
דף ט:
דף ט':
ש.
הגמ' בדף ט' ע"ב אומרת "וישאילום א"ר אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם
וכו'. מ"ד בעל כרחם דישראל משום משוי". מבואר שבגלל שזה היה משא כבד, כלל
ישראל לא רצו לקחת עד שהכריחום בעל כרחם. לכאורה הרי מדובר בזהב וכסף, ואדם מוכן
לשאת כמה שיותר אע"פ שזה כבד לו כדי שיהא עשיר גדול, ומה התעצלו לשאת בגלל
שזה כבד.
ת.
כבר מספיק כסף וזהב היה להם עד שאמרו די כמפורש בגמ'[1].
ש.
הגמ' בברכות ט' ע"ב אומרת "וינצלו את מצרים א"ר אמי מלמד שעשאוה
כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים". מה
הנפק"מ במחלוקת הזו.
ת.
פירושא דקרא.
ש.
הגמ' בדף ט' ע"ב מביאה כמה מ"ד מתי הוא הזמן של ק"ש בשחרית. במשנה
כתוב משיכיר בין תכלת ללבן, או בין תכלת לכרתי או משיכיר בין זאב לכלב או בין חמור
לערוד, או משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו.
לכאורה
איך חז"ל נתנו זמן וסימנים שלא מצויים ביד כל אחד לדעת מתי הוא הזמן. וכי היה
לפני כולם את אותם סימנים כדי שידע מתי הזמן. א"כ איך יכלו אנשים להבדיל בין
תכלת ללבן, או בין תכלת לכרתי, או בין חמור לערוד, או בין זאב לכלב, כשאין לפניו
את הדברים האלו. הרי הסימן הכי מצוי הוא הטעם של אחרים משיכיר את חבירו הרחוק ממנו
ד' אמות, אבל שאר הסימנים לא מצויים, ואיך מזה חז"ל רצו שידעו זמן ק"ש,
הרי לא היה שעון לסמוך כי אם על סימנים אלו.
ת.
כולם מצויים.
ש.
ראיתי מביאים מדרש תלפיות כשמדבר על מעלות החתן שאומר מה מלך ישן עד ג' שעות אף
חתן כן, שמתאחר לקום ממטתו בשבעת ימי המשתה. האם צריך לנהוג כן, ומה הביאור בזה.
ת.
לא מחויב[2].
ש.
הגמ' בדף ט' ע"ב אומרת "כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום
כולו". מהו הכפילות "כל היום כולו", די לומר כל היום.
ת.
א. דרך הגמ' כן כדי לחזק הענין.
ב. דרך אפי' הפסוקים לומר כן.
ש.
היה מקום לתרץ, שמצינו בדברים אחרים שאומרים רובו ככולו, כאן באו לחדש שלא ינזק
כלל ולא רק ברובו ככולו.
ת.
אין צריך לכך.[3]
ש.
אולם תירוץ זה דחוק, יש דברים שמספיק רובו, אבל כאן אם יהא רגע שיוכל להינזק בזה
במשך היום, א"כ מה בא לומר שכרו, הרי יש רגע שיכול להינזק, ובהכרח שחז"ל
התכוונו לומר שכל היום ממש לא יינזק, א"כ הדרא קושיא לדוכתיה, די לומר
"כל היום", בלא להוסיף כולו.
ת.
כנ"ל.
ש.
האם אפשר לתרץ בס"ד, מצינו בברכת המעביר שינה שמבקשים ותננו היום ובכל יום
לחן ולחסד וכו'". וראיתי בסידור אוצר התפילות שמפרש מהו "היום ובכל
יום", שבתחילה מבקשים על היום הזה שהוא עד השקיעה, ואח"כ מבקשים
"ובכל יום", על היום החדש שמתחיל מהשקיעה עד לבוקר הבא ששוב יבקש בברכות
השחר את בקשתו. לפי"ז אולי כוונת חז"ל כאן לומר שלא יינזק "כל היום
כולו", זה כולל מעת שהסמיך גאולה לתפילה ביום הזה שלא יינזק כל היום וגם
בלילה שאחרי זה עד ששוב יסמוך גאולה לתפילה בותיקין למחרת. שבמשך כל העשרים וארב
שעות לא יינזק כלל.
ת.
אולי.
ש.
בגמ' בברכות ט' ע"ב אמרו שמי שמתפלל ותיקין אינו ניזוק כל היום כולו. האם
הכוונה עד השקיעה, כי מהשקיעה מתחיל יום חדש, וח"ו על הלילה כבר אין את דברי
חז"ל שאינו ניזוק, או הכוונה עד למחרת בבוקר.
ת.
עד צאת הכוכבים.[4]
ש.
עוד יש לעיין בהבטחה של חז"ל כאן שלא יינזק כל היום כולו, שהנה מצינו לגבי
נטילת ידים, שאומר השו"ע בסימן קנח' סעיף י' שראוי ליטול בשפע דאמר רב חסדא
אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. וכתב המשנה ברורה (ס"ק לח')
"ומי שזהיר בזה ואינו מתעשר, הוא מפני שמעשיו מעכבין". מעתה מה הדין במי
שזהיר להתפלל ויתקין בנץ החמה, האם גם שייך לומר לו כדברי המ"ב שזה מפני
שמעשיו מעכבין, או שלגבי ותיקין, אינו ניזוק בכל גווני.
ת.
כן. [5]
ש.
אם לגבי ותיקין כל הבטחת חז"ל שאינו ניזוק כל היום זה עד כמה שאין מעשיו
מעכבין כמו לגבי נטילת ידים, א"כ קשה, שהשו"ע בסימן קנח' סעיף א' כותב
שמי שסומך גאולה לתפילה בותיקין שכרו הרבה מאד וכתב המ"ב (ס"ק ח')
"ומובטח לו שהוא בן עולם הבא ולא יוזק כל אותו היום", מדוע המשנה ברורה
לא סיים כמו שסיים בהלכות נטילת ידים, ומי שזהיר כן וחלילה ניזוק, הוא מפני שמעשיו
מעכבין.
ת.
היינו הך.
ש.
הגמ' בברכות אומרת שמי שמתפלל ותיקין וסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום. והרב
שליט"א ביאר שכל היום הכוונה עד צאת הכוכבים. צ"ב מדוע לא מברכים אותו
שגם בלילה לא יינזק.
ת.
לילה נגרר אחר היום.
ש.
בחז"ל לא מצינו הבטחה כזו למי שמתפלל מעריב בזמן מיד שאפשר וסומך גאולה לתפלה
כמו שמצינו לגבי ותיקין שאינו ניזוק כל היום. האם חז"ל בדבריהם התכוונו
להפקיע שמי שמקפיד להתפלל מעריב בזמן ממש וסומך גאולה לתפלה, לא זוכה להבטחה כזו,
כי זה ענין דוקא לגבי שחרית בותיקין שזה קשה מיוחד, או שגם במעריב מי שעושה כן זוכה
לברכה שלא ינזק כל הלילה, ומה שחז"ל נקטו שחרית, זה רק בגלל שקשה ורצו לזרז
אנשים שכדאי להם לקום להתפלל ותיקין ולהתגבר על היצר הרע של השינה, אבל באמת גם
במעריב מי שמקפיד להתפלל בזמן ולא דוחה מעריב, ג"כ זוכה שלא ינזק כל הלילה.
ת.
לא מצינו.
ש.
אם חז"ל לא התכוונו להפקיע בדבריהם כלל את מי שמקפיד להתפלל מעריב בזמן שלא
ינזק כל הלילה, עפי"ז יבואר היטב דעת רבינו שליט"א שביאר שכל היום זה רק
עד צאת הכוכבים. כי הסגולה והבטחה של שחרית ותיקין בזמן עם סמיכות גאולה לתפלה, זה
עוזר לכל היום עד צאת הכוכבים, ותפלת מעריב שמתפלל בזמן בצאת הכוכבים ממש עוזר למי
שמקפיד כן שלא ינזק כל הלילה עד למחרת בבוקר, וכך שמור בכל היממה ממש שלא ינזק
ע"י שחרית ומעריב בזמן ממש.
ת.
אין מוכרח.
ש.
מצינו בגמ' בברכות ט' ע"ב שרב ברונא שמח באותו יום שהצליח לסמוך גאולה לתפילה
ובזמן הנץ כמו שכתבו בתוס', מדוע א"כ לא הקפיד להתפלל כל יום ותיקין ולסמוך
גאולה לתפילה.
ת.
לא יכול לכוין.
ש. נשאלתי בענין נץ החמה
בנוגע לאדם שנוסע בטיסה באוירון ממדינה למדינה באופן שאינו יכול להתפלל שחרית בגמר
הנסיעה, כי הנסיעה היא כחמש עשרה שעות. ואותו אדם מקפיד להתפלל בנץ החמה שחרית.
ובאמצע הנסיעה עובר מעל מקום שעתה שם בדיוק נץ החמה, אבל מכיון שהוא נמצא גבוה
באויר, לכאורה שם זה לא הנץ עתה כי אם מקודם, א"כ כיצד יחשב הזמן כדי להתפלל
שחרית בנץ החמה.
ת.
כלמטה.
ש. עוד נשאלתי לגבי נץ
החמה, כיצד הדין בבנין מגורים גבוה יותר ממאה קומות, האם בקומה הגבוהה, הנץ הוא
כפי הזמן שהנץ למטה, כי כל הבנין נגרר אחרי למטה, או שכל קומה צריך לבדוק מתי שם
הנץ.
ת.
אין שום נ"מ.
ש. מי שלא מקפיד להתפלל בנץ
החמה ובוקר אחד התעורר והלך לבית הכנסת לפני הנץ ומצא את הציבור אוחזים כבר בקריאת
שמע, והוא עדיין לא אמר כלום חוץ מברכות השחר, האם יאמר עמהם ק"ש ושמו"ע
ויספיק נץ החמה, או ילך למנין אחר ויתחיל מתחילת פסוקי דזמרה לפי הסדר ויוותר על
המעלה בנץ החמה, כי עדיף להתפלל לפי סדר התפילה.
ת. יתפלל כסדר ויזדרז.
[1]
כוונת
רבינו שליט"א לדברי הגמ' לקמן לב' ע"א. וע"ש עוד מה שכתבנו בזה.
שמעתי שבמלבי"ם כתוב שידעו שיהא להם ביזת הים,
וממילא מדוע יטרחו לקחת אז
לולי דברי רבינו שליט"א
היה מקום לומר, ואולי אומרים כן, כשכסף וזהב מגיע לאדם ע"י התאוות וביקוש
היצר הרע אחרי זה, אז אדם רוצה להשיג כמה שיותר. כי כך דרכו של היצר הרע, שאם יש
לו מנה רוצה מאתים, כסדר רוצה עוד ואינן שבע לעולם. ואפילו אם לא יכול לקחת זאת,
הוא יקח על עצמו עד כלות כוחו. אבל כאן הרי נצטוו ע"י משה וזה נהפך להם
למצוה, כעת היצר הרע עובד הפוך להפריע להם לעשות את המצוה, לכן היה צריך לעשות בעל
כורחם של ישראל.
בס"ד מצאתי בדברי אגדה
למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל עמוד קנח' שתירץ שכיון שהיה מצוה לקחת, כל
דבר שקשור למצוה, מתחיל להיות קשה, כי היצר הרע מפריע ונלחם באדם על מנת שלא יוכל
לקיים המצוה.
[2]
הגאון
ר' יהודה טשזנר שליט"א בקונטרס שערי הנישואין בהערות מביא מדרש תלפיות זה.
[3]
ידועים
דברי הט"ז באו"ח סימן תקפב' ס"ק ג' שמתקשה בנוסח של ימים נוראים
שאומרים ג"כ כפילות "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". ומתרץ שכיון
שמצינו בהרבה דברים רובו ככולו, קמ"ל כאן שרוצים כולו ממש ולא ימלוך על כולו
רק מצד רובו ככולו.
[4]
כמה
שאלות נשאלו שוב בהזדמנות אחרת בנוסח שונה.
[5]
בגליון
דברי שיח גליון 62 הביא בשם דרך שיחה שסיפר רבינו שליט"א שיום אחד היתה גניבה
בביתו. ושאלו אותו, הרי חז"ל אמרו בברכות כי מי שמתפלל בנץ אינו ניזוק כל
היום כולו, ואיך יתכן שבזמן הנץ גופא ניזוק, והשיב רבינו שליט"א, זה נכון,
ובארחות יושר ערך תפילה הביא מהתומים שאם היו מתפללים ותיקין ביום חורבן בית המקדש
כי אז לא היה חורבן, וזה מה שכתוב "סכותה בענן לך מעבור תפילה", שלא
ידעו מתי נץ החמה, אבל יש תירוצים על זה. והביאו שם ששאלו את רבינו שליט"א
האם מותר להתפלל שהגנב יחזיר את הגניבה, על פי דברי הבית הלוי בפרשת ויצא ד"ה
במדרש שאין להתפלל להקב"ה וליתן לו עצות כגון שירוויח במפעל הפיס, אלא יתפלל
שיהי' לו מעות שצריך, אבל מהיכן יבוא, אין זה עניינו, ובזה פירש את הפסוק
"מאין" יבוא עזרי. אכן יתכן שכאן שאני, כי הדבר כבר היה שלו ורק שמתפלל
שיחזור אליו. והשיב, יכולים להתפלל שהכסף יחוזר לו, אבל מהיכי תיתי ע"י שהגנב
יחזיר, אכן יש לומר היות שזה טוב לגנב שיחזיר, שיקיים בזה מצות והשיב את הגזילה
אשר גזל, מותר להתפלל שהגנב יחזיר, ואף שמתפלל על עצמו ולא על מצות הגנב, אבל כיון
שזה טוב לגנב אפשר להתפלל על זה.