייתא בין כולם, אז יכול להיות מצב של מאה לומדים אבל נחשבים למאה יחידים ולא
למעלה של מאה שעוסקים ביחד שאז זה דרגה אחרת.
ת. אין נכון. [3]
ש.
מי שקם מאוחר ואם ילך להתפלל במנין, ודאי יאחר לסדר בישיבה או בכולל, והחברותא שלו
מחכה לו, האם עדיף שיתפלל ביחידות ויגיע בזמן ללימוד או שיתפלל במנין ויאחר לסדר.
ת.
אין ראוי לבטל תפלה בצבור.[4]
ש.
בחור הלומד בישיבה וסדר אחד החליט על דעת עצמו ללמוד בבית מדרש צדדי במקום אחר,
האם יש מעלה בלימודו זה או מכיון שגורם רפיון לסדרי הישיבה נחשב כחוטא ומחטיא את
הרבים, שמחליש את אחרים.
ת.
נכון.
ש.
בחור בישיבה שאם לא יתפלל בתפלה של הישיבה יוכל ללמוד בלילה קודם יותר שעות של
לימוד, כי לא יצטרך לקום בבוקר לתפלה של הישיבה ויבוא אח"כ לסדר בזמן
ע"י שיתפלל במנין אחר יותר מהיר, האם יכול לעשות כן או תפילה בישיבה עדיף
אפילו שעי"ז ילמד פחות.
ת. יכול אבל טוב שיבקש רשות.[5]
ש.
בחור בישיבה רוצה ללמוד עד מאוחר בלילה ועי"ז לא יתפלל במנין של הישיבה כי אם
לילך למנין אחר יותר מאוחר, ואם יצטרך להקפיד על תפילה בישיבה יצטרך לישון יותר
מוקדם וללמוד פחות. מה עליו לעשות. האם עליו להתפלל במנין של הישיבה, הגם שיצטרך
עי"כ ללמוד פחות, או שיכול ללמוד עד מאוחר בלי להתפלל שחרית במנין של הישיבה.
ת. אם הישיבה מקפידה ע"ז יזהר.[6]
ש.
מעשה בבחור מצוין מאד ומתמיד גדול, שחברים מאד אהבו לשאול אותו שאלות בפשט הגמ',
והרגיש שזה מפריע לו ללמוד את ההספק מה שהוא רוצה ללמוד, ולכן התחיל ללמוד במקומות
אחרים שלא יבאו לשאול אותו שאלות, וכך הוא למד לעצמו טוב, אבל לשאר החברים לא היה
כ"כ את מי לשאול בפשט הגמ', כי התביישו לשאול את האחראי לענות תשובות, מה
צריך הבחור הטוב הזה לעשות.
ת.
יחזור לישיבה[7].
ש.
בחור שבצהרים ישן כמה שעות ומאחר לסדר בישיבה אחה"צ כדי שבלילה יוכל ללמוד
יותר שעות, האם יש מעלה בכזה לימוד או מכיון שמאחר לסדר בישיבה אחה"צ ומחליש
סדרי הישיבה שלא יעשה כן.
ת.
אין ראוי[8].
ש.
מצינו בחז"ל בברכות (ו' ע"א) שעשרה שיושבים ולומדים, השכינה מקדמת לבוא
לפני העשירי. האם הפשט הוא שרגע לפני שמגיע העשירי, אז השכינה מקדמת לבוא, או כגון
שאם קבעו סדר בישיבה או בכולל שיתחיל בשעה תשע בבוקר ומגיעים שם הצבור לא בדיוק
בזמן, מ"מ הקב"ה מקדים לבוא מעט לפני השעה תשע, כי בסוף יהיה כאן בסדר
יותר מעשרה שלומדים.
ת.
יתכן.
ש.
מצינו בחז"ל בברכות ו' ע"א שעשרה שעוסקין בתורה שהשכינה מקדמת לבוא. האם
השכינה מקדמת כבר לבוא עוד לפני הראשון כי עוד מעט יהא עשרה, או רק לפני שהעשירי
בא.
ת.
לפני הכל. [9]
ש.
נכנסו עשרה ללמוד, אבל למעשה רק שמונה לומדים כבר ועדיין שנים יושבים ומדברים
שיחות חולין, האם השכינה קדמה לבוא, או כיון שבפועל אין עשרה שלומדים, אין שכינה.
ת.
באה, והם יבואו על עונשם.
ש.
מצינו בחז"ל בברכות שעשרה שעוסקין בתורה השכינה מקדמת לבוא לפניהם. האם זה רק
בעשרה מבוגרים מעל גיל בר מצוה, או גם ילדים שלומדים תורה מצטרפים לעשרה.
ת.
אולי.
ש.
האם בכל התלמודי תורה שבאים ללמוד ולשמוע שיעור מפי הרב בחידר ג"כ שייך לומר
שהשכינה מקדמת לבוא לפני שלומדים.
ת.
כן.
ש.
הגמ' בדף ו' אומרת "ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל
המקום אשר אזכיר את שמי וגו'". מהו הלשון "אשר אזכיר", צריך לומר
"אשר תזכיר", כי הקב"ה אומר את הדברים לבן אדם שיזכירו את שמו ולא
שהוא בעצמו יזכיר את שמו.
ת.
ע"י שהוא יזכיר גם הקב"ה יזכיר. [10]
ש. מצינו בגמ' בברכות דף ו'
ע"א שמי שיושב ולומד זוכה שהקב"ה בא לברכו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את
שמי אבוא אליך וברכתיך, כיצד לפי"ז בחתן שמבקש מחבר שילמד עבורו ביום החתונה
ומוכן לשלם לו בעד זה כסף, האם שניהם זוכים לברכת הקב"ה בגלל הלימוד, כי
הלימוד נזקף גם לצורך החתן וגם ללומד בפועל, או הברכה רק ללמוד בפועל.
ת.
כן. [11]
ש.
הגמ' בדף ו' ע"א דורשת מנין שאפילו אחד שעוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל
המקום אשר אזכיר את שמו וכו'. והנה בתנא דבי אליהו פרק יח' אומרים "מאי שפכי
כמים לבך נכח פני ה' מכאן אמרו כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה
הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו שכאן נאמר נכח פני ה' ולהלן הוא אומר
וכו'". מדוע בכל מקום הביאו פסוק אחר.
ת.
רמוז בכמה פסוקים כדי לחזק הענין.
ש.
הגמ' בנדרים (דף ז' ע"ב) אומרת "אמר רב חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי
חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם
עניות מצויה ועניות כמיתה וכו'". הר"ן שם בסוגיא אומר "טעמא קא
יהיב למאי דאמרינן ואם לא נדוהו הוא עצמו יהא בנידוי שהרי עונשו חמור דשם עניות
מצויה דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך ומדהזכרת השם למצוה
מביאה ברכה ועושר, הזכרה לשוא גורמת עניות וכו'".
האם
אפשר להוסיף על הדברים בס"ד, מצינו בגמ' בברכות ו' ע"א "מנין
שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא
אליך וברכתיך". נמצא שבזמן שאדם לומד תורה, השכינה עמו, ולכן מובטח הוא
בברכות שנזכר בפרשת בחוקתי לעמלי תורה, כי כל התורה הם שמותיו של הקב"ה. אולם
כשחלילה לא עוסק בתורה, מפריע לאחרים לעסוק בתורה שהיא שמותיו של הקב"ה, גורם
לשכינה שתסתלק, לא פלא שמקבל את הקללות של פרשת בחוקתי, ולכן מי שמספיק באמצע
לימודו לדברים בטלים, הרי זה כמוציא שמותיו של הקב"ה לבטלה, כי תורתו נעשית
קרעים, עונשו חמור.
ת.
רחמנא ליצלן.
ש.
הגמ' בברכות ו' ע"א אומרת "ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה
עמהם שנאמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד'וישמע וגו' מאי ולחושבי שמו אמר
רב אשי אפילו חשב אדם לעשו מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".
צ"ב, הרי כאן לא עוסקים בביאור הפסוק, א"כ מה חז"ל הביאו כאן הענין
של הביאור בפסוק ולחושבי שמו, כבר הזכירו זאת במקום אחר, בשבת ובקידושין, ודוחק
לומר שרק בדרך אגב.
ת.
למה דוחק, כך דרך הגמ' כדי שלא ישכחו.
ש.
האם אפשר לפרש בס"ד, חז"ל מלמדים אותנו, שגם מי שחשב ללמוד ונאנס ולא
למד, שמעלה עליו הכתוב כאילו למד, זה אולי יעזור לו להבין בלימוד בשמים, שילמדו
אותו מה שלא הספיק ללמוד בגלל שנאנס, אבל את הקרבת אלוקים שזוכה מי שלומד בפועל, זה
ודאי מפסיד, ולכן אחרי שהביאו מה שזוכים שנים שעוסקים בתורה ששכינה עמהם, המלמד על
קרבת ד', זה רק לעוסקים ממש, ולא לאותם שמעלה עליהם כאילו למדו. ובזה רצו לזרז
ללמוד ממש, ולא להסתפק באונסים שרצו ללמוד.
ת.
זה נכון אבל כאן אין צריך לזה.
ש.
הגמ' בברכות ו' ע"א אומרת "ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה
עמהם וכו' ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו וכו' וכי מאחר דאפילו חד
תרי מבעיא, תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות".
ילמדנו
רבינו שליט"א עד כמה שיש ענין ללמוד שנים ביחד שזה דרגה יותר גבוהה של השראת
השכינה, האם לפי"ז ראוי תמיד לחפש ללמוד עם חברותא, ולהשתדל לא ללמוד לבד
ומתי בכל אופן יכול ללמוד לבד.
ת.
אם יש כמוהו.
ש.
בימים נוראים מוכרים את העליות ויש הרבה שרוצים לקנות אבל בסוף קונים רק כמה והשאר
לא הצליחו. האם לאותם שלא הצליחו לקנות עליה יש מעלה כמו אדם שחשב לעשות מצוה
ונאנס ולא עשאה, ויקבלו שכר על שרצו באמת לקנות עליה, או שבעליה לתורה חשוב המעשה
בפועל ש לנתינת הכסף לבית הכנסת, ואין שום מעלה במה שרצה אכילו עשאה אלא סתם שכר.
ת.
קצת. [12]
ש.
הגמ' אומרת "חד לא מכתבן מילה בספר הזכרונות". וכי אדם שיושב ולומד
בביתו לא נכתב בשמים שישב ולמד, א"כ מה המיוחד שיכתב בספר הזכרונות, הרי יקבל
כל שכרו על שלמד, ומה כוונת התוס' שלא
יכתב עם אחרים.
ת.
לזכור עולמית.
ש.
בגמ' בברכות ו' ע"א מבואר וכן נוהגים שתפילין של ראש כתוב ארבע פרשיות בארבעה
בתים ואילו בתפילין של יד כתוב הכל בבית אחד. מדוע יש חילוק בין תפילין של ראש
לתפילין של יד.
ת.
כך התורה רצתה. [13]
ש.
הגמ' בברכות ו' ע"א אומרת שהקב"ה מניח תפילין. האם הקב"ה מניח כמו
אצל ישראל רק ביום למעט לילה ושבת, או שאצל הקב"ה זה כביכול גם בלילה וגם
בשבת.
ת.
כמו שציוה לישראל.
ש.
הגמ' בברכות ו' ע"א מביאה את הפסוקים שכתובים בתפילין של הקב"ה "כי
מי גוי גדול, ומי גוי גדול, אשריך ישראל, או הנסה אלוקים, ולתתך עליון".
והגמ' מביאה את הפסוקים לא לפי הסדר שכתובים בתורה, האם אכן כתובים בתפילין אצל
הקב"ה לפי סדר הגמ' ולא לפי שכתובים בתורה, או שכתובים כפי הסדר שכתובים
בתורה.
ת.
חז"ל לא הקפידו ע"ז כמש"כ תוס' מו"ק ה' א' ד"ה ר"פ.
ש.
מדוע באמת הגמ' הביאה את סדר הפסוקים לא כפי שכתוב בתורה.
ת.
כנ"ל.
ש.
עוד צ"ע, רש"י שם בסוגיא לגבי הפסוקים של התפילין אצל הקב"ה, אומר
רש"י "בשלמא בתפילין דידן כתיב שמע, והיה אם שמוע, קדש לי כל בכור, והיה
כי יביאך וכו'". מדוע רש"י כתב את סדר הפרשיות בתפילין שלנו לא כפי הסדר
שכתובים בתוך התפילין, ולא עוד, שהרי שיטת רש"י במנחות לד' ע"ב שסבר
כתיבת הפרשיות בתפילין זה כמו שכתוב בתורה, קדש, והיה כי יביאך, שמע והיה אם שמוע,
ודלא כשיטת ר"ת, ומדוע כאן הזכיר רש"י סדר אחר של הפרשיות.
ת.
סימן בעלמא.
ש.
בחז"ל במדרש (מדרש רבה בפרשת בראשית) מבואר שהקב"ה שומר שבת ולכן נשאל שם
איך מוריד גשמים בשבת. האם לפי"ז אפשר להוכיח שהקב"ה לא מניח תפילין
בשבת.
ת.
אין צריך לזה.[14]
ש.
האם יש מקום לדחות, שאין התפילין של הקב"ה כפשוטו, אלא זה דברים נשגבים
ועמוקים המורה על דביקות של הקב"ה בעם ישראל, ומכיון שאין מניח תפילין
כפשוטו, תפילין כאלו של הקב"ה יכול להניח גם בלילה וגם בשבת.
ת.
כנ"ל.
ש.
אולי אפשר לדחות שוב, הענין בתפילין של הקב"ה, זה להראות שהוא משתבח בעם
ישראל, א"כ יש מקום לומר, שעד כמה שעם ישראל מניחים תפילין וכביכול משתבחים
בהקב"ה, כנגד זה גם הקב"ה משתבח בתפילין כנגד עם ישראל, ולכן רק בזמנים
שעם ישראל מניח תפילין, כביכול הקב"ה מניח תפילין, וממילא לא מניח בלילה
ובשבת.
ת.
כנ"ל.
ש.
לפי"ז אולי יוצא, שכביכול הקב"ה מניח רק בזמן תפילה, או בזמן שהלכו עם
תפילין כל היום, אבל בזמן שאין מניחים תפילין, כביכול גם הקב"ה לא מניח.
ת.
כישראל.
ש.
האם מותר לשאול ולברר מה כביכול עושה הקב"ה בחול המועד לגבי תפילין שיש הרבה
שלא מניחים תפילין בחול המועד.
ת.
כהדין. [15]
ש.
הגמ' בברכות ו' ע"א עוסקת בענין מה כתוב בתפילין של הקב"ה. ואומר
רש"י "מה כתיב בהו בשלמא בתפילין דידן כתיב שמע והיה אם שמע והיה אם
שמוע קדש לי כל בכור והיה כ ייביאך". מדוע רש"י הזכיר את סדר הפרשיות לא
כפי שנכתבו בתורה.
ת.
כסדר התפילין.
ש.
ולא עוד, שבתפלה לפני הנחת תפילין אנו אומרים "הנני מכון בהנחת תפילין לקיים
מצות בוראי וכו' והם ארבע פרשיות אלו, שמע, והיה אם שמוע, קדש והיה כי יביאך
וכו'". הרי שגם כאן הזכירו א תהסדר של הפרשיות לא כפי שנכתבו בתורה. א"כ
קשה לומר שזה סתם כך כתבו, ומה הטעם שכתבו בסדר אחר.
ת.
כנ"ל.
[1] הרב טוביה שפיגל נ"י רצה לדייק מלשון
חז"ל "עמהם", הרי שנוסף להם איזה מעלה.
[2] עיין לקט רשימות בית המקדש עמוד נט'
לגה"צ ר' נתן ואכטפויגעל זצוק"ל מה שכתב בענין הזה. ועיין משנה ברורה
דרשו סימן קנ' ס"ק ה' ובדעת נוטה עמוד רנח.
[3] כמדומה שכדרבינו כתוב בדברי הגה"צ ר' נתן
ואכטפויגעל זצ"ל בנוגע לביאור בדברי חז"ל בתנא דבי אליהו שנזכר לעיל.
וצ"ע.
[4] מצאתי בדעת נוטה ח"א שכבר נשאל רבינו
בענין הזה וע"ש בהערות מה שהוסיפו דברים בשמו.
בהליכות שלמה (תפלה פרק
חמישי עמוד סה' אות טז') כתב שאם איחר למנינו הקבוע, נראה דאין להפסיק משום כך
לימוד בחברותא עם רבו או חברו כדי להתפלל בצבור, וכן אם קרה לו שע"י התפלה
בצבור יתבטל מהגדת שיעור תורה לרבים, יתפלל ביחידות, כדי שלא לבטל תלמוד תורה דרבים.
עיין עוד באגרות משה
ח"ד סימן כז'.
בספר דרך שיחה עמוד תקמ'
מובא שרבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א סיפר כי בא אליו בחור מישיבה אחת
שתיקנו בה כי בחור המאחר לתפילה בישיבה, לא יתפלל מחוץ לישיבה אף אם הדבר כרוך
בתפילה ביחידות ויש בחורים שקשה להם הדבר, וענה לו רבינו שליט"א, כי יתכן
שהישיבה יכולה אף לתקן שהבחור לא יתפלל כלל, כיון שזה לטובתו ולטובת הישיבה.
[5] ראוי להביא ממה שכתבנו והארכנו בקונטרס דברי
הדרכה והשקפה לבן ישיבה ממורי ורבי הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל שכתב
לי במכתב תשובה, ודאי כל בן ישיבה חייב לעמוד תחת הסדרים הקבועים בישיבה ולשמור
עליהם, ואפילו אם בשעות המאוחרות בלילה הם לומדים יותר טוב, בכל זאת אפשר לתלות
שהוא מעצת היצר הרע בכדי להחליש כחו וח"ו במשך הזמן להרגיש כאבי ראש וקושי
בריכוז מחמת עייפות של חוסר שינה, וזה ג"כ הרבה פעמים יש בזה שהוא מחטיא את
הרבים ע"י שאינו בא לזמן תפילה של הישיבה, וכן לא בא לסדרי הישיבה. והוא פשוט
מאד שזמני סדרי הישיבה הקבועים בישיבות זו הלכה ברורה ואין לשנותם בעל פה. אם
רואים חבר שיושב ולומד עד שתיים בלילה, האם לומר לו משהו שעושה לא טוב או לא.
והשיב רבינו זצוק"ל, אסור לתת לו ללמוד עד כזה מאוחר, וצריך להשתדל לישון
לפחות שבע שעות, כי יכולים להיכנס למצב שרופא לא יעזור. כי מפסידים את הכוחות
בהזדמנות אחרת שהייתי בביתו
כבחור צעיר בשיעור א' בישיבה גדולה ישיבת אור אלחנן. רבינו זצוק"ל שאל אותי,
מתי אני הולך לישון, עניתי לו, שאני יושב וכותב חידושי תורה, מסכם את הסוגיות,
ובדרך כלל זה אפילו אחרי השעה אחת בלילה. ואז פתח רבינו את דבריו ואמר לי, אני לא
רוצה לשאול האם אתה קם בבוקר לתפילה בישיבה או לא, נניח שאתה קם לתפילה, נניח שאתה
נמצא בסדר א', אבל הראש שלך לא נמצא. הראש שלך עייף ולא מבין כ"כ מה שלומדים,
אי אפשר להתרכז כך בלימוד, וזה לא טוב להצלחה בלימוד התורה. ולכן אמר לי, תשתדל
לגמור ללמוד וללכת לישון עד השעה 12.45 בלילה, כי כך תוכל להיות ערני ביום
אח"כ ולהבין בלימוד, כי אז הראש שלך קולט יותר טוב מה שלומדים, ועצת היצר הרע
זה שתלך לישון מאוחר, כדי לא לתת לך ללמוד טוב למחרת בבוקר. וכמה פעמים שבאתי אליו
אח"כ, חזר ושאל אותי האם אני שומר לא לעבור את השעה הזו, ושמח לשמוע שאכן
קבלתי את דבריו. ואף אירע פעם שהייתי בביתו בשעה 11.30 בערב ושאל אותי, האם אני
נשאר לישון בבני ברק הערב, איך אני יספיק לחזור לישיבה ולישון בזמן. וכשאמרתי לו
שבאתי עם אוטובוס של החברים שבאו לחתונה של חבר מבני הישיבה ואני חוזר איתם בזמן,
שמח שאני יספיק לישון בזמן.
ראוי להביא את דברי הגאון ר'
בן ציון אבא שאול זצוק"ל (אור לציון חכמה ומוסר עמוד סז') "זמני הסדרים
והתפילות שנקבעו בישיבה הם מקודשים, לעולם אין לעזוב קביעות זמני התורה, אפילו
במצב של עייפות. ואם הוא רואה שהוא עייף ואינו יכול להמשיך ללמוד, יתנמנם על
השולחן וכדומה. שאין היתר לבטל זמני התורה וצריך להיות כפוף לסדרים. וצריך לזה עמל
להתרגל לזכות שלא להפסיד מהסדרים, לא בתחילתם ולא בסופם, ואף לא לצאת באמצע.
דהיינו אם זמן היציאה נקבע בשעה אחת, פירושו אחת ולא שתי דקות לפני כן. וכן אם
נקבע שתחילת הזמן הוא בשעה תשע, פירושו תשע ולא תשע ודקה. ואדרבה יבוא קודם הזמן,
ומי שעושה זאת מראה את הערכתו לתורה. וכו'. וגם יעמול על עצמו לא לצאת מכותלי
הישיבה באמצע סדר הלימודים כלל וכלל, כי על ידי זה מפסיד הרבה. האם אדם שיש לו
חנות מלאה יינות, ונמצאים בחנותו גוים, יסכים לצאת מהחנות לקנות משהו וכדומה כאשר
הוא יודע שינסכו את כל היין שבחנות, בודאי שלא. א"כ גם בלימוד תורה על האדם
להרגיש שכשיוצא מהישיבה מפסיד הרבה מאד. וכו'".
עוד הוא אומר (שם עמוד קד')
"יש שנשארים ללמוד בלילה עד שעה מאוחרת, ובבוקר באים להתפלל מאוחר לאחר שעבר
זמן קריאת שמע. וזה פלא, לוקחים את התורה של הקב"ה ומשתמשים בה נגדו
ח"ו.
הוסיף לי ידידי הרב טוביה
שפיגל נ"י את מה ששמע מהמשגיח הגה"צ ר' נח פלאי שליט"א בשם מרן
המשגיח הגה"צ ר' מאיר חדש זצוק"ל שהיה אומר, דרך משל עד כמה צריך ליזהר
בשמירת סדרי הישיבה, שמי שרוצה לשנות את הסדרים, דומה לאחד שיבוא לבית המקדש וינסה
לשנות את סדר המקומות של כלי המקדש, המנורה, השולחן המזבח, הלא אין גבול וקץ לעוולתו
ולאיוולתו. כך מי שרוצה לשנות את סדרי הישיבה, לרופף את הסדרים הקבועים ולבוא לפי
דעתו מה שנוח לו באופן אחד. וכל זה מלבד הרפיון שגורם לאחרים כשחסר.
עוד הוסיף לי ידידי
נ"י, ששמע מהגאון ר' אברהם ישעיה אדלר שליט"א ר"מ בישיבת רבינו
חיים עוזר שסיפר שמן הרב שך זצוק"ל היה אומר לו, לסגור את הגמ' שלו אחרי הסדר
כשהיה צריך לצאת לפעמים באמצע הדרך, כי הרב שך יודע שיש כאלו שאם יראו שהוא הולך,
ירשו לעצמם ג"כ לסיים את הסדר באמצעו, ואינו רוצה לגרום רפיון לאחרים, ולכן
ביקש שיסגור לו את הגמ' רק לאחר הסדר, ללמדנו עד כמה צריך זהירות לא לגרום רפיון
לאחרים בלימוד.
בספר תורת הישיבה עמוד לג'
כתב "אותם בני ישיבות שערים ועוסקים בתורה עד השעות המאוחרות בלילה ומשום כך
קמים למחרת בשעה מאוחרת ומפסידים זמן ק"ש, או תפילה בצבור, לא טוב הם עושים
ויש למחות בידם על כך". והאריך שם בהערות עד שהביא (בעמוד לד') "גם בספר
הליכות עולם לבעל הקהילות יעקב זצ"ל כתב כשדיברתי עם רבינו בעניין סדר הלימוד
אמר שצריך לישון שמונה שעות בלילה ואותם החושבים שעי"ז שישנו שעות בודדות
יגדלו תורה זהו עצת היצר הרע, שאח"כ הורס וגורם רפיון בתורה. ובספר לשכנו
תדרשו הובא עוד בשמו, שאמר לראש ישיבה גדול, שמעתי שהבחורים אצלכם ערים עד שעות
מאוחרות של הלילה, תדעו לכם שאסור לכם לנהוג כך, הם יהפכו ח"ו לעמי ארצות עד
כדי שאפילו לא יבינו משנה פשוטה. וידוע שכן היה מזהיר רבות בזה מרן החפץ חיים
זצוק"ל.
ראוי להביא את לשון
הט"ז (אבן העזר סימן כה') "ודכותיה מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל
דרכיך דעהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה ברי וחזק לעבודת
השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה ודברים אסמכתי' אקרא שוא לכם משכימי קום דהייו
שיש תלמידי חכמים מנדרין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש תלמידי חכמים
שישינים הרבה כדי כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה. ובאמת יכול ללמוד
בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה. על כן אמר
שוא לכם דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחר שבת בלילה וממעטים
שנתם, זה בחנם, כי כן יתן ה' לידידו שינה דהיינו מי שישן הרב כדי שיחזק מוחו בתורה
נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו, כי הכל הולך אחר
המחשבה.
ראוי להוסיף את דברי הרוח
חיים (על אבות פ"ב משנה יג') "רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע
ובתפלה וכו'. ואמר הוי זהיר בק"ש ותפלה להתפלל עם הצבור ולא תהיה רשע בפני
עצמו לפרוש מן הצבור. ובגמ' מפורש בכ"פ ההפרש בין תפלת יחיד לתפלת צבור. וזהו
שאמר הכתוב עד מתי עצל תשכב, רצה לומר אתה העצל צריך לישן הרבה עד מתי תשכב, רצה
לומר להבא אשכב והיה לך כבר לשכוב, ואם תאמר מה אכיפת לך, מתי תקום משנתך, רצה
לומר ודאי תאחר זמן התפילה שהצבור מתפללין. לזה אמר והוי זהיר בזה דהיינו שתישן
מקודם". אם אתה צריך לישון כמה שעות, מדוע אתה מסתובב בלילות עד מאוחר, ואז
גם לקום למחרת מאוחר אחרי זמן תפלה, תחשב כמה שעות אתה צריך לישון, ותראה איך לסדר
זאת שתישן מוקדם העיקר שלא תאחר את זמן התפילה בצבור.
נזכיר את מה שאומר הפלא יועץ
(אות ה' בערך השכמה) "האיש הירא את ה' ורוצה לקדם אשמורות ולהשכים לבית הכנסת
להתפלל עם הצבור ואינו רוצה לאבד טובות הרבה, זה דרכו דרך הקודש שלא יאחר להיות
נעור בתחילת הלילה אפילו לעסוק בתורה וכ"ש לדבר הרשות ושמחת הוללות, רק ישכב
וערבה שנתו וכו'. וישכים לבית הכנסת ויתפלל עם הצבור וכו'. וכבר פירשו המפרשים על
פסוק עד מתי עצל תשכב. ואם תאמר מאי אכפת לך, מתי תקום משנתך, וכן אמר דוד המלך
ע"ה אם זכרתיך על יצועי בפרק השכיבה, באשמורות אהגה בך ודיו בזה למי שיש לו
לב ועינים לראות ואזנים לשמוע בלבבו יבין ובאזניו ישמע ושב ורפא לו".
החיד"א (בסידורו בדברי
התעוררות לתפילה) אומר שהנה מצינו שחז"ל אומרים (ברכות יז' ע"א)
"אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו". לכאורה מה
חז"ל צריכים להוסיף "ועושה נחת רוח ליוצרו", הרי ודאי שמי שעמל
בתורה גורם נחת רוח ליוצרו, כי אין נחת רוח יותר גדול ממי שיושב ולומד, ומה ראו
חז"ל להוסיף זאת.
אלא מבאר, שהנה יש תלמידי
חכמים שרוצים ללמוד ויושבים בלילות כמה שעות בתלמוד תורה, אך למחסור שמאבדים קריאת
שמע בעונתה ותפלה בצבור ולא אכפת להו, כי סברו דטפי עדיף ללמוד, וגם ביום אם
לומדים וזמן מנחה עובר אינם שמים על לב, ושרו להו מארייהו כי כל אלו הם עונות ומה
גם לתלמידי חכמים דשגגות נחשבות לזדונות ולא המדרש עיקר אלא המעשה, והיינו דאמר ר'
יהודה אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, דלא סגי עמלה של תורה לחוד רק
צריך שיעשה נחת רוח ליוצרו שלא יחטיא השערה מכל מצות דאורייתא ודרבנן.
וכבר נודע מעשה שאירע בתלמיד
הרמב"ן שהיה לומד תדיר ומבטל תפלה וקריאת שמע ומצות, והרמב"ן היה מוכיחו
מאד כי זמן תורה לחוד וזמן תפלה וק"ש לחוד, ולא שמע בקולו עד שבא עליו צרה
וא"ל הרמב"ן והלא הזהרתיך.
הגאון הצדיק ר' דב יפה זצוק"ל (בספרו לעבדך באמת עמוד קעה') מדבר עד כמה כל
היום למחרת תלוי בשינה בלילה קודם, שמביא את השו"ע (או"ח סימן א') שאומר
"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר". ואומר
הרמ"א "שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' ומסיים ובשכבו על
משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך
ויתעלה". מה מכניס כאן הרמ"א את ענין השינה, אלא כל היום למחרת תלוי
בשינה, מי שהולך לישון כסוס לא יכול לקום בבוקר כארי.
הגה"צ ר' נח פלאי שליט"א
הביא ראיה נוספת, שהמשנה ברורה כשמונה את סדר המאה ברכות שיש לכל אחד בכל יום,
מתחיל דוקא מברכת המפיל ולא מברכה אחרת שעושים בערב או מהבוקר, מדוע מזכיר דוקא
דבר ראשון את ברכת המפיל, כי כל היום למחרת תלוי בזמן שינה.
נזכיר את מה שידוע שהחפץ
חיים זצוק"ל היה נוהג לכבות את האור כל לילה בישיבה שלו בראדין כדי להורות
שהגיע זמן לישון ומחר יש עוד יום לעבודת הבורא, וכן סיפרו לי שנהג הרב קאפלמן
זצוק"ל בישיבתו מידי ערב.
[6] השאלה נשאלה שוב בהזדמנות אחרת בנוסח שונה
מעט.
[7] מורי ורבי מרן הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ
זצוק"ל ענה לי, ודאי צריך הוא לענות לשואלים אותו, כי חוץ ממה שהוא עוזר להם
ועושה בזה חסד, גם לו בעצמו יש מכך תועלת עצומה, זה מחייב אותו ללמוד יותר טוב,
לדעת טוב את הפשט בסוגיא, ובכך הוא מתעלה ומקבל סיעתא דשמיא עצומה. אבל מכיון שזה
מפריע לו לעליה הפרטית שלו, שהוא רוצה להספיק ללמוד עוד ועוד, ולכן ידבר עם
הבחורים שיבואו לשאול אותו בערך בחצי השעה האחרונה של הסדר, שאז יוכל להסביר
ולענות להם מה שהם צריכים, וכך ישאר גם לו זמן ללמוד את מה שהוא צריך לעצמו. אבל
אין זה ראוי להעלם מהבית מדרש ולא לעזור לאחרים כלל, כי מחובתו לעשות חסד לעזור
לאלו שצריכים אותו, ובחסד הזה הוא עצמו מתעלה.
[8]מורי ורבי מרן הגאון
ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל שודאי כל בן ישיבה חייב לעמוד תחת הסדרים
הקבועים בישיבה ולשמור עליהם, ואפילו אם בשעות המאוחרות בלילה הם לומדים יותר טוב,
בכל זאת אפשר לתלות שהוא מעצת היצר הרע בכדי להחליש כחו וח"ו במשך הזמן
להרגיש כאבי ראש וקושי בריכוז מחמת עייפות של חוסר שינה, וזה ג"כ הרבה פעמים
יש בזה שהוא מחטיא את הרבים ע"י שאינו בא לזמן תפילה של הישיבה, וכן לא בא
לסדרי הישיבה. והוא פשוט מאד שזמני סדרי הישיבה הקבועים בישיבות זו הלכה ברורה
ואין לשנותם.
מרן הגר"ח שמואלביץ
זצוק"ל (מאמר ג' ביטול תורה תשל"ב מהדורה הישנה עמוד י') אומר
"וחיוב מיוחד על כל בן ישיבה לעמול בתורה ולהתעלות ככל אשר תשיג ידו כדי שלא
יגרום הפסד וחבלה לכל הישיבה ע"י התרשלותו בעסק התורה ואחריות הכלל עליו.
ויתר על כן חייב כל בן ישיבה למסור וללמד לחביריו כל מה שהשיג בעולמו וכמו שמצינו
בגמ' שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה, ראויין לישרף באש וכו'
טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף וכו'. אפילו ילמד כל אחד לעצמו אינו
ניצון מעונש קשה, כי כפשוטו לא פסק פיהם של אליהו ואלישע מגירסא, אלא שבזה לא די,
וצריך שיהיה ביניהם דברי תורה ולא ידאג כל אחד לעצמו בלבד אלא לחבירו וכו'".
[9] בהערות למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל
על ברכות עמוד לב' מביא שבפשטות משמע בגמ' וברש"י שהשכינה באה לבית הכנסת
קודם שבאו עשרה, אמנם מביא שהרשב"א בתשובה ח"א סימן נ' כתב שקדמה שכינה
היינו שבאה שכינה בזמן כניסת העשירי.
[10] עיין ברוח חיים על אבות פ"ג' מ"ו מה
שכתב בזה.
[11] בספר משל האבות פ"ג מ"ו מביא בשם
מרן המשגיח הגה"צ ר' מאיר חדש זצוק"ל שייעץ לחתן ללמוד ביום חופתו כדי
לזכות שהקב"ה יבוא לברכו, ולא צריך ללכת לקברים או לרבנים, כי אם תעסוק בתורה
יתקיים בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ותזכה להיכנס לחופה עם אבוא
אליך וברכתיך.
[12] יראה
לומר בס"ד, החפץ חיים באהבת חסד פרק ששעה עשר בהג"ה כתב בתוך דבריו
"וכמה טעות טועין אלו האנשים שלא ידעו שעיקר המצוה תלויה בהוצאת מעות עליה,
כי הקונים העליות, לבד העליות, הלא במעות קונים נרות ועצים לבית המדרש וכמה שכרם
גדול עבור זה, כי זהו בכלל החזקת התורה". א"כ אולי אפשר לומר שמי שנאנס
ורצה לקנות עליה ולא קנה כי אחר נתן סכום יותר גדול, אולי יחשב לנאנס כאילו עלה
לתורה, כי רצה לכבד את התורה, אבל ודאי שהעולה בפועל לתורה ושילם לבסוף את הכסף יש
לו שכר יותר גדול, כי עד כמה ששילם, בכספו משתמשים אח"כ לצורת בית הכנסת ושאר
הדברים, ואת זה אין לנאנס ולא עלה לתורה.
בעצם המעלה של מי שחשב לעשות
מצוה, נוסיף את מה שהביא הרה"ג ר' יעקב חיים סופר שליט"א בשם החפץ חיים
במקום אחר לפרש את הפסוק ישמח לב מבקשי ה', שעד כמה שחישב לעשות מצוה ונאנס ולא
עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, לכן ישמח לב של אותם מבקשי ה' שהגם שלא עשו
בפועל והכל נשאר רק במבקשי ה' שרצו לעשות, שישמחו כי יקבלו שכר כאילו עשאה.
[13] הראוני שבפרישה סימן לב' ס"ק לד' כבר כתב
בזה בשם הסמ"ק.
[14] חז"ל אומרים בירושלמי ראש השנה פרק א'
הלכה ג' "בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה, רצה מקיימה רצו אחרים מקיימים
אותה אבל הקב"ה אינו כן אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה מאי טעמא ושמרו את
משמרתי אני ה' הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחלה". הרי שהקב"ה מקיים את
כל התורה.
[15] שמעתי שבשו"ת מן השמים כבר כתב בזה.